הייתי שוקלת כן לשתף מישהו

אמא, שכנה, חברה... לפרוק את הבדידות

זה לא מצב רגיל עכשיו ולא פועלים לפי הרצונות הרגילים

בכל הטכני בסוף אפשר לטפל

אבל הבדידות יש לה השלכות לטווח ארוך...

חיבוקים

האמת שאני לא בטוחה שזה יעזור לשתף ,

כי תכלס, הייתי אצל ההורים בשבת, ופשוט בקושי תפקדתי, הם נראלי חשבו שאני סתם מותשת אז באמת עזרו לי הרבה עם הילדים, אבל פשוט לא יכולתי לזוז כי כמעט הקאתי רק מלקום מהכסא.  אבל הם באמת מקסימים, לא שאלו שאלות, פשוט עזרו להאכיל את הקטן וכו'. זה לא שאן אני אגיד שאני בהריון אז פתאום תהיה עזרה, אלא זה יותר תחושה שיבינו אותי. 

על התחושה הנפשית שאנחנו לא לבד

הבדידות הזאת קשה יותר מכל קושי טכני

שקשה להתמודד אתם, כל אחד בנפרד, באופן אובייקטיבי יכול להיות קשה מאוד...

תחילת הריון עם בחילות - כל הכבוד על ההודיה וראיתי הטוב, וזה באמת ברכה, ולא סותר שקשה...

לבד בבית עם הילדים - לא פשוט בכלל, כל האחריות וכל העבודה עלייך, וזה נון-סטופ, אין גיבוי להתרעננות

בנוסף את עובדת - לחלוש גם על זה וגם על הבית

בעלך בתפקיד שסוחט את כוחות הגוף והנפש שלו - באופן אוטומטי המצב הנפשי שלו משפיע גם על שלך

טראומה לאומית - שמשפיעה על הנפש

ומצב מלחמה מתמשך...

כל אחד מהדברים הללו הוא קשה בפני עצמו! מאוד! וכשכולם יחד זה באמת קשה מאוד מאוד.

לא ביקשת עצות אז לא אייעץ כלום. רק הבנה שלמה של הקושי ושיקוף - כמה מוצדקת כל תחושה שלך! תני לך את האפשרות להתפרק. אני בטוחה שאחרי זה תחשבי כבר מה הכי כדאי.

מאחלת לך בריאות, וכמה שיותר שלווה שאפשר...!

לתפקד בבית

לבד

עם כמה ילדים

ולצאת לעבודה

וכל זה עם התחילה של הריון שרק זה יכול להשבית לחלוטין.

לא בטוחה שהייתי מצליחה להתמודד ככה.

אני ספרתי לילדי הפרטיים (בגיל יסודי) על הריון בשבוע 5 מרוב שלא הייתי מסוגלת לתפקד (וזה בלי מצב של מלחמה, שגרה רגילה). חבל על הכוחות של ההסתרה, והעזרה/ההבנה שאת יכולה לקבל מהעבודה, חברה, שכנה, הורים וכו. 

מלחמה זה לא זמן רגיל, ולהיות לבד עם הילדים בסיטואציה זה קשה בפני עצמו, ואת חייבת לעשות את המקסימום שיהיה לך יותר קל. לכן בעיניי אם זה יעזור, את חייבת לשתף מישהי קרובה. גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית-תחילת הריון זו תקופה כל כך רגישה, ולעבור את זה לבד ועוד עם עמוס נפשי זה קשוח ממש. מעריצה אותך על איך שאת שורדת. אני עם שניים ובלי הריון ובקושי מצליחה לתפקד...

יכולה לומר שאצלי שיתוף של תחילת הריון עוזר ממש. סיפרתי תמיד להורים עם הסטיק, וזה נתן לי המון יציבות ומשענת. כמובן שזה תלוי משפחה-אבל אם את חושבת שזה יעזור-תעשי את זה. גם אם בעלך פחות בקטע. תסבירי לו שזה בשביל השפיות שלך, הוא חייב להבין...

בעיני, כמה דברים-

דבר ראשון-לספר!! למי שיוכל לעזור. אנחנו לא בזמנים רגילים.

דבר שני- לקחת עזרה בבית. תחפשי נערה שיכולה לבוא להיות איתך אחהצ. לעזור עם ארוחת ערב מקלחות וכו.

עזרה נוספת זה לקחת מישהי לנקיון. יש עכשיו המון תיכוניסטיות בלי לימודים כרגיל שישמחו להרוויח קצת כסף ועל הדרך גם לעזור לאשת מגויס.

זה לא הזמן לחסוך בזה. גם אם ידרוש לקחת הלוואה זה שווה את זה בעיני. אני לקחתי השבוע עזרה וואו זה נתן לי ככ הרבה אנרגיות שהבית סוף סוף היה נראה נורמלי ולא כמו מזבלה. ככ שוה כל שקל.

דבר שלישי- לגבי הבחילות וההקאות התייעצת עם רופא לגבי כדורים שיעזרו? יש בונג'סטה שמאוד עוזר ממה שהבנתי.. שווה לנסות.

לגבי בעלך- אולי תכתבי לו? לפעמים קל יותר להביע סליחה בכתב מאשר בטלפון...

נשמע כל כך לא קל מה שאת עוברת.

כל כך הרבה קודחים, מכל החזיתות...

הלוואי שתצליחי למצוא את הדרך לקבל עזרה שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו. הכי מגיע לך בעולם, ויש הרבה שמחפשים איפה לעזור...

הריב עם בעלך נשמע ממש מבאס, ומוסיף עוד קושי רגשי כבד לכל הסיפור.

משתפת במשהו שקיבלתי שבדיוק מדבר על הקושי הזה (שכתבה הרבנית יעל רט).

לא יודעת אם זה יעזור עכשיו, אבל אולי כדי להבין שזה לא רק אצלכם, וכדי קצת לפוגג את המתח סביב הזה. אולי יעזור אם תשלחי לבעלך...

*מתכון מוצלח*

מלחמה,

צו שמונה,

והוא ברצף והמון בצבא.

את רק מחכה שהוא יצא,

הוא רק מחכה להגיע לבית.

ואז,

סוף סוף הוא מגיע,

ואתם כל כך שמחים ומתרגשים.

לפעמים,

למרות הגעגועים,

זה יוצא מצ'וקמק,

ולפעמים אפילו ביקור ממש מבאס,

וכדאי שתהיו מוכנים גם לזה.

כי אנחנו מעמיסים כל כך הרבה ציפיות על 24 שעות, כשאנחנו גם ככה עייפים ומתוחים, גמורים ודואגים.

אז אם זה כבר קרה לכם, תדעו שאתם בחברה טובה, ורבים כמוכם חוו את אותה החוויה. וזה ממש לא סוף העולם, ובכלל לא נורא, אפשר פשוט להשתכלל בביקור הבא.

הפעם,

עם קצת ציניות (מקווה שתעמדו בזה), נראה לי רכיב שיש לו מקום בזמנים אלה...

...

אז למי שהאפטר היה מוצלח, ורוצה עזרה, איך לדאוג שבפעם הבאה הוא יהיה מצ'וקמק (שלא תהיה שונה מהחברות שלה), אני רוצה לחלוק איתכם באהבה נוסחה מובטחת ומתכון מנצח, איך לדאוג שיהיה נורא ומבאס, שתהיו עצבניים, כועסים ומאוכזבים. למי שהצליח לבד בלי הנחיות, בטוחה שהמתכון הזה, יעזור לכם לעלות קומה, ולשדרג את הבאסה.

(כותבת בלשון זכר ונקבה בהקבלה למה שקורה עכשיו אצל רוב האוכלוסיה.

*לכל המילואימניקיות, שהבעלים בעורף, אתם כאלה אלופות ואלופים גם ככה,* שסומכת שתצליחו לעשות את התרגום*).

...

אז הנה -

*המתכון המנצח לאפטר מבאס*

*הנחיה מספר 1 - תבואו מלאים בציפיות.*

תצפי שהוא יביא פרחים, שהוא יהיה עם המון כוח, שהוא ינקה ויקרצף את כל הבית כולל פנלים, יבשל אוכל לשבועיים הבאים, יטפל בילדים, ויקח את האוטו לטסט וטיפול, ויתקן את הנזילה, ותוך כדי יהיה רגוע, שלו ופנוי לשמוע אותך.

ואתה,

תצפה שתגיע לבית מצוחצח בריח אקונומיקה, אוכל מבושל וחם, לארוחה של כמה מנות, ממש כמו במסעדת גורמה.

תצפה למצוא אישה מוארת ויפה, מאופרת ולבושה למופת, ממש כמו שהיא היתה כשיצאתם לדייט, וילדים רגועים ונינוחים, שמחים ורגישים.

תבנה על זה שאשתך רעננה, וכל מה שהיא רוצה זה לפנק אותך.

*הנחייה מספר 2 - תהיו מסכנים*

תחשבי שאת הכי מסכנה,

תחשוב שאתה עובר את הכי נורא.

תהיו עסוקים בעצמכם, כמה שיותר בעוצמה, כמה שיותר ברחמים עצמיים.

*הנחיה מספר 3- תאשימו*

תאשימו אותו במלחמה, בזה שהילדים לא מקשיבים, בזה שהכיורים מלאים. בזה שאת לבד וקשה לך ואת מרגישה קורסת. *תשתדלי לדאוג שהוא ירגיש אשם.*

תשתדל גם אתה להאשים אותה. לא להבין למה היא מתפרקת, ולמה הילדים עושים שטויות, ולמה היא דואגת, בוכה ומתבאסת.

וכדאי להבטיח שהמתכון יצליח ממש, אם אפשר גם לזרוק לה איזה הערה, ככה בדרך אגב, שאשתו של חבר שלך שלחה לו חבילה עם פינוקים, ואשה אחרת באה לבקר, זה ממש בונוס, ויכול לגמרי לשדרג את תחושת האשמה שלה, להוסיף לבאסה ולדאוג שזה יהיה אפטר מהסרטים, אפטר מסרטי האימה.

*אבל אם אתם רוצים אפטר מסוג אחר, אפטר של חיבור ואהבה, אפטר שנותן קצת נשימה, וקצת הפוגה - פשוט תפסיקו.*

*תשחררו את כל הציפיות,*

*ואל תהיו מסכנים ומסכנות,*

*וגם בבקשה,*

*בלי טיפת אַשְׁמָה וְהָאַשְׁמָה.*

תזכרו שלכולם עכשיו קשה,

ותחשבו איך לאסוף כוחות,

ומה אתם יכולים לתת אחד לשני,

כדי שבסוף הביקור יהיו עוד געגועים.

תפסיקו להתעסק בעצמכם

ותתנו דעתכם על השני.

ואם אתם מותשים, וגמורים ולא יכולים, *פשוט תהיו כנים.*

תגידו שאתם היתם רוצים לפנק ואתם לא מסוגלים, ופשוט מותשים. תבקשו ותגידו מה יעשה לכם טוב, ותהיו כנים ופשוטים, מתפללים ומייחלים.

כי אנחנו לא צריכים בבית עוד זירת מלחמה, אלא מרחב של תקווה, הטענה ותקווה.

...

*לצומחות מהחיים עם יעל רט* צומחות מהחיים עם יעל רט (2)🕊️

קשוח ברמות

איזה גיבורות אתן אחת אחת

מצטרפת למה שאמרו פה, לדעתי זה פשוט לא הזמן להסתיר- את חייבת לשתף מישהו שיכול לעזור לך

משפחה/אמא/חמות גיסה מה שנוח לך

במצבך ממש נשמע שחייב בונגסטה

ניסית? זה יכול להציל ונחשב כדור בטוח לגמרי

רק אם את מחליטה לקחת קחי בחשבון שלוקח שבוע שבועיים להסתגל לעייפות וכדאי שיהיה לך יותר עזרה- שוב עוד סיבה לשתף...

קודם כל וואו. לא קלטתי עד עכשיו שאני גיבורה.

זה נשמע מצחיק, אבל רק כשאני קוראת אתכן אני מבינה שאני באמת עושה דברים לא רגילים. מרגישה שבעבודה מצפים ממני להיות הכי רגילה שיש, והילדים שלי קטנים ולא קולטים שקשה לי כי אני בלי אבא, אז זה משפיע עלי, אין לי כ''כ מקום להתבכיין.

אני כל הזמן במצפון שאני לא מתנדבת לכלום. כולם פה בסביבתי מכבסות לתושבי הדרום, מכינות ארוחות לחיילים, מתנדבות פה מתנדבות שם ואני מרגישה כאילו אני לא חלק, ולא נעים לי מעצמי. כי בסך הכל בעלי לא נמצא, אבל הכל פה רגיל. תודה לה' אלף פעם אין פה אזעקות וכד'. אז יחסית אני בגן עדן... הדבר היחיד שאני מצליחה להתגייס אליו זה קצת תהילים. וגם זה לא כל יום.

לכל מי שכתבה לשתף על ההריון- אני חושבת שגם אם אני אשתף זה לא ממש יעזור, כי ההורים וחמותי לא גרים פה, אז זה בעיקר יהיה טלפונים של אלף הצעות איך להסתדר. וזה הדבר השנוי עלי 🙄

אולי באמת אני אקח מנקה השבוע. בחיים לא עשיתי את זה כי באמת בעלי תקתקן, אז הוא שוטף כלים ורצפה.

הבעיה שיש לי בעיה של ''לא נעים לי''.

לא נעים לבקש עזרה, לא נעים שתבוא נערה ותראה כמה מבולגן, אז בסוף אני אנקה לפני המנקה... או שחמותי יום אחד באה לעזור לי, ואני עם הלא נעים שלי, הייתי עסוקה בלארח, וזה די מכביד...

בקיצור... ה' יעזור.  זה מאוד מחזק אותי לשמוע שאני גיבורה. זה נשמע מטופש, אבל מרגישה כ''כ מעוך שכל מילה טובה נותנת לי כח.

אה, ועוד דבר, ביום שישי באה משהי והביאה לי עוגה, הרגשתי שזה פשוט הרים אותי מהרצפה. זה ריגש אותי ברמה של דמעות . למרות שאני בכלל לא אוהבת עוגות עכשיו עם הבחילות, אבל היחס וזה שהיא שמה לב אליי, כל כך שימח אותי. אז כותבת פה כדי לתת כח למי ששמה לב לשכונה או חברה או סתם משהי מהישוב. (היא באמת לא חברה שלי, סתם משהי, וזה עוד יותר שימח) . 

זה התחושה שבע''ה יקרה משהו משמעותי אמיתי.

אם בעלי היה יוצא לטיול, או לעבודה, בחיים לא הייתי שורדת את זה שאני לבד.

אבל התחושה שהוא יוצא למשהו משמעותי אמיתי, ועם סבלנות רבה נתקדם עוד כמה צעדים לגאולה ממש מחזיקה אותי.  באמת שביום יום אני די מפונקת וקשה לי מאוד להיות לבד. אבל תודה לה' שנותן כוחות.

הכל טוב, את במצב קיצון, אף אחת לא תשפוט את הבית שלך! וזה עושה ככ טוב על הלב באמת. אל תהססי. אני הבאתי מישהי, במשך שעה סידרתי ביחד איתה, ואז נסעתי והיא נשארה לנקות. זה היה מעולה. ולהפך, יכולה להגיד לך על עצמי שבעבר עבדתי בנקיון ו דווקא הבתים שהיו במצב קשה וראיתי שלאמא ממש מאתגר, היה לי ממש מספק לנקות אותם! וראיתי כמה טוב זה עשה לי לאמא, בחיים לא שפטתי...

והכל ממש לא רגיל. גם אם אין אזעקות, להיות בלי בעל זה לא רגיל. ילדים שהיו בלי מסגרות- זה לא רגיל. הטראומה שעברנו כולנו גם אם "לא קרה לנו כלום בגוף- הנפש מצולקת. אז כלום לא רגיל פה. 

הבת שלי מתנדבת ומנקה כמה בתים של משפחות מגוייסות וכל פעם חוזרת ומספרת כמה שהבית היה הפוך..

אז קודם כל - תדעי שזה ככה אצל כולם..

ודבר שני - אני כאמא שלה ממש שמחה על זה..

סוף סוף היא קולטת שאנחנו לא המשפחה הכי מבולגנת בעולם ..

וגם היא לומדת שיעור ממש חשוב לחיים על איך נראים "החיים האמיתיים" בבתים עם משפחות ולא רק איך כולם מציגים כלפי חוץ שהכל מתוקתק..

לדעתי אין לך בכלל במה להתבייש וההפך - את נותנת לכל נערה כזאת מתנה חשובה לחיים...

כדי שנעה להתאפס ולהבין מי נגד מי..

יש לך אפשרות לעבוד לפחות חלקית מהבית?

זה ממש יכול להקל.

אגב הדימום היה בהריון?

כי אם כן אז ממש לא שייך כל הריצות כרגע, ובריאות ההריון יותר חשובה מההסתרה שלו ותקחי כמה מחלה שצריך, אפילו חצאי ימים אם משלמים לך מהיום הראשון.

בהצלחה, מקווה שישתפר בקרוב!

יום אחד שנעדרתי, ההורים של התלמידים כמעט בלעו אותי בחיים.

לא כולם, גם לא רובם, זה היה כמה בודדים, אבל זה הספיק לי בשביל לרסק אותי נפשית. אני לא מוכנה להיעדר בכלל, זה רק עושה לי לחץ נפשי של 'מה ההורים יגידו'.

אני לא עובדת משרה מלאה ,אז זה לא נורא ממש.

הדימום לא היה בהריון, היה לי מחזור ארוך ברמות הזויות, אז שאלתי פה על זה, חשבתי שאני אפספס ביוץ, אז ב''ה שבסוף נכנסתי להריון. 

קודם כל מזל טוב על ההריון!

אני מקווה שעם הזמן תוכלי לייצר מעט שגרה ולצאת קצת יותר בנחת.

תראי מה יכול לעזור לך אולי להכין סנדוויצ'ים מהערב או לשלוח פיתה עם שוקולד אם נגיד יש ויכוחים על הממרחים בבוקר.

אני חושבת שיש שני דברים שאולי יכולים לחזק אותך מנטלית:

דבר ראשון לזרוק לפח את ה"מה יגידו". מבינה שזה קשה וזה לבד משימה שמעמיסה רגשית. אבל ברגע שמצליחים לבנות חומה זה מאוד מאוד עוזר להדוף את הלא נעים ומה יגידו.

דבר שני זה לשתף את המנהלת, אבל לא מעמדה של חולשה. את יכולה להגיד שבמקביל למלחמה ולעובדה שבעלך מגוייס את מתמודדת גם עם אירוע רפואי ואת תעשי מאמץ לא להיעדר וכרגע מצליחה פחות או יותר לשלוט על העניינים אבל שתתן לך גב אם יש כדורים שמתחילים קצת ליפול לך מהידיים ושתהיה ערוכה למצב של החמרה כי אין לדעת מה יהיה ושתעדכני אותה אם תהיה בעיה קונקרטית.

זה עשוי לתת לך עוד קצת מרחב נשימה לדעת שהיא מודעת למצב לאשורו.

אני אחת שמאוד קשה לה לבקש עזרה.

באמת כמעט לא זוכרת את עצמי עושה את זה בחיים. בקושי מההורים. תמיד צריכה להיות החזקה והמסתדרת והזאת שעוזרת למי שצריך..

מעריצה נשים שמבקשות עזרה!!

ולגבי העבודה, המנהלת זה לא הסיפור, היא דווקא כן תבין אותי. הבעיה זה ההורים. כי אם אני לא באה, אין להם לימודים, אין צוות, כולם מגויסים... אז ממש לא רוצה להיעדר. 

רק ההריון עצמו עם הבחילות זה קשוח, אז להתמודד עם כל השאר בלי בעלך - את באמת אלופה.

רק הצעה קטנה שאולי יכולה לעזור - חשבת לקחת כדורים נגד בחילות? אני אף פעם לא ניסיתי אבל יש בנות שזה מאוד עוזר להן, מניחה שבלי הבחילות האלה יהיה לך פשוט יותר.

זה הציל אוי ממש! והייתי עם בחילות והקאות שלא מהעוה"ז.

הרבה יותר טוב מדיקלקטין...

פשוט כדור הצלה (יכולה לתת לך בחינם כדורים שנשארו לי, אם יקר לך. אבל זה שווה כל שקל, באמת!!)

תחילת הריון זה סיוטטטט נוראי. אין לי מושג איך שןרדים אתזה כשאת לבד עם הילדים.

תשכחי מלבשל להם. טבעול בפיתה בצהריים ופיתה עם חומוס או קורנפלקס עם חלב בערב. לבשת בשלב הזה זה באמת לא אנושי.

נתתן לי כח והעלתם חיוך.

אני באמת שוקלת כדורים נגד בחילות, בהריון הקודם לקחתי דיקלקטין וזה הוריד את ההקאות ונתן תחושה שאני קצת מכובה ומדוכדכת, כאילו אני במין בועה...

אני חושבת שאקנה את הזהב הזה, כי אני ממש סובלת. רק עד שאצא מהישוב לעיר כבר נראה לי יגמרו הבחילות 🙄

רק משתפת, איך הקב''ה דאג לי, כל כך הרבה פעמים היה לי השבוע , פשוט הרגשתי חיבוק מה'.... ערב אחד פינטזתי על ארוחת בוקר עם סלט שווה וחשבתי לעצמי שזה לא ריאלי, אין פה מסעדות או משהו, למחרת, הגיע אליי משלוח מאחיות שלי, הן לא יודעות בכלל שאני בהריון, פשוט פינקו בתור אישה של חייל, מלא דברים שווים ומפנקים... ריגשו אותי ממש, וזה היה פשוט תחושה שבא לי משמים, כי זה בדיוק מה שדימיינתי יום קודם, רק בהרבה יותר שווה...

ערב אחד, לא הייתי מסוגלת להכנס למטבח, וצריך להכין איזה משהו לערב... אפילו להפשיר לחם לא בא לי... פתאום השכנה שולחת לי שהכינה קציצות ואורז, ונשאר לה מלא אם אני רוצה.... קפצתי על זה בשמחה... היא אפילו לא מבינה כמה היא הצילה אותי, וזה היה גם לארוחת צהריים למחרת!

וגם, רציתי להכין לשבת פאי רועים, אין מצב שאני חותכת בצל... בעעעע ובשר טחון.... נתתי מתכון לילדה בת ב8 ועפתי לחדר, תאמינו לי עשתה את זה יופי טופי! (אין לנו גז, זה אינדוקציה). היא מאוד אוהבת שאני מכניסה אותב למטבח.

ועוד יום שבעלי השתחרר פתאום והכין את האוכל וניקה.. פשוט הצלה.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