פעם אחרונה לפני יותר מעשור עם תינוק ועכשיו כבר כמה ילדים ב"ה...(גילאי 4-13)
איך לארוז, איך להתארגן, וכו
וגם איך אתן עשיתן את החנוכת בית
בתוך הארגזים או שבוע שבועיים אחרי כשכבר מסודר.
מה היה באוכל? חלבי/בשרי,קנוי/מעשה ידיכן,ישיבה/בופה...
הזמנתן את שני הצדדים במשפחה/ רק גברים לזוהר וזהו
כל עצה תתקבל בברכה
אנחנו נוהגים שעושים באותו יום ממש שעוברים (עברנו דירה פעמיים בסך הכול). אז קונים קצת כיבוד ומזמינים עשרה שכנים גברים וזהו...
בפעם השנייה עברנו בקיץ, אז בסוכות אחר כך הזמנו את כל המשפחה המורחבת למעין חנוכת הבית שנייה, ןאז כבר השקענו.
שיהיה מעבר קל ויישוב טוב!
מנסה להיזכר מכשעברנו..
1. לסמן על כל ארגז עם מדבקה צבעונית לאיזה חדר הוא שייך
2. במטבח ובכלל - להכין ארגז אחד של הדברים הכי נצרכים - זה הארגז שאורזים אחרון ופורקים ראשון
3. אם אפשר לישון אצל ההורים ללילה או שניים בזמן שפורקים זה ממש מקל. או לפחות בארח צהריים של המעבר לסדר שיהיה לילדים לאיפה ללכת אחרי הלימודים עד אחרי ארוחת ערב ואולי אפילו לישון שם (אצל חברים טובים? משפחה?)
אם לא - לארוז בתיק מוגדר את כל מה שצריך ללילה הראשון: מצעים פיזיות מברשות שיניים בגדים לבוקר - כאילו יוצאים לנופש - ככה יש לכם את הכל עד שתפרקו.
4. גם אצלנו עשינו חנוכת בית עם הקטנים שאומרים מהזוהר בלילה הראשון שישנים.
מניין גברים ופיתות חומוס חמוצים היו בערך מה שיכלנו... מזוזה וחולצה חדשה לבעלי כדי שיברך שהחיינו.
ובאמת בחג הבא (חול המועד וכו.. הזמנו את המשפחה לסוג של "חנוכת בית" יותר מאורגנת)
חנוכת בית עשינו באותו יום אבל לא השתגעתי
מניין של קרובי משפחה בעיקר
לא זוכרת מה עוד אולי שאלות ספציפיות יכוונו אותנו
לארגן סידור לילדים לכל היום (אם הם במסגרות אז לארגן סידור עד הערב)
לארגן אוכל מראש- ארוחת בוקר בשבילכם
ארוחת צהריים שאפשר לאכול בלי כלים (משהו בפיתה או בסגנון)
הרבה הרבה בקבוקי מים, נשנושים וקפה למובילים
כשפורקים את המשאית להגיד להם באיזה חדר לשים כל ארגז. *לא* לעשות חדר ארגזים... אחרי זה הארגז שאת הכי צריכה נמצא בתחתית הערימה. וזה סיוט!
אחרי זה תסדרו את זה שיהיה לכם נוח.. אבל ערימות על ערימות לא יעזרו לכם לפרוק בקלות
דברים יקרי ערך לשים מלכתחילה ברכב שלכם.
לא עשינו אף פעם חנוכת בית...
אצלינו היה נגר שבנה את הארונות והמיטות בחדרים בזמן שהסבלים העלו ארגזים,
אז לא היה אפשרי לשים כל ארגז בחדר שסימנו.
בפועל רוב הארגזים היו בסלון אבל ממש לא היה נורא לפרוק אותם.
באמת הכי חשוב הסימון במדבקות צבעוניות של החדר אליו שייך הארגז, וגם עוזר לכתוב בארטליין מה בערך יש בכל ארגז.
לא ישנו בבית בלילה הראשון, רק בשני, ואז כבר עשינו גם את חנוכת הבית.
בגלל שזה היה היום השני היה לנו זמן לארגן את הבית והיה מאוד נוח. עברנו לדירה מישלנו, אז כן הזמנו את כל המשפחה המורחבת. שכרנו כסאות ועשינו מזנון - אוכל חלבי קנוי.
כולם ידעו שרק עברנו ואף אחד לא ציפה אז ליותר מדי. כל הבית היה ארגזים חוץ מהסלון, וזה בסדר גמור
אפשר לעשות עם הארגזים ולא להזמין יותר מדי. יש כאלה שעושים כמה שביעות אחרי שהכל מסודר, מה שטוב לכם. אני יודעת שכדאי לעשות כמה שיותר קרוב למעבר.
מעבר לזה לא יודעת, גם אנחנו לא עברנו המון זמן... בהצלחה רבה
רק גברים, הכל קנוי, בורקסים, מאפים, שתייה ושלום. יש פה גמח סידורים לחנוכת הבית.
לוקחת מכן לא מעט רעיונות!! עזרתן באמת.
ועכשיו שאלה על הרוח...
עוברים מדירה קטנטנה שכולם היו יחד בצפיפות, ולמדו להסתדר עם זה. למדו לחכות בתור לארון/לשירותים. להתחשב במי שעוד צריך להיכנס ולהזדרז בשבילו. התמודדו עם החוסר פרטיות. וצחקו הרבה ביחד. ישנו כולם ביחד באותו חדר.
במעבר חד, יותר ממכפילים את המטראז של הדירה. השבח לאל. ומתלבטים איך לשמור את הביחד הזה גם בלי ההכרח הפיזי.
התעקשנו איתם שיישארו בזוגות בחדרים ולא לבד למרות שישנה אפשרות. בעז"ה ניצור איזשהו חדר אירוח לחברים וכו. ומתכננים להשקיע במרחב המשותף בסלון שיהיה מזמין.
אשמח לרעיונות לטיפוח הביחד היומיומי (גם כשכבר לא חייבים להיות אחד בתוך השני בסרדינים.) חוששת שיחגגו על הפרטיות שתתאפשר להם פתאום. כבר מעכשיו עוד לפני שעוברים מתגעגעת לבית הקטנטן והמחבק...
אז האם קיים אצלכם איזשהו קונספט של מפגשים משפחתיים? איך זה נראה? שיחה מונחית? משחק קופסא? רק בשבת? או גם ביום חול? האם מתקיים קבוע? מי אחראי על זה? קורה מעצמו או שצריך לעודד לזה? מה תופס, ומושך את כולם לבא להשתתף? או אולי רעיון אחר...?
זה היה ארוך ולא נראה לי ברור דיו...
רוב האנשים שמחים להזדמנות לברוח מהצפיפות...
בכל אופן:
כנערה עברתי דירה לבית גדול בהרבה מהקודם, ולראשונה לי ולאחותי היו חדרים פרטיים (השאר היו בזוגות או בשלשות). למען האמת - במקרה שלנו זה היה מצוין, כי לא כל כך הסתדרנו זו עם זו, ובבית הקודם היו הרבה תאקלים... אני אישית אחרי כמה שנים הכנסתי אליי לחדר את אחותי הקטנה. אחותי שאחריי נותרה לבד.
אז בגיל ההתבגרות דווקא לפעמים יש צורך בחדר פרטי או בפרטיות כלשהי (רואה את זה גם אצל המתבגרים שלי, גם אם לא בכזו עוצמה).
אם יש חדרים "מיותרים" - תהפכו אחד מהם לחדר משחקים ואחד מהם לחדר עבודה ושיעורי בית. כך הם ישחקו ביחד וגם יכינו שיעורי בית זה לצד זה, ותישמר אחדות.
אפשר גם להקפיד על ארוחות משותפות בשביל הביחד, אבל בזה אני רואה פחות טעם, האמת, כי כשהילדים מתבגרים כל אחד חוזר בשעה אחרת... אבל בשבת באמת אפשר להשקיע במשפחתיות - סבב שכל אחד מספר על השבוע שלו, משחקים משותפים, סבב דברי תורה...
בהצלחה ומעבר קל!
בהתחלה עשיתי חדר משחקים. בהמשך ראיתי שזה הפך לחדר בלאגן והעדפתי עוד חדר ריק בבית מאשר חדר בלאגן. העברתי את כוורת המשחקים לפינה בסלון וגם שיעורי בית וכאלה (אם עושים) זה תמיד בסלון.
החדרים אצלינו בבית הם בעיקר לשינה.
באיזה שהוא שלב הבת- בת יחידה. עברה לחדר לבד ובאמת נמצאת שם הרבה עם חברות וכאלה.
אבל המשפחה וההווי תמיד בסלון. (אני מודה שהסלון אצלינו גדול יחסית ). בחדרים בעיקר ישנים. לא ממש נמצאים שם. - בעידן המטבח המחובר לסלון. גם בזמן הבישולים והאוכל כולם באותו מרחב.
מקוה שעזרתי
שימי מדבקה על כל ארגז לפי צבע החדר
ובדירה החדשה שימי מדבקה על דלת כל חדר בצבע המתאים
וככה כשהסבלים פורקים הם שמים ישר באיזור הנכון לפי הצבע
יש לי שכנה שאני די מחבבת והחיים שלה לא קלים.
היא לקחה את הבת שלי טרמפ בתוך היישוב לא מזמן, והבת שלי אמרה שהיא לא מפסיקה לסמס תוך כדי נהיגה, והילדים שלה לא חגורים ולא תמיד יושבים.
אמרתי לה לא להגיד שום דבר אבל לא לנסוע איתה יותר, כי זה לא בטיחותי בעיניי (מצאתי לה חלופה).
א. מי שנוסעת בתוך היישוב עם ילדים לא חגורים, אנא האירו את עיניי כדי שאוכל לדון לכף זכות... מאוד קשה לי עם הרעיון.
ב. האם לדעתכן כדאי להעיר? בעלי חושב שכן, אני בתפיסה שאין טעם ואני לא אחנך אותה, לדבר שנראה לי כל כך בסיסי בבטיחות (נסיעה של 10 דקות, לא 2)
גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות.
אני חושבת להפסיק להניק ולעבור למטרנה מה אתם חשובות על זה?
לפורום הריון ולידה.
זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.
זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.
לא כתבת באיזה גיל התינוק.
תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.
אפשר גם סיום של שלושת הבבאות.
לא משהו מורכב מידי🫣
תודה!
מזל טוב על סיום מסכת בבא בתרא! זהו הישג מרשים מאוד.
לכבוד המאורע המכובד, הנה כמה רעיונות לעיצוב עוגה המשלבים מוטיבים מעולמה של המסכת:
עיצוב "דף גמרא": הפיכה של העוגה (ניתן להשתמש בדף אכיל מודפס) למראה של דף מסכת בבא בתרא. ניתן להדגיש בצורה ויזואלית את המילים "סליקא לה מסכת בבא בתרא" בפונט בולט ומעוטר.
מוטיב ה"חזקה" או "שותפין": מכיוון שחלקים נרחבים במסכת עוסקים בדיני שכנים, שותפין, וחזקות, ניתן לעצב על העוגה אלמנטים של בתים, חצרות או גבולות (סמליים), שיוצרים מראה של שכונה עתיקה ומזכירים את התוכן הלימודי של המסכת.
עיצוב ספרית ספרים: יצירת "מדפי ספרים" מבצק סוכר או שוקולד, כאשר אחד הספרים בולט ומסומן כ"בבא בתרא", מוקף בספרים נוספים, מה שמשדר את עוצמת הלימוד וההתמדה.
מוטיב כלי הלימוד: עיצוב של שולחן לימוד עם זוג משקפיים, עט נובע (או נוצה), ומסכת בבא בתרא פתוחה מונחת עליהם, כסמל להשקעה והעמל שהושקעו בלימוד.
טיפ למראה נקי ומכובד: שימוש בצבעים קלאסיים כמו כחול, לבן וזהב תמיד מעניק מראה חגיגי ויוקרתי המתאים לאירועי סיום מסכת.
האם תרצה עזרה נוספת בתכנון הפרטים הטכניים להכנת אחת האפשרויות הללו?
עוגה מלבנית ומצדדיה 2 רולדות- כמין ספר תורה
הייתי שם באמצע מחיצה שבורה
ולפיכך האבנים והמקום של שניהם
מניחה שהגעת לפה מהראשי בלי לשים לב.
חתול זמניהייתי בטוח שזה בית המדרש או משהו
שיש בו מין ציור של שער/עמודים.
אנחנו זוג עם חמישה ילדים 1.5-9. מחפשים רעיונותלמקומות מגורים תורניים עם חיונך טוב.
אנחנו פתוחים לשמוע על גרעינים, יישובים, וריכוזים אחרים. פחות בכיוון של חווה או מקומות שהם בשלבים מאד התחלתיים של הקמה.
חשוב לנו מקום עם יראת שמיים גדולה, שמחה, אנישם עם פשטות ועומק.
כרגע גרים בירושלים בריכוז מאד תורני ומרגיש לנו שחסרה פה חיות, וחיבור לעם.
אז האפשרות היא או לגור ביישוב שיש קרבה סבירה לעיר כלשהי.
או בגרעין תורני שמח ואיכותי.
ממש אשמח שתפקחו לנו את העיניים!!! תפתיעו אותי עם רעינונות
היי אנחנו זוג פלוס 1
כרגע גרים ברעננה
בעלי מתחיל לעבוד באשדוד ואנחנו מחפשים ישובים / קיבוצים / מושבים עם קהילות דתיות- מעורבות פתוחות לא משהו דוסי.
אנחנו מאד פתוחים בסגנון שלנו.
ושלא יהיה מעל 20 דקות נסיעה לכיוון צריכים מקום מעורב אבל חשוב לנו ממש קהילה צעירה
אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.
רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.
ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.
על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)
אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.
שווה בדיקה
זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...
וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)
בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...
וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'...
באמת לא קל
הציבור שלנו מוציא הון על חינוך
אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות.
יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)
ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.
כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה.
ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...
בהצלחה לכולנו
קודם כל הם לא ביקשו. אנחנו הצענו. זה כנראה ענין של נורמות ומנטליות. זה מה שאנחנו קיבלנו וזה מה שאנחנו מתאמצים לתת( רק שלהורים שלנו היו הרבה פחות ילדים אבל קיבלנו הרבה יותר).זה גם לא נכון שמפרנסים אותם עד גיל 25. רק עוזרים מעט. הבנות הנשואות שלי מפרנסות את עצמן והן התחתנו בגיל 20. עזרה מועטה בדירה זה רק לתת משהו מינימלי שיהיה להם מאיפה להתחיל.הבת שעזרנו לה לקחה משכנתא גדולה שאני מקוה שתעמוד בה. ( אפילו שקנתה בפריפריה). בלי העזרה שלנו כנראה היה לוקח לה עוד כמה שהים לקנות . ולממן ישיבות וחתונות לא מממן להם חיים. זוג צעיר צריך לפרנס בית, את זה הם עושים לבד תוך כדי הלימודים / צבא/ ישיבה ובאמת הם גיבורי על. המימון של הלימודים זה עזרה קטנה בתוך זה. וכם בחור בישיבה גבוהה או בת במדרשה עובדים תוך כדי או בחופשים ומממנים להם את כל שאר החיים שלהם. את ממש לא חיבת כלום תחליטי מה באפשרויות שלך. לנו חשוב להתאמץ על זה, כנראה כי זה מה שאנחנו קיבלנו , ואני רוצה לתת להם התחלה טובה יותר לחים. אפילו מרגישה שאנחנו לא נותנים מספיק. הלוואי שהיה לי לתת יותר לדירה , גם ככה קשה להיות זוג צעיר שלומד ועובד ומגדל ילדים. והילדים שלי חיים בפשטות , ממש לא מנצלים אותנו. ולגבי לפרנס,אותם עד מווצ, מאחלת לנו חיים ארוכים.... אבל מה היעוד של הכסף מבחינתך? מבחינתי היעוד שלו לאפשר חיים נוחים לי ולילדים שלי. ובעזרת ה גם בגיל 80 אם יהיה לי מה לתת אתן להם גם כדי לשפר את תנאי חייהם. אין לי מה לעשות עם הכסף בעולם הבא...
הייתי קונה דירה לכל ילד ...
אבל המצב שבו ילד רוצה עוד כמה שנים בישיבה ואבא מבוגר ייקח עוד עבודה , נשמע לי קצת לא בסדר.
בגיל שמונים אם ההורים עצמאיים, זו כבר מתנה.
אני בכלל בכלל לא נמצאת בתוך המושגגים האלה. גם אנחנו קיבלנו את הדברים האלה מההורים( חוץ מהמדרשה ששילמתי לבד כי אבא שלמ לא הבין למה בת צריכה מדרשה, ישיבות לאחים שלי הוא שילם). ואף פעם לא ניצלנו אותם. אמרנו תודה יפה וזהו. ועבדנו קשה בשביל כל השאר. באמת שבמציאות הכלכלית של זוגות צעירים שמחתנים בתחילת שנות ה 20 ומחזיקים לימודים/ עבודה/ צבא/ בנית זוגיות וילדים קטנים זה טיפה בים. אין פה שמץ של ניצול. הם עובדים קשה ובכלל לא מתפנקים. והזמן של הלימוד לפנינ/ אחרי צבא הוא מה שנותן את הבנין הרוחני העמוק לחיים. גם אצלנו אף אחד מהאחים שלי או של בעלי לא ניצל. כולם עובדים , מתפרנסים, לוקחים אחריות על המשפחות שלהם , וגם לדור הבא, ברור לנו שאנחנו רוצים לתת כמו שקיבלנו. . וגם בשלב של הלימוד כשהם רווקים הם ממנים לעצמם את רוב הצרכים שלהם.
דבר שני , אם אנחנו משלמים לראשון אז גם שביעי ירצה. וצריך לחסוך גם לזקנה כדי לא ליפול על ילדים . ובשלב שקטנים שלי יסיימו בית ספר , אני אהיה בסוף שנות חמישי ובעלי יעבור גיל שישים.
כך שלא הגיוני להוציא עכשיו הכל על גדולים.
שנית , בונים נורמה חברתית שהרבה אנשים לא באמת יכולים לעמוד בזה. יש לי מלא שכנים שהם עצמם עדיין בשכירות וכבר מתחילים לחתן , לשלוח לישיבה גבוהה. משפחה ברוכה הרבה פעמים לא יכולה לעמוד בזה.
לפסיכיאטר לצורך אבחון אוטיזם לנערה.
כלומר צריכה פסיכיאטר שזו המומחיות שלו
תודה מראש ❤️
ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.
אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).
אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.
אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)
תודה על ההמלצה, אנסה
גילאי 12-18
תודה רבה רבה
אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...
אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה
גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈
וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...
עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום
אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה
