ובריאותם של חיילנו.

אני בהחלט הייתי משתתפת וגם אשתתף בע"ה.

כדאי שתשלחי פה שוב כשתעלי את ההד סטארט.

ו... מחלץ חיוכים לאומי - זה כ"כ מתוק! 

כן, בעז״ה אני אודיע גם כאן. 

אבל זה כי קראתי את השירים שלך ואני מאוד נהנית מהם.

אני לא יודעת אם הקהל שלך של משפחה/חברים/פורום יספיק להדסטארט, ופה באמת המלחמה נכנסת לחשבון כי לאנשים לדעתי לא תהיה פניות רגשית לזה. אין בעיה לדעתי מבחינה רעיונית להתעסק בעניין בגלל המלחמה, אני פשוט לא בטוחה אם כדאי לך מבחינה עסקית.

בהצלחה במה שתבחרי

הארת לי נקודות חשובות. 

ולמה אנשים זקוקים יותר מכול בתקופה הזו אם לא לחיזוק?

הצעה שעולה לי:

לכתוב שיר חיזוק על המלחמה (אם את מסוגלת) ולשים אותו עם הפרסום להדסטארט. ככה זה יהיה רלוונטי בשביל אנשים גם עכשיו.

(גם אני בשלבים אחרונים של הוצאת ספר שלי, ובאמת בהתחלה היה לי קשה להתעסק עם זה... אבל הבנתי שבסופו של דבר החיים נמשכים, וגם - שאנשים זקוקים עכשיו לחיזוק מצד אחד ולאסקפיזם מצד שני, ואני מאמינה שהספר שלי יעשה טוב בעולם ויעשה טוב לאנשים...)

המממ... תודה על הרעיון!

אני אשים כנראה את אחד משירי החיזוק שלי. 

ואיזו בשורה טובה!! המון ב״הצלחה!!!

קצת קשה לי להסביר למה, אבל בעיני קידום עצמי, במובן של עבודה עצמית והתקדמות, הוא לא אגואיסטי.

כל הכבוד לך והמון בהצלחה! 

דעה חשובה לשמוע, תודה!

כן אמרו לי... אבל באתר שלהם לא הבנתי האם הם מדפיסים גם ספרון כמו שאני מחפשת. אולי באמת אשלח מייל...

אצלם..

לא מספיק התעמקתי, אבל שמעתי שמועות כאלו.

(משהו שחברה שלי עשתה) לפנות לבעלות עסקים קטנים (אפשר בתחילת הדרך או כאלה שאת מכירה) ולעשות איתן שיתוף פעולה.

שמישהי תתרום מהשירות/ מוצר שלה (וככה גם תתפרסם על  הדרך) ולך יהיה גיוון בהצעת עוד פריטים.

חברה שלי הוציאה ספר וגם נתנה בהצעות את הדאודורנטים שלי ועיסוי של חברה אחרת והכסף הלך להוצאת הספר. ברוך ה' הוציאה את הספר!

*אני כבר הפסקתי לשלוח מוצרי טיפוח (רק איסוף עצמי) ויותר עוסקת עכשיו בסטיילינג אישי צנוע, אם מעניין אותך שיתוף פעולה דברי איתי

והאם אפשר להתאחד ולהוציא שני ספרים של שתי סופרות בהדסטארט אחד?

(התגובה מופנית אלייך, אבל בעצם אני שואלת את מומחיות ההדסטארט, בתקווה שיש פה )

היא הוציאה ספר אחרי שהחלימה מסרטן ואני יצרתי עבורה דאודורנטים ללא חומרים מזיקים.

אני לא מומחית אבל מכירה 2 בנות שעשו הדסטארט יכולה לקשר בפרטי

לגבי השאלה השניה- טכנית נראה לי שכן, אבל יודעת האם כדאי.

סליחה שעניתי רק עכשיו.

אחשוב על זה. 

השאלה היא כמה כסף את צריכה?

נרטה לי הכי עדאי להתייעצץ עם מישהי שעשתה את זה בעבר.

גיוס המונים הוא סוג של מסע, וזה מסע שיצריך ממך גם משאבים רגשיים. כדאי לדעת מול מה את עומדת...

כבר יש רעיונות לתשורות, תסריט לסרטון, סקיצה של כריכה בעז״ה...

רק צריך לתת גז ולהיכנס לזה ממש.

גם אני ממש אוהבת את זה

יכולה לשלוח לך בפרטי תמונה של פוצון עם זה...

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...