רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
קַרְקַע בֵּית רֹבַע חַיֶּבֶת בְּפֵאָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
הָעוֹשָׂה סָאתַיִם.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָה אוֹמֵר:
כְּדֵי לִקְצוֹר וְלִשְׁנוֹת.
וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא —
חַיֶּבֶת בְּפֵאָה, וּבְבִכּוּרִים,
וְלִכְתּוֹב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל,
וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,
בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרמב"ם בפיהמ"ש פוסק כרבי עקיבא, וככה הוא פוסק במתנות עניים ב, ג: "קרקע כל שהוא חייבת בפאה ואפילו היתה של שותפין שנאמר קציר ארצכם אפילו של רבים."
על אף שהמשנה עצמה פוסקת כרבי יהודה בן בתירא, אומר התוספות יום טוב: "אע"ג דתנינן הלכה כדבריו של רבי יהודה בן בתירה משום דתניא פרק קמא דנדה דף ז ובפרק יש נוחלין דף קל דאין למדין הלכה מפי המשנה ואם כן חוזר הדין לכלל הלכה כרבי עקיבא מחבירו ור' יהודה בן בתירה דקדים ליה מכל מקום לאו רבו הוה והכא אין שנים חבירים בסברא אחת אלא כולהו פליגי אהדדי."
לי נראה שדברי רבי עקיבא הם תוספת על המשנה הראשונה. זאת אומרת שרבי עקיבא הוסיף על גירסת המשנה הראשונה ולכן לא הוא גם יכול לחלוק על 'והלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא'.
זאת אומרת שלא רבי כתב 'הלכה כדבריו', אלא ככה היה לשון המשנה לפני שרבי עקיבא הוסיף עליו.
הר"ש כותב: "קרקע כ"ש חייבת בפאה. דשדך כל דהו משמע ול"ל גזירה שוה דשדך:"
יש לדקדק בהבדל בין לשון המשנה קרקע ללשון הפסוק שדה?
קרקע זה בעצם האדמה שעליו גדלה השדה.
הירושלמי מעמיד את רבי עקיבא: "ר"ח בשם ר' פנחס תיפתר שהיה שם שבולת אח' [נ"א קלח] ובו ה' שבולים:".
לפי רבי עקיבא הקרקע לא צריכה להיות שדה, אלא להניב צמח של תבואה שמוגדר כשדה.
לענין הגמרא ביבמות (סג ע"א): "ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". משמע מתוספות (יבמות סג ע"א ד"ה שאין לך אומנות פחותה וכו') שצריך יותר מקרקע כל שהוא: "שאין לו קרקע אינו אדם צריך לומר קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו כדאמר רב פפא בסמוך זרע ולא תזבון".
אמנם אם מסבירים שהקרקע זה לחבר את האדם לאדמה כדי שיוכל לחבר רוחניות בחומריות, אכן מספיק קרקע כל שהוא.
ברור שבכך יש איסור חמור
)