בכל מקרה,

זה בהחלט מופיע.

אפשר לראות למשל שלפרעה יש המון ביטחון עצמי, אם הוא מוכן להילחם באלוהי העבריים

שפרעה את עצמו אלוה. למשל ראה שמות רבה ח, ב את אלה: "שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם".

נכון פרעה היה לו ביטחון עצמי חזק שעשה עצמו אלוה, ובסוף נפל.

התכוונתי שאני לא מכיר שזה לטובה.

מעולם לא הבנתי את זה ולמעשה זה מונח שנשען על הרבה מאוד תיאוריות אנטי־תורניות

הרעיון הוא שאתה בטוח ביכולותך ובכך שמגיע לך להיות מאושר ונאהב וכו'

למעשה מבחי' היהדות "שוא תשועת אדם" והדבר הכי מטופש שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על היכולות שלנו ועל הביצועים שלנו

וכמו שאומר השיר המפורסם "לא מגיע לי כלום" כי כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים אנחנו צריכים להיות מלאי תודה, לא יצורים אגואיסטיים שחושבים שכל מגיע להם, ש"צריכים" שיכבדו אותם (איזה מין צורך זה? מי מת מזה שלא כיבדו אותו? מתים מחוסר מים, מזון, מחסה – תלוי באקלים, אבל המצאנו לעצמנו כל־כך הרבה "צרכים" שכבר קשה להבדיל מה אמיתי ומה פיברוק, רק שזה עוזר לקוקה קולה ולסמסונג למכור יותר)

אנחנו בוטחים בה' ובתורה ושאם נלך לפי הדרך שהוא אומר לנו אנחנו נגיע למקום מואר יותר, ח"ו לבטוח ב"עצמנו" ובדרך "שלנו"

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ד 19:53

או על זה שאתה מרגיש שאין סיבה שיכעסו גם אם טעית.

למרות שברור שהכל מקב"ה.

אבל הוא ברא לנו מוח שמנסה לשמור עלינו מצרות

ולכן הוא זוכר הצלחות, מחמאות ואהבה שקיבלנו בעבר, או לחילופין כשלונות, הערות, והפחדות שאמרו לנו שלא לנסות וכו'

ולפי זה המוח משדר לנו אם ללכת על המשימה או לפחד. 

גם צדיקים שהיו גדולים באמונה כשרצו לחזק תלמיד שלא יפחד לדרוש בציבור 

נתנו לו לדרוש ברבים כדי להתרגל - שלא יהיה להם פחד במה

וכמו שכתב הנועם אלימלך עצה למי שביישן ש40 יום יעשה הכל בקום רם ליד בציבור ואז הפחד יעבור לו.

(כמו כן, אני חושב שזה על אותו כיוון, 

ר' נתן כותב שאדם לפני שמתפלל צריך להודות על מה שקיבל, כדי לחזק את הביטחון שהתפילה שלו אכן נשמעת)

@חסדי הים)

ראה במי מרום חלק יט בשער המידות, כמדומני מאמר "הכרת הערך העצמי".

נקודתית לביטחון עצמי שאדם בוטח בעצמו.

ברור שאדם צריך להכיר את מקומו ומעלותיו כמו שהרב חרל"פ כותב במאמר שכתבת, וזה נושא רחב ברב קוק וברב חרל"פ וגם לפניהם.

אבל, הביטחון בעצמו, זה דבר שונה לגמרי.

ה' הוא "ויקם סלע רגלי". הוא הצור שעליו נשענים. ממנו נובע הביטחון והחוזק.

עם הביטחון והחוזק שמקבלים מ-ה', אפשר לבסס ולפתח את המעלות המיוחדות לאדם שמקבלים ממנו.

להבנתי אין משמעות המושג בטחון בעצמי, אלא היכולת לעמוד בבטחון (מול קהל או לבצע פעולות במרחב הסביבתי) מתוך הכרת ערך עצמי.

שכל הכוחות שאתה מקבל זה מ-ה', בלעדיו אין שום מעמד של ביטחון. בכל רגע נתון הוא יכול לקחת ממך את הכוחות וכשהוא נותן כוחות זה היסוד העצום של כח הביטחון.

הכרת ערך עצמי זה להכיר את הכוחות המיוחדים שיש לך ולפעול על פי זה, אבל בלי הביטחון שיש מ-ה', אז בין רגע הוא יכול לקחת ממך את הכוחות.

גם למי שלא מאמין ואפילו לכופרים יש ביטחון עצמי לעמוד מול קהל ולדבר בלי פחד

או לגשת לבחורה שהם רוצים עם אמונה ש"למה שלא תרצה אותם" וכדומה שאר דברים שהם מאמינים בערך של עצמם.

אמונה יכולה להיות קומה נוספת, אבל זה לא תלוי בזה

וזה מוליך את האדם לדרכים לא טובות וישרות.

בנוסף זה בלון שמתנפח, וכשזה מתנגש עם אדם יותר חזק ודומיננטי, או ביקורת, או אדם שעומד על נקודות חולשה וכאב, אז הבלון מתפוצץ.

מה שאין כן, אדם שיש לו ביטחון ב-ה' הוא הולך בדרכים ישרות, וה' מוביל אותו על מי מנוחות.

ניקח את הדוגמא שלך לדבר בפני קהל, ונראה מה ה' אומר על זה בפרשה:

משה טוען ל-ה': "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃"

ה' לא עונה לו תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אלא: "וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃"

לא שמתחת לזה לא קיים ביטחון עצמי... קיים, אבל ברמה מסויימת. 

נראה לי שלא לזה התכוון פותח השרשור.  הוא שאל על ביטחון עצמי בכללי.  

לא יודע מה הייתה הבעיה אצל משה רבינו, נניח שזה ביטחון עצמי, (לא נראה לי אבל נזרום) אבל גם שם הקב"ה בעצמו חיזק לו את הביטחון על סמך העבר שהוא חווה בעצמו.

רש"י מפרש (ממה שכתוב במדרש) שהקב"ה הזכיר לו את המקרים שהוא ראה בעיניו, ולפי זה יקיש גם לעתיד 

כלשונו: "מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.

הקב"ה לא אמר לו סתם "הרי אני שולט בבריאה" וזהו.  משמע שכל ביטחון נבנה על הצלחות שחווינו בעבר.  זאת עובדה קיימת

כאדם מאד ביישן, לנסות להתגבר על זה עם דיבורי אמונה יעזור אולי לצדיק ממש גדול. 

לי זה לא עזר... כמה שניסיתי עזר אולי לרגעים ממש קטנים.. תכלס רק חשיפה לפחד או חיזוקים מהסביבה עזרו לטווח ארוך.

הבאתי גם מקודם את העצה למי שביישן מ"צעטיל קטן" (של הנועם אלימלך.. התבלבלתי קודם ותיקנתי)

ואני מצטט "וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו מ׳ יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים כל עצמותי תאמרנה, ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרוהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו"

אתה רואה שהוא לא אמר "להתחזק באמונה" אלא לעבוד על זה בחשיפה לפחד

זה המציאות, זה מה שעוזר תכלס

ב-ה'.

לא מספיק להגיד אני בוטח וזהו, אלא לעמוד במבחן המציאות על ידי מעשים ולבטוח ש-ה' יסייע.

העניין הוא שבשביל ביטחון עצמי (לעמוד מול קהל בלי פחד וכו' כשאתה סומך על עצמך) לא חייבים אמונה שהכל מהקב"ה, אפשר אפילו להיות כופר

זה מה שרציתי להגיד

זה לא סותר

הראשונים כגון בספר האמונה והביטחון מבית מדרשו של הרמב"ן.

מדובר בביטחון לסמוך על ה' בשעת מעשה.

יש כמה בעיות לערב ביטחון עצמי:

1. זה לא אמתי כי כל הכח והעוצמה בא רק מ-ה'- "שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃".

2. ברגע שאדם חושב שיש לו ביטחון וכח מעצמו, הוא יכול לסטות בביטחון הזה מרצון ה'.

3. חלק נצרך באדם, זה להכיר את בחולשותיו ומגבלותיו, ולאדם שיש לו ביטחון מעצמו, הוא הרבה פעמים לא מכיר בזה ולא מקבל את זה.

אני חושב שכדי לגשת נכון לסוגיה הזאת צריך דבר ראשון להגדיר נכון את הבעיה ולאחר מכן לראות מה בדיוק כל דרך פתרון עושה כי יש כאן כמה וכמה כיוונים.

ברמה הכי בסיסית אנחנו מדברים על פחד "לצאת דבע" וזה יכול לבוא לידי ביטוי במיליון סיטואציות החל מעובד שמפחד לעשות טעויות לכן צריך ליווי מתמיד או פחד במה או פחד מבנות.

עכשיו למה שנצא פדחנים? אולי לא נצא פדחנים? זה נובע כתוצאה מאיך שאנחנו תופסים את התוצאה האפשרית על סמך הנתונים שיש לנו כרגע כאשר חלק מהנתונים הם מניסיון וחלק הם מהיקש שכלי או דמיונות

למשל בעניין של בנות (ניקח את זה הפוך כי זה יותר נוח) –> בחורה יכולה להרגיש שאף־אחד לא יאהב אותה כי:

א. כל הדייטים שלה היו גרועים (ניסיון אובייקטיבי)

ב. יש לה מגרעות אובייקטיביות שהיא חושבת שזה תלוי בהן למשל שני אפים

ג. היא חושבת שהיא שמנה אבל בתכל'ס היא אנורקסית

->

א. זה חשש סביר ואובייקטיבי לא צריך להתכחש למציאות בכוח. אתה יודע מה יותר גרוע מעובד חדש שלא בטוח בעצמו? עובד חדש שבטוח בעצמו. אנחנו צריכים להעריך באופן אובייקטיבי את הכוחות שלנו וכן בתכל'ס מי שמעולם לא נשא נאום רוב הסיכויים שהוא גרוע רצח בלנאום. כדי להיות נואם טוב צריך ניסיון לא רק כדי לצבור ביטחון (כי ביטחון צוברים עם ניסיון מוצלח... אז משמע שבשביל ניסיון מוצלח לא צריך ביטחון? אחרת זה ביצה ותרנגולת) אלא כדי ללמוד איך לעשות הפסקות נכונות, איך לקרוא את הקהל, איך לעבור מנושא לנושא כו' זה משהו שלומדים בפרקטיקה בדיוק כמו נגינה ודייטים. אז כן אם מישהו גרוע בדייטים צריך לבוא עם מידת האמת שהוא גרוע בדייטים ושהוא בא ללמוד.

ב. וג. זה בעיות CBT בקיצור אין קשר בין מחט לשחת וצריך לאתגר את דפוסי החשיבה שלנו אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פסיכוזה ומחשבות שווא כי זה מה שזה בתכל'ס

בקיצור הדרך ליצור עובד טוב זה לא ליצור עובד ש"בטוח בעצמו" ו"לא מפחד לטעות" אלא עובד שיודע לעבוד טוב ולא מפסיד לך ים כסף כי הוא "לא מפחד לטעות" ולא אכפת לו מכלום. "ביטחון עצמי" מדומיין יכול להפיג חרדה (שבאמת יכולה להיות מכשול בביצוע משימות) אבל זאת לא הדרך הנכונה באותה מידה אפשר גם לקחת כדור הרגעה במקום להאכיל את עצמנו בדמיונות.

אנחנו לא צריכים "להאמין בעצמנו", צריך פשוט להיות ריאליים, לפעמים אנחנו טובים, לפעמים אנחנו גרועים, טוב לדעת שאנחנו גרועים בדברים מסוימים (כמובן אפשר גם להשתפר), לעתים קרובות פחד משתק נובע דווקא מב' ועוד יותר מג' כלומר מחשבות שווא מטופשות שאין קשר בינן לבין המציאות

זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו, אל תהיה בטוח בעצמך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, דע שאתה יכול לעשות טעויות אם אתה לא זהיר, אם אתה לא יודע לעשות משהו אל תיכנס לזה אלא קודם תלמד כו' כו'

חוסר ביטחון עצמי זה לא פחד לצאת "דבע", מי שיש לו ביטחון עצמי לא חושש לטעות, 

אם יצחקו עליו מקסימום הוא יצחק ביחד עם כולם.

ומצד שני ביטחון עצמי זה לא להיות בטוח שכל דבר אני יודע לעשות.  

ריאליות דווקא הולכת טוב מאד עם ביטחון עצמי, 

וכמו שאמרתי שופטים לפי הצלחות העבר והכשרונות הקיימים ועצם זה שאני בנאדם ש"למה שלא ירצו אותי ויכבדו אותי"

העיקר זה לא סתם לפחד לנסות כי יחשבו עלי... אז מקסימום טעיתי.

החשש לצאת דבע שאתה מדבר עליו, הוא רק סימפטום מפחד עמוק יותר מתגובות רעות של אחרים (שמזכיר לבנאדם את הדברים הרעים שהוא חושב על עצמו)

זה סתם פחד לא אמיתי, ואם נחשפים אליו מספיק פעמים זה עובר.  אח"כ כבר לא אכפת לצאת דבע לפעמים

אמונה וביטחון זה שני דברים שונים.

אמונה זה הידיעה והביטחון זה בשעת מעשה לסמוך על ה'.

ככל שאתה רואה יד ה' בחייך מתחזק אצלך שהוא יסייע לך בעתיד.

אני בכלל לא חושב שאפשר להקיש מהבעיה והפיתרון שנכתב בנושא של משה רבינו לבעיה של ביטחון עצמי רגיל

משה רבינו היה כבר צדיק עם אמונה והיה לו גם מספיק ביטחון גם לגשת לאנשים מבוגרים ממנו שרבים ביניהם ולהוכיח אותם "למה תכה רעך"

כנראה שזאת לא הייתה הבעיה של משה רבינו

כמובן ביחד עם זה רצוי מאוד להיות קשובים ולעדכן כל הזמן את עולם הערכים והבחירות. זה שבחרת באופציה א' לפני 5 שנים לא בהכרח אומר שהיא עדיין נכונה כיום.

ועוד נקודה חשובה: כשאומרים לך ביקורת, אתה לא ישר מתקפל ובטוח שהם צודקים ואתה טועה, אלא פשוט שומע, אומר תודה ששיקפו לך את המציאות לשיטתם, ובוחן עם עצמך את הנקודה. אולי זה יוביל לשינוי התנהגות או השקפה מצידך ואולי לא. אבל אתה זה שמחליט, לא אחרים מחליטים בשבילך.

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '