אלא לדעתי יותר אצל אלו שלא שומרי תורה ומצוות, וגרים ביחד.

המלחמה, שגרמה לריחוק של שבועות בין בני זוג ומביאה לתחושות געגוע וחוסר, תדחוף למיסוד הקשר הזוגי בחופה ונישואים.   

יש הרבה שמתחתנים עכשיו אבל אולי זה כי מפורסם יותר וכאלה שגם ככה היו בקשר קודם.

דווקא ליצור קשר חדש במצב כזה לדעתי יותר קשה, במיוחד שהרבה בחורים במילואים....

יש מי שלא מודע למה שהוא באמת רוצה, אין כזה דבר בררן

וכל אחד יש לו את הסקאלה שלו. מי שמודע לצרכים שלו אז מצליח לדעת מה גבולות הגזרה שלו פחות או יותר.

ובאמה אחוז אנחנו לא יודעים עד הסוף.

יכול להיות שהדוגמא שאת נותנת לאדם שהסקאלה שלו מאוד מצומצמת יחסית לחברה וזה מעולה, מצידו אין בזה שום בעיה.

תגדיר את המושג, וכל עוד זה משהו שאנשים מסוגלים לעשות, כנראה עשו אותו.

את המונח בררן כנראה הגדירו על אנשים מסוימים, כך שבהכרח יש אנשים כאלה שלגביהם המושג אמיתי בהגדרה (אלא אם אצל כולם השיפוט היה שקרי)

להגיד על מושג שהוא שיפוטי ושקרי זה לברוח מהמציאות.

אפשר לומר "יש תופעה כזאת, רוב האנשים שאני מכיר הם לדעתי לא חלק ממנה".

יותר נכון כנראה לומר "יש כמה צורות שונות של התופעה, בדרך כלל יש נטיה להאשים בזה ודווקא במופע הקיצוני, אנשים שלא אשמים בזה בכלל או שלוקים בזה רק במידה מועטה".

רק לדוגמה, יש מישהי שלפי מה ששמעתי עליה היא מאד בררנית. אני לא משייך לה את התיאור הזה, אבל בניתוח קר, הפרטים שבהם תיארו אותה הם בדיוק מה שמתאר בררנות במובן השלילי.

אז יש הבדל בין הפעלת השיפוט לבין המציאות. אבל זה לא שולל את המציאות.

לדוגמא מעניין אחר לגמרי, "שטחים כבושים" זה מושג שקרי בעיני כאשר הוא משמש כדי לומר שפעלנו בצורה לא מוסרית במלחמותינו. 

לא מתכחש לשום דבר שאנשים אומרים או לא אומרים וממש לא התייחסתי לכמה אנשים שותפים לשיח הזה שבעיני הוא לא טוב.

אני נגד שיח שיפוטי באופן כללי, בפרט בנושא שקשור למה שאנשים מחפשים בזוגיות.

מי שאנשים מכנים בזלזול "בררן" אני אעדיף לכנות "לא מודע לצרכיו". זהו, זה כל החידוש.

ההקשר היה השאלה האם בררנות תפחת אחרי המלחמה.

האם המודעות לצרכים תגבר אחרי המלחמה? כנראה לא.

האם הנכונות להיות פתוח לאפשרויות שמלכתחילה הייתי דוחה, תגבר אחרי המלחמה? אני יכול להבין למה כן.

אז הנה הבדל בין בררנות לבין חוסר מודעו לצרכים - השני לא יפחת אחרי המלחמה, הראשון אולי כן.

וזה המחיר של ויכוח על טרמינולוגיה באמצע ויכוח על המציאות.

להשוואה: המושג שטחים כבושים הוא נכון. השאלה אם יהודה ושומרון הם שטחים כבושים היא שאלה נפרדת לגמרי

אם אדם מודע לצרכים האישיים שלו אז איך יכול להיות שהוא אח"כ נפתח לעוד אפשרויות...? הרי אם הוא היה מודע לכתחילה בצורה יותר טובה למה עושה לו טוב ומה עיקר ומה טפל הוא היה מלכתחילה הוא היה פותח את אותם אפשרויות שבהתחלה הוא לא פתח, לא?

אדם הוא דינמי. הוא לא מחשב. יש לו יותר אפשרויות מ"יכול" "לא יכול". לפעמים יכול ולא רוצה, לפעמים יכול אבל צריך להשקיע מאמץ, לפעמים יכול וצריך לשלם מחיר...

אני מניח שיש יותר מאשה אחת שאילו הייתי רוצה להתחתן בכל מחיר, הייתי מצליח להתחתן איתה. אבל אני לא. יש לי גבולות של עד כמה אני מתגמש, יש לי תקוות שאפשר להשיג מישהי שלתפיסתי מתאימה לי יותר או טובה לי יותר. זה נמצא על הסקאלה של בררנות. לטעמי במקום סביר ובריא על הסקאלה (כאשר הקצה הלא סביר זה מישהו שמוכן להתחתן עם כל מי שתרצה)

בגלל שאנחנו דינמיים אז עם הזמן ועם התהליכים שאנחנו עוברים אנחנו יכולים להיות יותר מודעים לצרכים שלנו.

כדיברתי על מודעות ביחס לצרכים גם כן דיברתי על סקאלה רחבה ולא על 'כן' ו'לא' בלבד.

 אכן 'צורך' הוא ביטוי לא מדוייק בהקשר הזה והמילה רצון יותר מתאימה פה. כי העיקר זה הרצון בחיי הנישואין. אף אחד לא מתחתן בעל כורחו.

אז אדייק ואומר - מודעות של האדם ביחס לרצונות שלו. זה העניין פה.

האם הבעיה/השינוי ברצונות או במודעות אליהם? אולי בנכונות להתגמש? אולי בשינוי הערך של נישואין ביחס לערך של רצון זה או אחר?

(ומכאן, נציע הגדרה: בררנות = נתינת ערך מוגזם לפרטים רצויים מסוימים ביחס למכלול, וחוסר נכונות להתגמש - שזה גם תוצאה של נתינת ערך מוגזם. האם התופעה של נתינת ערך מוגזם לרצונות מסוימים היא תופעה לא קיימת בעיניך?)

כשמדברים על מודעות ביחס לרצונות זה כולל את כל האפשרויות שהצגת.

אני מעדיף לדבר שיש פה חסרון במודעות מאשר בברננות כי התיוג 'בררן' נראה בעיני שיפוטי ויוצר תיוג מיותר. אתה חושב שזה לא כל כך משנה? אני מוכן להכיל את זה.

גם לא בהכרח הייתי מציג את זה כבעיה. ככל שאדם מתקדם בחיים הוא יכול לשפר את המודעות ביחס לרצון שלו.

ראיתי סרטון של בחור שמבקר באיזה שבט אפריקאי

ושאלו אותו אם הוא רווק, הוא אמר שכן... והנציג שידע אנגלית פירש את דבריו לאנשי השבט

ואז אחת מבנות השבט מיד אמרה משהו בשפה שלהם.. וכשהוא שאל מה היא אמרה

הנציג עונה לו, היא אמרה: "אני מוכנה להתחתן איתך אם תרצה" 

אמרתי לעצמי יש מצב שפחות הכרת העולם הגדול שווה חיים טובים יותר

אולי כדאי גם לי לעבור לגור באיזה שבט, מה רע

הטבח והמלחמה גרמו לטלטול, והגיוני מאוד זה ישפיע על אנשים לתעדף אחרת את הדברים שלהם.

לדוגמה: אני חושבת שיותר רווקים יהיו מוכנים לצאת עם אלמנות.

אבל

אסור לדעתי להתחתן מתוך תחושה שהיה משהו שחשוב לי, ואין את זה במי שהחלטתי להתחתן איתו.

(וכתבתי על זה הודעה בתחילת המלחמה: זוגיות בצל המלחמה - לקראת נישואין וזוגיות)

כלומר, יכול להיות שהחלטתי שאני רוצה להתחתן רק עם מישהו עם עיניים כחולות. יכול להיות שהמלחמה לימדה אותי שאפשר למצוא אנשים מדהימים עם עיניים בצבע אחר, ולכן אני עברתי תהליך נפשי שבו אני מוותרת על הדרישה הזאת. כל עוד לא עברתי את התהליך הנפשי הזה, והוא עדיין תופס מקום אצלי - לדעתי זה מסוכן מאוד לזוגיות.

לגבי בום חתונות - זה הגיוני, אבל יותר חילונים שדחו בגלל המצב. 

(וגם צריך לראות מתי המלחמה תיגמר, אם נניח זה יקרה בסביבות אדר ב- ניסן - חוה"מ וספירת העומר יגרמו לבום חתונות...)

אפשר לקרוא לזה יותר ממוקדים.

מבינים יותר בחדות מה חשוב ומהותי ומה פחות.

והאמת? זה מנגנון הישרדותי אבוציונאלי למדי.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי