הייתי שוקלת כן לשתף מישהו

אמא, שכנה, חברה... לפרוק את הבדידות

זה לא מצב רגיל עכשיו ולא פועלים לפי הרצונות הרגילים

בכל הטכני בסוף אפשר לטפל

אבל הבדידות יש לה השלכות לטווח ארוך...

חיבוקים

האמת שאני לא בטוחה שזה יעזור לשתף ,

כי תכלס, הייתי אצל ההורים בשבת, ופשוט בקושי תפקדתי, הם נראלי חשבו שאני סתם מותשת אז באמת עזרו לי הרבה עם הילדים, אבל פשוט לא יכולתי לזוז כי כמעט הקאתי רק מלקום מהכסא.  אבל הם באמת מקסימים, לא שאלו שאלות, פשוט עזרו להאכיל את הקטן וכו'. זה לא שאן אני אגיד שאני בהריון אז פתאום תהיה עזרה, אלא זה יותר תחושה שיבינו אותי. 

על התחושה הנפשית שאנחנו לא לבד

הבדידות הזאת קשה יותר מכל קושי טכני

שקשה להתמודד אתם, כל אחד בנפרד, באופן אובייקטיבי יכול להיות קשה מאוד...

תחילת הריון עם בחילות - כל הכבוד על ההודיה וראיתי הטוב, וזה באמת ברכה, ולא סותר שקשה...

לבד בבית עם הילדים - לא פשוט בכלל, כל האחריות וכל העבודה עלייך, וזה נון-סטופ, אין גיבוי להתרעננות

בנוסף את עובדת - לחלוש גם על זה וגם על הבית

בעלך בתפקיד שסוחט את כוחות הגוף והנפש שלו - באופן אוטומטי המצב הנפשי שלו משפיע גם על שלך

טראומה לאומית - שמשפיעה על הנפש

ומצב מלחמה מתמשך...

כל אחד מהדברים הללו הוא קשה בפני עצמו! מאוד! וכשכולם יחד זה באמת קשה מאוד מאוד.

לא ביקשת עצות אז לא אייעץ כלום. רק הבנה שלמה של הקושי ושיקוף - כמה מוצדקת כל תחושה שלך! תני לך את האפשרות להתפרק. אני בטוחה שאחרי זה תחשבי כבר מה הכי כדאי.

מאחלת לך בריאות, וכמה שיותר שלווה שאפשר...!

לתפקד בבית

לבד

עם כמה ילדים

ולצאת לעבודה

וכל זה עם התחילה של הריון שרק זה יכול להשבית לחלוטין.

לא בטוחה שהייתי מצליחה להתמודד ככה.

אני ספרתי לילדי הפרטיים (בגיל יסודי) על הריון בשבוע 5 מרוב שלא הייתי מסוגלת לתפקד (וזה בלי מצב של מלחמה, שגרה רגילה). חבל על הכוחות של ההסתרה, והעזרה/ההבנה שאת יכולה לקבל מהעבודה, חברה, שכנה, הורים וכו. 

מלחמה זה לא זמן רגיל, ולהיות לבד עם הילדים בסיטואציה זה קשה בפני עצמו, ואת חייבת לעשות את המקסימום שיהיה לך יותר קל. לכן בעיניי אם זה יעזור, את חייבת לשתף מישהי קרובה. גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית-תחילת הריון זו תקופה כל כך רגישה, ולעבור את זה לבד ועוד עם עמוס נפשי זה קשוח ממש. מעריצה אותך על איך שאת שורדת. אני עם שניים ובלי הריון ובקושי מצליחה לתפקד...

יכולה לומר שאצלי שיתוף של תחילת הריון עוזר ממש. סיפרתי תמיד להורים עם הסטיק, וזה נתן לי המון יציבות ומשענת. כמובן שזה תלוי משפחה-אבל אם את חושבת שזה יעזור-תעשי את זה. גם אם בעלך פחות בקטע. תסבירי לו שזה בשביל השפיות שלך, הוא חייב להבין...

בעיני, כמה דברים-

דבר ראשון-לספר!! למי שיוכל לעזור. אנחנו לא בזמנים רגילים.

דבר שני- לקחת עזרה בבית. תחפשי נערה שיכולה לבוא להיות איתך אחהצ. לעזור עם ארוחת ערב מקלחות וכו.

עזרה נוספת זה לקחת מישהי לנקיון. יש עכשיו המון תיכוניסטיות בלי לימודים כרגיל שישמחו להרוויח קצת כסף ועל הדרך גם לעזור לאשת מגויס.

זה לא הזמן לחסוך בזה. גם אם ידרוש לקחת הלוואה זה שווה את זה בעיני. אני לקחתי השבוע עזרה וואו זה נתן לי ככ הרבה אנרגיות שהבית סוף סוף היה נראה נורמלי ולא כמו מזבלה. ככ שוה כל שקל.

דבר שלישי- לגבי הבחילות וההקאות התייעצת עם רופא לגבי כדורים שיעזרו? יש בונג'סטה שמאוד עוזר ממה שהבנתי.. שווה לנסות.

לגבי בעלך- אולי תכתבי לו? לפעמים קל יותר להביע סליחה בכתב מאשר בטלפון...

נשמע כל כך לא קל מה שאת עוברת.

כל כך הרבה קודחים, מכל החזיתות...

הלוואי שתצליחי למצוא את הדרך לקבל עזרה שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו. הכי מגיע לך בעולם, ויש הרבה שמחפשים איפה לעזור...

הריב עם בעלך נשמע ממש מבאס, ומוסיף עוד קושי רגשי כבד לכל הסיפור.

משתפת במשהו שקיבלתי שבדיוק מדבר על הקושי הזה (שכתבה הרבנית יעל רט).

לא יודעת אם זה יעזור עכשיו, אבל אולי כדי להבין שזה לא רק אצלכם, וכדי קצת לפוגג את המתח סביב הזה. אולי יעזור אם תשלחי לבעלך...

*מתכון מוצלח*

מלחמה,

צו שמונה,

והוא ברצף והמון בצבא.

את רק מחכה שהוא יצא,

הוא רק מחכה להגיע לבית.

ואז,

סוף סוף הוא מגיע,

ואתם כל כך שמחים ומתרגשים.

לפעמים,

למרות הגעגועים,

זה יוצא מצ'וקמק,

ולפעמים אפילו ביקור ממש מבאס,

וכדאי שתהיו מוכנים גם לזה.

כי אנחנו מעמיסים כל כך הרבה ציפיות על 24 שעות, כשאנחנו גם ככה עייפים ומתוחים, גמורים ודואגים.

אז אם זה כבר קרה לכם, תדעו שאתם בחברה טובה, ורבים כמוכם חוו את אותה החוויה. וזה ממש לא סוף העולם, ובכלל לא נורא, אפשר פשוט להשתכלל בביקור הבא.

הפעם,

עם קצת ציניות (מקווה שתעמדו בזה), נראה לי רכיב שיש לו מקום בזמנים אלה...

...

אז למי שהאפטר היה מוצלח, ורוצה עזרה, איך לדאוג שבפעם הבאה הוא יהיה מצ'וקמק (שלא תהיה שונה מהחברות שלה), אני רוצה לחלוק איתכם באהבה נוסחה מובטחת ומתכון מנצח, איך לדאוג שיהיה נורא ומבאס, שתהיו עצבניים, כועסים ומאוכזבים. למי שהצליח לבד בלי הנחיות, בטוחה שהמתכון הזה, יעזור לכם לעלות קומה, ולשדרג את הבאסה.

(כותבת בלשון זכר ונקבה בהקבלה למה שקורה עכשיו אצל רוב האוכלוסיה.

*לכל המילואימניקיות, שהבעלים בעורף, אתם כאלה אלופות ואלופים גם ככה,* שסומכת שתצליחו לעשות את התרגום*).

...

אז הנה -

*המתכון המנצח לאפטר מבאס*

*הנחיה מספר 1 - תבואו מלאים בציפיות.*

תצפי שהוא יביא פרחים, שהוא יהיה עם המון כוח, שהוא ינקה ויקרצף את כל הבית כולל פנלים, יבשל אוכל לשבועיים הבאים, יטפל בילדים, ויקח את האוטו לטסט וטיפול, ויתקן את הנזילה, ותוך כדי יהיה רגוע, שלו ופנוי לשמוע אותך.

ואתה,

תצפה שתגיע לבית מצוחצח בריח אקונומיקה, אוכל מבושל וחם, לארוחה של כמה מנות, ממש כמו במסעדת גורמה.

תצפה למצוא אישה מוארת ויפה, מאופרת ולבושה למופת, ממש כמו שהיא היתה כשיצאתם לדייט, וילדים רגועים ונינוחים, שמחים ורגישים.

תבנה על זה שאשתך רעננה, וכל מה שהיא רוצה זה לפנק אותך.

*הנחייה מספר 2 - תהיו מסכנים*

תחשבי שאת הכי מסכנה,

תחשוב שאתה עובר את הכי נורא.

תהיו עסוקים בעצמכם, כמה שיותר בעוצמה, כמה שיותר ברחמים עצמיים.

*הנחיה מספר 3- תאשימו*

תאשימו אותו במלחמה, בזה שהילדים לא מקשיבים, בזה שהכיורים מלאים. בזה שאת לבד וקשה לך ואת מרגישה קורסת. *תשתדלי לדאוג שהוא ירגיש אשם.*

תשתדל גם אתה להאשים אותה. לא להבין למה היא מתפרקת, ולמה הילדים עושים שטויות, ולמה היא דואגת, בוכה ומתבאסת.

וכדאי להבטיח שהמתכון יצליח ממש, אם אפשר גם לזרוק לה איזה הערה, ככה בדרך אגב, שאשתו של חבר שלך שלחה לו חבילה עם פינוקים, ואשה אחרת באה לבקר, זה ממש בונוס, ויכול לגמרי לשדרג את תחושת האשמה שלה, להוסיף לבאסה ולדאוג שזה יהיה אפטר מהסרטים, אפטר מסרטי האימה.

*אבל אם אתם רוצים אפטר מסוג אחר, אפטר של חיבור ואהבה, אפטר שנותן קצת נשימה, וקצת הפוגה - פשוט תפסיקו.*

*תשחררו את כל הציפיות,*

*ואל תהיו מסכנים ומסכנות,*

*וגם בבקשה,*

*בלי טיפת אַשְׁמָה וְהָאַשְׁמָה.*

תזכרו שלכולם עכשיו קשה,

ותחשבו איך לאסוף כוחות,

ומה אתם יכולים לתת אחד לשני,

כדי שבסוף הביקור יהיו עוד געגועים.

תפסיקו להתעסק בעצמכם

ותתנו דעתכם על השני.

ואם אתם מותשים, וגמורים ולא יכולים, *פשוט תהיו כנים.*

תגידו שאתם היתם רוצים לפנק ואתם לא מסוגלים, ופשוט מותשים. תבקשו ותגידו מה יעשה לכם טוב, ותהיו כנים ופשוטים, מתפללים ומייחלים.

כי אנחנו לא צריכים בבית עוד זירת מלחמה, אלא מרחב של תקווה, הטענה ותקווה.

...

