א לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר:

אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי,    אַל-תֶּחֱרַשׁ.

ב  כִּי פִי רָשָׁע, וּפִי-מִרְמָה--עָלַי פָּתָחוּ;    דִּבְּרוּ אִתִּי, לְשׁוֹן שָׁקֶר.

ג  וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי;    וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם.

ד  תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי;    וַאֲנִי תְפִלָּה.

ה  וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה;    וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי.

ו  הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע;    וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ.

ז  בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע;    וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.

ח  יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים;    פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר.

ט  יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים;    וְאִשְׁתּוֹ, אַלְמָנָה.

י  וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ;    וְדָרְשׁוּ, מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.

יא  יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ;    וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.

יב  אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד;    וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו.

יג  יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית;    בְּדוֹר אַחֵר, יִמַּח שְׁמָם.

יד  יִזָּכֵר, עֲו‍ֹן אֲבֹתָיו--אֶל-יְהוָה;    וְחַטַּאת אִמּוֹ, אַל-תִּמָּח.

טו  יִהְיוּ נֶגֶד-יְהוָה תָּמִיד;    וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

טז  יַעַן--    אֲשֶׁר לֹא זָכַר, עֲשׂוֹת חָסֶד:

וַיִּרְדֹּף, אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן--וְנִכְאֵה לֵבָב;    לְמוֹתֵת.

יז  וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַתְּבוֹאֵהוּ;    וְלֹא-חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ.

יח  וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה, כְּמַדּוֹ:    וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ; וְכַשֶּׁמֶן, בְּעַצְמוֹתָיו.

יט  תְּהִי-לוֹ, כְּבֶגֶד יַעְטֶה;    וּלְמֵזַח, תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ.

כ  זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי, מֵאֵת יְהוָה;    וְהַדֹּבְרִים רָע, עַל-נַפְשִׁי.

כא  וְאַתָּה, יְהוִה אֲדֹנָי--    עֲשֵׂה-אִתִּי, לְמַעַן שְׁמֶךָ;

כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ,    הַצִּילֵנִי.

כב  כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי;    וְלִבִּי, חָלַל בְּקִרְבִּי.

כג  כְּצֵל-כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי;    נִנְעַרְתִּי, כָּאַרְבֶּה.

כד  בִּרְכַּי, כָּשְׁלוּ מִצּוֹם;    וּבְשָׂרִי, כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן.

כה  וַאֲנִי, הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם;    יִרְאוּנִי, יְנִיעוּן רֹאשָׁם.

כו  עָזְרֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי;    הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ.

כז  וְיֵדְעוּ, כִּי-יָדְךָ זֹּאת;    אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ.

כח  יְקַלְלוּ-הֵמָּה, וְאַתָּה תְבָרֵךְ:    קָמוּ, וַיֵּבֹשׁוּ--וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח.

כט  יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה;    וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם.

ל  אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי;    וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ.

לא  כִּי-יַעֲמֹד, לִימִין אֶבְיוֹן--    לְהוֹשִׁיעַ, מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ.

מה המקור שיש להם כח חזק של תפילה (בפשט השם ישמעאל לא קשור לזה כמבואר בתורה)?

אף אחד מההסברים של איך תפילה עובדת לא מסתדר במקרה שלהם.

דרך אגב, החלבן אומר (טללי חיים בראשית עמוד תש), שבזה שהם חיללו את קבר יוסף, זכות המילה שלהם אבדה, ויותר מכך- היא נהפכה עליהם לקטיגור גדול.

הנער באשר הוא שם".

מיעוט חיללו.

"ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך"

(אני מכיר את הפדר"א, אבל זה כוונה ללמד זכות על ישראל כי אי אפשר לעקור את פשט הפסוק שהוא נקרא ישמעאל כי אמו נענתה)

התפילה הראשונה בתלמוד זה של רבי 'ישמעאל'.

השם ישמעאל מורה על שמיעת תפלה.

אמו נענתה, ישמעאל נענה, אברהם נענה בתפילה עליו: "לו ישמעאל יחיה לפניך".

בנוסף ישמעאל היה הבן הראשון להימול, והם מלים, והספר היצירה כותב שברית המעורר כנגד ברית הלשון.

הגמרא בברכות אומרת: "הרואה ישמעאל בחלום - תפלתו נשמעת, ודוקא ישמעאל בן אברהם, אבל טייעא בעלמא - לא." (ברכות נו ע"ב)

אז אתה יכול להסיק מכאן שזה רק ישמעאל עצמו, אבל לפי דעתי הכוונה שכח העם של ישמעאל יש להם כח תפילה, רק לפעמים זה לא מתגלה תמיד בפרטים, אלא זה ביסוד האומה, לכן כדי שיהיה ודאי שתפלתו נשמעת צריך לראות את ישמעאל עצמו.

הסמך שזה שייך גם לפרטים זה בברכות (ו ע"ב) לפי הגירסא של רש"י (שזה לא היה אליהו שנדמה) שסוחר ערבי עצמו הרג את מי שהתפלל לשתי רשויות, ומשמע בגמרא שזה היה חיובי.

המוסלמים היום מתפללים חמש פעמים ביום וזה לא במקרה.

לגבי תפילות לא ראויות כבר הבאתי בתגובה אחרת את הגמרא בברכות:

"בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה גנבא אפום מחתרתי רחמנא קרי". (ברכות סג ע"א)

זאת אומרת ש-ה' שומע אפילו לעוברי עבירה כשהם בוטחים בו ומתפללים אליו.

כתוב שהגנב מתפלל.

והפירוש בדברי רבא "ואפילו לדבר עבירה" הוא לא "גם אם אתה עושה עבירה תתפלל/תבטח בה''". אף אחד לא מסביר ככה (אתה מן הסתם יודע).

נראה לי שגם הבאת גרסה לא נכונה. גם לגורסים "גנבא..", זה לא חלק מדבר רבא.

ובנוסף לכך, יש הבדל גדול. הגנב שם לא רואה את הגניבה כמצווה דתית שה' רוצה ממנו, ולכן גם אם נגיד שה' עונה לו כי מדובר במקרה שמגיע עונש לניזק וכדי שהגנב יחזור בתשובה (מכתב מאליהו), פה זה לא שייך. החמאסניק לא יחזור בתשובה כי מבחינתו הזוועות שהוא עושה זה רצון האלהים.

לא באתי להצדיק עבירות שלהם.

הנידון זה אם ה' שומע.

רבינו יונה על תהלים כותב שיהיה שומע ומצליח דרכיו: "והוא יישר ארחותיך. זולתי שכר הבטחון אשר הוא גדול מעל שמים, תצליח במעשה ההוא אשר זכרת בו את השם וכי אין הפועל ברשותך. והנה ענין הפירוש הזה אשר ביארנו, עולה בידנו מדבריהם ז"ל שאמרו בפרק הרואה: דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תליין בה, הוי אומר בכל דרכיך דעהו וגו', ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה, תדע דאמרי אינשי: גנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי. הנה נתבאר לך מזה, כי המקרא הזה אמור על ענין הבטחון, וכי גופי תורה תלויים בבטחון, וכן הענין מוכיח למעלה ולמטה." מעתיק את דבריו רבינו בחיי ב'כד הקמח' מידת הביטחון.

לא ברור לי כלל מאיפה הגיע הענין שיחזור בתשובה. זה לא כתוב בגמרא. הגמרא מנסה להעביר את הנקודה שעצם התפילה והביטחון ב-ה' יכול להתעלות מעל מעשים. כדברי המדרש שחור טוב (לב): "ר' אלעזר בשם ר' [אבא] אמר אפילו רשע בוטח בה' חסד יסובבנהו."

לפי רש"י והרמב"ם (פרק חמישי בשמונה פרקים) זה לא הפירוש של המימרא. כנראה הם לא סתם נטו מה"פשט".

המדרש שוחר טוב שהבאת מדבר על רשע שבוטח אבל לא אומר באיזה מקרה. זה לא בהכרח מדבר על בטחון במעשי הרשע שה' יעזור לו בהם.

העניין של התשובה להבנתי זה הגיון פשוט. למה שה' יעזור לרשע במשהו רע מבלי שיהיה לזה תכלית טובה?

לגבי רבינו יונה, אני לא חושב שכוונתו שמי שבוטח ומתפלל לה' בשביל לעשות רע, ה' אכן עוזר לו. אלא כוונתו שצריך להתרגל לבטחון בה' בכל דבר שעושים, גם דבר עבירה.

בכל אופן, הקושי העיקרי (שבגללו לדעתי רשי והרמבם לא פירשו כמו שאתה מסביר) הוא שזה לא מתקבל על הדעת שאדם יתפלל לה' שיעזור לו לעשות רע וה' אכן יעזור לו בגלל שהתפלל.

זה כמו שמישהו יבקש מאבא שלו ויתחנן ויתחנן שיביא לו אקדח ליום הולדת. האבא יביא לו בגלל שהבן מאמין ביכולתו ומבקש מהלב ובוטח בו?

לגבי ההגיון בדבר "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו".

על זה דיברתי.

אין בהסבר הזה הגיון. ואפילו אסור להגיד דבר כזה לדעתי.

והראיה מהפסוק במזמור קט היא לא ראיה.

דוד לא מדבר על תפילה של הרשע לעשות לו רע אלא על תפילות כלליות של הרשע על עצמו. תראה במצודות ונראה שזו גם כוונת הרדק. וזה כמו שכתבתי לך למעלה בהסבר דברי השוחר טוב.

וגם אם נפרש כדבריך, דוד אומר את זה מתוך ההרגשה הטבעית שלו בזמן הקושי (כמו במזמור ע"ג לדוג'). זה לא אומר שזו האמת ואפילו לא אומר שדוד חשב שזו האמת.

תפילות כלליות על עצמם, למשל לשלום ולבריאות ולביטחון, וזה יכול להפריע למעשים שלנו לכלות אותם, או שאתה לא מסכים עם זה.

עכשיו במה שאנחנו חולקים:

משה התפלל "אל תפן אל מנחתם", זה היה קטורת של איסור, ועדיין משה היה צריך להתפלל שלא יתקבל.

לגבי הגמרא בברכות טענתי שמי שהיה לו את גירסא הזאת פירש כמו שאמרתי. מי שלא היה לו את הגירסא, לא ניתן לדעת מה היה מפרש אם היה לו את הגירסא.

את "אמר רבא ואפילו לדבר עבירה" כמו שאתה מפרש, למרות שאפשר להסביר ככה. זה שלא היה להם את ההמשך על גנבא זה לא קריטי.

לגבי ההתחלה- אני מסכים. אבל זה בכלל לא אותו דבר כמובן.

לגבי משה- אפשר להסביר באופן דומה למה שכתבתי לך בסוף לגבי דוד (וזה הגיוני מאוד בגלל "ויחר למשה מאוד").

ולכאורה זה ממש פשט- וכי משה באמת חשב שה' ישעה לטענות קורח ועדתו? משה לא יודע שהוא ואהרון התמנו בציווי ה'? ממה החשש?

מהפסוק מובן שמשה כעס בגלל הפגיעה האישית בו.

זה בכלל לא דומה לרצון שלהם לפגוע בעם ישראל ולהפסיק את מה שהם קוראים ה'כיבוש'.

הגישה המוסלמית הייתה בכל הדורות שהם רוצים שליטה: "ידו בכל".

אבל הם שמרו על מקומות הקדושים ל'אהל אל-בית'.

גם המוסלמים מכבדים את יוסף כדמות וכנביא והוא מופיע בקוראן.

זה מיעוט של פורעים.

חוץ מזה שזה קפיצה גדולה להגיד, שבגלל שחיללו ציון קבר, שחז"ל נגד בניית ציון קברים או שזה לפחות לא עיקר אצלנו. ירושלמי שקלים: "רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם." אז לכן הם איבדו את זכות המילה.

גם השאלה היא האם יש "ערבות הדדית" כאומה כשעושים דבר כזה ואין מחאה.

אני לא חושב שהעיקר זה חילול הקבר אלא הפגיעה בזכרו של יוסף.

יוסף נביא אצלם. הוא מוזכר בקוראן. הוא התנבא על הולדת מוחמד לשיטתם.

בשם יוסף אל-דוויקאת.

אין מסורת מוסלמית שמצביעה על המקום כקבר יוסף הצדיק.

הם רצו לפגוע ביהודים. לא בדבר קדוש מבחינתם ובטוח לא ביוסף המקראי שהם מאמינים שהיה נביא.

"בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה גנבא אפום מחתרתי רחמנא קרי". (ברכות סג ע"א)

זאת אומרת ש-ה' שומע אפילו לעוברי עבירה כשהם בוטחים בו ומתפללים אליו. 

רק בשביל הידע, לא תוקף או משהו..

המקור, מישהו מרבותינו.. או שאין, וזה רעיון שלך בלבד..

כשאני מחדש אני אומר. פה זה לא חידוש.

אשריך על היידוע!

הגמרא בגיטין נז אומרת 

"'הקול קול יעקב' - אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב"

עשיו: "ועל עשו נאמר (תהלים קט) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו, כיצד היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו והשטן מתירן ומבריחן והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכך עשה ב' או ג' פעמים". (תולדות יא)

נכון שאפשר לדחוק שעשיו מוגדר כישראל מומר (קידושין יח' ע"א).

אבל לא נראה לי לחלק בין תפילת ישראל לגויים לעצם זה שתפילה יכולה להישמע. מצינו כמה פעמים בתנ"ך ש-ה' עונה לתפלותיהם של גויים, כמו בתפילתו שלמה: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי". (מלאכים א כ מא-מג) המוסלמים מתפללים בתוך בית המקדש כעת.

לגבי הגמרא שהבאת בגיטין. דבר ראשון לדעתי זה מתייחס למאבק בין יעקב לעשיו ולא לישמעאל.

המהר"ל בחידושי אגדות שם אומר: "אין תפילה אלא אם כן יש בה מזרעו של יעקב. זה סוד נפלא כי התפילה היא רחמים, וזהו מדת יעקב שמדתו הרחמים ודי בזה למבינים". ככה גם ב'נצח ישראל' פרק ז: "אין תפלה נשמעת אלא אם כן יש בה מזרעו של יעקב. זה סוד נפלא, כי התפלה היא רחמים, וזהו מדת יעקב שמדתו הרחמים". ובדומה לכך כותב ה'בן יהודיה בגיטין: "אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב). פירוש מִזַּרְעוֹ כלומר ממדתו כי המידות נקראים תולדות של הצדיקים כמו שאמרו (בראשית רבה ל) תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים".

המוסלמים מתפללים במידת הרחמים: بسم الله الرحمٰن الرحيم בשם האל הרחום והרחמן.

גם לשיטתך יש לצערינו מלא זרע ישראל שנמצאים ביניהם מנישואים מעורבים.

זה לא כתוב ואין סיבה שזה יהיה נכון, זה סתם גורם לאנשים יאוש ומרמור כלפי הקב"ה

מה קפץ עליך פתאום הדחף לחדש חידושים שכאלה??

גם מה שהגוים נענו בבית המקדש, זה כי שלמה המלך התפלל לקב"ה שיביא להם שפע אם יתפללו כדי שלא יבעטו באמונה

וזה רק על שפע מי דיבר על להצליח לרצוח אחרים

גם אם יש שם מזרע ישראל

אין שום סיבה שהקב"ה ישמע תפילה של רוצח מטונף שרוצה להרוג חפים מפשע

ש-ה' שומע תפלתם של גויים. כל אחד שלומד תנ"ך יודע את זה. ר' משה פיינשטיין אפילו אומר שגויים צריכים להתפלל כי זה חלק מצוות האמונה שלהם ב-ה'. אז זה כבר לחלוק על הלכה.

אם ההנחה שלך נכונה ש-ה' לא שומע לתפילות של אנשים שנלחמים בנו. אז איך אתה מסביר את מזמור קט שדוד היה צריך לבטל את תפילת הרשע שהוא פעל כך: "וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי;   וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי", "וַיִּרְדֹּף, אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן--וְנִכְאֵה לֵבָב; לְמוֹתֵת".

אז יוצא ששתי הנחות שלך אינם נכונות. ה' שומע לגויים וגם שומע לרשעים הנלחמים נגד הצדיקים.

אני לא דוחף בכח שום דבר. פשוט אומר עובדות.

ככה העולם הרוחני עובד ואנחנו צריכים להתמודד גם במלחמת התפלות.

ואפילו הלכתית ש-ה' שומע לתפילתם של גויים. זה עובדה במזמור קט שדוד היה צריך לבטל את תפילת האויבים שלו שנלחמו בו ורצו להרוג אותו.

אני לא אומר שום פרשנות.

זה שיש להם הלכה להתפלל כחלק ממצוות אמונה, לא אומר שהקב"ה שומע אותם ישירות.. 

הם מקבלים שפע מהשר שלהם אבל חשוב שיאמינו שהוא המשפיע

ב. איפה כתוב שדוד המלך התפלל לבטל תפילת הרשע?  תראה לי פירוש כזה

ועדיין זה מדובר על יהודי.

כל עוד זה לא כתוב מפורש, אין סיבה שזה יהיה נכון מה שאתה אומר

מסביר המלבי"ם: "שגם תפלתו תהיה לחטאה ולא תתקבל."

שלמה אומר בתנ"ך שגויים כן מתקבלת תפלתם. ה' שמע לתפלת ישמעאל. רוצה עוד דוגמאות?

גוי צריך להתפלל ישירות  ל-ה'. להתפלל לשר זה עבודה זרה גם לגויים. זה עבירה על שבע מצוות בני נח.

חס ושלום להגיד דבר כזה.

זה לא משחק ש-ה' אומר להתפלל והוא לא שומע.

אם התפילה שלהם מתקבלת, אז צריך לבטל את תפילתם ואין חילוק בין יהודי לגוי.

השר לא יכול להיות המשפיע. אין לו מכוחו כלום. הוא גם מושפע. הוא שליח אם כבר..

ולישראל הוא משפיע ישירות

בספר שומר אמונים (של ר' אהרון ראטה) ראיתי שהוא כותב במפורש שתפילה של גוים לא מזיזה כלום למעלה

ובטח לא האויבים מתוכם.

הבעיה נפתרה

שלמה המלך לא אמר דבר כזה

האמונה בתנ"ך ולהחטיא את בני נח.

תחזור בך עכשיו שגוי יכול להתפלל לשר. זה עבודה זרה ממש.

כדאי גם שתתחיל לקרוא הלכות עבודה זרה לרמב"ם פרק א ותבין מה היה טעות דור אנוש. בדיוק מה שייעצת בשרשור להחטיא אותם.

אוהב אותך למרות הדיבור הקשה

מאמין שכוונתך לטובה

פה שום סברא שלי.

יש שרשורים שזה הדעה שלי.

פה אין לי שום דעה. זה יסודות התנ"ך והאמונה.

אתה גם אמרת דברים שנוגעים בכפירה, כי אמרת שגוי יכול להתפלל לשר, בדיוק כמו שהרמב"ם אומר שהיה טעות דור אנוש.

אני גם אוהב אותך ומאמין בכללי שכוונותיך טובות, אבל בשרשור הזה בלבלת את המח.

את שלי אמרתי

חוץ מזה שזה לא דין רק בבית המקדש. זה דבר כללי ש-ה' מקבל תפילת גויים.

הוא שמע לישמעאל לפני שהוא בכלל שמע לאף אחד מישראל.

כן, התכוונתי לתפילה של שלמה

אם כן ,זאת לא הוכחה מתאימה

שלמה המלך התפלל שתפילת גוי תתקבל בבית המקדש וזה רק על שפע שהוא צריך, זה הכל. 

כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

בזמן ישמעאל עוד לא היה גוי ויהודי ככה שאין בזה שום ראיה

אין שום הבדל לפני ואחרי לענין עצם קבלת התפילות.

מה זה משנה שהיה לפני. ה' קיבל תפילתו של ישמעאל.

איוב לפי כמה דעות בגמרא היה גוי והוא אומר: "ותפלתי זכה".

שטעית בשרשור הזה בגדול.

סתם זרקת ליצנות על דבר שהתנ"ך אומר לעשות, וזה לבטל את תפילת האויב שיכולה להתקבל.

רצים כל מיני סגולות ברשת, השרשור הזה זה הוראה של דברי אלוהים חיים של התנ"ך וקלקלת את זה בליצנות.

זוהי הודעתי האחרונה אליך בשרשור.

ולא ראיתי שום ת"ח שכתב אחרת וחולק על זה

ומחילה אם פגעתי בך שלא כדין, כשאמרתי "תמשיך להתעקש" זה נשמע בצורה מזלזלת ולא יפה

מחילה וסליחה.

אם כי אני באמת חושב שאתה מתעקש לחינם.

ויתן לך האלוקים-"דבר אחר, מהו האלהים, בדין, אם ראוי לך, יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר, משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה, כשעשה הבית סידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין, לא יקרא עליך תגר, לפיכך ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו (מלכים-א ח, לט.), אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך, הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר. ברש"י ישן מדויק):"

שבין ראוי או לא ראוי, ה' עונה.

זה מקור חזק. הכרתי את זה, אבל טוב מאוד שציינת את זה פה.

אם הם פונים לה' בהכרה שהתורהאמת בוודאי שיתקבלו תפילותיהם ,השאלה-אם גם מתוך אמונה בדת המוסלמית תתקבל התפילה?

עצם התפילה ל-ה'. מוסלמים הם מייחדי האל כדברי הרמב"ם.

אם זה נוצרי שעובד את ה' בשיתוף, אז זה תלוי במחלוקת אחרונים אם מותר להם לעבוד בשיתוף או לא.

אם זה גוי עובד עבודה זרה שפונה לאל שלו בבית המקדש, ודאי לא יתקבל תפלתו.

השאלה לאן התפילה מכוונת. לא הדת של המתפלל.

אני מבין את הסנטימנט אבל זה הפשט

יש למטה תגובה אחרת מפורטת יותר - הגבתי לכך שאמרת שזאת פרשנות אישית של @חסדי הים 

מאירי שם:

יש מפרשים שזה המזמור חברו דוד כשהיה בורח ומתחבא מפני שאול וחברו על אנשים בני בליעל שהיו מביאים דבתו רעה אל שאול ומצד היותם רשעים ובני נבלים ג"כ אמר יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח ומ"מ אפשר לפרש על הגלות הארוך הזה שכמה בני בליעל משסים בנו את הנחשים ומרביצים עלינו את האריות לולא ה' שהיה לנו להטות חסדיו עלינו לתתנו מחיה בעבדותינו. ואף בדרש פירשוהו על אדום ויזכר עון אבותיו על עשו והיוצאים ממנו והאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וחטאת אמו על נשי עשו והיוצאים מהן [...] והמקראות אפשר על ב' הפירושים כל אחד לפי רצונו.

[...] וכן דרשו ז"ל ואני תפלה שבעים פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות להתפלל עליהם שירדו להם גשמים.

[...] ותפלתו תהיה לחטאה מלשון אל השערה ולא יחטיא כלומר שלא תוקבל תפלתו ואז יחטא בכוונתו.

סנהדרין ל"ט ע"ב:

ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמואל חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע"ז בשלמא למאן דאמר לשם שמים היינו דכתיב ויהי קצף גדול על ישראל אלא למאן דאמר לשם ע"ז אמאי ויהי קצף (ותירצו מה שתירצו)

אם הקטרוג הוא מצד מסירות הנפש של מישע על אמונתו (שעם ישראל לא היו קנאים כמוהו) - מה לי לש"ש מה לי לע"ז?

על מקריבי הקטורת משה אמר: "ויחר למשה מאד ויאמר אל יי אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם"

רשב"ם:  אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפלה שיתפללו לך כי כל הקרבנות גם התפלה יקראו מנחה

סנהדרין צ"ו א' מסופר על נבוכדנצר שפסע ג' (או ד') פסיעות ואילולא גבריאל העמידו, לא הייתה תקנה לשונאי ישראל

רש"י שם:

מדוע דרך רשעים צלחה - מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים:

לא היה להם תקנה - שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:

יד רמ"ה שם:

ואוקמיה קמיה כי היכי דלא לצטרך תו למרהט בתריה ולקבולי אגרא טפי והוו מיענשי ישראל על ידיה מקל וחומר ומה זה שלא נצטוה חס על כבודו של מקום כך ישראל שנצטוו על אחת כמה וכמה שהיה להן לחוס על כבודו של מקום וכיון שלא חסו דין הוא שלא ישאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט:

סוטה מ"ז ע"ב:

אמר רבי חנינא: בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים.

חזקוני על הפרשה:

בנה לי בזה שבעה מזבחת – כדי להכריע שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים עד משה. אדם, הבל, נח, אברהם, יצחק, יעקב, משה, כדי להציל בהם ארץ שבעה עממים וכנגדם נשא משלו שבע פעמים. שבעה פרים ושבעה אילים כך מנהג דברי בני אדם וגם בתורה מצינו בכמה עניינים שבעה שבעה.

///

אני מבין שזה קשה לעיכול אבל בחיאת, את התורה צריך להבין מינה ובה, יש מיליון מדרשים ופרשנויות ראשונים שתומכים בפשט הפשוט של הדברים ואין צורך ללכת רחוק ולחפש פירושי אחרונים מתחת לאדמה (שיכולים להיות אמנם דרושים מעניינים בפני עצמם אבל ממש לא תחליף להסבר הפשוט) ולעקם את ההבנה הבסיסית, זה הפשט של המדרשים, אני באמת לא מבין למה צריך לבוא עם "תוצאה ידועה מראש" שאליה צריך לכופף את כל המדרשים והראשונים

כי אני באמת לא מבין, מה זאת התפילה הזאת? ממה נפשך, אם מי שהמזמור מדבר עליו הוא צדיק וראוי שתפילתו תתקבל, אז למה להתפלל נגדו? ואם הוא רשע, אז למה שתהיה ה"א שתפילתו תתקבל? ועוד להרע לצדיק?

ובאמת מציאות בפועל יש הרבה מוסלמים שמאמינים בקב"ה ומתפללים אליו ברצינות אלא שהם מתפללים נגד עם ישראל וזה מעורר מידת הדין וצריך להתפלל שהתפילה שלהם לא תפעל שום פעולה רוחנית ותחטיא את מטרתה ואף תיהפך להם לחטא ולמכשול

אני קורא את כל מה שכתבת

ואני רואה שהכל זה בעיה של קיטרוג, שאותו גוי עושה מעשה במסירות נפש לש"ש אז יש קיטרוג על ישראל

או שלאותו רשע יש זכות ממעשה טוב (גם תפילה זה מעשה טוב) אבל לא שעצם התפילה שלו מתקבלת.  

ולא ראיתי שכתוב שהתפילה של הרשע היא להזיק לו וצריך לבטל אותה

ר' אהרון ראטה שם מביא את הגמרא בגיטין נז על מה שעשה הקיסר אחרי שבר דרומא הרג בחייליו כל כך הרבה

"שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא"  ובכל זאת הגמרא אומרת "אכשליה פומיה לבר דרומא וכו'"  זו לא התפילה שפעלה כלום אלא הפליטת פה של בר דרומא

נראה דברים אלו היה מתחלה חושב כן בלבבו אך לא היה מוציאן מפיו ואם השם יתברך היה דן אותו להפילו כפי מחשבת לבבו היה נראה כחלול השם שזה לפנים נלחם בעד ישראל ואין העולם יודעים דברים אלו שהוא חושב ואומר בלבבו אך אחר שאמר הקיסר בקשה זו היה סייעתא דשמיא שאותם הדברים שהיה ההוא בר דרומא אומר בלבבו הוציאן בפיו וידעו העולם שהוא כופר בהשגחתו יתברך ולכן במפלתו לא נעשה חלול השם אלא אדרבה נעשה קדוש השם.

אלא שהייתה לקב"ה הזדמנות "לתפוס טרמפ" על התפילה של הקיסר שהפלת בר דרומא תהיה קידוש ה' ולא חילול ה'

אבל אם בר דרומא לא היה חושב ככה בליבו לא היה קורה כלום כי התפילה של הקיסר לא באמת מועילה

איך אתה מפרש את הגמרא "אין לך תפילה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב"?

זה חז"ל מפורש הרי

אם לעם ישראל אין על מה להיתפס אז לא יועיל לגויים גם אם יתפללו מאתיים שנה רצוף

אבל ברגע שיש אז הפורענות "תופסת טרמפ"

לגבי אותה גמ'

המשך הגמ': "אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו"

לא אומר שעם ישראל (שהוא לא עשו מן-הסתם) לא יכול לנצח במלחמה

אני חושב שהכוונה לפירוש סימבולי יותר כלומר שאין בה מכוחו של עשו או מהגישה שלו (אכזריות ושפיכות דמים - ובאמת אי-אפשר לנצח בלי המידות האלה)

ולגבי תפילה אפשר להסביר אותו דבר

ובאמת עכשיו הסתכלתי בבן יהוידע וראיתי משהו דומה

אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב). פירוש מִזַּרְעוֹ כלומר ממדתו כי המידות נקראים תולדות של הצדיקים כמו שאמרו (בראשית רבה ל) תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, ויעקב אבינו ע"ה מדתו אמת וצריך שיהיה המתפלל להתפלל במידת אמת שלא יהיה כאותם הכתוב בהם יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי (ישעיה כט, יג)

ולדעתי יש סיבה למה לא פירש כפשוטו

מעניין מה שאתה אומר לגבי הפירוש בבן יהוידע

אבל נראה לי שאפשר לפרש שאם גוי מבקש באמת אין הכי נמי הוא מוסיף כוח לשר שלו לקבל שפע לאומה.. מצד המעשה הטוב שלו

הסתכלתי עכשיו בספר בדרך ה', וזה מה שהוא כותב בחלק שני אות ד' (בעניין ישראל ואומות העולם)

"ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב״ה תיקון כל הבריאה ועילוייה כמו שכתבתי, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם, 

להאיר ולהשפיע או ליסתר ולהתעלם ח״ו ע״פ מעשיהם. 

אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו ית״ש או הסתרו, 

אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו"

הייתי שמח לצלם את הקטע הזה מ"שומר אמונים", אבל אני לא זוכר איפה זה, וזה ספר ענק 😮‍💨

נגד תפילת אויביו ורשעים.

כמו שציינתי משה התפלל שלא תקבל מנחתם" של 250 איש שקמו נגדו.

לכן כתבתי את זה בתוך מרכאות כאלה.. אין לי שם אחר לזה

שזה הפרק שדוד המלך היה אומר במלחמותיו הוא אמר שהפרק הזה הוא כמו חרב חדה "חרב פיפיות"

שמקובל בידינו שהיה ההמנון שיצא דוד וחיילותיו לקרבות.

יטעו להתיר לאו של עבודה זרה לגויים שזה איסור חמור.

גם גוי חייב לעבוד את ה' ולהתפלל אליו ישירות, ולא דרך השר שלהם, אחרת זה עבודה זרה וזה היה טעות אנוש כמבואר ברמב"ם חלק א'.

דיון אחר לחלוטין זה מה שכתוב בזוהר, ברמב"ן על התורה ושערי אורה ואחרונים לקחו את רעיונות מפורשים אלו שהנהגת הגויים זה על ידי שר מיוחד בשמים ש-ה' נותן לו רשות לשלוט בהם.

אבל הגוי חייב לא להתפלל לשרו, אלא ישירות ל-ה' ו-ה' משפיע לשר לתת שפע לעם שהוא ממונה עליו.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.