הדיבורים האלה כל כך מחלישים (ומיותרים לאנשים מסויימים).

חלשה לגמרי

מיציתי לגמרי

סיוט שלא מהעולם הזה

ואני כבר ממוטטת, גם פיזית וגם נפשית

חיבוק מבין ממש❤️

אנחנו רק בני אדם.

אבל חוסן נפשי זה טוב

תבדקי אם יש לך אפשרות ללכת ללמוד קצת איך עושים את זה.

אצלנו הציעו סדנא כזו והתעקשתי מאד להשתתף, כי אני מרגישה שאני צריכה בשבילי, ללמוד עוד שיטות לחזק את עצמי

קשה לנו מאוד

אנחנו במציאות בלתי אפשרית

ואני לא מרגישה שזה עוזר לדבר איתנו על חוסן נפשי...

זאת אני🤷

הכוונה לא להחליש אלא למצוא מה יכול לחזק את עצמינו.

אבל כל אחת ומה שנכון ןעושה לה טוב

❤❤❤

מותר בהחלט.

תני מקום לתחושות שלך, ככל שתננגדי אליהן פחות הן ירפו מהר יותר

להבהיר לסביבה שלך שאת מתמקדת בכאן ועכשיו. גם אם המלחמה תימשך כל כך הרבה זמן-זאת תהיה בעצימות שונה לגמרי, ובכלל לא בטוח שהיא תימשך!

עכשיו התפקיד שלך להתמקד בהישרדות שלך ובמה שעושה לך טוב, ולהשתיק קולות מחלישים!

❤️

תמדרי רעשי רקע

את יודעת מה טוב לך

לאחת טוב לדעת מה הצפי כדי להתכונן נפשית

ושנייה לא טוב להתמודד עם הפחד והקושי מול העיניים בצורה הזו, ומעדיפה להעביר כל יום בפני עצמו

השם גדול, הוא יכול לשנות הכל ולהפוך את המציאות ברגע. שום תחזית של אף אחד לא באמת קובעת מה יהיה..

הרבה כח יקרה ❤️

כשאני שומעת דיבורים כאילו אני ממש מרגישה שנופלת לתוך תיהום... חוסר הוודאות משפיע ומטלטל מאוד.

אני החלטתי שאני עוברת יום ביומו, אפילו לא חושבת על חנוכה הקרוב

הכל יכול לקרות עד אז, אנחנו אנשים מאמינים, הקב"ה יכול ברגע לסיים את הכל.

אני נזכרת בימים הראשונים שדיברו כאן על מלחמה כוללת, אגירה של מזון וכו... נבואות שבעז"ה לא יגשימו את עצמן.

אז בוחרת (וזה לא פשוט) להתמקד בכאן ועכשיו, לעבור יום ביומו .

ה יתן לנו כוחות

פשוט קשה כל כך ברמה הנפשית!

בעלי ב3.5 שבועות הראשונים היה בבית ל12 שעות וזהו. הקטע הוא שחברים שלו נכנסו לעזה, אבל בערך 1/3 גדוד נשאר בחוץ כולל אותו בגלל שיש עודף סד"כ אז לא הכניסו את כולם. בינתיים הם בשמירות והוא חוזר יחסית הרבה הבייתה. אז אם בשלושה שבועות הראשונים, נתתי מקום לקושי, בשלושה שבועות הנוכחיים אני מרגישה שאסור לי להתמוטט, כי "זכיתי" שהוא לא נכנס לעזה, ו"זכיתי" שהוא מגיע הבייתה פעמיים בשבוע. אז נכנסתי פה לעשיה, להכניס עוגות וספינג'ים לשכנות, להוריד עומס מחברות בעבודה, להתנדב לדברים, לשלוח את בעלי לעזור להיא עם הנעת הרכב ולהיא עם פירוק הארון כי הן יותר מסכנות ויותר קשה להן ולי יש רק ילד אחד ולהן יותר. אבל הבן שלי ישן גרוע בלילה, מה זה ישן? ער! רוב הלילה!!! העבודה כל כך תובענית ולא מתחשבת ומצאתי את עצמי על קצה גבול הכוחות שלי, פשוט מתמוטטת. בעלי בבית פעמיים בשבוע, אני עובדת בזמן הזה והוא רק מחפש איפה להתנדב, כאילו מרגיש אשמה שלא בחרו בו להכנס לעזה והחברים שלו שם מוסרים את נפשם בזמן שהוא משתעמם בשמירות אז הוא במצברוח דפוק גם בצבא וגם בבית (ואני כל כך שמחה שהוא לא נכנס לעזה כי אני אחת הלחוצות והפחדניות, ולא יודעת אם יש בי כוחות להתמודד עם זה) וחוצמזה - מה זה פעמיים בשבוע? אני רגילה שהוא פה כל יום! זה קשוח! כאילו התרגלנו למציאות ההזויה הזאת אז זה נותן לי מרווח נשימה אבל זה לא מספיק וסליחה שאני מתלוננת ובטח יש פה בנות שראו את בעלן רק פעם אחת מתחילת המלחמה אבל אני רגע נותנת מקום לקושי כי בא לי להתפרק. ושנדבר על הסטרס הנפשי? כל רגע יכולים לקרוא לו לעזה! כל רגע! שבת שעברה הוא היה אמור להיות בבית וביום שישי בבוקר הוקפץ לזיקים ואפילו לא נתתי לעצמי לבכות אלא הודעתי לאמא שלי שאני מגיעה, אספתי את הבן שלי מהמעון והייתי צריכה לנהוג שעתיים ברצף כדי להגיע לשבת אז לא יכולתי אפילו לבכות ולשחרר. מותר להגיד שקשה? גם אם כרגע הוא חוזר פעמיים בשבוע אבל אני לא יודעת מה יהיה בכל רגע נתון + בתכלס אני מחזיקה פה את הבית, את הבן שלי (שכפרעליו בחרדת נטישה ועושה לי סצנות בעיקר בלילה אבל לא רק) ואת העבודה. מותר להגיד שקשה? מותר שיהיה קשה? לא נעים מכל החזקות והיפות בעורף, אני בעיקר עייפה בעורף, ותשושה נפשית ומיציתי.

ברור שמותר לך הכללללללל.

תשחררו מעט את העזרה בחוץ. לא כי היא לא חשובה. כי כבר הגעת לנקודה שהיא פוגעת בכם.

כי למרות שיש נשים במצב קשה יותר המציאות שלך גם כן קשה קשה קשה. בעלי מגוייס פי מליון יותר קליל מבעלך לא מפרטת אאוטינג וזה. אבל עדיין קשה לי. מותר לי. אני לא אלך לקטר בראש חוצות או אצל חברה שראתה את בעלה פעמיים מתחילת המלחמה. אבל אני כן אפרוק לחברה במצבי. אני גם לא אתנדב בלי סוף. כי לצערי אני לא כזו גם בשגרה ומרגישה שלא יכולה לאחוז בזה כרגע. כן משתדלת להכניס משהו קטן מדי פעם לחברות שבאמת בלי הבעלים. לא מצליחה מעבר.

תקשיבי לעצמך. מותר לך לבכות ולהתמוטט. מותר לך פחות לעשות בחוץ. חיבוק גדול. גיבורה את וכולן. 

זה באמת מציאות הזויה, גם אם בעלך לא נכנס לעזה וחוזר פעמיים בשבוע.

אז קודם כל - קחי לגיטימציה לכל התחושות והרגשות שלך.

מה הלאה? לעשות לפי הכוחות שלך. אם את מרגישה שאין לך כח, אז לא צריכה להכין עוגה לאשה אחרת. קודם כל תשמרי על השפיות והכוחות שלך, ורק אחכ אפשר לחשוב על נתינה לאחרים. הבית שלך צריך אותך חזקה.

ניסיתם לבדוק למה הילד לא ישן טוב בלילות?

אולי מפריע לו משהו? כואב? חם/קר? רעב?

לדעתי לא תקין בגיל כזה להיות ככה ערים כל הלילה. אלא אם כן הוא הופך את היום והלילה ואז צריך לעשות תהליך של הפיכה חזרה.

והיי אם הוא בזיקים, אז גם י.א.  שם

וגם מותר לך לא לעשות כלום בשביל אף אחד. באמת. מה שמשמח וזורם, מצוין. אבל מה שמקשה מידי ומכניס אותך לפינות של מסכנות, באמת שאין צורך. צריך גם חיילים שישמרו פה בארץ, זה אולי פחות מסוכן מלהיכנס לעזה אבל לא פחות חשוב.

ותחשבי גם איפה את רוצה ומכולה לפנק את עצמך מידי פעם. אולי כשהוא נמצא תארגנו לכם שעה של זמן איכות ביחד עם ארוחת ערב שווה? אולי לקנות לך אוכל מפנק דווקא בערב שאת לבד? את גיבורה ואלופה עם התפקידים שלכם, הדירוג של הקושי והמסכנות אצל מגוייסים הוא די מיותר בעיני..

למה בכלל את שואלת? את בסיטואציה מטורפת!! מכל הבחינות.

אין מה לעשות השוואות. אני אמשיך לחזור על זה.

לכל אחת הקושי הנקודתי שלה הוא עצום וגדול. אל תסתכלי החוצה, אין מה להיות לא נעים מהחזקות והיפות, אני לא מכירה אחת שלא היו לה נקודות שבירה בתקופה הזו, חזקה ככל שתהיה. וזה בריא והגיוני, אנחנו במלחמה למה שנהיה כרגיל?

אם זה עושה לך טוב, תפרקי, תתלונני, מותר לך💗

בתפילה שיגיעו ימים טובים בקרוב

שולחת לך מלא כוחות

העשיה נותנת לי כוחות, אבל בפועל מרגישה שלא נטענתי מהאפטר מרוב עשיה, וכשהוא לא נמצא אני עם הבן שלי ויותר מורכב לי לצאת...

והנה, העבירו אותו עכשיו לתפקיד קשוח יותר בלי יציאות מאווררות, כמה אושר מזל שהיו לנו את השבועיים האלה שביזבזנו על עשיה.

אוף.

והבן שלי לפני המלחמה היה מתעורר פעם/ פעמיים בלילה לאכול וזהו. לדעתי זה רגשי... הסתגלות למעון, חגים, מלחמה, נסיעות, הסתגלות חוזרת למעון, אבא לא נמצא... הוא בוכה מהחושך והוא רק בן עשרה חודשים. משאירה אור קטן. הוא מתעורר באמצע הלילה ומתחיל לנענע את הלול עד שלא מקבל יחס, לא רעב.. פשוט רוצה צומי. נשבר לי הלב. כל בוקר בוכה במעון. קשה קשה.

נשבר לי הלב שגם השבת הוא לא הגיע, שבת שביעית כבר, ורק שבת אחת הוא היה (בשבת החמישית) והגיע שישי ונסע מוצש. סיוט.

איך נערכים לשנה?? זה לא אמיתי. אני לא מוכנה להאמין לזה. אני רוצה אותו איתי מדליק נרות בחנוכה. וקצת אחכ חוגג איתי שנה לבן שלנו. ומסיבת הודיה על זה שהכל נגמר. ואם אני אומרת את זה, אומרים לי שאני שמאלנית שבוחרת בתבוסה. אני לא בוחרת בתבוסה! אני מתפללת לנס! אמיתי וגלוי מעל כל דמיון!!! קשה לייייי

לעשות רשימת מה נותן לי כוחות, מה שואב ממני כוחות.

את כל מה ששואב כוחות בין אם זה אמירות ומחשבות ובין אם זה אנשים לשים על זה איקס גדול,

ולהתמקד רק במה שנותן כוחות.

זה יעשה לך סדר בחיים.

בתוך זה!

וואלה מה שנותן לי כוחות זה בעלי, זה שעות שינה נורמליות, זה אוכל נורמלי, זמן שקט לעצמי, אפשרות להיות במעבר ולא רק בהשרדות... מה שנותן לי כוחות זה ודאות, זה שגרה אמיתית ולא מהוססת ומדומיינת כי חייבים להמשיך. מה שנותן לי כוחות זה עבודה מכילה יותר ומתחשבת יותר. חברות אמת שגרות קרוב יותר. להיות פחות רחוקה מהמשפחה...

בקיצור, לא דברים שזמינים ואופציונליים כרגע.

סליחה, מה הקשר תבוסה?

אל תקשיבי לדברים כאלה

כולנו מתפללים לכך - לא ללחימה ארוכה, לתבוסה מהירה ונצחון מלא בעז"ה בהקדם האפשרי

ממש

תבחרי מישו אחר לפרוק לו קושי שיכול להכיל ולתת לך כוח במקום לשאוב אותו באמירות הזויות ומחלישות

מה נסגר עם אנשים?!

ממש אמירה לא לעניין.

לדעתי אנחנו במצב מלחמה לא פשוטה ותמיד נמצא מי יותר מסכן מאיתנו ולמה אסור לנו להתלונן

אבל זה לא נכון!!

גם אם למישהו אחר מאוד קשה זה בכלל בכלל לא מבטל את הקושי שלנו.

עצם זה שאנחנו גרות כאן ועברנו כמדינה טראומה מטורפת זה כבר קשה.

על זה להוסיף, בעל מגויס שמגיע מידי פעם, ילד שלא ישן וכל אחת תוסיף קשיים משלה.

כבר מגיע לנו חיבוק גדול ותמיכה.

איך שאני רואה על עצמי זה מגיע בגלים, יש יום קשה דאון, מחשבות קשות

ויש יום של חוזק ומרגישה שמסוגלת על הקושי.

נראה לי צריך לנסות לתפוס את הרגעים הטובים יותר ולהיבנות קצת. לבחון מה עושה לנו טוב ואיך לשמר את הרגעים האלו.

וברגעים הקשים לתת לעצמינו חיבוק, להזמין משהו מושחת ומתוק ולתת לעצמינו לשקוע בזה לזמן קצר.

מותר לנו, קשה לנו.

וזה לא סותר בכלל בכלל שלאחרים קשה יותר, אז מה? גם לנו קשה.

שאם תצליחי לנטרל אותם

מנסיון שלי( אם את עוקבת אץ יודעת שגם אני לא עברתי את התקופה הזאת בסבבה..בלשון המעטה...)

א. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים

(מעשה מחכם ותם)

זה המוטו הכי קריטי

גם על עצמי קלטתי כמה זה הפיל אותי

ליד מגוייסות- להרגיש שאין לי זכות בכלל להתלונן ומה אני כזה בסרטים וקשה לי וכו אם בעלי בכלל לא בדרום ולא בחזית וזמין בטלפון וחוזר פעם בשבוע+ הביתה וכו

וכולן מסתדרות ורק אני ככה במצוקה נוראית וכולן קבלו את המצב וברור להן שימשך כמה שימשך נן בפנים ורק אני מנסה למצוא מוצא איך לברוח מהמצב הבלתי אפשרי הזה וכו

וכמה כעס ואשמה עצמי

ולא נתתי לעצמי מקום

ורק דרשתי מעצמי להיות חזקה ולהתמודד ולהצליח ועד הסוף וברור וזה הרי חשןב ומוזרי וכלל יראל ותמיד אני ממשצכזאת אז מה קרה הפים

וזה זה בעצמו

מה שהפיל אותי!!!!

וכשהבנתי את זה

נשמתי לראשונה !

פשוט שיניתי מהשורש גישה( לקח לי איזה שבועיים לעבד את זה זה)

אני לא צריכה להיות חזקה

לא אמורה להצליח

לא רוצים ממני כלום

אני לא צריכה להיות שום דבר

רק

צריכה לחיות

את היום הזה

ככה

כמו אשאני

בלי אפס דרישה מעצמי

לעשות מה שיכולה

להסכים למה שאני לא יכולה

כשאני בסדר לנשום

כשיש רגע קשה מותר לבכות ולבכות

וזה בסדר! ומותר!

ורק רק כשהפנמתי שאני לא תריכה להיות כלום

אפילו שזה מלחמה

פשוט נשמתי

נהיה לי יותר כח

היום יום הפך ךיותר נסבל

ופחות סבל מתמשך

וגם הפלא ופלא החיבור לממשעות לשליחות ולכלל- גם הוא הורגש יותר. לא להפך!

אני יודעת שסבירות דבוהה שמתישהו הוא ישתחרר מוקדם יותר כי החלטנו שאני לא מנסה להיות מעל הטבע

ושזה בסדר גם במלחמה

ודוקא ההסכמה הזאת נותנת לי כח ואופק להאמין שאצליח למשוך עוד יותר

להיות רכה עם עצמך!!בחמלה ןחיבוק לקושי

למה להעמיס עליו עוד ציפיות והאשמות?

כשסיפרתי לבעלי שככה אני חושבת על עצמי הוא היה בשוק

כי תכלס יש לי 6 ילדים קטנטנים .בלי ערה. בסוף הריון ופיזית קשוח, בלי שינה בלילות .. וחושבת לעצמי שאין שום סיבה למה שיהיה לי קשה. וזה עוד לפני הנפש שהיא יותר קשה מאשר הילדים והבית והכל

ושוב חוזרת

אין מקום בכלל להשוואות

אין

כל אחת והסיפור שלה מול ה'

העולם לא סימטרי

אבל כל אחת 'ונה

וכל אחת חווה מהו שונה

וההשוואות רק עושות רע

וגורמות לנו רק רע

די

זה מיותר

ב. לישים לב

להטעין כוחות ואנרגיות בכל רדע אפשר

להקל עליך כמה שאפשר

לגמרי לא לבזבז אנרגיות על מה שלא הכרחי

ולשים לב מה שואב לך אותן הכי הרבה

ואיך אפשר להקל

בבקשה אל תעמיסי

את לא צריכה להתנדב לכל דבר ולא להכין כל היום דברים

את נותנת בלי סוף מעצם זה שהבעל בצבא

את יכולה גם מעבר לעשות אבל ליות קשובה

לא להעמיס בכלל

רק כשטוב לך

והמילים הטובות שלכן!

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

וזהו מחר כבר נהיה אחרי

בהצלחה לכולנו...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!

שקיבלתי עירוי והנחיה לעירוי פעם ביומיים
 

מקווה שמכאן יהיה טוב יותר

תודה לכל מי שדאגה ותמכה! חיזקתן אותי מאוד! ❤️ 

טוב שקבלת.
בעלי למד שגם אם אין לי כוח ואני לא רוצה,
הוא מתעקש איתי לקבל עירוי וזה ממש עוזר ומאושש.