גם להגיד קשה לי זה טוב.

במצבים האלה שמרגישים חולשה, עצבות, ללא חשק,קושי להתמודד, להאמין, לי עוזר לזכור מה הדבר הכי חשוב יותר מהרצונות והקשיים שלי. מה הדבר הכי חשוב יותר משיהיה לנו טוב ובהיר ונחמד? לעשות את רצונו. העיקר שאפילו הקושי הזה שאני עוברת זה רצונו יתברך. יש טעם לקושי שלי. גם בזה יש עבודת ה'. ולא רק שגם בזה יש עבודת ה' אלא במקום הזה זה ההזדמנות לומר לה' ה' תראה מה אני עוברת אף על פי כן אני איתך. בטוב וברע.יש בזה עוצמות.

כי כשהכל טוב זה לא כזה חכמה. אבל כשקשה לפעמים ממש יש בזה בחינה של מסירות נפש להישאר באמונה שזה לטובה. ולכן יש גם כיף בזמנים האלה כי זה הזמנים שזוכים להראות לה' מסירות אליו. ומה יש לנו לעשות בעולם הזה חוץ מלשרת את המלך?

תהיי חזקה!

דיבור באמונה זה דיבור באמונה

זו לא ערובה לכך שהכל אצלך טוב, זו ערובה לך שאת מנסה ורוצה להאמין אפילו ש

הרב קוק בהקדמתו המפורסמת ל'ראש מילין':

"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר. אנחנו צריכים לחשוף את האומץ האמיתי שלנו, את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו, כדי לעמוד תמיד על אופים של אותם הציורים הבלתי מצויירים, אותם התוארים העומדים למעלה מכל תואר, כדי שנכיר את הדר נשמתנו. ועל פי אותם הרעיונות העליונים יסתעפו אצלנו הסעיפים של המחשבות הפוריות המתגלמות באותיות. ובהברא בנו האותיות, יתגלו הנקודות ממקור המחשבה הקודמת להם, והטעמים יתגוונו מאותו המקור העליון ששם שרויה היא המחשבה הקודמת המחשפת את האותיות, שהאותיות עצמם בניתוחם קיימים שם בצורה אידיאלית מיוחדה.".

לפעמים האומץ רק לעמוד במקום המחשבות, זה דבר עצום כדברי הרב קוק.

ובכל תקופה אנחנו נבחנים בדברים אחרים, יש תקופות שהכל הולך כמתוכנן ואז ה' מצפה מאיתנו להגיב בהתאם ולמשל להילחם במידת הגאווה שעלולה לעלות. ויש תקופות ששום דבר לא עובד והחיים בלגן ולמרות שזה נראה רע זה הפוך לגמרי, בגלל שה' כל כך מאמין בנו, בגלל שה' יודע שאנחנו נאמנים לו הוא מנסה אותנו בכל הכוח להוציא מאיתנו את הזכויות החוצה. ולכן זמנים קשים הם בעצם יכולים להיות הזמנים הכי טובים של האדם. זה לא אומר שעל האדם בכוונה להביא את עצמו לכדי קשיים אבל זה בהחלט אומר שאם הוא נתקל לתוך קשיים הוא יכול להגיע למדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא עכשיו. ושידע שה' סומך עליו.

להבדיל, כשאדם לא עלינו נפטר אומרים עליו הרבה מאוד דברים טובים, המון. וזה נכון, אבל יש את אותה תחושת צביעות כאילו מה פתאום כשהוא נפטר נזכרים לומר עליו את כל הדברים הטובים האלה? איפה היינו עד עכשיו?
והתשובה היא (או אחת מהן) זה שבמהלך היום-יום אנחנו רואים גם את הקליפות שלו, אנחנו רואים חלקים ממנו ואנחנו לא מביטים כל כך פנימה כי האישיות המדהימה של האדם נמצאת שם תמיד. כשהוא נפטר אנחנו מבינים מי הוא באמת, מה איבדנו, אנחנו רואים את הפן הכולל שלו.
וכך גם כשהיצר אומר לנו שלעסוק באמונה זה צבוע, אנחנו חייבים לזכור שאמונה זה הטבע האמיתי שלנו, שאלוקים זה השורש שלנו. מי שאנחנו באמת זה לא רגעי הנפילות והקשיים אלא רגעי האמונה והטוב - זה משקף את מי שאנחנו.
אז צריך להוציא לשון לרוע ולהמשיך הלאה.😛
שבת שלום

אני רוצה להוסיף ולומר שאין בזה צביעות כשמדברים דיבורי אמונה ולא חשים את זה באמת. בסוף את אומרת דברים נכונים אז מה צבוע? זה האמת. ויותר מזה הדרך להתחזק בעניינים כאלה זה דווקא גם ע"י דיבורים.

"העצה להתחזקות היא הדיבור. הינו שאפילו שהאדם התרחק מן היהדות ונפל למקום שנפל,אף על פי כן, יתחזק ויתגבר בדרגה התחתונה בה נפל והתרחק,וידבר דיבורי אמת,הינו דיבורי תורה ותפילה,וידבר דיבורי יראת שמיים,וישיח לפני ה' יתברך בשפתו ובלשונו,כל יסוריו והמניעות המתרגשות עליו ויבקש תשועה ממנו יתברך,גם ידבר דיבורי אמת ביראת שמיים עם חבריו,ומכל שכן עם רבו האמיתי, שדבר זה בודאי טובה גדולה עבורו להתקרב ליהדות מעומק התרחקותו.כי יש כח גדול לדיבור להזכיר לאדם את ה' יתברך ואת התכלית האמיתית.כמבואר בפסוק(ירמיהו לא,יט)"כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד". הינו שעל ידי דיבורי אמת זוכרים את האמת ביותר.ועל ידי שהאדם יתאמץ בדיבורו אל השם יתברך,כמבואר למעלה,אזי יהיה מחוזק,שאפילו אם נפל במקומות הרחוקים מאוד מן הקדושה,ישוב משם ליראת השם וקיום התורה."

קראתי איפשהו שישראל מהצער שהם עוברים בגלות היו אמורים ויכולים להגאל מזמן אבל האבות הקדושים הם אלה שמבקשים שהגאולה תהיה שלמה והמשיח עוד לא יגיע רק אחרי שעמ"י יחזור כולו בתשובה

כאב לב

זו הרגשה קשה מאד

אני מבינה אותך ממש

ואין לי הרבה מה לעשות חוץ מלשלוח חיבוק וחיזוק🫂🫂

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.