מתבגר רוצה לנסוע לדרוםפליונקה

להתנדב , לאסוף איזה יבול.

שאלה האם לזרום עם זה? בעלי ממש מתנגד. יש לו הרגשה (גם לי) שנסיעה היא לצורך התאווררות וקצת אקשן.

התחלתי לברר מי מארגן , אמר שהם מארגנים בעצמם. אחרי עוד כמה שאלות התברר שישיבה עזרה להם לארגן נסיעה ושילמה על הסעה.

ופשוט נמאס שהם עושים דבר כזה מאחורי הגב. ועוד מארגנים נסיעה ליישוב שרובו בכלל מפונה והם בעצם יסתכנו בשביל יבול.

בעיה היא שילד נעלב קשות, אמר שאנחנו לא מרשים כלום, שהוא כבר גדול , שאנחנו סתם בטראומה, התחיל לבכות.

אין לי כוחות נפש לזה. בישיבה אין לימודים, כולם מגויסים חוץ מר''מ של הכיתה שלהם, אבל הוא לא עושה איתם שום זום  , במקום זה עזר להם לארגן נסיעה לדרום.

פשוט עייפה וכועסת..

יואו, מחרפן באמת🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י


אין צורך במתנדבים איפה שאתם גרים?

או במקום "בטוח" יחסית?


יש אזורים יחסית רגועים בדרום, אבל אין לדעת מתי הם פתאום הופכים להיות לא רגועים.

יש דרישה לנערות שיעזרו עם ילדיםפליונקה

או לאוכל מבושל לחיילים ולבעלי רכבים.

הייתה בקשה לעזור בכרם באזור, אבל הוא אמר שבעלים יכולים להסתדר לבד

לגביתהילה 3>

התאווררות ואקשן

כן חשוב לדעת שדי כמו המבוגרים, גם לנוער זו תקופה מאתגרת

יש בה פחות פניות ללמידה, יש מתחים מצד שני וגם רצון טוב לעשיה.

אני אישית לא בהכרח רואה רע בהתאוררות וקצת אקשן מסוג כזה כרגע. אפילו רואה טוב

מה גם שלמיטב ידיעתי לפחות בחלק מקומות זה ממש חשוב והכרחי

אגב לא רק לחקלאים, אחוז גדול של הירקות והגידולים שאנחנו צורכים בארץ

מגיע מהאיזור, ופגיעה בגידולים יכולה ליצור מחסור או עליית מחירים וכו.


יחד עם זה, אם אתם חוששים בטחונית-לגיטימי לגמרי

וגם אם יש ציפיה שילמדו כרגע, נשמע שכדאי לברר ולשוחח על הדברים עם הישיבה/הר"מ/ההנהלה וללבן אותם.

כן יכולה להגיד שממה שידוע לי הכיוון שיוצא כרגע ממשרד החינוך הוא לא להלחיץ בפן הלימודי

מסכימה ממשאביול
אכתוב לך בכנותפליונקה

לא אהבתי את התגובה שלך. את הרצון לא בריא של מתבגרים לאקשן לא צריך לעודד אלא לאזן.

לגבי מחירי ירקות. אני באמת לא מצליחה לנסח פה בצורה מנומסת מה אני חושבת על טענה הזאת. מישהו צריך להסתכן בטיל בראש בגלל מחירי ירקות?

מי אוסף בשגרה? בטח פועלים מעזה...אז עכשיו כולנו משלמים מחיר, וירקות הם חלק זניח ממנו.

לא רואה פה שום ערך. יש פה נוער תמים ומשועמם עם אידיאלים , אז מותר לגזור עליו קופון? על אותו משקל אפשר לדרוש גם להתנדב בבניה , ובכל תחום בעצם. אה, בלי ביטוח ובלי כלום. כדי לחזור ללמוד הם צריכים שומר חמוש ומקלט תקני. אבל לאסוף ירקות ליד עזה זה אמור להיות על אחריותי?

כולם כבר חזרו ללמוד בצורה כזאת או אחרת , ר''מ שלו לא מגוייס, שיעבוד במקום מארגן דברים מאחורי הגב.

אם נערים באמת היו מארגנים הכל בעצמם, עוד הייתי מבינה. אבל ככה?

נכון צריך לאזן- למשל לנתב אותם לעשייה חיובית ויעילטארקו

שזה בדיוק מה שעשו פה.


באמת צריך נוער מתנדב שיעזור עם היבול בדרום

באמת עזבו להם המון המון עובדים- חלק עזתיים עם אישורים שכמובן אין להם אישורים היום

וחלק תילאנדים שברחו חזרה לתיאלנד....


ומה שאני מכירה זה שיש להם שם מרחבים מוגנים וכמובן שזה בתיאום עם הצבא וכו.


את יכולה להחליט שלא מתאים ולא נכון לך לשלוח

אבל לא לזלזל בצורך, וגם לא בזה שנוער הולך להתנדב שם. זה חשוב מאוד מאוד וזה מלמד לא פחות מלימודים בתיכון.

אני לא הייתי מעיזה לבקש ממישהופליונקה

להסתכן בשביל יבול . ובטח אם זה קטינים.

אם תאילנדים ברחו כנראה מסוכן שם. ואם יקרה משהו, הכל ייפול עליי. כי אני נתתי אישור.

לגבי מיגון, באזורים האלו זה כמה שניות או מיידי.

גם בלי מלחמה מי שעובד שם , מסתכן. כל המצב הזה לא הגיוני. אם חקלאי יכול לשרוד רק עם אויבים מעזה, עניים מתאילנד או מתנדבים חינמיים, וכל זה תוך סיכון חיי אדם, צריך לשקול את השיטה מחדש.

לגבי צבא , גם את מסיבת טבע הם אישרו. וקראתי פייסבוק שלהם, התרשמתי שחצי מהמשתתפים לא באמת קלטו לאן הם הגיעו, זה היה מוגדר "שעה מתל אביב".

גם פה נוער לא באמת מבין את הסיכון.

ונגיד , מישהו אחד יישאר נכה כי חייבים דחוף לאסוף יבול, איך אמורים לחיות עם זה? ואיך לתת דין אחרי מאה ועשרים? מה נגיד שם? סיכנו נער כי רוצים ירק זול , ועובדים אמיתיים עולים כסף?

אז בעצם פתחת את השרשור בשביל לפרוקטארקו
לא כדי לשאול מה דעתנו...


זה סבבה ולגיטימי אבל פעם הבאה יהיה יותר נעים שתכתבי את זה בתחילת השרשור מאשר שתתקפי כל אחת שחושבת שונה ממך....


אבל שאלת אם לדעתנו לזרום עם זה...🤷

מצטערת , לא רציתי לפגועפליונקה

בהתחלה באמת הייתה התלבטות. אחר כך פחות. כי חשבתי בהתחלה במונחי התנדבות לדרום . ואתן חידדתן לי שמדובר פה במחירי ירקות. גם כתבתם שייסע כדי לא לשבת בבית  ולהתאוורר.

אז קראתי וקצת התעצבנתי כי דברים האלו לא מצדיקים את סיכון. 

העניין זה ממש לא מחירי ירקותאביול
השדות שיש לנו בארץ ישראל הם לא סתם. כל שדה כל שטח בבעלות יהודית זה דבר משמעותי במיוחד היום שיש מלא יבוא ומלא ערבים שמשתלטים על שטחים. אז כן, חשוב מאוד לחזק את החקלאים בדרום. וכן, הם צריכים את העזרה שלנו. לא בגלל מחירי ירקות אלא כדי לחזק את ההתיישבות שלנו בארץ ישראל. 
בהחלט.לפניו ברננה!

ויש חקלאי שמסר את הנפש על האידאל הזה ואלפי אם לא מליוני שקלים ילכו לפח והפרנסה שלו תפגע.

העובדים האמיתיים מפחדים. אף אחד לא אמר לתילאנדים לקום ולברוח. טבעי ומובן שתחששי לשלוח את הילד שלך לשם, אבל זה לא חוסר הגיון ולא מכעיס 🤷‍♀️ שמעתי על עובדים זרים שברחו גם מפתח תקווה וירושלים..

@פליונקהתנסי להפריד בין הדאגה שלך לבין הכעס על המורה לבין העובדה שהילד שלך גדול ויש לו רצונות משלו. יש גיל שכבר מה שעושים זה להדריך וכבר אין כל כך השפעה על הבחירות שלהם...

לגבי מורהפליונקה

אני אגיד למה אני כועסת. כי היה מקרה שבן שלי עם חברים ישנו בחווה ליד הישוב לחזק ולעזור, וזה חמש דקות הליכה. אז קיבלתי חזק על הראש מצוות הישיבה שצריך לשאול וזה סיכון בטחוני וכו' וכו' . למרות ש

זה לא כזה מסוכן אבל באותו שלב הם היו אחראים ולא רצו לקחת אחריות אם קורה משהו.

עכשיו הם לא אחראים רשמית על כלום ופתאום שום דבר לא מסוכן

לגבי רצון של ילד. אם קורה משהו זה נטו עלי ועל בעלי. כשהוא יהיה מספיק גדול להתמודד בעצמו , שיעשה מה שבא לו.

אני לא מעוניינת לשאת בתוצאות של דברים שאני לא שלמה איתם .

לדעתי את לא כל כך מבינה שבגיל ההתבגרות אחריות עדיין על הורים. או על אפוטרופוס. עד גיל 18.

אפילו תעודת זהות לא נותנים בלי חתימת הורים כי היא ביומטרית עכשיו.


באמת מעצבןלפניו ברננה!

שכשזה האחריות שלהם הם לא מאפשרים

וכשזה האחריות של ההורים פתאום הכל אפשרי.

אני לגמרי מבינה שהאחריות על ההורים גם בגיל ההתבגרות. ובכל זאת בשורה התחתונה הילד כבר גדול בוגר ועצמאי.. (או לפחות חושב שהוא ככה. החשיבה שלו שונה משלך. זה כבר לא ילד בכיתה א' שאם אמא אומרת על משהו זה מסוכן אז הוא מקבל את זה ללא עוררין.)

לא סתם התורה מחייבת במצוות מגיל 13 - כי זה גיל שהילד כבר מספיק בוגר להבין את ההשלכות של המעשים שלו.

אגב לא התכוונתי שבהכרח תסכימי שהוא ילךלפניו ברננה!

התכוונתי שתסבירי לו מה מפריע לך ברעיון הזה ותנתבי למקומות חיוביים מבחינתך.

מתוך שיח.

לגבי גיל 13נפש חיה.אחרונה

היום זה ממש לא כמו המושגים שהתורה משתמשת בהם או חז"ל.


ילד בן 13 לא בטוח בכלל שהוא מודע למעשיו או להשלכות.


ולכן בעיניי האמא צודקת שהיא אחראית על הילד.

מה הכוונה לשאת בתוצאות?דריה פלג

שואלת באמת.

איזה הבדל יש מבחינת הורים אם קורה חס וחלילה אסון לילד בגיל 17 או בגיל 19?

בשגרה הייתי מסכימהפליונקה

אבל מי אוסף ירקות בזמן מלחמה קרוב לקו גבול?

ואנחנו כחברה צריכים להבין שגם עבודה בשדה , בבניה , בבית אבות עולה כסף .

את לא יכולה ליישב כלום לטווח ארוך אם מי שעובד בפועל זה פלסטיני או מתנדב .

זה לא הולך ככה.

אם כולם יהיו מנהל או מטפל , לא יהיה כלום...

זה נכוןלפניו ברננה!
הפריע לי שאמרו שיביאו הודים שימלאו את התפקידים האלה במשק. ומצד שני ככה הכלכלה שלני בנויה כרגע וזה לא ישתנה ביום אחד..
נשמע שאת ממש לא מכירה מה קורה בשטחאביול
אין לי זמן להאריך, בע"ה אחר כך 
מנסה להסביראביול

חקלאות זה ענף של עבודה מאוד קשה, והשקעה גדולה. לצערנו בשנים האחרונות הציבור הישראלי קצת זנח את החקלאות, וכבר אין הרבה עובדים יהודים. אז בחוסר ברירה מעסיקים גויים ערבים או תאילנדים. זה תהליך ארוך שעברה החברה הישראלית.

ויש המון אנשים שהחקלאות היא הפרנסה העיקרית שלהם והם צריכים עזרה כי הפירות והירקות נובלים בשדות. ואם לא תהיה אחיזה יהודית בקרקע הערבים ישתלטו.


בקיצור. את לא חייבת להסכים לו ללכת. אבל תביני שזה באמת חשוב

אם לא תהיה אחיזה חקלאית בקרקעדיאט ספרייט

יבנו שם וילות ואם לא היום מחר.

אנשים יעשו הרבה מאוד בשביל וילה על חצי דונם.

וחוץ מזה לא אם לא יתיישבו שם זה לא אומר שזה יעבור לידיים ערביות,

זה בתוך גבולות המדינה זה יישאר שטח ספר. 

