הערבים גמורים סופית. לא מבינים שהם עשו את הטעות הגדולה של החיים שלהם. הם רצחו אותנו באמצע שמחת תורה.
יום השמחה הכי גדולה ויום הקירבה הכי אישית של הקב"ה וישראל, יום שעליו נאמר "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" (זוהר סד,א). ובגמרא: "משל למלך שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך" (סוכה נה).
ובכך הערבים עברו על השבועה "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"
ופירש רש"י: בנות ירושלים הם הגוים, אני משביעה אתכם שדמכם יהיה הפקר כאייל השדה, אם תערערו את האהבה בין ישראל לה' בעוד שהיא נחפצת, כלומר בעת שהיא בעיצומה.
ואין יום שבו האהבה כ"כ מתעוררת, כמו שמחת תורה. אפילו יום כיפור שונה, כי יש בו גם דין ויראה.
ברשעותם הערבים קטעו וערערו שמחה יקרה זו, ובכך נחרץ דינם ואין שום תקומה למפלתם ללא ספק, להם ולכל מי שתומך בהם ויעז להצרף לצידם, כי עברו על שבועת מוות, ושבועת ה' לא מתבטלת בשום טצדקי שבעולם.
