אני בהתלבטותערוּץ7

וכמה ממנה היא התבטלות??

אני באמת צריך תשובה משני קצוות הקשת. קצת אמונית, קצת מאוישת.
 

אני בן אדם עם נפש מאוד רגישה, יש לכך יתרונות וחסרונות. העניין הוא, שאני תופס את עצמי עם ראש פתוח מאוד. גם אם הוא בא לידי ביטוי רק ביני לבין עצמי ולא מול אנשים אחרים, בהם יש לי קווים יותר ברורים.
 

בין הזמנים מבחינתי זה הדמנות לפרוץ את הגבולות, לא בצורה שלילית בהכרח. אני מדבר על תוכן שאני צורך באינטרנט, ובאופן ספציפי יותר, לא מעניין אותי אקטואליה, פוליטיקה, רשתות חברתיות. אני רוצה רק דברים שיעלו לי את סף הריגוש לרמות אחרות. קיימים דברים כאלה, אתם מבינים על מה אני מדבר?

 

למשל, סדרות, אני בבין הזמנים, ובכל זאת תלמיד ישיבה ולא יודע כמה זה מתאים אבל זה איזה צימאון של חוסר בנפש שלי.
 

הייתי משלים את החוסר הזה בסדרות ילדים, התמימות דיברה אליי, אבל לא עוד, אני צריך משהו שאגמע פרק אחר פרק וישאיר אותי פעור פה ומלא מחשבות מוצפות. כמו בימינו כקדם.
 

מטבע הדברים סדרות כאלה מכילים לפעמים תוכן בוטה או אלים יותר, אבל אני במקום שאני מוכן לשלם את המחיר במשוואת הרווח הפסד.

 

מה דעתכם?

מה השאלה? תנסה לדייקאני:))))
זה משהו שלך בגדול.
אני לא יודע לדייק יותרערוּץ7
אם אחרי קריאה אין לך תגובה זה לגיטימי, ואני מעריך את הנכונות לנסות לעזור
הייתי מציע שתנסה לדייק את הצורך שזה ממלא אצלך..אדם כל שהוא

אני יכול להבין את הצורך הזה בשתי צורות מאוד שונות.

1. משהו שיעורר את היצירתיות הרגשות והמחשבה העצמית שלך (כך נשמע לי הביטוי 'מקור השראה' שהשתמשת בו,  או 'מחשבות מוצפות').

2. משהו לשקוע בתוכו, להתנתק מהשעמום או מחוויות ורגשות אחרים שאתה מעוניין להתנתק מהם. (כך צלצל לי הביטוי 'אני צריך משהו שאגמע פרק אחר פרק', וזה גם יותר מסתדר עם הביטוי 'שטויות' שהשתמשת בו).

זה קצת משולב משניהםערוּץ7
באופן לא מפתיע
אם יש לך את היכולת..אדם כל שהוא

כדאי לקחת את הדברים יותר לכיוון של פיתוח הצד היצירתי העצמי . 

[אם אתה שואל מה המשמעות של זה תכל'ס - @ריבוזום נתנה בהמשך המלצות מעשיות בכיוון]

 

יש מצבים שזקוקים לצריכת תכנים כ'חומר אלחוש' וגם אז צריך להיזהר שהחומר הזה לא יהיה רעיל ולא לצרוך אותו בצורה ממכרת, אבל זה מצב דיעבדי, ואם יש לך את הרצון והיכולת לעסוק בדברים שבאמת מפתחים, זה כמובן עדיף.

אני לא בטוחה שזהריבוזום
נכון להגדיר כצמאון בנפש. הגמיעה של פרק אחר פרק יכולה להתפרש כאילו אנחנו ממלאים משהו, אבל העובדה שיש סדרות כאלה שמאוד מושכות לצפות עוד ועוד, מותירות אותנו פעורי פה, ומאוד מטלטלות / מרגשות / נוקבות / אחר או הכל יחד  - אינה קשורה בהכרח לחוסר שהן סיפקו אצלינו. היא קשורה פשוט לצורה שבה יצרו אותן. אדם שמתמכר לסם זה רק מכיוון שהסם בנוי באופן ממכר, לא כי יש לאדם צורך אמיתי שהסם מספק. (ולהיפך, הוא יגרום רק לנזק.) 
לא משנהערוּץ7
אני יודע שברגע שאחזור לישיבה כל זה לא רלוונטי מבחינתי בשום צורה. בישיבה אני מתקרב מעט מעט למימוש עצמי, שלא כולל את כל השטויות האלו.


אבל אני צריך השראה באופן נואש, לא אכפת לי אם תקראי חזה אפילו סמים, זה לא עושה עליי רושם.


אני מודע לנזק, ואני מודע לריווח, ואני במקום שכדי להתניע את הנפש המדוכאת שלי אחרי הנפילה מימים נוראים אני לא מצליח לספק אותה רק בלימוד תורה בסוכה.

השתמשתי במינוח שלריבוזום

סמים לא כדי לזעזע או להפחיד, רק כדי להסביר את המסר שרציתי להעביר.

אתה רוצה להעמיד נזק מול תועלת. היה נשמע שאתה רואה תועלת אמיתית במובן של סיפוק של צורך שיתמלא רק כך. אז רציתי לומר, שלא נראה לי שיש כזו.


 

אני מבינה שהצורך הוא בתוכן למלא בו את הימים שבהם אתה חופשי מהלימודים בישיבה.


 

עיסוקים מספקים שאינם לימוד תורה בסוכה יכולים להיות דברים כמו ים, הליכה בטבע, טיול, ספורט. מוזיקה, ריקוד. פעילות יצירתית: נגינה, ציור, כתיבה. ביקורי קרובים וידידים. שיחות עם בני המשפחה. גם סרט טוב שבחרת ולא נשאבת אליו זה סבבה, אבל הישאבות למה שאתה עצמך מכתיר כ"שטויות" היא לא בריאה. לא אמרתי שזה יהיה אסון קטסטרופלי. אבל אם אתה כבר טורח לשאול לדעתנו - אז לדעתי עדיף להתאמץ למלא את הנפש בדברים אחרים.

אוקיי תודה לך על תגובתךערוּץ7
אם אתה רגישמשה

אז כדאי לחפש כלים של אדם רגיש. יש פה פורום שעוסק בזה ותמצא שם עוד כלים.

לא חושב שעל כל רגישות צריך לפתוח פורום, מבחינתיערוּץ7
קבוצת השווים שלי נמצאת בפורום הזה 
איזה פורום? לא מכירהיום הוא היום
ניסית ספרים?אדם כל שהוא

יש גם ספרים שאפשר להיכנס לתוך העלילה ומעוררי מחשבה, ויותר קל למצוא ספרים כאלה בלי תכנים בעייתיים מאשר סדרות בלי תכנים בעייתיים.

חשבתי, כן, ועלו כמה אופציות, אבל הריגושערוּץ7
מסדרה, על פי הניסיון שלי, סובייקטיבית, הוא גדול יותר.
אבל זה לא נכון להאכיל את ה'הריגוש' הזהאני:))))

כי כמו שאמרת סף הריגוש רק עולה ואין לזה סוף אז אולי עדיף לשנות כיוון? זה לא בריא כל הדבר הזה.

תנסה לחשוב אולי איזה דברים יכולים להעסיק אותך שלא תצטרך להתעסק עם ריגושים כאלה ואחרים. לא להשתעמם ואם כבר השתעממת אז תמצא לך תחביבים שיותר בריאים לך.

סף הרגש עולה ויורד בהתאם לזמןערוּץ7

אני לא חושש מ"אין לזה סוף".

אני יודע שזה לא דבר שבמהות נפשי.

אבל תודה רבה לך, נתת חומר למחשבה.

..אני:))))

עוד נקודה. אתה לא תהיה כל החיים בישיבה אז עכשיו זה ההזדמנות שלך לראות איך אתה מתמודד עם נסיונות כאלה.


ותרשה לי לומר שאולי זה באמת לא בנפשך אבל זה כן משפיע על הנפש (במיוחד אם יש לך נפש רגישה) וגם משפיע בסוף על איך אתה ניגש לתורה.

ומה שסדרות עושות זה לסחוט את הרגשות. גם סרטים תורניים (למרות שסרט עדיף מסדרה).

כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיהפתית שלג

אין משהו שאין לו צד של היתר.

ובמיוחד כשאתה יודע להצביע על המניע הרגשי, ולא רק על הצורך לצפות בסדרות.

ברור שכשיש לאדם צורך נפשי לא ממומש הוא יכול להשתגע,

אבל לא צריך להדחיק, אלא למצוא את הדרך למלא הנפש בדברים שאתה יודע שבונים אותך, או בינתיים לפחות בדברים שלא פוגעים בנפש. 

הציעו לך כמה רעיונות, אבל בסוף זה דורש התבוננות מצידך..

תודה על התגובה, מעריךערוּץ7
מה שאתה צריך זה תוכן של ידע. אבל ראה הוזהרתדי שרוט
יש תכני ידע שעשויים לעורר אצלך קושיות רבות (או שמא חיזוקים דווקא?) בנוגע לכל מה שלימדו אותך עד היום בקשר לאמונה, דת, מוסכמות חברתיות, היסטוריה ומדע.
כבר עברתי את השלבים האלהערוּץ7

זה לא מחדש לי שום דבר.

ואני צורך תוכן של ידע.

יש המון פודקסטים בסגנון האוניברסיטה המשודרתshaulreznik

תאזין לכמה פרקים ואולי תמצא תמחומים שמעניינים אותך:

 

ארכיון האוניברסיטה המשודרת - פודקאסטים

 

המאסטרים

 

השעה הבינתחומית

 

אקדמיקס

תודהערוּץ7
סדרות ילדים זה הדבר הכי ממכר שישרק ילד
איזה אתה רואה?
מפגש חברתע?advfb
זה לא ממלא אותי מספיקערוּץ7
הצפת רגשות בצורה מלאכותית היא לא בריאה כל כךadvfb
אם אתה מחפש להציף מחשבותאוויל מחריש
אני ממליץ לחשוב על זה שבצפייה בסדרות בשביל צורך נפשי אתה כאדם השותה מי ים להרוות צימאונו.
אתה בעד כאילו?ערוּץ7
מה זה משנה בעד מה אני?אוויל מחריש
החלטה שלך מה לעשות עם החיים שלך, בכללי אני מציע לא לבזבז את הזמן לריק, אבל אם זה במינון מועט אז יש מקום לשקול את זה.
אם הבנתי נכון את אוויל מחרישאגוז16

יש לך צורך במשהו וכשאתה צופה בסדרות הצורך לא מתמלא למרות שיש משהו שגורם לך לחשוב שזה ימלא לך את הצורך. וככה נוצר מעגל של מילוי הצורך אבל בצורה לא נכונה כמו שתיית מי ים מלוחים שרק מגבירים את הצמא למים מתוקים.

ממליצה להבין מה הצורך הרגשי שאתה חושב שהסדרות ממלאות לך ולמלא אותו בצורה נכונה שבאמת תעזור לך להרגיש טוב יותר ולא תרגיש שהמחיר שאתה משלם כבד מדי לתוצאה

(אולי ספורט? או יצירה או כתיבה, להתעסק באמנות פילוסופיה וכו')

קשה לענות בלי להכיר את כל התמונההיום הוא היוםאחרונה
הכיוון הכללי לראות איך אתה משמח את עצמך.


בבין הזמנים למצוא דרכים למלא את היום בדברים אחרים טובים, להיעזר במסגרות כמו עבודה, התנדבות וישיבת בין הזמנים. כי אלה חופשות מאד ארוכות (70 ימים בשנה, לעומת שכיר שיש לו 15 ימים לרוב)

לאמיצים בלבדזיויק
אתם מחזיקים פה פצלשים? [אני לא]
מי שאמיץoo

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

לפעמים לשאלות נקודתיות...הרמוניה
בדיוק חשבתי על זהזיויק
נשקול🙂
לא! עיניי יתהלך במישרים והייתי כשוכב בלב 'ים'.חסדי הים
איזו מן שאלה זאת?כְּקֶדֶם
#גם_פצלשים_בני_אדם@


כן. במקום אנונימי בפורומים שאיןיעל מהדרום
אני בעצמי😅פצל"פ

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

כנ"ל חחפצלשי"ת
לא הבנתי את התגובהפצלשי"ת
שהשאלה הקפיצה את אלה שזה השם שלהםזיויק
בעוד אני כיוונתי לכלל משתמשי הפורום. קפיש?
לאנפש חיה.

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

יש לי פצלש בחיים האמיתיים.די שרוט
הבעיה שהוא תמיד מנצח בויכוחים.
בערךמבולבלת מאדדדד
יש לי כמה שפתחתי כל פעם לשאלה ספציפית. אבל הם לא פעילים (ואני לא זוכרת את השמות שלהם בכלל😂
לאארץ השוקולדאחרונה

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

המקום שלכם בעולםזיויק

הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?

יהיה ברור אי פעם?

איך אחרים רואים את המקום שלכם?

זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?

רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂

אולי הבנתי, אז-הרמוניה

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

זה לא יוצר פיזור? לא עדיף מיקוד? יש דבר כזה בכלל?זיויק
תלוי אולי בסוג האנשים? איך הקב"ה עובד עם היצורים שברא?
לא, כיהרמוניה

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

בלבלתזיויקאחרונה
כי אישרת שבאופן כללי יש מיקוד בתכונה, גם אם יש יוצא מן הכלל.
רעיונות למשחקי קופסאהרמוניה
עבר עריכה על ידי הרמוניה בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ו 20:09

מגבשים וכייפים ששווה לקנות?

 

תודה

אליאסדרור אל
קטאן כמובןריבוזום
טיקט-טו-רייד שיחקתי פעם אחת ומאוד נהניתי אבל אין לנו בבית, אז אין לי ניסיון אישי אם הקסם שלו מחזיק מעמד. לפי מה ששמעתי מסביב נראה שכן משחק שווה. 
נראה ככה...הרמוניה
שם קוד!ריבוזום
איך שכחתי (דורש לפחות ארבעה שחקנים)
זהוו גם אליאס...הרמוניה
סיאנס. לא משחק קופסא אבל מגבש.די שרוט
ואם יש בעיה הלכתית של עבודה זרה אז טוויסטר. ואם יש בעיה הלכתית של נגיעה אז טלפון שבור. ואם יש בעיה הלכתית של במושב ליצים אז תלמדו הלכות לשון הרע.
אני בוכה😂Shandy
אציע כמה שונים:ארץ השוקולד

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

 

יואוהרמוניהאחרונה

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

 

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

שנאת עצמית: "כי כמה שונאים יש לו לאדם, ובראשםחסדי הים

שנאת האדם בעצמו, כי האדם שונא לעצמו יותר מכל שונאיו"

(אמר דודי זקני רבי פנחס הורוביץ זצ"ל בדרשתו הידועה בשם 'כל המפרשים וספרי המוסר')

איך אתם מבינים את המשפט? איזה תחושות יש לכם סביב זה?

הוא מתאר הפרעה פסיכיאטרית כאילו זה המצב הרגילפשוט אני..

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

או שהוא מדבר על בעיה נפוצה אצל רוב בני אדם, שרובנוקעלעברימבאר
מלאי ביקורת עצמית על עצמינו, אכזבה מעצמינו, תחושת פספוס, כעס על עצמינו על דברים שעשינו/לא עשינו בעבר, רגשי אשמה. או קנאה באחרים והרגשה שאנחנו לא שווים, או שאין לנו מה שצריך להיות, או תחרות עם אחרים והרגשת נחיתות
כן. הוא התעסק בזה בכמה מקומות לגביחסדי הים

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

בפירושו לתורה 'פנים יפות' בכמה וכמהחסדי היםאחרונה

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

ביקורת היא שנאה? אכזבה היא שנאה?פשוט אני..
הוא אומר שם בפירוש שזה לא אידיאליחסדי הים

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

משפט נכוןשם פשוט

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

כן. לצערנו זה קורה.חסדי הים
רטוב לי 🥶⛈️🪖בחור עצוב
מקווה שבינתיים החלפת טיטול, ואתה יבש ונקי 🤭פ.א.
"רטוב הוא לפני שמש"חסדי היםאחרונה
אחד הדברים הכואבים והמבלבלים זה שאתה מנסהחסדי הים

להעניק טוב מופלג היוצא מגדר הרגיל למישהו וזה נראה לאדם המקבל או לצופה מהצד כדבר מוזר. אז כבר פעם הבאה אתה לא יודע אם וכמה להעניק.

גם קשה לדעת למה הם חושבים שזה מוזר. אפשרויות: מסתכלים עליך כאדם מוזר בכללי, או זה לא נהוג המעשה, או הם חושבים שבצורה עקרונית אדם צריך שיהיה לו גבולות לעצמו, או סיבה אחרת לא ידועה.


אני יודע שבפנים אני כן אגואיסט ובעל גאווה גדול, רק אנשים בחיים האמיתיים חווים אותי הפוך, כי במעשים שלי אני מנסה לחפות על משהו בפנים או כי למשל בדיוק התעמקתי במהלך בתהלים, גמרא וזוהר על נדיבות וזה משפיע על מעשים שלי. קשה הדיסוננס הזה ועוד יותר קשה כשאתה מקבל סתירת לחי מהמקבל שהוא מקבל בפועל מצד אחד, אבל מסתכל עליך בצורה מוזרה ואומר לך בפירוש שמה שאתה עושה מוזר.

נדמה לי שהעבודה צריכה להיותמשה

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

 

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

הענין שכאשר יש לך אינטראקציה עם מישהוחסדי הים

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

לכאורהמשה

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

 

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

אני רגיש לזולת. אני רוצה שיהיה למיחסדי הים
שאני נותן טוב.
תמיד יהיה את המישהו שיטיל ספק במעשים שלך...בנות רבות עלי

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

לברר את האמתנחלת

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

 

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

 

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

 

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

 

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

 

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

 

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

 

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

 

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

 

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

 

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

 

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

 

כן...נחלתאחרונה

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תהיות פילוסופיות של ליל סערהאוי טאטע!

הטוב


מה זה בעצם אומר שמשהו הוא טוב?

מה מגדיר משהו כטוב?

מה בעצם מיוחד בדברים טובים?

ומה בעצם אנחנו מתכוונים שטוב לנו?


מנסה טיפה להעמיק מה זה בעצם אומר הטוב הזה

זה מושג יומיומי אבל הוא חמקמק

אשמח למחשבות שלכם

את שלי אשתף בהמשך בעזרת השם ובלי נדר, כשהם קצת יותר יתבשלו

מעניין ממשאוי טאטע!

תודה


האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כש...נחלת

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

את אומרת הרבה דברים נכוניםאוי טאטע!
אבל אני מנסה למצוא איזה מכנה משותף יותר יסודי ושורשי
כי האל ציווה כמהר"ל, לא כמו הרמב"םחסדי הים
במו"נ, וגם הוא מודה כשעובדים את ה' ולא עוסקים בפילוסופיה, עושים את זה שהאל ציווה כמבואר במשנה תורה.
בהחלטנחלת

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

 

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

 

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

 

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

ועדייןנחלת

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

כן. לכן שם הוא טוען שיש סיבות וטעמים למצוותחסדי הים
מה שמראה חיות רוחנית וגשמית בצורהחסדי הים
הרצויה לאל.
בתמצותבמשפנחלת

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

 

אולי, זה הטוב.

אני מבין את זה בעומק כדברי דודי ההפלאהחסדי הים
כתובות קיא ע"ב: "וכמו שבקבלת התורה מסרו נפשם בדביקות להשי"ת וירד עליהם ט"ל והחיים, כן האדם בעסקו בתורה לשמה ומיחד כל איבריו וכל עצמות בחינותיו בעין השכלי לאמתות אחדות הבורא יתברך שורש נשמתו אז הטל הוא מחייהו ומתפשט בכל בחינותיו ובכל איבריו חיות פנימי, והוא שאמר הכתוב [דברים ד ד] ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, רצ"ל כולכם כל בחי' רמ"ח איברים ושס"ה גידים מתפשט בהן מצות עשין ולאוין כמ"ש חז"ל את האלקים ירא זו מצות ל"ת ואת מצותיו שמור זו מצות עשה כי זה כל האדם באיבריו וגידיו ומחייה אותם. ומ"ש היום הוא ענין שאמר עולמך תראה בחייך שמרגיש בנפשו חיות פנימי הוא בחינת התחיה אשר יהי' לעתיד נגלה לעין כל."
טוב - טוב אנושי שמבטא את הטוב האלוקי המוחלטזיויק
נכון.נחלת
אם הבעיה היא שאתה לא נרדםשלג דאשתקדאחרונה

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אני שוקל לממן קמפיין שקורא לטרמפיסטים שלי להתקלחזיויק
די איזה סבל 🤢
יש לי רעיון בשבילךדי שרוט
קנה ואן. תתקין מאחורה דוש ותן להם להתקלח. ככה גם תזכה בגמילות חסדים וגם בוזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.


יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

גאוני סך הכל😁זיויק
יהודים נלחצים כששולחים אותם להתקלחפשוט אני..
מפחידנחלת

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

אולי מדובר בתלמידים או בוגרים מישיבת 'שלום בנייך'פ.א.

 

 

 

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

רק אפס יורק ככה לבאר ממנה שתהזיויק
או מעז להתראיין בצהובון מוצשקעלעברימבאר
לא כזה מכירזיויק
כשמוצש כותבים על שלום בנייך, זה מזכיר ליקעלעברימבאר
בעל כרחי את חפי החפיפניק ותורה-מן מהקומיקס של יוסי שחר😅
ווי חפי החפיפניק - נוסטלגיה...אורין
וואו. זו רמה חדשה של טינופת אנושיתנקדימון
איך אין לאדם כזה אפילו גרגיר של בושה!?


זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".


איזה גועל נפש.

איזה שטויות מבחילותשוקולד לבן

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

איך מכירהזיויקאחרונה
אני דווקא אוהב את הביקורת הזאת על הישיבהפשוט אני..

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

 

זה לגבי הרבה תחומים:

 

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

 

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

 

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

הנה פתרון:קעלעברימבאר
נהג ערבי ריסס בושם על יהודים - ונתבע


(מהמצאותיו של פרופסור שפריץ)

יוצא יקרזיויק

אולי יעניין אותך