אשמח לשמוע את חוות דעתכם/ן.
גדלות והקטנה
השאלה שנשאלת ביותר בימים האחרונים (לאחר התופת בישובי עוטף עזה) היא "למה"? למה עשה ה' ככה לארץ הזו?
ראשית, יש לחקור על השאלה קודם שחוקרים על התשובות. ישנן כמה גישות שיכולות להביא לשאלה הזו:
(לפני הכל, יש את הגישה החילונית שלא תולה את הדבר בהשגחה אלקית וגמול, אלא מחפשת אשמים על ה'פאשלה' ה"טכנית").
- שאלת 'למה' שביסודה עומדת השאיפה למצוא 'מי', מי אשם ב'למה' - ואליו להפנות את האצבע. ביסוד הגישה הזו עומד הרצון להסיר את האחריות מ'עצמי', לא בעצם להשאר במקומי בלי לשנות את דרכי ('זה לא נוגע אלי') ולעשות תשובה.
- שאלת ה'למה' שמעמידה את אלקים במבחן - האם לפי שכלי האנושי זה אכן היה ראוי? ביסוד השאלה הזו כמובן עומדת בורות.
- שאלת ה'למה' הטהורה והנכונה, אני רוצה לדעת למה כדי שאוכל ללמוד מזה לעצמי בעיקר ולכלל ישראל כיצד ולהיכן הקב"ה מכוון אותנו להשתפר (בכלל הבירור: האם יש כאן ירידה של ממש או עמידה במקום שכידוע אין לה קיום ומיד באה אחריה ירידה).
לאחר מכן יש לחקור - האם גם לשאלת ה'למה' הטהורה יש לגיטימציה? נוכל אולי ללמוד זאת מהדיון לעניין טעמי תורה, האם יש לנו מקום לנסות להבין את טעמי המצוות או שהכל בינת אלוה נשגבה שאין לנו חלק ורשות לעסוק בה. מ"מ, לכמה וכמה מן הראשונית יש לגיטימציה לכך, ונראה אף מדברי חז"ל (לעניין תעניות הגשמים, שראשי הקהל מתכנסים לדון על מה באה להם הרעה, ומה יש על הציבור לתקן) שהדבר ראוי.
עתה יש לעמוד על סוגי התשובות:
- תשובות 'מקטינות', שאף אם יש רמז לכך שזו הסיבה, ה'למה', לא מסתבר שעל דבר מינורי כזה יבוא עונש כזה גדול.
- תשובות גדולות, שמדברות על פגמים בסדר גודל שתואם ראשית את הסיטואציה והמקרה ושנית את החומרה.
על שני סוגי התשובות יש 'לימוד זכות'. על השנית יותר מובן למה היא מדוייקת ואמיתית – באמת ישנה התאמה. על הראשונה (בתנאי כמובן שיש התאמה סיטוציאטיבית, הגיון וסברא בסיסיים לקשר בין הפגם לעונש מצד המקרה {לדוג', הם חטאו באבר א' ולכן נענשו באותו אבר (אף שכאמור רמת חומרת העונש אינה תואמת)}) יש לומר כך – בדרך כלל הקב"ה לא מעניש על דבר יחיד, אלא ישנו מושג של התמלאות הסאה, וכאשר הסאה קרובה מאוד להתמלא, מגיע הדבר, החטא, ששובר את גב הגמל ומופיע את העונש החמור (באופן חיצוני יתכן שהוא תואם מאוד לדבר הקטן ששבר וכו', אבל בעומק הוא שייך למכלול היותר גדול וחמור של הסאה). יש מי שמתבונן לעומק יותר מרואה את כלל הסאה, ויש מי שמסוגל להתבונן רק על הדבר שבו נגמר הדין (כמו שדור המבול, על אף כלל חטאיהם הנוראים, לא נגמר דינם אלא על הגזל), או בוחר להציג רק אותו לקהל שלדעתו מסוגלים להכיל ולהשיג רק אותו ביחס לעונש המדובר.
