אז אני גרה באיזור יהודה ושומרון . לא אכתוב בדיוק איפה...
אוהבת את מקום מגורי. מתחברת פה לאנשים.
מדי פעם יש אירוע בטחוני, אפילו "רק" זריקת אבנים, לא קרה לי ברוך ה'.
מאז שמחת תורה והטבח המזוויע, יש לי חשש שגם ביהודה ושומרון יכול לקרות חלילה כזה דבר.
לאורך השנים שאני גרה פה הצבא עושה הרבה עבודה ועוצר אירועים בטחוניים לפני שמתכנניהם מוציאים אותם לפועל. אבל לא הכל וכן יש פיגועים ושמירה על ערנות. אני למשל משתדלת בלילות לנסוע עם עוד מישהו ולא לבד.
עצם הידיעה שיש תכנונים וסיכול של הצבא כבר מלחיצה אותי כי זה אומר שאולי מעל לפני השטח הכל רגוע אבל מתחת לפני השטח האדמה מבעבעת. ככה לפחות אני חווה את זה.
וכשכן יש פיגועים לצערי, יש לי תחושה שבתקופה האחרונה זה החריף. מפיגועי אבנים לירי בכבישים.
ולי אישית יש תחושה שקצת מכילים את זה. נכון, אחרי כל דיבור מדברים ומבטיחים הבטחות וכןעסים אבל בפועל בשטח הצעדים שננקטים מאד קטנים לעומת מה שצריך לעשות. אולי עכשיו בעקבות המלחמה המצב ישתנה.
ועכשיו אחרי הטבח בדרום אני לא מרגישה בטחון היכן שאני גרה. מפחדת לצאת בערב בחושך להליכה, מלאת ספקות אם עשינו בחירה נכונה בלגור פה, מלאת ספקות לגבי מעבר מגורים- לאיפה? ומסגרות של ילדים? ומה ההבדל בעצם בין יהודה ושומרון לבין מגורים בעיר סמוכה לערבים ישראליים?. וכמובן השיקול הכספי והמחיר הכספי שזה ידרוש ממנו.
חוששת שזה רק עניין של זמן וגם ביהודה ושומרון יכולים לעשות טבח או אפילו רק להגיע קבוצה של 50 מחבלים ולפרוץ לתוך ישוב. אז נכון שיש כיתת כוננות והצבא נגיש יותר אבל בינתיים בזמן הזה יכול לקרות אסון בגוף ובודאי אסון לנפשות וטראומות.
במיוחד עולה בי החשש כשאני רואה בחדשות שנעצרו מבוקשים ביהודה ושומרון,חלק מהם מזוהים עם חמאס.
ומרגיש לי בסביבתי שאנשים לא חוששים מזה. ובטוחים שפה זה אחרת ואפילו מנמקים את זה בנימוקים שאולי נכונים שכלית אבל לא מרגיעים אותי ולא מתיישבים לי על הלב.
והספק, הדילמה, הלחץ שיקרה משהו. זה אוכל אותי. מתקשה להחליט מה לעשות. מתקשה להתקדם בנושא. מפחדת וחוששת.
