מה שבעלי עשה בצבא הפך להיות תפקיד של אזרחים עובדי צה"ל, כך שהוא בעיקרון משוחרר ממילואים.
הוא ביקש להתנדב למילואים בתחילת המלחמה וענו לא שאין צורך.
עכשיו הוא רוצה לנסות להתנדב לתפקיד ספציפי שראה בקבוצה כלשהיא של דרושים למילואים.
בכל מקרה זה לא יכול להיות ממש עכשיו כי יש לנו משהו רפואי רציני עם אחד הילדים. אז אוקיי, אחרי כן.
טכנית אני לא אוכל להסתדר לבד עם קטנטנים שמסיימים מסגרות באותן שעות במקומות מרוחקים ובלי רכב (חלק מהזמן אני בכלל לא זמינה לאסוף בגלל עבודה).
אני מרגישה שזה קצת מטופש: אם הצבא באמת היה צריך אותו הוא היה נקרא ואז הייתי מוצאת איך להתמודד וגם לא מתביישת להיעזר.
אבל אם הוא יתנדב, הוא מאלץ מעגלים יותר רחוקים לעזור לנו ואני גם ארגיש מטופשת לבקש עזרה מאנשים כש"הבאנו את זה על עצמינו".
מה שאני שואלת הוא האם זה סביר והגיוני להתנדב כשאתה אבא לילדים קטנים, או שזה משהו שעושים רווקים \ אנשים מבוגרים יותר שהילדים שלהם כבר גדלו?
פשוט לקבל נקודת מבט יותר אובייקטיבית.
אוף. בניתי להספיק כל-כך הרבה הערב ולא עשיתי כלום בערך מרוב בלבול!
(גם מרגישה שלא הגבתי כמו שמצופה מהאשה המושלמת...)
