"נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים –
פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין;
וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן."
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
רואים מהמשנה שנשים חייבות בתפילה והראשונים והשולחן ערוך לא חילקו בין גברים לנשים לענין חיוב התפילה בשלושת התפילות ביום.
המעניין שהאדם הפרטי הראשון בתנ"ך שלא היה מנהיג, שסידר תפילה, זה חנה.
הגמרא (ברכות לא ע"א) לומדת מחנה הלכות תפלה.
מהתשע אזכרות ה' שחנה הזכירה בתפילתה לומדים את תשע הברכות שאומרים בראש השנה במוסף (ברכות כט ע"א).
הילקוט שמעוני (שמואל א, פ) רומז בתפילת חנה את כל ברכות השמונה עשרה: "ותתפלל חנה, מכאן אנו למדין שנשים חייבות בתפלה שכן חנה היתה מתפללת י"ח ברכות".
זאת אומרת שלפי הילקוט שמעוני חנה היא הייתה הראשונה שהתפללה שמונה עשרה.
המדרש משלי (לא ) אומר על חנה: "טעמה כי טוב סחרה. זו חנה שטעמה טעם תפלה, שנאמר ותתפלל חנה". זאת אומרת שחנה לא סתם התפללה, אלא טעמה את עומק הטעם של התפילה.
הפסיקתא רבתי (מג- כי פקד ה' את חנה) אומר: "שירות וזמירות הללו יה ותתפלל חנה". זאת אומרת שתפילתה של חנה הייתה שירה.
חנה אפילו הגיעה לדרגה יותר גבוהה בתפילתה. בד"כ התפילות שלנו הם בקשות, ומותנים אם ה' יענה לבקשותינו. אמנם חנה תפילתה הייתה מובטחת להתקבל, לכן כל הדברים שהתפללה עליהם היו נבואה, כמו שמובא בגמרא (מגילה יד ע"א) והתרגום יונתן מתרגם את כל תפילתה כנבואה על העתיד.
לצערינו הרב היו רוחות שנשבו בעולם היהודי למעט את תפילת האשה, בכל מיני תירוצים עלובים כמו שאשה עסוקה בבית ובילדים. דווקא אשה יש לה כח תפילה יותר מגבר מכיוון שהיא קשורה הרבה יותר לעולם הרגש, והמהות של תפילה נובעת מעושר הרגש כמו שהעין איה מאריך בכמה מקומות, "וחנה היא מדברת על 'לבה' ". בנוסף יש לאשה כושר דיבור וביטוי הרבה יותר חזק מאיש: "עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים" (קידושין מט ע"ב), "אין שיחה אלא תפלה" (עבודה זרה ז ע"ב).
