יש עניין לא לדבר דיבורי חול בזמן שהתפילין עליך.

חוץ מהחוסר שגרתיות שבדבר. 

מצווה דאורייתא של תפילין שיהיה עליו כמה שיותר ביום.

בפשטות הראשונים כל האיסור זה שחוק וקלות ראש, וכהוספת הב"ח: שיחה בטלה.

אולי התכוונת דבורי חול על פי הגמרא ביומא יט ע"ב: "אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם ולא בדברים אחרים רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו שנאמר (קהלת א, ח) כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר".

אבל לפי זה, זה אסור גם ללא תפלין. אולי מה שנסית להגיד שאסור בכל מקרה, ובתפילין זה עוד יותר חמור.

קודם כל, הרמ"א- [או אם זה מישהו אחר שכתב פה על השולחן ערוך את הסוגריים (יו"ד רמ"ו, כה)] אומר פשט נפלא בגמרא ביומא שכבר משמע מפשטות הסוגיא, שזה קשור לביטול תורה, אז כן כל שיחת חולין יכולה להיות בעייתית, אם זה פוגם בלימוד תורה, אבל זמן של דייט זה לא זמן של ביטול תורה.

בנוסף, מרש"י שם אפשר להגיד שהכוונה ב'שיחת חולין' זה: "שיחת הילדים וקלות ראש", זאת אומרת לא שיחת חולין רגילה.

עייני במאירי ביומא: "לעולם יזהר אדם שלא להיות ביושבי קרנות ושלא לדבר בשיחה בטלה אלא כפי מה שיכריחנו הצורך דרך צחות אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים:"

זאת אומרת שהוא בפירוש אומר שמדובר בגמרא על שיחה בטלה.

אנחנו יודעים ששיחת חולין מותרת מהגמרא בעבודה זרה יט ע"ב: "ועלהו לא יבול - אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב: שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד, שנאמר: ועלהו לא יבול".

לכן מותר שיחת חולין גם עם תפילין, מה שאסור זה קלות ושחוק ושיחה בטלה, ומשתדלים לא לעשות את זה גם בדייט.

אמנם דייט לא אמור להיות שיחה בטלה ממש וקלות ראש ממש, אבל בוודאי שיש מידה מסוימת של קלות ראש ושיחה בטלה בדייט. 

ובוודאי לקים מצוות "עד שיראנה שמא תתגנה בעיניו" נראה לי שעדיף בלי תפילין

אין, מותר תפילין בדייט.

אפשר שמחה ובדיחות הדעת שלא מגיעה לקלות ראש.

אדרבה התפילין מועילים במקרה הזה:

"אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי יד, כג) בכל עצב יהיה מותר כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא".

רש"י: "תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:"

(ברכות ל ע"ב)

אתה מתאר לעצמך יהודי מצוי בתקופת שלמה המלך (חקלאי, סנדלר, עגלון, לוחם) שהיה מסתובב כל היום עם תפילין מבלי שאלה יפריעו לעיסוקו?

זה אכן מה שהיה. יש הלכות בדיוק בשביל זה.

לא יודע לומר לך מה היו האחוזים אבל בוודאי שכן. 

היינו מוציאים עדויות לכך במקורות זרים ("התקרבה פלוגה של עבריים עם קופסאות על ראשים"). 

שלא לדבר על ציורים שהיו אמורים לתעד את האנשים המוזרים האלה עם ריבועים ורצועות עור. יש המון אזכורים במקורות זרים המאששים את מה שכתוב בתנ"ך, אבל מעולם לא שמעתי על תיעוד של אנשים שבאמצע היום היו הולכים עם תפילין.

אחד מהיסטוריוני יוון הקדומים (יש מצב שזה פליניוס, או פליניוס הזקן, אוכל לבדוק) מתאר את חיילים יהודים שנמצאים באחד מהצבאות הזרים, שיש להם חוטים משונים לצד בגדיהם וקופסאות על ראשיהם. 

זה כללי מידי, הסתכלתי על המקור הזה מזמן. אוכל לבדוק אם תרצה. מכל מקום כן יש מקורות לכך. 

תודה!

וממצאים ארכיאולוגים ממרד בר-כוכבא.

קשה למצוא מתקופת התנ"ך תפלין כי זה משתמר רק בתנאים מסויימים, וגם לאורך התנ"ך לא כולם דקדקו במצוות.

1. "הוא צדיק"

2. "הוא קצת קוקו"

מעבר לכך שזה עיתוי גרוע מאחר שהשו"ע כותב (בסימן לח ד') ש"המניח תפילין צריך להיזהר מהרהור תאוות אשה"

והוא אשכרה בא להיפגש עם בחורה עם תפילין. 

אז הוא גם מחזיק מעצמו מלאך. 

כל היום זה מעיקר הדין.

רק יש כל מיני תירוצים, למה לא להניח, אבל מי שיכול צריך להניח מעיקר הדין.

חזרנו לארץ ישראל. צריך לעשות דברים דאורייתא לכתחילה.

ואף פעם לא נתקלתי בדייטים בבחורים עם תפילין

וממילא היום זה פשוט שזה פחות מצוי

אם לי היו מציעים בחור שהולך עם תפילין

או שמגיע לפגישה עם תפילין

זה היה מעורר אצלי חוסר נוחות

וממילא חוסר נעימות להיפגש ככה

וכנראה שלא הייתי ניגשת להצעה הזאת

במחשבה שלי,  יותר משזה מראה על יר"ש

זה יכול להראות על יוהרה/ רצון להתבלט/ חוסר הבנה של גבולות המצווה הזו

(ההוכחות של העבר לא בהכרח מתאימות למציאות של היום ואדם צריך להכיר את מקומו)

להניח כל היום.

זה חלק מתהליך הגאולה.

אם כל הציבור הדתי היה ככה, אז זה לא היה מוזר.

בוודאי שכמעט כל הישיבות שלא מניחים תפילין לפחות כשלומדים, לוקים בחסר.

למעלה, זה לענ"ד,

במקום שנחלקו גדולי הדור (תכלת, או בזמנו: תפילין דר"ת לאנשים רגילים) או שכ"א ילך לפי רבו או לפי מיטב הבנתו

נזכרתי עתה גם - רש"ר הירש חורב תפילין

עד שקראתי את זה בזמנו, גם אני הייתי בעד להניח תפילין כמה שיותר - בגבולות הסביר והמקובל, אבל הדברים מבהילים ומדברים בעד עצמם

אשריך איש ישראל! אם תקשור את התפלין מבלי היסח־הדעת, אם תשאם על ידך וראשך מבלי היסח־הדעת והעלם דבר, מה המה לך; אשריך, אם באמת תקדש ותשפר את רוחך, את לבך ואת ידך לה׳ אלהיך, אביך שבשמים, ותתעתד לחיות חיי איש ישראל ברוח ישראל. אשריך, אם תבין ותכיר את תעודתך, והנך מוכן ומזומן לחיות רק על פיה ולמלאות אחריה תמיד, כי אז יתנו לך התפלין כח וחיל להיות ערוך לקרב ולמלחמת מצוה נגד כל מדה לא נכונה, אף המה יפעלו למענך את ״הנצחון״ עליהן — אשרינו, לוא יכולנו ולוא נצרכנו לשאת את התפלין כל היום כלו, כי אז היה לנו לקנין תמיד: ״קנין הגוף״, טהרת המחשבה ונפש זכה, יען את כל אלה הזכירונו בכל עת ובכל רגע האות על ידנו והטוטפות בין עינינו, כי מבלעדי זאת קשירת ונשיאת התפלין היתה ״הכחשה וחלול השם״. — אך להנצל מזה — יען אנחנו לא נאמין בעצמנו, כי נוכל לקיים ולפעול בנפשנו כל זאת תמיד, לכן נשא את התפלין רק בשעת תפלת שחרית, ובחיוב גמור ישא אותם כל אחד בעת ״הק״ש ושמ״ע״, אשר למצער בעת ההיא עליך לשמור את גופך בטהרה ואת רעיוניך להיות זכים וצלולים ובכונה נאמנה מבלי כל היסח־הדעת, לזכרון לפניך, כי קשירת התפלין בגופך, היא הזכרת שם ה׳ על גופך וזכר עשה לנפלאותיו בעד עמו בכל העתים ובכל הזמנים (ל״ז).

אבל גם לא נראה לי שאשכנע אותך.

אם כל הגדולים של דורנו, ושל הדור הקודם, ושל לפני מאתיים שנה, כולל אבא וסבא וסבא רבא, וגם השו"ע אומר שלא נהגו, וגם הטור אומר שלא נהגו, וגם ראשונים וגם אחרונים התייחסו כבר לסוגיה (וגם לאלה הנוגעות לה), לא נראה לי שמדובר בעיוות, או שחסר להם משהו מהותי בעבודת השם, או שהם פשוט כל־כך עיוורים, שהם לא "עלו" על החידוש הנפלא הנ"ל, שאמור לקרב את הגאולה או משהו בסגנון.

תראה, גם ביחס לתכלת, בזמנו, הרגשתי אותו דבר: הראיות לכאורה חותכות, טענות הנגד לרוב אינן ענייניות. אבל ההחלטה שלי לשים תכלת מכוח מה שהשתכנעתי לא הופכת אותי לגדול או צדיק או מקרב את הגאולה או טוב יותר מכל גדולי הדור שמחזיקים בשיטה אחרת. וגם לגבי התכלת הייתי מאוד סקפטי עד שראיתי רבנים עם מספיק שיעור קומה שעשו מעשה בעצמם.

אני לא מתנגד, במישור התיאורטי, לכך שאנשים ילכו עם תפילין במהלך היום ככל שזה מתאפשר טכנית והלכתית. ובקנה מידה צנוע יותר - אם יש מקום שבו זה לא מוזר להניח תפילין במהלך הלימוד, או בתפילת מנחה, אדרבה ואדרבה. זה דווקא הגיוני והייתי שמח לראות את השינוי הזה בכל בית כנסת. אבל השיקולים אינם הלכתיים גרידא. דברים כמו אמונת חכמים וכיו"ב הם לא פחות מהותיים לאמונה היהודית מש"ס בבלי, אם כי, איני יודע בדיוק מהו הקרֵדו שלך. תחושת הבטן שלי היא שיש לך כמה הנחות יסוד שאינן כל־כך נפוצות - כפי שראיתי בנוגע לאופן לימוד אגדה - וזה לא שאני אצליח לשנות מבנים מהותיים בהודעה בפורום. אבל תשאל כל רב, והוא יגיד לך אותו דבר: עדיף לשמוע לדברי חכמים מאשר לדברי עצמנו.

ואני גם לא כזה פסימי. עד לפני דור בערך, תפילין דר"ת היו משהו של מקובלים או מפורסמים בחסידות, כיום בעקבות המהפכה של הגר"ע יוסף זצ"ל כל בעל בית שני מניח ואין בזה יוהרא. אני מאמין שעם הזמן נראה עוד דברים בסגנון.

לסיום, מאירי ברכות סוף פ"ב:

"אמר המאירי הכונה לבאר בה שאע"פ שחתן פטור אם יודע בעצמו שיכול לכוין ורוצה לקרות קורא והוא שאמר חתן אם רוצה לקרות את שמע לילה הראשון קורא ואין כאן משום יוהרא שהדבר מסור לכל אדם לומר יכול אני לכוין דעתי ואין מונעין אדם בכך מחשש יוהרא.

ואע"פ שלענין בטול מלאכה בט' באב אמרו שתלמידי חכמים בטלים בו אף במקום שנהגו לעשות ולא התירו לכל אדם לעשות עצמן כתלמידי חכמים ההיא הואיל והוא בטל בין העושים נראה כיוהרא אבל זה הואיל ואף שאר בני אדם קורין אין כאן יוהרא.

ורשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול שהוא חושש ליוהרא ואע"פ שהוא בעצמו אמר לענין בטול מלאכה בט' באב שאמרנו שתלמידי חכמים בטלים בו אף במקום שנהגו לעשות ואמר רשב"ג על זה כל אדם יעשה עצמו כתלמיד חכם ולא חשש ליוהרא מ"מ תולה הטעם שאין בבטול מלאכה יוהרא בשום מקום שאין אדם מבחין בחברו מפני מה הוא מתבטל וכמה בטלני איכא בשוקא וכן הלכה.

אבל בענין זה שיראה הדיוט עצמו כחסיד שבחסידים יש כאן יוהרא ועזות מצח. ומ"מ הלכה כרבנן לעניין ק"ש ואין מונעין בכך אבל מ"מ אין למי שאינו חשוב בעיני הכל להתראות בדבר זה בפני רבים אלא אם יודע בעצמו שכן יקרא בינו לבין עצמו ותבא עליו ברכה."

זה. (אולי זה שגלינו עכשיו קשור לימות המשיח כדברי האר"י.)

לגבי תפלין אני חושב כמו תוספות בשבת מט ע"א ד"ה 'כאלישע בעל כנפיים': "להכי נקט אלישע דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי ומזה הטעם אין אנו יכולין ליפטר שהרי בזה אנו יכולין להזהר ואין תימה על מה שמצוה זאת רפויה בידינו שגם בימי חכמים היתה רפויה כדתניא בפרק ר' אליעזר דמילה (לקמן ל.) ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שלא מסרו עצמן ישראל עליה בשעת גזירת המלכות כגון תפילין עדיין היא רפויה בידם". וכמו שמציין הגר"א בהגהותיו לשו"ע לתוספות הזה.

זאת אומרת שזה בעיה שזה רפוי בידינו, וברור לי שתוספות מתכוון להנחה כל היום, כי זה היה המקרה באלישע בעל כנפיים.

גם לשולחן ערוך אני חושב שאוירא דארץ ישראל של אתחלתא דגאולה מסייע שיהיה כוונה ראויה, במיוחד בשעה שלומדים תורה.

יש לנו שתי אפשרויות להבין את מה שקוראים לו התוס' ריפיון:

- היו מניחים תפילין אבל לא כל היום

- לא היו מניחים כלל

מהמשך התוס' (והא דאמרינן ... אומר ר"ת) משמע שמדובר על כך שלא היו מניחים בכלל

אלא שאם נפתח ראשונים, נקבל בדיוק את אותה תמונה עם קצת יותר פירוט,

מאירי:

מה שביארנו שהדברים אמורים במי שמיקל בהנחת תפלין דרך פירוק עול מצות הוא מפני שיש נמנעין מזה מצד אחר, והוא שהתפלין צריכים גוף נקי ושצריך להזהר שלא יישן בהם ושלא יסיח דעתו מהם וכל שכן שלא יתעסק בשום דבר לכלוך מה שאין כל זה בציצית, ובתלמוד המערב הזכירו במקצת חכמים שהיו נזהרים שלא להניחם אלא בימים ידועים בשנה והיה בהם מי שלא היה מניחם אלא אחר שבאו עליו יסורים ונתרפא שהיה חושב בעצמו שמרקו היסורים את עונותיו והיו סומכים זה למה שנא' הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים, וראה איך הפליגו בכונה כלומר שהן צריכין גוף נקי מעבירות ומהרהורים ואין ראוי להניחם אלא לאחר התשובה, וקצת חכמים נוהגים להניחם בימים שבין ר"ה ליום הכפורים אחר התשובה והטבילה והוודויין והדבר נכון בעיני:

ואני מפנה גם לספר החינוך על תפילין,

אחסוך בציטוטים, אתה מוזמן להסתכל במאמר שבקישור: https://www.alysefer.com/tefilin/ 

ולהוציא משם את מה שנראה לך הגיוני ומתקבל על הדעת
 

עריכה: לגבי המצב האידיאלי - אני מסכים איתך שזה מצב רצוי, ויש מקום להניח תפילין במנחה במצבים מסוימים או במהלך הלימוד בישיבה ככל שמתאפשר, אבל שינויים כאלה לא אמורים להתבצע למורת רוחם של גדולי הדור אלא בעידודם. ודברי המאירי על יוהרא ברורים ומתקבלים על הדעת - לא שהוא צריך את אישורי.

באופן כללי.

אבל ברור שתחילת התוספות לגבי כל היום, כי זה ההקשר של הגמרא.

בדבר שהוא מעיקר הדין, אין שום יוהרא.

"מזה הטעם אין אנו יכולין ליפטר שהרי בזה אנו יכולין להזהר ואין תימה על מה שמצוה זאת רפויה בידינו שגם בימי חכמים היתה רפויה."

מיניה וביה: 

להיפטר: משמע להיפטר לגמרי

אין אנו יכולין להיפטר: כלומר אין צד של קולא שיתיר לנו להיות בלי תפילין כל היום (?)

שהרי בזה אנו יכולין להיזהר: הבה ניזכר בדברי שו"ע ל"ז: אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום.

רשב"א שבת ק"ל ע"א: ומשום כך עדיין רפויה בידם דמועטין שבישראל מניחין תפילין.

ברור על מה התוס' מדברים אא"כ אתה ממש מעוניין להתעקש

לגבי היות זה עיקר הדין: OK, מסתבר שרוב גדולי הדור אינם יודעים מה זה עיקר הדין, וגם השו"ע לא יודע מה זה עיקר הדין, אחרת היה רושם "צריך להניח תפילין כל היום ואלה שלא מניחים הם לא בסדר אם כי יש מקום ללמד עליהם זכות", וגם מהראשונים התעלמה ההלכה, נגיד

ראשונים מדברים על ההקשר הכללי להניח תפלין או לחלוטין לא.

אבל זה לא מוכרח לסתור את הראשונים שאם חייבים, אז חייבים כל היום.

זה ברור מההקשר של תוספות שהוא מדבר גם על החיוב כל היום שלא בשעת תפילה, כי זה המקרה באלישע בעל כנפיים שעליו תחילת תוספות.

השולחן ערוך כותב בפירוש מה גדר החיוב לכתחילה: "מצותן להיות עליו כל היום" רק אחרי זה הוא מדבר על מציאות בדיעבד, וזה כבר כוונת הטור.

זה כבר ברמב"ם הלכות תפילין ד, כה: "לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא" ולא מסייג בכלל.

כל מה שאמרת כבר התייחסתי ואני לא רואה צורך להיכנס לפלפולים נוספים

בכל מקרה תראה שו"ת שבט הלוי חלק ט' סימן י"ח

"וכנראה כך קבלו מדורות עולם דאיכא בתפילין חובה ומצוה, והחוב יצא בהניח פעם א' ביום".

זה לא נכון החוב כל היום.

וגם לא טרח לפתוח מקורות בבואו לענות על השאלה, אחרת היה רואה עד כמה הדברים ברורים, פשוטים ומפורשים,

וגם הרש"ר הירש, שכותב פסקה לפני:

"במקור אמורה הייתה הקדושה הסימבולית של התפילין ללוות אותנו במשך כל היום; אלא שירידת הדורות צמצמה את מילוי החובה הזאת למשך תפילת השחר [...]

ובקווי יסוד לסימבוליקה יהודית [ישורון 5 סיוון 479]: "תפילין במקור אמורים להילבש למשך כל זמן העירות מלבד שבת ויו"ט."

(באותה הזדמנות, למטה תרגום מדויק יותר לפסקה שהבאתי לעיל:

אשרינו, אם היינו יכולים ללבשם אותם במשך כל היום, אם היינו רשאים ללבשם - מה שמצריך נקיות הגוף, טהרת המחשבה, ותשומת לב בלתי־מוסחת לתפילין, אחרת לבישתם תהיה שקר וחילול הקודש. כדי להימנע מכך - מאחר ואנחנו לא סומכים על עצמנו לקיים את כל זה - אנחנו לובשים אותם רק במשך תפילת השחר [...])

(המתרגם התחרבש עם fordern ו-fördern)

אינו יודע שעיקר הדין הוא ללבוש תפילין כל היום, כמו שכתוב להדיא בשו"ע ברמב"ם בתוס' כו', הגם שהוא מזכיר זאת,

בקיצור השאלה שלי היא: איך זה שאף אחד לא עלה על זה עד עכשיו? ואיך זה, שאם נשאל משהו כמו 99% מהרבנים, ממגוון זרמים - ספרדים, ליטאים, חסידים, דת"ל, חרד"ל, האם מותר ומומלץ לבוא לדייט עם תפילין, נקבל תשובה שלילית, כאילו רק לנו נגלה הגנוסיס המסתורי הזה?

מסקרן אותי לדעת.

בשאילתות דרב אחאי פרשת בא שאילתא מ"ה הוא מסביר את הספק בגמרא לגבי ברכה כל פע ם שמניח:

"ברם צריך היכא דאנח תפילי בצפרא ובריך וסלקינון ותנא קא מחית להו מי צריך למהדר וברוכי אי לא מי אמרינן 'כיון דכולי יומא זמן חיובא' הוא כיון דבריך מצפרא תוב לא צריך ומאי טעמא דהא בריך ליה מצפרא 'ועדיין לא שלים חיוביה' או דילמא בתר מעשה אזלינן וכל אימת דמחית להו קא עביד מצוה ומחייב לברוכי עלייהו."

זאת אומרת שגם בצד שצריך לברך זה רק כי זה מעשה חדש, אבל ברור ממנו שהוא סובר שהחיוב כל היום ועוד לא נשלם החיוב עד סוף היום.

המשכנות יעקוב (או"ח ס' מו) מבאר את החיוב להניח כל היום בפרט בלימוד תורה, ומבין את הסיבה להחלשות כמו שהבנתי.

נכון השבט לוי (שמצטט ס' מט ולא יודע איזה מהדורה היתה לו כי בווילנא תקצ"ח מופיע ס' מו) מנסה לדחות אותו, אבל ברור מהמשכנות יעקב שהוא דיבר על תלמידי חכמים בימינו.

גם הוא כותב הפוך ממה שהשבט לוי מייצג אותו. המשכנות יעקב סובר שהנחת התפילין עצמו יעזור להציל את התלמיד חכם הנוהג כעיקר החיוב מהרהור, כמו שמשמע ברמב"ם, ולכן אדרבה צריך להניח, ולא כמו שהשבט לוי מנסה להציג שכביכול הוא אומר שצריך לחשוש לכל מיני מחשבות שאולי יגיעו.

א. החיוב הפעיל כל היום שנוי במחלוקת

האפשרויות:

- תלוי בנקיות הגוף והלב כך שיכול להיות מצב שצריך להניח רק לפרקים (מאירי)

- חובה רגע אחד ביום (פמ"ג המובא בביאור הלכה סימן ל"ז, ערוך השולחן שם, אלף המגן שם, מנחת חינוך שע"ח) או בשעת ק"ש ותפילה (שעה"כ תפילין ה' - אולי גם הוא לא היה מודע לשאילתות? או שלא יודע ללמוד גמרא?)

- משהו באמצע:

"ומצותן להיות עליו כל היום, דהא סתם כתיב "וקשרתם אותם" וגומר, משמע קשירה תמידית; ועוד, כתיב "והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ואות וזכרון צריכין להיות תמידין. אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן מפני קדושתן, ועוד שצריכין שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו, כמו שאמרנו למעלה קל וחומר מציץ, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, ע״כ נהגו שלא להניחם כלל כל היום, כי סגי להו בקשירה פעם אחת בכל יום, אף על פי שיסירם מיד נמי יצא ידי זכירה וקשירה." (לבוש ל"ז)

- יש חובה כל היום אבל לא נהגו מסיבות כאלה ואחרות (טוש"ע שם) ויכול להיות שאין רשאים (אליה רבה מג"א שם רש"ר)

- יש חובה כל היום וראוי לעשות כן (משכנות יעקב שהבאת - הגם שמדבר על זמן לימוד תורה, גר"א)

ב. לא נראה לי ששבט הלוי לא יודע פשט גמ' שו"ע תוס' (אם זה באמת הפשט... כי בינתיים כל הראשונים על הסוגיה מדברים על משהו אחד ולא נראה לי שהתוס' ידבר על משהו אחר מבלי להיות יותר מפורש) ומתעקש משום־מה לפסוק אחרת

ג. אפשר לומר שזאת נקודת המחלוקת בין שבט הלוי (וגם רוב ככל גדולי זמננו...) לבין המשכנות יעקב

ד. יש הבדל עצום בין לשבת בבית מדרש עם תפילין (שזה היה נהוג בכל מיני קהילות ונראה שרבים מהאחרונים בעד וחלק ניכר מפוסקי זמננו בעד ומי שיכול אשריו) לבין מה שאתה מדבר עליו

ה. לומר שהכל זה תירוצים, שצריך לחדש הנהגות נגד גדולי הדור ש"מונעים מאיתנו להתקדם", שישיבות שלא נוהגות בזה לוקות בחסר (הגם שכל עם ישראל ככה נהג אלף+ שנה), שכל מי שלא פסק כפי דעתך כנראה לא למד את הסוגיה שהיא כל-כך פשוטה וברורה, ושלא מקיימים את עיקר הדין... מתמיה אבל לא חסר תקדים

זה בערך כמו התכלת רק שבתכלת יש טענות יותר מעניינות. אז אולי כמו תפילין חרוצות

כל היום. המאירי שהבאת זה לגבי קרקפתא דלא מנח תפילין, לא לגבי עצם החיוב.

יש שאלתות מפורש שזה חיוב כל היום, ולפי דעתי זה גם משמעות התוספות.

אי אפשר לחלוק על מקור מפורש בשאלתות שהיה גאון בלי מקור אחר בראשונים.

נראה לי ההסבר היותר נכון בלבוש שיש חיוב כל היום, רק מקיימים חלק מהחיוב שאפשר.

לא אמרתי שאין אילוצים ומקרים של בדיעבד פעם והיום, רק אמרתי שבחיוב המקורי זה צריך להיות עליו כל היום כמה שאפשר, גם בדייטים.

בשעת לימוד תורה במיוחד צריך כמו שמאריך המשכנות יעקב.

במהדורה של מוסד הרב קוק

כמו שאתה רואה יש *הרבה* אחרונים שמצדדים בזה

וגם האר"י לא נראה לי ש"פספס" ולא ניתן לבטלם בכזאת קלות

"יש מקשים והלא שעת השמד היה וקי"ל בסנהדרין ע"ד ע"ב דאפילו אערקתא דמסני יהרג ואל יעבור כל שכן על מצוה גדולה כזו.

ומסתברא דלא קשיא דהא מצות תפילין בחיוב תורה אינו אלא בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים, ולהניח כל היום הוא מדת חסידות, וכיון שכן לא היה יכול למסור עצמו עליהם על שאר היום."

כ"מ הלכות יסודי התורה פ"ה ה"א

וכתב הר"ן בפ' במה טומנין דלא אמרו יהרג ואל יעבור אלא לעבור על מצות ל"ת אבל לא דגזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים ועוד שהם יכולים לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותבטל מאליה עכ"ל. וקשיא לי שהרי רב חנינא בן תרדיון מסר נפשו כדי לעסוק בתורה וכן ר' יהודה בן בבא כדי לסמוך זקנים ובמדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב מה לך יוצא ליצלב על שמלתי את בני ואין לומר מדת חסידות שנו כאן אלא משמע שעל פי הדין היו עושים כן וההיא דאלישע בעל כנפים לא מכרעא דכבר קיים באותו היום מצות תפילין וגם לא אמר לקסדור שמקיים גזירתם שלא להניח תפילין אבל השיב למה ששאלו מה זה בידך ואמר כנפי יונה:

אני עדיין לא מבין איך, לדעתך, כל האחרונים הנ"ל "פספסו" את הפשטים האלה, ורק אנחנו עלינו על זה.

אני מודה לך שהארת את עיניי בריטב"א ואכן הכסף משנה מביא אפשרות כתירוץ הריטב"א, אבל בשולחן ערוך זה נראה שפוסק כרמב"ם שהחיוב כל היום, והוא כנראה סומך על התירוץ השני לא אמר לקסדור שמקיים את גזירתם.

אז גם אם יש שיטה של הריטב"א בראשונים ככה, אי אפשר להכריע נגד השאלתות, וכמו שמשמע מתווספות, וגם משמע מהרשב"א והר"ן שזה מצוות עשה ולא מידת חסידות.

שהתגלגלה למחלוקת אחרונים

וגם מתוך אותם שסוברים שעיקר המצווה כל היום י"א שאין רשאים לנהוג כך אלא צדיקים גדולים

וכיוון שכלל עם ישראל נהגו באופן מסוים המוציא מחברו עליו הראייה

משמע ברמב"ם ושולחן ערוך.

בוודאי מי שנוהג כמו שמחוייבים מעיקר הדין לא שייך להגיד עליו יוהרא, וגם לאידיאל הזה שלהניח כמה שיותר צריך לשאוף.

הלכה זה שילוב של גמ' + ראשונים + חקירות אחרונים + מעשה רב + מנהג

במיליון מקומות אנחנו לא פוסקים כמו השו"ע והרמב"ם וגם לא חוששים לזה

פשט גמ' צריך לברך ברכות השחר לפי הפעולות שאדם עושה בפועל לא נהוג

לדעת הרמב"ם זה ברכות לבטלה

כנ"ל ברכת הנותן ליעף כוח לא נזכר בגמ' לא בהרבה ראשונים השו"ע נגד זה ועדיין כולם מברכים בשופי הגם שלפי הרמב"ם והרבה ראשונים ברכה לבטלה איסור דאורייתא

משל למה הדבר דומה,

לפי המון גאונים וראשונים לא יוצאים ידי חובה כלל בתפילין של רש"י, גם מבטל מצווה מהתורה גם מעיד עדות שקר בק"ש גם הברכות ברכות לבטלה וכנראה נקרא פושע ישראל בגופו, וגם בממצאים ארכאולוגיים נראה שהיו מקומות שככה נהגו

ועכ"פ מצד ספיקא דאורייתא לחומרא חובה להחמיר

בכל-זאת השו"ע לא חושש לפסוק שא"צ ולא יעשו כן אלא המפורסמים בחסידות וחיישינן ליוהרא הגם שיכול מאוד להיות שלא תקיים מצוות תפילין בכלל כל חייך

והשינוי בא בעקבות המקובלים ובעקבות כך שיותר ויותר התחילו לנהוג בקהילות הספרדים והחסידים וכיוון שהרבה נוהגים כבר אין יוהרא

לדעת מעשה רב המוזכר בביאור הלכה ל"ז החושש ליוהרא יניח של יד בלבד, או תפילין קטנות -> נזכיר שמעשה רב הוא תלמיד הגר"א ומביא את הנהגותיו וידועה דעת הגר"א בנושא = אפילו לדעתו יש מציאות של חשש יוהרא בזה - סברא שלי: תלוי במקום ובהקשר, ברובע היהודי פחות מוזר מאשר ויקטורי דימונה

המג"א מפרש לפי דעת השו"ע ולא חולק עליו כך שגם בשו"ע יש שתי דרכים להבין את "נהגו" (לימוד זכות או מנהג מחייב)

"אם הלכה רופפת בידך - ראה היאך ציבור נוהג ונהוג כן"

אין צורך להמציא מחדש את ההלכות וההנהגות היום-יומיות שכולם נהגו כבר מיליון שנה

ואני מאתגר אותך לשאול את הרב נבנצל שליט"א מה דעתו לגבי תפילין בדייט

שוב גדולי הדור יתמכו בזה ביד חזקה אין סיבה שלא בינתיים אני לא רואה סיבה לעשות מעשה כשהם ממליצים הפוך

בבית הכנסת, הוא פשוט אומר לא לברך ברכה שלא מתחייבים בה וככה אני נוהג לא לברך אם לא התחייבתי, למשל לשכוי בינה:

"תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן.... נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אא"כ נתחייב בה."

משמע מהרמב"ם שהחיוב היסודי לברך בכל יום, רק עדיף כפשט הגמרא לברך בשעה שעושים את הפעולה, וטעות מנהג העם שמברכים על מה שלא התחייבו.

אני יודע שהכס"מ טוען לא ככה, ואומר שטוענים שתי טעויות, אבל לא נראה לי שזה פשט הרמב"ם.

לגבי ברכת הנותן ליעף כח אני בפועל לא מברך, אבל כמו שהט"ז מביא בשם הרא"ש שברכה יכולה להתקבל דרך מנהג, ולא כל הברכות כתובות בגמרא.

לגבי תפילין רש"י זה דעת הרמב"ם ועוד המון ראשונים והאחרונים כותבים שכן עיקר.

אכן מעיר כדבריך שיוהרא לא שייך במנהג כעיקר הדין.

יתר על כן, הוא אומר שבעיית יוהרא של תפילין כל היום תהיה רק אצל אדם שלא מקפיד במצוות.

תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן קסא:

"אבל אי גברא דלא פריץ דלא ידע דפשע במצות, אע"ג דלא ידיע בגוף נקי ובזהירות וחסידות לא מיחזי כיוהרא".

ב"י: "ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים:"

"וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת". (מגן אברהם)

גם לא בטוח בכלל מהגמרא שלנו, אם זה נכון או לא הפסק הזה של השו"ע, כי רק חוששים מפני תשמיש ממש. נכון שהב"י מנסה לתרץ אבל זה לא פשט הגמרא.

על כל פנים גם לדעת הב"י לא צריך לפטור מהתפילין, אלא לא להרהר.

אדם יוצא לדייט כדי להתחתן בקדושה, לא להתחיל להרהר הרהורים זרים.

אפשר גם להתבונן ביופי שלה, בלי להרהר, כי אתה בודק אם זה הזיווג האמתי שלך משמים וזה צורך מצוה ואתה עסוק במצוה.

אני מסכים שאם אדם יודע בוודאות שיהרהר, אז לא יניח תפילין לחשוש לדברי השו"ע, כי אינני ראוי לפסוק שלא כמותו.

מאד יכול להיות שהרהור שאסור בתפילין הוא הרהור שמותר לכתחילה שלא בתפילין. להתבונן ביופי שלה, שאסור שלא למטרת נישואין, לכאורה סביר להניח שזה אסור בתפילין.

אני לא מבין איך בן-ישיבה או מי שנקרא דתי לאומי תורני מגיע למחשבות מיניות בדיייטים. (אם לזה התכוונת)

אולי אם היו מניחים תפילין לפחות כשלומדים תורה, זה היה גורם יותר לטהרת המחשבה, והיה משפיע לטובה על כל מצב המחשבות במהלך היום.

ומאד סביר לומר שגם למטרת נישואין, ההתבוננות הזאת נכללת בכלל הרהור שאסור בתפילין

לא התכוונתי לשום דבר יותר ממה שכתבתי.

מה שכן, הטווח של הרהור הוא כידוע רחב מאד, מהרהור ביופיה והלאה. גם אם נאמר שהרהור ביופי מותר בתפילין, שלב מסוים של תחושת קרבה, גם כזה שהוא רצון טהור וקדוש לקרבה אלא שהוא רצון לקרבה גופנית (וע"ע כל אלה כאן שדנים בשאלה של עד כמה צריך להרגיש רצון לקרבה), הוא לדעתי בוודאי לא רצוי בתפילין, והאמירה "אני אעשה ולא אהרהר" היא אמירה אמיצה במקרה הטוב

הרהור, זה לא אומר כל הסתכלות מביאה לידי הרהור.

אין שום חיוב מהתורה להסתכל על אשה לפני הנישואין, החיוב זה מדרבנן.

אם בטוח היו מגיעים לידי הרהור שזה איסור דאורייתא, אז לא היו מתירים להסתכל בכלל.

זאת אומרת שגדר ההסתכלות חייבת להיות בצורה שלא מגיעה לידי הרהור.

אם זה מחשבות מיניות זה פסול גם בלי תפילין, אם לא מותר עם תפילין.

1. מפורש בחז"ל ובפוסקים שבמסגרת ההיכרות שאנחנו מכנים "דייט" מותר גם מה שאסור במצב רגיל.

2. כל אחד מבין שיש טווח רחב מאד של הרהורים אפשריים

3. יש הרהור שאסור להתכוון אליו אבל יכול להגיע

בהנחה ששלוש העובדות האלה מוסכמות, נוכל להתקדם:

1. יכול להיות שאותו דבר שהתירו, התירו אבל לא התירו בתפילין

2. יכול להיות שיש טווח של מחשבות שהוא מותר ובכל זאת אסור בתפילין (בדיוק כמו שהרהור באשתו המותרת לו, מותר בלי תפילין ואסור בתפילין)

3. יכול להיות שאדם לא מתכוון להגיע למחשבה שהיא אסורה בתפילין (או אסורה בכלל), ובכל זאת המפגש עם אשה למטרת קרבה יכול להביא לידי הרהור, ולכן עדיף שיבוא בלי תפילין כדי שאם חלילה יהרהר הרהור אסור בשוגג, יהיה בלי תפילין.

אם שלוש האפשרויות האלה סבירות, יש הגיון לאסור על דייט בתפילין (או על תפילין בדייט).

וכמו שציינתי בהערה קודמת, אותו דבר אמור בשחוק וקלות ראש - בעיני נדרשת רמה מסוימת של הקלת ראש במהלך דייט (כמדומני החזו"א אומר משהו דומה), וזאת סיבה נוספת לאסור

חן בעיניו כדברי הבית יוסף באה"ע זה ע"א:

"ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל בה דרך זנות ועל זה נאמר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה"."

כל קרבה שמביאה לידי מחשבות מיניות זה אסור, ואין שום היתר בדייט, כי היא עדיין לא אשתו והיא נידה.

חלילה וחס לדמות את זה לאשתו של האדם.

מסגרת של דייט לא מתיר שום איסור אחר. לא דאורייתא ולא דרבנן, אלא רק התירו הסתכלות לראות אם היא יפה בעיניו או לא.

לא דברים מיניים, ולא איסור שחוק וקלות ראש עם אשה חס ושלום, שזה גם נכלל באיסור התרחקות מאשה.

אפשר להיות נעים, שמח וזורם, אבל לא להגיע לקלות ראש ולא למחשבות מיניות.

אדם שמניח תפילין זה ממקד אותו לחשוב את המחשבות המותרות ולא האסורות.

מי שמהרהר בדייט באופן אסור, יש לו בעיה בלי קשר ומן הסתם הוא יהרהר בנשים חוץ מאשתו גם אחרי שיתחתן, כי הוא לא שומר הלכה ולא שומר את מחשבותיו.

זה עושה לי בחילה

לכו דברו במקום אחר דברים כאלה מעצבנים.

הורסים לנו את כל התמימות

תגובות שלך כמה פעמים שאתה השתתפת בדיונים כאלו.

עזוב אותנו בשקט.

אין אדם רואה נגעי עצמו

בעיני, המחשבה "היא יפה בעיני" ובייחוד כאשר הבחור ממשיך לשמור על קשר עין ולא מסיט את מבטו למקום אחר, היא כשלעצמה הרהור שראוי להתרחק ממנו ואולי אפילו אסור ממש, ובוודאי אסור בתפילין.

או המחשבה "היא מוצאת חן בעיני מאד ואשמח להיות בקשר איתה". גם זאת מחשבה שראוי להתרחק ממנה לגבי אשה זרה, והיא אסורה בתפילין.

להעריך את היופי של בגדים של אשה ואת בחירת הצבעים שלה - חז"ל כותבים בפירוש שאסור.

בדייט המחשבות האלה רצויות ומתבקשות.

אז יכול להיות שההתנהלות שלנו בדייטים היא בעייתית, אבל בוודאי שלא ראוי לעשות את ההתנהלות הגבולית/בעייתית הזאת בתפילין.

אם בשבילך דייט זה לשבת בסמוך לבחורה, לא להסתכל עליה בכלל מרגע שהסקת שהיא יפה (וכמובן לא לחשוב על יופיה בכלל), לא לחשוב על מעלותיה ולא לרצות בקרבתה אלא אך ורק לחשוב על קרבת ה' ולדון איתה איך תוכלו לעבוד את ה' באופן טוב יותר - קדוש ייאמר לך ובהחלט יש מקום לבוא עם תפילין, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אבל אני מרגיש שאם הייתי נוהג כך הדייטים שלי היו מצליחים פחות מכמה שהם מצליחים כעת. או אולי היתה לי סייעתא דשמיא עצומה.

מתי מיני היא חלק מכל מפגש בין המינים, במיוחד בדייט. יש מתח מיני בהרבה פעמים שנפגשים בין המינים. ממש לא כדאי להכחיש את זה.

המתח הזה הוא כמו מגנט, לכן ראוי מאוד להזהר ממנו ולשמור גבולות - גם בדייט.

במקרים שהם לא דייט - אין שום תועלת מההתקרבות לכן אפשר גם שלא להתקרב כמעט כלל.

אמנם בדייטים כאשר יש תועלת בהתקרבות ראוי לשים גבולות קשיחים, אבל במקומות אחרים ממקומות שבדרך כלל אני שמים בהם.

קשה לעמוד על גבולות ברורים אך נראה לי שיש כלל חד משמעי אשפר להסכים לגביו - לא להתמקד ביופי. שאדם רואה מישהי הוא שם לב ליופי שלה ממילא, הוא לא צריך לחשוב על זה יותר ולהתמקד בזה יותר מעבר לכך שהוא שם לב לזה ממילא. כששמים לב ממילא ולא מעבר גם אין הרהורים (שמיותרים ומזיקים לשלב הזה), וגם זה הכי אנושי והכי מקדם את העניין לשמו התכנסו - להתסכל על הבנאדם קודם כל בתור בנאדם עם אישיות ועולם פנימי ומתוך הפרספקטיבה הזאת לראות אותו. 

ונובע מהסתכלות על הנשמה ובאופי, ואז זה מגיע ממקום טהור.

ואם לא, משהו ממש דפוק, או שאתה ממש קדוש

בנוסף, זה לא משנה אם אתה נמשך למישהי בגלל ביופי שלה או בגלל ההבנה שלה בגיאומטריה - בסופו של דבר אם זה יוצר משיכה, זה משהו שאסור מחוץ למסגרת דייט ולדעתי אסור בתפילין, ובדייט זה כמעט הכרחי

וכמו שהבהרתי, אני לא מדבר על הרהורים מעבר למה שכמעט הכרחי כדי שדייט יצליח - שאסור בתכלית מחוץ להקשר הדייט

כל פרשנות אחרת מוציאה את דברי מהקשרם.

הרהור = "הבחורה הזאת מוצאת חן בעיני ואני רוצה את קרבתה". זהו.

אני מודה שאת מה שכתבתי על העיתוי - הוא בלי עיון. 

בכל אופן כתבתי את דברי מתוך הבנה כמו שכתב @ultracrepidam בעניין "מהו הרהור".  אם טעיתי אני לוקח את דברי בחזרה

אבל עיקר דעתי הייתה מעצם זה שלא ראינו את גדולי ישראל - שיודעים את גדר המצווה ומעלתה - משוטטים עם תפילין ברחובות 

בכל אופן, זה דיון לבית המדרש

הרי בסוף לא באמת באת לשאול מה דעתנו, אלא להעביר מסר הלכתי 

מניחה את השיקולים ההלכתיים שכבר העלו פה בצד רגע.

בפשטות- לא הייתי מרגישה בנוח.

בנוסף, כנראה שגם הייתי תוהה לעצמי אם/על מה מתאים לדבר, ואיך להתנהג. וגם קצת על רמת הפוזה/אמיתיות של הבחור (והמחשבה הזאת כנראה הייתה מתקשרת לשיקולים ההלכתיים שהוזכרו כבר).

ולא נראה לי ששמעתי..

ואיך להתנהג.

פעם נסעתי ברכבת הקלה עם תפילין לכותל לותיקין והיו מולי כמה חבר'ה שהתחילו לדבר על בנות, ואז אחד אומר בא נזוז מכאן שלא לדבר דברים כאלה בפני התפילין. 

אבל בדיוק בגלל זה אני לא בטוחה שפגישה היא הסיטואציה המתאימה לזה.

גם ככה יש בזה משהו דיי מחושב, ובסופו של דבר המטרה היא דווקא להרגיש בנח ולהשתחרר במידה מסוימת, ואני חושדת שאם בחור יגיע ככה לפגישה זה יקשה על זה.

לצורך העניין, אם הבחור יגיע עם תפילין, אני לא בטוחה שארגיש בנח לדבר דיבורים 'סתמיים' של היכרות או של איך עבר עליי היום. או אם אני בנאדם מצחיק, לא נראה לי שארגיש בנח להגיד איזה משהו שנון מדיי פעם.

יש הבחנה בין להניח תפילין בבוקר כשאתה בדרך לותיקין, או כשאתה לומד, שאלו סיטואציות מאוד 'ממוקדות', לבין פגישה.

אותך ברצינות 0_0

אנחנו צריכים ללכת עם תפילין כמה שיותר ביום כמצוות התורה.

לא לחפש סיבות לפטור את עצמינו.

אני אישית לא הייתי מגיע לדייט עם תפילין בגלל התנאים החברתיים העכשוויים.

גם ביום אני בעיקר מניח תפילין כשאני לומד או כשאני יכול ולא במקרים שזה יגרום אי נוחות לאחר.

אבל האידיאל שגם בדייטים נוכל להיות עם תפילין.

תהיה בריא.

"פרובוקציה (בעברית: התגרות) היא עשיית מעשה קטן או אמירה של דבר מסוים שמטרתו היא יצירת תגובה גדולה יותר לטובת הצד המתגרה"

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7

גם אם מבחינה הלכתית ואידיאלית אתה צודק לחלוטין שצריך ללכת עם תפילין כל היום, זה לא מקובל היום (לי לפחות זה מוכר בזרם אחד מסוים, שלא נראה לי שאתה חלק ממנו. וגם בציבור הזה קשה לי להאמין שהם מגיעים לדייטים עם תפילין). קח בחשבון שנשים אינן בקיאות בהלכות תפילין, ולכן זה עלול ליצור אי-נחת אצל המדוייטת, בגלל שהיא תופסת את התפילין כתשמיש קדושה, זה עלול מאוד להגביל את השיח שלה, את שפת הגוף שלה וכו' - לאיים על הסביבה הטבעית שלה - כי זה משהו שהוא מוזר לה. ומכיוון שדייט אמור להיות באווירה מאפשרת, תפילין לדעתי יוצרים אווירה שאינה מאפשרת. 

קראתי את הכתבה הזו: הפתרון המיוחל? ההייטקיסטים הדתיים שפיתחו אפליקציית הכרויות עם הגבלת צניעות - כיפה

ובזה מסתכמת ההיכרות שלי.

היינו תקועים אי שם בעבר.

מאז נחשון בן עמינדב, יחידים השועטים קדימה קידמו אותנו.

אבל סביר להניח (תרתי משמע), שמי שמספיק גדול כדאי לשעוט קדימה, הוא גם מספיק גדול בענווה, כדי לנהוג כך בצניעות. כמו מרן הרב קוק זצ"ל, שכל שנותיו הניח תפילין כל היום, אבל הקפיד להסתיר זאת תחת בגדיו. (וגם את זה שמניח ר"ת, הקפיד להניח בצנעה למרות שהיה מוחזק ומפורסם בחסידותו הרבה)

נראה לי שעדיף במצב כזה להגיע לפגישה הראשונה בלי תפילין (אם מאוד קריטי לו, אז שהפגישה לא תהיה ביום), ותוך כדי הפגישה לספר שבד"כ הוא הולך עם תפילין. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.