שהוא מגיע עם תפילין לדייט אם זה ביום? (לא שאני מניח כל היום. סתם מעניין אותי)
האם אתם מכירים את אפליקציית Ringle?
שהוא מגיע עם תפילין לדייט אם זה ביום? (לא שאני מניח כל היום. סתם מעניין אותי)
האם אתם מכירים את אפליקציית Ringle?
יש עניין לא לדבר דיבורי חול בזמן שהתפילין עליך.
חוץ מהחוסר שגרתיות שבדבר.
מצווה דאורייתא של תפילין שיהיה עליו כמה שיותר ביום.
בפשטות הראשונים כל האיסור זה שחוק וקלות ראש, וכהוספת הב"ח: שיחה בטלה.
אולי התכוונת דבורי חול על פי הגמרא ביומא יט ע"ב: "אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם ולא בדברים אחרים רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו שנאמר (קהלת א, ח) כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר".
אבל לפי זה, זה אסור גם ללא תפלין. אולי מה שנסית להגיד שאסור בכל מקרה, ובתפילין זה עוד יותר חמור.
קודם כל, הרמ"א- [או אם זה מישהו אחר שכתב פה על השולחן ערוך את הסוגריים (יו"ד רמ"ו, כה)] אומר פשט נפלא בגמרא ביומא שכבר משמע מפשטות הסוגיא, שזה קשור לביטול תורה, אז כן כל שיחת חולין יכולה להיות בעייתית, אם זה פוגם בלימוד תורה, אבל זמן של דייט זה לא זמן של ביטול תורה.
בנוסף, מרש"י שם אפשר להגיד שהכוונה ב'שיחת חולין' זה: "שיחת הילדים וקלות ראש", זאת אומרת לא שיחת חולין רגילה.
עייני במאירי ביומא: "לעולם יזהר אדם שלא להיות ביושבי קרנות ושלא לדבר בשיחה בטלה אלא כפי מה שיכריחנו הצורך דרך צחות אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים:"
זאת אומרת שהוא בפירוש אומר שמדובר בגמרא על שיחה בטלה.
אנחנו יודעים ששיחת חולין מותרת מהגמרא בעבודה זרה יט ע"ב: "ועלהו לא יבול - אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב: שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד, שנאמר: ועלהו לא יבול".
לכן מותר שיחת חולין גם עם תפילין, מה שאסור זה קלות ושחוק ושיחה בטלה, ומשתדלים לא לעשות את זה גם בדייט.
אמנם דייט לא אמור להיות שיחה בטלה ממש וקלות ראש ממש, אבל בוודאי שיש מידה מסוימת של קלות ראש ושיחה בטלה בדייט.
ובוודאי לקים מצוות "עד שיראנה שמא תתגנה בעיניו" נראה לי שעדיף בלי תפילין
אין, מותר תפילין בדייט.
אפשר שמחה ובדיחות הדעת שלא מגיעה לקלות ראש.
אדרבה התפילין מועילים במקרה הזה:
"אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי יד, כג) בכל עצב יהיה מותר כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא".
רש"י: "תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:"
(ברכות ל ע"ב)
אתה מתאר לעצמך יהודי מצוי בתקופת שלמה המלך (חקלאי, סנדלר, עגלון, לוחם) שהיה מסתובב כל היום עם תפילין מבלי שאלה יפריעו לעיסוקו?
זה אכן מה שהיה. יש הלכות בדיוק בשביל זה.
לא יודע לומר לך מה היו האחוזים אבל בוודאי שכן.
היינו מוציאים עדויות לכך במקורות זרים ("התקרבה פלוגה של עבריים עם קופסאות על ראשים").
שלא לדבר על ציורים שהיו אמורים לתעד את האנשים המוזרים האלה עם ריבועים ורצועות עור. יש המון אזכורים במקורות זרים המאששים את מה שכתוב בתנ"ך, אבל מעולם לא שמעתי על תיעוד של אנשים שבאמצע היום היו הולכים עם תפילין.
אחד מהיסטוריוני יוון הקדומים (יש מצב שזה פליניוס, או פליניוס הזקן, אוכל לבדוק) מתאר את חיילים יהודים שנמצאים באחד מהצבאות הזרים, שיש להם חוטים משונים לצד בגדיהם וקופסאות על ראשיהם.
זה כללי מידי, הסתכלתי על המקור הזה מזמן. אוכל לבדוק אם תרצה. מכל מקום כן יש מקורות לכך.
תודה!
וממצאים ארכיאולוגים ממרד בר-כוכבא.
קשה למצוא מתקופת התנ"ך תפלין כי זה משתמר רק בתנאים מסויימים, וגם לאורך התנ"ך לא כולם דקדקו במצוות.
1. "הוא צדיק"
2. "הוא קצת קוקו" 
מעבר לכך שזה עיתוי גרוע מאחר שהשו"ע כותב (בסימן לח ד') ש"המניח תפילין צריך להיזהר מהרהור תאוות אשה"
והוא אשכרה בא להיפגש עם בחורה עם תפילין.
אז הוא גם מחזיק מעצמו מלאך.
כל היום זה מעיקר הדין.
רק יש כל מיני תירוצים, למה לא להניח, אבל מי שיכול צריך להניח מעיקר הדין.
חזרנו לארץ ישראל. צריך לעשות דברים דאורייתא לכתחילה.
ואף פעם לא נתקלתי בדייטים בבחורים עם תפילין
וממילא היום זה פשוט שזה פחות מצוי
אם לי היו מציעים בחור שהולך עם תפילין
או שמגיע לפגישה עם תפילין
זה היה מעורר אצלי חוסר נוחות
וממילא חוסר נעימות להיפגש ככה
וכנראה שלא הייתי ניגשת להצעה הזאת
במחשבה שלי, יותר משזה מראה על יר"ש
זה יכול להראות על יוהרה/ רצון להתבלט/ חוסר הבנה של גבולות המצווה הזו
(ההוכחות של העבר לא בהכרח מתאימות למציאות של היום ואדם צריך להכיר את מקומו)
להניח כל היום.
זה חלק מתהליך הגאולה.
אם כל הציבור הדתי היה ככה, אז זה לא היה מוזר.
בוודאי שכמעט כל הישיבות שלא מניחים תפילין לפחות כשלומדים, לוקים בחסר.
למעלה, זה לענ"ד,
במקום שנחלקו גדולי הדור (תכלת, או בזמנו: תפילין דר"ת לאנשים רגילים) או שכ"א ילך לפי רבו או לפי מיטב הבנתו
נזכרתי עתה גם - רש"ר הירש חורב תפילין
עד שקראתי את זה בזמנו, גם אני הייתי בעד להניח תפילין כמה שיותר - בגבולות הסביר והמקובל, אבל הדברים מבהילים ומדברים בעד עצמם
אשריך איש ישראל! אם תקשור את התפלין מבלי היסח־הדעת, אם תשאם על ידך וראשך מבלי היסח־הדעת והעלם דבר, מה המה לך; אשריך, אם באמת תקדש ותשפר את רוחך, את לבך ואת ידך לה׳ אלהיך, אביך שבשמים, ותתעתד לחיות חיי איש ישראל ברוח ישראל. אשריך, אם תבין ותכיר את תעודתך, והנך מוכן ומזומן לחיות רק על פיה ולמלאות אחריה תמיד, כי אז יתנו לך התפלין כח וחיל להיות ערוך לקרב ולמלחמת מצוה נגד כל מדה לא נכונה, אף המה יפעלו למענך את ״הנצחון״ עליהן — אשרינו, לוא יכולנו ולוא נצרכנו לשאת את התפלין כל היום כלו, כי אז היה לנו לקנין תמיד: ״קנין הגוף״, טהרת המחשבה ונפש זכה, יען את כל אלה הזכירונו בכל עת ובכל רגע האות על ידנו והטוטפות בין עינינו, כי מבלעדי זאת קשירת ונשיאת התפלין היתה ״הכחשה וחלול השם״. — אך להנצל מזה — יען אנחנו לא נאמין בעצמנו, כי נוכל לקיים ולפעול בנפשנו כל זאת תמיד, לכן נשא את התפלין רק בשעת תפלת שחרית, ובחיוב גמור ישא אותם כל אחד בעת ״הק״ש ושמ״ע״, אשר למצער בעת ההיא עליך לשמור את גופך בטהרה ואת רעיוניך להיות זכים וצלולים ובכונה נאמנה מבלי כל היסח־הדעת, לזכרון לפניך, כי קשירת התפלין בגופך, היא הזכרת שם ה׳ על גופך וזכר עשה לנפלאותיו בעד עמו בכל העתים ובכל הזמנים (ל״ז).
אבל גם לא נראה לי שאשכנע אותך.
אם כל הגדולים של דורנו, ושל הדור הקודם, ושל לפני מאתיים שנה, כולל אבא וסבא וסבא רבא, וגם השו"ע אומר שלא נהגו, וגם הטור אומר שלא נהגו, וגם ראשונים וגם אחרונים התייחסו כבר לסוגיה (וגם לאלה הנוגעות לה), לא נראה לי שמדובר בעיוות, או שחסר להם משהו מהותי בעבודת השם, או שהם פשוט כל־כך עיוורים, שהם לא "עלו" על החידוש הנפלא הנ"ל, שאמור לקרב את הגאולה או משהו בסגנון.
תראה, גם ביחס לתכלת, בזמנו, הרגשתי אותו דבר: הראיות לכאורה חותכות, טענות הנגד לרוב אינן ענייניות. אבל ההחלטה שלי לשים תכלת מכוח מה שהשתכנעתי לא הופכת אותי לגדול או צדיק או מקרב את הגאולה או טוב יותר מכל גדולי הדור שמחזיקים בשיטה אחרת. וגם לגבי התכלת הייתי מאוד סקפטי עד שראיתי רבנים עם מספיק שיעור קומה שעשו מעשה בעצמם.
אני לא מתנגד, במישור התיאורטי, לכך שאנשים ילכו עם תפילין במהלך היום ככל שזה מתאפשר טכנית והלכתית. ובקנה מידה צנוע יותר - אם יש מקום שבו זה לא מוזר להניח תפילין במהלך הלימוד, או בתפילת מנחה, אדרבה ואדרבה. זה דווקא הגיוני והייתי שמח לראות את השינוי הזה בכל בית כנסת. אבל השיקולים אינם הלכתיים גרידא. דברים כמו אמונת חכמים וכיו"ב הם לא פחות מהותיים לאמונה היהודית מש"ס בבלי, אם כי, איני יודע בדיוק מהו הקרֵדו שלך. תחושת הבטן שלי היא שיש לך כמה הנחות יסוד שאינן כל־כך נפוצות - כפי שראיתי בנוגע לאופן לימוד אגדה - וזה לא שאני אצליח לשנות מבנים מהותיים בהודעה בפורום. אבל תשאל כל רב, והוא יגיד לך אותו דבר: עדיף לשמוע לדברי חכמים מאשר לדברי עצמנו.
ואני גם לא כזה פסימי. עד לפני דור בערך, תפילין דר"ת היו משהו של מקובלים או מפורסמים בחסידות, כיום בעקבות המהפכה של הגר"ע יוסף זצ"ל כל בעל בית שני מניח ואין בזה יוהרא. אני מאמין שעם הזמן נראה עוד דברים בסגנון.
לסיום, מאירי ברכות סוף פ"ב:
"אמר המאירי הכונה לבאר בה שאע"פ שחתן פטור אם יודע בעצמו שיכול לכוין ורוצה לקרות קורא והוא שאמר חתן אם רוצה לקרות את שמע לילה הראשון קורא ואין כאן משום יוהרא שהדבר מסור לכל אדם לומר יכול אני לכוין דעתי ואין מונעין אדם בכך מחשש יוהרא.
ואע"פ שלענין בטול מלאכה בט' באב אמרו שתלמידי חכמים בטלים בו אף במקום שנהגו לעשות ולא התירו לכל אדם לעשות עצמן כתלמידי חכמים ההיא הואיל והוא בטל בין העושים נראה כיוהרא אבל זה הואיל ואף שאר בני אדם קורין אין כאן יוהרא.
ורשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול שהוא חושש ליוהרא ואע"פ שהוא בעצמו אמר לענין בטול מלאכה בט' באב שאמרנו שתלמידי חכמים בטלים בו אף במקום שנהגו לעשות ואמר רשב"ג על זה כל אדם יעשה עצמו כתלמיד חכם ולא חשש ליוהרא מ"מ תולה הטעם שאין בבטול מלאכה יוהרא בשום מקום שאין אדם מבחין בחברו מפני מה הוא מתבטל וכמה בטלני איכא בשוקא וכן הלכה.
אבל בענין זה שיראה הדיוט עצמו כחסיד שבחסידים יש כאן יוהרא ועזות מצח. ומ"מ הלכה כרבנן לעניין ק"ש ואין מונעין בכך אבל מ"מ אין למי שאינו חשוב בעיני הכל להתראות בדבר זה בפני רבים אלא אם יודע בעצמו שכן יקרא בינו לבין עצמו ותבא עליו ברכה."
זה. (אולי זה שגלינו עכשיו קשור לימות המשיח כדברי האר"י.)
לגבי תפלין אני חושב כמו תוספות בשבת מט ע"א ד"ה 'כאלישע בעל כנפיים': "להכי נקט אלישע דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי ומזה הטעם אין אנו יכולין ליפטר שהרי בזה אנו יכולין להזהר ואין תימה על מה שמצוה זאת רפויה בידינו שגם בימי חכמים היתה רפויה כדתניא בפרק ר' אליעזר דמילה (לקמן ל.) ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שלא מסרו עצמן ישראל עליה בשעת גזירת המלכות כגון תפילין עדיין היא רפויה בידם". וכמו שמציין הגר"א בהגהותיו לשו"ע לתוספות הזה.
זאת אומרת שזה בעיה שזה רפוי בידינו, וברור לי שתוספות מתכוון להנחה כל היום, כי זה היה המקרה באלישע בעל כנפיים.
גם לשולחן ערוך אני חושב שאוירא דארץ ישראל של אתחלתא דגאולה מסייע שיהיה כוונה ראויה, במיוחד בשעה שלומדים תורה.
יש לנו שתי אפשרויות להבין את מה שקוראים לו התוס' ריפיון:
- היו מניחים תפילין אבל לא כל היום
- לא היו מניחים כלל
מהמשך התוס' (והא דאמרינן ... אומר ר"ת) משמע שמדובר על כך שלא היו מניחים בכלל
אלא שאם נפתח ראשונים, נקבל בדיוק את אותה תמונה עם קצת יותר פירוט,
מאירי:
מה שביארנו שהדברים אמורים במי שמיקל בהנחת תפלין דרך פירוק עול מצות הוא מפני שיש נמנעין מזה מצד אחר, והוא שהתפלין צריכים גוף נקי ושצריך להזהר שלא יישן בהם ושלא יסיח דעתו מהם וכל שכן שלא יתעסק בשום דבר לכלוך מה שאין כל זה בציצית, ובתלמוד המערב הזכירו במקצת חכמים שהיו נזהרים שלא להניחם אלא בימים ידועים בשנה והיה בהם מי שלא היה מניחם אלא אחר שבאו עליו יסורים ונתרפא שהיה חושב בעצמו שמרקו היסורים את עונותיו והיו סומכים זה למה שנא' הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים, וראה איך הפליגו בכונה כלומר שהן צריכין גוף נקי מעבירות ומהרהורים ואין ראוי להניחם אלא לאחר התשובה, וקצת חכמים נוהגים להניחם בימים שבין ר"ה ליום הכפורים אחר התשובה והטבילה והוודויין והדבר נכון בעיני:
ואני מפנה גם לספר החינוך על תפילין,
אחסוך בציטוטים, אתה מוזמן להסתכל במאמר שבקישור: https://www.alysefer.com/tefilin/
ולהוציא משם את מה שנראה לך הגיוני ומתקבל על הדעת
עריכה: לגבי המצב האידיאלי - אני מסכים איתך שזה מצב רצוי, ויש מקום להניח תפילין במנחה במצבים מסוימים או במהלך הלימוד בישיבה ככל שמתאפשר, אבל שינויים כאלה לא אמורים להתבצע למורת רוחם של גדולי הדור אלא בעידודם. ודברי המאירי על יוהרא ברורים ומתקבלים על הדעת - לא שהוא צריך את אישורי.
באופן כללי.
אבל ברור שתחילת התוספות לגבי כל היום, כי זה ההקשר של הגמרא.
בדבר שהוא מעיקר הדין, אין שום יוהרא.
"מזה הטעם אין אנו יכולין ליפטר שהרי בזה אנו יכולין להזהר ואין תימה על מה שמצוה זאת רפויה בידינו שגם בימי חכמים היתה רפויה."
מיניה וביה:
להיפטר: משמע להיפטר לגמרי
אין אנו יכולין להיפטר: כלומר אין צד של קולא שיתיר לנו להיות בלי תפילין כל היום (?)
שהרי בזה אנו יכולין להיזהר: הבה ניזכר בדברי שו"ע ל"ז: אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום.
רשב"א שבת ק"ל ע"א: ומשום כך עדיין רפויה בידם דמועטין שבישראל מניחין תפילין.
ברור על מה התוס' מדברים אא"כ אתה ממש מעוניין להתעקש
לגבי היות זה עיקר הדין: OK, מסתבר שרוב גדולי הדור אינם יודעים מה זה עיקר הדין, וגם השו"ע לא יודע מה זה עיקר הדין, אחרת היה רושם "צריך להניח תפילין כל היום ואלה שלא מניחים הם לא בסדר אם כי יש מקום ללמד עליהם זכות", וגם מהראשונים התעלמה ההלכה, נגיד
ראשונים מדברים על ההקשר הכללי להניח תפלין או לחלוטין לא.
אבל זה לא מוכרח לסתור את הראשונים שאם חייבים, אז חייבים כל היום.
זה ברור מההקשר של תוספות שהוא מדבר גם על החיוב כל היום שלא בשעת תפילה, כי זה המקרה באלישע בעל כנפיים שעליו תחילת תוספות.
השולחן ערוך כותב בפירוש מה גדר החיוב לכתחילה: "מצותן להיות עליו כל היום" רק אחרי זה הוא מדבר על מציאות בדיעבד, וזה כבר כוונת הטור.
זה כבר ברמב"ם הלכות תפילין ד, כה: "לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא" ולא מסייג בכלל.
כל מה שאמרת כבר התייחסתי ואני לא רואה צורך להיכנס לפלפולים נוספים
בכל מקרה תראה שו"ת שבט הלוי חלק ט' סימן י"ח
"וכנראה כך קבלו מדורות עולם דאיכא בתפילין חובה ומצוה, והחוב יצא בהניח פעם א' ביום".
זה לא נכון החוב כל היום.
וגם לא טרח לפתוח מקורות בבואו לענות על השאלה, אחרת היה רואה עד כמה הדברים ברורים, פשוטים ומפורשים,
וגם הרש"ר הירש, שכותב פסקה לפני:
"במקור אמורה הייתה הקדושה הסימבולית של התפילין ללוות אותנו במשך כל היום; אלא שירידת הדורות צמצמה את מילוי החובה הזאת למשך תפילת השחר [...]
ובקווי יסוד לסימבוליקה יהודית [ישורון 5 סיוון 479]: "תפילין במקור אמורים להילבש למשך כל זמן העירות מלבד שבת ויו"ט."
(באותה הזדמנות, למטה תרגום מדויק יותר לפסקה שהבאתי לעיל:
אשרינו, אם היינו יכולים ללבשם אותם במשך כל היום, אם היינו רשאים ללבשם - מה שמצריך נקיות הגוף, טהרת המחשבה, ותשומת לב בלתי־מוסחת לתפילין, אחרת לבישתם תהיה שקר וחילול הקודש. כדי להימנע מכך - מאחר ואנחנו לא סומכים על עצמנו לקיים את כל זה - אנחנו לובשים אותם רק במשך תפילת השחר [...])
(המתרגם התחרבש עם fordern ו-fördern)
אינו יודע שעיקר הדין הוא ללבוש תפילין כל היום, כמו שכתוב להדיא בשו"ע ברמב"ם בתוס' כו', הגם שהוא מזכיר זאת,
בקיצור השאלה שלי היא: איך זה שאף אחד לא עלה על זה עד עכשיו? ואיך זה, שאם נשאל משהו כמו 99% מהרבנים, ממגוון זרמים - ספרדים, ליטאים, חסידים, דת"ל, חרד"ל, האם מותר ומומלץ לבוא לדייט עם תפילין, נקבל תשובה שלילית, כאילו רק לנו נגלה הגנוסיס המסתורי הזה?
מסקרן אותי לדעת.
בשאילתות דרב אחאי פרשת בא שאילתא מ"ה הוא מסביר את הספק בגמרא לגבי ברכה כל פע ם שמניח:
"ברם צריך היכא דאנח תפילי בצפרא ובריך וסלקינון ותנא קא מחית להו מי צריך למהדר וברוכי אי לא מי אמרינן 'כיון דכולי יומא זמן חיובא' הוא כיון דבריך מצפרא תוב לא צריך ומאי טעמא דהא בריך ליה מצפרא 'ועדיין לא שלים חיוביה' או דילמא בתר מעשה אזלינן וכל אימת דמחית להו קא עביד מצוה ומחייב לברוכי עלייהו."
זאת אומרת שגם בצד שצריך לברך זה רק כי זה מעשה חדש, אבל ברור ממנו שהוא סובר שהחיוב כל היום ועוד לא נשלם החיוב עד סוף היום.
המשכנות יעקוב (או"ח ס' מו) מבאר את החיוב להניח כל היום בפרט בלימוד תורה, ומבין את הסיבה להחלשות כמו שהבנתי.
נכון השבט לוי (שמצטט ס' מט ולא יודע איזה מהדורה היתה לו כי בווילנא תקצ"ח מופיע ס' מו) מנסה לדחות אותו, אבל ברור מהמשכנות יעקב שהוא דיבר על תלמידי חכמים בימינו.
גם הוא כותב הפוך ממה שהשבט לוי מייצג אותו. המשכנות יעקב סובר שהנחת התפילין עצמו יעזור להציל את התלמיד חכם הנוהג כעיקר החיוב מהרהור, כמו שמשמע ברמב"ם, ולכן אדרבה צריך להניח, ולא כמו שהשבט לוי מנסה להציג שכביכול הוא אומר שצריך לחשוש לכל מיני מחשבות שאולי יגיעו.
א. החיוב הפעיל כל היום שנוי במחלוקת
האפשרויות:
- תלוי בנקיות הגוף והלב כך שיכול להיות מצב שצריך להניח רק לפרקים (מאירי)
- חובה רגע אחד ביום (פמ"ג המובא בביאור הלכה סימן ל"ז, ערוך השולחן שם, אלף המגן שם, מנחת חינוך שע"ח) או בשעת ק"ש ותפילה (שעה"כ תפילין ה' - אולי גם הוא לא היה מודע לשאילתות? או שלא יודע ללמוד גמרא?)
- משהו באמצע:
"ומצותן להיות עליו כל היום, דהא סתם כתיב "וקשרתם אותם" וגומר, משמע קשירה תמידית; ועוד, כתיב "והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ואות וזכרון צריכין להיות תמידין. אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן מפני קדושתן, ועוד שצריכין שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו, כמו שאמרנו למעלה קל וחומר מציץ, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, ע״כ נהגו שלא להניחם כלל כל היום, כי סגי להו בקשירה פעם אחת בכל יום, אף על פי שיסירם מיד נמי יצא ידי זכירה וקשירה." (לבוש ל"ז)
- יש חובה כל היום אבל לא נהגו מסיבות כאלה ואחרות (טוש"ע שם) ויכול להיות שאין רשאים (אליה רבה מג"א שם רש"ר)
- יש חובה כל היום וראוי לעשות כן (משכנות יעקב שהבאת - הגם שמדבר על זמן לימוד תורה, גר"א)
ב. לא נראה לי ששבט הלוי לא יודע פשט גמ' שו"ע תוס' (אם זה באמת הפשט... כי בינתיים כל הראשונים על הסוגיה מדברים על משהו אחד ולא נראה לי שהתוס' ידבר על משהו אחר מבלי להיות יותר מפורש) ומתעקש משום־מה לפסוק אחרת
ג. אפשר לומר שזאת נקודת המחלוקת בין שבט הלוי (וגם רוב ככל גדולי זמננו...) לבין המשכנות יעקב
ד. יש הבדל עצום בין לשבת בבית מדרש עם תפילין (שזה היה נהוג בכל מיני קהילות ונראה שרבים מהאחרונים בעד וחלק ניכר מפוסקי זמננו בעד ומי שיכול אשריו) לבין מה שאתה מדבר עליו
ה. לומר שהכל זה תירוצים, שצריך לחדש הנהגות נגד גדולי הדור ש"מונעים מאיתנו להתקדם", שישיבות שלא נוהגות בזה לוקות בחסר (הגם שכל עם ישראל ככה נהג אלף+ שנה), שכל מי שלא פסק כפי דעתך כנראה לא למד את הסוגיה שהיא כל-כך פשוטה וברורה, ושלא מקיימים את עיקר הדין... מתמיה אבל לא חסר תקדים
זה בערך כמו התכלת רק שבתכלת יש טענות יותר מעניינות. אז אולי כמו תפילין חרוצות
כל היום. המאירי שהבאת זה לגבי קרקפתא דלא מנח תפילין, לא לגבי עצם החיוב.
יש שאלתות מפורש שזה חיוב כל היום, ולפי דעתי זה גם משמעות התוספות.
אי אפשר לחלוק על מקור מפורש בשאלתות שהיה גאון בלי מקור אחר בראשונים.
נראה לי ההסבר היותר נכון בלבוש שיש חיוב כל היום, רק מקיימים חלק מהחיוב שאפשר.
לא אמרתי שאין אילוצים ומקרים של בדיעבד פעם והיום, רק אמרתי שבחיוב המקורי זה צריך להיות עליו כל היום כמה שאפשר, גם בדייטים.
בשעת לימוד תורה במיוחד צריך כמו שמאריך המשכנות יעקב.
במהדורה של מוסד הרב קוק
כמו שאתה רואה יש *הרבה* אחרונים שמצדדים בזה
וגם האר"י לא נראה לי ש"פספס" ולא ניתן לבטלם בכזאת קלות
"יש מקשים והלא שעת השמד היה וקי"ל בסנהדרין ע"ד ע"ב דאפילו אערקתא דמסני יהרג ואל יעבור כל שכן על מצוה גדולה כזו.
ומסתברא דלא קשיא דהא מצות תפילין בחיוב תורה אינו אלא בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים, ולהניח כל היום הוא מדת חסידות, וכיון שכן לא היה יכול למסור עצמו עליהם על שאר היום."
כ"מ הלכות יסודי התורה פ"ה ה"א
וכתב הר"ן בפ' במה טומנין דלא אמרו יהרג ואל יעבור אלא לעבור על מצות ל"ת אבל לא דגזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים ועוד שהם יכולים לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותבטל מאליה עכ"ל. וקשיא לי שהרי רב חנינא בן תרדיון מסר נפשו כדי לעסוק בתורה וכן ר' יהודה בן בבא כדי לסמוך זקנים ובמדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב מה לך יוצא ליצלב על שמלתי את בני ואין לומר מדת חסידות שנו כאן אלא משמע שעל פי הדין היו עושים כן וההיא דאלישע בעל כנפים לא מכרעא דכבר קיים באותו היום מצות תפילין וגם לא אמר לקסדור שמקיים גזירתם שלא להניח תפילין אבל השיב למה ששאלו מה זה בידך ואמר כנפי יונה:
אני עדיין לא מבין איך, לדעתך, כל האחרונים הנ"ל "פספסו" את הפשטים האלה, ורק אנחנו עלינו על זה.
אני מודה לך שהארת את עיניי בריטב"א ואכן הכסף משנה מביא אפשרות כתירוץ הריטב"א, אבל בשולחן ערוך זה נראה שפוסק כרמב"ם שהחיוב כל היום, והוא כנראה סומך על התירוץ השני לא אמר לקסדור שמקיים את גזירתם.
אז גם אם יש שיטה של הריטב"א בראשונים ככה, אי אפשר להכריע נגד השאלתות, וכמו שמשמע מתווספות, וגם משמע מהרשב"א והר"ן שזה מצוות עשה ולא מידת חסידות.
שהתגלגלה למחלוקת אחרונים
וגם מתוך אותם שסוברים שעיקר המצווה כל היום י"א שאין רשאים לנהוג כך אלא צדיקים גדולים
וכיוון שכלל עם ישראל נהגו באופן מסוים המוציא מחברו עליו הראייה
משמע ברמב"ם ושולחן ערוך.
בוודאי מי שנוהג כמו שמחוייבים מעיקר הדין לא שייך להגיד עליו יוהרא, וגם לאידיאל הזה שלהניח כמה שיותר צריך לשאוף.
הלכה זה שילוב של גמ' + ראשונים + חקירות אחרונים + מעשה רב + מנהג
במיליון מקומות אנחנו לא פוסקים כמו השו"ע והרמב"ם וגם לא חוששים לזה
פשט גמ' צריך לברך ברכות השחר לפי הפעולות שאדם עושה בפועל לא נהוג
לדעת הרמב"ם זה ברכות לבטלה
כנ"ל ברכת הנותן ליעף כוח לא נזכר בגמ' לא בהרבה ראשונים השו"ע נגד זה ועדיין כולם מברכים בשופי הגם שלפי הרמב"ם והרבה ראשונים ברכה לבטלה איסור דאורייתא
משל למה הדבר דומה,
לפי המון גאונים וראשונים לא יוצאים ידי חובה כלל בתפילין של רש"י, גם מבטל מצווה מהתורה גם מעיד עדות שקר בק"ש גם הברכות ברכות לבטלה וכנראה נקרא פושע ישראל בגופו, וגם בממצאים ארכאולוגיים נראה שהיו מקומות שככה נהגו
ועכ"פ מצד ספיקא דאורייתא לחומרא חובה להחמיר
בכל-זאת השו"ע לא חושש לפסוק שא"צ ולא יעשו כן אלא המפורסמים בחסידות וחיישינן ליוהרא הגם שיכול מאוד להיות שלא תקיים מצוות תפילין בכלל כל חייך
והשינוי בא בעקבות המקובלים ובעקבות כך שיותר ויותר התחילו לנהוג בקהילות הספרדים והחסידים וכיוון שהרבה נוהגים כבר אין יוהרא
לדעת מעשה רב המוזכר בביאור הלכה ל"ז החושש ליוהרא יניח של יד בלבד, או תפילין קטנות -> נזכיר שמעשה רב הוא תלמיד הגר"א ומביא את הנהגותיו וידועה דעת הגר"א בנושא = אפילו לדעתו יש מציאות של חשש יוהרא בזה - סברא שלי: תלוי במקום ובהקשר, ברובע היהודי פחות מוזר מאשר ויקטורי דימונה
המג"א מפרש לפי דעת השו"ע ולא חולק עליו כך שגם בשו"ע יש שתי דרכים להבין את "נהגו" (לימוד זכות או מנהג מחייב)
"אם הלכה רופפת בידך - ראה היאך ציבור נוהג ונהוג כן"
אין צורך להמציא מחדש את ההלכות וההנהגות היום-יומיות שכולם נהגו כבר מיליון שנה
ואני מאתגר אותך לשאול את הרב נבנצל שליט"א מה דעתו לגבי תפילין בדייט
שוב גדולי הדור יתמכו בזה ביד חזקה אין סיבה שלא בינתיים אני לא רואה סיבה לעשות מעשה כשהם ממליצים הפוך
בבית הכנסת, הוא פשוט אומר לא לברך ברכה שלא מתחייבים בה וככה אני נוהג לא לברך אם לא התחייבתי, למשל לשכוי בינה:
"תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן.... נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה."
משמע מהרמב"ם שהחיוב היסודי לברך בכל יום, רק עדיף כפשט הגמרא לברך בשעה שעושים את הפעולה, וטעות מנהג העם שמברכים על מה שלא התחייבו.
אני יודע שהכס"מ טוען לא ככה, ואומר שטוענים שתי טעויות, אבל לא נראה לי שזה פשט הרמב"ם.
לגבי ברכת הנותן ליעף כח אני בפועל לא מברך, אבל כמו שהט"ז מביא בשם הרא"ש שברכה יכולה להתקבל דרך מנהג, ולא כל הברכות כתובות בגמרא.
לגבי תפילין רש"י זה דעת הרמב"ם ועוד המון ראשונים והאחרונים כותבים שכן עיקר.
אכן מעיר כדבריך שיוהרא לא שייך במנהג כעיקר הדין.
יתר על כן, הוא אומר שבעיית יוהרא של תפילין כל היום תהיה רק אצל אדם שלא מקפיד במצוות.
תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן קסא:
"אבל אי גברא דלא פריץ דלא ידע דפשע במצות, אע"ג דלא ידיע בגוף נקי ובזהירות וחסידות לא מיחזי כיוהרא".
ב"י: "ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים:"
"וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת". (מגן אברהם)
גם לא בטוח בכלל מהגמרא שלנו, אם זה נכון או לא הפסק הזה של השו"ע, כי רק חוששים מפני תשמיש ממש. נכון שהב"י מנסה לתרץ אבל זה לא פשט הגמרא.
על כל פנים גם לדעת הב"י לא צריך לפטור מהתפילין, אלא לא להרהר.
אדם יוצא לדייט כדי להתחתן בקדושה, לא להתחיל להרהר הרהורים זרים.
אפשר גם להתבונן ביופי שלה, בלי להרהר, כי אתה בודק אם זה הזיווג האמתי שלך משמים וזה צורך מצוה ואתה עסוק במצוה.
אני מסכים שאם אדם יודע בוודאות שיהרהר, אז לא יניח תפילין לחשוש לדברי השו"ע, כי אינני ראוי לפסוק שלא כמותו.
מאד יכול להיות שהרהור שאסור בתפילין הוא הרהור שמותר לכתחילה שלא בתפילין. להתבונן ביופי שלה, שאסור שלא למטרת נישואין, לכאורה סביר להניח שזה אסור בתפילין.
אני לא מבין איך בן-ישיבה או מי שנקרא דתי לאומי תורני מגיע למחשבות מיניות בדיייטים. (אם לזה התכוונת)
אולי אם היו מניחים תפילין לפחות כשלומדים תורה, זה היה גורם יותר לטהרת המחשבה, והיה משפיע לטובה על כל מצב המחשבות במהלך היום.
ומאד סביר לומר שגם למטרת נישואין, ההתבוננות הזאת נכללת בכלל הרהור שאסור בתפילין
לא התכוונתי לשום דבר יותר ממה שכתבתי.
מה שכן, הטווח של הרהור הוא כידוע רחב מאד, מהרהור ביופיה והלאה. גם אם נאמר שהרהור ביופי מותר בתפילין, שלב מסוים של תחושת קרבה, גם כזה שהוא רצון טהור וקדוש לקרבה אלא שהוא רצון לקרבה גופנית (וע"ע כל אלה כאן שדנים בשאלה של עד כמה צריך להרגיש רצון לקרבה), הוא לדעתי בוודאי לא רצוי בתפילין, והאמירה "אני אעשה ולא אהרהר" היא אמירה אמיצה במקרה הטוב
הרהור, זה לא אומר כל הסתכלות מביאה לידי הרהור.
אין שום חיוב מהתורה להסתכל על אשה לפני הנישואין, החיוב זה מדרבנן.
אם בטוח היו מגיעים לידי הרהור שזה איסור דאורייתא, אז לא היו מתירים להסתכל בכלל.
זאת אומרת שגדר ההסתכלות חייבת להיות בצורה שלא מגיעה לידי הרהור.
אם זה מחשבות מיניות זה פסול גם בלי תפילין, אם לא מותר עם תפילין.
1. מפורש בחז"ל ובפוסקים שבמסגרת ההיכרות שאנחנו מכנים "דייט" מותר גם מה שאסור במצב רגיל.
2. כל אחד מבין שיש טווח רחב מאד של הרהורים אפשריים
3. יש הרהור שאסור להתכוון אליו אבל יכול להגיע
בהנחה ששלוש העובדות האלה מוסכמות, נוכל להתקדם:
1. יכול להיות שאותו דבר שהתירו, התירו אבל לא התירו בתפילין
2. יכול להיות שיש טווח של מחשבות שהוא מותר ובכל זאת אסור בתפילין (בדיוק כמו שהרהור באשתו המותרת לו, מותר בלי תפילין ואסור בתפילין)
3. יכול להיות שאדם לא מתכוון להגיע למחשבה שהיא אסורה בתפילין (או אסורה בכלל), ובכל זאת המפגש עם אשה למטרת קרבה יכול להביא לידי הרהור, ולכן עדיף שיבוא בלי תפילין כדי שאם חלילה יהרהר הרהור אסור בשוגג, יהיה בלי תפילין.
אם שלוש האפשרויות האלה סבירות, יש הגיון לאסור על דייט בתפילין (או על תפילין בדייט).
וכמו שציינתי בהערה קודמת, אותו דבר אמור בשחוק וקלות ראש - בעיני נדרשת רמה מסוימת של הקלת ראש במהלך דייט (כמדומני החזו"א אומר משהו דומה), וזאת סיבה נוספת לאסור
חן בעיניו כדברי הבית יוסף באה"ע זה ע"א:
"ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל בה דרך זנות ועל זה נאמר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה"."
כל קרבה שמביאה לידי מחשבות מיניות זה אסור, ואין שום היתר בדייט, כי היא עדיין לא אשתו והיא נידה.
חלילה וחס לדמות את זה לאשתו של האדם.
מסגרת של דייט לא מתיר שום איסור אחר. לא דאורייתא ולא דרבנן, אלא רק התירו הסתכלות לראות אם היא יפה בעיניו או לא.
לא דברים מיניים, ולא איסור שחוק וקלות ראש עם אשה חס ושלום, שזה גם נכלל באיסור התרחקות מאשה.
אפשר להיות נעים, שמח וזורם, אבל לא להגיע לקלות ראש ולא למחשבות מיניות.
אדם שמניח תפילין זה ממקד אותו לחשוב את המחשבות המותרות ולא האסורות.
מי שמהרהר בדייט באופן אסור, יש לו בעיה בלי קשר ומן הסתם הוא יהרהר בנשים חוץ מאשתו גם אחרי שיתחתן, כי הוא לא שומר הלכה ולא שומר את מחשבותיו.
זה עושה לי בחילה
לכו דברו במקום אחר דברים כאלה מעצבנים.
הורסים לנו את כל התמימות
תגובות שלך כמה פעמים שאתה השתתפת בדיונים כאלו.
עזוב אותנו בשקט.
אין אדם רואה נגעי עצמו
בעיני, המחשבה "היא יפה בעיני" ובייחוד כאשר הבחור ממשיך לשמור על קשר עין ולא מסיט את מבטו למקום אחר, היא כשלעצמה הרהור שראוי להתרחק ממנו ואולי אפילו אסור ממש, ובוודאי אסור בתפילין.
או המחשבה "היא מוצאת חן בעיני מאד ואשמח להיות בקשר איתה". גם זאת מחשבה שראוי להתרחק ממנה לגבי אשה זרה, והיא אסורה בתפילין.
להעריך את היופי של בגדים של אשה ואת בחירת הצבעים שלה - חז"ל כותבים בפירוש שאסור.
בדייט המחשבות האלה רצויות ומתבקשות.
אז יכול להיות שההתנהלות שלנו בדייטים היא בעייתית, אבל בוודאי שלא ראוי לעשות את ההתנהלות הגבולית/בעייתית הזאת בתפילין.
אם בשבילך דייט זה לשבת בסמוך לבחורה, לא להסתכל עליה בכלל מרגע שהסקת שהיא יפה (וכמובן לא לחשוב על יופיה בכלל), לא לחשוב על מעלותיה ולא לרצות בקרבתה אלא אך ורק לחשוב על קרבת ה' ולדון איתה איך תוכלו לעבוד את ה' באופן טוב יותר - קדוש ייאמר לך ובהחלט יש מקום לבוא עם תפילין, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אבל אני מרגיש שאם הייתי נוהג כך הדייטים שלי היו מצליחים פחות מכמה שהם מצליחים כעת. או אולי היתה לי סייעתא דשמיא עצומה.
מתי מיני היא חלק מכל מפגש בין המינים, במיוחד בדייט. יש מתח מיני בהרבה פעמים שנפגשים בין המינים. ממש לא כדאי להכחיש את זה.
המתח הזה הוא כמו מגנט, לכן ראוי מאוד להזהר ממנו ולשמור גבולות - גם בדייט.
במקרים שהם לא דייט - אין שום תועלת מההתקרבות לכן אפשר גם שלא להתקרב כמעט כלל.
אמנם בדייטים כאשר יש תועלת בהתקרבות ראוי לשים גבולות קשיחים, אבל במקומות אחרים ממקומות שבדרך כלל אני שמים בהם.
קשה לעמוד על גבולות ברורים אך נראה לי שיש כלל חד משמעי אשפר להסכים לגביו - לא להתמקד ביופי. שאדם רואה מישהי הוא שם לב ליופי שלה ממילא, הוא לא צריך לחשוב על זה יותר ולהתמקד בזה יותר מעבר לכך שהוא שם לב לזה ממילא. כששמים לב ממילא ולא מעבר גם אין הרהורים (שמיותרים ומזיקים לשלב הזה), וגם זה הכי אנושי והכי מקדם את העניין לשמו התכנסו - להתסכל על הבנאדם קודם כל בתור בנאדם עם אישיות ועולם פנימי ומתוך הפרספקטיבה הזאת לראות אותו.
ונובע מהסתכלות על הנשמה ובאופי, ואז זה מגיע ממקום טהור.
ואם לא, משהו ממש דפוק, או שאתה ממש קדוש
בנוסף, זה לא משנה אם אתה נמשך למישהי בגלל ביופי שלה או בגלל ההבנה שלה בגיאומטריה - בסופו של דבר אם זה יוצר משיכה, זה משהו שאסור מחוץ למסגרת דייט ולדעתי אסור בתפילין, ובדייט זה כמעט הכרחי
וכמו שהבהרתי, אני לא מדבר על הרהורים מעבר למה שכמעט הכרחי כדי שדייט יצליח - שאסור בתכלית מחוץ להקשר הדייט
כל פרשנות אחרת מוציאה את דברי מהקשרם.
הרהור = "הבחורה הזאת מוצאת חן בעיני ואני רוצה את קרבתה". זהו.
אני מודה שאת מה שכתבתי על העיתוי - הוא בלי עיון.
בכל אופן כתבתי את דברי מתוך הבנה כמו שכתב @ultracrepidam בעניין "מהו הרהור". אם טעיתי אני לוקח את דברי בחזרה
אבל עיקר דעתי הייתה מעצם זה שלא ראינו את גדולי ישראל - שיודעים את גדר המצווה ומעלתה - משוטטים עם תפילין ברחובות
בכל אופן, זה דיון לבית המדרש
הרי בסוף לא באמת באת לשאול מה דעתנו, אלא להעביר מסר הלכתי
מניחה את השיקולים ההלכתיים שכבר העלו פה בצד רגע.
בפשטות- לא הייתי מרגישה בנוח.
בנוסף, כנראה שגם הייתי תוהה לעצמי אם/על מה מתאים לדבר, ואיך להתנהג. וגם קצת על רמת הפוזה/אמיתיות של הבחור (והמחשבה הזאת כנראה הייתה מתקשרת לשיקולים ההלכתיים שהוזכרו כבר).
ולא נראה לי ששמעתי..
ואיך להתנהג.
פעם נסעתי ברכבת הקלה עם תפילין לכותל לותיקין והיו מולי כמה חבר'ה שהתחילו לדבר על בנות, ואז אחד אומר בא נזוז מכאן שלא לדבר דברים כאלה בפני התפילין.
אבל בדיוק בגלל זה אני לא בטוחה שפגישה היא הסיטואציה המתאימה לזה.
גם ככה יש בזה משהו דיי מחושב, ובסופו של דבר המטרה היא דווקא להרגיש בנח ולהשתחרר במידה מסוימת, ואני חושדת שאם בחור יגיע ככה לפגישה זה יקשה על זה.
לצורך העניין, אם הבחור יגיע עם תפילין, אני לא בטוחה שארגיש בנח לדבר דיבורים 'סתמיים' של היכרות או של איך עבר עליי היום. או אם אני בנאדם מצחיק, לא נראה לי שארגיש בנח להגיד איזה משהו שנון מדיי פעם.
יש הבחנה בין להניח תפילין בבוקר כשאתה בדרך לותיקין, או כשאתה לומד, שאלו סיטואציות מאוד 'ממוקדות', לבין פגישה.
אותך ברצינות 0_0
אנחנו צריכים ללכת עם תפילין כמה שיותר ביום כמצוות התורה.
לא לחפש סיבות לפטור את עצמינו.
אני אישית לא הייתי מגיע לדייט עם תפילין בגלל התנאים החברתיים העכשוויים.
גם ביום אני בעיקר מניח תפילין כשאני לומד או כשאני יכול ולא במקרים שזה יגרום אי נוחות לאחר.
אבל האידיאל שגם בדייטים נוכל להיות עם תפילין.
מבקש אמונהתהיה בריא.
"פרובוקציה (בעברית: התגרות) היא עשיית מעשה קטן או אמירה של דבר מסוים שמטרתו היא יצירת תגובה גדולה יותר לטובת הצד המתגרה"
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7
גם אם מבחינה הלכתית ואידיאלית אתה צודק לחלוטין שצריך ללכת עם תפילין כל היום, זה לא מקובל היום (לי לפחות זה מוכר בזרם אחד מסוים, שלא נראה לי שאתה חלק ממנו. וגם בציבור הזה קשה לי להאמין שהם מגיעים לדייטים עם תפילין). קח בחשבון שנשים אינן בקיאות בהלכות תפילין, ולכן זה עלול ליצור אי-נחת אצל המדוייטת, בגלל שהיא תופסת את התפילין כתשמיש קדושה, זה עלול מאוד להגביל את השיח שלה, את שפת הגוף שלה וכו' - לאיים על הסביבה הטבעית שלה - כי זה משהו שהוא מוזר לה. ומכיוון שדייט אמור להיות באווירה מאפשרת, תפילין לדעתי יוצרים אווירה שאינה מאפשרת.
קראתי את הכתבה הזו: הפתרון המיוחל? ההייטקיסטים הדתיים שפיתחו אפליקציית הכרויות עם הגבלת צניעות - כיפה
ובזה מסתכמת ההיכרות שלי.
היינו תקועים אי שם בעבר.
מאז נחשון בן עמינדב, יחידים השועטים קדימה קידמו אותנו.
אבל סביר להניח (תרתי משמע), שמי שמספיק גדול כדאי לשעוט קדימה, הוא גם מספיק גדול בענווה, כדי לנהוג כך בצניעות. כמו מרן הרב קוק זצ"ל, שכל שנותיו הניח תפילין כל היום, אבל הקפיד להסתיר זאת תחת בגדיו. (וגם את זה שמניח ר"ת, הקפיד להניח בצנעה למרות שהיה מוחזק ומפורסם בחסידותו הרבה)
נראה לי שעדיף במצב כזה להגיע לפגישה הראשונה בלי תפילין (אם מאוד קריטי לו, אז שהפגישה לא תהיה ביום), ותוך כדי הפגישה לספר שבד"כ הוא הולך עם תפילין.
שבוע טוב לכולם.
אני מחפש שדכנית או עמותה שעוסקת בשידוכים לבנים דתיים שעשו שירות לאומי.
אבל בלי שיגרמו לך להרגשה שאתה פחות טוב.
תודה
ושאףשדכנית לא תגיד לך אחרת.
אבל זה מתבטא ביחס וההצעות
יש בנות שמעדיפות גברים שלא עושים מילואים.
לא לעשות מילואים זה דבר אחד. לא עשה צבא בכלל זה משהו אחר לגמרי.
עוד שאלה חשובה, האם מדובר בנשים נשואות או רווקות ? פעם מישהי נשואה בעבודה סיפרה לי שבעבר היא רצתה מאוד קרבי והתחתנה בסוף עם ג'ובניק. והיא שמחה שהוא לא צריך לעשות מילואים (זה היה לפני המלחמה).
אנחנו מכירים לא מהיום, אתה כבר לא רווק צעיר, תגיד לי מה רלוונטי לבחורה שנפגשת איתך בכלל איזה שירות עשית? זה מתאים לרווקות עד גיל 23 בלחץ להתעניין בשטות הזאת.
גם אני עשיתי שירות לאומי ומה בכך, למה זה צריך להיות אכפת למישהי? הוואסח של "קרבי זה הכי אחי" זה שטות של ילדות, אם מישהי מעל גיל 23 חושבת ששירות קרבי יועיל במשהו למישהו לזוגיות ונישואין זו בעיה שלה, אתה לא חייב לצאת דווקא עם הילדותיות האלה.
אבל אני יכול לספר לך על 3 בנות שיצאתי איתן בשנים האחרונות שאחרי הפגישה שסיפרתי להן על השירות לאומי הן חתכו, ועוד שתיים שאבדו עניין באמצע השיחה.
גם כמות ההתאמות באתרים / אפליקציות של דתיים ששואפת לאפס מעיד שזה משמעותי.
האם ייתכן שזו רק פרשנות לסיטואציה?
אולי היה משהו אחר בפגישה שגרם להן לחתוך?
ממה שראיתי בהודעות שלך, היית בן 30+ לפני כמה שנים,
ובעיניי - אם יש מישהי שבשלב הזה של החיים תקועה במחשבה שאם עשית שירות לאומי זה סיבה לא לרצות להמשיך את הקשר - אני לא הייתי רוצה להמשיך את הקשר מהצד שלי, כי זה נראה לי ממש לא בוגר.
אני מכירה בנים שעשו שירות לאומי והתחתנו. מכירה בנים שעשו צבא ולא התחתנו. זה לא הפרמרטר היחיד בבחירת בן זוג, ובטח שלא בגיל כזה.
אולי שווה לשלוח מישהו\מישהי שיפנה אליהן באופן ישיר, דמות שהן ירגישו בנוח לשתף בכנות - ולשאול אותן אם זו היתה הסיבה, ואם לא, מה היתה הסיבה.
ועוד משהו
לא הייתי מנפנפנת דווקא בפרט הזה -
זה נשמע שאתה רואה את זה כדבר רע, חסרון. ואתה מחפש שדכנים שמתעסקים באנשים עם הבעיה הזו.
וזה לא בעיה! ולכן לא נראה לי שצריך שדכנים שמתעסקים דווקא בזה.
אבל אם אתה רואה את זה כבעיה, ומשדר שזו בעיה - אולי זה היחס הזה הופך דברים לבעיה??
יש כאלה שעשו שירות צבאי סביר להניח פחות קרבי ממה שאתה עשית בשירות
ישבתי על זה עם מאמנים במהלך השנים שהסבירו לי איך להציג.
על אתרי היכרויות אין מה לדבר כי בנות לא עונות בכלל ברגע שמסתכלות על הכרטיס. אחוז התגובה מבנות שמסתכלות על הכרטיס עומד על 5%.
מעט מאוד בנות שכן מתעניינות בכנות מה הסיבה, איך זה משפיע על החיים אם בכלל.
הייתה מישהי לפני כמה שנים שפניתי אליה באתר. התכתבנו ארוכות והיא באמת התעניינה במה מדובר. בסוף לצערי זה נפל על הנושא התורני.
אם הצד השני באמת פתוח לדברים שונים אז מתעניינים ושואלים. אני לא מסתיר.
אני יכול גם לשקר באתרים או בשיחה כי לא רואים את זה וזה לא משפיע (כמו נכות או סכרת).
אבל זה לא אני שמשקר לאחרים. נתקלתי בלא מעט שמשקרים על הגיל והסטטוס האישי שלהם. (גרושים שאומרים שהם רווקים.)
לק"י
זה אולי מה שמרתיע את הבנות.
יש הבדל בין בנאדם אסמטי שיש לו פטור לבין פציפיסט.
אז הייתי מתמקדת בסיבה לפטור, ומחפשת בנות שזה יתאים להן.
בהצלחה רבה ובקלות!
לק"י
כתבתי את זה כשאלה בשבילך).
חוסר צבא זה סטיגמה מאוד גדולה
רואה את זה על חברים שלי שלא עשו שנתקלים בזה.
ולא - הרבה פעמים לא שואלים למה לא עשו אלא פשוט שוללים על זה.
אבל @גבריאל.ק.צ - מי שבחורה טובה תרצה, סטיגמות זה רעה חולה בכל תחום.
למה צריך שדכנית מיוחדת לזה? מוזר מאד
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
אבל זה לא רלוונטי כי אתה כבר לא שם והיא לא שם
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
נראה שלא
תשחרר, מה זה הדינים האלה..
הכרות למטרת הקמת בית בישראל, לא תלויה במציאת חן בלבד.
לפני מציאת חן, יש עוד הרבה התאמות, באופי, בסגנון, בשאיפות. ובירור פשוט אולי היא נפגשת עם מישהו אחר או לא מעוניינת כרגע...
את כל הדברים הללו לא יכולת לדעת משהות של 20 דקות בטרמפידה...
לכן אין פה אפשרות רצינית לדעת שיש 'מצב' להתאמה, ולכן ממילא לדבר איתה לא מתאים ולא צנוע.
אם תצליח לגלות קצה חוט, מאיפה היא, מה שמה, ועל ידי זה לעשות בירור על הנ"ל, ואם התשובות חיוביות - שיהיה בהצלחה!!
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
מה לדעתך בעצם גורם זה?
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימהואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
הרמוניהתשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
מחדש נעורייזה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריילשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
אני לא מבינה
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מזה זה סיוט
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
זה תקשורת. היכולת לדבר ולתקשר את הצרכים שלנו.
אם אתה מתבונן בעצמך ובקשר,
האם פער של 4/5 ימים זה הפסקה גדולה מידי בשבילך? איך אתה מרגיש במהלך פרק הזמן הזה?
מה אתה מצפה לגבי התקשורת בין הדייטים?
אין עניין להיות כמו כולם, יש עניין להיות אתה - ואיתה.
בעיני זו הזדמנות לשיחה כנה. להגיד לה מה אתה מרגיש, מה אתה חושב - לשתף בחוסר ידיעה שלך, בהתלבטות, בשאלה שלך אם היא נהנית מזה. לשקף לה את המקום שלך.
יש דברים שמקובל לעשות - למרות שלא כולם עושים.
באופן אישי יש דברים שעשיתי כמו רבים אחרים, ויש דברים שלא.
אחד הדברים שעשיתי כפי שמקובל, זה לתת לגבר ליזום בין הדייטים.
עד שמישהו שיצאתי איתו הציף את זה בפניי, ושיתף אותי שהוא היה רוצה לראות גם יוזמה מצידי. (ספוילר: זה נגמר בחתונה).
מבחינתי זה היה איזשהו מחסום שצריך לעבור אותו, שלב, מדריגה - ובלי השיחה ההיא, לא בטוחה כמה זמן היה לוקח עד שהייתי מגיעה לזה לבד.
ועדיין יש משמעות למה שמקובל כדי שלא ירגיש לי מוזר שרק אני יוזם (בהנחה שאין לי בעיה עקרונית עם זה).
תודה לך ולכולם.
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
משהאבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)