קודם בניית בית שני הקימו מזבח והעלו עליו קרבנות, לאו דווקא פסח.

עיין בספר של הרב קלישר, מה שכתב בזה.

ובין כך - מרן הרב קוק זצ"ל, שהוא בתרא פוסק שצריך דווקא מקום המזבח וכולו במדוייק. עיי' משפט כהן תשובות צ"א, צ"ב.

נ.ב.

כמובן, אם חסדי התכוון שתהיה כזאת התעוררות שיגיע נביא ויצביע על מקום המזבח, או שכשיטת ראשוני אשכנז, המקדש ירד משמיים - נשמח מאוד להקריב.

לא יודע אם הוא נחשב בתרא ביחס לרב קלישר. אבל הרב קלישר גם טוען שניתן לחשב המיקום.

והיום יש שעסקו בנושא וזיהוהו.

אלא שאנן קא חזינן, שהכותל מערבי ש"הולכים להתפלל לעומתה", אינו הכותל מערבי של ההיכל, אלא הכותל המערבי החיצוני של הר הבית ואין לנו מושג היכן הכותל המערבי של היכל.

ממילא תירוצו לקושיא לא עוזר לנו.

אם כי מאז מצאו ראיות אחרות למיקום.

אה בסדר, ראיתי כי בעיר הקודש והמקדש ח"ה , הצליח למצוא המקום, ואזלא לה הקושיא.

ובפרט שהרב קוק הציע שדין מיקום המזבח זה לכתחילה, ומה שדחה מתיישב..

הרב כתב שגם אם יטען הטוען שמזבח בגודל מלא זה לכתחילא ובדיעבד כשר מזבח קטן בתוך השטח, זה רק כשיודעים לכוון את כל השטח ואיננו יכולים לדעת.

אין תח"י עיר הקדש והמקדש לראות מה כתב.

הן ממורי ורבי מרן הגר"א שפירא זצוק"ל (בע"פ) והן ממרן הגר"ש גורן זצוק"ל (בהקלטה) שמעתי כדברי מרן הרב זצ"ל בזה. (שבזה התנבאו בקול אחד, אע"פ שכידוע היתה בינהם מחלוקת גדולה בכלים הלגיטימיים לפסיקת הלכה, שאחת ההשלכות של המחלוקת היא השאלה האם יש בכלל שטח בהר הבית שאפשר לוודא שאינו מחנה שכינה).

זה מה שכתבתי, ועל זה הרב ציקוציסקי תירץ איפה שהפנתי.

🙂

התודעה החילונית היום רחוקה אלפי שנים מעבודת הקרבנות

ועדיין חנכו שוב את המזבח ועבודת הקרבנות.

בבית ראשון, חוץ מזה שבישראל כל הזמן עבדו עבודה זרה, ביהודה משלמה עד זמן חזקיהו זבחו בבמות, אז עכשיו יבטלו את בנין המקדש.

יש מצוות עשה לבנות ברמב"ם ועוד מצוות לגבי קרבנות כמו פסח, ולפי הראב"ד מצווה נפרדת לבנות מזבח.

עזוב אותך מכל מיני הוגי דעות אמוניים, תתחבר להלכה.

כל סוגיה שנויה במחלוקת אתה מברר ובוחר לעצמך קו וזה הופך להיות הוראה כללית לכל העולם כולו ו"עזוב אותך מכל מיני חולקים"

