הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְרָנוֹת —
נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת.
זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין,
אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת —
נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.
הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין:
עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת —
נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת;
שְׁתֵּי גְרָנוֹת —
נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
מבואר מהמשנה שפאה זה דין בכל מין, ובאותו מין זה תלוי אם יש חילוק גרנות.
נראה שכל מין נחשב כשדה בפני עצמו לחיוב פאה. השתי גרנות זה חילוק בקצירה. כשעושים ְשתי גרנות, זה מגלה שהיה שתי קצירות שונות.
הפסוק ביהושע ט, א כותב: "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן".
הרד"ק מפרש: "אהבת אתנן על כל גרנות דגן - לפי שהמשילו הנביאים עבודת עבודה זרה במעשה זונה אמר אתנן , כמו 'אתנן זונה'. ופירוש על כל גרנות דגן - בעת שהייתי נותן גרנותם מלאות דגן , כמו שאמר 'וישמן ישורון ויבעט'. או יהיה פירוש על כל גרנות דגן - כי כשהיה הדגן בגורן היו עובדים העבודה זרה שם בגורן , לפי מחשבתם כי הנעבד ההוא הוא הנותן התבואה.
לפי הפירוש השני יש חשש עבודה זרה בגורן. פאה זה דין בשדה, אבל הלכות המתנות האחרים שחייבים לתת בגורן, וגם הדין במשנה שלנו שנוגע לגורן, מראה שצריך לעבוד בגורן דווקא את ה' על ידי הפרשת מתנות ש-ה' ציווה עלינו.
ברור שבכך יש איסור חמור
)