כולנו טמאי מתים ועוד טומאות. בע"ה כשנבנה המקדש זה יחזור.

ילדים הם טהורים

אולי אי אפשר להגיע לאותה רמה כמו בזמן ביהמ"ק... אבל אפשר וחייב טהרה במסגרת המציאות...

יש שמה גופות או חלקי גופות.

וממה שביררתי בעבר, רוב הבניינים מחוברים במעביר טומאה.

וחוץ מזה יש עוד הרבה אפשרויות.

שני מושגים שונים בתכלית.  

חיים טהורים הם חיים המבוססים על ערכים, כבוד, התחשבות, אמטפטיה, דאגה ושמירה על איכות חיים וגם התחשבות בסביבה. 

יש שיגידו שזה גם משליך על מנהגי האוכל שלנו - לבחור בחיים טבעוניים.  ללא פגיעה בטבע ובבעלי חיים.  

אה טוב, אני חשבתי שהיא דיברה על ההגדרה של התורה, לא ע"פ הגדרה אחרת.

נ.ב אם אדם שומר תורה ומצוות, אז במעלתו היא דווקא כן לאכול בע"ח, כמו נח שהוא מעל הבע"ח. אך אם הוא עם הארץ אזי בהחלט אין הוא מעל הבע"ח ואין לו לאכול בשר (ע"פ אלשיך ואור החיים).

הכל

נכון אבל לא בהכרח תלוי בזה

לא בהכרח במילים האלה "בשביל ה'", כי כמו שכתבתי למטה יש גם גויים שחיים ככה והם לא חושבים שהם עושים את זה בשביל ה'. הם חושבים אולי שהם עושים את זה כי זה תפקידם בעולם ובעצם הם לא חושבים רק על עצמם בחיים האלה אלא מקדישים את עצמם למען ערך הטוב. משהו גורם להם לראות את זה כדבר הכי טבעי לאנושות וזה באמת נכון. אז עניין אותי איך מגיעים לנקודת מבט כזאת... שכ"כ יוצאת מעצמי, וכ"כ רואה את הנתינה מעצמי ואת הענווה כדרך לחיים. 

מקווה שהיה מובן...

שה' נכנס בכל דבר

כמה שתכנסי אותו יותר .. תעשי דברים יותר מהלב

בקיצור: תעבדי על יראת שמיים

אבל שלא תעשי הפרדה

יש את ההלכות ויש אותי

אלא אני זה חלק מה' ותמיד יש בי את ה'

התבטלות לה'.

כי התבטלות לה' זה לא רק מתי שנעים וכיף לי אלא תמיד. זה הערך העליון.

ואז כשחיים ככה בצורה כזאת של 'הכל למען ה'' אז כל דבר שעושים אפילו דברים יומיומיים ופשוטים נעשים מצוות.

נראה לי שאני לא מדברת על משהו רוחני בכלל...

יותר כמו משהו אנושי

טהרה אנושית

שאפילו לגויים יכולה להיות.

מתבטא בצניעות, לב נקי משאיפות עקלקלות.

כי אדם בהיותו אדם יש לו רצונות ודחפים

יש לו תאוות וכל מני דברים, ברגע שהוא מצליח להשתחרר מהם ולא לתת להם מקום

בכלל הוא הופך לכמעט מלאך שלא אין את הנסיונות האלה

וזאת חתיכת עבודה. זה אפשרי יש גדולים וצדיקים שהגיעו לזה אבל זה התבטלות העצמי

התבטלות האני שלי למען האחר וזה וואוו

אבל אפשר להתחיל משאיפה לענווה שזאת גם מעלה ואחת המדרגות להגיע לשם לרמה הזאת של כמעט מלאך.

 ובשביל זה צריך להתחיל להבליג על דברים להנמיך את עצמנו בפני אחרים, לחשוב על האחר קודם ולא עלי

אני חושבת שזאת הדרך להיות אדם טוב וטהור

אם לזה התכוונת

ועדיין כל זה לא אומר להתבטל מול אחרים, לבטל את דעתי מול אחרים, לא להיות אסרטיבי מול מי שמתנהג בחוסר יושר מופגן, מול מי שמנסה לרמות אותי, לנצל אותי, לדרוך עלי כי אני מנומס ורגיש.

שה' עשה את האדם ישר...

ונכון גם שיצר לב האדם רע מנעוריו וכו'

אבל עם ענווה- כמו שאת אומרת זה אחרת.

לא צריך להיות בלי יצר הרע כדי להיות נקי וישר וגם לא צריך להיות מלאך. עובדה.

להרבה ילדים יש את הענוה הזאת באופן טבעי. מבוגרים נהיים משהו אחר כבר בד"כ, משהו יותר גס, יותר אגוצנטרי, שמנסה להשתלט על החיים.

באופן אישי אני חושבת שעברתי תהליך כזה של התבגרות ועכשיו אני שואלת את עצמי איך חוזרים לענווה הזאת שהייתה לי באופן טבעי, אבל עכשיו לחזור אליה באופן לא טבעי?

אז מה הסיבה והמניע לענווה כזאת? אני חושבת שזה צריך להיות מניע חזק.. שיהיה יותר חזק מהרצון לעשות לי טוב אישי.

מ"מ יישר כח על השאלות הללו.. אני נהנה שאת שואלת אותן. אשמח לנסות להביא את דעתי אם יתאפשר לי.

התכוונתי, אם יתאפשר לי טכנית, שיהיה לי זמן ופניות הדעת לעסוק בזה..

אבל תחשוב על זה, עבודת ה' היא החיים... זה יפה שהתחומים מתערבבים

זאת תהייה שעלתה לי יותר באופן אישי ולא באופן ישיר לעבודת ה' ואני אשמח לשמוע מה יש לכל סוגי האנשים להציע

ואני שמחה שנהנים ולא מתייחסים לזה כפילוסופי מדי(:

מכל מקום - ההפניה הראשונה והמרכזית שעולה לי לראש, שמדברת על הנושא הזה ונותנת הדרכה כיצד להתעלות, היא אל דברי הרב חרל"פ במי-מרום חלק י"ט שער קריאות קודש מאמר ראשון (בחלקו השלישי, מחולק ע"י כוכביות), מהמילים "הא כיצד" (עד סוף אותו החלק. אפשר גם להמשיך, אבל שם זה עיקר הדברים).

כי שם שומם

דווקא לא כ"כ חשבתי על זה...

המצווה לשם המצווה ולשם שמים באופן חיובי, ואם מתלוות לזה מחשבות אחרות פשוט לתת להם לצוף, ולפעמים לצחוק על המחשבות.

האמת אני לא ברמה הזאת עדיין...

אני ממש רוצה אבל לא הגעתי

הכללית שאני עושה מצווה כי ה' ציווה.

יכולים להיות עוד המון מחשבות שמתלוות, אבל לנסות שיהיה את המחשבה הבסיסית הזאת.

אני עושה כי זה יפה בעיניי. כי זה מידות שאני מעריצה אצל אחרים והייתי רוצה גם להיות כזאת, לא כי באמת בשביל הטוב אלא בשביל שיהיה לי טוב.

כזה?

אני צריכה להוכיח מישהי על טעות מסויימת. עכשיו אני צריכה לעשות את זה לשם שמיים אבל המחשבה שצפה לי זה היא מעצבנת אותי מגיע לה שתראה שהיא טועה ומה שאתה מציע לעשות ברגע הזה זה לצחוק? מרגיש לי שזה ישמע כך: מוהאהאהע

דעתי שלי:

קודם-כל ידועה גישת תנועת המוסר שעדיף שהכל יהיה מאהבת שכר ומיראת העונש ובלבד שלא נעבור על לא תעשה אחד, וכמאמר ר' יוחנן בן זכאי:

אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון ושתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.

לכן בשביל התחלה אני חושב שלא צריך להיבהל מזה יותר מדי. בדורות האחרונים אמנם יראת העונש הפכה למילה גסה אבל נראה לי שזה מסוג הדברים שעליהם נאמר "מזה ומזה אל תנח ידך". תנועת המוסר שמה המון דגש על גיהנם ודברים בסגנון שאמנם מנקודת הסתכלות אחת הם יכולים להחליש ולהכניס לייאוש וגם מה שהם מרדדים את השיח אבל אני חושב שהריאקציה לצד השני שכולם צריכים להיות אוטומטית מקובלים אלוקיים שעושים מאהבה ושמחים בייסורים וראשם בעולמות העליונים ובהיכלות אהבה ויראה ואחרת "זה לא זה", גם היא לא ממש טבעית לענ"ד. זה אידיאל נשגב, גבוה, צריך לשאוף אליו, אבל מה לעשות לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואני גם בספק אם זאת הדרכה להמון העם. שאלו פעם את הר' מוצפי שליט"א איך אפשר ללמוד להבין את התפילה וענה שזה לוקח בערך חמישים שנה.

ואיך בכל־זאת?

עם השנים מתהווים לנו "מרכזי ערך", דפוסי חשיבה מסוימים ו"עדשות" שדרכן אנחנו בוחנים את העולם. יש אנשים שמאוד חשוב להם להיראות יפים ושיסתכלו עליהם ויש כאלה שלא פיתחו "מרכז ערך" כזה ומבחינתם ללכת עם שורט וטי-שירט לכל־מקום פשוט כי זה נוח. אני חושב שחלק מהעבודה זה לאתר "מרכזי ערך" כאלה ולשאול האם הם נצרכים? והאם ניתן למדוד את המציאות לפי קנה מידה אחר? הרש"ר הירש באגרות צפון נמנע מלהשיב מיד לסדרת השאלות שהוא מציב בהתחלה ומציע במקום זה להתחיל למדוד את החיים ואת המציאות לפי קנה מידה שונה לחלוטין, ואז לא קשה למה היהדות "מגבילה את החיים" כי אנחנו לא אמורים לבחון אותם דרך העדשה של הנאה חומרית.

דבר שני, מבלי להיכנס עכשיו לעובי הקורה בעניין חסידות, אני לא חושב שגישה של "התבטלות" במובן של ביטול הרצון האנושי והאישיות כאידיאל היא משהו שצריך לשאוף אליו, ועכ"פ לא נראה לי שזאת גישה ברת-קיימא. הרש"ר הירש אומר שאין צורך לבטל את האישיות והרצונות שלנו אלא אדרבה לעבוד את ה' עם אישיות גדולה ואיתנה ורצונות עצומים פשוט שיהיו כל אלה תורניים. אין שום בעיה לרצות שיהיה לנו טוב (אנחנו גם מתפללים שנזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא... ולכאורה אסור לבקש שכר? ואסור בכלל לרצות שום דבר אלא לעשות רצון ה' בלי שום פניות כלל? מכאן שזה יותר מורכב) אם אנחנו באים מתוך הבנה שיש לנו נשמה אלוקית ואנחנו רוצים לגמול איתה חסד ובכך שטוב לנו טוב גם לקב"ה ולעולם כולו.

גם בתורת הרש"ר הדגש הוא פחות על "מה אני צריך לעשות בשביל ה'" (הלא כתוב באיוב: "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח?") אלא "מה אני צריך לעשות בתור בן־אדם", כמו שהחתול יודע מה הוא צריך לעשות בתור חתול שזה לאכול עכברים אז גם אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו צריכים לעשות בתור בני אדם, וחלק מלהיות בן־אדם זה צניעות שבת תפילה כשרות (בן־אדם במובן התורני ולא במובן המנוכס המודרני) לדעתי אפשר לקבל הרבה מוסר מהתורה שלו בעניין הזה (לכן אפנה לספר אגרות צפון ולפירוש על בראשית א') - אפשר עוד להרחיב בנושא עד אינסוף אבל בינתיים אעצור כאן

היה מעניין 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.