כלומר, התחתנת בלי אהבה גדולה. חיפשת (לדברייך) דברים לא מדוייקים ובגללם התחתנת עם מישהו שענה על מה שחיפשת (שוב, לדברייך) אבל לא מצליח למלא את הצרכים הנפשיים והפיזיים שלך.

כנראה שבראיה מפוקחת - הוא באמת לא מסוגל לעמוד ברף הציפיות שלך. אם היית עם עיניים פקוחות, ע"פ דברייך - היית רואה זאת גם לפני החתונה.

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה ולחיות בטוב בנתוני פתיחה הללו? כן, אפשר, בהחלט אפשר. זה ידרוש ממך עבודה, לא רק של 'לראות בו את הטוב', אלא של להשיל ממך את הציפיות הלא מציאותיות. יש על זה תגובה (/מאמר ארוך...) של המנהלת הדגולה @נגמרו לי השמות משתף:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

אבל קודם כל את צריכה לענות על השאלה הראשונה:

האם את בכלל רוצה?

קודם כל - באמת קשה להיות במקום הזה.

ללא ספק אם אין לך עורף משפחתי ואת מרגישה שאת חיה בצמצום, פיזי ורגשי, זה לא קל בכלל.

אמרת שהיית אצל מטפלות, אני חושבת שהמטרה של הטיפול היא לחזק אותך ואת הנפש שלך, לא ביחס אליו.

לא יודעת אצל מי היית, אולי את צריכה למצוא מטפלת מקצועית או מנוסה יותר.

בנוסף, אני חושבת שאם יש לך בכל זאת איזשהו רגש חיובי כלפיו (או היה בעבר), כדאי ללכת לייעוץ זוגי.

משיכה יכולה לכבות אם את לא מעריכה אותו ולא רואה בו שותף, חבר, כתף.

ובאותה מידה, אם התקשורת ביניכם תשתפר, יכול להיות שהמשיכה כן תתעורר.

אבל גם אם לא, ייעוץ זוגי טוב יעזור לכם כי לעולם ועד תהיו קשורים אחד לשני, כהורים לאותו ילד.

צריכה להיות תקשורת טובה ומכבדת, גם אם אין שם אהבה וגם אם תתגרשו.

לפני שתגידי שאין כסף, גם להתגרש עולה הרבה כסף.

את אומרת שהוא לא מצליח לפרנס אותך, וואלה אני מבינה את התפיסה שהגבר צריך לפרנס, אבל כמו שאת מקבלת את עצמך "אני לא מצליחה להתמיד בעבודה כי הנפש שלי לא רגועה" אני מניחה שאפשר לאמץ נקודת מבט דומה כלפיו, אף אדם לא רוצה להיות עני, אבל יכול להיות שהוא חושב שאין אופציה אחרת, שהוא לא יכול להרוויח יותר, שממילא הוא לא יצליח לרצות אותך, אולי סדר העדיפויות שלו שונה, אולי כל מיני דברים...

וגם את יכולה, כמו שאת מצפה ממנו לתפוס יוזמה, לראות מה את יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך, בסופו של דבר אנחנו יכולים להשפיע על הזולת במידה זו או אחרת, אבל לשנות אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו.

ותזכרי שתמיד יש עוד אפשרויות, מעבר למה שאת חושבת. בכל התחומים.

שגירושין זאת בחירה מושכלת למי שאומר- עדיף לי לחיות לבד כל חיי מאשר להמשיך בסבל של הזוגיות שלי.

אבל את אומרת הפוך.

יכול להיות שאת בעמדה נפשית של עליונות מסוימת עליו והוא מרגיש את זה?

את צריכה להיות סופר כנה כדי לענות על השאלה הזו. (לא חייבת לי תשובות כמובן)

היתה אהבה בעבר? או שהחיבה הקטנטנה מלםני החתונה לעולם לא התחזקה?

בלי אהבה ומשיכה (בכלל, ושגם לא היתה בעבר) קשה מאוד לחיות ביחד וטיפולים למניהם לא תמיד עוזרים.

