אם מעוז היה נשאר בסיעה אחת עם בצלאל - כמו שהיה בכנסת ה-24 - לבצלאל היה יותר כוח פוליטי
וממילא היה ברור שכל דרישה משותפת לכל הסיעה.
אבל בצלאל לא יכול להתעקש על דברים שלא קשורים לסיעה שלו ולוותר במקומם על דברים שכן קשורים.
מעוז לא יכול להתעקש לעבוד כסיעת יחיד ולצפות שבצלאל יגבה אותו כשהוא צריך, כשהוא מצידו לא מעמיד את הכוח הפוליטי שלו לרשות בצלאל.
ככה זה פוליטיקה.
מלכתחילה היה ברור שכסיעת יחיד לאבי מעוז לא יהיה שום כוח פוליטי שיאפשר לו לעמוד על קיום ההסכמים איתו,
ובצלאל לא אמור להעניק לו בחינם את הכוח הזה, בפרט כשהוא הזהיר אותו שזה בדיוק מה שיקרה
ואבי בסכלותו הפוליטית ויהירותו שהוא יכול להסתדר לבד - התעקש להתפצל.
שני הצדדים רק היו מרוויחים אם מעוז לא היה מתעקש להתפצל מיד במוצאי הבחירות.
הרבה דברים יכלו להתנהל הרבה יותר טוב בסיעה של 8 שמונה ח"כים במקום בשתי סיעות של 1 ו-7.
וכמו שכתבת, "הכל כבר נידון ונחפר" (ראה בסרטונים שבקישורים).
א. להעביר חוקים בטרומית בחמש שנים זה שום דבר. - אקטואליה וחדשות
אף אחד לא הכריח אותו להיות ח"כ בודד. - אקטואליה וחדשות
אגב - מעניין שאתה מאשים דווקא את בצלאל ולא, למשל, את בן גביר.
הרי הוא זה שהכניס את נעם כשחתם על הסכם איתם ערב הבחירות לכנסת ה-24 וגם ויתר על מקום בשבילם בכנסת היוצאת.
אבל משום מה, כלפיו אף פעם אין שום טענות. הוא לא חייב שום דבר לאף אחד. רק בצלאל חייב הכל לכולם...