סוף החג, סוף היום, סוף שבוע...

ואני מלאת רגשות אשמה וכאב על יותר מדי דברים.

אחד מהם זה שהייתי חסרת סבלנות לילדים ולמרות שטרחתי בשבילם היום, זה לא שווה כלום.

הכנתי להם היום סופגניות "אמיתיות" ולביבות תפו"א כמו שהם רצו למרות שממש לא היה חשק.

זה לקח כמובן את רוב אחה"צ , בבוקר יצאנו לקניות וגם לא היה משו הם בקושי עזרו וזה גם נגמר עם טעם רע

ואחרי כל העבודה כשבאמצע ניקיתי את כל הכלים והשיש היה מצוחצח, שוב כל הבית מלוכלך ומבולגן מההכנות, והם גם התחילו להשתולל

וכבר נגמר לי הכח, אז הייתי קצרה איתם לפני השינה.

נשארתי בתחושת ריקנות, גם לא מרגישה שהם מעריכים את המאמץ שאני עושה בשבילם ונמאס לי להיות מובנת מאליו. זה מתבטא בעוד דברים כמובן.

עכשיו אין לי אנרגיות לעשות כלום לשבת ואני בבאסה שאכלתי מלא סופגניות וסוכרררר ושמן, כבר פעם שנייה שהכנתי ואכלתי השבוע כי הן באמת יצאו טעימות.

מעבר לכל שאר המטוגנים שעשיתי לחנוכה. תמיד הרבה יותר מקפידה, משתדלת לפחות... לא רק לעצמי אלא גם לילדים שיהיה יותר בריא, השנה לא יודעת מה עבר עליי שנכנעתי.

נהיה לי רע מלחשוב על הכמויות האלה שהכנסתי לגוף ואני גם רואה כבר את התוצאות בבטן שיצאה לי.

אני די רזה אם נעזוב את זה שעליתי 5 קג בשנה האחרונה...

אבל יש לי אישיו עם הגוף שלי והבטן במיוחד וז נקודה שקשה לי עכשיו בנוסף לכל.

מהלידות היא פשוט לא חזרה לעצמה, בצורה שממש מטרידה אותי. זה לא רק עניין של אסתטיקה, אלא פיזי, השרירים פשוט לא מוחזקים ברמה קיצונית

ואחרי כל ארוחה הכל יוצא החוצה וזה גורם לי לכאבי גב וחוסר נוחות משווע, כבדות, תחושת מלאות.

הייתי אצל פיזיו רצפת אגן תקופה לא ראיתי שיפור. הייתה היפרדות מסוימת בבדיקה, אבל היא לא אמרה לי שזה חמור, בהתחלה אפילו טענה שהיא לא רואה

ורק אחרי שביקשתי שתבדוק היא זיהתה. בקיצור לא יודעת מה לעשות עם זה

אין לי אנרגיה להשקיע באימונים, לא מצליחה להתמיד וזה כל כך מתסכל אותי.

אני לא רוצה שיישאר לי כל העודף הזה של חנוכה וגם לא מרגישה שיש לי כח להוריד אותו בקרוב.

אם היתה לי חברה לעשות איתה אימונים כנראה היה לי יותר קל, אבל אין. ואין לי אפשרות לשלם על חדר כושר, גם אם כן לא יהיה לי כח ללכת.

יש עוד סיבות למה זה מדכא אותי מעבר לסתם כמה קילוגרמים עודפים ואני לא יכולה לכתוב ולפרט פה הכל, זה חלק מתמונה מורכבת של הרבה אתגרים בחיים כרגע.

קשה לי עכשיו ממש. אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשמוע, אז סתם כותבת. אולי רק הפריקה תעזור.

מקווה שאמצא במה להסיח את הדעת, ומחר יהיה יום חדש.

תודה מראש לקוראות ולמגיבות!

סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...

אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח! 

אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.

סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).

כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .

היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???

גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .

אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .

דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו

מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?