אבל שאר הדברים האחרים שפירטת בהחלט נשמעיים ברי טיפול, אם בעבודה זוגית ואם בעבודה אישית.

חתימה טובה בעז"ה.

לדעתי יש בסיס לעבודה

וזה משהו שאת לא מוכנה - אולי בצדק - לתת לאסימון ליפול, בכיוון שהטיפול הולך ?

המצב לא קטסטרופה. אבל אם אכן אינך מוכנה להשלים עם xyz, זה קשה לייצב.

הצלחה רבה 

1. להתגרש

2. להישאר במציאות הנוכחית

3. להחליט שאת מוכנה לראות את בעלך באור אחר

וזו בחירה שלך.

את רוצה בכלל לנסות לראות בו משהו אחר? את מוכנה להילחם על הזוגיות שלך?

לעבוד על הזוגיות?? מרגישה שאין מב שמניע אותי להשקיע.. באיזה שהוא שלב אחרי כמה שנים של ציפיות אמיתיות ואכזבות כואבות כבר הפסקתי להאמין שמשהו ישתנה.

כתבתי את זה באמת אחרי שניסיתי הכל לפני..

זה גם יעזור בכלכלת הבית

וגם אם תחליטי להתגרש יהיה לך כסף משל עצמך

גם יאוורר אותך להכיר אנשים חדשים, לפגוש, לצאת החוצה

וגם יהיה לך פחות זמן לחשוב על מה לא טוב

זה מה ששיעמום ובטלה גורמים.

לגבי גירושין,

בסוף הוא האבא של הילד שלך,

גם אם תמצאי גבר אחר,

ואת תמצאי כולן מוצאות,

הוא היחיד שהוא האבא של הילד שלך.

אם הוא נשא חן בעינייך פעם,

והוא איננו גבר רע-

משפיל,

אלים

או קנאי

אולי ישא חן בעינייך שוב בעתיד,

אם תנסי להתסכל עליו בעיניים טובות ולדון אותו לכף זכות.

בהצלחה

שכל יום משקיע שעות בשביל שיהיה לך מה לאכול

ואיפה לגור, ואת יושבת גולשת בפלאפון שהוא קנה לך, ומשתפת אותנו בעוד חסרון שמצאת בו,תוך כדי שהוא במרוץ תפילה עבודה ילדים למוסדות ולהחזיר

והוא נראה קצת מקומט במהלך המרוץ?

לא ציינת כאן שום מצב קצה או נורה אדומה

אז כמה דברים ומקווה שייכנס לך ללב מה שנכון עבורך

דבר ראשון גבר צריך לפרנס במידה והוא לא מצליח ברווח אז?? את עציץ? לא צאי לעבוד גם אתם שותפים מלאים לחיים האלה את לא יכולה להפיל עליו את החוסר יציבות שלל התיסכולים המצב הכלכלי הכל...תקחי אחריות על החיים שלך! את בנאדם בפני עצמך את אחראית לאושר של עצמך תחפשי לך עבודה טובה שתאהבי לקום אליה תרשמי לחוג שאת אוהבת תטפחי את עצמך(מה שעושה לך טוב מה שלי עושה טוב זה לק מקלחת טובה כושר גבוהה נותת את זה כעצות למינוף התחושה האישית)

זה מהצד שלך

מהצד שלו אם לא תאמיני בו מי יאמין בו?? את אישתו את יכולה להרים אותו הכי גבוה שתרצי רק את צריכה חהאמין בו להאמין שהוא יכול לפרנס בכבוד להעריך על מה שהוא כן מביא לראות תנקודות הטובות שבו לא הבנתי למה פאקטור של כסף תופס אצלך מקום שמראה שהוא לא יוצלח הוא גם לא חייב להיות גאון זה שאת חכמה זה מהמם אבל אנחנו חא מתחתנים עם עצמנו

אני מבינה שבאת ממשפחה עשירה וקשה לך הצימצום

אני ובעלי זה ההיפך בעלי בא ממשפחה מאוד עשירה (ואם נגדיר את זה נכון בין העשירות בארץ) אני באתי ממשפחה ממש ממוצעת אפילו בעבר הייתנ מינוס ממוצע שהתחתנו המצב הכלכלי שלנו היה נוראי!!! ולסיום סיומת בעלי נפצע והגענו לפת לחם ממש לקחנו הלוואה כדי לשלם שכירות יצאתי לעבוד בערבים כגי לפרנס ולשלם תהלוואות אבל לרגע לא הפסקתי להגיד לבעלי שנקום מזה! שהוא ייצא מהפלונטר שנכנס אליו ובאמת ב"ה ככה היה היום ב"ה אנחנו במצב כלכלי שונה לגמריי! 2 רכבים ואני מחכה בימים הקרובים לקבל את הרכב החדש מהחברה שתמיד רציתי (זה היה חלום שלי כל החיים )

ואיך הגענו לזה קודם כל סייעתא דשמיא! ואחכ נוסיף לזה שהאמנתי בבעלי לכל אורך הדרך שהוא לא הצליח לפרנס יצאתי לעבוד ושראיתי שעדיין הוא לא מצליח עברנו עיר לעיר אחרת שחשבתי שיהיה לו בה יותר טוב הוא באמת התברג בעבודה ואחכ שלא אישרו לו העלאה כתבתי לו קוח ועזרתי לו להתקדם לעוד עבודה שהוא מקבל בה כפול 2בשכר ובתנאים! את חכמה נכון? תשתמשי בחוכמה שלך לקדם את בעלך לעזור בו לתמוך בו להאמין בו לתת לו עצות לחיים

בוא אבא של הילד שלך מה תפסידי מזה?? רק תרוויחי גבר שתרגישי שהוא גברי שאת שווה לידו את יכולה להגשים לעצמך את כל החלומות!

חיי נישואים בלי בעיות לא קיימים

אני באמת מאחלת לך בהצלחה וסליחה אם היה נשמע חותך באמת שהרגשתי צורך לפתוח טיפה נקודה חדשה מאחלת לכם רק טוב באמת!

שיש כאן עומקים גדולים

עומקים גדולים אישיים, עומקים גדולים זוגיים

שרב הנסתר על הגלוי

ובמצב כזה עצות בפורום לא יוכלו לעולם להיות מספיקות ומספקות, ולעיתים אף להיות בכיוון השני חלילה כיוון שלא מכירים ולא רואים את כל התמונה כולה.

המצב שלך ייחודי

מה שאת עוברת זה חיים שלמים

החיים שלך

ונשמע מבין המילים שאת כואבת מאוד מאוד מאוד

שיש המון תסכולים ואכזבות מהעבר שעוד הולכים איתך ומכבידים על הלב ועל הנשמה עד שבאמת כבר קשה לנשום כמו שאמרת שאין אוויר לנשום.

זה נשמע מאוד כואב, מאוד קשה, מאוד סוגר וחונק

וחיבוק גדול גדול גדול לך יקרה על כל זה ❤❤❤

אני באמת לא בטוחה שיש לי מילים חכמות לומר, גם בגלל מה שתיארתי בהתחלה ואני באמת חושבת שנכון לבחון לעומק את כל הדברים ואת כל החיים ואת כל התמונה בעולם האמיתי.

וגם שם כתבת שהיית בטיפול וצריך לבחון מה היה בטיפול, מה חווית, מה נאמר, האם את יכולה לחזור למטפלת שלך, האם הרגשת התקדמות,

יכול להיות שהכיוון הוא התמקדות בך אישית, בחיזוק וטיפול אישי ומתן מענה ומרגוע לכל הכאבים ולכל הבילבול ולכל המתחולל בקרבך כבר תקופה ארוכה מאוד (ועוד מבית ההורים כפי שציינת שרצית לברוח משם, כמובן שזה גם שייך, לא רק בכלל בכלל, אבל גם.)

נשמע גם שמה שמאוד חשוב שיהיה אצלך זה מימד *הבחירה*

שתרגישי, ממש ממש בפנים, שאת בוחרת.

או בוחרת להיפרד מבעלך

או בוחרת להישאר עם בעלך

והמימד הזה של הבחירה ממש הכרחי.

הבחירה הופכת אותנו ומבדילה אותנו משאר בעלי החיים

היא היא גילוי הנשמה, החלק אלו-ק ממעל שלנו

הידיעה שאת בחרת בחיים שלך,

שאת בוחרת בחיים שלך,

שאת מנהלת את החיים שלך,

שלא מחליטים עבורך,

שלא "נקלעת לסיטואציה"

שאת לא נמצאית מתוך כורח, אילוץ, חוסר בחירה -

אלא נמצאת מתוך חוזק פנימי עמוק

מתוך בחירה שלמה

מתוך אוטונומיה ושליטה שלמה על חייך.

נשמע גם מאוד חשוב שיהיה אצלך מימד של *סגירה*

סגירה לבחירה של אז, בו, כאשר החלטת להתחתן איתו

סגירה לבחירה שלך היום.

נשמע שאת לא שם ולא שם,

הלב חבול ומבולבל ומפוחד, נע ונד, עם המון ספקות, עם המון חששות,

עם המון כאב והמון קצוות פתוחים ולא סגורים.

והמצב הזה יכול באמת להיות בלתי נסבל עבור כל בר אנוש.

לא סתם נאמר שעמלק הוא הספק.

ומציאת מקום ושלווה ללב שלך, לרוגע שלך,

זה שאותו כ"כ חיפשת עוד לפני שהתחתנת,

אותו הרוגע שראית בבעלך אז ובשהות עימו

אותו הרוגע כ"כ כ"כ יקר עבורך ונצרך גם כאן.

להיות בשלווה

להיות בשלום

קודם כל עם *עצמך*

עם הבחירות שלך

עם מי שהיית

עם מי שאת היום

עם מה שבחרת אז

עם מה שאת בוחרת היום

האם יכול להיות מצב שגירושין הם נכונים?

כן.

ביהדות זו לו חתונה קתולית וגירושין קיימים תמיד, גם אם הם כואבים ולא פשוטים.

האם את חייבת ומחויבת ועם אין ברירה להישאר נשואה לבעלך אם את סובלת?

לא.

את כותבת שאת מרגישה שבעלך הוא עול על כתפך

את כותבת שהוא לא מאתגר אותך מבחינה שכלית, וכנראה שזה משמעותי עבורך

את כותבת שאת לא נמשכת אליו בכלל

שאת צריכה להסביר לו הרבה דברים

שקירבה פיזית אליו היא עול עבורך ואת בכלל לא רוצה בקירבתו

והכי הכי -

כתבת שאת: "מרגישה שגם אם הוא יתאמץ *מאוד* 

וישנה פה ושם דברים שמפריעים לי 

אני *לעולם לא יאהב אותו* (!)

כי הדברים המהותיים הם לא ברי שינוי, זה הבנאדם. 

זאת הרמה השכלית שלו, 

זאת הנטיה הגנטית שלו להשמין, 

זה הדפוסי התנהגות שלו לחשוב כמו עני 

וזה הגוף 

שאני לא נמשכת בכלל. 

מרגישה שהנוכחות שלו מכבה אותי!"

יקרה, זה הרבה מאוד דברים מאוד משמעותיים.

את בעצם כותבת שאת לא רוצה בו, בכלל

ושאפילו אם ישתנה את לעולם לא תרצי בו.

- ושוב מסייגת ואומרת שרק רק רק ליבון עמוק ומקיף של כל החיים וכל התמונה כולה נכון כאן ומאוד יכול להיות שההבנה כאן חלקית או אפילו מוטעית לחלוטין לכן אל תקחי דבר ממה שכתבתי או בכלל בפורום כאקסיומה. זה חשוב מאוד. עבורך, בשבילך ולמענך.

בסיפא של דברייך כתבת שנגזר עלייך לחיות עם אדם שאת לא אוהבת כי אסור להתגרש.

אז קודם כל מותר להתגרש.

ואפילו יש מקרים (שוב, לא יודעת ולא מכירה כלל כדי לומר עליכם) שבהם הגירושין הן המעשה הנכון והטוב ביותר לכל הנפשות הפועלות.

ויש גם מקרים שלא.

לכן כ"כ חשוב לבחון זאת לעומק ובצורה מסודרת. רק בעולם האמיתי.

כתבת גם שאת מעדיפה את החיים האלה שלך עכשיו מאשר להיות גרושה.

זו גם אמירה. שצריך לבחון כמובן בינך לבין עצמך.

וזו גם בחירה.

אם את לא מעדיפה לחיות לבד כל חייך מאשר איתו - אולי ההחלטה היא להישאר ולנסות למקסם את הטוב ביותר שניתן.

אם את מרגישה שעדיף הלבד על הביחד, ששום דבר לא עוזר, גם לאחר ניסיונות של עזרה מקצועית *נכונה ומותאמת לכם*, אז גירושין יכולים להיות הפתרון.

אם את מרגישה שאת לא רוצה בו, ולעולם לא תרצי בו - צריך לחשוב ולבחון את העניין של להיות גרושה עבורך, כי גם בחירה בחיים של סבל ואומללות חלילה הם לא חיים.

לא לבחור ברע, לבחור בטוב, לבחור בחיים.

כלומר לא לבחור להישאר ברע

ולא לבחור להיפרד ברע

אלא לבחון האם ניתן להישאר יחד בטוב?

ואם לא - לבחון כיצד ניתן להיפרד בטוב.

לסיכום צריך לבחון היטב היטב שוב את הבחירה כאמור

את הרצון שלך

מהו הרצון שלך?

מהו הרצון של בעלך?

בלי הרצון הזה להיות יחד, אפשר לעשות גם מיליון תהליכים אבל הם יהיו פול גז בניוטרל.

יש עוד הרבה לכתוב ולהעמיק, אבל ללא היכרות מעמיקה לא חושבת שיהיה טעם מעבר

לכן שולחת לך שוב חיבוק וחיזוק גדול ותפילה מכל הלב שהקב"ה ישלח לך בהירות שלמה, רוגע שכה יקר עבורך, בחירה שלמה בחיים,

בשורות טובות ואור גדול וגלוי בחסד וברחמים 🙏🌹

ממש מרגיש שלגמרי נכנסת לנעליים שלי והרגשת אותי.. תודה!!

אכן הבחירה כאן היא הנקודה המשמעותית.. כתבת שאני צריכה לשאול את עצמי מה אני רוצה.. מרגישה כל כך הרבה שנים חייה במיינד של מה אני צריכה שאני כבר לא יודעת אם מה שאני רוצה זה באמת אמיתי או שזה כי ה"צריכה" משתלט עלי

להוציא את ה"חמ"ץ" - להפסיק להגיד חייבת/מוכרחה/צריכה.

לשנות את המילים שאני משתמשת בהן, ואז אצליח לדייק את הרצון שלי.

ממליצה לך לנסות את זה לשבוע שבועיים, תגלי שהשינוי הקטן הזה יכול לחדד ולהאיר הרבה דברים...

כמה פשוט ככה נכון.

(על אף שזה לא באמת "פשוט" לביצוע בפועל אבל בהחלט בהחלט בר השגה)

וב"ה המודעות וזיהוי הנקודות שצריכות עוד בירור / לימוד / העמקה היא כבר חלק נכבד מהדרך!

מציעה לברר גם את הנקודה הזו עליה דיברת מול איש מקצוע ולהגיע למצב שאת יודעת מה את רוצה בלי ששום דבר ישתלט עלייך, אלא שאת תשלטי ותנהלי את הסיטואציה ואת כל חייך.

ב"הצלחה רבה רבה והמון סיעתא דשמיא 🙏❤

זה מאד נכון - שהעיקר עבור השואלת הוא להיות במקום של בחירה

גם אני הייתי בחיים לפני כמה שנים במקום של קונפליקט שהיה לי מאד קשה איתו. לקח לי תקופה ארוכה, אבל בסוף הפנמתי שזו הסיטואציה ועכשיו אני צריך לבחור מה אני רוצה בתוך המצב הקיים..

בחרתי בסוג של פשרה - אבל זה לא היה ממקום מתפשר אלא ממקום בוחר - שבמצב הספציפי עם כל צדדיו - זה באמת מה שאני רוצה.

אחרי שהייתי שם, היה לי הרבה יותר כח להשפיע וגם לשנות חלק מהסיטואציה לטובה - כבר לא הייתי קורבן של נסיבות אלא אדם שחי את החיים שהוא רוצה ומתמודד כמו כולם עם קשיים.

ועוד מילה טובה לנגמרו לי השמות - אני מרגיש שהעצות הטובות שלך לא מגיעות משכל מבריק אלא מיכולת להיות בעין טובה ולראות את האדם ששואל עם חמלה ורצון אמיתי להבין אותו ולעזור. 

על הדרך שעברת, עברתם

שתזכו ב"ה לראות שפע ברכה ואור גלוי 🙏

ותודה רבה על המילים הטובות והמרגשות 🙏

מה שאת מספרת נשמע כל כך כואב❤️

הרבה סבל והרבה מורכבות והרבה קושי ואכזבות ותסכול..

כתבת בסוף שהאפשרויות הן בגדול לחיות בצער ותסכול עם נישואים מאכזבים, או להתגרש.

רוצה להציע לך לבדוק עוד דרך.

דבר ראשון בינך לבין עצמך-

כתבת על עצמך שאת במצב רגשי מורכב, לא רגועה ולא נינוחה וכו'.

יכול להיות שגם המצב הזוגי משפיע על המצב,

יכול להיות שיש עניינים נוספים לפניו ומתחתיו,

אבל נשמע שיש כאן משהו שצריך טיפול ואיזון, והגם שהיית בטיפולים כנראה עוד יש לאן להתקדם❤️

מכאן נעבור לנושא הזוגי.

באופן די מיידי וטבעי הנטיה שלנו כשמשהו לא תקין קורה

הוא להתבונן יותר כלפי חוץ ולמצוא את האשמים,

ובאמת מבחינה עובדתית לא פעם זה באמת נכון.

אבל זוגיות היא דינמיקה, שבה כל אחד תופס לו איזשהי עמדה,

ומגיב בלי להיות מודע לשדרים שהוא מרגיש,

ומשדר בלי להיות מודע דברים שהצד השני מרגיש.

לדוגמא, אם את כשהתחתנת הרגשת פתאום אכזבה מול בעלך או מול עצמך,

התחושה והחוויה הזאת נקלטה אצלו, והוא הגיב אליה גם בלי לרצות.

אולי בכעס, אולי בהתרחקות, אולי בהסתגרות, אולי בחוסר השקעה

ואת התגובה הזאת את קלטת, שוב לא בהכרח במודע,

והתחלת להיות מתוסכלת יותר ולהרגיש בדידות וכן הלאה זה הלך והצטבר.

מעבר לזה, אנחנו בוחרים בלי מודע מישהו שיכול לענות על הצורך הרגשי שלך,

נניח רוגע ובטחון ועצמאות, אבל באותה מידה גם יכול לחזור על אותם דברים שהכאיבו לך בילדות.

וכשדינמיקה זוגית מסתובבת במעגל השלילי, פצע מפעיל פצע,

והתחושות השליליות מצטברות.

אבל בדיוק באותה מידה, דינמיקה יכולה להסתובב לכיוון החיובי,

וליצור ריפוי וחיזוק וקרבה שיובילו לעוד ועוד כאלה.

אין אשמים בכך שהדינמיקה הזוגית הגיעה למצב הזה,

אבל בהחלט כל אחד מכם ונוד יותר שניכם יחיכולים אם אתם רוצים לבחור לסובב אותה לכיוון הנכון ולהפוך אותה לקרובה ומרפאת.

זהדורש אומץ

זה דורש למידה

זה דורש לוותר על הקורבנות

זה לא תמיד הכי קל בעולם,

אבל זה בוודאי הרבה יותר קל והרבה יותר מתגמל מהאופציות האחרות שהעלית❤️

ואם תחליטי שנכון לך, אולי כדאי לנסות גם את הדרך השלישית הזאת בתקווה שהיא תוביל אותך למה שאת כל כך רוצה...

אז אני מרשה לעצמי להגיב בתור בעל שנמצא במקום דומה.

במשך שנים נחרדתי מהאפשרות של חיים במערכת יחסים זוגית שבה ההרגל והנוחות גוברים על האהבה והרגשות הדדיים, חשבתי שיש לי עקרון ואגן עליו עד הסוף. 

עד שהמציאות טפחה על פני עם סדר עדיפויות שונה. 

כשאנחנו התחתנו הייתי סגור על זה שבחרתי באישה חכמה ואינטילגנטית עם שיקול דעת בריא, חרף גילנו הצעיר דאז. האמנתי שאחרי ההיכרות המעמיקה שהייתה בינינו, אין מצב שיום אחד היא תתעורר ותנסה להבין איפה הראש שלה היה כשהסכימה להתחתן איתי. 

לצערי זה קרה. 

אז בהתחלה התעלמתי והתכחשתי, עד שזה הפך לבלתי אפשרי. אז החלטנו לתת לזה צאנס כי אנחנו זוג צעיר. ועוד צאנס כי יש לנו ילדים קטנים. ועוד צאנס... 

עכשיו אנחנו מתקרבים לעשור השני ביחד כשאנחנו הורים למתבגרים שיהיו בריאים.

אפשר להגיד שהניסיונות לטפל בזה עזרו לנו רק לשרוד ביחד. פחות לשפר את המצב.

עם הזמן הבנתי שגם אני אגואיסט (בנוסף לכל). לא מתאים לי להודות שכשלתי וכנראה שיש כאן בעיית התאמה קרדינלית. אני גם לא מוכן לשחרר אותה מיוזמתי, כי למה שאחליף מצוקה אחת באחרת? למה שאעניש את עצמי בגלל שאשתי לא הייתה מספיק בררנית בזמנו? 

הרי אלה גם החיים שלה והבחירות שלה!
 

יחסי אישות זה כבר עניין מורכב, אני מבין שאשתי לא נמשכת, לא נהנית מזה ולא ממש מצליחה להיות איתי כשאנחנו ביחד.  הבהרתי לה שאני מוכן ורוצה להתחשב בה ללכת לקראתה, אבל לא לוותר לגמרי ולהתנזר, כי זה כבר קו אדום מבחינתי. לבחירתה ושיקולה.

אחרי שהתרגלתי לסטטוס קוו הקורקטי הזה, אני חושב שאפשר להמשיך ככה עד 120 או עד שאשתי תקבל אומץ ותדרוש שינוי.

אם זה יקרה, אני אשמח לדבר איתה בארבע עיניים כדי להגיע להבנות והסכמות משותפות.

באמת השאלה המדויקת היא מה ה' מצפה שנעשה כי הרי יש עניין להתחתן צעירים ובדכ אנשים משתנים המון. לא הכרתי את עצמי באמת בגיל 22.. והחיים מתרחשים ולאט לאט אתה מתחיל להרגיש ניכור לאדם שאתה חי איתו כי אין בכם התאמה, השפה היא לא אותו שפה, תחומי העניין שונים לגמרי, יש חוסר עניין להיות ליד בן הזוג.. וזה לא הוגן לצד השני שפתאום זה נופל עליו אבל גם איך אפשר לגרור חיים שלמים בתחושת פספוס ומועקה..

הוא פשוט מעדיף להגיב לסיטואציה בינכם באופן הכי טוב ונוח עבורו, כי כנראה שבינתיים הוא מסרב להתייאש מהחיים איתך. יש גברים שמצב כזה יכול לגרום להם להיפגע עד עמקי נשמתם ולעזוב בטריקת דלת עם כל מה שכרוך בכך. אבל ישנם גם גברים כמונו שמעדיפים לא להקדים את המאוחר, אלא למצות את הטוב הקיים כל עוד הוא ישנו ושהצד השני ישבור את הראש עם הדילמות שלו. אולי בהמשך גם הוא יתחיל להרגיש כמוך - כלפייך ואז היחסים בינכם באמת יתערערו. יכול להיות שהוא יעדיף להמשיך איתך כמו שאת, בגלל שאת מספיק טובה עבורו במצבך הנוכחי.  

אני למשל, אני חי במצב הפסיבי שלי מתוך בחירה. כבר חווינו משברים עם מחשבות על פרידה. המסקנה היא שבסוף בסוף צריך להיות מחוברים למציאות עם הטוב והרע שבה. 

הקו המנחה אותי הוא שחיי הזוגיות שלי עדיפים בהרבה על פני חיים לבד, כי ב"ה טוב לי בנישואין האלה ובמשפחה שהקמנו. במצב כזה אין לי אשליות שבחוץ מחכות לי הזדמנויות טובות יותר. 

כמו שבחרתי להתחתן בלי שאף אחד כפה עלי את זה, אני בוחר במודע לחיות עם אשתי. אני סומך עליה שגם היא עושה גם את החשבון שלה לכאן ולשם כמוני. 
העובדה שאשתי בוחרת לחיות איתי כל השנים האלה מהווה הוכחה מבחינתי שהיא באמת לא צריכה יותר ממה שאני מסוגל להיות עבורה בתור בעל.   

אני גם לא מאמין שהיא הייתה מוכנה למסור את הנפש (והגוף) במיטה אם היא הייתה מרגישה שזה רק מועך אותה ולא נותן לה כלום מעבר (על הצורך לטבול ויתרנו בלב כבד לפני שנים כי זה באמת היה יותר מדי בשבילה).  

אפילו אם היא חשה פספוס ומועקה, עדיין, החיים שלנו עם מה שהשגנו יותר ופחות, הם גם תוצר של הבחירות שלה. וידוע שלא לבחור זו גם בחירה. 

כמה ישיר שזה נשמע, שווה לענות על זה בכנות.

כשתסתכל אחורה על החיים שלך בגיל 80, תגיד- אהבתי את החיים שלי. שמחתי בהם. אני שמח בבחירות שלי.

או- חבל שאלו היו החיים שחייתי. את השנים היפות ומלאות הכוחות שלי, בזבזתי מתוך חוסר אמונה שיהיה לי טוב אמיתי.

אני כן חושבת שגם אם יש ילדים- לא לחיות בגיל 40 כמו בגיל 90.

עדיין אפשר לחיות חיים עשירים וטובים, מבלי לחשוב בייאוש שכלו כל הקיצים ואין אפשרות לשינוי.

ההודעה שלך ממש היתה כואבת לקריאה.

זה נשמע כמו השלמה עם מרירות קבועה שאין לה מרפא.

היית רוצה שילדיך יחיו כך את חייהם...?

או שהיית מעדיף שלא יוותרו על אושרם?

נתחיל מלמטה: אין אדישות הדדית. אכפת לנו זה מזו, יש כבוד והערכה הדדיים יש רצון להעניק בלי תמורה ויש גם חיבה. 
נכון שביומיום האהבה הזו לא מופיעה במיטבה כי היא מוקפת מחסומים רגשיים, אבל אנחנו בכל זאת מצליחים לראות זה את זו מבעד לאותם מחסומים. 
 

אני לא מרגיש ייאוש מהחיים חלילה. אני ממש בעד שיפורים והתקדמויות, כולל עזרה מקצועית מתי שצריך.
ככה הגעתי למסקנה שבחיי הנישואים האלה יש גם הרבה אור טוב ואני לא צריך להחליף אישה ולבחור בין המשפחה שהקמתי או חיים מאושרים. 

אלה בחירות שעשיתי דווקא מתוך מחשבה על העתיד ואני חלילה לא חושב שאני מתבזבז ככה..

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

לא כותבים 
אללה באבאלה?

אוכלת תסביך

את צדקת ואני פשעתי

יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.