*לצומחות מהחיים עם יעל רט* צומחות מהחיים עם יעל רט (2)🕊️

קשוח ברמות

איזה גיבורות אתן אחת אחת

מצטרפת למה שאמרו פה, לדעתי זה פשוט לא הזמן להסתיר- את חייבת לשתף מישהו שיכול לעזור לך

משפחה/אמא/חמות גיסה מה שנוח לך

במצבך ממש נשמע שחייב בונגסטה

ניסית? זה יכול להציל ונחשב כדור בטוח לגמרי

רק אם את מחליטה לקחת קחי בחשבון שלוקח שבוע שבועיים להסתגל לעייפות וכדאי שיהיה לך יותר עזרה- שוב עוד סיבה לשתף...

קודם כל וואו. לא קלטתי עד עכשיו שאני גיבורה.

זה נשמע מצחיק, אבל רק כשאני קוראת אתכן אני מבינה שאני באמת עושה דברים לא רגילים. מרגישה שבעבודה מצפים ממני להיות הכי רגילה שיש, והילדים שלי קטנים ולא קולטים שקשה לי כי אני בלי אבא, אז זה משפיע עלי, אין לי כ''כ מקום להתבכיין.

אני כל הזמן במצפון שאני לא מתנדבת לכלום. כולם פה בסביבתי מכבסות לתושבי הדרום, מכינות ארוחות לחיילים, מתנדבות פה מתנדבות שם ואני מרגישה כאילו אני לא חלק, ולא נעים לי מעצמי. כי בסך הכל בעלי לא נמצא, אבל הכל פה רגיל. תודה לה' אלף פעם אין פה אזעקות וכד'. אז יחסית אני בגן עדן... הדבר היחיד שאני מצליחה להתגייס אליו זה קצת תהילים. וגם זה לא כל יום.

לכל מי שכתבה לשתף על ההריון- אני חושבת שגם אם אני אשתף זה לא ממש יעזור, כי ההורים וחמותי לא גרים פה, אז זה בעיקר יהיה טלפונים של אלף הצעות איך להסתדר. וזה הדבר השנוי עלי 🙄

אולי באמת אני אקח מנקה השבוע. בחיים לא עשיתי את זה כי באמת בעלי תקתקן, אז הוא שוטף כלים ורצפה.

הבעיה שיש לי בעיה של ''לא נעים לי''.

לא נעים לבקש עזרה, לא נעים שתבוא נערה ותראה כמה מבולגן, אז בסוף אני אנקה לפני המנקה... או שחמותי יום אחד באה לעזור לי, ואני עם הלא נעים שלי, הייתי עסוקה בלארח, וזה די מכביד...

בקיצור... ה' יעזור.  זה מאוד מחזק אותי לשמוע שאני גיבורה. זה נשמע מטופש, אבל מרגישה כ''כ מעוך שכל מילה טובה נותנת לי כח.

אה, ועוד דבר, ביום שישי באה משהי והביאה לי עוגה, הרגשתי שזה פשוט הרים אותי מהרצפה. זה ריגש אותי ברמה של דמעות . למרות שאני בכלל לא אוהבת עוגות עכשיו עם הבחילות, אבל היחס וזה שהיא שמה לב אליי, כל כך שימח אותי. אז כותבת פה כדי לתת כח למי ששמה לב לשכונה או חברה או סתם משהי מהישוב. (היא באמת לא חברה שלי, סתם משהי, וזה עוד יותר שימח) . 

זה התחושה שבע''ה יקרה משהו משמעותי אמיתי.

אם בעלי היה יוצא לטיול, או לעבודה, בחיים לא הייתי שורדת את זה שאני לבד.

אבל התחושה שהוא יוצא למשהו משמעותי אמיתי, ועם סבלנות רבה נתקדם עוד כמה צעדים לגאולה ממש מחזיקה אותי.  באמת שביום יום אני די מפונקת וקשה לי מאוד להיות לבד. אבל תודה לה' שנותן כוחות.

הכל טוב, את במצב קיצון, אף אחת לא תשפוט את הבית שלך! וזה עושה ככ טוב על הלב באמת. אל תהססי. אני הבאתי מישהי, במשך שעה סידרתי ביחד איתה, ואז נסעתי והיא נשארה לנקות. זה היה מעולה. ולהפך, יכולה להגיד לך על עצמי שבעבר עבדתי בנקיון ו דווקא הבתים שהיו במצב קשה וראיתי שלאמא ממש מאתגר, היה לי ממש מספק לנקות אותם! וראיתי כמה טוב זה עשה לי לאמא, בחיים לא שפטתי...

והכל ממש לא רגיל. גם אם אין אזעקות, להיות בלי בעל זה לא רגיל. ילדים שהיו בלי מסגרות- זה לא רגיל. הטראומה שעברנו כולנו גם אם "לא קרה לנו כלום בגוף- הנפש מצולקת. אז כלום לא רגיל פה. 

הבת שלי מתנדבת ומנקה כמה בתים של משפחות מגוייסות וכל פעם חוזרת ומספרת כמה שהבית היה הפוך..

אז קודם כל - תדעי שזה ככה אצל כולם..

ודבר שני - אני כאמא שלה ממש שמחה על זה..

סוף סוף היא קולטת שאנחנו לא המשפחה הכי מבולגנת בעולם ..

וגם היא לומדת שיעור ממש חשוב לחיים על איך נראים "החיים האמיתיים" בבתים עם משפחות ולא רק איך כולם מציגים כלפי חוץ שהכל מתוקתק..

לדעתי אין לך בכלל במה להתבייש וההפך - את נותנת לכל נערה כזאת מתנה חשובה לחיים...

כדי שנעה להתאפס ולהבין מי נגד מי..

יש לך אפשרות לעבוד לפחות חלקית מהבית?

זה ממש יכול להקל.

אגב הדימום היה בהריון?

כי אם כן אז ממש לא שייך כל הריצות כרגע, ובריאות ההריון יותר חשובה מההסתרה שלו ותקחי כמה מחלה שצריך, אפילו חצאי ימים אם משלמים לך מהיום הראשון.

בהצלחה, מקווה שישתפר בקרוב!

יום אחד שנעדרתי, ההורים של התלמידים כמעט בלעו אותי בחיים.

לא כולם, גם לא רובם, זה היה כמה בודדים, אבל זה הספיק לי בשביל לרסק אותי נפשית. אני לא מוכנה להיעדר בכלל, זה רק עושה לי לחץ נפשי של 'מה ההורים יגידו'.

אני לא עובדת משרה מלאה ,אז זה לא נורא ממש.

הדימום לא היה בהריון, היה לי מחזור ארוך ברמות הזויות, אז שאלתי פה על זה, חשבתי שאני אפספס ביוץ, אז ב''ה שבסוף נכנסתי להריון. 

קודם כל מזל טוב על ההריון!

אני מקווה שעם הזמן תוכלי לייצר מעט שגרה ולצאת קצת יותר בנחת.

תראי מה יכול לעזור לך אולי להכין סנדוויצ'ים מהערב או לשלוח פיתה עם שוקולד אם נגיד יש ויכוחים על הממרחים בבוקר.

אני חושבת שיש שני דברים שאולי יכולים לחזק אותך מנטלית:

דבר ראשון לזרוק לפח את ה"מה יגידו". מבינה שזה קשה וזה לבד משימה שמעמיסה רגשית. אבל ברגע שמצליחים לבנות חומה זה מאוד מאוד עוזר להדוף את הלא נעים ומה יגידו.

דבר שני זה לשתף את המנהלת, אבל לא מעמדה של חולשה. את יכולה להגיד שבמקביל למלחמה ולעובדה שבעלך מגוייס את מתמודדת גם עם אירוע רפואי ואת תעשי מאמץ לא להיעדר וכרגע מצליחה פחות או יותר לשלוט על העניינים אבל שתתן לך גב אם יש כדורים שמתחילים קצת ליפול לך מהידיים ושתהיה ערוכה למצב של החמרה כי אין לדעת מה יהיה ושתעדכני אותה אם תהיה בעיה קונקרטית.

זה עשוי לתת לך עוד קצת מרחב נשימה לדעת שהיא מודעת למצב לאשורו.

אני אחת שמאוד קשה לה לבקש עזרה.

באמת כמעט לא זוכרת את עצמי עושה את זה בחיים. בקושי מההורים. תמיד צריכה להיות החזקה והמסתדרת והזאת שעוזרת למי שצריך..

מעריצה נשים שמבקשות עזרה!!

ולגבי העבודה, המנהלת זה לא הסיפור, היא דווקא כן תבין אותי. הבעיה זה ההורים. כי אם אני לא באה, אין להם לימודים, אין צוות, כולם מגויסים... אז ממש לא רוצה להיעדר. 

רק ההריון עצמו עם הבחילות זה קשוח, אז להתמודד עם כל השאר בלי בעלך - את באמת אלופה.

רק הצעה קטנה שאולי יכולה לעזור - חשבת לקחת כדורים נגד בחילות? אני אף פעם לא ניסיתי אבל יש בנות שזה מאוד עוזר להן, מניחה שבלי הבחילות האלה יהיה לך פשוט יותר.

זה הציל אוי ממש! והייתי עם בחילות והקאות שלא מהעוה"ז.

הרבה יותר טוב מדיקלקטין...

פשוט כדור הצלה (יכולה לתת לך בחינם כדורים שנשארו לי, אם יקר לך. אבל זה שווה כל שקל, באמת!!)

תחילת הריון זה סיוטטטט נוראי. אין לי מושג איך שןרדים אתזה כשאת לבד עם הילדים.

תשכחי מלבשל להם. טבעול בפיתה בצהריים ופיתה עם חומוס או קורנפלקס עם חלב בערב. לבשת בשלב הזה זה באמת לא אנושי.

נתתן לי כח והעלתם חיוך.

אני באמת שוקלת כדורים נגד בחילות, בהריון הקודם לקחתי דיקלקטין וזה הוריד את ההקאות ונתן תחושה שאני קצת מכובה ומדוכדכת, כאילו אני במין בועה...

אני חושבת שאקנה את הזהב הזה, כי אני ממש סובלת. רק עד שאצא מהישוב לעיר כבר נראה לי יגמרו הבחילות 🙄

רק משתפת, איך הקב''ה דאג לי, כל כך הרבה פעמים היה לי השבוע , פשוט הרגשתי חיבוק מה'.... ערב אחד פינטזתי על ארוחת בוקר עם סלט שווה וחשבתי לעצמי שזה לא ריאלי, אין פה מסעדות או משהו, למחרת, הגיע אליי משלוח מאחיות שלי, הן לא יודעות בכלל שאני בהריון, פשוט פינקו בתור אישה של חייל, מלא דברים שווים ומפנקים... ריגשו אותי ממש, וזה היה פשוט תחושה שבא לי משמים, כי זה בדיוק מה שדימיינתי יום קודם, רק בהרבה יותר שווה...

ערב אחד, לא הייתי מסוגלת להכנס למטבח, וצריך להכין איזה משהו לערב... אפילו להפשיר לחם לא בא לי... פתאום השכנה שולחת לי שהכינה קציצות ואורז, ונשאר לה מלא אם אני רוצה.... קפצתי על זה בשמחה... היא אפילו לא מבינה כמה היא הצילה אותי, וזה היה גם לארוחת צהריים למחרת!

וגם, רציתי להכין לשבת פאי רועים, אין מצב שאני חותכת בצל... בעעעע ובשר טחון.... נתתי מתכון לילדה בת ב8 ועפתי לחדר, תאמינו לי עשתה את זה יופי טופי! (אין לנו גז, זה אינדוקציה). היא מאוד אוהבת שאני מכניסה אותב למטבח.

ועוד יום שבעלי השתחרר פתאום והכין את האוכל וניקה.. פשוט הצלה.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.