עולה לתורה מפני כבוד ציבור, כי פעם כבודה הייתה פחות בעיני הציבור והיום המעלה שלה השתנה ולכן מותר לה לעלות.

אבל במאירי ועוד ראשונים מבואר שזה לא כבוד ציבור כי אשה מחוייבת בשמיעה ולא בקריאה, ולכן צריך לעלות גברים שחייבים גם בקריאה עצמה.

זה כבר מבואר במסכת סופרים שלומדים את גדר החיוב מהקהל.

לכן החיובים השונים זה דבר שלא משתנה, גם אם נניח עכשיו בעולם הכללי, נשים מכובדות יותר מגברים.

הקיצור, זה נובע מעם-ארצות, שאנשים קוראים משפט בחז"ל ולא מבינים את זה בעומק.

אני חושבת, שהקאץ' המזעזע בכל הסיפור הזה, הוא שעמית סגל מגיע לבית כנסת כזה. לא שבית כנסת כזה קיים 😛😜

שלו.

זה שהוא בכיר בתקשורת. זה לא אומר שהוא צריך להיות מייצג הדת.

יותר עצוב שבתי כנסת כאלה קיימים.

ובכלל לא דיברתי על מה עצוב יותר ממה.

פשוט, כולם התייחסו רק לפרט של העלייה הנשית לתורה.

אבל אם העניין של הפותח היה רק לבחון את תגובותיכם לתגובת הבחורה, לעליית נשים לתורה,

הוא לא היה צריך לציין את העובדה המיותרת לכאורה, שעמית סגל הוא זה שנכנס לשם. 

לאור כך שהוא ציין את העובדה הזו, אני מסיקה שיש לה משמעות, ושם טמון הקאץ'.

שטורחת לקרוא את כל מה שהוא כותב..

או לחילופין היחידה שעמית סגל מעניין אותה. 

דייקת.

לו זה היה רק בדברים של מוקי מילא. אולי היה מתייתר כל אשכול המיתוס שלי.

בפגישות ארוכות אני מראש אומר לפתוח ולענות לשיחות והודעות שצריך.

מאפשר התנהלות נינוחה יותר. 

אבל מה פתאום באמצע פגישה להתעסק באיזה סקופ של עמית סגל?!

נשמע לי ממש לא מכבד ולא רציני.

איפהשהו בין השעה השלישית לרביעית..

עמית סגל ותקשורת בכלל זה לא רציני בלי קשר לפגישה. 

פעם השתקתי ואיחרתי בשעה מהדייט וההורים שלי חיכו בסלון עם הטלפון ואמרו שהם כמעט התקשרו למשטרה

כי לא עניתי להם

זה למה קשה לי לגור בבית. יש עליי מעקב צמוד. אמא שלי חוקרת אותי אפילו מה אכלתי לארוחת בוקר.

קודם כל

את מתארת כאן קושי של לגור בבית עם ההורים.

אני לא יודעת מה מצבך, אבל מניחה שלא לגור עם ההורים זה לא פתרון רלוונטי למצב.

ולכן -

אני מציעה לך לנהל שיחה כנה עם ההורים. אני מציעה להתכונן לשיחה, לתכנן אותה, לראות איך את ניגשת לזה מתוך הרבה כבוד, אהבה והכרת הטוב.

ובשיחה לשקף להם את ההרגשה שלך שאת נתונה במעקב צמוד, ושזה משהו שקשה לך. ושאת מבינה שזה נובע מאהבה ומדאגה, אבל זה קצת חונק. ולראות אם תוכלו להגיע אל עמק השווה, איך תוכלו להתנהל בצורה שבה תוכלי להרגיע את הדאגות והחששות שלהם, ושעדיין יהיה לך מרחב להסתובב בו.

בחזרה!

את צודקת בעצה שלך 

האמת זה מעיק עליי רק קצת, לא כמו שזה נשמע... 

ובד"כ אני גרה במעונות הכל בסדר

בהחלט מעדיפה את זה על הקיצון השני

יש דברים שהתרגלתי וגם מבחינתי זה הכיבוד הורים שלי למרות שזה דורש קצת טרחה או חוסר נעימות מסוים

ויש דברים שזה מורכב יותר ...

אבל ב"ה בינתיים זה מהדברים שאני יודעת שאם אני אקח ברוח טובה, אקח אחריות על הגבולות שלי בלי לעשות מזה עניין זה פשוט יסתדר לבד. 

ואפשר בכלל לדייק בלשון השאלה, שהוא 'הולך' לבי"כ כזה, אבל לא שהוא 'מתפלל' בבי"כ כזה, ולכן אפשר לשער שהוא עושה מחקר סוציולוגי על מנייני נשים.

אני יודעת שלא מדובר כאן על שאלה רצינית, ונראה שהכהן הנכבד פחות מכיר את הציבור ואת דרך התנהלותו.

ולכן אגיב ברצינות: אחרי שישה דייטים, אני מצפה שנבנתה תקשורת נורמלית בין הצדדים, ולכן צריך להבין מה קורה כאן. האם יש באמירה הזאת משהו שמפריע לי? למה? האם אני יכול לשקף את ההפרעה הזאת לצד השני? האם לצד השני יש הסבר שאני מוכן לחיות איתו? וכו' וכו'

לגבי הטלפון בפגישות -

נראה לי נכון לכבות, לשים את מלוא הריכוז שלנו במי שנמצא מולנו.

אם ממתינים למשהו חשוב - להגיד מראש, אני מצפה לטלפון. אני ממתינה להודעה חשובה שאצטרך לענות עליה. להתנצל על זה שאשאיר דלוק.

אבל גם אם לא, זה בסדר גמור בעיניי להגיד - אני מרגישה שהטלפון רוטט הרבה, זה בסדר מבחינתך שאבדוק מי מחפש אותי?

ללכת לקריאת מגילה של נשים

אבל לא הלכתי בסוף

מעבר לעצם הגישה הידועה של מקימי הקריאות האלו, לפי הרבה פוסקים לא יוצאים בזה ידי חובה.

כלשון הרב מלמד בפניני הלכה: "אולם העיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים, שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה".

יותר מזה, ישנה מחלוקת בראשונים אם אישה יכולה להוציא איש בקריאת מגילה -ולכן פוסקים היום שבשעת הדחק אישה יכולה להוציא איש ידי חובה.

הלכה ז - נשים במקרא מגילה | פרק טו - פורים ומקרא מגילה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

ובעיני המשפט על "גישות ידועות" גובל בהוצאת שם רע על נשים רבות.

מקרא מגילה", וחלילה לשנות.

לגבי ספרדיות, אני ירא מאוד להגיד שיברכו לעצמן "על מקרא מגילה" כי זה כלל לא ברור שהשו"ע פוסק ככה.

אבל לאצעיר כתב שלפי הרבה פוסקים נשים לא יוצאות ידי קריאה ע"י נשים, וזה לא נכון.

כל פוסק בימינו, יכול לשנות נוסח של ברכה שאנחנו האשכנזים הנשים שלנו נוהגים על פי הרמ"א לברך "לשמוע מקרא מגילה" והפוסקים האשכנזים פסקו ככה, וגם אם יש גר"א שכותב אחרת (ונדמה לי שזה לא נכון כלל, כי הגר"א לא כתב אחרת בהגהות וקרובו החיי אדם לא מביא דבר כזה בשם הגר"א, והחיי אדם פוסק שמברכים "לשמוע" כדעת הרמ"א) אנחנו הולכים לפי רוב הפוסקים האשכנזים, והמנהג הזה הולך יותר אחורה לראשונים האשכנזים, לכן חלילה לאשכנזי לשנות את נוסח הברכה.

בנוסף, יש פוסקים ספרדים שאומרים לברך "לשמוע" ואני ירא להכריע לספרדים באיזה נוסח נשים יברכו.

חוץ מזה, לעצם הסברא שבגלל שאשכנזיות מברכות כמו הגברים במצוות עשה שלא הזמן גרמא כשמקיימות אותם, זה לא דומה כאן כלל, כי כאשר מקיימות מצוות עשה כזה הן עושות את זה כמו גברים, אבל כאן מהות החיוב שלהן פה שונה מגברים, והמצווה שלהן לשמוע ולא לקרוא לפי הבה"ג והפוסקים האשכנזים, והם לא יכולות לשנות את מהות החיוב שלהן, ולכן דברי הרמ"א צודקים בסברא.

מוציאה אפילו גבר במגילה, כי שניהם חייבים בקריאה באותה מידה שאף הן היו באותו הנס, זה דעת רש"י והרמב"ם. 2. גם לבה"ג שהמצווה לנשים רק לשמוע ולכן אשה לא מוציאה גבר, בוודאי שאשה מוציאה את חברתה.

העלו כמה בעיות לגבי קריאת נשים במגילה ודעתי עליהם:

1. הבינו בזוהר חדש ברות שאשה חייבת לשמוע מגילה מגבר.

הבנת הגר"א היא הנכונה שהכוונה שם שהיא לא מוציאה גבר כדעת הבה"ג, אבל גם לפי הזוהר חדש מותר לה להוציא אשה אחרת במגילה. (וזה בלי להיכנס לשאלה האם פוסקים לפי הזוהר)

2. הקרבן נתנאל הבין בתוספות (סוכה לח ע"א ד"ה לח ע"א) שאשה לא מוציאה נשים רבות רק חברתה, ונמשך אחריו המשנה ברורה בשער הציון וכף החיים. אבל מהתוספות רא"ש עולה בפירוש נגד ההבנה של הקרבן נתנאל בתוספות, ולכן אין בעיה שאשה תוציא נשים רבות.

חוץ מזה שהתוספות רא"ש לא הבין כמו הקרבן נתנאל, עצם הסברא שלו תמוהה, ולכן אין לנו אלא דברי הבנת הפוסק הגדול הרא"ש בתוספות שמותר לאשה להוציא נשים רבות.

3. הבעיה הכי גדולה זה באיזה נוסח האשה שקוראת לנשים תברך: האם על קריאת המגילה או לשמוע שזה תלוי במחלוקת ראשונים, ולכן בגלל זה עדיף לשמוע ממנין גברים רגיל כדי לא להיכנס לספק הזה.

אם האפשרות היחידה זה מניין נשים, אז אשכנזיות יכולות ללכת וקוראת המגילה תברך לשמוע מקרא מגילה, הנוסח של הרמ"א.

ספרדיות יותר קשה להכריע ועדיף לדעתי שספרדיות כלל לא יעשו מנין כזה, שלא יכנסו לספק באיזה נוסח מברכות.

חברתה.

לא בתוך הסוגיה כרגע אבל בוודאי שיש שאומרים שלא מוציאה ויש שאומרים שבעייתי מאוד. כך ראיתי בזמנו. 

יכולה להוציא את חברתה במגילה.

לגבי מניין נשים, אז דנתי בזה בתגובה שלי, אבל שאשה לא יכולה להוציא חברתה, אין שום פוסק שאומר דבר כזה.

הלכתית יותר חלק לשמוע מגבר ובציבור

נשים לפי מסקנת ההלכה.

רק יש מחלוקת ראשונים באיזה נוסח ברכה נשים מברכות על המגילה, לכן עדיף לשמוע מגברים שלא להיכנס לבעיה הזאת.

אבל לאשכנזיות זה יותר ברור שנוסח הברכה 'לשמוע מקרא מגילה', אז אם במנין נשים קוראת המגילה מברכת בנוסח הזה, אז להלכה זה מותר.

לספרדיות, בגלל נוסח הברכה נתון בספק, שלא תלך למנין כזה.

הדבר מותר מנין של נשים לקריאת מגילה.

עדיין יש עדיפות ללכת לבית הכנסת הרגיל משום ברב עם הדרת מלך, לכן הענין של מנין נשים זה רק במקרים מיוחדים שזה נצרך.

אם נגיד יש מקום שדווקא בגלל המניין נשים יהיו הרבה יותר נשים שיהיה נח להם לבוא שם, אז זה יהיה ברב עם הדרת מלך במנין הנשים, וגם יזכו יותר נשים בעצם הקריאה.

וודאי במקרה של ספרדיות שלא יגיעו כלל לבית הכנסת לקריאת המגילה, עדיף שיגיעו לקריאת נשים.

לא יהיה הכי נכון לפסוק לעצמך בהסתמך על המאמר בפורום..

הביאו לך כאן תשובות חסרות.

תכל'ס גם בתור בת כדאי ללמוד את הפרטים של הנושא והדעות שיש לכאן ולכאן. וכמובן לשאול את הרב שלך לגבי הפרקטיקה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.