מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה,
לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ.
אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר:
מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא,
שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת,
שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים,
הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי,
בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין:
אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת —
נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת;
שְׁתֵּי גְרָנוֹת —
נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הדין במשנה הוא מחודש כי לכאורה בפסוקים פאה זה דין בקציר שדה, ולא מצינו דין של גורן רק לגבי תרומות ומעשרות, לכן היה צריך הלכה למשה מסיני לחדש שגורן חלוק מראה בדיעבד שהיו שתי קצירות.
השנות האליהו הארוך מביא את הירושלמי פה ומפרש אותו: "בירושלמי אמרינן אמר ר"ז בשם ר"י אם באתה הלכה לידך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה. פי' אל תדחה אותה. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני. וכולן משוקעות במשנה. א"ר אבין יאות הוא שהרי שני מיני חיטין אילולי בא נחום ופרשה יודעין היינו. פי' ויאות הוא. שלא ידחה אדם הלכה שנרמז במשנה דהלכה למשה מסיני הוא. שהרי שני מיני חטים שע"י מעשה בא ואילולי בא נחום ופרשה יודעין היינו בתמיה והא לא היינו יודעים. ואעפ"כ הלכה למשה מסיני הוא. לכך יאות שכל מה שנזכר במשנה הלכה למשה מסיני הוא".
לכאורה הכוונה שלכל דיני המשנה יש להם שורשים בהלכה למשה מסיני, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
הירושלמי מוסיף: "אלא כיני חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב... ר' חגי אמר בשם ר' שמואל בר נחמן נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב ואין אנו יודעין איזה מהן חביב אלא מן מה דכתיב (שמות לד) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל הדא אמרה אותן שבפה חביבין... ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם (קוהלת א) יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים".
החתם סופר בחידושיו בכתובות מב ע"ב כותב: "ויראה דהיינו טעמא דכתי' ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו שני לוחות ולא כתי' ונתן. עפ"י דאמרו בענין ברכת התורה שמברכי' פעם אשר נתן לנו לשון עבר ופעם ברוך נותן התורה לשון הווה דלשון עבר קאי אגוף התורה והלכותי' שנאמרו מהקב"ה למשה בסיני ואותה הנתינה כבר חלף ועבר. משא"כ נותן הוא קאי אחריפות וחידושי תורה מה שתלמיד ותיק מחדש בטובו בכל יום תמיד והקב"ה משפיע לו שמן ששון ועל זה מברכי' נותן התורה. והא"ש דאי הוה כתי' ונתן אל משה ככלתו ה"א דעיקר שמחת חתן וכלה המרומז בככלתו כפירש"י סד"א אותה שמחה הי' על ההלכות המקובלות וז"א דטובים דודיך מיין טובי' דברי דודיך הת"ח יותר מיינה של תורה. וכן אחז"ל שהקב"ה נתן במתנה למרע"ה פלפול התורה ע"כ כתי' ויתן אל משה מה שהוא עתיד לחדש חדושי' בתורה. והיינו דאקשי בהאי קושי' כ"ב שנין דרבה שהי' עוקר הרים מרוב ענוותנותו לא רצה לגלות רז זה. וכדיתיב ר' יוסף ברישא שהי' סיני מרוב ענוותנותו גילה זה דעיקר שמחת הקב"ה בפלפולא דאורייתא"
גם בפסוק בדברים (ט, י) שהירושלמי דורש כתוב 'ויתן' בלשון עתיד: "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל".
האור החיים בפרשת תזריע יג, לז כותב: "וראיתי ליישב מאמרי רז"ל שאמרו (ויק"ר פכ"ב) שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו במקום אחר (במד"ר פי"ט) כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה כאומרו הדברים עשיתים אעשה לא נאמר וכו' יעויין שם דבריהם, וכן כמה מאמרים שדומים לזה. ונראה כי ישוב המאמרים הוא. כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה אין חידוש שלא ידעו משה, אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה, וזה לך האות מה שלפנינו שדרש הלל מהכתוב ההלכה שנאמרה למשה בעל פה ולא גילה ה' למשה עיקרה בכתוב ובא הלל ודרשה, ודברים אלו נכונים הם".
