למדה איתי באולפנה...

זה עלול להראות קמצני אבל אם אין אז אין.

זה המינימום..

בוודאי, אפילו פחות - צעירים מעל עשרים

אולי קצת יותר. למסעדות יוקרה, אינני הולך אף פעם.

הם כנראה מאוד נהנים מזה שאני נמצא שם (או לכה"פ מזה שציבור גדול של חברים נמצאים שם).

הם קונים מנה יקרה ואתה משלם יותר בגלל שזה יקר.

איך הם מרוויחים במצב כזה? הם עוד עלולים להפסיד כי לא בטוח שכולם יביאו בהתאם למנה היקרה.

דבר שני, אם אתה נהנה בהתאם אז תביא בהתאם.

אתה לא הולך למסעדות יוקרה אבל אחרים כן.. הם לא יכולים לבטל הכל בגללך.

זה לא כסף?

אותו דבר כשמישהו מזמין לחתונה. זה האירוע שלו האחריות עליו. זכותו להזמין, זכותו לא להזמין. יכול לעשות אירוע בסגנון חרדי עם טשונט וקוגל, אם הוא יכול ורוצה, זכותו לעשות באולם שעולה מאה אלף שקל. האורחים אינם צד בזה.

אין לי מושג מאיפה הגיע בחלק מהציבורים צפייה שהאורחים יממנו את האירוע.

ולא עושים אירוע יקר על סמך זה שהאורחים יכסו.

אם מישהו בוחר ללכת לאולם של 400 שקל למנה זאת לא בעיה שלי

אם מישהו בוחר להביא איזה להקה מפוצצת או עיצוב אולם מרשים- זה על חשבונו והוא צריך לוודא שיש לו מאיפה לשלם את זה לפני שמתחייב לזה.

אני לא באה לאירוע כדי לעזור לזוג לשלם את החתונה.

נוצר נוהג מקובל בהרבה מקומות שנותנים מתנה כשווי מנה ממוצעת באולם.

כי בסופו של דבר האורחים הם בעיקר הנהנים העיקריים מהאוכל שבאולם (בחתונה שלי לא אכלתי כלום במהלך החתונה. רק חתיכת לחם קטנה בסוף כדי שאוכל לברך ברכת המזון ושבע ברכות )

כשאני הולכת לאולמות שידוע שיקרים, אני ממש לא מכסה מנה ולא חושבת שזה תפקידי.

ובאותה מידה, כשאני הולכת לאירוע והאוכל שם לא בהכשר שאני אוכלת אני עדיין מביאה מתנה כי המתנה היא לא כדי לכסות מנה אלא כדי לתת מתנה לחתן ולכלה.

דווקא כששמים בכל שולחן (או בכלל במזנון) קערה גדולה של תפוחי אדמה, קערה גדולה של אורז ומגש פולקע חופשי - אתה חוזר שבע. שמה גם ממלאים מחדש ובשמחה מביאים לך עוד לחמניות וחומוס לשולחן.

ככל שהחתונה יותר יקרה ואתה מקבל (קרה לי באמת) במנה ראשונה פיסת דג על עלה חסה, עם עיצוב של רוטב בסגנון ציור של שקספיר ובמנה העיקרית את אותו פולקע, רק שהחליפו את העצם במקל קינמון והוא מגיע לך אישית על קצת פירה מטובל שהשף עמד שעות לעצב צלחת צלחת - אנחנו חוזרים רעבים...

אם קשה להם לעמוד בכך אז שלא יעשו חתונה יקרה

מחיר סביר זה בין 200 ל300

וזה גם פלונטר לחתן ולכלה.

כי גם אם רוצים לחסוך, אין כמעט אולמות זולים.

ואני שם בשביל להשתתף בשמחתה

את שמה כי את רוצה "לכסות את הנזק" שאת עושה? או כי את רוצה לתת לה מתנה כי את אוהבת אותה?

מה לעשות בסיטואציה שלך, בעיני, זה פועל יוצא מהשאלות האלה.

אבל מה זה משנה מה אני... אני שואלת מה ראוי ונכון לעשות

הסיבה שאני שם זה כדי לשמח אותה, אבל הסיבה שאני נותנת את הכסף זה נטו לכסות הוצאה כלכלית

ולדעתי אם את רוצה לתת מתנה

שהיא שווה- כסף (במקום הסכום)

עם הקדשה יפה ואישית

זה גם יכול להיות פיתרון טוב.

למרות שחברות שלי לרוב אשכנזיות בסוף, בגלל שזו התרבות שאני באה ממנה אני לא אהיה מסוגלת.

אבל אם אין אפשרות לשים 200 שח מתנה

ובכל זאת רוצים לתת משהו

אפשר לשים לחברה (אפילו שהיא ספרדיה) מתנה ב50 שח

זה כנראה פחות יעליב מאשר לשים 50 במעטפה.

למרות שאני זוכר שבחתונה שלי, היה חשוב לנו שהחברים יבואו, לא היה קריטי איזה מתנה הם יביאו (או אם בכלל)

ובחברה ממנה אני באה מביאים מינימום 200, ממש לא 150

בגדול, כשאני מגיע לחתונה, כבר השקעתי בחתן ובכלה את הערב, את הכחות של אשתי שצריכה להשכיב לבד (או מחיר של ביבי סיטר כששנינו מוזמנים), את מחיר הנסיעה (בד"כ) ואת העיפות של מחר. את כל זה עושה באמת בשמחה. אבל, אם אחרי כל זה, עינם תהיה צרה, כי מה ששמתי לא מספיק להם - הם מוזמנים לא להזמין אותי.

צודק ממש...

אתה יוצא מנקודת הנחה שיש מקור מימון לחתן ולכלה.

לעיתים זה לא כך, להורים אין את היכולת להרים חתונה (ובמיוחד שיש כמה ילדים במשפחה)

אז תגיד. למה עשו במקום כזה עם מנה ב200 ש"ח?

כי לא רוצים להרגיש מבויישים שלהורים אין את היכולת לממן ורצו להרגיש מלך ומלכה ליום אחד

ולעיתים מתנת החתונה זה כמעט כדין צדקה, ובזמנו רב פסק לי שאם יודעים שהזוג חסר אמצעים, ניתן לתת מתנה מכספי מעשר למרות שעשו חתונה מעבר ליכולתם (מה שלא כך בשאר דברים שביום יום שאינך צריך לממן למישהו מעבר לנורמה רגילה)

כמובן שכל זוג לגופו.

ולא תמיד יודעים מה מצב מאחורי הקלעים, גם אם נראה שהכל בסדר.

כי גם לי אין מקור מימון

מחוייבות לשים סכום כמו הסטנדרט

אלא כמו שמתאים לך

או באמת מתנה צנועה אבל שימושית

מה שאת בוחרת,בסכום שיתאים לך.

(כלי בית/ מפת שולחן/ אגרטל יפה )

ככה את כן משתתפת בשמחה

וגם בלי לתת בומבה של סכום שייקשה עלייך.

חתונה זה לא רפורט

אין סיבה להרגיש רע עם ההזמנה.

אני מאמינה

שמי שהזמין אותך

רוצה לראות אותך

לא את הכסף שהבאת.

אז גם כל החברים היו בערך תינוקים.

אחד מהתינוקים העניק לי במתנה אלי לוזון לשירותים בצורה של צפרדע.

No hard feelings 

אבל גם לא חייב לשבת ליד שולחן ול"תפוס מנה"

אם אני יושבת ליד שולחן זה כבר נחשב שתפסתי מנה או תלוי באוכל עצמו?

עצם הישיבה ליד שולחן, נקרא שתפסת מנה.

גם אם לא אכלת כלום

יותר נכון. עצם זה שיש שולחן שמוגש אליו אוכל.

זה נחשב שבעל השמחה משלם על 10-12 מנות

לא משנה אם יושבים לידו 2/3/15 אנשים.

לכן אם כבר את מגיעה לאולם ואת חפצה לאכול יש עדיפות לשבת ליד שולחן שכבר "נפתח" ויש לידו מקום

ובכל מקרה לא" לפתוח שולחן"

מובן, שאם אתה נותן צדקה בדרך מכובדת של מתנה, זו מעלה גדולה, אבל תשאיר לי את החשבונות בסדרי העדיפויות שלי בצדקה.

אבל לא להניח שאם הם עשו חתונה ב300 שח למנה זה אומר שיש להם.

תמיד אפשר להגיע רק כדי לשמח

אוכל? לא חייב לשבת ליד שולחן ולתפוס מנה.

יש מספיק אוכל בבר שלפני החופה

הייתי מגיע לחתונה, אוכל בבר (שבדרך כלל הוא עשיר מאוד ולא צריך יותר מכך) שלפני החופה.

לא יושב ליד שולחן בזמן האוכל ולא שם מתנה.

ככה אני הייתי מרגיש בנוח

בהתחלה החברים היו מתפלאים עליי. לאחר מכן זה הפך להיות נוהג קבוע של כמה חבר'ה.

כי שיש לך 2-3 חתונות בשבוע.

גם 100 שח במתנה מצטבר לכסף גדול בסוף החודש.

ולשבת במקום ולאכול מנה שעלותה 100+ מבלי לשלם עליה, הרגיש לי מעט לא נוח.

לא מציע,

אבל זאת גם אפשרות.

כמובן ניתן לעדכן את בעלי השמחה שיבינו מדוע אין מתנה ממך (לא שבאמת מחפשים)

במילא אני לא אוכל שום דבר, חבל על הכסף.

בחתונה אחרת - עשינו חצי. 4 אנשים (למעשה שני ילדים) על 2 כיסאות.  חבל על הכסף שעולה המנה....

רק שהיום מראש שואלים כמה מתכוונים להגיע כדי לדעת לסדר מקומות ישיבה... 

אז להגיד שאני לא באה כדי שלא יזמינו לי מנה ובסוף כן לבוא?

ואם היו מתעקשים. הייתי אומר שכנראה בסוף לא יכול להגיע.

בפועל. זה לא שכל ערב אני הייתי אוכל סעודת מלכים כמו שאולם.

כך שבר החתונה בהחלט הספיק להשביע אותי+

לרוב החתונות מהשיעור שלי שהייתי הולך, הייתי יושב כמה ימים לפני וכותב פיוט על החתן והכלה, משהו שווה ומושקע עם אקרוסטיכון והכל, מדפיס יפה וחותם בכתב יד עם ברכה צנועה. אני חושב שזה שווה הרבה יותר ממאה-מאתיים שקל. אבל זה לא מכסה את המנה. (התחלתי עם זה כי לחתונה הראשונה החברים אמרו לי שלא מביאים כסף, ומהבית חונכתי שלא ראוי לבוא בידיים ריקות..)

הוא התחיל להקניט אותי.

אם היא חברה מהאולפנה יש מצב היא עשתה משמחים לפעמים עושים את זה בגיל קטן  תבדקי את זה עם חברה טובה שלה

ואז את לא חייבת להגיע ל200

אם היא הזמינה מיליון חברות כנראה זה המצב..

אם אין לך כרגע לא הייתי רוצה שישמו לי כסף אפשר לבוא לשמח יש כיסא כלה חופה ריקודים

בשנים האחרונות בכל חתונה שהייתי של חברים לא ראיתי מנות משמחים.

כולנו בני 30+ 

לא משנה לי כמה עלתה להם המנה/החתונה

המתנה היא לא כדי לכסות להם את האירוע.

אם זאת חברה קרובה אני שמה יותר.

כשהיינו צעירות והיו מנות משמחים אז לא שמנו או שמנו במעטפה אחת כל אחת 50 שקל, משהו כזה.

הייתי שמה 150 אם זה מה שהיה ביכולות שלי כרגע 

נראה לי שזה בסדר גמור ואולי אפילו נכון לשים פחות אם את לא עובדת מזה זמן מכובד, את לא אמורה להתרושש מחתונות של חברים.

באותו יום הפכתי למרושש הקדוש

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

נטחנו עד דק

לא באמת נשאר מה לכתוב עליהם

מישהו מנסה לגוון להיות יצירתי

שבוע טוב, חודש טוב

ברוך שובך 

א. לכן כתבתי 'כ'3. כי לא הייתי בטוח.

ב. אולי נכנסתי להצצה וכתיבת שתי הודעות, אבל לא 'ישבתי' פה שנים.

אגב, מי זה פ.א.?

משהו שמוכר מאז?

לפני 3 שנים

פורום שריטות ליליות | ערוץ 7

ז.א. שלא 'נפגשנו'. רק הצצת בכרטיסיה?

לא נורא, שלום עליכם..

נראה לי ממך הכרתי את המושג "לוח היום יום". זה הדבר הראשון שעולה לי(:

שמעתי על זה איפשהו מתישהו

אתה היית מהללאל פעם?

בפורום נשואות ובפורום הריון ולידה.

יש אותי ואת משה.

מרדכי בפורום אקטואליה.

ועוד כמה ארץ השוקולד וחסדי.

כמה עתיקים גם קופצים מידי פעם

אנשים כ''כ זקנים? כבר 'נשואות' ו'הריון ולידה'?

אריק מהדרום - זה היה השם שלך? לא זכור לי כ''כ.

האחרים יותר.

באמת נראה שהפורומים חיים רק בימי מגיפות וסגרים..

זקנה בשביל הריון ולידה ונשואות....

אני הכרתי אותך עוד כשהייתי בנוג"ה בניק אחר

היום אני בהו"ל

לא זקנה בכלל

שם משפחה בחתונה

היה דווקא אחרי הקורונה, ב- 2023, וכיום נמוך ממה שהיה לפני הקורונה.

זה קשור למאפיינים אחרים של טרנדים ברשתות חברתיות. 

דור צעיר, ממש צעירים ונוער כבר לא נכנסים לפרומים, כמעט שאין התחדשות...

המחשב חסום, אני לא רואה התמונה, זה רישום של כמות כניסות?

לא נכנסים לחיוב או לשלילה?

ז.א. עושים דברים יותר טובים או שכבר הולכים למקומות פחות טובים?..

ב. אריק חרבי גם לא זכור לי. לא יודע.

ג. תכל'ס בד''כ נשים מתחתנות יותר מוקדם מגברים, אולי לכן מרגיש לי 'מבוגר' מדי הפורומים האלה.

לפורומים של ערוץ 7 דרך google.  

גרף סטטיסטיקות לאורך 10 שנים, 1/1/2016 עד 1/5/2026. יצרתי באמצעות Google trends 

(משונה שנחסם לך .. אין שום דבר בעייתי מבחינת תוכן לא צנוע בגרף כזה. סהכ קו שעולה ויורד לפי תאריכים).  

לא נכנסים חדשים - ואני באמת לא יודע איפה הם … מהן האלטרנטיבות החלופיות שהם מעדיפים…

נשים חדשות כן מגיעות באופן רציף - סביב נושאים נשיים מובהקים שמתחילים להיות אקטואליים לנשים מהחתונה ואילך.

ובגלל האופי החברתי החם והמחבק, הסביבה החברתית הנעימה שנשים מוצאות בינהן, הפורומים הנשיים מאוד פעילים.  

ליום ג' סיון

כשהסתפרו בימי הגבלה, קודם ערב חג השבועות, לא היתה רוח אאמו"ר [הרש"ב] נוחה מזה. [קולמוס הנפש: הכותב\אומר הוא הרבי הריי''צ]

המעיין בשיטת תוספות דיבור המתחיל "תורה" (שבת פ"ט א), יבין שחה"ש הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום כיפורים.

ליום ד' סיון

חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג. כדוגמת זמן התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום הכיפורים.