שולחת כוחות 

התייעץ עם איש מקצוע שבקיא בעניין (וגם אם שואלים רב, לוודא שמדובר ברב שבקיא בנושא).

כי אין תשובה נכונה לכל אחת שנכונה בכל זמן, אלא צריך להתייחס לדברים באופן אישי, לפי מה שקרה ואיך שזה משפיע.

והערה בתגובה ל:@כי קרוב.

לא נכון לתת הדרכה הלכתית בצורה כזו, במיוחד שתחת הכותרת של "פגיעה מינית" יכול להיות טווח מאוד רחב של דברים.

תגידי לרבנים בתשובה שכתבו כלל זה.. רק העתקתי בגדול

היא לא ביקשה ממך הנחייה הלכתית, וככלל, לא מקבלים תשובות הלכתיות בפורום.

ובטח ובטח בנושא שהוא סופר רגיש, ומכיל מורכביות רבות - העתקה של פסיקות שלא בהכרח רלוונטיות למקרה הספציפי המדובר יכול לגרום יותר נזק מתועלת. 

תקרא תלמד הנושא, ואז תחליט אם מה שעניתי נכון או לא. 

גם מכון פועה למשל שמבינים בדברים משתמשים בתשובה הזאת בחוברת שלהם. ואכן יש מקרים שגם אם האיש המקצוע יגיד משהו לא בטוח שהוא צודק, הוא כמו רופא, שנותן חוות דעת מקצועית, אבל לא הפוסק.

אני לא חולקת על כך שקיים פסק כזה או אחר (וזה לא שנתת את ההפניות למקורות שהבאת).

אני חולקת על זה שאתה חושב ש:

א. היא ביקשה הדרכה הלכתית מהפורום;

ב. המידע שהיא נתנה מספיק בשבילך כדי להשליך על מקרים אחרים;

ג. מה שהיה נכון לאנשים בתשובות האחרות בהכרח רלוונטי גם לגביה.

הפותחת שאלה שאלה ערכית. אתה העתקת תשובה הלכתית.

ואני עדיין מתעקשת - תחת המילים "פגיעה מינית" מסתתרות טווח רחב של צורות פגיעה שונות, וייתכן מאוד שהם נעשו פעם אחת או הרבה פעמים, על ידי אדם אחד או כמה, בגיל צעיר או מבוגר, קרוב משפחה, מכר או זר - ומעבר לכך, יכול להיות ששני אנשים עברו את אותה הפגיעה בדיוק, אבל ההתמודדות שלהם שונה.

והדין לא שווה לכולם - אלא כל אחד צריך לפנות באופן אישי ולקבל הדרכה אישית לפי המקרה.

זה כאילו שתכתוב שכל מי ששבר את הרגל צריך להיות עם גבס שבועיים - ואנחנו יודעים שזה לא נכון, כי יש סוגי דברים שונים, זמן ההחלמה הוא שונה, ותלוי בפרמטרים נוספים כמו גיל, ושלפעמים צריך ניתוח ולא רק גבס וכו'.

וצריך לזכור שכאן בפורום אנחנו אנשים אנונימיים, אנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי המסך ומה עבר עליו.

א. ההדרכה ההלכתית כל כולה מבוססת על בדיקות ומחקרים, ושוב את לא קראת ולא למדת אותה, ולכן את שוב חולקת על סמך אויר..

ב. המידע שהיא נתנה מספיק, כי זה חשוב להבין שברמה העקרונית חייבים לספר זה המצב הרגיל! אלא שיש מקרים יוצאי דופן שזה מה שכתבתי שיש הבדלים בין בנים לבנות ובאיזה צורה היה וכו' וכו', אין עניין לחזור על דברי שוב.  וזה חשוב, כי אפשר היה להבין שבכללי לא מספרים אלא אם.. ועוד אפשריות.

ג. הם דיברו על אופן כללי, לא משהו פרטי. ושוב כבר כתבנו שיש מקרי קיצון יוצאי דופן.

ד. הדבר האחרון שכתבת הוא יותר נכון, שבאמת יש אנשים שלא יושפעו מדבר כ"כ ויש שמאוד יושפעו מדבר יותר פעוט. אבל כבר התייחסו לזה בכמה מקרים, שגם כאלו שנראה שלא הושפעו מהדבר, מ"מ כעבור כמה זמן או בגלל משהו שעברו, זה חזר אליהם חזק! (ואם לא סיפרו על זה זה עילה לגירושין אפילו, לא צחוק). לכן הדוגמא עם הרגל טעות סה"כ. כי רגל אחר שנרפאה היא נרפאה לגמרי), משא"כ נפשי שזה לא ברור כלל...

ה. בכל מקרה מי שכתב את התשובה ראה מה שכתבתי ומה שאת כתבת, הוא יבחר אם התייחס לזה או לא.

למדתי ואני לומדת הלכה, היא פשוט לא רלוונטית כאן.

לא כי ההלכה לא רלוונטית למקרה - ברור שיש להלכה מה להגיד על זה - אלא שהפותחת לא ביקשה הדרכה הלכתית מאנשים אנונימיים ברשת.

(ומבחינתי, האמירות שלך הם באוויר כי לא הבאת להם מקור. ושים לב שבגם בנושא זה יש הבדלים השקפתיים שרלוונטיים גם לפסיקה).

המידע שהיא נתנה מאוד לא מספיק. זה מאוד תלוי מהי הפגיעה וכו', לא רוצה להיכנס יותר מידי לפרטים. (האם כל סוג של פגיעה זה משהו שהצד השני ירגיש מרומה לגביו?). ואתה מפספס משהו מאוד מאוד חשוב בפסיקה הלכתית - וזה במיוחד בנושא שכל כך רגיש.

ההפנייה הנכונה לשואלת שאלה כזו, זה לתשובה כזו:

הכנות לחתונה במקרה של פגיעה מינית בעבר | יועצות הלכה - נשמת

ולא לפסיקה הלכתית.

ואכתוב עוד משהו:

כגבר

צא מנקודת הנחה שיש סבירות לא נמוכה שמי שאתה יוצא איתה היא קרבן לפגיעה מינית כלשהי. 

ייתכן שהיא לא סיפרה על זה לאף אדם בעולם - כי זה דורש תעצומות נפש מאוד גדולות.

ולכן

כשיוצרים זוגיות, כשהקשר הולך ונבנה -

אם אתה מצפה שפגיעה כזאת תסופר לך לפני החתונה -

לדעתי אתה צריך לדאוג לאיזושהי רמת קרבה ואינטימיות של שיח, ליצירת מרחב מכיל, בטוח, מוגן.

צא מנקודת הנחה שלא מדובר בהסתרה אקטיבית, אלא במנגנון התגוננות מפני הפגיעה שמדחיקה אותה.

מדובר בדבר שכיח, ולכן אל תופתע אם גם המדויטת שלך נפגעה, ואני מקווה שברור לך למה היא לא תספר על זה בבירורים, דייט ראשון או שלישי....

נראה לי כן הבנתי מה כוונתך, אבל כבר שטחתי טענותיי.

מרגיש לי שיש סיבה להתעקשות שלך.

בין אם פסקו XYZ בנושאים כאלה אי־אפשר להורות הלכה למעשה מבלי שיהיה ת"ח גדול שיֵדע את הפרטים

כמו שלא דנים דיני כתמים מתוך אינטרנט או ספרים

אני לא רואה איך אפשר לתת תשובה בנושא כזה בכזאת קלות זה פשוט חוסר אחריות מוחלט.

