את דעותיי גיבשתי בעצמי.
יש אנשים שמבחינתם (בתוך היישוב) אני שמאלני, ויש שרואים אותי כמשוגע, מן הסתם אתה.
אני עצמאי למדי, עד כמה שאוכל להעיד על עצמי, הן בפסיקת הלכה והן בגיבוש דעות.
כשאהוביה סנדק נרצח בשוגג על ידי שוטרי ימ"ר טענתי שאין זה רצח, ושלא הייתה להם כוונה.
אני לא מנותק מהמציאות כמו שנדמה לך, או כמו שנדמה לחברי שבטוחים שכשהתנגשו הימ"ר ברכב כל מחשבתם הייתה לרצוח את יושביו.
הפגנות מכיתה ט' טענתי שהן אינן מועילות, ובכלל נטיתי לחשוב בשכל ולא ברגש.
ניהלתי דיאלוגים עמוקים עם חיילים, חלקם שמאלנים חלקם ימנים.
אמנם אין לי חבר ברמת אביב, אבל לדבר עם כאלה יצא לי לא מעט.
יש לי שתי דודות חילוניות, נשואות ב"ה, ואמנם זה לא חבר קרוב, אבל הן היו גרות תקופה בת"א, וגם עליהן אני מדבר באופן דומה, אם שאלת.
מבחינתי אין דבר כזה לעשות הפרדה בין הרעיון של 'מג"ב' לבין האנשים, האנשים הם מג"ב.
בכלל, פעם היו אומרים לנו ההפך, שהמג"ב הוא שגורם לבעיות והאנשים עצמם יכולים להיות חברים שלנו.
זה היה נכון אילו. אילו לא היו הללו מצרים את צעדנו בארץ, בחסות מילוי פקודות המדינה.
המג"ב הוא הכוח שמבצע את פקודות הגירוש, העקירה, האלימות כלפי יהודים.
אמר לי פעם איזה אחד שאמנם מג"ב מציקים ליהודים, אבל גם ערבים הם מפרקים.
זה נכון.
אבל לא נותן שום הצדקה 'לפרק' אותנו.
אם אנחנו אחים- אחים לא מתנהגים כך.
אם איננו אחים- הרי שהם צוררים.
גם הצורר הגדול ביותר, יכול לשוב בתשובה, יש לו בחירה.
כל זמן שהוא מרע ליהודים הוא צורר.
אני לא מבין למה התכוונת אנשים עם לב, רצונות, שאיפות.
אני בן אדם שאוהב להיכנס לראש של יריביו.
לא פעם בחווארה הסתכלתי על חנות ברזים, ודימיינתי את הלקוח לוקח את ברז הזהב הענק שעומד על השולחן, מרכיב בווילה.
לוקח את אישתו לסיבוב בבית החדש שבנו. שמחים, מאושרים, שואפים להצליח בחיים.
וגם דמיינתי את המגבניק שאני עומד מולו. חתם קבע, מדמיין איך הוא מטפס בסולם הדרגות, אולי עובר ליס"מ, אולי אפילו עוזב את המשטרה ופותח חנות תכשיטים, למכור שרשראות דקות כמו זו שיש לו על הצוואר.
דמיינתי רבות את תושבי תל אביב, חיילים משוחררים בהודו, חבדניקים בשליחות, דמיינתי את הרפתקאותיהם האפשריות.
כלום עכשיו הערבי שבחנות הברזים לא מהווה לי איום?
כלום עכשיו חברים אנחנו, ויזמין גם אותי לסיור בוילה?
אנחנו אויבים. ברצותו ישלוף קלאצ' יש מאין, ואולי בכלל הוא שוטר במשטרה הפלשתינאית, כך שזה יש מיש, והנה דמי נשפך על רצפת השיש.
ואותו מגבניק, אם אקנה תכשיט בחנותו, הידד, נהיה שמחים ומאושרים. אולי. תן לי לספר לך עוד סיפור על שוטרים.
בני דודים שלי גרים בצפון לחזק קהילה קטנה שם. והנה, הגעתי אליהם לפני כמה שנים לאחר הבר מצווה לשבת.
הייתה שבת נחמדה מאד, ובאמצע השבת דפקה הבת של השכנים מלמעלה, ואמרה שברחו לה ארנבים ושאם נראה נאמר לה, וכן הזמינה אותנו לראות את הארנבים.
לקחתי את בת דודתי הקטנה לראות ארנבים, ובינתיים יצא אביה של בעלת הארנבים וגרף עלים בשביל.
ואז הוא שאל אותי דרך התענינות גרידא איפה אני גר.
עניתי לו שביצהר.
הוא הזדקף בפתאומיות, ואמר קצת בקול, יצהר?? עבדתי שם.
היה נשמע מוזר שחילוני עבד ביצהר, לפיכך התענינות גרידא שאלתי במה.
הוא השיב לי בפרצוף חמוץ וטון טיפה כועס: במשטרה.
על חולצת הטריקו שלו התנוסס סמל של יחידת יס"מ, כפי שהיה כתוב, יס"מ יחידת משהו.
השתררה שתיקה מביכה שהופרה רק על ידי ביתו הקטנה שלא הבינה בכלל שקרה מאורע דרמטי ולמה פניו של אביה חמוצות כל כך.
אותו אדם לא שכח.
השאיפות שמוליכות אותו לא משכיחות ממנו את הפער שיש בין איש יצהר לבין שוטר יס"מ.
ואמנם יש עוד אנשים בעולם, ואולי הם כן שכחו ונוכל לגשר על היותם שוטרים.
ואף על פי כן, אותו שוטר הניח שאנחנו לא בסדר. אני מניח שזה משהו משותף לכל שוטר המבצע פקודות עוולה אלו.
וכן, אולי ישנם ערכים שונים, אבל אי אפשר להתייחס אליהם, כיוון שאילו היינו מתייחסים, היה עלינו להתייחס גם לערכי החמאס, הלא כן?
אולי גם לערכי המפלגה הנציוסוסיאליסטית(נאצים בלעז), ואולי גם לקומוניזם, תכלס למה לא באמת?
אי אפשר להתייחס לערכיו של אלה שמנוגדים לערכים שלך, או יותר נכון אפשר, פשוט לא להתחשב בהם.
הרי יש גם את ערכי אלו שחושבים שהיהדות היא דבר מיושן ועלינו לחדש אותו או להוציא מתוכנו, ודבר זה הוא ערך המנוגד לערכנו.
לכן לא נתחשב במי שאלו הם ערכיו.
לפי כך, מי שערכיו הם המדינה, וכל מה שהיא אומרת קודש, הרי שערכי מנוגדים לו.
נראה לי שהבהרתי את הכוונה, גם אם שוב בבאלגן כהרגלי.
ובכן, יום טוב, פורים שמח וגמר חתימה טובה!!!
(נ.ב. בברכת שיחזרו המג"ב בתשובה וישארו בהר הבית רק המג"ב הערבים והדרוזים, ואז נוכל לכבוש את הר הבית בלי חשש לא תרצח)
