כי קודם לא הרגשתי איום קיומי.

ועכשיו כן ☹️

וגם זה נורמלי במציאות הלא נורמלית שלנו.

באמת שכל אחד וכל אחת עוברים את זה אחרת

ממש רכבת הרים

ואין נוסחה אחת "נכונה" -

תני לעצמך להרגיש את כל מה שאת מרגישה

בכל זמן ובכל מקום

הנפש שלך מדברת איתך

וטוב שאת קשובה ומקשיבה לה

שולחת גם לה וגם לך חיבוק ענק ומשתתף וב"ה הרבה כוחות ❤❤❤

הייתי בקניון בקניות

ושם התחיל לי התקף חרדה

שכמוהו לא היה לי, גם לא כשתפסה אותי אזעקה ברחוב...

פתאום ירד לי האסימון שמחיר המלחמה הזו, הוא בלתי נתפס.

בעיקר בחדשות הנוראיות שאין יום בלי הרוגים

גם במצב הכלכלי שחלק עוד לא מרגישים אבל ירגישו

במשך הזמן שזה יקח

באלפי אלפי הפצועים

45,000 נפגעי איבה

במספר החיילים הי"ד שהולך ועולה

והפחד, שזה לא יפסיק

כי גם אם חמאס קיבל מכה,

חיזבאללה לא

ומסביב 9 מדינות ערב שכולן עוינות לנו מי יותר ומי עוד יותר

זו באמת מציאות בלתי נסבלת וקשה וכואבת כ"כ

ומחירים קשים וכואבים ונוראיים כ"כ 

ולחוות את כל העוצמה והעצימות של הדברים גם יחד, בהתקף חרדה נוראי שכזה היה לבטח חוויה קשוחה מאוד

עוד חיבוק על החוויה ועל הכל

והלוואי הלוואי שניוושע בישועה שלמה בכל תחום ותחום, במהרה, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ב"ה 🙏🙏

ואלוקים הכל יכול.

אנחנו עוד רחוקים מלמצות את כל הפוטנציאל שלנו.

גם בחומר וגם ברוח.

לא יהיה קל ביום שאחרי, אבל זה כי התרגלנו למנטליות של עם ככל העמים.

אני באופן אישי, תמיד הסתכלתי על גיבורי ההיסטוריה של העם שלנו כמשהו שהוא מורם מאנושיות.

ממשה ויהושע דרך דוד המלך ויהודה המכבי ועד הפרטיזנים בשואה והדורות שנלחמו במלחמות הקיומיות שלנו.

ראיתי אותם חפים מדאגות, מטעויות. למדנו עליהם רק כגיבורים.

אז גם ההסתכלות על הסביבה שלהם הייתה כזאת.

מעולם לא חשבתי איך הרגישו נשות המכבים, הסבים והסבתות שיצאו ממצרים ורואים את הנכדים שלהם נלחמים על כיבוש הארץ עם יהושע.

מה אמרה האופוזיציה של דוד המלך.

האם היו מחלוקות ופירוד.

היום במבט בוגר ומפוכח, ברור לי שכל החוליים שאנחנו סובלים מהם, גם הם סבלו מהם.

אתה לא יכול לחיות את ההווה בלי כל אלה.

רק בהסתכלות על העבר אפשר לברור בין העיקר לטפל, בין העצומה לחלישות.

בין האמונה לתהיות.

בזמן ההווה יש הכל מהכל.

גם הם עברו מה שהם עברו בגבורה רבה למרות הכל, וגם אנחנו מתגלים כל יום כעם של אריות.

כעם שאמנם נרדם זחוח ב6 לאוקטובר 2023, שמה שהעסיק אותו היה מחיצה אומלא בדיזנגוף, קם ב7 לאוקטובר להילחם על חייו, על המדינה והארץ, על האמונה בצדקת הדרך, על המסרים של "אנחנו" ו"הם".

עם ששם את צרכיי העם לפני הצרכים הפרטיים.

וגם אנחנו נעבור את זה.

שיקום ההרתעה הוא קשה

שיקום הצבא הוא קשה

שיקום הפוליטיקה תהיה קשה

שיקום הכלכלה קשה

שיקום נפשי קשה

שיקום הפצועים קשה

אבל אנחנו עם של אריות, ונילחם בכל החזיתות. ונצלח גם את האתגר הזה.

אנחנו ראויים לכך, אנחנו עשויים מהחומר הנכון.

היינו רדומים, אבל הDNA שלנו כעם שנלחם בגבורה במלחמות הצודקות שלנו לא השתנה.

עברנו את פרעה, ונבוכדנצאר ואנטיוכוס והיטלר, ונעבור גם את זה...

לא רק כקלישאה. תחשבי באמת על כל תקופה כזאת ותשאלי את עצמך כמה זמן זה לקח, מה היה הכוח הצבאי של האויב, מה היה הכוח הצבאי שלנו, תספרי כמה נפגעי איבה היו, מה היה המצב הכלכלי, מה היה מצב החוסן הלאומי.

ומה היו התוצאות בכל תקופה היסטורית כזאת.

אז לא רק שנעבור את זה- נצא חזקים יותר, צודקים יותר, מגובשים יותר, ערים יותר, עם תאוות חיים גדולה יותר.

אני יכולה לשתף באופן אישי, שבעלי לאחרונה יצא להפוגה של כמה שבועות מהלחימה, והתלבט אם לחזור כשכל המחלקה שלו תחזור (שזה אוטוטו)

והתלבטתי אם אני רוצה שהוא יחזור.

השיקול לא לחזור היה שהוא לא הרגיש שממלא משימות מספיק משמעותיות (שזאת תשובה לכך שאת טוענת שאין לנו מספיק צבא, אז יש לנו עוד גדודים שלמים שרוצים לעשות יותר ואין בהם כרגע צורך יותר מבצעי מהמשימות שהם מקבלים)

השיקול שלי שהוא כן יחזור, כי אני לא רוצה שאנחנו כמשפחה נפספס את ההזדמנות להיות חלק מקדושת הדור הזה, המעמד, התפקיד והשליחות.

נכון שההתחלה הייתה מבלבלת, עם קושי היערכות לא מבוטל,

אבל עכשיו מבחינתי הצורך היומיומי האישי, מתגמד לעומת הפוטנציאל של ערך השעה.

ומי יודע אם לעת הזאת זכינו לגדול בדור שכזה.

אז אנחנו לא נפספס את ההזדמנות להיות חלק.

קל זה לא יהיה, כי תמיד כשפורטים לפרטים זה מורכב מהמון קשיים קטנים.

אבל אנחנו כחלק מהעם היהודי,לא מחפשים חיים קלים, אנחנו לא מחפשים חיים שמורכבים רק מפיסות קטנות של התמודדויות, אנחנו מחפשים חיים של משמעות. חיים של גודל.

אז כשמסתכלים על זה ככה, עם אמונה בה' אחד שהוא כל יכול, עם האמונה והראייה של החוסן שלנו כעם בעורף ובחזית גם יחד, אז מה זה 9 מדינות אויב.

בהסתכלות רק על ההווה זה מפחיד,

אבל בהסתכלות רחבה יותר, גם היסטורית וגם אמונית, ברור לי שננצח את זה בכל החזיתות, ובגדול.

כי כשהחיים נותנים לך בעיטה, יש לך רק אפשרות אחת, לעוף קדימה.

ב7.10 הוא גוייס בהפתעה, היינו בטוחים כבר שהפרק בחיים של הצווי 8 מאחורינו (עברנו לא מעט כאלו)

עכשיו כשהוא בהפוגה קצרה הייתה הזדמנות לנסות להוציא פטור בגלל אירוע שהוא עבר במלחמה הזאת (יודעת שלא שאלת, אבל אם מישהי קוראת ונחמץ ליבה, אז אין מה לקנא, לא הייתן רוצות להתחלף עם כל החבילה)

הוא עדיין לא חזר לצבא אז לא יודעת איך זה ירגיש ברגע האמת..

כרגע הוא רק הודיע למפקד שהוא כן חוזר.

איזה אדם בעלך היקר, וואו!

זכיתם אחד בשנייה, אין ספק

איזו הודעה מחזקת, מעודדת, מרוממת, עם מבט רחב ועמוק ואמיתי ונוגע כ"כ

תודה רבה על כל מילה ומילה שכתבת

את מחזקת כאן כבר מתחילת המלחמה כ"כ הרבה נשים, חלק שאת יודעת וחלק שעוד לא ואני ביניהן, 

כמה כוח ועוצמה יש בך זה פשוט מדהים!

ודווקא מתוך המקום האישי והמתמודד שלך את פורשת כנפיים אוהבות ונבונות ומחכימות שממש עוטפות את כולנו בתובנות ובחיזוק הנפלא שלך

יש לך הרבה הרבה זכויות גם בהענקה הבלתי נתפסת לגיוס כל משפחתך, בעלך וכמובן את למלחמה וגם כאן בפורום ובטוחה שבעוד הרבה מאוד מישורים

והרבה מאוד כוח להרים ולרומם אנשים ונשים שאת משתמשת בו שוב ושוב בתבונה נפלאה ומעוררת השראה 

תודה לך

ותודה עלייך

❤

אנחנו במציאות מלאה בטריגרים לחרדות, כבר תקופה ממושכת בלי צפי למשהו אחר. לכל אחד זה צף מטריגר אחר, כשהמלאי כוחות אוזל.

אני מנסה ללמוד להתגבר על החרדות ולהחזיר לעצמי קצת מהשלווה, שיהיו רגעים טובים בתוך המציאות הקשה הזו.

שאני מייצרת לי

אבל

לאט לאט צפים נתונים שהממשלה ניסתה להסתיר

הסיפור האמיתי של ה7.10 הולך ונחשף

ההבנה

שאין לנו מספיק חיילים, ה' ירחם, מול האויבים שלנו

אין לנו מספיק תחמושת

אין לנו מספיק כסף

אין לנו מנהיגים

אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.

המחשבה הזו מרגיעה אותי🙂

וללמוד ממך, כמובן רק אם מתאים לך לשתף, לגבי התהליך הנפלא שסיפרת שעשית גם להתנהלות שמביאה יותר שלווה וגם לאווירה הטובה והנעימה בבית.

בטוחה שכולנו נוכל להיתרם וללמוד ממך ומכל הפנינים שאספת בדרך הרבה ❤

התחיל מיצירת שלווה פנימית בו למדתי:

לא למהר

לא להלחץ

לא לפחד

לחשוב ולעשות בדרך שלי

והכי חשוב ללמוד מטעויות- כל מקרה שערער את שלוותי, נתחתי ולמדתי לפעם הבאה איך לעשות אחרת.

אחרי שהשלווה הפנימית קיימת אפשר להתחיל תהליך בבית:

לא למהר ולא לזרז אחרים

לא להלחץ ולא להלחיץ אחרים

לא לפחד מה יהיה אם נניח הילד לא יקשיב או לא יבצע משהו

להתעניין בשלום בני הבית ותחושתם, לדון איתם על דברים בצורה נעימה, להכניס הומור וצחוק. לוודא שרוב התקשורת היא לא סביב משימות אלא שיח נעים וקליל.

גם פה העיקר הוא ללמוד מטעויות ולתקן אותם לפעם הבאה או הבאה הבאה.

במציאות העכשווית יש הרבה פחד מכל מיני סוגים. אני בתהליך למידה איך להתמודד למרות הפחד ויחד איתו.

תודה על השיתוף, 

נשמע תהליך נפלא ומצמיח ומתגמל כ"כ,

אשרייך יקרה, אלופה שאת 👑

נגיד בעבודה שלפי מה שאני זוכרת את עובדת במקצוע אינטנסיבי.

הרבה שעות, חייבים לתת תפוקה, משימות, דדליינים.

יש הרבה לחץ בעבודה שלי, אבל אני מתייחסת אליו כאתגר: מתעדפת את הדחוף, מייעלת תהליכים, עובדת בדרך שלי ובקצב שלי (אני יעילה וזריזה) ולא נותנת לאף אחד להלחיץ אותי או לנהל אותי (גם לא לבוס)

בגלל שאני עובדת טובה שנותנת תפוקות יש לי את הפריווילגיה להכתיב את הקצב וגם להגיד מתי עמוס מדי.

וגם לפעמים אני מתעייפת מהעבודה ובא לי לקחת חודש חופש, אבל זה לא אפשרי, אז לוקחת רק כמה ימים חופשה.

ייאשת אותי לגמרי

כי אני לא מרגישה ככ זריזה. אני יודעת שמרוצים ממני ואני יודעת שאני נותנת תפוקה טובה אבל זה הרבה בגלל שאני עובדת הרבה שעות וקשה ובלחץ....

אז נראה שבסופו של דבר הרוגע אצל הוא הרבה גם בזכות היכולות שלך, שזה מהמם כמובן אבל פחות רלוונטי אצלי

יכולת אחרת שלך, חוזקה אחרת שלך שתוכל לסייע לך בזה? בלהביא ולהנכיח יותר את הרוגע לחייך?

אפילו אם זה לא בתחום העבודה אלא בתחום אחר?

או אולי כן בתחום העבודה אבל לאו דווקא הזריזות אלא משהו אחר בך שיכול על אף התנאים שיש לעזור לך?

וכמובן מחכה יחד איתך לתשובה המחכימה של @oo היקרה  

ההתנהלות בלי לחץ, חשובה יותר מהעבודה שלי. גם אני חווה לחץ בעבודה אבל הודפת אותו ממני, לא רק בגלל שאני יכולה, אלא כי זה חשוב לי.

עבודה בלחץ לא מביא תפוקה יותר טובה, לכן לחץ אפשר להוריד בכל מקרה.

לגבי עמידה בקצב וביעדים, צריך לבחור מה יותר חשוב, שלווה או קריירה. רק בעלי תפקידים בכירים חייבים לעמוד בייעדים, אז אפשר לבחור  בתפקידים פשוטים יותר.

לתפקיד שלי הגעתי די באקראי, אם הייתי יודעת את גודל התפקיד והאחריות לא בטוח שהייתי לוקחת אותו. היום קשה לי לקחת צעד אחורה, אז אני הולכת בין הטיפות, אבל לא מתכוונת להמשיך להתקדם (כבר ניסו לדחוף אותי להתקדם) כי זה יפגע בשלווה שלי.

אני לא נחשבת בכירה, אבל יש לי יעדים בעבודה ודד ליינים של זמנים לעמוד בהם בהחלט

זה לא סותר את זה שלחץ באמת לא מקדם הגעה ליעד, לרוב רק מעכב אותו

עבודה בלי לחץ לדעתי היא פקטור לרוב של ידע (ידע מקצועי, ידע בניהול זמנים ותעדוף), ותחושת בטחון.

עבדתי בעברי כנציגת שירות, לחלוטין עבודה עם יעדים שמי שלא עומד בה הולך הביתה

גם מוכרת בחנות צריכה לעמוד ביעדי מכירה

גם קופאית בסופר שלוקח לה הרבה זמן להעביר עגלה לא בהכרח תישאר

גם לשליחי וולט יש יעדים של זמנים

למורה יש יעד של להעביר את החומר בזמן עד סוף הרבעון/ מחצית/ עד הבגרות וכו

ויש לי עוד המון דוגמאות.

וגם לבכירים יש יעדים שלהם, שלרוב תלויים בעובדים שלהם וביכולת להניע אותם לעשייה או בלהקנות להם את הכלים שהם צריכים

הלחץ לעתים נובע מעומס, מאי יכולת לנהל נכון את הזמן ןלתעדף, מחוסר בטחון בעבודה או חוסר ידע, לעתים מזלזול וריחוף והרגשה של אובר בטחון במקום העבודה, לפעמים העבודה לא מתאימה בכלל. אבל לא בגלל עמידה ביעדים בהכרח לדעתי

צודקת שיש מקומות עבודה שמאד מנצלים גם את העובדים הזוטרים.

אבל יש הרבה מקומות יותר רגועים בהם הלחץ קיים בעיקר על בכירים.

בכל העבודות שלי הקודמות בתפקידים פחות בכירים וחלק זוטרים, היה לחץ של יעדים רק במקום אחד.

אלא על הגעה ליעדים באופן כללי, את זה יש בכל מקום עבודה לדעתי

איזה מקום עבודה יש בלי יעדים? תחכימי אותי

לחץ להגיע ליעדים, זה כנראה מעסיק דורש מדי. לעתים גם בגלל העובד צריך להלחיץ.

ממנו הכל 

וברצותו הכל

וההבטחה שניתנה לנו

והארץ שניתנה לנו

וה' איתנו. תמיד תמיד איתנו

הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל

להפנים ממש עד לעומק שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

בדיוק למדתי לאחרונה על המצווה של המלך לא להרבות לו סוסים, שאחת הסיבות לכך היא שצבא עם הרבה סוסים היה פעם צבא עוצמתי וחזק שאפשר לסמוך על הכוח שלו, וזה מגביר את תחושת ה'כוחי ועוצם ידי' וגורם לשכוח שבאמת הכל בידי הקב"ה.

ואני מרגישה שזה קרה גם לנו, או לפחות לי... היה לי אמון וגאווה בצבא שלנו, החזק והגיבור, עם טכנולוגיה מפותחת ויכולות צבאיות מרשימות שגם מהעולם באים ללמוד מאיתנו. אבל בתוך כל זה לא מספיק הרגשתי, גם אם ידעתי בשכל - לא הפנמתי בלב, שבאמת בלי הקב"ה אין לנו כלום. "אם ה' לא ישמור עיר - שוא שקד שומר".

ובשמחת תורה האדמה נשמטה לנו מתחת לרגליים, הרגשנו מה קורה ברגע של הסתר פנים.

אני מרגישה שהמון תפיסות צריכות להשתנות בעקבות מה שקרה. יש הרבה 'קונספציות' שקרסו, וצריך לבנות את האמונות שלנו מחדש בהרבה תחומים.

אני חושבת שמי שהאמונות שלו נשארו כמו שהיו לפני המלחמה - פספס פה בגדול. לכל אחד באופן אישי, ולכל ציבור ומגזר, ולכל עם ישראל ככלל, יש המון מה ללמוד פה.

והלימוד שאני מרגישה שהכי שייך אלי זה הלימוד הזה של האמונה. להחזיר את החיבור הישיר לקב"ה, את ההבנה שעל כל ההשתדלות הארצית שלנו - מי שמחליט מה יקרה זה רק הקב"ה.

כמובן, שלא ישתמע מדברי שאני חושבת שהצבא צריך לפעול פחות, או שהיינו ח"ו מסתדרים בלי צבא. ברור שכל השמירה של הקב"ה באה על גבי המעשים שלנו, ואנחנו מחוייבים למקסימום השתדלות שאנחנו יכולים.

אבל על גבי ההשתדלות שלנו, אנחנו צריכים להפנים שאת ההצלחה אנחנו מצליחים רק כי הקב"ה נותן לנו ברכה במעשי ידינו.

וזה לימוד מתמשך. עדיין בכל הפרשנויות הפוליטיות שאני קוראת, וכל הדיונים איך נכון לפעול, ומה ביידן אומר, ועד כמה צריך להקשיב לו, וכו', אני בקלות נשאבת שוב להרגשה שהם אלו שקובעים, ואז מגיעה לתסכול ממה שלא מספיק לפי מה שהייתי רוצה שיהיה.

אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שוב ושוב, ועוד יותר להחדיר ללב את ההבנה, שרק הקב"ה קובע פה. ולכן יחד עם כל ההשתדלות המעשית שלנו, בכל מה שאנחנו יכולים, צריך לפנות לקב"ה ולהתפלל אליו, ולבטוח בו שיש לו את היכולת להושיע אותנו, עם הכלים שיש לנו, גם בדרכים שאנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו. והרבה תלוי באמונה שלנו - "יהי חסדך ה' עלינו כאשר ייחלנו לך" - קודם צריך לייחל ולהאמין, כדי שהקב"ה ישפיע עלינו את חסדו...

ויחד עם זה אני משתדלת להתחזק גם בהודאה לקב"ה, על כל החסדים שהוא עושה איתנו. כי בתוך כל הכאב על כל חייל שנפגע, אנחנו ב"ה מצליחים לנצח ולהתקדם כל כך הרבה, וכל כך הרבה תפיסות משתנות לטובה, ונאמרים דברים שפעם לא היינו יכולים להעלות על דעתנו שייאמרו, וצריך לזכור לראות את זה ולהודות על זה...

כתבת מדהים ❤

זה באמת לימוד כ"כ חשוב ויקר ותודה לך שאת משתפת אותנו בו 

מקווה גם להתחזק בו בעצמי 🙏

כתבת מדויק 

ואני מעריצה אותך על הניסיון ללמוד להתגבר ולהחזיר לעצמך קצת מהשלווה, הלוואי שתמצאי ממנה עוד הרבה ובקרוב ושזו תהיה המציאות החדשה והטובה שלנו ב"ה 🙏

שינה טובה ובזמן טוב היא באמת אחד הדברים שיכולים לחזק ולהשפיע ישירות על גם אופן המחשבה שלנו.

איך את מרגישה היום?

נסי לזהות גם את כל הדברים שמשפרים לך את מצב הרוח,

למשל, בדיוק כמו שעשית אתמול - ללכת לישון בזמן ולתת לגוף ולנפש מרגוע וזמן לעיכול ועיבוד דברים 

וב"ה שתרגישי עוד יותר טוב ❤

אני מזהה את הדברים שעושים לי מצב רוח טוב בקלות-

אבל החודש טבעתי בעבודה

לא היה לי זמן בשבילם.

מקווה שהחל מה1.1 תהיה הקלה🏊

שינה מספקת

שתיה מספקת

אכילה נורמלית

ולהיות עסוקים...

❤🇮🇱❤

חיבוק גדול גם לך יקרה

רוצה לשלוח לך חיבוק

איך כתבת יפה!

ריגשת אותי ❤

ותודה על החיבוק 🙏

בעז"ה הטוב ינצח...

איזו זכות זו להיות בצד של הטוב, שנלחם נגד הרוע.

עם כל הכאב והקושי שכולנו חוות, אנחנו באמת חלק ממהלך היסטורי מדהים שקורה פה.

תודה שאת נותנת את המבט הגדול הזה!

תודה שעצרת לכתוב, תודה על המילים הטובות ועל החיזוק 🙏❤

לב גדול ומרגיש

תודה ששיתפת אותנו ❤️

על המילים הטובות,

על יכולת הרנטגן שלך המופלאה לראות ישר לתוך הנשמה של האדם

ועל היכולת להעניק למי שמולך בדיוק את הדברים שיחזקו וישמחו ויאירו בו

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