בכל מקרה,

זה בהחלט מופיע.

אפשר לראות למשל שלפרעה יש המון ביטחון עצמי, אם הוא מוכן להילחם באלוהי העבריים

שפרעה את עצמו אלוה. למשל ראה שמות רבה ח, ב את אלה: "שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם".

נכון פרעה היה לו ביטחון עצמי חזק שעשה עצמו אלוה, ובסוף נפל.

התכוונתי שאני לא מכיר שזה לטובה.

מעולם לא הבנתי את זה ולמעשה זה מונח שנשען על הרבה מאוד תיאוריות אנטי־תורניות

הרעיון הוא שאתה בטוח ביכולותך ובכך שמגיע לך להיות מאושר ונאהב וכו'

למעשה מבחי' היהדות "שוא תשועת אדם" והדבר הכי מטופש שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על היכולות שלנו ועל הביצועים שלנו

וכמו שאומר השיר המפורסם "לא מגיע לי כלום" כי כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים אנחנו צריכים להיות מלאי תודה, לא יצורים אגואיסטיים שחושבים שכל מגיע להם, ש"צריכים" שיכבדו אותם (איזה מין צורך זה? מי מת מזה שלא כיבדו אותו? מתים מחוסר מים, מזון, מחסה – תלוי באקלים, אבל המצאנו לעצמנו כל־כך הרבה "צרכים" שכבר קשה להבדיל מה אמיתי ומה פיברוק, רק שזה עוזר לקוקה קולה ולסמסונג למכור יותר)

אנחנו בוטחים בה' ובתורה ושאם נלך לפי הדרך שהוא אומר לנו אנחנו נגיע למקום מואר יותר, ח"ו לבטוח ב"עצמנו" ובדרך "שלנו"

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ד 19:53

או על זה שאתה מרגיש שאין סיבה שיכעסו גם אם טעית.

למרות שברור שהכל מקב"ה.

אבל הוא ברא לנו מוח שמנסה לשמור עלינו מצרות

ולכן הוא זוכר הצלחות, מחמאות ואהבה שקיבלנו בעבר, או לחילופין כשלונות, הערות, והפחדות שאמרו לנו שלא לנסות וכו'

ולפי זה המוח משדר לנו אם ללכת על המשימה או לפחד. 

גם צדיקים שהיו גדולים באמונה כשרצו לחזק תלמיד שלא יפחד לדרוש בציבור 

נתנו לו לדרוש ברבים כדי להתרגל - שלא יהיה להם פחד במה

וכמו שכתב הנועם אלימלך עצה למי שביישן ש40 יום יעשה הכל בקום רם ליד בציבור ואז הפחד יעבור לו.

(כמו כן, אני חושב שזה על אותו כיוון, 

ר' נתן כותב שאדם לפני שמתפלל צריך להודות על מה שקיבל, כדי לחזק את הביטחון שהתפילה שלו אכן נשמעת)

@חסדי הים)

ראה במי מרום חלק יט בשער המידות, כמדומני מאמר "הכרת הערך העצמי".

נקודתית לביטחון עצמי שאדם בוטח בעצמו.

ברור שאדם צריך להכיר את מקומו ומעלותיו כמו שהרב חרל"פ כותב במאמר שכתבת, וזה נושא רחב ברב קוק וברב חרל"פ וגם לפניהם.

אבל, הביטחון בעצמו, זה דבר שונה לגמרי.

ה' הוא "ויקם סלע רגלי". הוא הצור שעליו נשענים. ממנו נובע הביטחון והחוזק.

עם הביטחון והחוזק שמקבלים מ-ה', אפשר לבסס ולפתח את המעלות המיוחדות לאדם שמקבלים ממנו.

להבנתי אין משמעות המושג בטחון בעצמי, אלא היכולת לעמוד בבטחון (מול קהל או לבצע פעולות במרחב הסביבתי) מתוך הכרת ערך עצמי.

שכל הכוחות שאתה מקבל זה מ-ה', בלעדיו אין שום מעמד של ביטחון. בכל רגע נתון הוא יכול לקחת ממך את הכוחות וכשהוא נותן כוחות זה היסוד העצום של כח הביטחון.

הכרת ערך עצמי זה להכיר את הכוחות המיוחדים שיש לך ולפעול על פי זה, אבל בלי הביטחון שיש מ-ה', אז בין רגע הוא יכול לקחת ממך את הכוחות.

גם למי שלא מאמין ואפילו לכופרים יש ביטחון עצמי לעמוד מול קהל ולדבר בלי פחד

או לגשת לבחורה שהם רוצים עם אמונה ש"למה שלא תרצה אותם" וכדומה שאר דברים שהם מאמינים בערך של עצמם.

אמונה יכולה להיות קומה נוספת, אבל זה לא תלוי בזה

וזה מוליך את האדם לדרכים לא טובות וישרות.

בנוסף זה בלון שמתנפח, וכשזה מתנגש עם אדם יותר חזק ודומיננטי, או ביקורת, או אדם שעומד על נקודות חולשה וכאב, אז הבלון מתפוצץ.

מה שאין כן, אדם שיש לו ביטחון ב-ה' הוא הולך בדרכים ישרות, וה' מוביל אותו על מי מנוחות.

ניקח את הדוגמא שלך לדבר בפני קהל, ונראה מה ה' אומר על זה בפרשה:

משה טוען ל-ה': "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃"

ה' לא עונה לו תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אלא: "וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃"

לא שמתחת לזה לא קיים ביטחון עצמי... קיים, אבל ברמה מסויימת. 

נראה לי שלא לזה התכוון פותח השרשור.  הוא שאל על ביטחון עצמי בכללי.  

לא יודע מה הייתה הבעיה אצל משה רבינו, נניח שזה ביטחון עצמי, (לא נראה לי אבל נזרום) אבל גם שם הקב"ה בעצמו חיזק לו את הביטחון על סמך העבר שהוא חווה בעצמו.

רש"י מפרש (ממה שכתוב במדרש) שהקב"ה הזכיר לו את המקרים שהוא ראה בעיניו, ולפי זה יקיש גם לעתיד 

כלשונו: "מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.

הקב"ה לא אמר לו סתם "הרי אני שולט בבריאה" וזהו.  משמע שכל ביטחון נבנה על הצלחות שחווינו בעבר.  זאת עובדה קיימת

כאדם מאד ביישן, לנסות להתגבר על זה עם דיבורי אמונה יעזור אולי לצדיק ממש גדול. 

לי זה לא עזר... כמה שניסיתי עזר אולי לרגעים ממש קטנים.. תכלס רק חשיפה לפחד או חיזוקים מהסביבה עזרו לטווח ארוך.

הבאתי גם מקודם את העצה למי שביישן מ"צעטיל קטן" (של הנועם אלימלך.. התבלבלתי קודם ותיקנתי)

ואני מצטט "וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו מ׳ יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים כל עצמותי תאמרנה, ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרוהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו"

אתה רואה שהוא לא אמר "להתחזק באמונה" אלא לעבוד על זה בחשיפה לפחד

זה המציאות, זה מה שעוזר תכלס

ב-ה'.

לא מספיק להגיד אני בוטח וזהו, אלא לעמוד במבחן המציאות על ידי מעשים ולבטוח ש-ה' יסייע.

העניין הוא שבשביל ביטחון עצמי (לעמוד מול קהל בלי פחד וכו' כשאתה סומך על עצמך) לא חייבים אמונה שהכל מהקב"ה, אפשר אפילו להיות כופר

זה מה שרציתי להגיד

זה לא סותר

הראשונים כגון בספר האמונה והביטחון מבית מדרשו של הרמב"ן.

מדובר בביטחון לסמוך על ה' בשעת מעשה.

יש כמה בעיות לערב ביטחון עצמי:

1. זה לא אמתי כי כל הכח והעוצמה בא רק מ-ה'- "שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃".

2. ברגע שאדם חושב שיש לו ביטחון וכח מעצמו, הוא יכול לסטות בביטחון הזה מרצון ה'.

3. חלק נצרך באדם, זה להכיר את בחולשותיו ומגבלותיו, ולאדם שיש לו ביטחון מעצמו, הוא הרבה פעמים לא מכיר בזה ולא מקבל את זה.

אני חושב שכדי לגשת נכון לסוגיה הזאת צריך דבר ראשון להגדיר נכון את הבעיה ולאחר מכן לראות מה בדיוק כל דרך פתרון עושה כי יש כאן כמה וכמה כיוונים.

ברמה הכי בסיסית אנחנו מדברים על פחד "לצאת דבע" וזה יכול לבוא לידי ביטוי במיליון סיטואציות החל מעובד שמפחד לעשות טעויות לכן צריך ליווי מתמיד או פחד במה או פחד מבנות.

עכשיו למה שנצא פדחנים? אולי לא נצא פדחנים? זה נובע כתוצאה מאיך שאנחנו תופסים את התוצאה האפשרית על סמך הנתונים שיש לנו כרגע כאשר חלק מהנתונים הם מניסיון וחלק הם מהיקש שכלי או דמיונות

למשל בעניין של בנות (ניקח את זה הפוך כי זה יותר נוח) –> בחורה יכולה להרגיש שאף־אחד לא יאהב אותה כי:

א. כל הדייטים שלה היו גרועים (ניסיון אובייקטיבי)

ב. יש לה מגרעות אובייקטיביות שהיא חושבת שזה תלוי בהן למשל שני אפים

ג. היא חושבת שהיא שמנה אבל בתכל'ס היא אנורקסית

->

א. זה חשש סביר ואובייקטיבי לא צריך להתכחש למציאות בכוח. אתה יודע מה יותר גרוע מעובד חדש שלא בטוח בעצמו? עובד חדש שבטוח בעצמו. אנחנו צריכים להעריך באופן אובייקטיבי את הכוחות שלנו וכן בתכל'ס מי שמעולם לא נשא נאום רוב הסיכויים שהוא גרוע רצח בלנאום. כדי להיות נואם טוב צריך ניסיון לא רק כדי לצבור ביטחון (כי ביטחון צוברים עם ניסיון מוצלח... אז משמע שבשביל ניסיון מוצלח לא צריך ביטחון? אחרת זה ביצה ותרנגולת) אלא כדי ללמוד איך לעשות הפסקות נכונות, איך לקרוא את הקהל, איך לעבור מנושא לנושא כו' זה משהו שלומדים בפרקטיקה בדיוק כמו נגינה ודייטים. אז כן אם מישהו גרוע בדייטים צריך לבוא עם מידת האמת שהוא גרוע בדייטים ושהוא בא ללמוד.

ב. וג. זה בעיות CBT בקיצור אין קשר בין מחט לשחת וצריך לאתגר את דפוסי החשיבה שלנו אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פסיכוזה ומחשבות שווא כי זה מה שזה בתכל'ס

בקיצור הדרך ליצור עובד טוב זה לא ליצור עובד ש"בטוח בעצמו" ו"לא מפחד לטעות" אלא עובד שיודע לעבוד טוב ולא מפסיד לך ים כסף כי הוא "לא מפחד לטעות" ולא אכפת לו מכלום. "ביטחון עצמי" מדומיין יכול להפיג חרדה (שבאמת יכולה להיות מכשול בביצוע משימות) אבל זאת לא הדרך הנכונה באותה מידה אפשר גם לקחת כדור הרגעה במקום להאכיל את עצמנו בדמיונות.

אנחנו לא צריכים "להאמין בעצמנו", צריך פשוט להיות ריאליים, לפעמים אנחנו טובים, לפעמים אנחנו גרועים, טוב לדעת שאנחנו גרועים בדברים מסוימים (כמובן אפשר גם להשתפר), לעתים קרובות פחד משתק נובע דווקא מב' ועוד יותר מג' כלומר מחשבות שווא מטופשות שאין קשר בינן לבין המציאות

זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו, אל תהיה בטוח בעצמך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, דע שאתה יכול לעשות טעויות אם אתה לא זהיר, אם אתה לא יודע לעשות משהו אל תיכנס לזה אלא קודם תלמד כו' כו'

חוסר ביטחון עצמי זה לא פחד לצאת "דבע", מי שיש לו ביטחון עצמי לא חושש לטעות, 

אם יצחקו עליו מקסימום הוא יצחק ביחד עם כולם.

ומצד שני ביטחון עצמי זה לא להיות בטוח שכל דבר אני יודע לעשות.  

ריאליות דווקא הולכת טוב מאד עם ביטחון עצמי, 

וכמו שאמרתי שופטים לפי הצלחות העבר והכשרונות הקיימים ועצם זה שאני בנאדם ש"למה שלא ירצו אותי ויכבדו אותי"

העיקר זה לא סתם לפחד לנסות כי יחשבו עלי... אז מקסימום טעיתי.

החשש לצאת דבע שאתה מדבר עליו, הוא רק סימפטום מפחד עמוק יותר מתגובות רעות של אחרים (שמזכיר לבנאדם את הדברים הרעים שהוא חושב על עצמו)

זה סתם פחד לא אמיתי, ואם נחשפים אליו מספיק פעמים זה עובר.  אח"כ כבר לא אכפת לצאת דבע לפעמים

אמונה וביטחון זה שני דברים שונים.

אמונה זה הידיעה והביטחון זה בשעת מעשה לסמוך על ה'.

ככל שאתה רואה יד ה' בחייך מתחזק אצלך שהוא יסייע לך בעתיד.

אני בכלל לא חושב שאפשר להקיש מהבעיה והפיתרון שנכתב בנושא של משה רבינו לבעיה של ביטחון עצמי רגיל

משה רבינו היה כבר צדיק עם אמונה והיה לו גם מספיק ביטחון גם לגשת לאנשים מבוגרים ממנו שרבים ביניהם ולהוכיח אותם "למה תכה רעך"

כנראה שזאת לא הייתה הבעיה של משה רבינו

כמובן ביחד עם זה רצוי מאוד להיות קשובים ולעדכן כל הזמן את עולם הערכים והבחירות. זה שבחרת באופציה א' לפני 5 שנים לא בהכרח אומר שהיא עדיין נכונה כיום.

ועוד נקודה חשובה: כשאומרים לך ביקורת, אתה לא ישר מתקפל ובטוח שהם צודקים ואתה טועה, אלא פשוט שומע, אומר תודה ששיקפו לך את המציאות לשיטתם, ובוחן עם עצמך את הנקודה. אולי זה יוביל לשינוי התנהגות או השקפה מצידך ואולי לא. אבל אתה זה שמחליט, לא אחרים מחליטים בשבילך.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
 

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו