צריך מישהי שמבינה את זה ורואה את המעלה הגדולה שבזה ומתאימה לזה.

ובאופן כללי ובלי קשר למה שכתבת- חשבתי על זה שברווקות מבוגרת צריך להפנים שזה מפגש של שני "פצועים". כל אחד וסוג הפציעה שלו. אין טעם להתכחש לזה, זו תוצאה טבעית שקורה לאדם שנמצא הרבה זמן במצב לא טבעי של רווקות. 

ומה שירפא את הפצוע (כשהמצב סביר) זה לא כל מיני התייעצויות וטיפולים ומודעות לעצמי, אלא זוגיות, והדרך לזוגיות עוברת במודעות לזה ששני פצועים נפגשים, וממילא הם יותר מכילים זה את זה, מקשיבים באמת, יוצאים מקבעונות, מבינים שהעומד מולם לא משקף את מי שהוא באמת בחלק מהדברים, לא מפחדים לזעזע את האקסיומות שלהם כי מבינים שהאקסיומות יכולות להיות תופעות לוואי של הפציעה. ואז קל יותר להגיע למקום הבריא שמתחת ולבדוק את ההתאמה באמת.

לחלוקי גברים נשים בעניין הזה.

אלו דפוסי התמודדות לא תלויי מגדר.

וזה בסדר, כל עוד קיימת מודעות שלך ושל הפרטנרית לא רואה את זה כהרסני.

אבל הן יודעות לווסת את זה כי הן לא שומרות את הכל בפנים.

ברור שיש חילוק בין אנשים ודרגות שונות אבל זה באופן כללי.

ויש הרבה אנשים ונשים עם רגשות אשם ותחושת כישלון על זה שהם לא כמו שהם "אמורים" להיות.

אתה צודק שבהרבה חברות של בנים בלבד (ישיבה תיכונית וכו) אין מספיק הרגלים של שיח רגשי, מה שיוצר מחסומים כמו שתיארת.

ב"ה לאט לאט זה משתנה

למה להתמודד עם הרגש דרך השכל זה רע? 

וגם אני רוצה להגיד לך, שלא תחשוב שנשים מתמודדות יופי עם כמויות הרגש שלהן.

כמעט לכל הנשים יש ייסורי אשמה סתם. תמיד מרגישות שאנחנו לא מספיק טובות... בעיקר כשנהיים אימהות זה מתעצם... 

לקויות נפשיות יותר נפוצות אצל נשים (לעומת לקויות קוגניטיביות ותקשורתיות שיותר נפוצות אצל גברים). 

ו.. אולי תנסה כן להוציא את הרגש? אולי דרך כתיבת רגשות, דרך שירים או בכל דרך שאתה מרגיש שחסר לך.

והכי חשוב אתה שלם כמו שאתה...תשתדל להעצים את הטוב

הרגש שלהן דרך תקשורת עם האחר, כי יש להן יכולות חברתיות יותר מפותחות מגברים (כמו שכתבת), ולי אישית פחות יש יכולות חברתיות.

זה אפשרי לפתח את זה...

כי אם ליראה.

בשבילו זה 'מה'.

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך י' בחשון תשפ"ד 22:30

גם לא נראה לי שאצל נשים יש בהכרח יותר רגשות. זה בערך כמו לטעון את אותו טיעון על ספרדים מול אשכנזים או ליטאים מול חסידים...

וגם לגבי וויסות רגשות - לא נראה לי שקשור לבנות. אצל בנים ויסות רגשות גרוע זה הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ואצל בנות זה יהיה יותר לכיוון של הפרעת אישיות גבולית / היסטריונית. תאמין לי יש בנות מאוד מופרעות וזה שהן נותנות לרגשות שלהן לבוא לידי ביטוי לא מועיל לא להן ולא לעולם.

אכן לרוב הנשים יש יותר תכונת agreeableness שמתפרשת כחמלה / הקשבה / "אינטליגנציה רגשית" (= להיות רך ונחמד)

וגם מהבחינה התרבותית יש גם "תרבות תקשורתית" נשית שמאפשרת שיח פחות "פרגמטי-תכל'ס" וגם חלק מאותה תרבות תקשורתית הוא גשטלטים מסוימים (דבר ששמים לב אליהם או רגשות מסוימים שמקבלים חשיבות.

ממה שאתה מתאר (באותם קווים כלליים) אני לא רואה בעיה של ממש.

בעוונותיי יצא לי לדבר ולהתכתב עם הרבה בנות בעבר ואני יכול לומר את הדבר הבא,

היה לי מאוד כיף להתכתב עם בנות בדיוק מהסיבה הזאת - השיח אוטומטית הופך לפחות פרגמטי-שכלי ויש הרבה יותר מקום לרגשות, חוויות, מחוות קטנות, כו', וזאת תופעה שראיתי גם אצל בנים אחרים (כלומר ההבדל בין תקשורת בין בנים-בנים לבין בנים-בנות)

בתקשורת פנים אל פנים זה לא תמיד עובד מהסיבה הפשוטה שיש יותר איפוק ואי-נוחות (ואולי גם מידה מסוימת של ריסון כדי לא להיגרר מעבר לתחום של ידידים טובים) אם כי זה עניין יותר תרבותי ובתרבות מאוד מתירנית גם זה יכול לעבוד (אם כי לא נראה לי שזה טוב)

לכן אם אתה מרגיש שאתה לא מצליח לבטא את הרגשות שלך ושאתה שכלי מדי אז סיכויים מאוד טובים שהאישה הממוצעת תיתן לזה במה באופן טבעי וזה פשוט "יזרום",

ה-catch הוא שזה מסוג הדברים שיכולים (או עכ"פ אמורים) לקרות רק אחרי החתונה, כפי שאני מכיר אותך מהפורום אני מנחש שאתה ממש לא בעד "להסתחבק" בפגישות מה שכמובן מעורר את החשש הזה אבל כמובן ראשית זאת ההנהגה הנכונה ושנית אחרי שמורידים את החומות הדברים האלה הופכים להרבה יותר טבעיים

וכמובן אפשר בתקופה הראשונה שאחרי הנישואים לעשות כל-מיני דברים שעוזרים להיפתח מהבחינה הזאת, החל מלהתחיל לדבר כלה בכל משחקי הקופסה היצירתיים האלה לזוגות, כמו שאתה אומר יש לך הרבה רגשות ואתה מרגיש שלא ניתן להם מקום אז למעשה אין סיבה להתחיל להתרגל לתת להם מקום באופן הדרגתי או כיפי, שיח ידידותי עם בנות לרוב אינו דומה לניסיונות שלי לסתור אותך בויכוחים בצמ"ע

בקיצור אני לא חושב שצריך לשבור את הראש יותר מדי סביב זה, אם כי, אם אתה מרגיש שאתה אדם ביישן אז יכול להיות הכיוון הכללי עדיף שיהיה מישהי שפחות מחפשת אובר-ריגושים ודברים בסגנון כי בסוף האופי הבסיסי שלנו לא נוטה להשתנות כל-כך

אם כי, דעתי האישית היא שבכל הנושא של פגישות כו' יש יותר מדי התחרבשות, פעם היו לך 3 בנות בגיל שלך בשטייטעל, אם סיימת את הש"ס בגיל 14 אז היו משדכים אותך לבת של הרב, ואם בגיל 16 אז לזאת שמכינה את הלאטקעס הכי טעימים ואם לא היית מסיים אז לזאת שמכינה לאטקעס פחות טעימים, אחרי החתונה היית מסתגר שלוש שנים בעליית הגג כדי ללמוד מסכת יבמות עם אליהו הנביא והאישה מסיימת כל יום ספר תהילים ו"תחינות לאישה ביידיש" כדי שיוולד לה בן תלמיד חכם ואחרי זה היית או מוכסן של בית מרזח או נוסע ללייפציג ליריד למכור סידקית ולהרוויח קצת זהובים

ונראה לי שברמה הבסיסית לפחות הסתדרו בסדר כי פשוט לא היו גשטלטים סביב כל הנושאים המסובכים האלה אז זה לא היה מעניין

שיחה ירדו לנשים. הכוונה שהן לא מדברות על עצמן אלא מתקשרות ומדברות עם אחרים.

לא יודע לגבי יותר או פחות רגש בכמות, אבל הן יותר פועלות לפי הרגש ונותנות לו ביטוי מרכזי בחייהן, ביחס לבנים.

אני לא טוען שתמיד זה בריא אצלן אם לא משתמשות בזה נכון, אבל מבחינתי האישית אני כן הייתי מרוויח מתכונות אלה שנמצאות אצל נשים.

ולגבי פעולה לפי הרגש בסוף זאת שאלה של דפוסי הסתגלות. לרוב אנחנו פועלים לפי איך שאנחנו פועלים כי זה מה שעבד לנו לאורך החיים או לפחות לאורך הילדות (בהנחה שלא הספקנו להתבגר מאז), כמובן יש דברים שעובדים יותר טוב עבור בנות (מלבד הגשטלטים התרבותיים השונים והשוני ברגש ה"היולי" בכמות או באיכות כו')

אני חושב שהאנושות מתחלקת לשני מחנות, אלה שצריכים ללמוד איפוק ואלה שצריכים ללמוד שחרור

לצורך העניין, בניגוד לשאול המלך, דויד היה הרבה יותר רך בגישה החינוכית שלו ויצא שהילדים למדו שאפשר לעשות מה שרוצים כי זה עובד ולא באמת נושאים באחריות אחרי זה. וחלק מתהליך הריפוי הוא ההבנה שזה פשוט לא עובד במציאות (כמו בהפרעת אישיות גבולית למשל שדועכת עם הזמן. אגב אחת משיטות הטיפול היא תישאול סוקרטי, כלומר, כשמטופל אומר איזו אמירה רגשית פתולוגית כמו "אני מרגיש שהחבר שלי לא אוהב אותי יותר" (שלצורך העניין תלושה מהמציאות באופן כמעט פסיכוטי) אז השאלה היא "אוקיי מה הראיות שלך?")

ומהצד השני יש כאלה שהיו צריכים לשאת בהרבה אחריות מגיל יחסית צעיר (או לאו דווקא גיל צעיר) ולהתמודד עם הכישלונות שלהם ואימצו גישה מאוד שמרנית ומתגוננת (גישה שעומדת למשל מאחורי הפרעת אישיות סכיזואידית), שהיא לרוב אגב די בטוחה אבל לא כיפית

הדרך לצאת מזה היא הרבה יותר מסובכת כי בניגוד לראשונים שהחיים בסוף ילמדו אותם על-כרחם להשתמש במוח על-ידי כאפות חוזרות ונשנות הרי שהשניים מסתדרים סבבה לכן זה קשה למדי לצאת מאזור הנוחות. והאמת? לרוב זה לא רק קשה אלא גם בעייתי כי לאורך הזמן אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים ובנסיבות ובמערכות יחסים שפחות או יותר מתאימים לנו ולהתחיל פתאום לבצע שינויים דרמטיים יכול לגרום לרעידת אדמה.

אבל בגדול הרעיון הוא לפרק בעדינות מנגנוני הגנה מיותרים, והדרך הכי טובה עד כמה שיצא לי לנסות על עצמי זה סקרנות בריאה, כלומר פשוט לנסות לעשות דברים קצת אחרת,

לצורך העניין הייתה תקופה ארוכה שהייתי שקוע המון בהגיגים פילוסופיים רציונליים מרירים ולומר את האמת זה לא עשה לי מצב רוח טוב אז פשוט לקחתי את הרגליים והתחלתי להסתובב במוזיאונים כדי לראות אומנות ולהתחיל "לחשוב אומנותי", מערכת המושגים קצת השתנתה וגם השיח שלי עצמו קצת השתנה ולדעתי נהיה הרבה יותר בריא, אמנם, הדברים האלה מאוד אינדיבידואליים וזה משהו שצריך פשוט למצוא

בסוף הרגשות צריכים "להתנתב" לאנשהו, ניקח למשל את רגש הכעס, אצל גברים שחרור של כעס לרוב יבוא לידי ביטוי באלימות פיזית (אלמ"ב קללות כו') ואצל נשים זה יותר אלימות מילולית או מזימות (ריכולים, או כמו למשל יוחנה בת רטיבי בגמ' בסוטה שהייתה עושה כשפים לשכנות שלה). 

אז גם צריך לשאול את השאלה, באילו מקומות אלטרנטיביים היית רוצה שהרגש יבוא לידי ביטוי כך שתרגיש שזה יותר מועיל וגם אתה מרגיש יותר משוחרר וטבעי

ושוב לגבי תקשורת עם נשים לדעתי אחרי הנישואים זה פחות בעייתי (בהנחה שיש תיאום ציפיות), לא יודע, בסוף זה משהו שכנראה כל בחור ישיבה ליטאי שעסוק מגיל 0 עד גיל 20 בלולב הגזול ופתאום נחשף למושג "בנות" עובר

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי