רק שהדרך למנוע מהרעל להגיע אלי לא תמיד ישימה ע"י התרחקות.
מי שהוא שמן, משקפופר או קצת צולע,
תמיד ייתקל בתגובות לא נעימות סביב זה.
אי אפשר להרחיק אותו מכל העולם או להסביר לכל העולם.
זה יפגוש אותו בבי"ס, בהפסקות, באוטובוס, בשכונה, בפארק וכו.
מסכימה שבסביבה הקרובה והקבועה כמו אחים וכיתה כדאי להסביר על השוני או המוגבלות ולהסביר ששום דבר לא מצחיק בזה.
אבל תמיד יהיו הילדים מההקבצה, החוג, הפעילות במתנס וכו'.
לא כל פגיעה היא בכוונה.
ולא כל הפוגע הוא רעיל, זה תלוי מקרה.
יש ילדים חסרי טאקט, זה לא אומר שהם רעילים. זה אומר שיש להם בעיית סינון מסרים
יש ילדים שפשוט מחקים מה שהם שומעים בלי להבין את המשמעות,
יש כל מיני סיבות למה ילדים פוגעים.
להתרחק זה לא תמיד אופציה.
איך אפשר להתרחק מילד מהכיתה או מהגן?
המורה תעביר מקום אז הילדים יפגשו בהפסקה, בתור לנטילת ידיים, בשיעור ספורט, בשירותים וכו'.
קבלה עצמית וחוסן נפשי אלו כלים להימנע מפגיעה בעתיד ע"י תרגול חוזר ונשנה, התמקדות ביתרונות ועוד.
בהתחלה זה מאוד פוגע, אח"כ קצת פחות, אח"כ עוד קצת פחות ובסוף זה לא פוגע.
לפעמים יש מצבים שהם מערערים את כל מה שנבנה, למשל כשמבוגר פוסל אותך בגלח הדבר הזה,
לכן זה תהליך כל הזמן, אבל לפחות לא כח הערה שזורקים מערערת את הילד.
לגבי הדוגמה הספציפית של הבת שלי, היא התחילה לגמגם סביב גיל 7,
ובהתחלה כל הערה/ שאלה היא הייתה נסערת ממנה, בהמשך בערב טיפול CBT שהגיע מהקלינאית תקשורת שלה, היא למדה שלא כל מי שמעיר/ שואל מתכוון להעליב,
אז היא למדה איך לענות בשלווה.
ובהמשך כשנכנסה לקבוצת חברות חדשה, כולם מייד התייחסו לגמגום במגוון הערות והיא ידעה איך לא להתערער מזה ואיך לענות.
לפעמים היא כן נעלבת ואנחנו נותנים לזה מקום, אבל לא מרחיקים אותה ממי שמעליב אלא ממשיכים לחזק אותה שהיא טובה כמו שהיא ושהיא אומרת דברים מספיק חשובים ומי שאין לו סבלנות להקשיב מפסיד.
המקרה היחיד שהתערבתי אקטיבית היה מול קרוב משפחה מבוגר שחשב שזה מתאים לספר בדיחה על גמגום בנוכחותה.
כשזה חזר על עצמו פעם שניה הבהרתי לו שאם זה ימשיך אנחנו לא ניפגש יותר.
זה מצב של הרחקה כי התמודדות עם קרוב משפחה מבוגר שצוחק על שוני שלך, זה לא משהו שאני מצפה מילד להתמודד איתו.
אבל מול ילדים בני גילו, אז כן.
