לי דווקא הילד השני היה הכי קשה, בשלישי דווקא הכל התחיל לזרום..

אל תלחצי מהאמירות האלה, כל משפחה והקשיים שלה והאופי של הילדים שלה. תחשבי מחשבות טובות - שיהיה לך תינוק רגוע וחייכן, שתהיה לכם הרבה נחת ממנו ושהגדולים יותר יהנו ממנו. מחשבה יוצרת מציאות

אני בהריון השני..

מה היה קשה בלידה הזאת?

כמובן אם מסכימה לשתף..

אין דבר כזה הכי קשה והכי קל

בכל תינוק שמגיע יש רגעים קלים ויש רגעים קשים

את תלמדי איפה ובמה בעיקר את פוגשת קושי ותלמדיצלאט לאט איך את יכולה להתנודד איתו או להעזר או להפחית ולהקל עליו

ואת תלמדי איפה את מרגישה בטחון ויכולת ומסוכלות

אחרי כל לידה לומדים את כל המערכת מחדש

וזה בכלל לא קשור לאיזה מספר זה

וגם את בשלה ומודעת יותר

תנסי לחשוב מעכשיו גם לאור נסיון העבר

מה עזר לך בפעמים קודמות

מה יכל לעשות לך טוב גם עכשיו

מה איתגר אותך בעבר

מה יכל לאתגר אותך עכשיו

ואיך תתמודדי?

ועזבי שמועות

זה לא מועיל בכלום

ואם תאמיני להם זה מה שיספר לך את הארוע

לא המציאות

אז אל תיכנסי לדמיונות האלו

זה בסדר לחשוש

כי כל שינוי ועוד בסדר גודל כזה, גורם לחשש

אבל אין כללים וזה שהיה למשהי ככה

לא מחייב אצלך.

יכולה לומר שאני שמעתי שהמעבר מ1 ל2 קשה בהרבה מ0 ל1 ואני עכשיו עם שניים קטנים והרבה יותר קל לי מאשר אחרי הלידה של הבכורה.

זה תלוי בכ"כ הרבה נסיבות.

ועוד משהו- זה תלוי הרבה גם בהסתכלות. לקראת הלידה הראשונה חשבתי הרבה על איזה קשה זה לגדל תינוק, איך אני אסתדר וכו' וכו' ולקראת הלידה השניה עשיתי שינוי וחשבתי רק- איזה חמוד זה תינוק קטן, איזה כיף יהיה עם שניהם וציפיתי לו בהתרגשות ואני חושבת שהעמדה הנפשית שלי אחראית להרבה מההבדל

אל תאמיני לאף אחד.

לקראת לידה שנייה אמרו לי 2 הכי קשה

לקראת לידה שלישית אמרו לי 3 הכי קשה

ועכשיו לקראת לידה רביעית אומרים לי אין, אין יותר קשה מ4

אז כנראה שזה איזה משפט שחובה להגיד לאישה לקראת לידה ולא משנה איזה מספר 😅

אז אני לא יכולה לספר לך אם שלושה ילדים זה הכי קשה

בכל אופן, כנראה האמירות האלה הגיעו מהעובדה שהילד השלישי כאילו מפר את האיזון - עד עכשיו היו שני הורים ושני ילדים וגם שתי ידיים לכל הורה, אז היה קל יותר להסתדר. עכשיו מגיע הילד השלישי, אבל לא נוסף עוד הורה בהתאם וגם לא עוד יד... אז כאילו זה הכי קשה.

אבל למעשה לכל אחד קשה משהו אחר - יש כאלה שהילד הראשון מערער אותם, יש כאלה שבילד השני לא מבינים איך אפשר לחלק את האהבה לשניים, יש כאלה שנוחתים עליהם תאומים בלידה השלישית , ויש כאלה שחושבים שכבר עברו את כל הקשיים האפשריים, ופתאום בילד העשירי מגליל קושי חדש...

והאמת היא שכל לידה מפרה את האיזון שנוצר במשפחה עד כה. ובכל לידה צריך לסדר מחדש את כל חלקי הפאזל, עד שמגיעים לשלמות הנכונה. ולכן אחרי כל לידה יש קושי מסוים, שבדרך כלל מתאזן באיזשהו שלב.

הכי חשוב לבוא בגישה חיובית:

איזה כיף, שלושה ילדים זו כבר משפחה של ממש!

איזה כיף שלילדים יהיה עם עוד מישהו לשחק (ולריב ), ולא יצטרכו להסתמך רק זה על זה!

איזה כיף שיהיה תינוק חדש לגפף ולנשק ברוך...

שיהיה בשעה טובה ובקלות! ❤️

שילדתי ת3 הבת הבכורה הייתה בת שנתיים וחצי כלומר 3 תינוקות תרתי משמע

דווקא ה3 הייתה לי הכי קלה הכי נהנתי ממנה גידלתי הכי בנחת וברוגע כי את די כבר מכירה מה את רוצה ומה לא וגם פינקתי את עצמי בדברים לנוחות שלי

קיצר אל תקשיבי לכל מה שאומרים..לי אישית הכי קשה היה המעבר מ0 ל1 והכי קל היה המעבר מ2 ל3

מקווה שיהיה כמו לך, כמעט אותם הפרשים

יש נחת מסוג אחר..ככה גם לאחותי היה

מאחלת לך לידה קלה וגידול של הילדים בנחת

יכולה להגיד לך שאצלי הגידול של השלישי היה הכי קל טכנית ונפשית וזה מאוד מאוד הקל (לא כי הוא היה יותר קל אלא כי אני כבר ידעתי לעשות את זה יותר טוב ולהלחץ פחות מכל דבר..)

כן היה יותר מאתגר ללמוד איך להעסיק שניים קטנים במקביל להנקה/ החלפת טיטול/ שעות שהוא על הידיים.

אבל לומדים תוך כדי תנועה, מה מתאים לכל שלב ולכל אחד. ובעז"ה משתדלים לזכור שזו ברכה גדולב ובעז"ה כשהם יגדלו זה יהיה המתנה הכי גדולה בשבילנו ובשבילם!

עליה מבחוץ היא נראית קשוחה

וכשזה מגיע אז מגיעים גם הכוחות

ויש רגעים קשים ויש רגעים טובים

וגודלים מזה בלי סוף

תשאלי את כל הנשים שהבעל שלהן במילואים אם הן היו חושבות שהן מסוגלות לזה לפני שהכל קרה.. והנה הם בסיטואציה ולא פשוט אבל מתמודדים

כי צריך להזהר

לכל אחת חוויה שונה

בוודאי שלא דמיינתי שאי פעם אהיה מסוגלת לדבר כזה

ובסוף נכון זה בנה יכולת ומסוגלות להמון דברים הרגשתי אלופת העולם לפעמים חח

אבל זה לא בדיוק היו רגעים קשים והנה מתמודדים ומתרגלים ומסוגלים

זה לא

פשוט לא

לגבי אחרי לידה ועוד ילד או נסיון דומה זה נכון

לומדים מתרגלים מקבלים כוחות מתמודדים ויכולים

אבל מול המילואים

פשוט לא עובד ככה

לפחות לא לי

לא תמיד מתרגלים/ מקבלים כוחות/ מתמודדים

לפעמים נמצאים בסיטואציה קשה מדי וטובעים

רק שאצלי הרגשתי שבכל קושי אחר בחיים

היו איזשהן ברירות להתמודד

ובמלחמה הזאת פשוט לא היה.. כי תפקודית איכשהו הסתדרתי אבל בנפש לא יכלתי לעמוד בזה.ולא היתה ברירה

אבל מקבל. לגמרי שגם במצבים אחרים זה יכל לקרות

שכתבתי היה לי בראש מצב סטנדרטי של אחרי לידה לא מצבים יותר מאתגרים

אבל סליחה . מקבלת את ההערה

את יודעת כמה זה קשה? כמה אנחנו קורסות? כמה אנחנו לא שורדות? לא חשבתי שאני מסוגלת לזה ואני בהחלט לא מסוגלת לזה..

וואלה ביטס אותי התגובה שלך.. וגם מנהסתם בעלך לא מגויס, נכון? ככה מרגיש מההודעה.

שזה לא נסיון של הנה היה קשה ונהייתי מסוגלת

זה לקרוס להתיאש להשבר להתפרק אלף פעם

ולא להיות יכולה אלף פעם

ובכל זאת האין ברירה גורם לנו כלפי חוץ להצליח ולתפקד ולהתמודד

עד ששוב נשברים

ושוב

וכן מבחוץ לא מבינים

וגם אלי היו פונים

וואי איך את עושה את זה

איך את יכולה

איך את מסתדרת

ולא טרחו לשאול לפני

את בכלל מסתדרת?

יכולה?

מסוגלת?

אם היו שואלים

התשובה היתה

לא

האמת שלא

אבל לאנשים לא קל לשמוע כזאת תשובה ולא יודעים איך להגיב עליה

אבל... חושבת שהגבת מאוד מהבטן

ומאמינה שמי שכתבה לא התכוונה לפגוע

זה רק חוסר מודעות

לי אישית יצא להתקל בזה מלא פעמים

אז חושבת שרק כדאי להגיב יותר בנחת כי בטוחה שזה בכוונה טובה

ועדיין זה מאד מאד קשה לקרוא או לשמוע, שוב ושוב שמבחוץ חושבים שאנחנו מסתדרות ובסדר ומתגברות ומתמודדות כשאף אחד לא מבין וגם לא רוצה להבין כמה אנחנו קורסות....

לאנשים נוח לחשוב שאנחנו גיבורות ולביאות ולא להבין שככ הרבה מאיתנו קורסות לתוך עצמינו באין ברירה....

אפשר לקרוס ועדיין להיות גיבורה

אפשר לקרוס ועדיין להתמודד

אפשר לקרוס ועדיין להסתדר.

אני חושבת שלכולם ברור שזה הכי קשה בעולם. שזה נורא וזה מפרק. ויכול להיות שמבחינתך זה יהיה התקופה הכי נוראית בחיים אבל ברמה העיקרון שגם אם יהיה לכם תהליך ארוך ארוך ארוך של שיקום זוגיות/עצמי. זה עדיין נחשב שהתמודדת.

מקווה שהתגובה שלי במקום הדבר האחרון שאני רוצה זה להחליש.. אני פשוט באמת חושבת שגם מי שבמצב נורא עדיין גיבורה.

וחיבוק ❤️❤️

מקווה שאתם מתחילים לראות את הסוף 

אבל אני בהכרח לא מסתדרת או מתמודדת

🤷

אנשים אוהבים לשאול מה נשמע, אבל לא אוהבים לשמוע את התשובה אם היא לא מוצאת חן בעיניהם. ויש להם גם הרבה ביקורת להעביר עליך.... וואלה מיציתי... אם אתם לא רוצים לשמוע באמת מה שלומי- גם אם שלומי ממש לא טוב, אז  אל תשאלו!! ובטח שאל תעבירו ביקורת על זה שקשה לי. ואל תעיזו לשאול אותי אם אני לא חושבת שכבר הייתי צריכה להתרגל. ואל תגידו לי שאני מזיקה רק לעצמי ולמשפחה שלי בזה שאני לא בטוב ככ הרבה זמן. מה אתם חושבים??? שזה כיף לי? שזה קל לי? שאני בוחרת בזה?? שלא הייתי רוצה להיות בטוב?

וואלה נמאס מאנשים באמת...

במיוחד שאנחנו עושים את ההקרבה הזאת בשביל כולכם אז מאיפה החוצפה לבקר ולהעיר ככה????

סליחה שיצאתי עליך

אנשים בלתי נסבלים.

עצוב לי לקרוא שבנוסף לקושי עוד מעיזים לדבר אליך ככה.

ואני חולה היום🤒

והייתי חולה גם לפני שבוע🤒

וזה מהסטרס. בטוח.

אבל אני חושבת שזה בדיוק מהאנשים של אה את בדיכאון? מה הבעיה תצאי לריצה/ פשוט תהיי שמחה

יש אנשים עם אפס הבנה ואפס רגישות וסליחה הם פשוט מפגרים. אני באמת בהלם מהחוצפה. 

בפועל זה סוג הערות שאני שומעת לא מעט בכלל.. גם מאנשים נורמלים כביכול

הם לא מצליחים להבין..

ובפן הרגשי, אני מרגישה שמפספסים פה בענק את הקושי

שכולם מניחים שהקושי הוא טכני

וא ז אומרים

כן גם בעלי בקושי נמצא בבית

כשהקושי העיקרי הוא הריגשי

ובזה בכלל לא מתעניינים או ושאלים או מתייחסים

מניחים שהתרגלתי

חחח

אין לזה חוקים ....

האמת מ2 מבחינתי כבר כל ילד נוסף זה היה לא נורא...

לדעתי המעבר בין אחד לשניים הוא המשמעותי..

ל3? ל4? ל5? ל6?

בכלל לא רואה שינוי בעומס

רק בכביסות... גם באוכל. הם כמו ציפורים אצלי לא אוכלים הרבה

והם נולדו די צפופים... אל תילחצי! לאנשים יש מה להגיד על כל דבר...

בע''ה שיהיה גם לנו קל המעבר

@אביול בעלי בצבא בעקבות המצב

לא הייתי סומכת שמה שיהיה, יהיה בסדר.

אלא כדאי להכין את הכלים.

זה לא משנה איזה מספר לידה,

לחוות לידה ולטפל בתינוק ולתפעל ילדים נוספים, במיוחד שאין גדולים שיכולים להושיט יד, זה קשוח ממש תמיד.

לעשות את זה לבד, לדעתי האישית זה בלתי אפשרי.

אני במקומך הייתי דואגת לעזרה (אינטנסיבית ובתשלום מכובד) ולא אומרת לעצמי שאהיה מסוגלת להתמודד עם זה.

אנונימית יקרה, בעצם החשש האמיתי שלך שמתחבא מאחורי החשש שכתבת בפתיחה הוא זה שבעלך בצבא.

לעבור לידה כשהבעל מגויס, ולא משנה איזו מספר היא, זה קשה מנשוא! ובאמת שזו סיבה מספקת בפני עצמה לחשוש.

אז באמת כדאי מעכשיו ליצור רשת תמיכה לאחרי הלידה - משפחה, שכנים, בייביסיטריות וכו', כדי שכמה שיותר תצליחי לעבור את התקופה הזו בקלות יחסית ❤️

וקושי שונה לחלוטין

הלואי שיש לך במי להיעזר

חיבוק יקרה וגיבורה

כי זה ממש קשה להסתדר לבד אחרי לידה ועוד עם 2 קטנים

יש לך משפחה ללכת אליה להתחלה?

או מערך עזרה בסביבה שלך-

בישולים?

לתאם מראש עם נערה שתבוא להיות איתך יום יום אחה''צ. להתחלה

מישהי שתאסוף את הגדולים מהמסגרות

נקיון וכלים וכו -לקחת גם

ואגב יש גם מימון לחלק מהדברים למגוייסות!

תבררי את זה!!

בבריאות ובקלות!!!

בטמת זה נותן הרבה כוחות האושר הטהור הזה..

לגבי החששות- זה מעולה, יש להם תפקיד-

להכין אותך לאירוע

וכשמתכןנננים טוב וכמובן עם שמחה ולא שנהיית כבר חרדה,

אז זה מעולה!

למשל להקפיא ארוחות

אותי הציל 10 קופסאות קטנות של קציצות ברוטב במקפיא

ואז צהריים או ערב אני מכינה קוסקוס או פסטה

מחממת קציצות

וכולם שבעים ומרוצים.

לחשוב על דברים שנפשית יעשו לך טוב

עזרה חיצונית של נערה

אפשר אפילו מישי בכיתה ו שתעזור לך בשעת המקלות

לדאוג לטרמפולינה או ערסל ניענוח

שאם התינוק מאוד לא רגוע אפשר לשים אותו שם

שלא יבכה ותוכלי להתפנות לגדולות

להתכונן לתקופת המשכב לידה

לקרוא את הפוסטר של בהתהוות על משכב לידה

ממש מכניס לראש של ירח דבש עם התינוק

להנות ממנו

להנות מהתקופה

להיות עם הגוף שלך ולא נגדו

לא להילחם בו שיתאושש כבר ויהיה רגיל

אלא לתת לגוף ולנפש את הזמן

לברר על מעגלי אימהות בשכונה

יש כל מיני כאלה של המתנסים לאחרונה

וראלי יכול להיות נחמד, למי שמתאים לה..

וכו וכו

סליחה על האורך וכתיבה התכליתית אבל מקווה שיעזור...

באופן אישי התפעול של הבית אחרי הלידה השלישית לא היתה לי קשה להסתדר,

אלא התפעול אחרי הלידה הרביעית- היה מאוד מאתגר..

אבל האמת ב"ה בנפש דווקא הייתי במקום הרבה יותר טוב וזה הדבר שמרגיש לי חשוב בהסתכלות לאחור

הייתי הרבה יותר בגישה של להנות מהתקופה

ולא לתקתק כמו בשלישית,

וזה בזכות הרבה חששות שהיו לי וגרמו לחשוב ולהתכונן לזה טוב..

והתפעול בבית היה מאתגר מאוד ובסדר, זה עובר..

במחשבה לאחור הייתי צריכה לקחת יותר עזרה

ויותר לשחרר כשהיא עובדת ולנוח.

בע"ה בקלות ובבריאות, לידה קלה ותינוק בריא!!!!

ופתאום חושבת- חלילה שום מילה לא נכתבה כנזיפה,

טוב שאת כותבת

טוב שאת מודעת

טוב שאת מתכוננת ומתייעצת

מאחלת לך הרבה טוב!

לפעמים אנחנו שוכחות את הבסיס הפשוט שלידה זה אושר גדול וילד יהודי חדש זה שמחה גדולה!

בהריון יש הורמונים של חרדה ( אם אני לא טועה- זה דווקא כדי שהגוף לא יפתח צירים לפני הזמן)

ובלידה מגיעים הורמונים של שמחה!(כדי שיהיה חלב וכח לקום בלילות)

אז זה קשה  ובלתי אפשרי לחשוב עם ההורמונים של ההריון על אחרי הלידה.

בוודאי שזה טוב לקחת את החששות למקום של הכנה לתקופה שאחרי, אבל יחד עם זאת לזכור שכרגע אנחנו נפשית לא שם.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