עכ"פ גם מבחינה פרקטית אי-אפשר לבנות בית מקדש על אפם ועל חמתם של החילונים

רש"ר חורב

בשנות קדם היו ימים, אשר בברכה הזאת (בונה ירושלים) לא העתירו על אדות שיבת ציון ובנין ירושלים, רק על דבר ההחזקה של מנת גורל ישראל הכללית — ובמקום ההוא נחתמה ברכת המזון, אשר גם עתה נכלה אותה עם אמירת ״אמן״ — אולם ישראל בגולה הלך, ירושלים נחרבה, המקדש נשרף, ורק ההבטחה הנאמנה על בנין עיר הקדש והמקדש היא נשארה לנו בעצם תומה — והנה באה עת, אשר בה דמיון כוזב ורוח רעה לבשה רבים מאחינו אז, עד כי אלה, תחת להביט על ההבטחה הנאמנה הזאת בלב נכון בקרבנו, כי אמנם תבוא בעתה ע״י תפלה ותחנונים, לקרב את הגאולה, גם לשאוב ממעין התקוה הנאמנה הזאת: ״נחמה אמץ הרוח״ ״וכח״, לחיי ההוה שלנו״, מבלי שים לב על כל זה, התחרו כמה נלהבים בעמנו זמן לא רב אחרי חרבן הבית השני, למהר ולהחיש את הבטחת ה׳, שהיא דרושה להתאמת ולהתקיים רק ע״י ה׳ בעתיד, והמה חשבו תועה, כי בכחם ועוצם ידם ואמצעים חיצוניים, יוכלו להביאה לפועל בחזקה — ולדאבון לבבנו, בגלל הדמיון הכוזב הזה, על שדמות עיר ״ביתר״ ועל במותיה נפלו חללים חללים למאות ולאלפים מאחינו בני ישראל ופגרי החללים האלה היו מושלכים שנים רבות כדומן על פני השדה וקבורה לא היתה להם — להיות אות איום ונורא לבני מרי ולמוסר שדי גם בעד אלה, שנשארו בחיים חיתם, למען יקיימו מאז את השבועה שהשביע ה׳ את עמו בגולה (לבל יעלו בחומה), לבל יעפילו עלות בחזקה, לבל יחישו את הגאולה, בטרם תבוא עת לחננה, ולא ע״י גבורת ימינם ומלחמת אנשים —

וכאשר עברו ימים רבים, והנה קבלו באחרונה את הרשיון לקבר את המתים האלה — אז תקן רבן גמליאל ובית דינו ביבנה את הברכה, להוסיף אל הברכה ע״ד בנין ירושלים ושיבת ציון גם את ברכת הטוב והמטיב (ברוך כו׳ הטוב והמטיב), והברכה הזאת נשארה לזכר עולם, בתור אזהרה חמורה, בעד דורות בני ישראל, למנוע אותם מדמיון כוזב ותעתועי מרד כאלה, גם היא תביע אמר את הרעיון הנעלה והנאמן: להניח ביד ה׳, בידו לבד, את כל העתיד שלנו.

ה׳ אלקינו לבדו, אבינו מלכנו, בוראנו, גואלנו יוצר כל התכוננות חיינו קרוב אלינו בחסדו בתור: רוענו, רועה ישראל, הוא לבדו, הנקדש והנערץ ביעקב, הוא האל הקדוש ובכל זאת הנהו המביט על כל צרכינו, המלך הטוב והמטיב לכל (האל), הוא לבדו, אשר בכל עת בעבר כמו בהוה היטיב עמנו, לו נקוה, כי הוא ייטיב לנו גם בעתיד ויגמול בעדנו את מנת גורלנו (הוא הטיב כו׳ הוא גמלנו כו׳) (בעד אבל יש במקום ההוא הוספה, ראה הלאה), כי מידו לבד, רק מיד ה׳, נקוה ונחכה הצלה והצלחה, ברכה וישועה, רחמים וחיים ושלום וכל טוב (הצלה כו׳). הוא הרחמן לבדו, אשר ימלוך עלינו לעולם ועד (הרחמן הוא ימלוך). הן את רצונו לבד הלא יעבדו השמים והארץ (הרחמן יתברך), את גדלו יכירו וידעו בכל דור ודור, וע״י מנת גורלנו וחיינו תבוא האונושית להכרת ה׳ ולרוממות גדולתו הכללית (הרחמן ישתבח). הוא לבדו זן ומפרנס ומברך אותנו לעולם. הוא לבדו יביא לפועל, את אשר הבטיח לנו בעתיד ועוד (הרחמן יפרנסנו, הרחמן ישבור, הרחמן ישלח ברכה, הרחמן יזכנו כו׳).

אבל ימחקו אותם.

רק אגיד שלולא מרד בר-כובא ומסירות נפשם ורבי עקיבא בראשם, לא היה נשאר כלום מתורה שבעל פה כלל, בגלל גזירות הדת הדרסניות של הדריינוס.

לא מבין וכואב מאוד מאוד, שרב לא מכיר בזה. נתלה פשוט בטעות ובורות היסטורית שלו, אם כי טעות חמורה וזלזול גמור במוסרי נפש הקדושים שלולא הם לא היה לרב הזה בכלל תורה שבעל פה להתעסק בה.

ההיסטוריה הנוכחית גם מטפחת על פניו שהתנגד לציונות ולרב קלישר ונטבחו מיליונים בשואה בגרמניה.

איך אתה מעז להביא את דבריו בלי סיוג או בושה.

זה דברים מעוותים ומכאיבים מאוד.

אשריך, אשריך שזכית, שאתה יודע הכל, שאתה מבין בכל הסוגיות ויודע להכריע מי טוב ומי לא, אשריך שאתה יודע היסטוריה יותר טוב מכולם, ברור שיותר טוב מכל גדולי עולם החרדים, אשריך שכולם לידך בורים בהיסטוריה ונתלים בטעויות ולא מבינים כלום ברגע שהם לא מתאימים לנרטיב שלך - עם כל הגאונות האדירה של הרש"ר בהיסטוריה של עמ"י ובהיסטוריה כללית

ואוי לנו שאנחנו כאלה חוטאים מעוותים שאנחנו מצטטים גדולי עולם בלי בושה, אוי לה לבושה ולחרפה שאנחנו צריכים להתבייש בכך.

מאן סליק לעילא ואתא? אתה יודע מה היה קורה בלי מרד בר כוכבא? יש לך נבואה או רוה"ק או שאתה רואה מסוף העולם ועד סופו? או שמדובר בהיקש שכלי שכל דרדק יכול להבין ובאמת תימה עצומה איך כולם כאלה טיפשים?

בבקשה, תקים מדינה, תילחם מול צה"ל, מצדי תפוצץ גם מסגד או שניים, אולי אתה צודק וזאת הדרך הנכונה, היות וראינו שאתה יודע היסטוריה והלכה והשקפה הרבה יותר טוב מחלק לא מבוטל מגדולי הדור, אז אולי הצדק איתך

לכלות את הכל והצליח כמעט לגמרי.

יש מקורות תלמודיים והיסטוריים לכך.

המרד מנע את זה וגרם לפריחת תורה שבעל פה. הרומאים לא התעסקו בחופש הדת שלנו אחרי זה.

דבריו הם זלזול גדול במאמצי מרד בר-כוכבא ומצווה לסייג ולהגיד שטעה.

לא אמרתי להילחם בצה"ל וכו'. אמרתי שצריך שהחיילים יהיו בצד הנכון של ההיסטוריה ולא משועבדים לדבר שמשעבד אותם.

אין לי בעיה מהותית עם הנרטיב ההיסטורי שאתה מציע, גם אין לי משהו אישי נגד הרעיון שצריך לבנות את בית המקדש

הגם שהזוהר אומר ששני בתי המקדש כיוון שהיו מעשי ידי אדם לא החזיקו וביהמ"ק השלישי כיוון שירד משמיים יחזיק לעד - אבל אני מתאר לעצמי שיש כל-מיני דרכים להבין וליישם

