יש לי אותם כבר תקופה, אבל חשבתי שאני סתם לא מרגישה טוב.
זה התחיל שהבן שלי היה מאד חולה והיה מאושפז תקופה ארוכה (הוא כבר החלים) המשיך והחמיר במלחמה.
חולשה, דפיקות לב, קוצר נשימה וכאבים.
הלכתי לרופא ואחרי כמה בדיקות הוא אבחן התקפי חרדה.
הבנתי שאני צריכה טיפול מעמיק בנושא. העדפתי לנסות טיפול עצמי לפני פניה לאנשי מקצוע, אז אספתי מידע מהרשת, סיננתי לפי מה שהתחברתי אליו ויישמתי דרכי פעולה:
1. הבנה שהתקף חרדה אינו מסוכן וחולף תוך מס׳ דקות מעצמו, לתת לו לעבור לבד ולא להלחם בו.
2. הבנה שהתסמינים אמנם מבהילים, אך אינם מסוכנים, כדאי ללמוד להתחבר אליהם ולא לפחד מהם. נניח עליה בדפיקות לב מתרחשת גם בפעילות ספורט והיא חיובית, אפשר להתייחס גם בזמן התקף לזה כמשהו שאינו שלילי.
3. הבנת המעגליות של ההתקפים, כל התקף מעורר את הפחד של ההתקף הבא. כדי לצאת מהלופ צריך להבין את המעגל: טריגר- תגובה (במודע או בתת מודע) לא פרופורציונלית - התקף. צריך לעבוד על התגובה כדי למתן/ לעצור את ההתקף.
4. לשתף את הסובבים במצב. בן זוג- בצורה מפורטת בבקשה לתמוך באופן מלא, ילדים- להסביר באופן כללי שלא מרגישים טוב, עבודה- לשתף ולבקש הקלות, לשתף חברות לתמיכה.
5. לצאת לספורט באופן יומיומי, לא לוותר, זה ממש עוזר.
6. לשלב טיפול תרופתי בעת הצורך
משתפת גם כדי לנרמל התקפי חרדה בכללי ובפרט עכשיו וגם כדי לתת דרכי התמודדות שעזרו ועוזרים לי להפחית התקפים ואולי בסוף להעלים אותם (או ללמוד לחיות איתם בשלום)
