כלומר, התחתנת בלי אהבה גדולה. חיפשת (לדברייך) דברים לא מדוייקים ובגללם התחתנת עם מישהו שענה על מה שחיפשת (שוב, לדברייך) אבל לא מצליח למלא את הצרכים הנפשיים והפיזיים שלך.

כנראה שבראיה מפוקחת - הוא באמת לא מסוגל לעמוד ברף הציפיות שלך. אם היית עם עיניים פקוחות, ע"פ דברייך - היית רואה זאת גם לפני החתונה.

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה ולחיות בטוב בנתוני פתיחה הללו? כן, אפשר, בהחלט אפשר. זה ידרוש ממך עבודה, לא רק של 'לראות בו את הטוב', אלא של להשיל ממך את הציפיות הלא מציאותיות. יש על זה תגובה (/מאמר ארוך...) של המנהלת הדגולה @נגמרו לי השמות משתף:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

אבל קודם כל את צריכה לענות על השאלה הראשונה:

האם את בכלל רוצה?

קודם כל - באמת קשה להיות במקום הזה.

ללא ספק אם אין לך עורף משפחתי ואת מרגישה שאת חיה בצמצום, פיזי ורגשי, זה לא קל בכלל.

אמרת שהיית אצל מטפלות, אני חושבת שהמטרה של הטיפול היא לחזק אותך ואת הנפש שלך, לא ביחס אליו.

לא יודעת אצל מי היית, אולי את צריכה למצוא מטפלת מקצועית או מנוסה יותר.

בנוסף, אני חושבת שאם יש לך בכל זאת איזשהו רגש חיובי כלפיו (או היה בעבר), כדאי ללכת לייעוץ זוגי.

משיכה יכולה לכבות אם את לא מעריכה אותו ולא רואה בו שותף, חבר, כתף.

ובאותה מידה, אם התקשורת ביניכם תשתפר, יכול להיות שהמשיכה כן תתעורר.

אבל גם אם לא, ייעוץ זוגי טוב יעזור לכם כי לעולם ועד תהיו קשורים אחד לשני, כהורים לאותו ילד.

צריכה להיות תקשורת טובה ומכבדת, גם אם אין שם אהבה וגם אם תתגרשו.

לפני שתגידי שאין כסף, גם להתגרש עולה הרבה כסף.

את אומרת שהוא לא מצליח לפרנס אותך, וואלה אני מבינה את התפיסה שהגבר צריך לפרנס, אבל כמו שאת מקבלת את עצמך "אני לא מצליחה להתמיד בעבודה כי הנפש שלי לא רגועה" אני מניחה שאפשר לאמץ נקודת מבט דומה כלפיו, אף אדם לא רוצה להיות עני, אבל יכול להיות שהוא חושב שאין אופציה אחרת, שהוא לא יכול להרוויח יותר, שממילא הוא לא יצליח לרצות אותך, אולי סדר העדיפויות שלו שונה, אולי כל מיני דברים...

וגם את יכולה, כמו שאת מצפה ממנו לתפוס יוזמה, לראות מה את יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך, בסופו של דבר אנחנו יכולים להשפיע על הזולת במידה זו או אחרת, אבל לשנות אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו.

ותזכרי שתמיד יש עוד אפשרויות, מעבר למה שאת חושבת. בכל התחומים.

שגירושין זאת בחירה מושכלת למי שאומר- עדיף לי לחיות לבד כל חיי מאשר להמשיך בסבל של הזוגיות שלי.

אבל את אומרת הפוך.

יכול להיות שאת בעמדה נפשית של עליונות מסוימת עליו והוא מרגיש את זה?

את צריכה להיות סופר כנה כדי לענות על השאלה הזו. (לא חייבת לי תשובות כמובן)

היתה אהבה בעבר? או שהחיבה הקטנטנה מלםני החתונה לעולם לא התחזקה?

בלי אהבה ומשיכה (בכלל, ושגם לא היתה בעבר) קשה מאוד לחיות ביחד וטיפולים למניהם לא תמיד עוזרים.

אבל שאר הדברים האחרים שפירטת בהחלט נשמעיים ברי טיפול, אם בעבודה זוגית ואם בעבודה אישית.

חתימה טובה בעז"ה.

לדעתי יש בסיס לעבודה

וזה משהו שאת לא מוכנה - אולי בצדק - לתת לאסימון ליפול, בכיוון שהטיפול הולך ?

המצב לא קטסטרופה. אבל אם אכן אינך מוכנה להשלים עם xyz, זה קשה לייצב.

הצלחה רבה 

1. להתגרש

2. להישאר במציאות הנוכחית

3. להחליט שאת מוכנה לראות את בעלך באור אחר

וזו בחירה שלך.

את רוצה בכלל לנסות לראות בו משהו אחר? את מוכנה להילחם על הזוגיות שלך?

לעבוד על הזוגיות?? מרגישה שאין מב שמניע אותי להשקיע.. באיזה שהוא שלב אחרי כמה שנים של ציפיות אמיתיות ואכזבות כואבות כבר הפסקתי להאמין שמשהו ישתנה.

כתבתי את זה באמת אחרי שניסיתי הכל לפני..

זה גם יעזור בכלכלת הבית

וגם אם תחליטי להתגרש יהיה לך כסף משל עצמך

גם יאוורר אותך להכיר אנשים חדשים, לפגוש, לצאת החוצה

וגם יהיה לך פחות זמן לחשוב על מה לא טוב

זה מה ששיעמום ובטלה גורמים.

לגבי גירושין,

בסוף הוא האבא של הילד שלך,

גם אם תמצאי גבר אחר,

ואת תמצאי כולן מוצאות,

הוא היחיד שהוא האבא של הילד שלך.

אם הוא נשא חן בעינייך פעם,

והוא איננו גבר רע-

משפיל,

אלים

או קנאי

אולי ישא חן בעינייך שוב בעתיד,

אם תנסי להתסכל עליו בעיניים טובות ולדון אותו לכף זכות.

בהצלחה

שכל יום משקיע שעות בשביל שיהיה לך מה לאכול

ואיפה לגור, ואת יושבת גולשת בפלאפון שהוא קנה לך, ומשתפת אותנו בעוד חסרון שמצאת בו,תוך כדי שהוא במרוץ תפילה עבודה ילדים למוסדות ולהחזיר

והוא נראה קצת מקומט במהלך המרוץ?

לא ציינת כאן שום מצב קצה או נורה אדומה

אז כמה דברים ומקווה שייכנס לך ללב מה שנכון עבורך

דבר ראשון גבר צריך לפרנס במידה והוא לא מצליח ברווח אז?? את עציץ? לא צאי לעבוד גם אתם שותפים מלאים לחיים האלה את לא יכולה להפיל עליו את החוסר יציבות שלל התיסכולים המצב הכלכלי הכל...תקחי אחריות על החיים שלך! את בנאדם בפני עצמך את אחראית לאושר של עצמך תחפשי לך עבודה טובה שתאהבי לקום אליה תרשמי לחוג שאת אוהבת תטפחי את עצמך(מה שעושה לך טוב מה שלי עושה טוב זה לק מקלחת טובה כושר גבוהה נותת את זה כעצות למינוף התחושה האישית)

זה מהצד שלך

מהצד שלו אם לא תאמיני בו מי יאמין בו?? את אישתו את יכולה להרים אותו הכי גבוה שתרצי רק את צריכה חהאמין בו להאמין שהוא יכול לפרנס בכבוד להעריך על מה שהוא כן מביא לראות תנקודות הטובות שבו לא הבנתי למה פאקטור של כסף תופס אצלך מקום שמראה שהוא לא יוצלח הוא גם לא חייב להיות גאון זה שאת חכמה זה מהמם אבל אנחנו חא מתחתנים עם עצמנו

אני מבינה שבאת ממשפחה עשירה וקשה לך הצימצום

אני ובעלי זה ההיפך בעלי בא ממשפחה מאוד עשירה (ואם נגדיר את זה נכון בין העשירות בארץ) אני באתי ממשפחה ממש ממוצעת אפילו בעבר הייתנ מינוס ממוצע שהתחתנו המצב הכלכלי שלנו היה נוראי!!! ולסיום סיומת בעלי נפצע והגענו לפת לחם ממש לקחנו הלוואה כדי לשלם שכירות יצאתי לעבוד בערבים כגי לפרנס ולשלם תהלוואות אבל לרגע לא הפסקתי להגיד לבעלי שנקום מזה! שהוא ייצא מהפלונטר שנכנס אליו ובאמת ב"ה ככה היה היום ב"ה אנחנו במצב כלכלי שונה לגמריי! 2 רכבים ואני מחכה בימים הקרובים לקבל את הרכב החדש מהחברה שתמיד רציתי (זה היה חלום שלי כל החיים )

ואיך הגענו לזה קודם כל סייעתא דשמיא! ואחכ נוסיף לזה שהאמנתי בבעלי לכל אורך הדרך שהוא לא הצליח לפרנס יצאתי לעבוד ושראיתי שעדיין הוא לא מצליח עברנו עיר לעיר אחרת שחשבתי שיהיה לו בה יותר טוב הוא באמת התברג בעבודה ואחכ שלא אישרו לו העלאה כתבתי לו קוח ועזרתי לו להתקדם לעוד עבודה שהוא מקבל בה כפול 2בשכר ובתנאים! את חכמה נכון? תשתמשי בחוכמה שלך לקדם את בעלך לעזור בו לתמוך בו להאמין בו לתת לו עצות לחיים

בוא אבא של הילד שלך מה תפסידי מזה?? רק תרוויחי גבר שתרגישי שהוא גברי שאת שווה לידו את יכולה להגשים לעצמך את כל החלומות!

חיי נישואים בלי בעיות לא קיימים

אני באמת מאחלת לך בהצלחה וסליחה אם היה נשמע חותך באמת שהרגשתי צורך לפתוח טיפה נקודה חדשה מאחלת לכם רק טוב באמת!

שיש כאן עומקים גדולים

עומקים גדולים אישיים, עומקים גדולים זוגיים

שרב הנסתר על הגלוי

ובמצב כזה עצות בפורום לא יוכלו לעולם להיות מספיקות ומספקות, ולעיתים אף להיות בכיוון השני חלילה כיוון שלא מכירים ולא רואים את כל התמונה כולה.

המצב שלך ייחודי

מה שאת עוברת זה חיים שלמים

החיים שלך

ונשמע מבין המילים שאת כואבת מאוד מאוד מאוד

שיש המון תסכולים ואכזבות מהעבר שעוד הולכים איתך ומכבידים על הלב ועל הנשמה עד שבאמת כבר קשה לנשום כמו שאמרת שאין אוויר לנשום.

זה נשמע מאוד כואב, מאוד קשה, מאוד סוגר וחונק

וחיבוק גדול גדול גדול לך יקרה על כל זה ❤❤❤

אני באמת לא בטוחה שיש לי מילים חכמות לומר, גם בגלל מה שתיארתי בהתחלה ואני באמת חושבת שנכון לבחון לעומק את כל הדברים ואת כל החיים ואת כל התמונה בעולם האמיתי.

וגם שם כתבת שהיית בטיפול וצריך לבחון מה היה בטיפול, מה חווית, מה נאמר, האם את יכולה לחזור למטפלת שלך, האם הרגשת התקדמות,

יכול להיות שהכיוון הוא התמקדות בך אישית, בחיזוק וטיפול אישי ומתן מענה ומרגוע לכל הכאבים ולכל הבילבול ולכל המתחולל בקרבך כבר תקופה ארוכה מאוד (ועוד מבית ההורים כפי שציינת שרצית לברוח משם, כמובן שזה גם שייך, לא רק בכלל בכלל, אבל גם.)

נשמע גם שמה שמאוד חשוב שיהיה אצלך זה מימד *הבחירה*

שתרגישי, ממש ממש בפנים, שאת בוחרת.

או בוחרת להיפרד מבעלך

או בוחרת להישאר עם בעלך

והמימד הזה של הבחירה ממש הכרחי.

הבחירה הופכת אותנו ומבדילה אותנו משאר בעלי החיים

היא היא גילוי הנשמה, החלק אלו-ק ממעל שלנו

הידיעה שאת בחרת בחיים שלך,

שאת בוחרת בחיים שלך,

שאת מנהלת את החיים שלך,

שלא מחליטים עבורך,

שלא "נקלעת לסיטואציה"

שאת לא נמצאית מתוך כורח, אילוץ, חוסר בחירה -

אלא נמצאת מתוך חוזק פנימי עמוק

מתוך בחירה שלמה

מתוך אוטונומיה ושליטה שלמה על חייך.

נשמע גם מאוד חשוב שיהיה אצלך מימד של *סגירה*

סגירה לבחירה של אז, בו, כאשר החלטת להתחתן איתו

סגירה לבחירה שלך היום.

נשמע שאת לא שם ולא שם,

הלב חבול ומבולבל ומפוחד, נע ונד, עם המון ספקות, עם המון חששות,

עם המון כאב והמון קצוות פתוחים ולא סגורים.

והמצב הזה יכול באמת להיות בלתי נסבל עבור כל בר אנוש.

לא סתם נאמר שעמלק הוא הספק.

ומציאת מקום ושלווה ללב שלך, לרוגע שלך,

זה שאותו כ"כ חיפשת עוד לפני שהתחתנת,

אותו הרוגע שראית בבעלך אז ובשהות עימו

אותו הרוגע כ"כ כ"כ יקר עבורך ונצרך גם כאן.

להיות בשלווה

להיות בשלום

קודם כל עם *עצמך*

עם הבחירות שלך

עם מי שהיית

עם מי שאת היום

עם מה שבחרת אז

עם מה שאת בוחרת היום

האם יכול להיות מצב שגירושין הם נכונים?

כן.

ביהדות זו לו חתונה קתולית וגירושין קיימים תמיד, גם אם הם כואבים ולא פשוטים.

האם את חייבת ומחויבת ועם אין ברירה להישאר נשואה לבעלך אם את סובלת?

לא.

את כותבת שאת מרגישה שבעלך הוא עול על כתפך

את כותבת שהוא לא מאתגר אותך מבחינה שכלית, וכנראה שזה משמעותי עבורך

את כותבת שאת לא נמשכת אליו בכלל

שאת צריכה להסביר לו הרבה דברים

שקירבה פיזית אליו היא עול עבורך ואת בכלל לא רוצה בקירבתו

והכי הכי -

כתבת שאת: "מרגישה שגם אם הוא יתאמץ *מאוד* 

וישנה פה ושם דברים שמפריעים לי 

אני *לעולם לא יאהב אותו* (!)

כי הדברים המהותיים הם לא ברי שינוי, זה הבנאדם. 

זאת הרמה השכלית שלו, 

זאת הנטיה הגנטית שלו להשמין, 

זה הדפוסי התנהגות שלו לחשוב כמו עני 

וזה הגוף 

שאני לא נמשכת בכלל. 

מרגישה שהנוכחות שלו מכבה אותי!"

יקרה, זה הרבה מאוד דברים מאוד משמעותיים.

את בעצם כותבת שאת לא רוצה בו, בכלל

ושאפילו אם ישתנה את לעולם לא תרצי בו.

- ושוב מסייגת ואומרת שרק רק רק ליבון עמוק ומקיף של כל החיים וכל התמונה כולה נכון כאן ומאוד יכול להיות שההבנה כאן חלקית או אפילו מוטעית לחלוטין לכן אל תקחי דבר ממה שכתבתי או בכלל בפורום כאקסיומה. זה חשוב מאוד. עבורך, בשבילך ולמענך.

בסיפא של דברייך כתבת שנגזר עלייך לחיות עם אדם שאת לא אוהבת כי אסור להתגרש.

אז קודם כל מותר להתגרש.

ואפילו יש מקרים (שוב, לא יודעת ולא מכירה כלל כדי לומר עליכם) שבהם הגירושין הן המעשה הנכון והטוב ביותר לכל הנפשות הפועלות.

ויש גם מקרים שלא.

לכן כ"כ חשוב לבחון זאת לעומק ובצורה מסודרת. רק בעולם האמיתי.

כתבת גם שאת מעדיפה את החיים האלה שלך עכשיו מאשר להיות גרושה.

זו גם אמירה. שצריך לבחון כמובן בינך לבין עצמך.

וזו גם בחירה.

אם את לא מעדיפה לחיות לבד כל חייך מאשר איתו - אולי ההחלטה היא להישאר ולנסות למקסם את הטוב ביותר שניתן.

אם את מרגישה שעדיף הלבד על הביחד, ששום דבר לא עוזר, גם לאחר ניסיונות של עזרה מקצועית *נכונה ומותאמת לכם*, אז גירושין יכולים להיות הפתרון.

אם את מרגישה שאת לא רוצה בו, ולעולם לא תרצי בו - צריך לחשוב ולבחון את העניין של להיות גרושה עבורך, כי גם בחירה בחיים של סבל ואומללות חלילה הם לא חיים.

לא לבחור ברע, לבחור בטוב, לבחור בחיים.

כלומר לא לבחור להישאר ברע

ולא לבחור להיפרד ברע

אלא לבחון האם ניתן להישאר יחד בטוב?

ואם לא - לבחון כיצד ניתן להיפרד בטוב.

לסיכום צריך לבחון היטב היטב שוב את הבחירה כאמור

את הרצון שלך

מהו הרצון שלך?

מהו הרצון של בעלך?

בלי הרצון הזה להיות יחד, אפשר לעשות גם מיליון תהליכים אבל הם יהיו פול גז בניוטרל.

יש עוד הרבה לכתוב ולהעמיק, אבל ללא היכרות מעמיקה לא חושבת שיהיה טעם מעבר

לכן שולחת לך שוב חיבוק וחיזוק גדול ותפילה מכל הלב שהקב"ה ישלח לך בהירות שלמה, רוגע שכה יקר עבורך, בחירה שלמה בחיים,

בשורות טובות ואור גדול וגלוי בחסד וברחמים 🙏🌹

ממש מרגיש שלגמרי נכנסת לנעליים שלי והרגשת אותי.. תודה!!

אכן הבחירה כאן היא הנקודה המשמעותית.. כתבת שאני צריכה לשאול את עצמי מה אני רוצה.. מרגישה כל כך הרבה שנים חייה במיינד של מה אני צריכה שאני כבר לא יודעת אם מה שאני רוצה זה באמת אמיתי או שזה כי ה"צריכה" משתלט עלי

להוציא את ה"חמ"ץ" - להפסיק להגיד חייבת/מוכרחה/צריכה.

לשנות את המילים שאני משתמשת בהן, ואז אצליח לדייק את הרצון שלי.

ממליצה לך לנסות את זה לשבוע שבועיים, תגלי שהשינוי הקטן הזה יכול לחדד ולהאיר הרבה דברים...

כמה פשוט ככה נכון.

(על אף שזה לא באמת "פשוט" לביצוע בפועל אבל בהחלט בהחלט בר השגה)

וב"ה המודעות וזיהוי הנקודות שצריכות עוד בירור / לימוד / העמקה היא כבר חלק נכבד מהדרך!

מציעה לברר גם את הנקודה הזו עליה דיברת מול איש מקצוע ולהגיע למצב שאת יודעת מה את רוצה בלי ששום דבר ישתלט עלייך, אלא שאת תשלטי ותנהלי את הסיטואציה ואת כל חייך.

ב"הצלחה רבה רבה והמון סיעתא דשמיא 🙏❤

זה מאד נכון - שהעיקר עבור השואלת הוא להיות במקום של בחירה

גם אני הייתי בחיים לפני כמה שנים במקום של קונפליקט שהיה לי מאד קשה איתו. לקח לי תקופה ארוכה, אבל בסוף הפנמתי שזו הסיטואציה ועכשיו אני צריך לבחור מה אני רוצה בתוך המצב הקיים..

בחרתי בסוג של פשרה - אבל זה לא היה ממקום מתפשר אלא ממקום בוחר - שבמצב הספציפי עם כל צדדיו - זה באמת מה שאני רוצה.

אחרי שהייתי שם, היה לי הרבה יותר כח להשפיע וגם לשנות חלק מהסיטואציה לטובה - כבר לא הייתי קורבן של נסיבות אלא אדם שחי את החיים שהוא רוצה ומתמודד כמו כולם עם קשיים.

ועוד מילה טובה לנגמרו לי השמות - אני מרגיש שהעצות הטובות שלך לא מגיעות משכל מבריק אלא מיכולת להיות בעין טובה ולראות את האדם ששואל עם חמלה ורצון אמיתי להבין אותו ולעזור. 

על הדרך שעברת, עברתם

שתזכו ב"ה לראות שפע ברכה ואור גלוי 🙏

ותודה רבה על המילים הטובות והמרגשות 🙏

מה שאת מספרת נשמע כל כך כואב❤️

הרבה סבל והרבה מורכבות והרבה קושי ואכזבות ותסכול..

כתבת בסוף שהאפשרויות הן בגדול לחיות בצער ותסכול עם נישואים מאכזבים, או להתגרש.

רוצה להציע לך לבדוק עוד דרך.

דבר ראשון בינך לבין עצמך-

כתבת על עצמך שאת במצב רגשי מורכב, לא רגועה ולא נינוחה וכו'.

יכול להיות שגם המצב הזוגי משפיע על המצב,

יכול להיות שיש עניינים נוספים לפניו ומתחתיו,

אבל נשמע שיש כאן משהו שצריך טיפול ואיזון, והגם שהיית בטיפולים כנראה עוד יש לאן להתקדם❤️

מכאן נעבור לנושא הזוגי.

באופן די מיידי וטבעי הנטיה שלנו כשמשהו לא תקין קורה

הוא להתבונן יותר כלפי חוץ ולמצוא את האשמים,

ובאמת מבחינה עובדתית לא פעם זה באמת נכון.

אבל זוגיות היא דינמיקה, שבה כל אחד תופס לו איזשהי עמדה,

ומגיב בלי להיות מודע לשדרים שהוא מרגיש,

ומשדר בלי להיות מודע דברים שהצד השני מרגיש.

לדוגמא, אם את כשהתחתנת הרגשת פתאום אכזבה מול בעלך או מול עצמך,

התחושה והחוויה הזאת נקלטה אצלו, והוא הגיב אליה גם בלי לרצות.

אולי בכעס, אולי בהתרחקות, אולי בהסתגרות, אולי בחוסר השקעה

ואת התגובה הזאת את קלטת, שוב לא בהכרח במודע,

והתחלת להיות מתוסכלת יותר ולהרגיש בדידות וכן הלאה זה הלך והצטבר.

מעבר לזה, אנחנו בוחרים בלי מודע מישהו שיכול לענות על הצורך הרגשי שלך,

נניח רוגע ובטחון ועצמאות, אבל באותה מידה גם יכול לחזור על אותם דברים שהכאיבו לך בילדות.

וכשדינמיקה זוגית מסתובבת במעגל השלילי, פצע מפעיל פצע,

והתחושות השליליות מצטברות.

אבל בדיוק באותה מידה, דינמיקה יכולה להסתובב לכיוון החיובי,

וליצור ריפוי וחיזוק וקרבה שיובילו לעוד ועוד כאלה.

אין אשמים בכך שהדינמיקה הזוגית הגיעה למצב הזה,

אבל בהחלט כל אחד מכם ונוד יותר שניכם יחיכולים אם אתם רוצים לבחור לסובב אותה לכיוון הנכון ולהפוך אותה לקרובה ומרפאת.

זהדורש אומץ

זה דורש למידה

זה דורש לוותר על הקורבנות

זה לא תמיד הכי קל בעולם,

אבל זה בוודאי הרבה יותר קל והרבה יותר מתגמל מהאופציות האחרות שהעלית❤️

ואם תחליטי שנכון לך, אולי כדאי לנסות גם את הדרך השלישית הזאת בתקווה שהיא תוביל אותך למה שאת כל כך רוצה...

אז אני מרשה לעצמי להגיב בתור בעל שנמצא במקום דומה.

במשך שנים נחרדתי מהאפשרות של חיים במערכת יחסים זוגית שבה ההרגל והנוחות גוברים על האהבה והרגשות הדדיים, חשבתי שיש לי עקרון ואגן עליו עד הסוף. 

עד שהמציאות טפחה על פני עם סדר עדיפויות שונה. 

כשאנחנו התחתנו הייתי סגור על זה שבחרתי באישה חכמה ואינטילגנטית עם שיקול דעת בריא, חרף גילנו הצעיר דאז. האמנתי שאחרי ההיכרות המעמיקה שהייתה בינינו, אין מצב שיום אחד היא תתעורר ותנסה להבין איפה הראש שלה היה כשהסכימה להתחתן איתי. 

לצערי זה קרה. 

אז בהתחלה התעלמתי והתכחשתי, עד שזה הפך לבלתי אפשרי. אז החלטנו לתת לזה צאנס כי אנחנו זוג צעיר. ועוד צאנס כי יש לנו ילדים קטנים. ועוד צאנס... 

עכשיו אנחנו מתקרבים לעשור השני ביחד כשאנחנו הורים למתבגרים שיהיו בריאים.

אפשר להגיד שהניסיונות לטפל בזה עזרו לנו רק לשרוד ביחד. פחות לשפר את המצב.

עם הזמן הבנתי שגם אני אגואיסט (בנוסף לכל). לא מתאים לי להודות שכשלתי וכנראה שיש כאן בעיית התאמה קרדינלית. אני גם לא מוכן לשחרר אותה מיוזמתי, כי למה שאחליף מצוקה אחת באחרת? למה שאעניש את עצמי בגלל שאשתי לא הייתה מספיק בררנית בזמנו? 

הרי אלה גם החיים שלה והבחירות שלה!
 

יחסי אישות זה כבר עניין מורכב, אני מבין שאשתי לא נמשכת, לא נהנית מזה ולא ממש מצליחה להיות איתי כשאנחנו ביחד.  הבהרתי לה שאני מוכן ורוצה להתחשב בה ללכת לקראתה, אבל לא לוותר לגמרי ולהתנזר, כי זה כבר קו אדום מבחינתי. לבחירתה ושיקולה.

אחרי שהתרגלתי לסטטוס קוו הקורקטי הזה, אני חושב שאפשר להמשיך ככה עד 120 או עד שאשתי תקבל אומץ ותדרוש שינוי.

אם זה יקרה, אני אשמח לדבר איתה בארבע עיניים כדי להגיע להבנות והסכמות משותפות.

באמת השאלה המדויקת היא מה ה' מצפה שנעשה כי הרי יש עניין להתחתן צעירים ובדכ אנשים משתנים המון. לא הכרתי את עצמי באמת בגיל 22.. והחיים מתרחשים ולאט לאט אתה מתחיל להרגיש ניכור לאדם שאתה חי איתו כי אין בכם התאמה, השפה היא לא אותו שפה, תחומי העניין שונים לגמרי, יש חוסר עניין להיות ליד בן הזוג.. וזה לא הוגן לצד השני שפתאום זה נופל עליו אבל גם איך אפשר לגרור חיים שלמים בתחושת פספוס ומועקה..

הוא פשוט מעדיף להגיב לסיטואציה בינכם באופן הכי טוב ונוח עבורו, כי כנראה שבינתיים הוא מסרב להתייאש מהחיים איתך. יש גברים שמצב כזה יכול לגרום להם להיפגע עד עמקי נשמתם ולעזוב בטריקת דלת עם כל מה שכרוך בכך. אבל ישנם גם גברים כמונו שמעדיפים לא להקדים את המאוחר, אלא למצות את הטוב הקיים כל עוד הוא ישנו ושהצד השני ישבור את הראש עם הדילמות שלו. אולי בהמשך גם הוא יתחיל להרגיש כמוך - כלפייך ואז היחסים בינכם באמת יתערערו. יכול להיות שהוא יעדיף להמשיך איתך כמו שאת, בגלל שאת מספיק טובה עבורו במצבך הנוכחי.  

אני למשל, אני חי במצב הפסיבי שלי מתוך בחירה. כבר חווינו משברים עם מחשבות על פרידה. המסקנה היא שבסוף בסוף צריך להיות מחוברים למציאות עם הטוב והרע שבה. 

הקו המנחה אותי הוא שחיי הזוגיות שלי עדיפים בהרבה על פני חיים לבד, כי ב"ה טוב לי בנישואין האלה ובמשפחה שהקמנו. במצב כזה אין לי אשליות שבחוץ מחכות לי הזדמנויות טובות יותר. 

כמו שבחרתי להתחתן בלי שאף אחד כפה עלי את זה, אני בוחר במודע לחיות עם אשתי. אני סומך עליה שגם היא עושה גם את החשבון שלה לכאן ולשם כמוני. 
העובדה שאשתי בוחרת לחיות איתי כל השנים האלה מהווה הוכחה מבחינתי שהיא באמת לא צריכה יותר ממה שאני מסוגל להיות עבורה בתור בעל.   

אני גם לא מאמין שהיא הייתה מוכנה למסור את הנפש (והגוף) במיטה אם היא הייתה מרגישה שזה רק מועך אותה ולא נותן לה כלום מעבר (על הצורך לטבול ויתרנו בלב כבד לפני שנים כי זה באמת היה יותר מדי בשבילה).  

אפילו אם היא חשה פספוס ומועקה, עדיין, החיים שלנו עם מה שהשגנו יותר ופחות, הם גם תוצר של הבחירות שלה. וידוע שלא לבחור זו גם בחירה. 

כמה ישיר שזה נשמע, שווה לענות על זה בכנות.

כשתסתכל אחורה על החיים שלך בגיל 80, תגיד- אהבתי את החיים שלי. שמחתי בהם. אני שמח בבחירות שלי.

או- חבל שאלו היו החיים שחייתי. את השנים היפות ומלאות הכוחות שלי, בזבזתי מתוך חוסר אמונה שיהיה לי טוב אמיתי.

אני כן חושבת שגם אם יש ילדים- לא לחיות בגיל 40 כמו בגיל 90.

עדיין אפשר לחיות חיים עשירים וטובים, מבלי לחשוב בייאוש שכלו כל הקיצים ואין אפשרות לשינוי.

ההודעה שלך ממש היתה כואבת לקריאה.

זה נשמע כמו השלמה עם מרירות קבועה שאין לה מרפא.

היית רוצה שילדיך יחיו כך את חייהם...?

או שהיית מעדיף שלא יוותרו על אושרם?

נתחיל מלמטה: אין אדישות הדדית. אכפת לנו זה מזו, יש כבוד והערכה הדדיים יש רצון להעניק בלי תמורה ויש גם חיבה. 
נכון שביומיום האהבה הזו לא מופיעה במיטבה כי היא מוקפת מחסומים רגשיים, אבל אנחנו בכל זאת מצליחים לראות זה את זו מבעד לאותם מחסומים. 
 

אני לא מרגיש ייאוש מהחיים חלילה. אני ממש בעד שיפורים והתקדמויות, כולל עזרה מקצועית מתי שצריך.
ככה הגעתי למסקנה שבחיי הנישואים האלה יש גם הרבה אור טוב ואני לא צריך להחליף אישה ולבחור בין המשפחה שהקמתי או חיים מאושרים. 

אלה בחירות שעשיתי דווקא מתוך מחשבה על העתיד ואני חלילה לא חושב שאני מתבזבז ככה..

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!