גם בתוך המדינה, אדמות לא מעובדות עוברות לבדואיםhosh

סיפר לי קולגה שהוא בן למשפחה חקלאית במרכז הארץ. סביו הפסיק לעבד את השדות לפני מס' שנים. הוא חכר את השטח מקק"ל לאורך השנים.

לאחר שסביו פרש, השתלטו על השטחים בדואים ואין אפשרות לפנות אותם... כך אנחנו מאבדים שטח ואחיזה.

וזה במרכז הארץ. בדרום / צפון, המצב קשה יותר.


לא מדברת על ההיבט של עצמאות תזונתית, עבורו אנו חייבים חקלאות, ולא יכולים להיתלות בארצות זרות.

אז שובתהילה 3>

כתבתי את דעתי, וכנראה שאת חושבת אחרת והכל טוב

והשורה התחתונה, שאם זה נראה לכם מפחיד ולא מתאים, לגיטימי לגמרי וכדאי לתקשר עם המחנך ו/או ההנהלה...

שמה לך כאן קישור לסרטון וידאו של חלק נוערבאר מרים

ומה שהם עושים בדרום..


אני יודעת שזה נשמע ממש מפחיד..

אבל תראי מה הם מקבלים מתוך הנתינה שלהם!

אולי שווה להתאמץ ולהתגבר על הפחד בשביל מה שהבן שלך יקבל מבחינה חינוכית מהפעילות הזאת?


לא שופטת, ומבינה לחלוטין את הקושי... גם לי יש בנים במקומות לא פשוטים מבחינה ביטחונית ומה שמחזק אותמ זאת התרומה המשמעותית שלהם למדינה ושל העשיה שהם עושים כיום לעיצוב האישיות שלהם לטווח רחוק..

הייתי שולחתשלומית.

אפילו אם ברור לי שהנסיעה היא נטו להתאוררות. ברור שהוא צריך התאוררות! מה מתבגר אמור לעשות כל היום בבית?

ואני חושבת שהרצון שלו לנתב את הצורך בהתאוררות לטובת סיוע לחקלאים ולא לטובת צפיה רצופה בסרטים או הסתובבות בכל מיני מקומות מפוקפקים

היא טובה, ותוציא אותו מהתקופה הזו מחוזק ולא מוחלש כמו שכנראה יקרה להרבה מהנוער שמשועממים ומתוסכלים עכשיו

אצלי ביקש לחזור לישיבת הסדר באשדוד ואני לא רגועהאור123456
מבינה למה זה מלחיץ אותך, לא יודעת מה הייתי מחליטהחילזון 123
אבל גם מבינה למה זה חשוב ההתארגנויות האלו. באמת יש בעיה של אספקה כרגע מהחקלאות וצריך המון עזרה שם.


אגב התאווררות ואקשן בגיל הזה זה לא סתם, זה חלק מבריאות הנפש שלהם.

אני לא הייתי שולחתדיאט ספרייט

ואני כותבת מראש שאני רחוקה מאוד מלהיות אישה צדיקה.

אני לא מצליחה להבין למה אנשים מבקשים מתנדבים לעבודה שצריך לשלם עליו כסף?

נניח יש עגבניות בשדה ולא קטפו אותן,

הבן שלך יבוא לקטוף והחקלאי ירוויח מהמכירה שלהן.

הוא לכל הפחות צריך לשלם את מה שהוא משלם לתאילנדים והוא הרי משלם לתאילנדים גרושים, אז בעצם הוא צריך לשחוק את הרווח שלו ולשלם קצת יותר ,אההה אבל בעצם זה לא משתלם לווווו,

ופתאום זה כבר לא אידיאולוגיות והתיישבות ומבחינתי שישארו העגבניות על השיח.

אם הוא צריך להתאוורר שילך לנחל,

לטבע,

לים. 

יש משהו במה שאת אומרתאביול

לפחות לשלם כמו שמשלמים לתאילנדים.

אבל הנחל והטבע לא קשורים בכלל למצב. לא דיברנו על ללכת להתאוורר אלא ללכת להתנדב כדי לנתב את הכוחות לדברים טובים. לא סתם לטייל

לדעתי לתור את הארץ זה גם לנתב את הכוחות לדבריםדיאט ספרייט

טובים, טיול בארץ הקודש זה לא לטייל סתם.

ודיברו פה גם על איוורור.

לא הצעתי לטייל בקניון.

אני מבינה שהתנדבות מכל סוג,

היא דבר מבורך אפילו מאוד,

אבל אי אפשר להפחית ממעשים אחרים שיפים לבני הנעורים.

צודקתאביול
אבל זה לא מה שיתרום עכשיו למאמץ המלחמתי, בעיניי
בהרבה מהעבודות האלו באמת פירסמו שזה בשכרחילזון 123

אבל אל תשכחי שלפעמים מספקים להם גם אוכל ומקום לינה.  והם מן הסתם לא עובדים בקצב של הפועלים המנוסים.

חוץ מזה שעכשיו זה רק להציל חלק מהיבול, זה לא שהנערים ישארו שם לטווח ארוך והעסק יתםקד כרגיל.

אני מבינהדיאט ספרייט
יש מחסור בכח אדם..באר מרים

הרבה חקלאים לגמרי מוכנים לשלם..


אבל

התאילנדים ברחו

הערבים בסגר

הצעירים מגוייסים


ולכן חסרות ידיים עובדות

אם אפשר לכתוב משהו בנושא חקלאות...5+

אחד ההשתרשויות העמוקות של עמ"י בארץ הוא החקלאות. יש המון מצוות בתורה שקשורות לחקלאות בארץ ישראל דוקא. הנחלות שחולקו בכניסה לארץ ישראל אחרי המדבר היו כך שכל משפחה תוכל להיות בעלת אדמה ולעבוד את האדמה. זה השורשים שלנו פה. גם בקום המדינה היו המון חקלאים, ככה ירשנו את הארץ גם בפעם השלישית. בדור האחרון יש קלקול גדול שהחקלאות במדינה נהייתה איזה דבר שולי והמדינה במקום לעזור לחקלאים מערימה עליהם אינסוף קשיים, מהעלאת מחירי המים כל הזמן ועד חוקים דרקוניים בנושא העסקת תאילנדים או אחרים. הם סובלים בכל חלקי הארץ מגניבות תמידיות של ערבים, שמעתי ממקור ראשון מחקלאים שאני מכירה על ערבים שהם העסיקו שביום היו עובדים חרוצים ובלילה הביאו את חבריהם לגנוב ציוד חקלאי יקר, תבואה וונדליזם. שלא נדבר על חקלאי העוטף שסובלים כבר שנים מבלוני תבערה ששורפים להם את השדות. והמדינה? מה היא עושה עם זה? היום להיות חקלאי זה אומר שאין לך מושג מה יהיה מחר. יש המון חקלאים שנטשו את המקצוע, לא בגלל שאין להם עניין בחקלאות אלא בגלל שהם לא הצליחו לגמור את החודש. המדינה במקום להקל על החקלאות בישראל ולהגן עליה, פותחת את שעריה ליבוא ירקות מארצות ששונאות אותנו כמו ירדן וטורקיה. ועדיין מחירי הפירות וירקות מרקיעי שחקים.

אין היום יהודים (מלבד בודדים שבד"כ חיים בחוות בשומרון והאיזור) שמוכנים לעבוד בחקלאות בתור פועלים פשוטים. אפילו צעירים חברי קיבוצים כבר בקושי עובדים בחקלאות כמו שהיה פעם כשההורים שלי היו צעירים.

המצב הזה מחייב להביא עובדים זרים או ערבים. כרגע אף אחד לא רוצה להעסיק ערבים והתאילנדים ברחו. (ד"א תאילנדים שברחו למעסיק שלהם ועדיין נמצאים בארץ, לפי החוק המעסיק ממשיך לשלם להם ביטוח בריאות ועוד כל מיני דברים למרות שהם לא עובדים אצלו. זה קורה המון גם בזמן רגיל.) מה שמשאיר את החקלאים ללא עובדים. ללא עובדים לא רק היבול שנמצא כרגע מוכן לקטיף לא יקטף וילך לאבדון ולא יגיע אלינו, אלא גם יבול שעוד לא הבשיל או צריך להזרע עכשיו לקיץ או לשנה הבאה לא יהיה. זה כבר יצירת מחסור להמשך. וזה לא רק יצירת מחסור, זה גם גורם לטרור לנצח. חקלאות היא אידיאל והתיישבות וחיבור לאדמה שלנו. ללא חקלאות, לא תהיה לנו אחיזה בקרקע.

החקלאים צריכים כרגע מתנדבים, בשביל כולנו, לא בשביל הכיס הפרטי שלהם. הם מפסידים כבר המון. כלל לא בטוח שיצליחו למכור את המעט שיצליחו להציל במחיר שיהיה להם איזשהי הכנסה בכלל (ד"א בחקלאות יש המון הוצאות הרבה לפני ההכנסות, תחשבו שלפחות חצי שנה בירקות ותבואה, ובעצים זה 4 שנים, הם עובדים ומשלמים על השתילים, המים, העובדים, הציוד החקלאי, ההשגחה בעניני כשרות ובעניני בריאות ורואים כסף רק כשהם מצליחים למכור את היבול. המון יבול בכלל לא נמכר כי רשתות המזון מעדיפים לקנות מחו"ל ירקות זולים יותר וללא פיקוח תבאורתי הרבה פעמים.) אז נכון שיש מקומות שכלכך מסוכן שם שעדיף לא להתקרב. אבל יש מקומות שזה סיכון סביר להיות שם עכשיו.(בכל המדינה כרגע יש איזשהי סכנה) צריך לבדוק בפירוט על כל מקום ולהחליט. ובואו נעזור לחקלאים שלנו במקום לפרנס את האויבים שלנו.

עלינו לעודד את החקלאים שלנו הצדיקים. הם עובדים קשה וסובלים למען כולנו.

כל מילה!!לפניו ברננה!
כתבת ממש יפה ונכון.מתואמת

ורוצה לשתף:

היינו בניחום אבלים אצל קרוב משפחה מעוטף עזה שאיבד שם את בנו. וכשהוא דיבר על מטע כלשהו שהיה לו ונאלץ מסיבות שונות לוותר עליו ולחסל אותו, היו לו דמעות בעיניים - כמעט כמו שהיה לו כשדיבר על בנו שנהרג!

אז החקלאות היא החיים שלהם, של בני הקיבוצים והיישובים שעוסקים בחקלאות. והחקלאות היא גם החיים שלנו, אם אנחנו רוצים לאכול פירות וירקות תוצרת הארץ...

וכן, לפעמים צריך לסכן את החיים בשביל זה. (כמובן, בצורה מבוקרת, אבל בלי ביקורת)


נכון, קל לי לדבר אולי, כי אין לי בן בגיל מתאים (ובאופי מתאים) בשביל עבודה כזו, אבל כן חשבתי לשלוח את בעלי (שלא מגויס) לצורך זה... (לא הסתייע בסוף לצערי)

אבל באמת ההבנה הזו, כשצפיתי בדמעות של החקלאי המבוגר מהעוטף, טלטלה אותי...

כל מילה בסלעאביול
תודה שכתבת את זה! ממש חשובקופצת רגע
הצטערתי מאוד שהתייחסו כאן בשרשור לחקלאות רק כאל סוגיה כלכלית, אבל לא ידעתי לנסח את מה שכתבת כל כך יפה, תודה! 
לא הייתי שולחתדור רביעי

וכן הייתי מדברת עם המורה על ההתארגנות מאחורי הגב.

לא מקובלת עלי התנהלות כזאת.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושיתאחרונה

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדניתאחרונה

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאניאחרונה

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מיתאחרונה

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

דרכים לויסות הורימדברה כעדן.

מרגישה שצריכה שיהיה לי רעיונות פרקטיים לארסנל הויסות שלי. חוזרת מהעבודה ישר לילדים ואז איתם עד 8 בערך עד שבעלי חוזר ואז ממשיכים לסדר את הבית לארגן את הילדים ומדי פעם בורחת לפלאפון.. אולי יותר מדי

איך מוצאים זמן לקבל איוורור? יודעת שזה קריטי וחשוב... מתי באמצע היום לשים את זה?

מה לעשות? רעיונות למה לעשות בזמנים האלו?

באיזה גילאים הילדיםהשם שלי

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

עד גיל 11מדברה כעדן.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

שייך שהגדוליםהשם שלי

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

אפשרoo

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

הכי טוב - אם את יכולה לבקש מהגדולים שישמרו על הקטנמתואמת

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

תודה רבה!מדברה כעדן.

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

השנקל שליכל היופי

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

וואו זה קשוח...אוהבת את השבת

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

טוב מאד שאת מודעת לצורךתהילה 3>אחרונה

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה