שוקולד. חייבת דחוף.

שיקנו לי משהו שנתקעתי בלעדיו, ויש רק הכי קרוב רבע שעה נסיעה מכאן.

קניות.

להביא ארוחה מבושלת (כשאת מכינה לבית להכין קצת יותר...)

אפילו רק לשאול אם צריכה משהו זה משמח ומעודד (ואם את לא יכולה לעזור פיזית, אפשר לנסות לתווך שמישהו אחר יעזור לה)

אבל אולי להעסיק את הילדים לכמה שעות שהיא תוכל לטפל בבית.

או עזרה בקניות. 

ילדים לשחק אצלכם בצהריים אפילו לשלושתרבעי שעה שעה,

אם יש כח להכין ארוחה כלשהי

אם לא אז אפילו משהו בקטנה לה בערב או בבקר

מנת מרק, סלט ולחמניה, שוקולד ועוגיות

להציע לקנות דברים אם אתם בקניות, להזמין לארוחות בשבת

לארח לחברה אם היא בקטע

להציע עזרה בכללית עם הילדים/נקיון/כביסות אם יש לך יכולת או ילדים גדולים יחסית

אם זה יותר פשוט ויתאים לה

להזמין את הילדים שלה לארוחת ערב/בקר

אם המסגרות אצלכם רחוקות אולי לעזור באיסוף או פיזור

אפילו של חלק מהילדים

ממש דברים קטמים של יומיום

שאוכל לנוח או להיות סתם עם התינוק ולהרגיש קצת "חופשת לידה"

לקבל אוכל מוכן לצהריים, שלא תצטרך בתוך כל התמרונים לדאוג גם לזה..

להציע לקנות דברים או לאסוף ולקחת ילדים למסגרות אם יש, כמו שאמרו פה

אבל בעיקר להראות התעניינות. אפילו לדפוק מדי פעם ולשאול מה נשמע, כדי שיהיה ערוץ פתוח שאפשר לפרוק אם צריך (כי כ"כ קשה לפעמים, ואין את בעל לפרוק לו. הלבד הזה הוא הכי קשוח 😔)

איך בא לי 2 מתנות:

מנקה!!

לק ג'ל!!

ושניהם בחינם!!!

😶‍🌫️😶‍🌫️😶‍🌫️

אני מניקוריסטית מתחילה ועושה לק גל בחינם..

אז בשמחה.

אבל האמת האמת

בשקט בשקט

יש מצב שאני שמחה על כך.

יש תחושה של שגרה (אין כאן הזעקות ב"ה) ולא תחושת חרום כמו שהיה בהתחלה, ואם היו כל הזמן דואגים לי יש מצב שזה היה משאיר אותי חרדתית..

לא שזה לא היה נחמד.  אבל אין פה את זה אז אני מוצאת נקודות אור..

קצת מזכיר לי אחריי הלידה אצל אמא שלי- הרגשתי כמו איזה יונה פצועה שצריך לדאוג לה, ולקח לי מלא זמן לקום מהמיטה ולהרגיש נורמליות, מאשר שחזרתי הביתה והדברים היו תלוים בי, אז יותר מהר "הבראתי"- הרגשתי שחזרתי לחיים שלי ולשגרה. ולא לשגרת "יולדת פצועה מסכנה"

א. להתעניין להתקשר לשלוח הודעות חיזוק זה ממש חשוב

ב. פינוק קטן מדי פעם- בלי השקעה אפילו..רק לקנות שוקולד עם פתק ולהסיאמככה בערב או משהו אחר קטן ומפנק

זה סתם קצת מחמם את הלב

ג. ובפרקטיות מאוד מאוד עוזר עזרות קטנות

לקחת אליך את הילדים שלה לשעה כדי שתוכל לנוח. זה עזרה משמעותית מאודדד

להכין מדי פעם צהרים אפילו בהכי פשוט

לשלוח אליה נערה לעשות כלים אוצכבידות וללשם לה על שעת עבודה נגיד

לעשות קניות

לתת תחושה נעימה אשאם צריכה נגיד ללכת לאיה סידור בעיר או לרופא או מהשהו שאת. יכולה לעזור

אפילו לשלוח את הבעל תזרוק את הזבל לפעמים זה נחמד

תלוי גם כמה ילדים יש ובגילאים

אבל אני הייתי שמחה

קודם כל שיבואו שעה לשמור על הילדים אחרי צהרים אפילו פעם בשבוע

שאני אוכל לזרוק את הזבל ללכת לקניןת רגע לקפל כביסה

וגם שיכינו אוכל נורמלי, אפילו לא הכי בריא אלא משהו שמפנק את הילדים שהם ירגישו שעם ישראל מעריך את זה שאבא שלנו שומר עליהם

כי הם מאודד רוצים שהוא יחזור,  במיוחד הגדולה

ומרגיש לי שאם יבואו מגיד ארוחה שווה כי אבא שלהו מגויס אז זה יעשה לה טוב

וגם לי האמת 

כבר זמן ארוך..

עוזר לי שמכינים לי ארוחת ערב, שמזמינים את הילדים לשחק אחהצ ועל הדרך כבר ארוחת ערב, עוזר לי לפטפט בגינה ולפרוק את הקושי, עוזר לי ששולחים הודעה בלילה שזה הזמן שבו הקושי ממש עולה..

עוזר שמציעים לי להוריד את הזבל, שמציעים לעשות קניות, שמוציאים לי משלוח שהגיע בדואר ואני לא מצליחה להגיע למשימה הזו..

זה מה שעולה לי עכשיו..

חלבית/ בשרית.

אני מרגישה שבכל התמרונים בין בית-עבודה-ביביסיטר אין לי זמן וכח לדאוג לעצמי לאוכל

יש לכם מגבר? אפשר להשמיע פרק מפודקאסט שלא יגרה אותם להציץ במסך,

ככה אני משכנעת אותם לא לקום מהמיטה בזמן שאני עוברת ביניהם.

באמת ההשכבות זה השלב הקשוח..

גם עוזר לי להתחיל מוקדם את ההשכבות, ככה גם אם עדיין לא עייפים מספיק להירדם לפחות אני מקדמת את כל ההבטחות של "לפני השינה"

וכשמגיעה השעה לישון כבר צריכה להיות פחות דקות ליד כל אחד.

גם את כל ההתארגנות ערב מסיימת מספיק מוקדם לפני שעת השינה. ב19:00 בד"כ כבר שלושה ילדים אחרי צחצוח שיניים, ואז מאפשרת להמשיך לשחק בפיגמות, ובזמן הזה עושה 1*1 לקראת ההשכבה ב20:00 אז כשהם נכנסים למיטה הם פחות תלותיים ויותר אסופים.

אצלנו הלימודים הם יום מקוצר אז זה מאפשר להקדים את כל הלוז.

מהאתר

או בספוטיפיי את הסיפורים שלו ברצף

או בספוטיפיי פודקאסט אחר- יש מסע אל גוף האדם (חוץ מהפרק על אבולוציה🤨) ממש מומלץ, או ספרית פיג'מה,  והם שוכבים ומקשיבים ורני אומרת להם שלא יצאו וכל מה שרוצים אני אביא- מים,אוכל,חיבוק, עוברת ביניהם...

לפעמים זה רק מאוחר אבל הכלל הוא שלא יוצאים מהמיטה לא משנה מה .. ואני כל הזמן איתם עדיין עד שנרדמים... בהצלחה ממש ממש!!!!!

זה מעניין להם מדי

לא משנה כמה עייפים.

האמצעי ממש שומר על עצמו ער ונרדם דקה אחרי שנגמר..

יש פודקאסטים שמיועדים לשינה והם בנויים עם מוזיקה והפסקות מרגיעות.

גם לא נרדמים ככה אבל זה מכניס את הגוף לרגיעה ולא לאקשן.

בסוף אצלי נרדמים רק כשאני יושבת לידם ומלטפת.

אבל לפחות עוברת ביניהם והם לא קמים וכן מנסים להירדם עד שאני מצליחה.

רק הקטן מתקשה להישאר במיטה אז אני מושיבה אותו עלי כשאני מרדימה את הגדולים יותר עד שאני רואה שהוא ממש מסטול אז שמה אותו במיטה עם בקבוק ושמיכי ואז מלטפת אותו ואת האחות שמעליו במקביל כי המיטות שלהם קרובות.

אם אני רואה שהקטן לא בכיוון לישון ומפריע להם להיכנס לאווירת שינה אז נותנת לו דפים מדבקות מספריים וסלוטייפ וזה מעסיק אותו יפה בסלון.

זמן סיפור 2📔רבקי פרידמן📔

שמי שילך לישון יפה

תחכה לו הפתעה בבוקר מתחת לכרית

(עשיתי קנייה מטורפת בהכל בשקל כדי שיהיו להם תמריצים חיוביים. לא חושבת שלתקופה מוגבלת זה יעשה נזק.. הם מבינים שזה בונוס כיפי ולא בגלל זה מתנהים יפה או לא יפה)

נראה לי כדאי כדי לשמור על הכוחות שלך להציב להם גבול שלא יוצאים מהמיטות..

להרגיל אותם בשיטת המקל והגזר. מצד אחד צ'ופרים והפתעות, מצד שני להיות קשוחה עם מי שכן יוצא.

את הרוך והחמלה וההכלה לתת כשהם במיטה. מי שקם, להיות קשה איתו.. מי שקם לשתות לא שותה. חוזר למיטה. מי שקם לשירותים לא הולך להתפנות חוזר למיטה. קמים רק עם רשות ואחרי אזהרה שלא תסכימי יותר.

גם אם זה גורם להם לפרץ בכי אל תתרגשי פעם פעמיים שלוש הם יקלטו את הקטע.

בשילוב עם הפתעות שיהיה להם גם תחושה טובה.

אני גם שמה להם לפעמים פתק נחת או ציור מתחת לכרית כשמתגברים וישנים יפה.

שמתי לב שלהציב גבולות גזרה מאוד עוזר לנהל את היום יום. אם זה היה שבוע הייתי אומרת שחררי וזה.. אבל זה יותר ארוך אז שווה לעשות תהליך גם אם הוא לא הכי נעים בהתחלה, כי אח"כ גם לך וגם להם יהיה הרבה יותר נעים וקל.

אצלנו מתחילת המילואים הכנו לוח התנהגות והסברתי שכל מעשה טוב וכל התגברות הם יכולים לתת לעצמם נקודה וה' רואה את המעשים הטובים ויעזור לחיילים שלנו לנצח במלחמה.

זה מאוד עזר לפקס אותם כי כל פעם שרצו לעשות לי קונצים שכנעתי אולם להתגבר והם יקבלו נקודה או שתיים כמה שירצו וזה יעזור למלחמה.

וגם אפשר לתת להם צ'ופר מוחשי שיהיה להם כיף איתו.

שלא יוצאים מהמיטות..

לוקח זמן לישון אבל עדיין מציל אותי מלהתחרפן...

למדתי אותו מהפורום כמובן, אז תודה לכן🥰🥰

שזה קניות, ארוחות ובייביסיטר.

הכי חסר לי מנקה. אמיתי. לא מגיעה לזה..

או מישהי שתיקח את הילדים ואוכל לשטוף ולנקות נורמלי.. 

להכין קפה שווה וצלחת עוגיות ולהגיש לה אחרי ההרדמות. כל פתק התייחסות וכו'הוא נחמד ונותן כוח.

אפשר גם להזמין את הילדים שלה אליך שתוכל לנוח.

זה להחזיק את התינוקת בשעה 05.00 לפנות בוקר רק כמה דקות....

או לבוא להרגיע את התינוק בן השנתיים שבןכה בלילה אבא,  אבא ולא נרגע ב02, או ב03, או ב04

...

או יותר קל לבוא להוציא את הילדה להסעה של החינוך מיוחד שלה ב07.30

אחרי שמארגנים אותה, מקלחים אותה ומכינים לה אוכל...

אלו הדברים הקשים באמת שאין להם תחליף

כל השאר זה בונוס

אם לא אז אולי עדיף להחליף את הסדר יום.

הזמן הקשה שלך זה הלילה, לפנות בוקר והבוקר.

אולי יעזור לך שישמרו על התינוקת בבוקר ב8:00 שתוכלי לחזור לישון טוב? או צהריים? או ערב?

שתהיי עם כוחות לקראת השעות הקטנות של הלילה.

תנסי ללכת לישון מוקדם ככל האפשר.

שיעזרו בארגוני הבית, בהשכבות, בבישולים וכו שיהיה לך כח לתפקד בשעות שקשה יותר לתת עזרה.

בהצלחה, הלוואי שיסתדר!

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

רינת פרימו

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/watch%3Fv%3DyYzPVYkXnMU&ved=2ahUKEwj7qr3s_8ORAxUJ9gIHHQdVNicQwqsBegQIFRAB&usg=AOvVaw3htybDvRPVk5g-tLVbtrJh

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

שסוגר את התאבון..

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

אני לא מכירה את המקרה שלך ומה גורם לך לבחור דווקא בפוסטינור כדי להמליץ מעבר...

אבל כמובן שעדיף אמצעי מניעה קבוע יותר.

לא מכירה עוד משהו שמונע רטרואקטיבית חוץ מהתקן שמונע אם מתקינים עד 4 ימים אחרי, אבל לרוב לא רלוונטי