תקרא מה שכתבתי ומה שהם כתבו, באופן כללי ברוב המקרים צריך להודיע, אם כי יש מקרים יוצאי דופן שלא מחוייבים. הרעיון שלהם שזה נחשב סוג של מום או דבר שאדם רגיל מקפיד עליו, ולכן הסתרתו היא מרמה.

אז כבר הם השאירו מקום שיש מקרים יוצאי דופן.

ואתה סתם משווה לכתמים בלי לחשוב אפילו, מה הקשר בין בדיקת כתמים שעיקר הבעיה היא הגוון, שהמסכים והמצלמה משנים (זוהי הסיבה שהרב אליהו אמר שלא לבדוק ע"י צילום, עי' ספר פועה) לבין אמירה שבכללי דבר כזה נחשב כדבר שיש להודיע, למעט מקרים יוצאי דופן?

מתוך מהירות כתבת דברים לא קשורים כלל.

כל שאלה הלכתית בה שהשואל אינו יודע את התשובה ואינה הלכה מפורשת שו"ע ולא מדובר באפרושי מאיסורא הרי שאסור לענות עליה אלא ת"ח שקיבל היתר הוראה.

זה נכון לגבי הלכות שבת, הלכות עירובין, דיני ממונות כתמים ומקוואות. אם למישהו יש ספק אז בבקשה במקום להתחיל להתפלפל בשו"תים שיפנה לת"ח מומחה ויגיד לו מה דעתו.

בנושא הספציפי שלנו אני לא יודע בדיוק לאיזה תשובה הפנית (כיוון שלא הפנית) אבל ממה שראיתי שכתבו על הנושא של דברים שחובה לספר בשידוכים יש בזה כל־מיני גדרים וגם כמה דעות שונות.

משל למה הדבר דומה, זה כמו לומר שכל אחד שנפל מצוק חייב לספר, כי רוב צוקים הם גבוהים, וזה כנראה אומר שהוא שבר כמה עצמות, ויש סיכוי טוב שהן לא התאחו 100%, לכן יכול להיות שיש לזה השלכות בריאותיות, ואנשים רגילים כנראה מקפידים על זה... בקיצור ספקולציות על־גבי ספקולציות במקום דבר ראשון להבין את כל המקרה על כל פרטיו ולאחר מכן להסיק את המסקנות המתבקשות.

ויודע מה, אם אני לא יודע לחשוב מתוך מהירות, תשאל ת"ח אמיתי האם שאלה כזאת מצריכה התייעצות עם ת"ח או שמספיק לחפש תשובות באינטרנט או בספרי שו"ת. לא נראה לי שאני צריך לקשוט את עצמי בכך שאני מציע להפנות שאלות הלכתיות לת"ח.

אין עניין להמשיך בזה..

זה תלוי בכמה דברים, בין בנים לבנות, ומתי היה, ובאיזה צורה היה (הסכמה או כפייה למשל), ובעוד הרבה דברים.

מבחינת ההלכה, יש תשובה מפורטת של כמה דיינים (כמו הגריש"א למשל) שבכללי מחוייבים לספר, אם כי יש מקרים מסויימים שיש דיינים (כמו הגרמ"א) שהקלו בזאת.

מעבר לחובה ההלכתית יש גם הצד שאם לא מספרים וזה יתגלה אח"כ אז זה יכול לגרום נזק באמון ועוד. ואם לא יתגלה זה גם לא יקיים דברי המהרי"ק (שלא יסתירו אף דבר בינהם..).

הלכך צריך לברור טוב המקרה שלך וככה תידע מה לעשות.

שהכוונה לצד השני

לדעתי לפני אירוסין (כשברור שזה יגיע לשם). בשבילך ובשבילו.

בשבילו- שלא ירגיש מרומה, שידע לקראת מה הוא הולך ויכין את עצמו לזה.

בשבילך- שלא תרגישי שאת מסתירה ממנו משהו חשוב, שתהיי רגועה ותדעי עוד לפני האירוסין שהוא איתך. שיהיה לכם יותר זמן להתכונן לחתונה במידה ויש צורך.

וגם שבמידה וזה לא מתאים לו עדיף שזה יגמר לפני שמתארסים (בחור טוב שהתחבר אלייך לא יפסיק את הקשר בגלל זה לדעתי). ובכל מקרה את צריכה מישהו שיכיל ויתמוך אז גם מצידך זו בדיקה שאת צריכה לעשות לו לפני שאת מחליטה שהוא יהיה בעלך.

בשורות טובות. בהצלחה!

הפגיעה לא צריכים לספר מיד. זה דבר שצריך אמון והבנה כנה ועמוקה של הצד השני כדי לשתף.

באופן כללי, השאלה עד כמה זה נוכח, איך זה משפיע ומתבטא.

יש קושי בזה שלפעמים גם הנפגע עצמו שמתגבר ומתמודד יום יום עם נזקי הפגיעה, לא תופש עד הסוף עד כמה הפגיעה יכולה להשפיע, ואז במשך החיים הדברים מתבררים יותר. למשל, בן-אדם יכול לחשוב שהוא התגבר על זה באופן מסויים, ופתאום דברים בנישואין עצמם יעוררו דברים מחדש.

לכן האם ומתי לספר, זה תלוי בכמה גורמים, וצריך להתייעץ עם אנשי מקצוע.

העיקר לחפש בן או בת זוג שהוא/היא מכיל ורגיש ומוכן לעבור איתך תהליכים נפשיים ולעמוד לידך ולחזק אותך ולהיות רך, עדין, ומעודד.

שנית, ברור שזה משתנה בין אדם לאדם ומצב למצב.

אבל אתן את הזווית שלי:

חשוב שיהיה לפני אירוסין מצד אחד, ומצד שני חשוב שיהיה בזמן שסומכים על האחר ורוצים לשתף גם בדברים קשים מאוד.

מתפלל לכחות והחלטות נכונות

נשמע קשה מאוד.. אפילו קשה לדמיין את זה.

אולי משהו קטן שאפשר לומר - כל התמודדות אישית שמתלבטים עליה אם לספק, מתי לספר וכולי היא בעיקר נוגעת בנו ולאו דווקא באיך השני תופס אותנו. נראה לי שזה נכון בצורה רוחבית.יכול להיות שיש לזה השלכות על המשך קשר, אך השאלה היא נוגעת באדם עצמו קודם כל וחשוב מאוד מאוד לשים לב ולהבין שמשם מתחיל הדיון.

העולם שלנו הוא עולם שבור. זה קשה. בהצלחה!

שהשני יתפוס את הגילוי.

יכול להיות קשר מעולה, אבל השני לא יוכל להכיל את הדבר הזה מכמה סיבות.

כל קשר תלוי בתפיסות וברגשות של שני הצדדים.

מתוך שאדם תופס את עצמו ככה הוא מגיע לזולת. יש גם שיקולים של "פוק חזי מה עמא דבר" אבל אדם קודם כל מרגיש את עצמו ומתייחס לאיך שאחרים תופסים אותו לפי איך שהוא תופס את עצמו.

התשובה לשאלה "איך אני תופס את עצמי?" היא שאלה שלעיתים לא פשוטה בכלל בכלל, במיוחד במציאויות מורכבות. נסיון תשובה לשאלה הזאת הוא חשוב מאין כמותו ונראה לי שמשם מתחיל כל היחסים הבינאישיים עם הזולת.

זה לגמרי תלוי בך, באיך חווית את זה אז, איך היום, ועד כמה הקשר שלכם חזק..

יש סוג של דברים שאת לא ממש צריכה להיות בלחץ מזה. נניח אם לדעתך זה פגע ביחס שלך לסביבה - זה משהו שהוא אמור לחוות ולהרגיש כבר בפגישות איתך. עד כמה את בנאדם שמסוגל לסמוך על אחרים, לקבל או לתת. זה משהו שממש לא אמור להדאיג אותך.

עיקר הדאגה זה על דברים שהוא לא חווה.

יש מקום לשיקולים הלכתיים-מוסריים. יש מקום לשיקולים נפשיים. אבל את לא יכולה לתת לזרים כמונו להכריע בשבילך בשאלה הזאת. גם לא לזר שהוא איש מקצוע. הוא מאוד יכול לעזור - ואם את רואה לנכון להיעזר במישהי כזאת - אדרבה. אבל זאת החלטה שלך שאת צריכה להרגיש שאת שלמה איתה לגמרי.

למה את צריכה להיות שלמה עם זה?

כי יש כבר שלב - שאת לא תרגישי שאת "צריכה" לספר לו. את תרגישי שאת "רוצה" לספר לו. אמנם את מפחדת מהתגובה, מהיחס שלו, מהדעות שלו, מהרגישות או הטאקט.. ככ הרבה פחדים - אבל ברור לך שאת רוצה שהוא ידע מה שעבר ועובר עלייך כי את מרגישה שהוא ככ משמעותי בחיים שלך שאת רוצה לשתף אותו. כמו שאת שאת משתפת אותו בעוד חוויות שלך.

זה כמובן קורה כשהקשר נהיה עמוק ופנימי ומכיל ומבין... יש לשתף, ויש לשתף. וזה כמובן משהו מאוד עמוק בנפש שלך.. הנקודה היא שאת צריכה להיות שם.

לדעתי? כל עוד לא ברור לך שאת רוצה לשתף אותו בזה, ולא רק "צריכה" כי יש חוק מוסרי כזה, אם יש כזה.. אז הקשר שלכם עוד צריך להתחזק כדי להתחיל להתלבט בהאם לשתף ואיך וכמה ולמה ועד כמה וכו'.

ראיתי לפני יומיים, התכוונתי לענות בישוב הדעת, אבל אין ישוב הדעת, אז מחילה על הקיצור במקום שראוי להאריך.

קודם כל, מצער מאוד לשמוע. כמי שליווה כמה אנשים בסיטואציות מהסוג הזה, עברת דברים נוראיים ואיומים.

חזקי ואמצי. כל הכבוד שאת בכלל מסוגלת לחשוב על הקמת בית וישראל.

אני כותב את הדברים עם דמעות, אבל אין ברירה.

אחרי החיזוק הגדול אלייך, כפי שאת מודעת היטב, זו התמודדות ארוכה, שתמשך עוד גם אחרי החתונה. מובנים מסויימים שלה, רק יתחילו אחרי החתונה, כשהעיסוק במיניות אמור להפוך ממשהו שלא אמורים להתעסק בו במיוחד - לחלק מהותי, חשוב וקדוש, מבניין החיים המשותפים שלכם.

זה טוב, זה נעים, זה משמח - אבל זה גם עלול באופן טבעי, להקפיץ את כל הטריגרים. כמובן, עם הדרכה מתאימה, לפני ואחרי החתונה, אפשר לצמצם את המורכבויות, אבל הן יהיו קיימות.

ממילא - לא כדאי לך שהבחור איתו את בונה את חייך, לא ידע למה הוא נכנס ולא ראוי לעשות לו את זה. לענ"ד, חייבים, לפחות באופן כללי, לספר לבחור כשכבר יש ביטחון בקשר, אבל לפני החלטה סופית על אירוסין.

וכן, סביר שיהיה מי שזה ירתיע אותו, זה עלול להיות מצער, אבל גם מסננת טובה למי שהוא אולי בחור טוב, אבל לא באמת מסוגל להיות השותף שלך בחיים.

ושוב, הרבה ברכה והצלחה בחיים המורכבים. בעז"ה הבית שתבני יהיה חלק מהתיקון למציאות הנוראה הזאת.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי