בעיניי אחד החסדים הגדולים בחיים זה להניח לבן הזוג לחיות את חייו כפי הבנתו ולא לבקר אותו (במיוחד בדברים שקשורים בעיקר אליו)

לכל חסד אחר.

גם אם זו עזרה הכי מינימלית, וכל הכבוד לך על כל החסדים שאת עושה, אבל עניי עירך קודמים.

וסתם ככה, ככל שתבקרי אותו פחות ותעריכי אותו יותר, הלב שלו לאט לאט יפתח וגם הוא יראה אותך באור אחר. ויש מצב שיתרצה פה ושם ויעזור.

ועוד משהו, כשמישהו גדל בתחושת ניצול, גם אם זה בדמיון שלו. כל בקשת עזרה נתפסת אצלו בראש, כניצול. קשה להשתחרר מזה.

אז מה - בגלל שבילדןת היו לו קטעים שהרגיש מנוצל זה יהיה ככה לעולם?

זה הזוי... קשה ממש לחיות בתחושה כזו לאורך שנים

וגם לא ממש פייר לסביבה לחיות עם בנאדם שכל חייו חי בתחושת מרמור... 

כל מילה, במיוחד המשפט האחרון

הדורשות דיון, לא הצלחתי לקרוא הכל, אני עם הנייד..

הוא לא מרשה לך להביא חברות הביתה?

יכולה עוד להבין את כל השאר, אבל זה?? עם כל הכבוד זה גם הבית שלך וזכותך להזמין חברה.

אם יש לו טראומה של ניצול, אולי כדאי שילך לטיפול אישי, באמת בשבילו כדי שלא יצטרך לחיות עם תחושות לא טובות כל החיים.. בדיוק כמו שמטפלים בכל טראומה אחרת..

אבל זה הבית שלו, הוא נורא קנאי לפרטיות שלו ולא בא לו

זה לא באלו בקלות שנכנסים לטריטוריה שלו..

כמובן עטשה א זה בזמן שהוא לא בבית, אבך מבחינתו זה מיותר 

זה לא רק חברות שלי,

חבר שלו הגיע לקבל ממנו עזרה בדיווח של מסמכים - והוא הוציא לבניין את המחשב נייד במקום לעבוד בצורה מסודרת בחדר עבודה

מאמינה שהבנת למה אני מתכוונת 

(לא באמת חשבתי שבעלך מרגל כן? It's just a joke)

בעלי מותק,שלא תטעה

פשוט אדם סופר אנוכי. סופר פרטי. נורא מוקצן לצד הפרטי....

נגיד תמונה של תינוקי אין סיכוי לשתף בכלל בכלל בכלל

גם כי חושש מעין הרע

וגם כי זה שלו.. זה שאני רוצה לשתף - זה נורא נחמד אבל עדיין אני כמעט לא עושה את זה (לפעמים, כל-כך רוצה לשתף, זה ממש עומד לי על המקלדת, אבל אני יודעת שזה מפריע לו ולכן משתדלת לכבד. פה אנחנו גם הפוכים אני משתפת מלא כיאה לדור בו אנחנו חיים, והוא כלום כלום כלום כלום כלום)

וגם אני פחות אוהב שזרים מסתובבים לי בבית.

זה לא מאגוצנטריות. דווקא אין לי בעיה לעזור לאנשים מחוץ לבית. בבית שלי זה מרגיש לי פחות נוח(במיוחד אם הוא לא מסודר טיפטופ)

אף פעם לא הצלחתי להבין את הקונספט הזה של מסירת דירות. כאילו אני מבין את הרציונאל.

בפועל יהיה לי קשה מאוד מאוד לתת את הבית שלי.

אולי למשפחה הקרובה זה יותר יחליק בגרון.

כולם מביאים היום

כולם יקבלו גם מחר כשהם יעשו אירוע

ככה זה וככה גם היה בילדות שלי

אחים שלי הגיעו להתארח אצל ההורים לשבת, ולקחנו או דירה אחת גדולה משכנים שיצאו או כמה יחידות קטנות

מנגד, כששכנים עשו נגיד שבת חתן, ההורים שלי יצאו מהבית ונתנו להם.

אני מבינה את הרצון שלא יסתובבו בבית - אצלנו גם ככה יש חדר אורחים (זו המטרה של החדר, קנינו את המיטות והמזגן מתוך ידיעה שנארח - בפועל מעולם לא קרה)

וב''ה אני משתדלת שהבית יהיה מסודר

כשאנשים מגיעים - הוא תמיד מצוחצח (בית שיש בו חיים אבל עדיין מסודר ב''ה)

סביר להניח שאת שלנו לא היו מקבלים

ככה שאני בהחלט יכול להבין את בעלך

אולי את רגילה למשהו והוא לא?

כתבת: "איש מכיל, עוזר תומך מסייע אבא לתינוקי מדהים, בכלל זה שיש תינוק - מתנת חינם אמיתית. שום דבר לא מובן מאליו".

תגללי כאן, כמה נשים מתלוננות שזה לא כך, שהבעל לא מכיל, שכל הטיפול בתינוק עליהן? (ואלו שלא מתלוננות כאן, כנראה עושות את זה בהו"ל).

בעל שהוא: "איש מכיל, עוזר תומך מסייע אבא לתינוקי מדהים, בכלל זה שיש תינוק - מתנת חינם אמיתית. שום דבר לא מובן מאליו" - זה ממש לא אדם אגואיסט.

באחת התגובות כתבת גם שהוא סייע לחבר עם מסמכים - אז הוא כן עוזר לאחרים, בהתנדבות.

בבקשה תמחקי, בעיקר מהראש, את הביטויים שהשתמשת בהם, אגואיסט וכד', כי מי (סליחה על הפעם השלישית, אבל זה חשוב) שהוא: "איש מכיל, עוזר תומך מסייע אבא לתינוקי מדהים, בכלל זה שיש תינוק - מתנת חינם אמיתית. שום דבר לא מובן מאליו" - לכתוב עליו שהוא דואג רק ל... כשהוא מכיל ודואג לך ולתינוק - זה ממש לא ראוי.

אחרי שמחקת (מהראש!) את הביטויים המזלזלים - אכן, יש בינכם פער, כמו הרבה פערים זוגיים. פער בצורך בפרטיות, אפילו פחות קיצוני מאצלכם, יכול לשגע זוגיות (אל תשאלו מאיפה אני יודע🥴), גם פער במוכנות להתאמץ כדי לעזור לאחרים, הוא פער שיכול לשגע.

כדאי שתפנימי, שאמנם בעלך קצת קיצוני לצד אחד, אבל את קצת קיצונית לצד השני:

להציע טרמפ לטרמפיסטים שצריכים - זה יפה וראוי, להרגיש בזבוז אם אין, זה כבר טיפה אובססיבי.

אולי בשביל הפינוק הייתי מסיע חתן וכלה, גם אם ייקח לנו עוד שעה, אבל תוספת שעה בדרך, אחרי שבת עמוסה, זה ממש לא "למה לא?", זה עיכוב רציני (וגם, את רוצה לחסוך להם מאתיים ש"ח ולא שמה לב, שהדלק שלכם גם עולה).

תודה על מה שכתבת

מתחילה להבין ממך והתגובות הנוספות שאני הבעייתית במערכת - יחסים הזו..

מנסה להפנים ואיכשהו להשתפר בהתאם

אם כי אחרי הכל, עדיין קשה לי לבטל את הרצונות ןהחלומות שלי ככה בהינף יד

היה לי חלום להיות אישה מארחת, שכל אחים ואחיות שלי יבואו אלינו, והרבה

היה לי חלום להיות כמו גם לפני החתונה וכמו אמא שלי, חלמתי להיות חברה מארחת

לקפה שיחות וכו' - ואני כזאת.. עד החתונה חברות אהבו מאוד להיות אצלי

בשנים האחרונות זה הלך ודעך כי בעלי פשוט לא סבל את זה, כיום זה קורה אחת לכמה חודשים

וגם אז - אמאל'ה כמה פרצופים

אני מבינה את הרצון שלו לפרטיות אבל מנגד

אני רוצה. הייתי כל-כך רוצה לבוא לקראתו, אם רק הייתי מקבלת קצת פידבק, איזה שינוי לצד השני

לגבי דירות, אני גרה באזור (פתוח לדמיונות איפה, לא מסובך.. כמה ניחושים), שכל שבוע, ממש כל שבוע מלא שכנים מבקשים את הדירה. לא רק מהבניין שלי, גם מבניינים שכנים ולפעמים גם בתשלום

אני תמיד מסרבת, אבל פה באמת מדובר בשיפור יחסי שכנות - או לפחות שימור הקיים

זו שכנה דלת ליד, וזה חשוב לי ממש

ובעלי אטום - אין. אין סיכוי.

אני מתקשרת

אני: מאמי שומע, השכנים אבג ביקשו את הדירה לראש השנה, זה מזה חשוב לי

אנחנו גם ככה לא בבית בחג ואני ממש רוצה להביא ולעזור להם

הוא: אין על מה לדבר אני עסוק ביי

אחרי כמה שעות מתקשרת שוב

אומרת לו מה אין סיכוי בכלל,

הוא מתעצבן לא אין סיכוי ואין על מה לדבר

כאילו רגע, תבין את הרצון שלי

אתה יודע כמה זה קריטי לי - אולי לפחות תבין

תכנס לנעליים שלי

זה ממש בנשמתי...

זה מתסכל

אני מגיעה לקראתך גם בזה שלא מארחת

גם בזה שמסרבת לחברות להגיע

גם בזה שנמנעת בזמן שאתה בבית להביא חברים לילד שישחקו איתו (בסה''כ הוא נהנה ואנחנו נהנים שהוא עסוק עם חברים)

להתחיל לפרט עוד דברים שאני נמנעת מהם ברמה האישית בגלל המשפחה שלו למשל?

זה לא נגמר

וזהו, נגמר לי האוויר

שוב, כמו שגם ציטטת

אני עומדת מאחורי המילים שלי, הוא אדם מדהים

כולם מאוהבים בו

אבל עניין העזרה - נכון עזר לחבר בתחום שנורא מעניין אותו ולכן זה בא לו בקלות (זה באמת מדהים מצידו, הערכתי את זה מאוד, וגם אמרתי לו את זה המספר הזדמנויות.

אם חושבת לעומק, כן - הוא עוזר לעוד אנשים בתחום עניין הזה, אבל עדיין - לא יודעת, קשה לי שזה רק בתחום שהוא מתחבר אליו ובתחומי העניין שלי אין שום מחשבה (לא מתכוונת על מעשה, חס וחלילה))

יש בינכם פער, כמו הרבה פערים בזוגיות. על משהו קצת דומה (לא בדיוק) אצלינו, מישהו טען לי פעם, שאנחנו נוטים להתחתן בדיוק עם מי שמפריעים לו הדברים שחשובים לנו...

כמו כל פער, צריך למצוא את עמק השווה.

מסתבר שבעלך גדל במקום שבו הנתינה הפכה לניצול ואיבוד המקום שלו, אז הוא נותן, בצורה משמעותית, כשזה לא דורך על זה - בבית רק לך ולתינוק, בחוץ גם לחבר, בעבודה כולו חסד.

אולי אפשר למצוא את הדרכים שתהיו בית שנותן, בלי ליפול במקומות האלו ואולי (אבל לא לצפות שבין יומיים...) כשתצליחו, בעלך יוכל לאט לאט לשחרר.

ואם מקובל אצלכם בשכונה כן לארח.

אני לא יודעת אם זה לגמרי קשור,

אבל זה דומה-

לעניין היחסים עם השכנות.

אולי כדאי שתלמדו את ובעלך את הנושא הזה ברמב"ם,

אולי תגיעו לתובנות ולחידושים.

HebrewBooks.org - רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה י

זה ממש ממש ממש לא דומה.

אבל אולי חומר למחשבה. 

מבינה שהבעיה היא אצלי

מעולם לא חשבתי שהרצון לעזור ולסייע הוא כל-כך בעייתי

בכל אופן, תודה שקראתם

תודה על התגובות

מקבלת ונחשוב על שיפור בהתאם (לא מבטיחה כלום, אבן היה טוב לקרוא ולהבין גם את הצד השני)

היכולת שלך לקבל ביקורת ולהבין ולרצות לשפר, ממש לא מובנת מאליה.

יש פה פער בין שניכם.

אין פה אמת אחת. אם שניכם הייתם בראש שלך - הייתם יכולים להיות בית של חסד כמו שחלמת.

אם שניכם הייתם בראש של בעלך - הייתם עוזרים לאחרים בגבולות שמתאימים לכם, וזה גם היה בסדר.

אבל אתם שונים בנקודה הזו. יש לכם רצונות שונים וצרכים שונים. והעבודה הזוגית שלכם היא למצוא את הדרך לכבד אחד את השני למרות השוני, ולמצוא את האיזון ביניכם בהתנהלות למעשה.

כרגע זה נשמע שאת לא מסוגלת להבין אותו בכלל, את כן באה לקראתו למעשה בהרבה דברים, אבל מתוך מרמור וחוסר ברירה. את לא באמת מצליחה להבין ולכבד את המקום שלו.

ומצידו, גם הוא לא מסוגל לכבד את הצורך שלך ולהבין אותו, ולבוא לקראתך לפעמים הדברים שחשובים לך מספיק.

אני מאמינה שעבודה מצידך תשפיע גם עליו.

אבל את לא צריכה להשתנות כדי להשפיע עליו, אלא כי זו האמת.

הקב"ה זיווג ביניכם לא סתם. בני זוג משלימים אחד את השני לא רק בדברים שנותנים ועוזרים אחד לשני. ההשלמה שלנו היא גם במידות - הקב"ה מכוון לנו את בן הזוג שיכוון אותנו לעבודת המידות אותה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות יותר שלמים ומתוקנים.

אז לך פה יש עבודה.

מידת החסד מאוד חזקה אצלך. וזה מבורך וחשוב וטוב. זו וודאי לא בעיה אצלך.

אבל בעלך, החצי השני של הנשמה שלך, הוא אדם אחר. יש לו יותר צורך בפרטיות, והיכולת שלו לעשות חסד עם אחרים היא שונה ובמקומות אחרים משלך.

והשוני ביניכם מכוון אותך לעבוד על להצליח לכבד ולהעריך את בעלך למרות שמידת החסד שלו היא שונה. להבין ולכבד את הצרכים שלו, ולקבל את זה שלפעמים החסד שאת צריכה לעשות הוא דווקא עם בעלך - לוותר על חסד לאחרים כי זה פוגע בבעלך. כי חסד לא עושים על חשבון הקרובים לנו.

אני חושבת שמתוך מקום כזה שבאמת מכבד את הצרכים של בעלך ומכיר בהם כלגיטימיים והגיוניים, ומתוך הערכה לטוב שיש בו למרות שהוא לא מבטא את זה באותו אופן כמוך, יכול להיות שיהיה מקום בהמשך גם לדבר איתו על כך שהיית שמחה שהוא יתגמש בדברים מסויימים כי לך זה חשוב.

אבל זה יעבוד רק אם תראי את זה בצורה שמכבדת אותו.

לא לראות אותו בתור 'האיש הרע' שמונע ממך לעשות חסדים עם אחרים.

אלא לראות אותו בתור הבעל האהוב שלך שאת רוצה בטובתו ורוצה לכבד את הצרכים שלו, ולכן ברור שלא תעשי חסד עם אחרים אם זה קשה לו מידי, אבל אולי בכל זאת הפעם הוא מוכן להתגמש ולאפשר, למרות שזה משהו שיותר קשה לו. וכמובן שתעשי כל מה שאפשר כדי שזה יהיה בגבולות שנעימים ומתאימים לו.

וכמובן - שיחה כזו צריכה להיות בזמן מתאים ונינוח, באווירה של קרבה, ובצורה שמאפשרת לו לענות בכנות אם הוא מסוגל או לא, ואת תקבלי בכבוד כל תשובה שהוא ייתן.

בהצלחה!❤️

זה לא רק שאת חזקה במידת החסד ובעלך לא.

אצל בעלך מידת הגבורה מפותחת יותר ממך. אותה מידה שמאפשרת לשים גבול. לא להעמיס יותר מדי. לשמור על העצמי ועל המרחב האישי.

ברור לך כמה זאת מידה חשובה גם בבניין הנפש של כל אחד וגם בבניין הבית?

את יכולה לזהות מקומות שבהן התכונה הזאת חסרה אצלך?

קורה לך שמרוב חסד את נותנת יותר מהיכולת וקורסת?

בעלך מאזן את זה! יש לך שיעור חשוב ללמוד ממנו!

לדעת לשמור על הגבול. להיות נאמנה לעצמך. לאפשר לכם לבנות מרחב פרטי ומקודש בתוך הבית. לשים גבולות. לשמור על עולם פרטי שהוא רק שלכם.

אני חושבת שאחרי שתצליחי לראות את מה שיש בבעלך ואין בך - תוכלו להיפגש ולראות כיצד המידה של כל אחד מכם חשובה ומשמעותית וביחד תוכלו לבנות בית מאוזן שיש בו גם חסד וגם גבורה - וזה הופך להיות תפארת - ישראל אשר בך אתפאר..

בהצלחה!

אכן יש פעמים שאני קורסת

או כמו כמו שבעלי מגדיר את זה

לפעמים אני מלכת הפראייריות

יש בזה, ואני האמת דיי עובדת על זה

ומי שהופך את טוב ליבי לניצול (כן, יש לי לב טוב ב''ה מודעת לתכונות שלי) - אני עושה הפרדה

אבל לפעמים עד שעולה על הניצול, את יודעת - מים זורמים...

בכל אופן תודה לך על ההארה הזו - לוקחת לתשומת ליבי 

תודה ענקית על כל מילה וכל פסקה

רוצה עוד לעבור שוב על הדברים ובעז''ה ליישם (קבענו שיחה בלוז לזה - אשתדל להגיע הכי רגועה שיש כמו שכתבת ונלבן את הדברים)

כדאי לזכור את זה כשאנחנו רואים התנהגות שונה מההתנהגות שלנו.

באופן אישי מזדהה יותר עם הצורך בפרטיות ובשקט בראש מאשר עם הצורך לעזור, הסיפוק שבעזרה והצורך להיות משמעותית לאחרים.

כמו כל צורך, כדאי להכיר בצורך של השני ולנסות לראות איפה אפשר לתת מקום לצורך ואיפה לא.

וכך גם השיח על הצורך שלי.

אין כאן מישהו טוב ומישהו רע.

צרכים זוגיים שונים.

הכי נורמלי בעולם.

שאלה אחת אני חושבת

שתשימי לעצמך בראש

בזמן קונפליקט עם בעלך

מה החסד האמיתי שהקב"ה היה רוצה שאעשה

האם מה שבעלי רוצה

או מה שהשכנה/ חברה / טרמפיסטית

ממה יהיה נחת יותר לקב"ה

נ.ב

למדתי משהו אחד בחיים

לעולם אבל לעולם לא אצליח לשנות את בעלי (ושום אדם)

רק לשנות את עצמי אם אני רוצה

כרגע לבעלי זה המקסימום שלו

זה הכי טוב שלו כרגע

השאלה מה אני עושה עם זה

נלחמת ?

מרפה ?

בהצלחה יקרה!

אלופה עם החסדים שלך

והקב"ה רואה ויודע הכל!

תציליחי

קודם כל נשמע שאת אישה טובה ושיש לך רצון אמיתי גם להיטיב את הזוגיות וגם להיטיב עם הסביבה.

מעבר לזה שיש לך מודל שגדלת בו ואת גם רוצה אצלך של רחבות של אירוך של נתינה ופרגון.

ומצד שני שהאיש שלך די הפוך. זקוק לפרטיות, אוהב פרטיות, חושש מניצול

נמצא במקום שונה משלך..

קודם כל חשוב לדעת שזה לא סתם, והרבה פעמים אנחנו

מתחתנים עם אנשים שיעזרו לנו לצמוח ולהתפתח בכל מיני מקומות.

מציעה לך לנסות לשתף בדברים שחשובים לך בהקשרים ספציפיים,

לדוגמא אם חשוב לך משהו, לא להתווכח או לנסות לשכנע בשכל אלא לשתף שממש יש לך חלום לדוגמא לארח ככה וככה ותשמחי אם הוא יזרום איתך ותארחו הפעם את האנשים האלה והאלה.

סביר להניח שיש ביניכם פערים באיך שרואים את הדברים,

אבל עדיין בעלך ישמח לאפשר לך דברים שמשמחים אותך וחשובים לך כשיודעים לגשת לזה בצורה נכונה❤️

תודה על זה ❤️❤️

הוא באמת משמח אותי בדברים אחרים (מכירה את זה - עכשיו אני רוצה את זה ורק את זה, צריך לדעת לצאת מהקיבעון ולהתסכל על המכלול... כנראה השינה תרמה במשו)

ולא מפסיק להתפעל איך הקב"ה מזווג זיווגים בכזאת חכמה ומפגיש אותנו עם אדם שמחזיק אצלו את האתגרים שלנו לעבודת החיים.

אתם זוג כ"כ מושלם, הוא מנווט אתכם במרה של הזוגיות אל הכיון לשלימות.

רק צריך להקשיב למציאות בהכנעה ובקבלה ולא במלחמה ובהתנגדות ואז את תפיקי את הגבורה והצמצום ובלעדיו אין העולם מתקיים והוא יקבל את החסד וההתרחבות שעליהם העולם עומד (לאחר שהוא מתקיים) וכך תגיעו כזוג לאותו מקום מושלם לרצון לקבל על מנת להשפיע.

ממש ואו...

ושוב, באמת ב''ה עשינו עבודה מדהימה

גם ייעוץ זוגי לא קצר

אתה לא מבין כמה הפכים זה פשוט מעצבן

אני מעדיפה צימר, הוא מלון 5 כוכבים

אני רוצה לטייל בנופש הוא בטן גב

אני רוצה להתארח ולארח הוא רוצה בית, ורק בבית. גם שנה רצוף. כל שבת בבית (נמאס לי)

הוא רוצה יקר אני רוצה זול (ברמה הנפשית, לא מסוגלת לבזבז כסף - טוב, לא עד כדי כך אבל בערך)

הוא רוצה מלא ילדים, אני מסםיק לי עם המתוקי שהגיע (הפריות, לכי תחזרי לטפל לעוד ילד למי יש כח)

אנחנו כל יומיים בשיחות בגלל הפערים, יש פעמים שזה כבר ממש ממש חופר

אבל אם אתה אומר שזה טוב, אז יאללה נזרום

אני יודעת שיש משהו טוב דווקא בהפכים, אבל כל שנה בנופש אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בדיונים - של מי יבוא לקראת.. ועד שמוצאים מקום שמשלב את שניהם יוצא כל החשק.

לפחות הויכוחים האלה מגוונים לנו את החיים, ב''ה תודה. 

וזה כבר באמת מעצבן,

אחותי מצאה לנו איזה יחידה של שכנה, אני רוצה לנסוע והוא מפונק לא בא לו לא רוצה לא זה לא...

היא לא מוצאת דירה כל שבוע, בוא ננצל את ההזדמנות

ושוב כמובן אני מוצאת את עצמי אחר כבוד מתקפלת

בשלב מסוים זה שובר אותי, כי שוב ושוב אני - - - (כן, אני יודעת שזה עכשיו נשמע בעייתי ברמה הזוגית, ולא צריך להתחשבן.. אבל אחרי שזה קורה פעם פעמיים שלוש עשר - זה מעצבן)

בזוגיות את לא יכולה תמיד לוותר. הוא חייב להבין שמידי פעם גם את זקוקה והוא חייב להתגבר בדיוק כמו שאת מתגברת כל פעם בשבילו.

כל התגובות פה נשמעות כאילו רק הוא צודק ואת חייבת להבין אותו. ואולי ברוב המיקרים יוצא שבאמת את זו שצריכה לוותר כי זה לא פייר שבבית שלו יפריעו לו וזה יותר חשוב מכמה דקות עונג שלך יש מזה. אבל זה בשום אופן לא אומר שהוא לא צריך לעשות השתדלות לבוא לקראתך בדברים מסויימים מידי פעם. אם זה מה שממלא אותך ונותן לך תחושת סיפוק בחיים את גם זקוקה לזה לא פחות ממה שהוא זקוק לפרטיות שלו. אם הוא לא יתן לך מקום זה רק יפגע בך ובזוגיות. הוא חייב להבין את זה.

ואגב, גם לי מאוד חשוב הפרטיות.

גם אני לא אתן את הבית שלי לזוגות עם ילדים (מזל שזה לא נהוג לבקש במקום שאני גרה) ובטח לא את חדר השינה שלי לאף אחד חוץ מההורים שלי. גם לא שלו.

אבל חייבת לציין שחלק מהדברים שתיארת בו צרמו לי מאוד, כמו לא להכניס את החברה שלך כשהוא בבית, ואפילו לא את שלו! אשכרה ירד עם המחשב.. הזוי.. 

היה חשוב לי להגיד לך שתדעי שאת לא כזאת הבעייתית כמו שחשבת אחרי כל התגובות פה.. הוא בהחלט קיצוני.

אל תדאגי, לא לקחתי כל-כך קשה

אני מכירה את עצמי ומכירה אותו

אתם כרגע נחשפים רק לחלק קטן - ןבהתאם התגובה.. וזה הכי בסדר שיש

אבל כמו שכתבת, הרצון לפרטיות, מילא

אבל זו כבר קנאות לפרטיות

חברה שלי עולה לקפה (אני גרה ממש במרכז מסחרי, אם חברה באזור מסמסת שהיא פה אם בא לי לשבת - אני מזה אוהבת שזה קורה.. כשהוא בבית - אני מתחשבת. אבל כשאתה לא בבית? מה כל-כך כואב לך שחברה שלי עולה לפטפט לשבת לנוח להניק להרגע באמצע הקניות. לא יודעת, נשגבה בינתי חחח.. אבל בסדר מקבלת - לך אני אומרת בסוד שלפעמים הן עולות ואני פשוט לא מספרת לו, כי יודעת שבאותו יום הוא יהיה מלא בפרצופים עליי. כן, לא תקין זוגית אבל משקרת למען השלום. שלא תטעו, הבית ב''ה נקי ומסודר לא חנות תכשיטים ולא משופץ אבן כן נראה סבבה)

וכמובן לחדר שינה ממש אין כניסה, גם לא לאמבטיה - יש שירותים קטן והן כבר יודעות את זה שהוא שלהן

פער שצריך לגשר ע"י תקשורת של רגשות אולי אפשר להיעזר באיש מקצוע.

אבל כשאתם ניגשים לתקשר מה התדר שלך?

אני חושב שאת יכולה להיות בתדר של הודיה והערכה כלפיו אפילו שזה כואב לך.

איזה טוב שהוא לא מרצה! למרות שהוא בעמדה נחותה של קמצן ומרוכז בעצמו. גבר שלא מרצה זה מוצר די נדיר היום..

איזה טוב שהוא שהוא שומר על הגבולות של הפרטיות! ועוד...

אם התדר שלכם יהיה חיובי, יהיה פשוט וכיף להתגבר על האתגר ולגשר על הפער.

בהצלחה אשת חיל

אם לא נוח לבעלך,

אז לא נוח ואין מה לעשות.

טרמפיסטיות לא אמורות להפריע לו ולכן כאן הוא לא מתערב.

יש הרבה אנשים,

ואני ביניהם,

שביתם הוא מבצרם,

ולא רוצים לשכן זרים בבית שלהם.

וזה ממש לא קשור לכפית מלח,

או אני לא יודעת מה.

זה בית.

זו פרטיות.

תוותרי לו פה לגמרי,

על פי דעתי. 

תציפי את הסוגיה תראי איפה הוא מוכן להתגמש.

רק שני נקודות:

1. אם ביקשת ממנו משהו והוא אמר לך שלא, אין מה לשאול שוב כי בזה את מביעה שלא באמת קיבלת את התשובה שלו ואז ברור שהוא מתעצבן.

(גם זה חסד וזה חסד בית וזה הכי חשוב)(סליחה עם יצא טיפה נוקשה)

ודרך אגב בנוגע לאחיו זה שיך לו זה המשפחה שלו אם הוא לא רואה לנכון לארח אז בזה זה נגמר. את יכולה להציע אבל אמר לא שחררי יש גם משפחות כאלה.

2. יש דברים שמרגישים לאדם פרטיים

אני יכול לספר על אחי וגיסתי שהם פעילים בישוב שלהם מאוד, הראשונים לעזור ולתרום *אבל* לא מוכנים לתת את הבית לשבתות. הם השקיעו מעוד בבית שיראה יפה ולא בא להם שמשהו יקרה וברגע שנותנים זה פתח ולפעמים השכנים יגידו למה להם נתת ולי לא?

מה תגידי להם הם היו זוג אבל מהילדים שלך אני מפחדת?

זה פאדיחה אז עדיף רוחבי ואנשים מבינים את זה לרוב.

אז הם לא נותנים בית ולא מבקשים בית.

וזה ישוב שזה מאוד נפוץ.

או גם מכונת הכביסה אני יכול להבין את ההרגשה הרעה שלכבס בגדים של מישהו אחר (לי אישית לא היה אכפת, אבל אני מסוגל להבין) ספציפית למקרה הזה אולי ניתן להפעיל שטיפה בין מכונות שהוא ירגיש שזה יותר נקי.

בקיצור לפי דעתי תדונו בזה תצרו גבולות גזרה של מה מפריע לו יותר, ומה פחות. איפה הוא מוכן להתגמש, ואיפה לא.

בכללי דווקא אני מקבל ממכם וויב ממש טוב של זוגיות שהלוואי להרבה מאוד זוגות.

אבל סוג של,

אמממ - אני מבינה שאני צריכה להתגמש

אבל - אולי שגם הוא יגיע קצת לקראת?

אני לא רוצה להיות היחידה שמוותרת

מבין למה אני מתכוונת?

ולגבי לתת דירה, כמו שכתבתי הבאנו פעם אחת

קיבלנו אותו באמת במצב מזעזע (למרות שהבאנו לאנששים שהצהירו שהם מאוד נקיים)

למשל - לקחו איתם ''בטעות'' הביתה 2 שמיכות פוך, לקח יובל עד שקיבלנו חזרה. שמיכה.

הם השאירו במקרר שלל עוגות שאין לי מושג מה הם חשבו לעצמם, סתם גרמו לנו למלא שקיות ןלרגת אחר כבוד לפח השכונתי..

לגמרי יש מצב שהוא בלחץ בגלל המקרה שקרה

אבל אוף יחסי שכנות. עוד כמה שנים לא יודעת, הילד יתברמץ חתונה מאיפה נשיג דירות? זה מאין ריקוד. היום אני מחר אתם...

שניכם צריכים למצוא את המקום הנוח.

דרך אגב לפעמים יש מקומות שבין זוג אחד צריך להתגמש יותר תלוי במה חורה(ככה כותבים את זה) לכל אחד.

לא אומר שזה המקום פה אבל צריך לראות את זה בשיחה רגועה

יש פה זוג שיש לשניהם רצונות שונים.

למה המילה שלו צריכה להיות המילה האחרונה? למה ברגע שהוא אמר 'לא' אז אין לה זכות דיבור יותר?

כמו שכתבתי בתגובה שלי קודם, צריך לבוא לשיחה כזו מתוך גישה נכונה. מתוך הבנה ששני הצדדים לגיטימיים, מתוך הערכה וכבוד אחד לשני, ומתוך רצון לשמוע ולא רק לשכנע.

וברור שבדברים שדורשים ממנו - יש לו אמירה, ובבוך בלי ההסכמה שלו זה לא יקרה.

אבל עדיין יש מקום לפתוח ולהסביר את הצד שלה. ולא שברגע שהוא אמר 'לא' אז העניין סגור.

(אני כותבת מתוך הניסיון שלי, שקרה שהיו דברים ששאלתי את בעלי והוא אמר שלא מתאים לו, אבל היה לי קשה עם זה, והרגשתי שהוא לא מספיק מבין למה זה חשוב לי, וביקשתי שנפתח את זה שוב. ואמרתי לו שאני מבינה את הקושי שזה יגרום לו, אבל חשוב לי שהוא גם יבין למה ועד כמה זה חשוב לי, ויבדוק שוב עם עצמו האם הוא מוכן הפעם לבוא לקראתי למרות שזה קצת על חשבונו. ולפעמים ראיתי בשיחה כזו שזה באמת לו מתאים לו, וקיבלתי את דעתו. אבל היו גם פעמים שהוא כן הבין אותי יותר והיה מוכן לבוא לקראתי).

סליחה חשבתי זכר

אז בכל אופן תודה ממש על מה שכתבת

קבענו שיחה (לעוד כמה ימים.. שנהיה יותר רגועים וםתוחים להקשיב)

נדבר על זה, אם כי - דירה לא ניתן - סוף פסוק כנראה

אבל ננסה להעלות את זה ולבדוק מה נכון ואפשר לעשות שיתאים לשנינו

(כתבתי בסגנון שנאי מתחברת אליו, את יכולה כמובן לקחת מזה מה שמתאים לך...)

התכוונתי שאם ישבתם ודיברתם על זה והגעתם למסקנה אז לבוא ולהתקשר שוב יום יומיים אחרי ושוב לנדנד(סליחה על המילה) אז בעצם מבחינתו אז מה היה הדיבור מקודם.

אם את מרגישה שעדיין את לא שלמה אז אפשר לשוב ולהציף אבל לקבוע שיחה ולא כדרך אגב בשיחת טלפון.

גם בפן האישי של כל אחד מכם,

וגם בפן הזוגי,

שכדאי ללבן אותם לעומק כדי ליצור מצב שכל הנושא הזה בו הפערים ביניכם באים לידי ביטוי יהיה מדובר ומלובן ותגיעו שם לאיזונים הפנימיים-אישיים וגם הזוגיים שכ"כ חשובים כאן.

אתייחס בתגובתי רק להודעה הפותחת שכתבת, אם כי ראיתי שלאורך השרשור הוספת עוד ועוד דברים חשובים.

לכן כפי שכתבתי בכותרת - יש כאן הרבה מאוד דברים חשובים וכדאי מאוד להעמיק ולהקיף את כל התמונה הזוגית ואת כל המתחולל בצורה שלמה כדי להגיע למקום טוב יותר באמת.

זה הרבה יותר מהודעה בפורום ומתקפלים כאן חיים שלמים, המון חוויות, תחושות, רגשות, מקרים, תחומים ועניינים שקצרה יד הפורום מלהגיע ולגעת בכולם, בטח שלא בצורה מקיפה ויסודית.

לגבי ההודעה הפותחת ממש על קצה המזלג (על אף שארוך זה רק בצורה ראשונית ובאמת על קצה המזלג) הייתי מנסה להתמקד בכמה היבטים:

א. המקום של בעלך *מול עצמו* לכל הנושא הזה של עזרה לאחר.

הזכרת כמה פעמים תגובה שלו שמייחסת הגשת עזרה לניצול. והוספת שזה יכול לנבוע מכאב שהוא סוחב איתו עוד מהילדות.

חשוב לא להתעלם מכך אלא להיפך, לגרום לו להבין את עצמו יותר,

לגרום לך להבין אותו יותר,

להבין מה השורש לכך,

להבין מה זה היה עבורו אם הרגיש ניצול בילדותו, כמה זה היה לו קשה, מה עוד כאב לו שם,

להבין מה זה גורם לו להרגיש מנוצל גם היום (גם אם זו "רק" הרגשה סובייקטיבית - זה מה שמלווה אותו)

ובעיקר - להבין אותו, לתמוך בו, להיות יחד אחד עם השנייה ולא אחד נגד השנייה.

ב. המקום שלך *מול עצמך* לכל הנושא הזה של עזרה לאחר.

כתבת לפי תיאורך שאת ממש "פריקית" של עזרה, שזה בצורה ובעוצמה מאוד מאוד גבוהה, שאת ממש חושבת על זה ואולי גם מנוהלת ע"י זה בכל שעה מהיממה שלך, בוקר צהריים ערב מחשבה על איפה עוד אפשר לעזור.

כמובן שהשורש של כך חיובי מאוד וכמו שכתבת בחוכמה מוסיף הרבה מאוד טוב בעולם.

השאלה היא העוצמה, התדירות, הכמות, וכמובן האם זה בא לעיתים על חשבון משהו אחר?

כי ציינת במילותייך שלך שאת ממש *אובססיבית* לעזרה, שזה פגע בך לא מעט פעמים (כמו עם חמותך בדוגמא שהבאת) ועוד תיאורים ששווה רגע לבחון אותם.

האם זה באמת מתאים לך?

האם גם בתור ילדה היית כך?

מה השורש של זה אצלך?

איך את תופסת עזרה לאחר?

איך את תופסת את עצמך אם את עוזרת לאחר?

ואיך תתפסי את עצמך אם יש יום בו לא עשית מעשה עזרה לאחר שהוא לא מהמשפחה הגרעינית שלך?

מה זה אומר עלייך?

מה עוד יכול להיות שם?

האם הרגשת לפעמים שהחסד בא על חשבונך או חשבון המשפחה הפרטית שלך?

האם הרגשת לפעמים שאת נותנת כרגע יותר ממה שאת מסוגלת וזה התיש אותך יותר משמילא?

איך הביטחון העצמי שלך?

איך את תופסת את האדם שאת?

והייתי ממשיכה לעשות עוד עבודת עומק מול עצמי בנושא הזה, יכולים להיות בו מפתחות מאוד יקרים שיוכלו לעזור גם לך וגם לבעלך ב"ה.

ג. המקום של הפער והשוני ביניכם במופעים שלו בשטח, בפועל:

כלומר - כל תת סעיף ללבן בצורה זוגית יחד, מתוך מקום של כבוד הדדי, הבנה הדדית, ראיית הצרכים האחד של השנייה וכן הלאה

- גם על נושא החברים של הילד שבאים הביתה - ששם נשמע שהגעתם למקום מאוזן יחסית שהחברים באים לשחק אצלכם וכאשר בעלך מגיע הביתה הוא שולח הודעה ואז החברים חוזרים לביתם. כך כולם נהנים וזו הצלחה שלכם שאתם בהחלט יכולים להעתיק גם לעוד ועוד תחומים ב"ה! וכל הכבוד לכם על זה ממש!

- גם על הנושא של החברות שבאות אלייך הביתה - כנ"ל להגיע לאיזון 

(למשל:

שיגיעו לא כשהוא בבית, 

למשל להיפגש אצלן 

או במקום ניטרלי כמו בית קפה, 

למשל להיפגש בחדר מסוים בבית ולא במרחב שבעלך בו, 

או לחילופין להיפגש בסלון ובעלך באותם רגעים יהיה בחדר שלכם 

או יצא עם חברים וכן הלאה...)

- וכן הלאה יתר הנושאים בציינת.

ד. המקום שמשנה את הפרשנות של כל מה שבעלך עושה מפרשנות שלילית לפרשנות מבינה ולעיתים אפילו חיובית:

וכאן רוצה להתייחס לכמה מהדברים שכתבת ספציפית:

1. כתבת: "טוב לנו, 

אנחנו בסדר ובטוב

זכיתי באיש מדהים לחיים (למעט - - - )

בסה''כ ב''ה תודה לבורא עולם. 

איש מכיל, 

עוזר 

תומך

מסייע 

אבא לתינוקי מדהים"

כבר כאן ניתן לראות שמדובר בסך הכולל באיש באמת טוב.

נסי לענות גם לכעס או התסכול שגורמים לך לומר עליו ש"הוא לא חושב על אחרים בכלל" וש"הוא דואג רק ל.... של עצמו" כמו שכתבת וש"חסד הוא לא בלקסיקון שלו" - שאיך?

הרי הוא דואג לך, ולתינוק, אז זה כבר לא רק לעצמו.

2. וציינת גם כי "הוא עובד בעבודה שהיא כל כולה חסד, באמת"

וש"יש לו עבודה מדהימה שהוא מאוד מאוד אוהב ושזו שליחות אחת ענקית (!!!)"

אם כך יש לנו כבר איש טוב ומכיל ומסייע ומדהים

שדואג לאשתו ולבנו

ושכל העבודה שלו היא כל כולה חסד אחד גדול!

אז אני מהצד רואה איש שכמות הזמן שלו מהיום שהוא עסוק בנתינה וחסד גדולה פי כמה מהכמות שלא!
 

3. לגבי מה שכתבת על ההסעה של הזוג: "ובעלי מבחינתו אין סיכוי

למה? לדעתו הם מנצלים אותנו.."

נסי לראות יקרה שה*למה* של בעלך יושב כאן לא כי הוא רע, לא כי הוא לא איש חסד, אלא כי *מבחינתו* הם מנצלים. יכול להיות כאן משקעים מאוד גדולים שהוא סוחב עוד מילדות מכל משפחתו וזה טריגר לא פשוט עבורו.

בנוסף, כפי שאת כתבת - זה מוסיף לכם שעה, זמן, דלק, וזה לא בלי מחיר כלל. כלומר חשוב לראות גם את זה.

4. מבחינת המגבות של השכנה - 

קודם כל שימי לב שגם כאן כתבת שהשכנה תפעיל אפילו לפני המכונה שלך עצמך (!), כלומר מקום בו את שמה את האחר אפילו לפנייך, ולפי הכביסה שלכם. (שלא יובן אחרת - את מדהימה וצדיקה באמת! כתבתי זאת רק כדי להאיר עוד זווית לפי סעיף ב' בהתבוננות העצמית בינך לבין עצמך אם תרצי כי גם שם יכולים להיות מפתחות יקרים גם עבורך אישית וגם כמובן זוגית)

ובהצד של בעלך - זה *באמת* מגעיל אותו מגבות של המקווה והכלור וכו'. זה הוא. הוא קשוב למה לא נעים לו ואומר את זה.

מאוד יכול להיות שלך זה בכלל לא מפריע, שאת בכלל לא חושבת על זה, שבעינייך זה אפילו מופרך והזוי -

אבל את לא הוא כמו שהוא לא את

וההבנה הזו שלבעלי, אדם נפרד ממני, "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", יש סלידה מכך, ולי כאשתו, שקודם כל הוא חשוב לי יותר מהשכנה, חשוב לדעת את זה גם. כי זה הבית של שנינו וצריך באמת שלשנינו יהיה נעים.

ואם לצורך הדוגמא אותך היה מגעיל משהו כזה או אחר ואותו לא - איך היית רוצה שיגיב?

איך היית מצפה שיפנה אלייך אם זה הפוך?

5. שוב לגבי האירוח של הזוג של אחיו ואשתו - שימי לב שכמו בסעיף 3 כאן, נראה שהנקודה הרגשית הכואבת משתחזרת כאן שוב.

שוב מדובר באח שלו. שוב מדובר בבן משפחה שלו. שוב הוא מדבר מהכאב על הניצול.

כלומר בעלך מדבר אלייך את הלב שלו. את הכאב. זה אפילו לא שיח רציונאלי אלא יותר רגשי וטעון וכאוב שחשוב לשמוע אותו ככזה וללבן אותו ככזה.

(ושאלות שמנסות לברר ודיבור שמנסה לראות את הכאב שלו, כמו - "איך הרגשת בתור ילד? האם הרגשת שמנצלים אותך? מה היה המארג המשפחתי שלכם? רוצה לשתף אותי? אני כאן." יכולות לקדם כאן).

וכאן עלה לי משהו מאוד בוהק מדברייך:

כתבת: "חמי וחמותי שאני לא סובלת הסתבכו עם איזה נותן שירות, כל הילדים נעלמו מהרדאר ואני כאילו אין סיכוי שהם נשארים לבד להתמודד עם זה (עם הזמן הם למדו לנצל את זה, ולכן פה כבר הפסקתי.. אם כי עדיין כואב לי שלא יכולה לעשות את זה כדי לא לפגוע בעצמי)"

שימי לב יקרה ש*את עצמך* הרגשת *מנוצלת* שוב ע"י *חמך וחמותך* (שהם כאמור המשפחה של בעלך) - ואת הרגשת על בשרך שהם למדו לנצל את זה ולכן את הפסקת (!) כדי לא לפגוע בעצמך!

כלומר עשית בדיוק בדיוק מה שבעלך עשה מול משפחתו

שגם הרגיש מנוצל על ידם

והפסיק

כדי לא לפגוע בעצמו!

זה ממש היה חד לקרוא את זה מילה במילה ופתאום לראות שמדובר ממש על דפוס אצלם, ואת יכולה ממש לרתום את *זה*, את ההבנה הזו שלך על כמה הרגשת שמנצלים אותך ושזה פוגע בך ולכן את מפסיקה - תרתמי את כל ההבנה החשובה הזו להבנה והזדהות איך בעלך מרגיש.

ויותר מכך - כיצד את היית מרגישה אם כאשר היית מפסיקה לעזור להם בגלל שנוצלת וזה פגע בך בעלך היה חושב עלייך שאת אגואיסטית ולא בעלת חסד?
 

6. לגבי הדירה של עכשיו: כתבת במילותייך:

"הבאנו רק פעם אחת, קיבלנו דירה מטונפת חזרה

ולכן הוא קצת בטראומה"

"הבאנו פעם אחת

קיבלנו אותו באמת במצב מזעזע (למרות שהבאנו לאנששים שהצהירו שהם מאוד נקיים)

למשל - לקחו איתם ''בטעות'' הביתה 2 שמיכות פוך, לקח יובל עד שקיבלנו חזרה. שמיכה.

הם השאירו במקרר שלל עוגות שאין לי מושג מה הם חשבו לעצמם, סתם גרמו לנו למלא שקיות ןלרגת אחר כבוד לפח השכונתי.."

יקרה מהצד שוב רואים אדם שהביא את הדירה שלו, למרות שזה קשה לו ושערך הפרטיות והמרחב האישי מאוד חשובים לו, והוא בכל זאת הביא - וקיבל בחזרה דירה מטונפת (!) שמיכות שלא חזרו (!!!) וציינת שהוא בטראומה (!)

אז שוב, כמה כמה זה לא שהוא פשוט אדם רע ואגואיסט, אלא כמה כמה הוא אדם שמקשיב ללב ולרגש ולמוח ולנפש שלו ולא רוצה לשחזר את אותה הטראומה כמו שציינת...

ומכאן עוברת לסעיף חשוב בפני עצמו:

ה. המקום שמנסה להגיע לאיזונים. ולא להיות מאויימים מהשוני ביניכם אלא ללמוד איך דווקא ניתן *להתברך* מהשוני הזה עצמו!

איך ניתן שאת תלמדי יותר את המעלה של הלחשוב קודם על עצמי, כיוונון החסד פנימה לעצמי ולמשפחה הגרעינית ומשם הלאה (בבחינת עניי עירך קודמים, חייך קודמים לחיי חברך וכן הלאה),

את המעלה של הקשיבות לעצמי, לגבולות וליכולות שלי ונתינת מקום וניראות לעצמי ולצרכיי.

כל אלו הן מידות חשובות ויקרות מאוד.

ועצם המבט וההסתכלות הזו על בעלך לא כאגואיסט ואדם שלא רוצה להוסיף טוב בעולם, אלא כאדם שקשוב לעצמו ולמה עושה לו טוב ולמה פחות,

כאדם שמרכז את הנתינה והחסד לתוך הבית פנימה, כאדם שמודע לצרכים שלו ונותן להם מקום וניראות וכן הלאה - זו הסתכלות שיכולה לקרב ולקדם ב"ה.

וגם בעלך מהצד השני יכול להתברך ממך מהמעלות שלך היקרות. של הנתינה גם לאחר, של החסד הגדול, של המשך מידת הנתינה לעוד ועוד מעגלים החוצה.

שגם המקום הפנימי שלהם מבורך ונפלא! 

וברגע שתראו אחד את השנייה *באור חיובי*, שהמידות שלכם,

שהתכונות שלכם,

הן אנושיות וטובות ויקרות 

ולא נובעות מלב רע או כוונה רעה או אגואיסטיות וכו' - אלא ממקום נכון וטוב.

ממילא ניתן יהיה להגיע לאיזונים הנכונים לכם.

כל אחד עם עצמו

וגם מבחינה זוגית ומשפחתית.

וזה מסע. וזו דרך.

אבל המסע הזה נפלא ויכול באמת באמת להגדיל אותנו גם בתור יחידים!

לגרום לנו להיות הגירסא היותר משופרת של עצמינו!

לגרום לנו לצמוח! להרחיב את כוחות הנפש! ללמוד דברים שלא היינו מצליחים לבד!

להיפתח לעוד זוויות ראייה ופעולה בעולם!

לגלות ולפתוח בעצמינו עוד ועוד מקומות

להגיע יותר לגמישות מחשבתית

לכבוד וההבנה ההדדים

אנחנו ממש נהיים יותר גדולים כך!

וכך גם הזוגיות שלנו! יכולה להעמיק עוד ועוד ועוד דווקא מתוך השוני והפערים.

(כמובן אם עושים זאת בצורה נכונה ומקרבת ולא בצורה מרחיקה)

שתהיה הצלחה גדולה ב"ה ותראו ברכה ושמחה בעמלכם

אבל צריכים לראות פה מה מציק לו. אולימהעבודה כבדה עליו ואז אין לו סבלנות וכח לכלום וצריך לראות איך אפשר להוריד ממנו עומס

הוא - מאוד קנאי לגבולות שלו, נותן רק ממש מה שמתאים לו ולא מוכן לחרוג אפילו טיפה, עד שזה מתנגש בנתינה שלך, שדורשת ממנו לצאת מגבולותיו.

ואת - כמעט בלי גבולות, נותנת ומעניקה בלי חשבון, עד שאת מתנגשת בגבולות שלו שדורשים ממך להגביל את עצמך.

בעיניי, ככל שתתבצרו בעמדות שלכם, זה ילך ויקצין, ולמה?

כי יש לך צורך מהותי לתת ולהיות חברתית, זה ממלא אותך, זה נותן לך תחושת משמעות, זה בנפשך.

כי יש לו צורך מהותי בגבולות, כדי לא להיבלע, כי מגיל צעיר, מבחינתו חריגה מגבולות פירושו מחיקה של עצמו (ניצול, לפי מה שאת מספרת, מאוד נפוץ אצלו במשפחה) כלומר יש אצלו תגובת נגד חזקה כדי להגן על עצמו.

ואת מבחינתו סוג של מראה,ולהפך.

בעיניי, רק אם תכירי באמת בצורך שלו, ותכבדי את הצורך שלו ותמצאי את הדרך שלך להיות בעלת משמעות בלי לדרוש ממנו לצאת מגבולותיו, הוא גם יצליח לא להרגיש את הנתינה שלך כאיום ואז יוכל לבוא לכיוונך (כמובן שאם הוא היה מתייעץ כאן הייתי אומרת לו להפך).

תסתכלי על ההבנה שלך, הקבלה שלך אותו, הנתינה. נתינה אמיתית במקום שלא נוח לך בו.

את נותנת לו את המרחב שהוא זקוק לו, וזה בוודאי קודם לכל שכנה שצריכה עזרה.

אתם יחידה אחת.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!