למדה איתי באולפנה...

זה עלול להראות קמצני אבל אם אין אז אין.

זה המינימום..

בוודאי, אפילו פחות - צעירים מעל עשרים

אולי קצת יותר. למסעדות יוקרה, אינני הולך אף פעם.

הם כנראה מאוד נהנים מזה שאני נמצא שם (או לכה"פ מזה שציבור גדול של חברים נמצאים שם).

הם קונים מנה יקרה ואתה משלם יותר בגלל שזה יקר.

איך הם מרוויחים במצב כזה? הם עוד עלולים להפסיד כי לא בטוח שכולם יביאו בהתאם למנה היקרה.

דבר שני, אם אתה נהנה בהתאם אז תביא בהתאם.

אתה לא הולך למסעדות יוקרה אבל אחרים כן.. הם לא יכולים לבטל הכל בגללך.

זה לא כסף?

אותו דבר כשמישהו מזמין לחתונה. זה האירוע שלו האחריות עליו. זכותו להזמין, זכותו לא להזמין. יכול לעשות אירוע בסגנון חרדי עם טשונט וקוגל, אם הוא יכול ורוצה, זכותו לעשות באולם שעולה מאה אלף שקל. האורחים אינם צד בזה.

אין לי מושג מאיפה הגיע בחלק מהציבורים צפייה שהאורחים יממנו את האירוע.

ולא עושים אירוע יקר על סמך זה שהאורחים יכסו.

אם מישהו בוחר ללכת לאולם של 400 שקל למנה זאת לא בעיה שלי

אם מישהו בוחר להביא איזה להקה מפוצצת או עיצוב אולם מרשים- זה על חשבונו והוא צריך לוודא שיש לו מאיפה לשלם את זה לפני שמתחייב לזה.

אני לא באה לאירוע כדי לעזור לזוג לשלם את החתונה.

נוצר נוהג מקובל בהרבה מקומות שנותנים מתנה כשווי מנה ממוצעת באולם.

כי בסופו של דבר האורחים הם בעיקר הנהנים העיקריים מהאוכל שבאולם (בחתונה שלי לא אכלתי כלום במהלך החתונה. רק חתיכת לחם קטנה בסוף כדי שאוכל לברך ברכת המזון ושבע ברכות )

כשאני הולכת לאולמות שידוע שיקרים, אני ממש לא מכסה מנה ולא חושבת שזה תפקידי.

ובאותה מידה, כשאני הולכת לאירוע והאוכל שם לא בהכשר שאני אוכלת אני עדיין מביאה מתנה כי המתנה היא לא כדי לכסות מנה אלא כדי לתת מתנה לחתן ולכלה.

דווקא כששמים בכל שולחן (או בכלל במזנון) קערה גדולה של תפוחי אדמה, קערה גדולה של אורז ומגש פולקע חופשי - אתה חוזר שבע. שמה גם ממלאים מחדש ובשמחה מביאים לך עוד לחמניות וחומוס לשולחן.

ככל שהחתונה יותר יקרה ואתה מקבל (קרה לי באמת) במנה ראשונה פיסת דג על עלה חסה, עם עיצוב של רוטב בסגנון ציור של שקספיר ובמנה העיקרית את אותו פולקע, רק שהחליפו את העצם במקל קינמון והוא מגיע לך אישית על קצת פירה מטובל שהשף עמד שעות לעצב צלחת צלחת - אנחנו חוזרים רעבים...

אם קשה להם לעמוד בכך אז שלא יעשו חתונה יקרה

מחיר סביר זה בין 200 ל300

וזה גם פלונטר לחתן ולכלה.

כי גם אם רוצים לחסוך, אין כמעט אולמות זולים.

ואני שם בשביל להשתתף בשמחתה

את שמה כי את רוצה "לכסות את הנזק" שאת עושה? או כי את רוצה לתת לה מתנה כי את אוהבת אותה?

מה לעשות בסיטואציה שלך, בעיני, זה פועל יוצא מהשאלות האלה.

אבל מה זה משנה מה אני... אני שואלת מה ראוי ונכון לעשות

הסיבה שאני שם זה כדי לשמח אותה, אבל הסיבה שאני נותנת את הכסף זה נטו לכסות הוצאה כלכלית

ולדעתי אם את רוצה לתת מתנה

שהיא שווה- כסף (במקום הסכום)

עם הקדשה יפה ואישית

זה גם יכול להיות פיתרון טוב.

למרות שחברות שלי לרוב אשכנזיות בסוף, בגלל שזו התרבות שאני באה ממנה אני לא אהיה מסוגלת.

אבל אם אין אפשרות לשים 200 שח מתנה

ובכל זאת רוצים לתת משהו

אפשר לשים לחברה (אפילו שהיא ספרדיה) מתנה ב50 שח

זה כנראה פחות יעליב מאשר לשים 50 במעטפה.

למרות שאני זוכר שבחתונה שלי, היה חשוב לנו שהחברים יבואו, לא היה קריטי איזה מתנה הם יביאו (או אם בכלל)

ובחברה ממנה אני באה מביאים מינימום 200, ממש לא 150

בגדול, כשאני מגיע לחתונה, כבר השקעתי בחתן ובכלה את הערב, את הכחות של אשתי שצריכה להשכיב לבד (או מחיר של ביבי סיטר כששנינו מוזמנים), את מחיר הנסיעה (בד"כ) ואת העיפות של מחר. את כל זה עושה באמת בשמחה. אבל, אם אחרי כל זה, עינם תהיה צרה, כי מה ששמתי לא מספיק להם - הם מוזמנים לא להזמין אותי.

צודק ממש...

אתה יוצא מנקודת הנחה שיש מקור מימון לחתן ולכלה.

לעיתים זה לא כך, להורים אין את היכולת להרים חתונה (ובמיוחד שיש כמה ילדים במשפחה)

אז תגיד. למה עשו במקום כזה עם מנה ב200 ש"ח?

כי לא רוצים להרגיש מבויישים שלהורים אין את היכולת לממן ורצו להרגיש מלך ומלכה ליום אחד

ולעיתים מתנת החתונה זה כמעט כדין צדקה, ובזמנו רב פסק לי שאם יודעים שהזוג חסר אמצעים, ניתן לתת מתנה מכספי מעשר למרות שעשו חתונה מעבר ליכולתם (מה שלא כך בשאר דברים שביום יום שאינך צריך לממן למישהו מעבר לנורמה רגילה)

כמובן שכל זוג לגופו.

ולא תמיד יודעים מה מצב מאחורי הקלעים, גם אם נראה שהכל בסדר.

כי גם לי אין מקור מימון

מחוייבות לשים סכום כמו הסטנדרט

אלא כמו שמתאים לך

או באמת מתנה צנועה אבל שימושית

מה שאת בוחרת,בסכום שיתאים לך.

(כלי בית/ מפת שולחן/ אגרטל יפה )

ככה את כן משתתפת בשמחה

וגם בלי לתת בומבה של סכום שייקשה עלייך.

חתונה זה לא רפורט

אין סיבה להרגיש רע עם ההזמנה.

אני מאמינה

שמי שהזמין אותך

רוצה לראות אותך

לא את הכסף שהבאת.

אז גם כל החברים היו בערך תינוקים.

אחד מהתינוקים העניק לי במתנה אלי לוזון לשירותים בצורה של צפרדע.

No hard feelings 

אבל גם לא חייב לשבת ליד שולחן ול"תפוס מנה"

אם אני יושבת ליד שולחן זה כבר נחשב שתפסתי מנה או תלוי באוכל עצמו?

עצם הישיבה ליד שולחן, נקרא שתפסת מנה.

גם אם לא אכלת כלום

יותר נכון. עצם זה שיש שולחן שמוגש אליו אוכל.

זה נחשב שבעל השמחה משלם על 10-12 מנות

לא משנה אם יושבים לידו 2/3/15 אנשים.

לכן אם כבר את מגיעה לאולם ואת חפצה לאכול יש עדיפות לשבת ליד שולחן שכבר "נפתח" ויש לידו מקום

ובכל מקרה לא" לפתוח שולחן"

מובן, שאם אתה נותן צדקה בדרך מכובדת של מתנה, זו מעלה גדולה, אבל תשאיר לי את החשבונות בסדרי העדיפויות שלי בצדקה.

אבל לא להניח שאם הם עשו חתונה ב300 שח למנה זה אומר שיש להם.

תמיד אפשר להגיע רק כדי לשמח

אוכל? לא חייב לשבת ליד שולחן ולתפוס מנה.

יש מספיק אוכל בבר שלפני החופה

הייתי מגיע לחתונה, אוכל בבר (שבדרך כלל הוא עשיר מאוד ולא צריך יותר מכך) שלפני החופה.

לא יושב ליד שולחן בזמן האוכל ולא שם מתנה.

ככה אני הייתי מרגיש בנוח

בהתחלה החברים היו מתפלאים עליי. לאחר מכן זה הפך להיות נוהג קבוע של כמה חבר'ה.

כי שיש לך 2-3 חתונות בשבוע.

גם 100 שח במתנה מצטבר לכסף גדול בסוף החודש.

ולשבת במקום ולאכול מנה שעלותה 100+ מבלי לשלם עליה, הרגיש לי מעט לא נוח.

לא מציע,

אבל זאת גם אפשרות.

כמובן ניתן לעדכן את בעלי השמחה שיבינו מדוע אין מתנה ממך (לא שבאמת מחפשים)

במילא אני לא אוכל שום דבר, חבל על הכסף.

בחתונה אחרת - עשינו חצי. 4 אנשים (למעשה שני ילדים) על 2 כיסאות.  חבל על הכסף שעולה המנה....

רק שהיום מראש שואלים כמה מתכוונים להגיע כדי לדעת לסדר מקומות ישיבה... 

אז להגיד שאני לא באה כדי שלא יזמינו לי מנה ובסוף כן לבוא?

ואם היו מתעקשים. הייתי אומר שכנראה בסוף לא יכול להגיע.

בפועל. זה לא שכל ערב אני הייתי אוכל סעודת מלכים כמו שאולם.

כך שבר החתונה בהחלט הספיק להשביע אותי+

לרוב החתונות מהשיעור שלי שהייתי הולך, הייתי יושב כמה ימים לפני וכותב פיוט על החתן והכלה, משהו שווה ומושקע עם אקרוסטיכון והכל, מדפיס יפה וחותם בכתב יד עם ברכה צנועה. אני חושב שזה שווה הרבה יותר ממאה-מאתיים שקל. אבל זה לא מכסה את המנה. (התחלתי עם זה כי לחתונה הראשונה החברים אמרו לי שלא מביאים כסף, ומהבית חונכתי שלא ראוי לבוא בידיים ריקות..)

הוא התחיל להקניט אותי.

אם היא חברה מהאולפנה יש מצב היא עשתה משמחים לפעמים עושים את זה בגיל קטן  תבדקי את זה עם חברה טובה שלה

ואז את לא חייבת להגיע ל200

אם היא הזמינה מיליון חברות כנראה זה המצב..

אם אין לך כרגע לא הייתי רוצה שישמו לי כסף אפשר לבוא לשמח יש כיסא כלה חופה ריקודים

בשנים האחרונות בכל חתונה שהייתי של חברים לא ראיתי מנות משמחים.

כולנו בני 30+ 

לא משנה לי כמה עלתה להם המנה/החתונה

המתנה היא לא כדי לכסות להם את האירוע.

אם זאת חברה קרובה אני שמה יותר.

כשהיינו צעירות והיו מנות משמחים אז לא שמנו או שמנו במעטפה אחת כל אחת 50 שקל, משהו כזה.

הייתי שמה 150 אם זה מה שהיה ביכולות שלי כרגע 

נראה לי שזה בסדר גמור ואולי אפילו נכון לשים פחות אם את לא עובדת מזה זמן מכובד, את לא אמורה להתרושש מחתונות של חברים.

באותו יום הפכתי למרושש הקדוש

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.