כולנו טמאי מתים ועוד טומאות. בע"ה כשנבנה המקדש זה יחזור.

ילדים הם טהורים

אולי אי אפשר להגיע לאותה רמה כמו בזמן ביהמ"ק... אבל אפשר וחייב טהרה במסגרת המציאות...

יש שמה גופות או חלקי גופות.

וממה שביררתי בעבר, רוב הבניינים מחוברים במעביר טומאה.

וחוץ מזה יש עוד הרבה אפשרויות.

שני מושגים שונים בתכלית.  

חיים טהורים הם חיים המבוססים על ערכים, כבוד, התחשבות, אמטפטיה, דאגה ושמירה על איכות חיים וגם התחשבות בסביבה. 

יש שיגידו שזה גם משליך על מנהגי האוכל שלנו - לבחור בחיים טבעוניים.  ללא פגיעה בטבע ובבעלי חיים.  

אה טוב, אני חשבתי שהיא דיברה על ההגדרה של התורה, לא ע"פ הגדרה אחרת.

נ.ב אם אדם שומר תורה ומצוות, אז במעלתו היא דווקא כן לאכול בע"ח, כמו נח שהוא מעל הבע"ח. אך אם הוא עם הארץ אזי בהחלט אין הוא מעל הבע"ח ואין לו לאכול בשר (ע"פ אלשיך ואור החיים).

הכל

נכון אבל לא בהכרח תלוי בזה

לא בהכרח במילים האלה "בשביל ה'", כי כמו שכתבתי למטה יש גם גויים שחיים ככה והם לא חושבים שהם עושים את זה בשביל ה'. הם חושבים אולי שהם עושים את זה כי זה תפקידם בעולם ובעצם הם לא חושבים רק על עצמם בחיים האלה אלא מקדישים את עצמם למען ערך הטוב. משהו גורם להם לראות את זה כדבר הכי טבעי לאנושות וזה באמת נכון. אז עניין אותי איך מגיעים לנקודת מבט כזאת... שכ"כ יוצאת מעצמי, וכ"כ רואה את הנתינה מעצמי ואת הענווה כדרך לחיים. 

מקווה שהיה מובן...

שה' נכנס בכל דבר

כמה שתכנסי אותו יותר .. תעשי דברים יותר מהלב

בקיצור: תעבדי על יראת שמיים

אבל שלא תעשי הפרדה

יש את ההלכות ויש אותי

אלא אני זה חלק מה' ותמיד יש בי את ה'

התבטלות לה'.

כי התבטלות לה' זה לא רק מתי שנעים וכיף לי אלא תמיד. זה הערך העליון.

ואז כשחיים ככה בצורה כזאת של 'הכל למען ה'' אז כל דבר שעושים אפילו דברים יומיומיים ופשוטים נעשים מצוות.

נראה לי שאני לא מדברת על משהו רוחני בכלל...

יותר כמו משהו אנושי

טהרה אנושית

שאפילו לגויים יכולה להיות.

מתבטא בצניעות, לב נקי משאיפות עקלקלות.

כי אדם בהיותו אדם יש לו רצונות ודחפים

יש לו תאוות וכל מני דברים, ברגע שהוא מצליח להשתחרר מהם ולא לתת להם מקום

בכלל הוא הופך לכמעט מלאך שלא אין את הנסיונות האלה

וזאת חתיכת עבודה. זה אפשרי יש גדולים וצדיקים שהגיעו לזה אבל זה התבטלות העצמי

התבטלות האני שלי למען האחר וזה וואוו

אבל אפשר להתחיל משאיפה לענווה שזאת גם מעלה ואחת המדרגות להגיע לשם לרמה הזאת של כמעט מלאך.

 ובשביל זה צריך להתחיל להבליג על דברים להנמיך את עצמנו בפני אחרים, לחשוב על האחר קודם ולא עלי

אני חושבת שזאת הדרך להיות אדם טוב וטהור

אם לזה התכוונת

ועדיין כל זה לא אומר להתבטל מול אחרים, לבטל את דעתי מול אחרים, לא להיות אסרטיבי מול מי שמתנהג בחוסר יושר מופגן, מול מי שמנסה לרמות אותי, לנצל אותי, לדרוך עלי כי אני מנומס ורגיש.

שה' עשה את האדם ישר...

ונכון גם שיצר לב האדם רע מנעוריו וכו'

אבל עם ענווה- כמו שאת אומרת זה אחרת.

לא צריך להיות בלי יצר הרע כדי להיות נקי וישר וגם לא צריך להיות מלאך. עובדה.

להרבה ילדים יש את הענוה הזאת באופן טבעי. מבוגרים נהיים משהו אחר כבר בד"כ, משהו יותר גס, יותר אגוצנטרי, שמנסה להשתלט על החיים.

באופן אישי אני חושבת שעברתי תהליך כזה של התבגרות ועכשיו אני שואלת את עצמי איך חוזרים לענווה הזאת שהייתה לי באופן טבעי, אבל עכשיו לחזור אליה באופן לא טבעי?

אז מה הסיבה והמניע לענווה כזאת? אני חושבת שזה צריך להיות מניע חזק.. שיהיה יותר חזק מהרצון לעשות לי טוב אישי.

מ"מ יישר כח על השאלות הללו.. אני נהנה שאת שואלת אותן. אשמח לנסות להביא את דעתי אם יתאפשר לי.

התכוונתי, אם יתאפשר לי טכנית, שיהיה לי זמן ופניות הדעת לעסוק בזה..

אבל תחשוב על זה, עבודת ה' היא החיים... זה יפה שהתחומים מתערבבים

זאת תהייה שעלתה לי יותר באופן אישי ולא באופן ישיר לעבודת ה' ואני אשמח לשמוע מה יש לכל סוגי האנשים להציע

ואני שמחה שנהנים ולא מתייחסים לזה כפילוסופי מדי(:

מכל מקום - ההפניה הראשונה והמרכזית שעולה לי לראש, שמדברת על הנושא הזה ונותנת הדרכה כיצד להתעלות, היא אל דברי הרב חרל"פ במי-מרום חלק י"ט שער קריאות קודש מאמר ראשון (בחלקו השלישי, מחולק ע"י כוכביות), מהמילים "הא כיצד" (עד סוף אותו החלק. אפשר גם להמשיך, אבל שם זה עיקר הדברים).

כי שם שומם

דווקא לא כ"כ חשבתי על זה...

המצווה לשם המצווה ולשם שמים באופן חיובי, ואם מתלוות לזה מחשבות אחרות פשוט לתת להם לצוף, ולפעמים לצחוק על המחשבות.

האמת אני לא ברמה הזאת עדיין...

אני ממש רוצה אבל לא הגעתי

הכללית שאני עושה מצווה כי ה' ציווה.

יכולים להיות עוד המון מחשבות שמתלוות, אבל לנסות שיהיה את המחשבה הבסיסית הזאת.

אני עושה כי זה יפה בעיניי. כי זה מידות שאני מעריצה אצל אחרים והייתי רוצה גם להיות כזאת, לא כי באמת בשביל הטוב אלא בשביל שיהיה לי טוב.

כזה?

אני צריכה להוכיח מישהי על טעות מסויימת. עכשיו אני צריכה לעשות את זה לשם שמיים אבל המחשבה שצפה לי זה היא מעצבנת אותי מגיע לה שתראה שהיא טועה ומה שאתה מציע לעשות ברגע הזה זה לצחוק? מרגיש לי שזה ישמע כך: מוהאהאהע

דעתי שלי:

קודם-כל ידועה גישת תנועת המוסר שעדיף שהכל יהיה מאהבת שכר ומיראת העונש ובלבד שלא נעבור על לא תעשה אחד, וכמאמר ר' יוחנן בן זכאי:

אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון ושתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.

לכן בשביל התחלה אני חושב שלא צריך להיבהל מזה יותר מדי. בדורות האחרונים אמנם יראת העונש הפכה למילה גסה אבל נראה לי שזה מסוג הדברים שעליהם נאמר "מזה ומזה אל תנח ידך". תנועת המוסר שמה המון דגש על גיהנם ודברים בסגנון שאמנם מנקודת הסתכלות אחת הם יכולים להחליש ולהכניס לייאוש וגם מה שהם מרדדים את השיח אבל אני חושב שהריאקציה לצד השני שכולם צריכים להיות אוטומטית מקובלים אלוקיים שעושים מאהבה ושמחים בייסורים וראשם בעולמות העליונים ובהיכלות אהבה ויראה ואחרת "זה לא זה", גם היא לא ממש טבעית לענ"ד. זה אידיאל נשגב, גבוה, צריך לשאוף אליו, אבל מה לעשות לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואני גם בספק אם זאת הדרכה להמון העם. שאלו פעם את הר' מוצפי שליט"א איך אפשר ללמוד להבין את התפילה וענה שזה לוקח בערך חמישים שנה.

ואיך בכל־זאת?

עם השנים מתהווים לנו "מרכזי ערך", דפוסי חשיבה מסוימים ו"עדשות" שדרכן אנחנו בוחנים את העולם. יש אנשים שמאוד חשוב להם להיראות יפים ושיסתכלו עליהם ויש כאלה שלא פיתחו "מרכז ערך" כזה ומבחינתם ללכת עם שורט וטי-שירט לכל־מקום פשוט כי זה נוח. אני חושב שחלק מהעבודה זה לאתר "מרכזי ערך" כאלה ולשאול האם הם נצרכים? והאם ניתן למדוד את המציאות לפי קנה מידה אחר? הרש"ר הירש באגרות צפון נמנע מלהשיב מיד לסדרת השאלות שהוא מציב בהתחלה ומציע במקום זה להתחיל למדוד את החיים ואת המציאות לפי קנה מידה שונה לחלוטין, ואז לא קשה למה היהדות "מגבילה את החיים" כי אנחנו לא אמורים לבחון אותם דרך העדשה של הנאה חומרית.

דבר שני, מבלי להיכנס עכשיו לעובי הקורה בעניין חסידות, אני לא חושב שגישה של "התבטלות" במובן של ביטול הרצון האנושי והאישיות כאידיאל היא משהו שצריך לשאוף אליו, ועכ"פ לא נראה לי שזאת גישה ברת-קיימא. הרש"ר הירש אומר שאין צורך לבטל את האישיות והרצונות שלנו אלא אדרבה לעבוד את ה' עם אישיות גדולה ואיתנה ורצונות עצומים פשוט שיהיו כל אלה תורניים. אין שום בעיה לרצות שיהיה לנו טוב (אנחנו גם מתפללים שנזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא... ולכאורה אסור לבקש שכר? ואסור בכלל לרצות שום דבר אלא לעשות רצון ה' בלי שום פניות כלל? מכאן שזה יותר מורכב) אם אנחנו באים מתוך הבנה שיש לנו נשמה אלוקית ואנחנו רוצים לגמול איתה חסד ובכך שטוב לנו טוב גם לקב"ה ולעולם כולו.

גם בתורת הרש"ר הדגש הוא פחות על "מה אני צריך לעשות בשביל ה'" (הלא כתוב באיוב: "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח?") אלא "מה אני צריך לעשות בתור בן־אדם", כמו שהחתול יודע מה הוא צריך לעשות בתור חתול שזה לאכול עכברים אז גם אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו צריכים לעשות בתור בני אדם, וחלק מלהיות בן־אדם זה צניעות שבת תפילה כשרות (בן־אדם במובן התורני ולא במובן המנוכס המודרני) לדעתי אפשר לקבל הרבה מוסר מהתורה שלו בעניין הזה (לכן אפנה לספר אגרות צפון ולפירוש על בראשית א') - אפשר עוד להרחיב בנושא עד אינסוף אבל בינתיים אעצור כאן

היה מעניין 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים