של מיניות כי אלה דברים ידועים.

אתמקד בהשפעה על חיי הזוגיות והאמון בין בני זוג.

אחד הדברים שקשה לאנשים להבין לגבי צפיה בפורנוגרפיה הוא שהצפיה ברוב המקרים לא מגיעה כתוצאה ממיאוס מבן הזוג או חוסר אהבה כלפיו. הצפיה מגיעה ממקום של יצר רגעי וחולף ולא קבוע. זה יצר כמעט ביולוגי לרוב אצל גברים. זה נטו משהו אישי בין האדם לעצמו ואין לזה קשר לטיב הקשר בין בני הזוג.

לדעתי, אני לא חושב שאת צריכה לעמת אותו בצורה של נפגעת וביקורת. כי אולי בשבוע-שבועיים הקרובים הוא יפסיק, אבל אחרי חודש-חודשיים רוב הסיכויים שהוא יחזור לזה רק שהוא יסתיר את זה יותר טוב פעם הבאה ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך או לא איכפת לו ממך ובטח שזה לא "בגידה".

מה שכן, את יכולה לומר לו שאת מבינה שלפעמים יש יצר רגעי וחולף שגורם לאנשים לחפש את הפורקן הרגעי הזה אבל את לא רוצה שפורנוגרפיה תהיה חלק מתפיסת המיניות שלו ואיך צריך להתנהג בזמן יחסים ולהגיד לו איך את והוא יכולים לתת מענה בין שניכם גם ליצר רגעי וחולף כמו להעמיק את האינטימיות שלכם וכאלה.

אל תפגעי ממנו. אני בטוח שהוא אוהב אותך לפחות כמו ביום החתונה שלכם.

יש לה זכות להרגיש איך שהיא מרגישה.

וזה לאו דווקא נכון

זה נסיון קשה מאד מאד, נראה לי שכדאי לשמוע את הקולות שמפרידים בין המעשה שלה לבגידה, גם אם יש לה את הקישור בין זה לבין בגידה.

זה, נראה לי מתאים

ולא היתה לו רוח הקודש.

מעשן מקטרת ויודע הכל.

של יואל שפיץ, כותב פשוט מהמם

ספר נפלא

בלי דעות קדומות והאשמות.

אלא שיחה כנה כדי לרדת לעומק הדחף והיצרים.

אישה לא מספיק מכיר את המתחולל במוחו של בעלה והיצרים המיניים שלו.

גבר לא מספיק מכיר את המתחולל בראשה, ברגשות ובתחושות של אישתו.

ולהבין: למה? מה חסר לו? הבנה וקבלת החלטות משותפות מכאן ואילך.  

הזדמנות לניקוי רעלים ופתיחת דף חדש וחיזוק הזוגיות.  

אני חושבת שזה הזמן לכאוב, לתת ללב להשבר ולתת לעצמך

להרגיש את כל הכאב שאת חווה בלי להדחיק ובלי להגיד

שזה לא קשור אלייך/כולם עושים את זה/ הוא מסכן ותרחמי עליו.

בשלב הבא אני מציעה לך לדבר איתו שיחה מלב אל לב.

לספר לו על התחושות שלך, כמה זה מכאיב לך ושובר את ליבך

שאת מרגישה נבגדת, שזה פגע לך באמון, שאת לא יודעת מה לעשות.

את כל התחושות האלה להעלות אליו ולתת לו קודם להבין את גודל השבר שזה עבורך,

ולנסות לתת לך מענה רגשי, דבר ראשון לתחושות הקשות האלה.

ומשם אפשר גם לדבר ולבחון אם ומה נכון לך ולכם לעשות הלאה❤️

אני חושב כמו שכתבו לך קודם תתני מקום לכאב ולשבר אבל גם תנסי להעמיק בו יותר: מה נשבר? מה מקור הכאב?

נדמה לי (מלבד בעיית האמון הברורה) התשובה היא שהתפיסה או התדמית של בעלך התנפץ לך בפנים. אולי היית בטוחה שבעלך הוא צדיק ותמים ופתאום התדמית הזאת מתפוגגת ואת שואלת את עצמך מי הוא באמת? ויותר מכך זה גם משליך על התפיסה העצמית שלך - מה זה אומר עלייך שבחרת בבן זוג שצופה בתכנים כאלה?

אלו שאלות שאת צריכה לברר לעצמך.

אבל כגבר שגם התמודד ומתמודד עם הנושא דעתי היא שזה אומר שבעלך הוא לצערנו בחור נורמלי וזה ניסיון קשה שרבים וטובים לא עומדים בו בדורנו. הצפיה בתכנים האלה כנראה מייסרת אותו באופן יום יומי וזו התמודדות שהוא יצטרך לסחוב איתו כנראה עד 120. ואולי זה דווקא מעיד על כמה הוא צדיק וכמה כוחות חיים יש בו שיכולים לצאת אל הפועל בצורה טובה ובריאה.

זה נחשב בגידה? נראה לי שלא, קודם כל כי זה עדיין בגדר מחשבה ולא מעש. אבל גם כי הקשר בין התכנים האלה אלייך ואל האינטימיות שלכם כנראה מקרי בהחלט, הוא לא חושב עלייך בזמן שהוא צופה בזה אלא פשוט אחוז בבולמוס של תאוותנות וגסות. וזה לא אומר שהוא אדם רע אלא שפשוט יש בנו צד נמוך כזה שהקב"ה ברא בנו והוא עדיין לא מצליח להשתלט עליו.

הוא מכור? יש הגדרות ברורות למה נחשב התמכרות, אם זה פעם בשבועיים או חודש כנראה שהוא לא.

בסוף אם תחליטי שאת עדיין אוהבת אותו תצטרכי לקבל אותו עם הצדדים הנמוכים והפחות יפים שלו, כמובן לא לומר לו שזה בסדר אלא שזו התמודדות אישית שלו ושאת תומכת בו ומאמינה בו.

בהצלחה לכם

מצטרף לדברי החכמים למעלה, שכתבו שהצפייה לא נובעת ממחסור של קשר איתך וכו', אלא ממקום של חיפוש אחר פורקן יעיל וזמין.

ארצה להוסיף שני דברים: 

*זו לא התמכרות. ההגדרה הרפואית/פסיכולוגית של התמכרות לא כוללת בתוכה סיפוק יצרים טבעיים של הגוף (כמו אכילה, שינה, וגם הגעה לפורקן מיני), אלא אם כן הם נעשים בצורה מופרזת שפוגעת באופן ממשי בחיי אותו אדם ללא קשר לסובבים אותו, או שהם  נעשים כתחליף למשהו אחר באופן קבוע (למשל: מי שיעדיף לצפות בפורנו על פני מפגש עם חברים טובים, או מי שיעדיף לאכול 6 סופגניות למרות שהוא יודע שתכאב לו אח"כ הבטן, וזה משהו שקורה לעיתים קרובות). כלומר גם אם מישהו צופה בפורנו מדי יום, אבל זה לא פוגע בו בתפקוד השוטף והוא לא מוותר על דברים אחרים בשביל זה, בהגדרה הרפואית הוא לא נחשב מכור.

*סגולה בדוקה להפחתה במספר המקרים שזה קורה - חסימה איכותית לטלפון, למשל של נטספארק.

זו התמודדות של הרבה מאוד מהגברים בדור שלנו, לא 'בעיה עמוקה' אישית שלו.

זו לא בגידה.

לא נשמע שהוא מכור.

קודם כל חיבוק גדול על ההלם והתחושות הקשות המתלוות

לגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

ההרגשה מאד לא נעימה, זה בטוח.

הנקודה כרגע היא לקחת את הצער הגדול ולעזור לו לעשוץ עבודה עם עצמו. בנחישות אבל באהבה שווה להיעזר באתר שמור עיניך ולהתייעץ איתם ואם לא יספיק לבקש מהם המלצה של איש מקצוע בתשלום

בהצלחה!

כתבת יפה מאוד אבל פחות מסכימה בקטע שהיא צריכה לעזור לו,ממש לא העניין שלה.זה התמודדות שלו,היא לא צריכה להפך לשוטר שלו,הדבר האחרון

שהיא צריכה לעזור לו בקטע שלא יתפתה לראות נשים אחרות.

יהרוס לה הרבה.

חוץ מסינון לא הייתי מציעה עוד, ואם זו התמכרות,מה שלא נראה בכלל העניין פה יש את ארגון שמור עיניך.

כן יכולה להגיד מנסיון שלי,שתפסתי את בעלי לשעבר צופהב..אז ככל שהייתי קשה ועקבתי אחריו וניסיתי לעזור לו בדרכים שונות ככה יותר הוא נפל לזה ולמד להסתיר

הרבה יותר טוב, נהיה ממש אשף מחשבים.

אשתו לא צריכה לשמור עליו אלא כמו כל בעיה משמעותית של בן הזוג להשתדל לעזור לו לפתור אותה.

מבינה מאוד את השבר שלך, אבל רוצה לומר על זה כמה דברים

1. כל גבר שיש לו אינטרנט פתוח לדעתי יגיע למקומות האלה. זה מושך מדי, זמין מדי. רק להיכנס לאתר חדשות היום זה מסוכן מבחינת היצר ומועד לפורענות. הנתונים של צפייה בתכנים כאלה גבוהה מאוד, בכל הגילאים והמגזרים והסטטוסים הזוגיים בגלל הזמינות הגבוהה והקלות להגיע אליהם

2. בעיניי זה לא נחשב בגידה. כי גבר מבחין בין ימין לשמאל. הכוונה - את אשתו, אותך הוא אוהב, והצפייה היא חלק מעולם הדמיון והפנטזיה, בריחה מהמציאות אם תרצי, שמוביל לפורקן זמין

3. זה גם די ברור לי למה הוא משקר. הוא מבין שזה עלול בוודאות לפגוע בך. התגובה המאוד פגועה שלך מובנת, אבל מאחר והוא צפה אותה מראש כנראה שהוא לא שיתף

4. לא נחשב בגידה בעיניי. הוא גם לא נחשב מכור

גבר ואישה תופסים שונה לרוב את העניין המיני

לאישה זה ברור שזה חלק מעולם זוגי עם רגשות

אצל גבר זה קצת אחרת

5. מציעה לכם לשבת לדבר בנחת. לשקול חסימה בטלפון. ובעיקר בשבילך, להבין שזה מעין יקום מקביל של גברים שקשור בעיקר בעבודת השם שלהם ופחות נוגע אלייך ולהבין שזה לא מערער את המקום שלך מולו ואצלו.

הרי בסופו של דבר,גבר עושה הפרדה ברורה בין אישה שהוא רוצה לחיות איתה את החיים לבין אישה 'זולה' שנועדה לספק יצר ותו לא. זה לבל אחר.

והאמת - וסליחה שאני אומרת ככה ברור -לדעתי אין מה לחפש לו בטלפון. ודווקא בגלל סעיף 1

ואני לא אומרת חלילה לא לשתף אותו בקושי שלך מול זה, בכלל לא.

לשתף ולדבר ולהגיד שאת פגועה כי להתפייס צריך. אבל להבין גם במקביל שהיצר להיכנס למקומות האלה הוא מאוד מאוד חזק, ובלי צעדים דרסטיים ורצון שלו - סביר להניח שזה יחזור על עצמו כי..כל מה שאמרתי בהמשך

מקווה שתצאו מזה מחוזקים

מבינה מאוד לליבך, ומצטערת איתך אבללל כמה שכואב לך כן תזכרי שהוא אוהב אותך, נכון ראה מה שראה,לא לעניין בכלל,

אבל מבקשת ממך בכל לשון של בקשה אל תתני לזה יותר מידי מקום,ז"א אל תחסמי אותו, תזכירי לו, תנטרי לו טינה על זה,כי אם תעשי זאת

הדרך למשבר רציני בנישואין קרוב..

תאהבי אותו,תאהבי את עצמך בכך שלא תשקעי בזה,את אישה מהממת בזכות עצמך ושום בחורה משם לא מגיעה לקרסוליים שלך,תהיי בטוחה בזה.

הצער שלך ממש מובן, זה שובר את הלב.

העולם קשוח

(כמעט) כל מי שיש לו מכשיר לא מסונן רואה כאלה דברים,

כן, גם נשים.

כולם.

זה אולי עצוב אבל זה המצב

תכאבי תרגישי מה שאת מרגישה ואז כשתוכלי תדברי איתו.

ככל שתדברו על זה יותר פתוח זה יהיה יותר טוב,

פתוח על הרגשות שלכם ועל צרכים פיזים ורגשיים.

חוץ מאכזבה פגיעה והכעס שהוא בצדק ישמע ממך ויראה לך בעיניים, תשתדלי שיראה גם אהבה ושיקבל את המסר שאתם ביחד גם בזה.

הכאב קורע אבל אם תצליחו לדבר על זה אולי בזכות זה החיבור שלכם יהיה הרבה יותר עמוק.  

בנישואים יש גבולות אחד הגבולות שלא עוברים (אלא אם כן יש מקרב קיצוני של אלימות וכדו)

זה להגיד אם איקס אז אני לא אמשיך

אין התניה לנישואים! נישואים אמור להיות דבר יציב והדיבורים האלה שוברים את היציבות של הנישואים ומחלחלים ופותחים פתח לגירושין! לא צריך לפתוח פתח

הכל אפשר לתקן הכל אפשר לסדר ועל כל פשעים תכסה אהבה ןתאמיני לי שאהבה מכסה על הכל!

ממש מיותר לשים ווטו כזה

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.