בכל מקרה,

זה בהחלט מופיע.

אפשר לראות למשל שלפרעה יש המון ביטחון עצמי, אם הוא מוכן להילחם באלוהי העבריים

שפרעה את עצמו אלוה. למשל ראה שמות רבה ח, ב את אלה: "שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם".

נכון פרעה היה לו ביטחון עצמי חזק שעשה עצמו אלוה, ובסוף נפל.

התכוונתי שאני לא מכיר שזה לטובה.

מעולם לא הבנתי את זה ולמעשה זה מונח שנשען על הרבה מאוד תיאוריות אנטי־תורניות

הרעיון הוא שאתה בטוח ביכולותך ובכך שמגיע לך להיות מאושר ונאהב וכו'

למעשה מבחי' היהדות "שוא תשועת אדם" והדבר הכי מטופש שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על היכולות שלנו ועל הביצועים שלנו

וכמו שאומר השיר המפורסם "לא מגיע לי כלום" כי כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים אנחנו צריכים להיות מלאי תודה, לא יצורים אגואיסטיים שחושבים שכל מגיע להם, ש"צריכים" שיכבדו אותם (איזה מין צורך זה? מי מת מזה שלא כיבדו אותו? מתים מחוסר מים, מזון, מחסה – תלוי באקלים, אבל המצאנו לעצמנו כל־כך הרבה "צרכים" שכבר קשה להבדיל מה אמיתי ומה פיברוק, רק שזה עוזר לקוקה קולה ולסמסונג למכור יותר)

אנחנו בוטחים בה' ובתורה ושאם נלך לפי הדרך שהוא אומר לנו אנחנו נגיע למקום מואר יותר, ח"ו לבטוח ב"עצמנו" ובדרך "שלנו"

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ד 19:53

או על זה שאתה מרגיש שאין סיבה שיכעסו גם אם טעית.

למרות שברור שהכל מקב"ה.

אבל הוא ברא לנו מוח שמנסה לשמור עלינו מצרות

ולכן הוא זוכר הצלחות, מחמאות ואהבה שקיבלנו בעבר, או לחילופין כשלונות, הערות, והפחדות שאמרו לנו שלא לנסות וכו'

ולפי זה המוח משדר לנו אם ללכת על המשימה או לפחד. 

גם צדיקים שהיו גדולים באמונה כשרצו לחזק תלמיד שלא יפחד לדרוש בציבור 

נתנו לו לדרוש ברבים כדי להתרגל - שלא יהיה להם פחד במה

וכמו שכתב הנועם אלימלך עצה למי שביישן ש40 יום יעשה הכל בקום רם ליד בציבור ואז הפחד יעבור לו.

(כמו כן, אני חושב שזה על אותו כיוון, 

ר' נתן כותב שאדם לפני שמתפלל צריך להודות על מה שקיבל, כדי לחזק את הביטחון שהתפילה שלו אכן נשמעת)

@חסדי הים)

ראה במי מרום חלק יט בשער המידות, כמדומני מאמר "הכרת הערך העצמי".

נקודתית לביטחון עצמי שאדם בוטח בעצמו.

ברור שאדם צריך להכיר את מקומו ומעלותיו כמו שהרב חרל"פ כותב במאמר שכתבת, וזה נושא רחב ברב קוק וברב חרל"פ וגם לפניהם.

אבל, הביטחון בעצמו, זה דבר שונה לגמרי.

ה' הוא "ויקם סלע רגלי". הוא הצור שעליו נשענים. ממנו נובע הביטחון והחוזק.

עם הביטחון והחוזק שמקבלים מ-ה', אפשר לבסס ולפתח את המעלות המיוחדות לאדם שמקבלים ממנו.

להבנתי אין משמעות המושג בטחון בעצמי, אלא היכולת לעמוד בבטחון (מול קהל או לבצע פעולות במרחב הסביבתי) מתוך הכרת ערך עצמי.

שכל הכוחות שאתה מקבל זה מ-ה', בלעדיו אין שום מעמד של ביטחון. בכל רגע נתון הוא יכול לקחת ממך את הכוחות וכשהוא נותן כוחות זה היסוד העצום של כח הביטחון.

הכרת ערך עצמי זה להכיר את הכוחות המיוחדים שיש לך ולפעול על פי זה, אבל בלי הביטחון שיש מ-ה', אז בין רגע הוא יכול לקחת ממך את הכוחות.

גם למי שלא מאמין ואפילו לכופרים יש ביטחון עצמי לעמוד מול קהל ולדבר בלי פחד

או לגשת לבחורה שהם רוצים עם אמונה ש"למה שלא תרצה אותם" וכדומה שאר דברים שהם מאמינים בערך של עצמם.

אמונה יכולה להיות קומה נוספת, אבל זה לא תלוי בזה

וזה מוליך את האדם לדרכים לא טובות וישרות.

בנוסף זה בלון שמתנפח, וכשזה מתנגש עם אדם יותר חזק ודומיננטי, או ביקורת, או אדם שעומד על נקודות חולשה וכאב, אז הבלון מתפוצץ.

מה שאין כן, אדם שיש לו ביטחון ב-ה' הוא הולך בדרכים ישרות, וה' מוביל אותו על מי מנוחות.

ניקח את הדוגמא שלך לדבר בפני קהל, ונראה מה ה' אומר על זה בפרשה:

משה טוען ל-ה': "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃"

ה' לא עונה לו תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אלא: "וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃"

לא שמתחת לזה לא קיים ביטחון עצמי... קיים, אבל ברמה מסויימת. 

נראה לי שלא לזה התכוון פותח השרשור.  הוא שאל על ביטחון עצמי בכללי.  

לא יודע מה הייתה הבעיה אצל משה רבינו, נניח שזה ביטחון עצמי, (לא נראה לי אבל נזרום) אבל גם שם הקב"ה בעצמו חיזק לו את הביטחון על סמך העבר שהוא חווה בעצמו.

רש"י מפרש (ממה שכתוב במדרש) שהקב"ה הזכיר לו את המקרים שהוא ראה בעיניו, ולפי זה יקיש גם לעתיד 

כלשונו: "מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.

הקב"ה לא אמר לו סתם "הרי אני שולט בבריאה" וזהו.  משמע שכל ביטחון נבנה על הצלחות שחווינו בעבר.  זאת עובדה קיימת

כאדם מאד ביישן, לנסות להתגבר על זה עם דיבורי אמונה יעזור אולי לצדיק ממש גדול. 

לי זה לא עזר... כמה שניסיתי עזר אולי לרגעים ממש קטנים.. תכלס רק חשיפה לפחד או חיזוקים מהסביבה עזרו לטווח ארוך.

הבאתי גם מקודם את העצה למי שביישן מ"צעטיל קטן" (של הנועם אלימלך.. התבלבלתי קודם ותיקנתי)

ואני מצטט "וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו מ׳ יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים כל עצמותי תאמרנה, ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרוהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו"

אתה רואה שהוא לא אמר "להתחזק באמונה" אלא לעבוד על זה בחשיפה לפחד

זה המציאות, זה מה שעוזר תכלס

ב-ה'.

לא מספיק להגיד אני בוטח וזהו, אלא לעמוד במבחן המציאות על ידי מעשים ולבטוח ש-ה' יסייע.

העניין הוא שבשביל ביטחון עצמי (לעמוד מול קהל בלי פחד וכו' כשאתה סומך על עצמך) לא חייבים אמונה שהכל מהקב"ה, אפשר אפילו להיות כופר

זה מה שרציתי להגיד

זה לא סותר

הראשונים כגון בספר האמונה והביטחון מבית מדרשו של הרמב"ן.

מדובר בביטחון לסמוך על ה' בשעת מעשה.

יש כמה בעיות לערב ביטחון עצמי:

1. זה לא אמתי כי כל הכח והעוצמה בא רק מ-ה'- "שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃".

2. ברגע שאדם חושב שיש לו ביטחון וכח מעצמו, הוא יכול לסטות בביטחון הזה מרצון ה'.

3. חלק נצרך באדם, זה להכיר את בחולשותיו ומגבלותיו, ולאדם שיש לו ביטחון מעצמו, הוא הרבה פעמים לא מכיר בזה ולא מקבל את זה.

אני חושב שכדי לגשת נכון לסוגיה הזאת צריך דבר ראשון להגדיר נכון את הבעיה ולאחר מכן לראות מה בדיוק כל דרך פתרון עושה כי יש כאן כמה וכמה כיוונים.

ברמה הכי בסיסית אנחנו מדברים על פחד "לצאת דבע" וזה יכול לבוא לידי ביטוי במיליון סיטואציות החל מעובד שמפחד לעשות טעויות לכן צריך ליווי מתמיד או פחד במה או פחד מבנות.

עכשיו למה שנצא פדחנים? אולי לא נצא פדחנים? זה נובע כתוצאה מאיך שאנחנו תופסים את התוצאה האפשרית על סמך הנתונים שיש לנו כרגע כאשר חלק מהנתונים הם מניסיון וחלק הם מהיקש שכלי או דמיונות

למשל בעניין של בנות (ניקח את זה הפוך כי זה יותר נוח) –> בחורה יכולה להרגיש שאף־אחד לא יאהב אותה כי:

א. כל הדייטים שלה היו גרועים (ניסיון אובייקטיבי)

ב. יש לה מגרעות אובייקטיביות שהיא חושבת שזה תלוי בהן למשל שני אפים

ג. היא חושבת שהיא שמנה אבל בתכל'ס היא אנורקסית

->

א. זה חשש סביר ואובייקטיבי לא צריך להתכחש למציאות בכוח. אתה יודע מה יותר גרוע מעובד חדש שלא בטוח בעצמו? עובד חדש שבטוח בעצמו. אנחנו צריכים להעריך באופן אובייקטיבי את הכוחות שלנו וכן בתכל'ס מי שמעולם לא נשא נאום רוב הסיכויים שהוא גרוע רצח בלנאום. כדי להיות נואם טוב צריך ניסיון לא רק כדי לצבור ביטחון (כי ביטחון צוברים עם ניסיון מוצלח... אז משמע שבשביל ניסיון מוצלח לא צריך ביטחון? אחרת זה ביצה ותרנגולת) אלא כדי ללמוד איך לעשות הפסקות נכונות, איך לקרוא את הקהל, איך לעבור מנושא לנושא כו' זה משהו שלומדים בפרקטיקה בדיוק כמו נגינה ודייטים. אז כן אם מישהו גרוע בדייטים צריך לבוא עם מידת האמת שהוא גרוע בדייטים ושהוא בא ללמוד.

ב. וג. זה בעיות CBT בקיצור אין קשר בין מחט לשחת וצריך לאתגר את דפוסי החשיבה שלנו אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פסיכוזה ומחשבות שווא כי זה מה שזה בתכל'ס

בקיצור הדרך ליצור עובד טוב זה לא ליצור עובד ש"בטוח בעצמו" ו"לא מפחד לטעות" אלא עובד שיודע לעבוד טוב ולא מפסיד לך ים כסף כי הוא "לא מפחד לטעות" ולא אכפת לו מכלום. "ביטחון עצמי" מדומיין יכול להפיג חרדה (שבאמת יכולה להיות מכשול בביצוע משימות) אבל זאת לא הדרך הנכונה באותה מידה אפשר גם לקחת כדור הרגעה במקום להאכיל את עצמנו בדמיונות.

אנחנו לא צריכים "להאמין בעצמנו", צריך פשוט להיות ריאליים, לפעמים אנחנו טובים, לפעמים אנחנו גרועים, טוב לדעת שאנחנו גרועים בדברים מסוימים (כמובן אפשר גם להשתפר), לעתים קרובות פחד משתק נובע דווקא מב' ועוד יותר מג' כלומר מחשבות שווא מטופשות שאין קשר בינן לבין המציאות

זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו, אל תהיה בטוח בעצמך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, דע שאתה יכול לעשות טעויות אם אתה לא זהיר, אם אתה לא יודע לעשות משהו אל תיכנס לזה אלא קודם תלמד כו' כו'

חוסר ביטחון עצמי זה לא פחד לצאת "דבע", מי שיש לו ביטחון עצמי לא חושש לטעות, 

אם יצחקו עליו מקסימום הוא יצחק ביחד עם כולם.

ומצד שני ביטחון עצמי זה לא להיות בטוח שכל דבר אני יודע לעשות.  

ריאליות דווקא הולכת טוב מאד עם ביטחון עצמי, 

וכמו שאמרתי שופטים לפי הצלחות העבר והכשרונות הקיימים ועצם זה שאני בנאדם ש"למה שלא ירצו אותי ויכבדו אותי"

העיקר זה לא סתם לפחד לנסות כי יחשבו עלי... אז מקסימום טעיתי.

החשש לצאת דבע שאתה מדבר עליו, הוא רק סימפטום מפחד עמוק יותר מתגובות רעות של אחרים (שמזכיר לבנאדם את הדברים הרעים שהוא חושב על עצמו)

זה סתם פחד לא אמיתי, ואם נחשפים אליו מספיק פעמים זה עובר.  אח"כ כבר לא אכפת לצאת דבע לפעמים

אמונה וביטחון זה שני דברים שונים.

אמונה זה הידיעה והביטחון זה בשעת מעשה לסמוך על ה'.

ככל שאתה רואה יד ה' בחייך מתחזק אצלך שהוא יסייע לך בעתיד.

אני בכלל לא חושב שאפשר להקיש מהבעיה והפיתרון שנכתב בנושא של משה רבינו לבעיה של ביטחון עצמי רגיל

משה רבינו היה כבר צדיק עם אמונה והיה לו גם מספיק ביטחון גם לגשת לאנשים מבוגרים ממנו שרבים ביניהם ולהוכיח אותם "למה תכה רעך"

כנראה שזאת לא הייתה הבעיה של משה רבינו

כמובן ביחד עם זה רצוי מאוד להיות קשובים ולעדכן כל הזמן את עולם הערכים והבחירות. זה שבחרת באופציה א' לפני 5 שנים לא בהכרח אומר שהיא עדיין נכונה כיום.

ועוד נקודה חשובה: כשאומרים לך ביקורת, אתה לא ישר מתקפל ובטוח שהם צודקים ואתה טועה, אלא פשוט שומע, אומר תודה ששיקפו לך את המציאות לשיטתם, ובוחן עם עצמך את הנקודה. אולי זה יוביל לשינוי התנהגות או השקפה מצידך ואולי לא. אבל אתה זה שמחליט, לא אחרים מחליטים בשבילך.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים