שולחת כוחות 

התייעץ עם איש מקצוע שבקיא בעניין (וגם אם שואלים רב, לוודא שמדובר ברב שבקיא בנושא).

כי אין תשובה נכונה לכל אחת שנכונה בכל זמן, אלא צריך להתייחס לדברים באופן אישי, לפי מה שקרה ואיך שזה משפיע.

והערה בתגובה ל:@כי קרוב.

לא נכון לתת הדרכה הלכתית בצורה כזו, במיוחד שתחת הכותרת של "פגיעה מינית" יכול להיות טווח מאוד רחב של דברים.

תגידי לרבנים בתשובה שכתבו כלל זה.. רק העתקתי בגדול

היא לא ביקשה ממך הנחייה הלכתית, וככלל, לא מקבלים תשובות הלכתיות בפורום.

ובטח ובטח בנושא שהוא סופר רגיש, ומכיל מורכביות רבות - העתקה של פסיקות שלא בהכרח רלוונטיות למקרה הספציפי המדובר יכול לגרום יותר נזק מתועלת. 

תקרא תלמד הנושא, ואז תחליט אם מה שעניתי נכון או לא. 

גם מכון פועה למשל שמבינים בדברים משתמשים בתשובה הזאת בחוברת שלהם. ואכן יש מקרים שגם אם האיש המקצוע יגיד משהו לא בטוח שהוא צודק, הוא כמו רופא, שנותן חוות דעת מקצועית, אבל לא הפוסק.

אני לא חולקת על כך שקיים פסק כזה או אחר (וזה לא שנתת את ההפניות למקורות שהבאת).

אני חולקת על זה שאתה חושב ש:

א. היא ביקשה הדרכה הלכתית מהפורום;

ב. המידע שהיא נתנה מספיק בשבילך כדי להשליך על מקרים אחרים;

ג. מה שהיה נכון לאנשים בתשובות האחרות בהכרח רלוונטי גם לגביה.

הפותחת שאלה שאלה ערכית. אתה העתקת תשובה הלכתית.

ואני עדיין מתעקשת - תחת המילים "פגיעה מינית" מסתתרות טווח רחב של צורות פגיעה שונות, וייתכן מאוד שהם נעשו פעם אחת או הרבה פעמים, על ידי אדם אחד או כמה, בגיל צעיר או מבוגר, קרוב משפחה, מכר או זר - ומעבר לכך, יכול להיות ששני אנשים עברו את אותה הפגיעה בדיוק, אבל ההתמודדות שלהם שונה.

והדין לא שווה לכולם - אלא כל אחד צריך לפנות באופן אישי ולקבל הדרכה אישית לפי המקרה.

זה כאילו שתכתוב שכל מי ששבר את הרגל צריך להיות עם גבס שבועיים - ואנחנו יודעים שזה לא נכון, כי יש סוגי דברים שונים, זמן ההחלמה הוא שונה, ותלוי בפרמטרים נוספים כמו גיל, ושלפעמים צריך ניתוח ולא רק גבס וכו'.

וצריך לזכור שכאן בפורום אנחנו אנשים אנונימיים, אנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי המסך ומה עבר עליו.

א. ההדרכה ההלכתית כל כולה מבוססת על בדיקות ומחקרים, ושוב את לא קראת ולא למדת אותה, ולכן את שוב חולקת על סמך אויר..

ב. המידע שהיא נתנה מספיק, כי זה חשוב להבין שברמה העקרונית חייבים לספר זה המצב הרגיל! אלא שיש מקרים יוצאי דופן שזה מה שכתבתי שיש הבדלים בין בנים לבנות ובאיזה צורה היה וכו' וכו', אין עניין לחזור על דברי שוב.  וזה חשוב, כי אפשר היה להבין שבכללי לא מספרים אלא אם.. ועוד אפשריות.

ג. הם דיברו על אופן כללי, לא משהו פרטי. ושוב כבר כתבנו שיש מקרי קיצון יוצאי דופן.

ד. הדבר האחרון שכתבת הוא יותר נכון, שבאמת יש אנשים שלא יושפעו מדבר כ"כ ויש שמאוד יושפעו מדבר יותר פעוט. אבל כבר התייחסו לזה בכמה מקרים, שגם כאלו שנראה שלא הושפעו מהדבר, מ"מ כעבור כמה זמן או בגלל משהו שעברו, זה חזר אליהם חזק! (ואם לא סיפרו על זה זה עילה לגירושין אפילו, לא צחוק). לכן הדוגמא עם הרגל טעות סה"כ. כי רגל אחר שנרפאה היא נרפאה לגמרי), משא"כ נפשי שזה לא ברור כלל...

ה. בכל מקרה מי שכתב את התשובה ראה מה שכתבתי ומה שאת כתבת, הוא יבחר אם התייחס לזה או לא.

למדתי ואני לומדת הלכה, היא פשוט לא רלוונטית כאן.

לא כי ההלכה לא רלוונטית למקרה - ברור שיש להלכה מה להגיד על זה - אלא שהפותחת לא ביקשה הדרכה הלכתית מאנשים אנונימיים ברשת.

(ומבחינתי, האמירות שלך הם באוויר כי לא הבאת להם מקור. ושים לב שבגם בנושא זה יש הבדלים השקפתיים שרלוונטיים גם לפסיקה).

המידע שהיא נתנה מאוד לא מספיק. זה מאוד תלוי מהי הפגיעה וכו', לא רוצה להיכנס יותר מידי לפרטים. (האם כל סוג של פגיעה זה משהו שהצד השני ירגיש מרומה לגביו?). ואתה מפספס משהו מאוד מאוד חשוב בפסיקה הלכתית - וזה במיוחד בנושא שכל כך רגיש.

ההפנייה הנכונה לשואלת שאלה כזו, זה לתשובה כזו:

הכנות לחתונה במקרה של פגיעה מינית בעבר | יועצות הלכה - נשמת

ולא לפסיקה הלכתית.

ואכתוב עוד משהו:

כגבר

צא מנקודת הנחה שיש סבירות לא נמוכה שמי שאתה יוצא איתה היא קרבן לפגיעה מינית כלשהי. 

ייתכן שהיא לא סיפרה על זה לאף אדם בעולם - כי זה דורש תעצומות נפש מאוד גדולות.

ולכן

כשיוצרים זוגיות, כשהקשר הולך ונבנה -

אם אתה מצפה שפגיעה כזאת תסופר לך לפני החתונה -

לדעתי אתה צריך לדאוג לאיזושהי רמת קרבה ואינטימיות של שיח, ליצירת מרחב מכיל, בטוח, מוגן.

צא מנקודת הנחה שלא מדובר בהסתרה אקטיבית, אלא במנגנון התגוננות מפני הפגיעה שמדחיקה אותה.

מדובר בדבר שכיח, ולכן אל תופתע אם גם המדויטת שלך נפגעה, ואני מקווה שברור לך למה היא לא תספר על זה בבירורים, דייט ראשון או שלישי....

נראה לי כן הבנתי מה כוונתך, אבל כבר שטחתי טענותיי.

מרגיש לי שיש סיבה להתעקשות שלך.

בין אם פסקו XYZ בנושאים כאלה אי־אפשר להורות הלכה למעשה מבלי שיהיה ת"ח גדול שיֵדע את הפרטים

כמו שלא דנים דיני כתמים מתוך אינטרנט או ספרים

אני לא רואה איך אפשר לתת תשובה בנושא כזה בכזאת קלות זה פשוט חוסר אחריות מוחלט.

תקרא מה שכתבתי ומה שהם כתבו, באופן כללי ברוב המקרים צריך להודיע, אם כי יש מקרים יוצאי דופן שלא מחוייבים. הרעיון שלהם שזה נחשב סוג של מום או דבר שאדם רגיל מקפיד עליו, ולכן הסתרתו היא מרמה.

אז כבר הם השאירו מקום שיש מקרים יוצאי דופן.

ואתה סתם משווה לכתמים בלי לחשוב אפילו, מה הקשר בין בדיקת כתמים שעיקר הבעיה היא הגוון, שהמסכים והמצלמה משנים (זוהי הסיבה שהרב אליהו אמר שלא לבדוק ע"י צילום, עי' ספר פועה) לבין אמירה שבכללי דבר כזה נחשב כדבר שיש להודיע, למעט מקרים יוצאי דופן?

מתוך מהירות כתבת דברים לא קשורים כלל.

כל שאלה הלכתית בה שהשואל אינו יודע את התשובה ואינה הלכה מפורשת שו"ע ולא מדובר באפרושי מאיסורא הרי שאסור לענות עליה אלא ת"ח שקיבל היתר הוראה.

זה נכון לגבי הלכות שבת, הלכות עירובין, דיני ממונות כתמים ומקוואות. אם למישהו יש ספק אז בבקשה במקום להתחיל להתפלפל בשו"תים שיפנה לת"ח מומחה ויגיד לו מה דעתו.

בנושא הספציפי שלנו אני לא יודע בדיוק לאיזה תשובה הפנית (כיוון שלא הפנית) אבל ממה שראיתי שכתבו על הנושא של דברים שחובה לספר בשידוכים יש בזה כל־מיני גדרים וגם כמה דעות שונות.

משל למה הדבר דומה, זה כמו לומר שכל אחד שנפל מצוק חייב לספר, כי רוב צוקים הם גבוהים, וזה כנראה אומר שהוא שבר כמה עצמות, ויש סיכוי טוב שהן לא התאחו 100%, לכן יכול להיות שיש לזה השלכות בריאותיות, ואנשים רגילים כנראה מקפידים על זה... בקיצור ספקולציות על־גבי ספקולציות במקום דבר ראשון להבין את כל המקרה על כל פרטיו ולאחר מכן להסיק את המסקנות המתבקשות.

ויודע מה, אם אני לא יודע לחשוב מתוך מהירות, תשאל ת"ח אמיתי האם שאלה כזאת מצריכה התייעצות עם ת"ח או שמספיק לחפש תשובות באינטרנט או בספרי שו"ת. לא נראה לי שאני צריך לקשוט את עצמי בכך שאני מציע להפנות שאלות הלכתיות לת"ח.

אין עניין להמשיך בזה..

זה תלוי בכמה דברים, בין בנים לבנות, ומתי היה, ובאיזה צורה היה (הסכמה או כפייה למשל), ובעוד הרבה דברים.

מבחינת ההלכה, יש תשובה מפורטת של כמה דיינים (כמו הגריש"א למשל) שבכללי מחוייבים לספר, אם כי יש מקרים מסויימים שיש דיינים (כמו הגרמ"א) שהקלו בזאת.

מעבר לחובה ההלכתית יש גם הצד שאם לא מספרים וזה יתגלה אח"כ אז זה יכול לגרום נזק באמון ועוד. ואם לא יתגלה זה גם לא יקיים דברי המהרי"ק (שלא יסתירו אף דבר בינהם..).

הלכך צריך לברור טוב המקרה שלך וככה תידע מה לעשות.

שהכוונה לצד השני

לדעתי לפני אירוסין (כשברור שזה יגיע לשם). בשבילך ובשבילו.

בשבילו- שלא ירגיש מרומה, שידע לקראת מה הוא הולך ויכין את עצמו לזה.

בשבילך- שלא תרגישי שאת מסתירה ממנו משהו חשוב, שתהיי רגועה ותדעי עוד לפני האירוסין שהוא איתך. שיהיה לכם יותר זמן להתכונן לחתונה במידה ויש צורך.

וגם שבמידה וזה לא מתאים לו עדיף שזה יגמר לפני שמתארסים (בחור טוב שהתחבר אלייך לא יפסיק את הקשר בגלל זה לדעתי). ובכל מקרה את צריכה מישהו שיכיל ויתמוך אז גם מצידך זו בדיקה שאת צריכה לעשות לו לפני שאת מחליטה שהוא יהיה בעלך.

בשורות טובות. בהצלחה!

הפגיעה לא צריכים לספר מיד. זה דבר שצריך אמון והבנה כנה ועמוקה של הצד השני כדי לשתף.

באופן כללי, השאלה עד כמה זה נוכח, איך זה משפיע ומתבטא.

יש קושי בזה שלפעמים גם הנפגע עצמו שמתגבר ומתמודד יום יום עם נזקי הפגיעה, לא תופש עד הסוף עד כמה הפגיעה יכולה להשפיע, ואז במשך החיים הדברים מתבררים יותר. למשל, בן-אדם יכול לחשוב שהוא התגבר על זה באופן מסויים, ופתאום דברים בנישואין עצמם יעוררו דברים מחדש.

לכן האם ומתי לספר, זה תלוי בכמה גורמים, וצריך להתייעץ עם אנשי מקצוע.

העיקר לחפש בן או בת זוג שהוא/היא מכיל ורגיש ומוכן לעבור איתך תהליכים נפשיים ולעמוד לידך ולחזק אותך ולהיות רך, עדין, ומעודד.

שנית, ברור שזה משתנה בין אדם לאדם ומצב למצב.

אבל אתן את הזווית שלי:

חשוב שיהיה לפני אירוסין מצד אחד, ומצד שני חשוב שיהיה בזמן שסומכים על האחר ורוצים לשתף גם בדברים קשים מאוד.

מתפלל לכחות והחלטות נכונות

נשמע קשה מאוד.. אפילו קשה לדמיין את זה.

אולי משהו קטן שאפשר לומר - כל התמודדות אישית שמתלבטים עליה אם לספק, מתי לספר וכולי היא בעיקר נוגעת בנו ולאו דווקא באיך השני תופס אותנו. נראה לי שזה נכון בצורה רוחבית.יכול להיות שיש לזה השלכות על המשך קשר, אך השאלה היא נוגעת באדם עצמו קודם כל וחשוב מאוד מאוד לשים לב ולהבין שמשם מתחיל הדיון.

העולם שלנו הוא עולם שבור. זה קשה. בהצלחה!

שהשני יתפוס את הגילוי.

יכול להיות קשר מעולה, אבל השני לא יוכל להכיל את הדבר הזה מכמה סיבות.

כל קשר תלוי בתפיסות וברגשות של שני הצדדים.

מתוך שאדם תופס את עצמו ככה הוא מגיע לזולת. יש גם שיקולים של "פוק חזי מה עמא דבר" אבל אדם קודם כל מרגיש את עצמו ומתייחס לאיך שאחרים תופסים אותו לפי איך שהוא תופס את עצמו.

התשובה לשאלה "איך אני תופס את עצמי?" היא שאלה שלעיתים לא פשוטה בכלל בכלל, במיוחד במציאויות מורכבות. נסיון תשובה לשאלה הזאת הוא חשוב מאין כמותו ונראה לי שמשם מתחיל כל היחסים הבינאישיים עם הזולת.

זה לגמרי תלוי בך, באיך חווית את זה אז, איך היום, ועד כמה הקשר שלכם חזק..

יש סוג של דברים שאת לא ממש צריכה להיות בלחץ מזה. נניח אם לדעתך זה פגע ביחס שלך לסביבה - זה משהו שהוא אמור לחוות ולהרגיש כבר בפגישות איתך. עד כמה את בנאדם שמסוגל לסמוך על אחרים, לקבל או לתת. זה משהו שממש לא אמור להדאיג אותך.

עיקר הדאגה זה על דברים שהוא לא חווה.

יש מקום לשיקולים הלכתיים-מוסריים. יש מקום לשיקולים נפשיים. אבל את לא יכולה לתת לזרים כמונו להכריע בשבילך בשאלה הזאת. גם לא לזר שהוא איש מקצוע. הוא מאוד יכול לעזור - ואם את רואה לנכון להיעזר במישהי כזאת - אדרבה. אבל זאת החלטה שלך שאת צריכה להרגיש שאת שלמה איתה לגמרי.

למה את צריכה להיות שלמה עם זה?

כי יש כבר שלב - שאת לא תרגישי שאת "צריכה" לספר לו. את תרגישי שאת "רוצה" לספר לו. אמנם את מפחדת מהתגובה, מהיחס שלו, מהדעות שלו, מהרגישות או הטאקט.. ככ הרבה פחדים - אבל ברור לך שאת רוצה שהוא ידע מה שעבר ועובר עלייך כי את מרגישה שהוא ככ משמעותי בחיים שלך שאת רוצה לשתף אותו. כמו שאת שאת משתפת אותו בעוד חוויות שלך.

זה כמובן קורה כשהקשר נהיה עמוק ופנימי ומכיל ומבין... יש לשתף, ויש לשתף. וזה כמובן משהו מאוד עמוק בנפש שלך.. הנקודה היא שאת צריכה להיות שם.

לדעתי? כל עוד לא ברור לך שאת רוצה לשתף אותו בזה, ולא רק "צריכה" כי יש חוק מוסרי כזה, אם יש כזה.. אז הקשר שלכם עוד צריך להתחזק כדי להתחיל להתלבט בהאם לשתף ואיך וכמה ולמה ועד כמה וכו'.

ראיתי לפני יומיים, התכוונתי לענות בישוב הדעת, אבל אין ישוב הדעת, אז מחילה על הקיצור במקום שראוי להאריך.

קודם כל, מצער מאוד לשמוע. כמי שליווה כמה אנשים בסיטואציות מהסוג הזה, עברת דברים נוראיים ואיומים.

חזקי ואמצי. כל הכבוד שאת בכלל מסוגלת לחשוב על הקמת בית וישראל.

אני כותב את הדברים עם דמעות, אבל אין ברירה.

אחרי החיזוק הגדול אלייך, כפי שאת מודעת היטב, זו התמודדות ארוכה, שתמשך עוד גם אחרי החתונה. מובנים מסויימים שלה, רק יתחילו אחרי החתונה, כשהעיסוק במיניות אמור להפוך ממשהו שלא אמורים להתעסק בו במיוחד - לחלק מהותי, חשוב וקדוש, מבניין החיים המשותפים שלכם.

זה טוב, זה נעים, זה משמח - אבל זה גם עלול באופן טבעי, להקפיץ את כל הטריגרים. כמובן, עם הדרכה מתאימה, לפני ואחרי החתונה, אפשר לצמצם את המורכבויות, אבל הן יהיו קיימות.

ממילא - לא כדאי לך שהבחור איתו את בונה את חייך, לא ידע למה הוא נכנס ולא ראוי לעשות לו את זה. לענ"ד, חייבים, לפחות באופן כללי, לספר לבחור כשכבר יש ביטחון בקשר, אבל לפני החלטה סופית על אירוסין.

וכן, סביר שיהיה מי שזה ירתיע אותו, זה עלול להיות מצער, אבל גם מסננת טובה למי שהוא אולי בחור טוב, אבל לא באמת מסוגל להיות השותף שלך בחיים.

ושוב, הרבה ברכה והצלחה בחיים המורכבים. בעז"ה הבית שתבני יהיה חלק מהתיקון למציאות הנוראה הזאת.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.