הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים,
וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָּדֵר.
וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ—
אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרא"ש מפרש שער כותש: "ואם היה שער כותש - פי' ענפים הדקים כמו וימלט השעירתה דאהוד והוא יער שאילנותיו דקין ודבוקין זה לזה ואדם נחבא בהם, וכן הפך שער שתי שורות פ"ד דכלאים, וה"פ היו הענפים הדקין המתפשטים למרחוק פוגעין זה בזה ומתערבים מעל גבי הגדר נותן פאה אחת לכל."
כבר רש"י על שופטים (ג, כו) מפנה למשנה שלנו: "השעירתה - יער דק ועב שקורין ברוצ"ש בלע"ז וטוב הוא להחבא והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער הופך את השער אם היה השער כותש".
מהרמב"ם בפיהמ"ש משמע שהענפים צריכים להיות מונחים ממש על גבי הגדר: "ופירוש שער כותש הוא הבדים והפארות, ירצה לומר ענפי האילנות, שהיו נוגעין בגדר ומשולחין עליו, ואז יהיה כמחובר. ואמרו בתלמוד: כעלי במכתשת; עניינו שינטו הפארות על הקיר".
וכך הוא פוסק בהלכות מתנות עניים (ג, יט): "אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו הרי זה כשדה אחת ונותן פאה לכל."
ככה עולה מהראב"ד בפירושו לתו"כ פ' קדשים פרק ב' ה"ג: "ואם היה שער כותש אינו מפסיק פי' שער הענפים של אילן הם כמו השער לאדם ואם היו הענפים כותשין על הגדר כלומר שהם דוחקין אותו ומכסים עליו עד שהגדר נכתש מפני דוחק השער אינו מפסיק לפי שאינו נראה". ככה נראה גם מהר"ש השם.
זאת אומרת שרק כאשר הענפים מכסים את הגדר, זה מבטל את ההפרדה של הגדר.
הגר"א חולק על זה וכותב בשנות אליהו הקצר: "ואם היה שער כותש. ר"ל אפילו תולים על הגדר מדנקט שער כותש ולא נקט גדר כותש ש"מ ג"כ אפילו שאין נוגעים בגדר רק תלוים מלמעלה לגדר."
הגר"א מבין שעצם העירוב בין הענפים, הוא זה שמחבר את העצים לכדי פאה אחת.
כתוב במשלי כז, כב: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו".
המלבי"ם מפרש: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו", אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם 'יכתשו את האויל', יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו 'בתוך הריפות' שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא 'העלי' שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק 'וישאר באולתו', ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:"
הגר"א על הפסוק במשלי אומר שגם אם יבואו על האויל כל הדינים והצרות, הוא לא יחזור בתשובה.
ברור שבכך יש איסור חמור
)