לי דווקא הילד השני היה הכי קשה, בשלישי דווקא הכל התחיל לזרום..

אל תלחצי מהאמירות האלה, כל משפחה והקשיים שלה והאופי של הילדים שלה. תחשבי מחשבות טובות - שיהיה לך תינוק רגוע וחייכן, שתהיה לכם הרבה נחת ממנו ושהגדולים יותר יהנו ממנו. מחשבה יוצרת מציאות

אני בהריון השני..

מה היה קשה בלידה הזאת?

כמובן אם מסכימה לשתף..

אין דבר כזה הכי קשה והכי קל

בכל תינוק שמגיע יש רגעים קלים ויש רגעים קשים

את תלמדי איפה ובמה בעיקר את פוגשת קושי ותלמדיצלאט לאט איך את יכולה להתנודד איתו או להעזר או להפחית ולהקל עליו

ואת תלמדי איפה את מרגישה בטחון ויכולת ומסוכלות

אחרי כל לידה לומדים את כל המערכת מחדש

וזה בכלל לא קשור לאיזה מספר זה

וגם את בשלה ומודעת יותר

תנסי לחשוב מעכשיו גם לאור נסיון העבר

מה עזר לך בפעמים קודמות

מה יכל לעשות לך טוב גם עכשיו

מה איתגר אותך בעבר

מה יכל לאתגר אותך עכשיו

ואיך תתמודדי?

ועזבי שמועות

זה לא מועיל בכלום

ואם תאמיני להם זה מה שיספר לך את הארוע

לא המציאות

אז אל תיכנסי לדמיונות האלו

זה בסדר לחשוש

כי כל שינוי ועוד בסדר גודל כזה, גורם לחשש

אבל אין כללים וזה שהיה למשהי ככה

לא מחייב אצלך.

יכולה לומר שאני שמעתי שהמעבר מ1 ל2 קשה בהרבה מ0 ל1 ואני עכשיו עם שניים קטנים והרבה יותר קל לי מאשר אחרי הלידה של הבכורה.

זה תלוי בכ"כ הרבה נסיבות.

ועוד משהו- זה תלוי הרבה גם בהסתכלות. לקראת הלידה הראשונה חשבתי הרבה על איזה קשה זה לגדל תינוק, איך אני אסתדר וכו' וכו' ולקראת הלידה השניה עשיתי שינוי וחשבתי רק- איזה חמוד זה תינוק קטן, איזה כיף יהיה עם שניהם וציפיתי לו בהתרגשות ואני חושבת שהעמדה הנפשית שלי אחראית להרבה מההבדל

אל תאמיני לאף אחד.

לקראת לידה שנייה אמרו לי 2 הכי קשה

לקראת לידה שלישית אמרו לי 3 הכי קשה

ועכשיו לקראת לידה רביעית אומרים לי אין, אין יותר קשה מ4

אז כנראה שזה איזה משפט שחובה להגיד לאישה לקראת לידה ולא משנה איזה מספר 😅

אז אני לא יכולה לספר לך אם שלושה ילדים זה הכי קשה

בכל אופן, כנראה האמירות האלה הגיעו מהעובדה שהילד השלישי כאילו מפר את האיזון - עד עכשיו היו שני הורים ושני ילדים וגם שתי ידיים לכל הורה, אז היה קל יותר להסתדר. עכשיו מגיע הילד השלישי, אבל לא נוסף עוד הורה בהתאם וגם לא עוד יד... אז כאילו זה הכי קשה.

אבל למעשה לכל אחד קשה משהו אחר - יש כאלה שהילד הראשון מערער אותם, יש כאלה שבילד השני לא מבינים איך אפשר לחלק את האהבה לשניים, יש כאלה שנוחתים עליהם תאומים בלידה השלישית , ויש כאלה שחושבים שכבר עברו את כל הקשיים האפשריים, ופתאום בילד העשירי מגליל קושי חדש...

והאמת היא שכל לידה מפרה את האיזון שנוצר במשפחה עד כה. ובכל לידה צריך לסדר מחדש את כל חלקי הפאזל, עד שמגיעים לשלמות הנכונה. ולכן אחרי כל לידה יש קושי מסוים, שבדרך כלל מתאזן באיזשהו שלב.

הכי חשוב לבוא בגישה חיובית:

איזה כיף, שלושה ילדים זו כבר משפחה של ממש!

איזה כיף שלילדים יהיה עם עוד מישהו לשחק (ולריב ), ולא יצטרכו להסתמך רק זה על זה!

איזה כיף שיהיה תינוק חדש לגפף ולנשק ברוך...

שיהיה בשעה טובה ובקלות! ❤️

שילדתי ת3 הבת הבכורה הייתה בת שנתיים וחצי כלומר 3 תינוקות תרתי משמע

דווקא ה3 הייתה לי הכי קלה הכי נהנתי ממנה גידלתי הכי בנחת וברוגע כי את די כבר מכירה מה את רוצה ומה לא וגם פינקתי את עצמי בדברים לנוחות שלי

קיצר אל תקשיבי לכל מה שאומרים..לי אישית הכי קשה היה המעבר מ0 ל1 והכי קל היה המעבר מ2 ל3

מקווה שיהיה כמו לך, כמעט אותם הפרשים

יש נחת מסוג אחר..ככה גם לאחותי היה

מאחלת לך לידה קלה וגידול של הילדים בנחת

יכולה להגיד לך שאצלי הגידול של השלישי היה הכי קל טכנית ונפשית וזה מאוד מאוד הקל (לא כי הוא היה יותר קל אלא כי אני כבר ידעתי לעשות את זה יותר טוב ולהלחץ פחות מכל דבר..)

כן היה יותר מאתגר ללמוד איך להעסיק שניים קטנים במקביל להנקה/ החלפת טיטול/ שעות שהוא על הידיים.

אבל לומדים תוך כדי תנועה, מה מתאים לכל שלב ולכל אחד. ובעז"ה משתדלים לזכור שזו ברכה גדולב ובעז"ה כשהם יגדלו זה יהיה המתנה הכי גדולה בשבילנו ובשבילם!

עליה מבחוץ היא נראית קשוחה

וכשזה מגיע אז מגיעים גם הכוחות

ויש רגעים קשים ויש רגעים טובים

וגודלים מזה בלי סוף

תשאלי את כל הנשים שהבעל שלהן במילואים אם הן היו חושבות שהן מסוגלות לזה לפני שהכל קרה.. והנה הם בסיטואציה ולא פשוט אבל מתמודדים

כי צריך להזהר

לכל אחת חוויה שונה

בוודאי שלא דמיינתי שאי פעם אהיה מסוגלת לדבר כזה

ובסוף נכון זה בנה יכולת ומסוגלות להמון דברים הרגשתי אלופת העולם לפעמים חח

אבל זה לא בדיוק היו רגעים קשים והנה מתמודדים ומתרגלים ומסוגלים

זה לא

פשוט לא

לגבי אחרי לידה ועוד ילד או נסיון דומה זה נכון

לומדים מתרגלים מקבלים כוחות מתמודדים ויכולים

אבל מול המילואים

פשוט לא עובד ככה

לפחות לא לי

לא תמיד מתרגלים/ מקבלים כוחות/ מתמודדים

לפעמים נמצאים בסיטואציה קשה מדי וטובעים

רק שאצלי הרגשתי שבכל קושי אחר בחיים

היו איזשהן ברירות להתמודד

ובמלחמה הזאת פשוט לא היה.. כי תפקודית איכשהו הסתדרתי אבל בנפש לא יכלתי לעמוד בזה.ולא היתה ברירה

אבל מקבל. לגמרי שגם במצבים אחרים זה יכל לקרות

שכתבתי היה לי בראש מצב סטנדרטי של אחרי לידה לא מצבים יותר מאתגרים

אבל סליחה . מקבלת את ההערה

את יודעת כמה זה קשה? כמה אנחנו קורסות? כמה אנחנו לא שורדות? לא חשבתי שאני מסוגלת לזה ואני בהחלט לא מסוגלת לזה..

וואלה ביטס אותי התגובה שלך.. וגם מנהסתם בעלך לא מגויס, נכון? ככה מרגיש מההודעה.

שזה לא נסיון של הנה היה קשה ונהייתי מסוגלת

זה לקרוס להתיאש להשבר להתפרק אלף פעם

ולא להיות יכולה אלף פעם

ובכל זאת האין ברירה גורם לנו כלפי חוץ להצליח ולתפקד ולהתמודד

עד ששוב נשברים

ושוב

וכן מבחוץ לא מבינים

וגם אלי היו פונים

וואי איך את עושה את זה

איך את יכולה

איך את מסתדרת

ולא טרחו לשאול לפני

את בכלל מסתדרת?

יכולה?

מסוגלת?

אם היו שואלים

התשובה היתה

לא

האמת שלא

אבל לאנשים לא קל לשמוע כזאת תשובה ולא יודעים איך להגיב עליה

אבל... חושבת שהגבת מאוד מהבטן

ומאמינה שמי שכתבה לא התכוונה לפגוע

זה רק חוסר מודעות

לי אישית יצא להתקל בזה מלא פעמים

אז חושבת שרק כדאי להגיב יותר בנחת כי בטוחה שזה בכוונה טובה

ועדיין זה מאד מאד קשה לקרוא או לשמוע, שוב ושוב שמבחוץ חושבים שאנחנו מסתדרות ובסדר ומתגברות ומתמודדות כשאף אחד לא מבין וגם לא רוצה להבין כמה אנחנו קורסות....

לאנשים נוח לחשוב שאנחנו גיבורות ולביאות ולא להבין שככ הרבה מאיתנו קורסות לתוך עצמינו באין ברירה....

אפשר לקרוס ועדיין להיות גיבורה

אפשר לקרוס ועדיין להתמודד

אפשר לקרוס ועדיין להסתדר.

אני חושבת שלכולם ברור שזה הכי קשה בעולם. שזה נורא וזה מפרק. ויכול להיות שמבחינתך זה יהיה התקופה הכי נוראית בחיים אבל ברמה העיקרון שגם אם יהיה לכם תהליך ארוך ארוך ארוך של שיקום זוגיות/עצמי. זה עדיין נחשב שהתמודדת.

מקווה שהתגובה שלי במקום הדבר האחרון שאני רוצה זה להחליש.. אני פשוט באמת חושבת שגם מי שבמצב נורא עדיין גיבורה.

וחיבוק ❤️❤️

מקווה שאתם מתחילים לראות את הסוף 

אבל אני בהכרח לא מסתדרת או מתמודדת

🤷

אנשים אוהבים לשאול מה נשמע, אבל לא אוהבים לשמוע את התשובה אם היא לא מוצאת חן בעיניהם. ויש להם גם הרבה ביקורת להעביר עליך.... וואלה מיציתי... אם אתם לא רוצים לשמוע באמת מה שלומי- גם אם שלומי ממש לא טוב, אז  אל תשאלו!! ובטח שאל תעבירו ביקורת על זה שקשה לי. ואל תעיזו לשאול אותי אם אני לא חושבת שכבר הייתי צריכה להתרגל. ואל תגידו לי שאני מזיקה רק לעצמי ולמשפחה שלי בזה שאני לא בטוב ככ הרבה זמן. מה אתם חושבים??? שזה כיף לי? שזה קל לי? שאני בוחרת בזה?? שלא הייתי רוצה להיות בטוב?

וואלה נמאס מאנשים באמת...

במיוחד שאנחנו עושים את ההקרבה הזאת בשביל כולכם אז מאיפה החוצפה לבקר ולהעיר ככה????

סליחה שיצאתי עליך

אנשים בלתי נסבלים.

עצוב לי לקרוא שבנוסף לקושי עוד מעיזים לדבר אליך ככה.

ואני חולה היום🤒

והייתי חולה גם לפני שבוע🤒

וזה מהסטרס. בטוח.

אבל אני חושבת שזה בדיוק מהאנשים של אה את בדיכאון? מה הבעיה תצאי לריצה/ פשוט תהיי שמחה

יש אנשים עם אפס הבנה ואפס רגישות וסליחה הם פשוט מפגרים. אני באמת בהלם מהחוצפה. 

בפועל זה סוג הערות שאני שומעת לא מעט בכלל.. גם מאנשים נורמלים כביכול

הם לא מצליחים להבין..

ובפן הרגשי, אני מרגישה שמפספסים פה בענק את הקושי

שכולם מניחים שהקושי הוא טכני

וא ז אומרים

כן גם בעלי בקושי נמצא בבית

כשהקושי העיקרי הוא הריגשי

ובזה בכלל לא מתעניינים או ושאלים או מתייחסים

מניחים שהתרגלתי

חחח

אין לזה חוקים ....

האמת מ2 מבחינתי כבר כל ילד נוסף זה היה לא נורא...

לדעתי המעבר בין אחד לשניים הוא המשמעותי..

ל3? ל4? ל5? ל6?

בכלל לא רואה שינוי בעומס

רק בכביסות... גם באוכל. הם כמו ציפורים אצלי לא אוכלים הרבה

והם נולדו די צפופים... אל תילחצי! לאנשים יש מה להגיד על כל דבר...

בע''ה שיהיה גם לנו קל המעבר

@אביול בעלי בצבא בעקבות המצב

לא הייתי סומכת שמה שיהיה, יהיה בסדר.

אלא כדאי להכין את הכלים.

זה לא משנה איזה מספר לידה,

לחוות לידה ולטפל בתינוק ולתפעל ילדים נוספים, במיוחד שאין גדולים שיכולים להושיט יד, זה קשוח ממש תמיד.

לעשות את זה לבד, לדעתי האישית זה בלתי אפשרי.

אני במקומך הייתי דואגת לעזרה (אינטנסיבית ובתשלום מכובד) ולא אומרת לעצמי שאהיה מסוגלת להתמודד עם זה.

אנונימית יקרה, בעצם החשש האמיתי שלך שמתחבא מאחורי החשש שכתבת בפתיחה הוא זה שבעלך בצבא.

לעבור לידה כשהבעל מגויס, ולא משנה איזו מספר היא, זה קשה מנשוא! ובאמת שזו סיבה מספקת בפני עצמה לחשוש.

אז באמת כדאי מעכשיו ליצור רשת תמיכה לאחרי הלידה - משפחה, שכנים, בייביסיטריות וכו', כדי שכמה שיותר תצליחי לעבור את התקופה הזו בקלות יחסית ❤️

וקושי שונה לחלוטין

הלואי שיש לך במי להיעזר

חיבוק יקרה וגיבורה

כי זה ממש קשה להסתדר לבד אחרי לידה ועוד עם 2 קטנים

יש לך משפחה ללכת אליה להתחלה?

או מערך עזרה בסביבה שלך-

בישולים?

לתאם מראש עם נערה שתבוא להיות איתך יום יום אחה''צ. להתחלה

מישהי שתאסוף את הגדולים מהמסגרות

נקיון וכלים וכו -לקחת גם

ואגב יש גם מימון לחלק מהדברים למגוייסות!

תבררי את זה!!

בבריאות ובקלות!!!

בטמת זה נותן הרבה כוחות האושר הטהור הזה..

לגבי החששות- זה מעולה, יש להם תפקיד-

להכין אותך לאירוע

וכשמתכןנננים טוב וכמובן עם שמחה ולא שנהיית כבר חרדה,

אז זה מעולה!

למשל להקפיא ארוחות

אותי הציל 10 קופסאות קטנות של קציצות ברוטב במקפיא

ואז צהריים או ערב אני מכינה קוסקוס או פסטה

מחממת קציצות

וכולם שבעים ומרוצים.

לחשוב על דברים שנפשית יעשו לך טוב

עזרה חיצונית של נערה

אפשר אפילו מישי בכיתה ו שתעזור לך בשעת המקלות

לדאוג לטרמפולינה או ערסל ניענוח

שאם התינוק מאוד לא רגוע אפשר לשים אותו שם

שלא יבכה ותוכלי להתפנות לגדולות

להתכונן לתקופת המשכב לידה

לקרוא את הפוסטר של בהתהוות על משכב לידה

ממש מכניס לראש של ירח דבש עם התינוק

להנות ממנו

להנות מהתקופה

להיות עם הגוף שלך ולא נגדו

לא להילחם בו שיתאושש כבר ויהיה רגיל

אלא לתת לגוף ולנפש את הזמן

לברר על מעגלי אימהות בשכונה

יש כל מיני כאלה של המתנסים לאחרונה

וראלי יכול להיות נחמד, למי שמתאים לה..

וכו וכו

סליחה על האורך וכתיבה התכליתית אבל מקווה שיעזור...

באופן אישי התפעול של הבית אחרי הלידה השלישית לא היתה לי קשה להסתדר,

אלא התפעול אחרי הלידה הרביעית- היה מאוד מאתגר..

אבל האמת ב"ה בנפש דווקא הייתי במקום הרבה יותר טוב וזה הדבר שמרגיש לי חשוב בהסתכלות לאחור

הייתי הרבה יותר בגישה של להנות מהתקופה

ולא לתקתק כמו בשלישית,

וזה בזכות הרבה חששות שהיו לי וגרמו לחשוב ולהתכונן לזה טוב..

והתפעול בבית היה מאתגר מאוד ובסדר, זה עובר..

במחשבה לאחור הייתי צריכה לקחת יותר עזרה

ויותר לשחרר כשהיא עובדת ולנוח.

בע"ה בקלות ובבריאות, לידה קלה ותינוק בריא!!!!

ופתאום חושבת- חלילה שום מילה לא נכתבה כנזיפה,

טוב שאת כותבת

טוב שאת מודעת

טוב שאת מתכוננת ומתייעצת

מאחלת לך הרבה טוב!

לפעמים אנחנו שוכחות את הבסיס הפשוט שלידה זה אושר גדול וילד יהודי חדש זה שמחה גדולה!

בהריון יש הורמונים של חרדה ( אם אני לא טועה- זה דווקא כדי שהגוף לא יפתח צירים לפני הזמן)

ובלידה מגיעים הורמונים של שמחה!(כדי שיהיה חלב וכח לקום בלילות)

אז זה קשה  ובלתי אפשרי לחשוב עם ההורמונים של ההריון על אחרי הלידה.

בוודאי שזה טוב לקחת את החששות למקום של הכנה לתקופה שאחרי, אבל יחד עם זאת לזכור שכרגע אנחנו נפשית לא שם.

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

שלא הוא אמר שהם בסדר גמור

לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.

זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..

לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.

חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת. 

כמה סטרס.

יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.

הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.

לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.

Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.

כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."

במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.

הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה

שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.

ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.

עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...

בהצלחה!!

הצוות כרגע קצת מוזר

לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'

לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.