וגם מאד הגיוניות.

שלא תרגישי לרגע שזה מחשבות אסורות.

ההריון הזה מרצון?

אולי לחשוב על התוצאה המיוחלת שאת מחכה לה. אפילו לספור כל יום ביומו ולהיות עסוקה בלעבור אותו בשלום ולשרוד.

אל תשכחי שאחרי שליש ראשון אמור להיות יותר טוב.

וכן, הריון רצוי ומיוחל מאוד!

אבל אחרי הפלה בשבוע מתקדם, אז אני מאוד פסימית.

(זוכרת שההריון שנפל גם הרגשתי לא טוב, וחשבתי לעצמי "איזה מסכנות מי שגם לא מרגישה טוב וגם בסוף זה לשווא..." וזה בדיוק מה שקרה לי.

אז עכשיו אני גם סובלת וגם קשה לי לחשוב על התוצאה המיוחלת, סוג של הכחשה כדי שלא יכאב יותר ממה שכואב.

הן קיימות, ומעצבנות מאוד.

אבל בעיקר עייפות פסיכית, מין תחושה שלא מצליחה להחזיק את הגוף בכלל.

בנוסף לכאב הראש ובחילות..

אז בונג'סטה עוד יותר מעייף ומתשיש..

את מכירה את זה מהריונות קודמים? מה עזר לך אז?

לא זוכרת מצב כזה שאני כ"כ כ"כ מפורקת.

מיום חמישי בצהריים לא מתפקדת בכלל...

בד"כ בהריונות סובלת מעייפות, אבל בעיקר לקראת סוף היום.. עכשיו זה כל הזמן.

קבעתי לי מחר תור טלפוני לרופא.. יש לי השבוע בדיקות דם שגרתיות של תחילת הריון. אבקש ממנו להוסיף עוד דברים בגלל המצב כרגע.

אחרי לידה אישה מביאה קורבן חטאת, שהוא קורבן על חטאים בשוגג, למיטב ידיעתי.

כי גם אם איש  אמרה בכל הכוונה שהיא לא מוכנה לעבור שוב את הסבל הזה - זה לא נחשב לה כמזיד, כי היא לא במצב חשיבה הגיוני.

וגם תחילת היריון, ובעצם כל ההיריון, הוא מצב שיכול להביא למחשבות לא הגיוניות - או הגיוניות אבל שנובעות מהרגש ולא משיקול דעת.

אז אל לנו לשפוט את עצמנו על מחשבות כאלו.

באמת הגיוני שיהיו לך מחשבות חרטה, כי באמת-באמת קשה לך עכשיו. זה לא אומר שזה מה שאת חושבת באמת.

אחרי הלידה שתהיה בע"ה ואחרי זמן התאוששות מספק - תוכלי לבחון בהיגיון וביישוב הדעת את מחשבותייך, ואז אולי באמת תגיעי למסקנה שלא נכון לך ללדת עוד ילדים.

אבל עכשיו - תרפי. תהיי עסוקה בהרגע, במצב הנתון, בלי לחשוב מה היה אילו. נסי לחשוב מה יכול להקל עלייך. רמז: נקיפות מצפון ורגשות אשמה זה לא מהדברים שיקלו עלייך... וכשיש רגעים קטנים טובים - להשתדל להודות עליהם ולהעצים אותם ככול האפשר ❤️

וזה הריון שרצינו והתפללנו מאוווד

אבל היום עם בעל מגוייס שבהריונות מחזיק את הבית, לצערי המחשבה הזאת עלתה.

ואז אני אומרת לעצמי, די כ"כ רצית הריון, תתבגרי.

ובעלי אומר שבכל הריון אני אומרת שזה ילד אחרון מהסיבה הזאת, אבל ב"ה שאני שוכחת אחרי..

בקיצור מבינה אותך כ"כ כ"כ כ"כ. ואסור לשפוט אף פעם.. 

חיבוק גם לך

ובע"ה שיעבור בקרוב ממש

לי לא היו הרהורי כפירה..

אבל היו לי מחשבות נוראיות..

שה' יקח אותי או את העובר ..

מרוב סבל...(זה גם נשמע נורא)

זר לא הבין זאת ..

אני גם חוויתי הפלות לפני

אחחח זה כל כך נורא התקופה הזאת..

נוראית..

מי שלא סובלת כמונו לא תבין לעולם.

גם לי היה מצפון תמיד על איך שאני מדברת ובעלי אמר לי 2 דברים שאחכ המצפון נעלם.

אין שופטים אדם בשעת צערו

לפום צער אגרא.

הכל בסדר. גם רבקה אמנו זעקה לה' כאשר סבלה בהיריון עם עשיו ויעקב...

אנחנו בני אדם. ושיש סבל בלתי נסבל לא בודקים (נראה לי) בשמים מה אנחנו אומרים מרחמים עלינו ...וזה גם ממתיק את הדינים.

אני איתך מזדהה מתפללת שזה יגמר צ'יקצ'אק

בהצלחה יקרה וגיבורה

יעודד אותך אם לי היו מחשבות כאלה לא רק בהריון, אלא גם אחרי הלידה בשלב מסוים?

ואז זה מרגיש בכלל נורא, כי התינוק כאן בשביל להישאר, והוא יקר ואהוב, אבל לפעמים העייפות וחוסר התפקוד כל כך קשים שעולות מחשבות כאלה האם זה בכלל שווה, בשביל מה היה צריך את זה, מה היה חסר לי עד עכשיו, ובעיקר איך ממשיכים עוד יום במצב הזה.

וזה עובר. בסוף הכל עובר, איך שהוא ה' נותן כח לעבור יום יעוד יום, שבוע ועוד שבוע, עד שיש הקלה, ונשארים עם המתנה הכי שווה שיש.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...