בס״ד

שהיה לך מסוכן!

זה דורש המון המון המון אומץ!!!

זה כל-כך גדול מה שעשית בשביל עצמך!!!

ממש תתני לעצמך שוב ושוב (ושוב) טפיחה ענקית על השכם!

שמרת על עצמך!

זה הדבר הכי הכי חשוב וגדול שיכולת לעשות!

בשבילך ובשביל כל המשפחה שלך!

וכל-כך מובן שאת ככה מוצפת יקרה!

גם עברת משהו ממש מזעזע ומערער.

גם איבדת מקום עבודה יקר.

גם חגים בפתח.

גם שוטף (ילדים וכו׳).

אני יכולה לספר לך שהיינו אירוע גדול ומלחיץ לפני כמה ימים ושקרה איזשהו מקרה ממש מעצבן ומתסכל, וגם אני לא הצלחתי להיות עצמי כשזה קרה.

אנחנו אנושיות ולוקח לנו זמן

לעקל,

לעבד,

להירגע,

להירפא...

לחזור לעשייה,

לחזור להשתדלות,

לחזור לאמונה...

תחושת הביטחון שלך ממש התערער לפני מעט זמן!

גם תחושת הביטחון בעולם ובאנשים.

גם תחושת הביטחון מבחינה כלכלית.

וגם תחושת היציבות הכללית, שהשגרה מביאה איתה בדרך כלל.

איבדת (זמנית) הרבה מאד בבת אחת!

את תבני את הכל מחדש בע״ה,

אבל לאט-לאט, זה לוקח זמן יקרה...

בינתיים נראה לי הכי חשוב שתנסי לקבל את מי שאת ואת המשבר שאת חווה כרגע. ממש להגיד לעצמך שאת בשלבי התאוששות מדברים מורכבים ושזה בסדר שאת לא עצמך, שאת עצבנית, שאת צועקת...

אם יש לך אפשרות לנוח או לעשות דברים לעצמך, לכי על זה לגמרי. את ממש זקוקה להרבה טוב עכשיו.

אם בעלך יכול להתגייס יותר מהרגיל, מה טוב.

אם אפשר קצת להישען על מסכים או כל פתרון אחר שיתן לך קצת שקט, כנ״ל.

אם מורכב לנוח ולקחת זמן לעצמך כרגע (ראש השנה וזה), אולי לפחות תנסי להשחיל מילה לילדים ולהסביר להם, בלי לפרט הכל כמובן, שעברו עלייך כמה דברים לא טובים עכשיו ושבגלל זה את לא בדיוק עצמך כרגע. שזה לא אשמתם בכלל, פשוט זה חלק מהחיים וכרגע את מרגישה לא משהו ולכן את מתעצבנת יותר בקלות. שזה יעבור בע״ה אבל בינתיים את צריכה יותר שקט ומנוחה מהרגיל (או משהו כזה).

ו- חיבוק!!!!!!!!!!!

לגבי הסוף, לא לחלוטין ברור לי מה התכוונת. אני הבנתי שהתייחסת לראש השנה, כשאת כולך בסערה ומתקשה להתנהג בנחת. הבנתי אותך נכון?

אם כן, אז חשוב לי להגיד לך שמי שצריך להתבייש ולחשוש מראש השנה זה אותו בוס רשע שהעז לעשות כזה מעשה נבזה!

את בע״ה תגיעי לראש השנה עם ידיעה שעשית את הכי טוב שיכולת! שקיימת הרבה מצוות בבת אחת - ונשמרתם מאד על נפשותיכם / שלום (ושלמות) הבית / ואהבת לרעך *כמוך* / ובחרת בחיים... ובטוחה שעוד ועוד ❤️

וזה׳ הטוב שרואה כליות ולב יודע הכל!!!

יודע כמה נפגעת,

כמה חששת,

לכמה אומץ נדרשת,

לכמה אמונה היית צריכה...

והוא בטוח מערים לך זכויות על גבי זכויות על גבי זכויות!!!

שולחת לך מלא תמיכה!!!

את באמת אלופה וגדולה מהחיים!

שנה טובה ומתוקה כדבש אהובה!

לך וכל בני ביתך ❤️

תודה ענקית ענקית!!

אני אקרא את זה עכשיו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם

ממש קלעת בדיוק לכל הדברים שהרגשתי ולא ידעתי להסביר אותם אפילו לעצמי

מצטרפת ממש לכל מילה

וחיבוק גדול גדול גדול @אנונימית בהו"ל יקרה ❤️

באלי להתפרק ולהיות רק במיטה אבל אי אפשר כשיש בית וילדים (מסיימים ב13:00 בערך מסגרות)

ותודה אלפי תודות שיש אותם

אבל אין לי כוח לכלום

וכל מה שאני מכינה יוצא דוחה

ובחג אנחנו בבית- איך אהיה בשמחה בטוב עם הילדים? איך אבשל אם הכל יוצא לי עקום?

מרגישה בדיכאון

ובעלי- בעצמו באיזה משברון בענייני עבודה.. לא ככ פנוי נפשית וטכנית..

אין לי מילים להביע את ההערכה העמוקה שלי אלייך

את פשוט קשובה מודעת לעצמך וזה נפלא מאד

הקב"ה יודע שהמצפן - מצפון - רגש שלךנוא טהור וקדוש

את כולך טהרת לב

וכל מה שאת עושה ופועלת זה משפיע על השכינה בביתך עם משפחתך - בעלך והילדים שלך , אשרייך ממש ממש!

הקב"ה ישלח לך חסדים

ותזכי לראות בזכות הטהרה שלך

ניסים גדולים!!!

בע"ה תתברכי בכל מכל כל

אושר ונחת תמיד

ברכה ושמחה מכל אוהבייך

💐💐

הקב"ה יישלח לך מה שהכי טוב לך

אני עשיתי פעמיים

סבב של סגולת ר מתיא בן חרש

וכל יום ג הדלקתי נר לרבי מנחם מרמינוב

שהבטיח "מי שידליק נר לזכותי

אני בעצמי אפעל לישועתו"

וביקשתי (על פרנסה/ילדים)

השתדלתי מאד להתחזק באמונה שמי שזו ומפרנס לכל , יפרנס גם אותי בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור, בנחת ולא בצער, ברווח ולא בצימצום

גם עניתי אמן לבעלי בברכת המזון שלו, בכל הקטע של "הרחמן הוא...."

הייתי גם בציון קבר של ר יצחק בן יצחק וביקשתי על פרנסה  (זה במושב בבדרום, יכולה לברר לך איפה, פתוח כל יום 9-17 )

שמעתי מחברה שבעלה במיוחד נוטל ידיים באמצע שבוע כדי לברך ברכת המזון מתוך הכתוב מילה במילה שזאת סגולה לפרנסה.

עשיתי גם את זה

וברוך ה כל הזכויות של הסגולות הצליחו לי...

חסד ממש

תודה לה'.

בפרטי פרטים

זה עוזר להוציא את הסיפור מהראש{אצלי בכל אופן} ומניח אותו קצת בצד על מנת שתהיה לך פניות גם לדברים אחרים

שולחת לך חיבוק על החוויה הקשה הזאת שעברת.

הלוואי ותרגישי יותר טוב מהר

בס״ד

התזמון ממש לא מאפשר הרבה,

עם ההכנות לראש השנה

וחוסר הפניות של בעלך...

אני מאמינה שתמצאי איך להתרומם,

את מכירה את עצמך ואת תדעי הכי טוב מה יעזור לך. זורקת בכל זאת כמה רעיונות -

* אולי בגד חדש משמח לחג?

* אולי התפילות של ר״ה עצמן (מה שתצליחי לתפוס)? יש בהן משהו מנקה כזה...

* אולי לכתוב הכל כמו ש@אחתפלוס הציעה? לשבת מחר הבוקר במקום נעים (בית קפה / טבע...) ולהתחיל לעשות עיבוד של מה שהיה?

* אולי שיחה מלב אל לב עם בעלך בערב ראש השנה, כשטכנית הוא לא יהיה עסוק עם ענייני העבודה?

* אולי להזמין אוכל משמח לחג, אם יש אפשרות

* אולי לפנות להפיקים מעשיים (להגיש תלונה?)

ובינתיים - באמת שחוסר הכוח שאת מתארת הכי מובן וטבעי שיש! פגעו בך, פינצ׳רו לך משהו, ואת בעז״ה תקומי מזה כאמור, ומחוזקת! אבל כרגע זה לא קל... לאט לאט.

וגם אם זה יהיה ר״ה לא משהו חלילה, לא קרה כלום, באמת... מבאס מאד אבל גם זה קורה לפעמים...

וואי אני ממש מקווה מכל הלב שתרגישי יותר טוב בקרוב, שבעלך יצליח להיות שוב פנוי אלייך, שהמשברון שלו יסתדר, שתחזרי לעצמך מול הילדים, הבישולים, הבית... ושגם מקצועית תגלי שה׳ שמר לך משהו הרבה יותר טוב ושווה.

ושולחת שוב כוחות ותמיכה בינתיים ❤️❤️❤️

נב: אני לא חושבת שאת שם כי כאמת שכל מה שאת מתארת הכי טבעי ומובן שיש. אבל אם תראי שחלילה עובר זמן משמעותי ואת עדיין באותו במקום, עוד אופציה כדי להגיע למקום של ריפוי היא לפנות לכתובת מקצועית כדי שהיא תעזור לך לעבד את הדברים שעברו עלייך ❤️

התגובות שלך ממש הרימו אותי!! ונתן לי לעשות שלום עם עצמי.. ממש ככה..

להרגיש בנוח עם התחושות ועם הטלטלות ולתת לזה מקום.. תודה רבה רבה רבה רבה!!!!

ממש אין לי מילים

זה ככ ככ ככ עזר לי!!!!

זכות גדולה ממש וברוך ה׳!

לפחות שהענן הזה ירד לך מהראש.

כל השאר תחבקי את עצמך, הכל יהיה בסדר. רק תתני לעצמך את הזמן והמקום..

כרגע לשוטף לילדים תקני פיתות ונקניקיות או שניצל תירס. הם יסתדרו עם זה, מבטיחה לך.

קודם תתני מענה מיידי לצרכים המידיים ששואבים ממך כוחות נפשיים כרגע ואז תתפני לטפל בעצמך.. לאט לאט לפרק את החבילה

מצטרפת! מילה במילה!

לקחו לך כוחות. נפשיים. ברור שזה יתבטא כלפי חוץ! היה מוזר אם לא!

עכשיו את בהתאוששות, בעיכול... (שבוע וחצי זה ממש ממש כלום..)

תני לעצמך. תרשי לעצמך. תקבלי את עצמך.

תזכירי לעצמך שאת בת אהובה של ה' והכל מדוייק ותשעני עליו. תגידי מזמור לתודה על הטוב שיש, בלי להמעיט מהרע שעברת.... פשוט לזכור שיש טוב

והילדים תמיד גדלים למציאות מורכבת. שגם אמא שלנו עוברים עליה דברים ואנחנו ממשיכים לאהוב אותה... עם הטעויות.

חיבוק ענקי

ובאמת אין לתאר כמה ללמוד ממך שקמת והלכת. זה דורש כוחות נפש עצומים.

שנה טובה ו*מתוקה*!!!!!

שתרגישי את המתיקות של הטוב של ה'... 

בעלי מקשיב לי הרבה,דיברתי איתו על זה המון והוא ממש דחוף אותי ונתן לי אומץ להתפטר

הוא בעל טוב ומדהים באמת

אבל עדיין אני מרגישה שהוא לא מבין מה עובר עלי ולכן לא עושה מספיק מאמצים להקל עלי

כאילו אולי כי הוא בן הוא לא יכול להבין כמה זה מפרק מבפנים,לא יודעת..

אני מרגישה שהוא לא מספיק נמצא בשבילי בעניין הזה אבל אולי אני מדמיינת..

בס״ד

(קודם כל, ממש מבינה את התסכול שלך.

אנחנו ממש זקוקות לאוזן קשבת וגם ללב מבין, כשעוברים עלינו דברים קשים. בטח מבן הזוג שלנו. ובטח אם זה נושא רגיש שמורכב לחלוק אותו עם אנשים אחרים. ממש מבינה את הקושי בזה שהוא לא איתך ב-100%. זה עלול להרגיש מאד בודד לעבור ככה ימים כאלה טעונים ומחלישים, בלי כל התמיכה של בעלך היקר 💔, גם אם באופן זמני).

הדברים שעלו לי כשקראתי אותך:
 

אולי באמת הוא לא מבין עד הסוף וצריך לפרט לו מה בדיוק זה עושה לך, ואיפה בדיוק זה פוגע בך. היו לנו סיטואציות כאלה, סביב נושאים אחרים, שהרגשתי שבעלי לא באמת מבין את מה שאני מרגישה. ובאמת כשפירטתי לא ברחל בתך הקטנה הוא הבין הרבה יותר - וממלא הצליח לתמוך הרבה יותר.

אולי תוכלי לכוון אותו ולהסביר לו למה את זקוקה כרגע. תחושה של הערכה / תחושה שאת מוגנת / עוד הקשבה ואמפתיה / עזרה מעשית וכד׳.

ואולי-אולי גם היא בעצמו קצת מדחיק את הדברים? בכל זאת, זה עלול להיות לא קל בשביל גבר לגלות שאשתו האהובה סבלה מהטרדה. זה עלול לערער בהרבה מישורים. אולי הוא כואב את כאבך יותר ממה שנדמה ולכן, קשה לו להגיב ב-100%, דווקא בגלל הכאב הזה. אולי הוא מרגיש קושי עם זה שהוא לא יכל לשמור עלייך כשזה קרה? אולי הוא כועס כעס מאד גדול על האיש הרשע הזה? אולי גם אצלו זה ניפץ משהו וזה גורם להרגיש כל מיני פחדים?

ובאמת, אם הוא מאד טרוד בעצמו, זה גם הסבר הגיוני ממש לחוסר ההתייחסות היחסי שלו.

בכל מקרה, כך או כך או כך, אני ממש שמחה לקרוא שהוא בעל טוב ומדהים (כמה חשוב ויקר!!!) וששוחחתם הרבה עח הדברים, ושהוא הקשיב ותמך! זכית ממש ❤️

הבוקר הוא באמת אמר לי שהוא מרגיש שהוא צריך יותר להבין אותי.. כנראה הדברים שלך הזיזו עניינים למעלה..

תודה ענקית ענקית!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

ועדיין אני בטוחה והדברים שלכן היו בול בשבילי..

ומוסיפה שזה חלק מהפגיעה. לערער את שיקול הדעת והאמונה בעצמך ובתחושות שלך.

לפעמים יש נפגעות שכן מתחילות לחשוב אם היה להן אשם תורם בעניין. אולי לא ידעו להציב גבולות, אולי הם "הזמינו" את זה בהתנהגות שלהן.

כל זה לחלוטין חלק מהפגיעה.

חיבוק גדול 🧡

לפותחת

כל הכבוד לך שאת יודעת את הגבולות שלך, ושהצלחת לעמוד עליהם אחרי חוויה קשה, במקום עבודה חדש שקשה למצוא כמוהו, באמת!!!!

אבל כשמתייגים חוויה כהטרדה יש לזה משמעות.

אני לא אומרת שלא עברת הטרדה, רק את יכולה להגיד את זה כמובן!!

רק שאם את מרגישה שמבחינתו הכל היה סבבה, והוא לא ניסה לחצות קו, ולא לא לכבד אותך, ולא ניסה להתקרב אלייך בצורה שהיא לא תקינה, ואם את כותבת שבחברה שהוא גדל זה סבבה לגמרי, ואפילו בחברה דתית.

אז יכול להיות שמבחינתו הוא לא התכוון לחצות גבול כלשהו, ולא התכוון להטריד.

וזה לא מוריד אפילו טיפה מהחוויה שלך, אבל זה כן מוריד מההתמודדות **שלך** ומהקושי **שלך**, אני חושבת, אם אף אחד לא ניסה לפגוע בך.

אני לא מנסה לסנגר עליו אלא לראות אם יש פה קושי שאת מעמיסה על עצמך יותר מהקושי שכבר קיים.

שוב

כל הכבוד לך על העמוד שדרה

ואם מה שכתבתי לא נכון ולא קשור לסיטואציה שלך

אז היישר לפח הקרוב

בס״ד

אני לא יודעת אם יש אפשרות כזאת, אבל זה יהיה מעניין לבחון את זה עובדתית. לשאול אנשים חילונים / דתיים לייט ולשמוע אם זאת אכן יכולה להיחשב כהתנהגות לגיטימית.

אישית אני חושבת שרוב רובם של האנשים חכמים מספיק כדי להיזהר בדיבורם ובהתנהגותם שלהם מול אנשים מהמין השני, קל וחומר אם מדובר באשה נשואה וקל וחומר אם מדובר במשהי דתיה או חרדית.

זה נכון, יש אנשים שקצת חסרי טקט בחיים. חסרי הבנה של מי עומד/ת מולם. לא מרוע.

אבל רוב האנשים בעולם כן מודעים למה שהם אומרים ולמה שהם עושים, לקונוטציות, להקשרים החברתיים וכו׳. ולכן, לרוב, זה לא יהיה תמים שמישהו יבחר להיכנס לאיזשהו תחום אפור כזה.

וגם אם לא תסתתר איזושהי כוונה זדונית של ממש, זה לכל הפחות *לא בסדר* ו*לא מכבד* להתנהג בצורה כמו שאת מתארת עם אישה דתייה או עם אישה נשואה, ובוודאי אם היא גם וגם. אנשים לא חיים בבועה. הם יודעים מה זה אדם דתי או חרדי ויודעים שאלה חברות עם דגש גדול על עניין הצניעות. אז נכון, עדיין אפשר לטעות בשיקול הדעת ולפלוט איזשהי מילה פחות מתאימה. קורה. אבל כאן נשמע שזה קרה יותר מפעם אחת ושהיה משהו קצת יותר שיטתי... שבחר במכוון להתעלם ממה שאת משדרת (לא מרגישה בנוח עם זה, נשואה, דתייה...).

אגב הסיפור הזה של תחום אפור הוא דבר קלאסי בעולם של ההטרדות (ובשלב מתקדם יותר - גם של פגיעות של ממש חלילה). הדברים יכולים להימשך *דווקא* כי הם באפור, כי הם מבלבלים ולא ברורים. מי שעוברת את החוויות האלה לא בטוחה פתאום - זה מתוך תמימות או זה בכוונה? אולי זה משהו תרבותי? אולי אני מפרשת לא נכון?

עשיתי קורס של הגנה עצמית של ״אל הלב״ וגם יצא לי לשמוע או לקרוא לא מעט דברים על הנושא של המוגנות (לעצמינו ולילדים שלנו) וזה נושא שחוזר על עצמו הרבה.

ומה שמנחים במקרים כאלה, זה לצאת מהתחום האפור! כי התחום האפור שואב מאיתנו המון המון המון משאבים. זה מביא איתו הרבה מתח ובלבול. ובמקרה שהכוונה היא אכן לא תמימה, על הגל הזה בדיוק גולש המטריד!

לצאת מהתחום האפור, זה יכול להיות:

* להסתובב ברחוב, אם יש לי תחושה שמישהו עוקב אחריי, ולבדוק מה קורה באמת.

* להגיד בטון חד משמעי ״אתה יכול לקחת הצידה בבקשה״ אם מרגישים את המגע של מישהו עלינו באוטובוס.

* לעזוב פיזית סיטואציה מבלבלת (כמו שאת עשית!!!)

* ועוד ועוד

אז אולי הוא לא רשע כמו שכתבתי. אולי. אבל נשמע מהדברים שכתבת שהוא לכל הפחות לא היה בסדר. וזה כבר האחריות שלו, לדעת להתנהג בצורה הולמת מול מי שעומדת מולו, ושוב, קל וחומר אם ידוע שהיא נשואה ודתייה. ונשמע שהוא לא עמד באחריות הזאת.

ועוד משהו אחרון. בכללי-בכללי, לרוב, התחושות הפנימיות שלנו לא משקרות, ובפרט בתחום הזה. גם כשהשׂכל עדיין לא מצליח לשים את האצבע על מה שלא תקין בדיוק, האינטואיציה הרבה פעמים כבר ״יודעת״ ומסמנת לנו שזה מקום לא טוב להישאר בו.

מקווה שזה עוזר...❤️

האמת יש לי הרגשה שהוא ממש שרשע כי הוא בדיוק יודע מה הוא עושה ,פשוט כמו ש @אמאשוני כתבה זה בילבל אותי...

ממש תודה על כל מילה ומעלה!!! השרשור הזה ככ משמעותי בשבילי!!!!!!! תודה ענקית ענקית ענקית!! נתתן לי מתנה ענקית לראש השנה!!!!

עם הזמן הבנתי שזה בשביל לא להחמיר את מצבי

כי אם הוא מתחרפן אני מתחרפנת פי אלף

ואם הוא יציב ויודע להגיד מילים נכונות

וסך הכל נראה שזה מה שבעלך עשה

אז זה מרגיע אותי פחות או יותר

או לפחות לא מחמיר את המצב

חיבוק. עברת אירוע לא פשוט ..

אנחנו לא יודעות את הממדים שלו

או מה היה בדיוק

אבל יש פה המון שעברו דברים דומים

וקמו מהקושי.

מחזקת אותך על ההחלטה!!

מחזקת אותך להתלונן אם וכאשר תיהי מוכנה

ומחזקת אותך באופן כללי את לא לבד!!!!

יכולה להתקשר לערן או למוקד סיוע לנפגעות תקיפה מינית שיעזרו לך לתמלל ולעבד את מה שעברת.

חיבוק אלופה!!! 

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה