יש רב בשכונה שלי שמעביר שיעורי תורה נפלאים, הוא הביא השנה בט"ו באב את הספר של אחד הצדיקים הנסתרים של הדור(מחילה לא זןכר את השם כרגע) ושמה הוא הביא את החילוק שעשית פה לעומק בצורה מאוד מאוד יפה. אשרייך.

ולגבי הפסקה האחרונה, מרגיש שממש נוגע לי אישית, לא יודע איך לצאת מזה ואם אני בכלל רוצה אבל מתפלל שבורא עולם ידריך אןתי

הייתי שמחה לראות מקור אם אתה מצליח להיזכר...

בשילה כשעלו לשם הרבה אנשים ביום כיפור לצפות בעבודות בית המקדש.

אחרי שנבנה המקדש רקדו קרוב לירושלים.

אפשר להגיד רעיון דומה שבנות צלפחד התחנו אחרי שצמצמו אותן לשבט שלהן.

לא ראיתי שמתייחסים לשילה, אלא לבנות ירושלים (גם במשנה וגם בגמרא).

איפה ראית את הדברים על שילה?

חסדי, איך אתה מתייחס להמשך?

הרי היפיפיות היו אומרות תסתכלו על הנוי,

המיוחסות אומרות תסתכלו על הייחוס,

המכוערות אמרו תסתכלו על המצווה.

מבחינתי, שני הדברים הראשונים פחות תלויים בי - נולדתי עם נוי מסוים, עם ייחוס מסוים - ובמצווה אין שום חשיבות לאישה עצמה. 

איפה ההתייחסות לפנימיות? למי אני? האם אין חשיבות לבחירות שעשיתי בחיי?

אני רוצה שיבחרו בי בגלל מי שאני. 

אני מניחה שגם אתה לא היית בוחר מישהי רק בגלל נוי חיצוני או ייחוס או לשם מצווה.

אולי אני רואה את הדברים בצורה אנרכוניסטית, ואני משליכה יותר מידי על תקופה שבה המהותנות האישית היתה פחות נוכחת.

ודרך אגב, הפנימיות/ מי שאת/ הבחירות שעשית הן לא יותר את, אלא צדדים שונים שלך, ומי שבוחר בך בשבילם לא יותר טוב ממי שבוחר רק בגלל מראה.

יש יופי שהוא מוסכם על כולם - שנראה ונוכח גם בלי שמכירים את הפנימיות.

יכולים להיות אנשים נוראים ואיומים מבחינת המעשים שלהם - אבל הם אנשים יפים.

לגבי המשפט השני שלך, אני ממש לא מסכימה עם זה.

אני מאמינה שמה שהופך אותי למי שאני זה הבחירה החופשית שיש לי בחיי, ולכן הבחירות שאני עושה הם האנושיות שבי - ומבחינתי הם גם אינדקציה לבחירות שאעשה בהמשך, לדוגמה בחינוך ילדים. המראה לעומת זאת לא מרמז על היכולות הזוגיות\הוריות שלי.

את יכולה לעיין במפרשים על נזם זהב באף חזיר, אישה יפה עזרת טעם - משלי י"א, כ"ב.

אולי לא דייקתי מספיק, המצב האידיאלי הוא שיש הלימה בין השניים, בפועל במציאות זה לא תמיד ככה. למרות שאני לא בטוח שעיון והבאת מקורות יועילו כי זה נראה לי משהו עקרוני שמפריע לך.

לגבי הפסקה השנייה שלך, אני לא מופתע. כמו שהזכרתי בעבר, ממה שאני פוגש ברוב התגובות הפנימיות/ עמוקות/ טעונות שלך ניכר שיסוד הבחירה משמעותי אצלך. אני לא יודע איך את מיישמת את הגישה הזו בפועל אבל לעניות דעתי זה חסר חלק משמעותי משלים, סגולה.

בכל מקרה בדיון שלנו, המראה משקף אוסף בחירות יומיומיות מודעות ובלתי מודעות של אורח החיים שלך. לכן מזה אני דווקא כן מופתע, כי פה דווקא ההחלטות שלך משתקפות בדיוק לפי מה שאת עושה.

ולגבי טענתך שהבחירות הן את, האם יצא לך להתחרט פעם על משהו שבחרת?

משפיעות על החיצוניות,

אבל יש גם דברים שלא תלויים בבחירות שלנו, אלא בגנטיקה.

ברור שיצא לי להתחרט על דברים שבחרתי. וזה חלק ממני ג"כ.

אבל מכיוון אחר, אם מה שמעניין אותך זה הבחירות של האדם, נגיד שיש לך גג 10 בחירות משמעותיות שמעניינות אותך, את אמורה למצוא כמה אלפי בחורים שיתאימו לאותן אוסף בחירות…

יש אנשים שגדלו בבתים של ענקי עולם, ויצאו משם לתהומות, והפוך.

אני שונה מהאחיות שלי. כל אחת מאיתנו היא ייחודית ושונה, ואני רואה את זה ככה גם במשפחות אחרות. זה שיש לנו גנטיקה מאוד קרובה וגדלנו באותה סביבה לא הופך אותנו להעתקים, אנחנו די שונות אחת מהשנייה. זה נכון גם לאחים שלי, כל אחד והכיוון שהוא בחר בחייו.

אני אומרת שלכל אחד מאיתנו יש צדדים שתלויים בבחירה שלנו וצדדים שלא. לדוגמה, אין מה לעשות, זה הגובה שלי וזה המוצא שלי. ברור לכולם שלא כל מי שבאותו גובה חולקת את אותה הפנימיות. זה מאפיין שלי, שאני לא יכולה להתעלם ממנו - אבל אני מקווה שמי שמחפש זוגיות יתמקד דווקא על הפנימיות, על המידות שלי - לא כי נולדתי ככה, אלא כי עבדתי (ואני עובדת) על המידות שלי.

כן, אני מאמינה שיש אלפי בחורים שיתאימו לי. או אולי מאות. למרות שמספיק לי רק אחד...

את מזדהה בתור המידות והמעשים שלך? לדוגמה בחור פוגש אותך, אז הוא אמור להגיד לעצמו, ניכר שהיא אוהבת תורה ברמה X כי היא לומדת t שעות. החסד שלה ברמה Y כי היא מתנדבת ותורמת D וכו' לפי זה אבדוק האם זה מתאים.

רוב הבחורים שפגשת ככל הנראה היו בטווח סביר של הבחירות הרצויות לך, לא כך? 

הן היו מתחתנות צעירות מאוד ולא הספיקו לפתח אישיות. זה היה יותר פרמטרים של המשפחה, היופי ולסמוך על ה' שיהיה בסדר.

אני מעריך שלא רקדו שם צעירות מתחת לגיל 12, כי הגמרא בקידושין מ"א אוסרת לחתן בגיל הזה לכתחילה (אם כי תוספות מציין שהיו דורות שהתירו לישא קטנות), אבל הן היו כנראה סביב שנות העשרה המוקדמות.

גם בצורה כללית אישיות הייתה פחות פקטור בחיפוש האשה אז: "דתני ר' חייא אין אשה אלא ליופי אין אשה אלא לבנים" (כתובות נט ע"ב).

אני מעריך שכן היו אנשים יחידים שכן התמקדו על האישיות, אבל זה לא היה העמך.

המשכן היה בשילה, והמשנה מתארת כנראה את המצב כשהיה מקדש בירושלים.

תודה על התשובה שלך. יש כאן משהו שמטריד אותי, אבל זה לא נראה לי המקום לדיון הזה.

"אין גבר אלא לכוח אין גבר אלא לבנים"..

זו פשוט הייתה מציאות אחרת, לטוב ולרע.

מתוך כך שאומרים לך - אם אתה רוצה לבדוק את המידות שלה, תבדוק באחיה.. אפשר ללמוד שפעם המציאות היית אחרת לגמרי. האופי של האישה נבע בעיקר מהבית. בלבד. לא מהרחוב. לבנות לא היה ככה אופי.. בעיקר מידות זה היה העניין..

גם סתם.. זה שאבא יכול להשיא את הבת שלו, או העובדה שצריך לומר לאדם "תראה אותה לפני החתונה. זה חשוב".. כאילו.. מה?? לא דיברתם עד היום?? הקשר בעיקרו היה נבנה אחרי החתונה.

את האופי שלה, המידות שלה, אתה תלמד מהמשפחה. או תברר אצל השכנות - איך הגברת הזאת? הרי.. מהכרם לא נכנסים ישר לחופה.. יש בירורים וכו'.. וכל אחת ניסתה ליחצן את עצמה במה שיש לה להציע. יופי. משפחה..

זה לא היה שידוך מסורתי, אלא חטיפה.

בטח שהבנות שהלכו לכרם רצו "להיחטף", אז זה לא שהבחורים תפסו אותן וברחו, אבל זה כן היה תהליך הרבה פחות מאורגן וממוסד.

אבל זה לא כזה משנה לענייננו. הרי אם ראיתי מישהי, יכולתי לבדוק מה עם המשפחה שלה.. לא? אז ודאי שיכולתי (או "לתת עיני") גם לבדוק קצת עליה.

שאחיות במשפחה (פעם) הן סוג של שקולות אחת לשנייה, ולא כך נראים לי הדברים מפשט הכתובים.

הבולטות זה רחל ולאה, ואנחנו רואים גם מפגשים שלהם עם החוץ, עם הרועים, ועם הזר (יעקב).

זה שהקשר נבנה אחרי החתונה זה נראה לי נכון גם היום.

הבעייה במה שאתה כותב כאן זה שאם המציאות היא אחרת, איך זה משליך על ההלכות וההנהגות שיש לנו בנושא?

שאח אחד שלה צדיק ואח אחד רשע, אז האם כדאי לצאת איתה.

אז הוא ענה תצא עם חצי שלה.

כי אני חושבת שמתחתנים לא רק עם האדם, אלא עם המשפחה.

להבנתי? לבנות בעבר אין אופי.

ברור שיש הבדלים וכו', גם ילדים בגיל 3 כבר רואים עליהם הבדלים באופי. אבל הנקודה היא שאין עולם תרבות רחב להיפתח אליו.. זה אוהב ניגון כזה וזה כזה. זה יותר בתרבות של הזרם הזה וזה משתייך לציבור הזה. אין. הכל אותה דרך אותו קו. עצם העובדה שאני צריך לבדוק באחים שלה וככה אני אדע מה המידות שלה זה כבר אומר המון.. היום - אין קשר. בחורה יכולה להתחזק לבד דרך תרבות אחרת שהיא מקבלת לא מהבית שלה אלא מהבית ספר מדרשה אינטרנט וכו', ולהיות שונה. בעבר? לא. [הערת חצי אגב חצי לעניין, הסטייפלר הדרך שכיום כיון שיש רחוב בחוץ - גם אם האח מקולקל יש לתלות את הקלקול ברחוב ולא במשפחה. ע"כ. ואישה היום יכולה להיות מושפעת הרחוב גם בעצמה. לטוב ולמוטב..]

תחשבי על זה, פעם העבודה של שלום בית זה.. אתה לא מכיר אותה. ברוך השם שראית איך שהיא נראית לפני החתונה, כיון שהתורה ציוותה אותנו "ואהבת לרעך כמוך". נהדר. וואו. כבר ממש זוג יונים. הוא יודע איך היא נראית. היו מקומות שדיברו, היו שלא. איך יודעים אם זה מתאים?? הורים? [היום ההורים של מישהו באמת מכירים אותו ככ?? ונניח וכן,] מה עם החיבור? אולי הוא יהנה יותר עם לאה מרחל? או להפך? מאיפה אתה יודע? אז מה אם המידות טובות??

אופי. אופי.

את יכולה גם לראות טעימה קטנה מזה [האמת, שאת מה שאני כותב לך עכשיו, הגעתי לזה מתוך התבוננות במציאות היום בעניין הזה:] - ככל שהתרבות שלך יותר סגורה ופחות פתוחה לתרבויות אחרות. הדימיון יותר גדול. באופי אני מדבר. לא ברגש או התכונות המולדות. יש דימיון בסגנון. בהכל. אז תכפיליל במיליון.. ככה.

אין לי ראיה לזה, אבל כך נראה לי מהתבוננות על העולם. קצת פסיכולוגי, ודאי לא מוכרח ויש חריגים [רבקה ולבן היו אחים...]. אבל הקו הכללי ודאי כך.

גם בעבר, הכל היה בלי בחירה. אתה לא בוחר את אשתך - יש בעיה בשלום בית? אתה תוביל את הבית שלך בצורה טובה כדי שהיא תהיה מאושרת. אתה צריך לשמח אותה. את? תצייתי לו. הוא יוביל וידאג לך. אין בחירה. אין מחשבה. זאת תרבות. זה לא זלזול בחשיבות הנישואין או לאיודע מה.. פשוט תרבות. חבר אמר לי שבנות ממאה שערים אמרו לאמא שלו כשהייתה רווקה "מה את באמת תבחרי בעצמך את הבעל שלך?? את כולה ילדה. אני סומכת על ההורים שלי שיביאו לי את מה שהכי טוב לי". אני רק שומע את זה ונחרד... זה לא זלזול באישה, בנישואין או ווטאבר. תרבות זו מילת המפתח. כשאין תרבויות האחרות בתוך התרבות שלך... זה הרבה יותר קל.

זה חצי קשור חצי לא, אבל זה יפה:

יש מעלה בדור שלנו. זה די מפורסם, נראלי מלמדים את זה בנות במדרשות או לאיודע מה. אבל יש מושג שנקרא נסירה. אדם וחוה והיו גב לגב, היא הייתה בעורף שלו. אחכ היה נסירה. פירוד. ומתוך כך, אפשר לבוא למצב של חיבור גדול של פנים בפנים. הבעיה במצב של פנים בפנים - שהיא לא קבועה אצלך בגב.. אתה צריך לחפש את הצלע האבודה שלך ואתה בעל אבידה ומחפש ומחפש אותה... אם היא הייתה אצלי בגב הכל היה יותר קל. גם לא הייתי בוחר במשהו לא נכון ואז היה קשר ארוך שנחתך בסוף... הכל היה קל יותר. אבל דווקא מתוך כך שהכל מגיע עי בחירה, אז זה מורכב יותר, והפירוד הוא גדול יותר, אבל ממילא גם החיבור כשיהיה - הוא יהיה הוא גדול יותר, כי הוא פנים בפנים ולא גב לגב. כשזה גב לגב, אתה לא בוחר. אתה מסתדר עם המצב הקיים... היום? היום אנחנו צריכים לבחור. בגלל שיש ככ שוני וכו אנחנו צריכים לבחור.

גם אני עשיתי כך, ובאמת הגיעו לתפילה כל מיני בנות שלא ראיתי שנים. ניסיתי לחשוב אם אני מכירה מישהו, ואולי יצא מזה משהו...

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!