מה שהכי עוזר לי זה ללמוד/לחשוב על המעלה הרוחנית של הנישואים - מה מרוויחים ברוחניות

ממילא לפי המטרה שלשמה אנחנו צריכים משהו - כך נקבעים הקריטוריונים ומרגישים מה חשוב לנו ומה סתם חיצוני.

כמו ההבדל בין נער שבוחר רכב כדי להרגיש טוב ולהשוויץ

לבין אדם שבוחר רכב בשביל העבודה שלו

ונכונים וחלק מעכבים

נניח רוצה בחור דובר אנגלית ..- מעכב

רוצה בחורה עם שיער חלק - מעכב

רוצה בחורה שגרה בעיר - מעכב

רוצה בחורה רגישה - טוב

רוצה בחור לא כעסן ומכיל - טוב

כל עוד הקריטריונים הטובים הם מוגבלים לי 3-4 זה נפלא וטוב.

אבל גם להם צריך מידה כי אין מושלם

ולגבי השאר המעכבים אפילו שניים זה כל-כך מיותר ומעכב

וצריך להתבגר על מנת להסביר את אותם אמונות שמגבילות.

זה לא אישי.
פשוט יש כאן תור
והובטח לחברים הותיקים כאן בפורום,
שבעזרת השם,  כולם מתחתנים -עד- ראש השנה 2024 (התשפ״ה?)

אם נסביר לך למה הקריטריונים מגבילים אותך, את עלולה להסיר חלק מהם, לשכלל אותם, להבין שהגזמת קצת

והופה...נכנסת באמצע התור (אי אפשר שכולםםםםםם יתחתנו -עד- ראש השנה 2024(התשפ״ה?)

אבל...אם את חלק מהותיקים כאן וההבטחה, בעזרת השם, כוללת גם אותך,
אז מה שאת צריכה לשאול את עצמך זה כך :
האם -תדירות- הדייטים שלי סבירה *ו* אני נפגשת עם אנשים שדי קרובים למה שאני מחפשת (זאת אומרת הסינון מוצלח -יחסית- ) ?

אם התשובה היא - כן-. זה לא כזה נורא שתשארי עם הקריטריונים.
אם התשובה היא - לא- .אז תצטרכי לספר לנו מה הקרטריונים (כמובן תוך כדי שמירה על פרטיות וזיהוי מקומות וכו׳) 
והכח האנושי האדיר שקיים בפורום הזה, יבחן את המצב ויתן לך המלצות.

בהצלחה.
 

1. תכירי את עצמך.גם את המעלות שבך וגם את החסרונות.

2.תחשבי אם הדברים החיצוניים שבך מגלים משהו על העולם הפנימי העשיר שלך. על מה שאת באמת. ומפה תלמדי על אחרים.

3.תחשבי אחרי חתונה. מה הדברים שצריכים להיות בבחור כדי שחיי הנישואים יהיו  האידיאלים עבורך.תחשבי (אני מגזימה) אם זה שיש לבעלך צבע עיניים כזה או אחר יהיה בר השפעה על השמחה שלך מהחיים איתו?

זה לא מספיק שאת מודעת לזה שהקריטריונים שאת שמה הם לא חשובים באמת...

את צריכה להיות כנה עם עצמך ולהגיד האם מוכנה באמת לוותר עליהם או לא. כי אם בתוך תוכך את עדיין יודעת שזה מה שאת רוצה (גם אם אין בזה הגיון), את לא תוכלי להתפשר. או שתתפשרי ותאמללי את עצמך ואותו.

את דברי הרב ארלנגר כי זה יפה ומחזק

הרעיון של להשקיע בתפילות ולסמוך על בורא עולם שעם התפילות הוא ימציא לך את הזיווג שלך 100% זאת הגישה... באמת זאת הגישה.

ובת שאומרת אני מאמינה בתפילה ורוצה להשקיע בתפילה תעשי את זה, תעשי את זה ובעז"ה התפילות שלך יתקבלו.
אבל הייתי רק מוסיף 2 נקודות קטנטנות:
נקודה אחת שכבר אמרתי, אני לא חושב שהתפילות צריכות להיות עם פירוט כזה.. "רוצה גבוה, רוצה שיודע לשיר". זה שטויות, זה באמת שטויות.
את צריכה להתפלל שיהיה מישהו אמיתי, מישהו שתעריכי אותו, מישהו שיהיה לך חיים טובים איתו, מישהו שבאמת יגדל לשם ולתפארת.

והניסיון הוכיח מי שמתעסק בשידוכים יודע, כמה פעמים בנות מדברות "אני רוצה רק כך ורוצה רק כך" ובסוף היא מוצאת את השידוך שלה והיא כ"כ שמחה וכ"כ מאושרת... פתאום פותחים עיניים ואומרים "רגע, אבל..."
אין "אבל" כשבא זיווג ובורא עולם ממציא ת'שידוך האמיתי פתאום אתה רואה שכל מיני דברים צדדיים הם לא תופסים מקום...הדברים העיקריים כן, על זה לא מוותרים. גם על זה לא תוותרי, שיהיה בן תורה אמיתי, שיהיה מתמיד, מידות טובות,יראת שמיים. על זה לא מוותרים. אבל כל הדברים החיצוניים הצדדיים האחרים לא כדאי להתמקד בהם.
גם הניסיון מוכיח שבסוף כשאת מוצאת את השידוך ואת מרגישה שזה שלך- זה שלך. פתאום הדברים האלה ממש לא משמעותיים.
אז כשמבקשים מה', לבקש שהשידוך יהיה טוב, לבקש על הדברים הרוחניים, האמיתיים שעל זה באמת אין מקום להתפשר. וכל השאר לבקש באופן כללי שבורא עולם ימציא לנו משהו שנשמח איתו, שנאהב אותו, שיהיה לנו טוב עם זה, שיהיה לנו עתיד טוב עם זה.. זה כן. ותפילות מועילות.
נקודה נוספת קטנה, כשמתפללים צריך שיהיה איזה כיסוי, כיסוי לצ'ק הזה...
בת רוצה באמת בן תורה אמיתי, בת רוצה שידוך טוב? תראי לבורא עולם שאת מתאימה את עצמך לזה, וזה עכשיו, לא הבטחות עתידיות... תראי לו עכשיו. תראי לו עכשיו.

איך בת שהיא באמת רוצה בית של תורה מתנהגת אנחנו יודעים. מה הנסיונות של התקופה אנחנו יודעים. כן, עם מה בנות מתמודדות היום אנחנו יודעים. 
ויש, וזה מתחלק. יש אותן בנות, לא פה, פה בנות מצוינות, אבל יש כאלה עם איזה קלות דעת, מרשות לעצמן... כן, נראה את הסרט במחשב, נחזיק מכשיר לא לגמרי כשר. לא פה, אני אומר יש תופעה כזאת. ואח"כ גם הבנות האלה מדברות היא רוצה בן תורה היא רוצה את הבחור הכי טוב בישיבה, זה שטויות. באמת שטויות. אם היא לא מתאימה את עצמה לזה אז מה היא מבקשת מה', מה היא עושה צחוק? היא עושה צחוק? את באמת רוצה אז למה את לא מתנהגת בהתאם?
תראי לבורא עולם היום שאת מעמידה את עצמך ברף רוחני גבוה. מה שאת מצפה מהחתן שלך תראי לבורא עולם היום שזה מה שאת דורשת מעצמך. את לא מצפה רק ממנו. את מעמידה את עצמך ברף רוחני גבוה. תראי לו. תראי לבורא עולם. ותתפללי. אין ספק שהתפילות עושות המון המון המון ובעז"ה תזכו כולכן לזיווגים כאלה לפי החלומות לפי הציפיות הגבוהות תזכו לבני תורה אמיתיים.

שאלה פרקטית: מגיעה הצעה ויש דברים חיצוניים שהם לא בדיוק תואמי שאיפה שלנו האם אפשר להוריד על זה? אם זה מאוד קיצוני- כן. כן כי אנחנו לא מלאכים. אם זה משהו מאוד קיצוני משהו מאוד חריג שבת יודעת בוודאות שהיא תפגש עם הבחור זה דוחה אותה זה קשה לה היא לא תעמוד בזה אז חבל להתחיל את זה בכלל. באמת לא לגשת. אבל אם זה ב: לא יודע אם דקויות או.. אבל מדברים על הבחור שהוא מיוחד מאוד. שהוא טוב, שהוא איכותי, מאוד יכול להיות שתפגשי אותו ופתאום תראי; זה לא מפריע... זה לא מפריע. אז ודאי ששווה לנסות.

"האם אני נמשכת אליו?"

"האם כיף לי איתו מבחינה רגשית?"

"האם אני מסוגלת להכיל את החסרונות של על בסיס יומיומי?"

זהו, פחות או יותר.

השונים שקיימים בך ביחס לסיטואציה. אולי אפילו לדרג 1 עד 10 כל רצון.

אם מתנגדים לרצונות הקטנים אז הם רק מועצמים וחבל. ואם נותנים להם את המקום הקטן שמגיע להם אז אפשר להגיד.

בכל אופן, גם לשלם מחיר מאהבה זה עניין חשוב. תמיד נשלם מחירים, אז עדיף שזה מתוך אהבה.

לדעתי צריך להתחיל בשאלה: מה אני מנסה להשיג עם הקריטריונים האלה? כלומר: במה מועילה לי בחינת המציאות דרך העדשה (או "גשטלט") של אותם קריטריונים?

כל ההגדרות, המאפיינים, והמילים שמתארות אותם, נמצאים בסופו־של־דבר אצלנו בראש, זאת הדרך שלנו להסביר דברים שאנחנו רואים או דפוסים וכיו"ב, בטווח רחוק של פלוס עשר שנים למעט מאוד דברים שאנחנו מדמיינים תהיה השלכה לחיים הזוגיים - לחלק כמובן כן אבל צריך להשתמש בהיגיון בריא כדי לחלק,

את אומרת שמדובר בתכונות מסוימות שמרגישות חסרות מתוך קיבעון ולאו דווקא מתוך היעדר כימיה / זרימה, כך שמצד אחד אני חושב שהשאלה הנכונה תהיה "מה בדיוק הקריטריון הזה בא לשרת", כלומר למה בדיוק הוא חשוב לי, ולמה אני בוחנת את האדם שמולי דרך העדשה הזאת דווקא ולא דרך עדשות אחרות לצורך העניין, והאם אני יכולה לנסח במילים קונקרטיות תשובה סבירה לשאלה הזאת, כלומר לא תשובה עמומה־אלקסיתימית,

במישור המעשי שינויים קורים בהדרגה, אין פתרון לקיבעון מלבד סקרנות זהירה שתעניק לך מספיק תחושת ביטחון בכך שאת לא שוברת לחלוטין את גשטלט ברירת המחדל

חשבתי על זה מה ההבדל בין 2 בחורים שלשניהם אותו חיסרון ולגבי אחד מהם זה לא יפריע לי ואצל השני כן

זה תלוי כמה רצון יש לי לצאת איתו

ולפי מה נקבע הרצון? (הרבה לפי הדמיון, אבל...) לפי כמה שהכרתי את הטוב שבו

אז אם הכרתי אותו קצת לפני ומשהו בו מצא חן בעיניי יהיה לי רצון וציפיה, אבל אם אמרו לי על החיסרון שלו לפני שהכרתי אותו וכשאני אפגוש אותו החיסרון יבלוט לי ישר אז ממש יהיה לי קשה לתת צאנס...

וזה מביא אותי למסקנה כמה חשוב לראות את הטוב ולחפש אותו וגם עצה שאחי אמר לי לחשוב מראש כאילו הוא מישהו שאני כבר מכירה. 

למרות הכל זה ממש קשה לשים את החסרונות בצד כי זה תהליך שאולי יצליח ואולי לא ולכן צריך לברור טוב את החסרונות שמוותרים עליהם, ובחיפושים להתמקד בעיקר. לברר שיש את מה שחשוב לנו וככה היתרונות הגדולים יאפילו על החסרונות... בעז"ה!

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.