העניין הוא שאתה מדבר בוודאות מוחלטת על דברים שצריך להיות בעל רוה"ק כדי לדעת

וכל מי שלא מסכים איתך טועה ומטעה חוטא מחטיא

והגם שאנחנו רואים שיש סיעה מכובדת של גדולי עולם מכובדים שיש להם נרטיב אחר, בין אם הפוך, בין אם מסויג יותר, כל מי שלא מסכים איתך טועה ומטעה חוטא ומחטיא, ובכלל בלתי-נסבל שיש מישהו שחושב הפוך, ולוּ רק היו עושים כולם כפי מסקנתך מהסוגיה, ועוד שצריך להתבייש על כך שאני בסך-הכל מצטט דברי מי שגדול ממני בהרבה כי בעצם שומה עליי להיות יותר חכם וצודק ממנו, אף אם אה"נ יש לנקוט אולי בדרכם של אחרים כמו הראי"ה זצ"ל או גישות ביניים, צר לי אבל אני לא מבין את החשיבה הזאת, ואני לא חושב שזאת מידה טובה.

אותו דבר גם לגבי תפילין כל היום, חצי מהאחרונים מסתייגים, יש בראשונים קצת עמימות, אמנם יש שאילתות שאפשר להסיק ממנו מה שאפשר להסיק אבל מסתבר שכל אותם אחרונים, כמובן גם רוב רובם של הפוסקים בני זמננו, מבטלים מצווה דאורייתא טועים ומטעים? פשוט אתמהה, לא יודע מה לומר.

אבל אם אנחנו כבר כאן אולי באמת כדאי לפתוח את הנושא של מאי ציונות?

מבלי ללכת רחוק לכיוון של סאטמר שהשואה היא עונש על הציונות (ומי יודע? מאן סליק לעילא ואתא? אבל נעזוב את זה)

כמה פעמים ניסו לעלות לא"י בלי הצלחה? אתה מכיר את הסיפור על מקדש יוליאנוס?

ב-19 ביולי 362 הגיע יוליאנוס לאנטיוכיה, בדרכו למסע מלחמה כנגד הפרסים. הוא מצא זמן להפגש עם ראשי הקהילות היהודיות ושאל אותם, במעמד שריו, מדוע אינם מקריבים קורבנות לאלוהיהם. הוא ידע את התשובה, אך הייתה נחוצה לו בקשה פומבית. היהודים ענו שאינם יכולים להקריב כל עוד בית המקדש אינו קיים. בתגובה השביע אותם הקיסר (לפי ההיסטוריון בן הזמן, גרגוריוס איש נזיאנזוס):[1] ”לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם”.[2]

דיווח אמין של איש צבא רומאי מספר על רעידת אדמה לילית שבעקבותיה ניצת חומר דליק (אולי גזים שהצטברו במחסן תת-קרקעי והתפוצצו כתוצאה מפליטתם בתוך הררי פסולת במקום אטום) וגרם לשריפה גדולה בשטח הר הבית.[11] ייתכן גם שיד נוצרי הייתה בהצתה, שלא הייתה מידי שמיים, כמו מבנים הלניסטיים רבים שבנה יוליאנוס ושהוצתו.[12]

מקור היסטורי בלתי תלוי מצביע על כך שהייתה רעידת אדמה בי"ח באייר בשנת 363, דבר המצביע על האפשרות שאכן בית המקדש נהרס ברעידת אדמה.[10][15]

///

כמה יהודים נהרגו בא"י לעומת בשאר העולם אחרי השואה? או באמריקה? אם מדינת ישראל לא הייתה מוקמת, אתה חושב שהייתה שואה באמריקה? חשבנו שעם מדינת ישראל לא יהיו פוגרומים, "לעולם לא עוד", והנה אנחנו רואים במו עינינו ובדורנו שהכל תלוי בקב"ה וברצונו נתנה לנו וברצונו נטלה ממנו כתוצאה מהרמה הרוחנית

מבלי לדבר על מה שמפא"י חילנו את התימנים ועדות המזרח בכוח ושהיו זורקים תפילין מהאונייה בשם יהדות שרירים חדשה, מי ידע מה זה בכלל חילוני במרוקו / תוניס לפני קום המדינה? (או כי"ח)

ב"ה לא אלמן ישראל והקב"ה מרחם עלינו וגם זיכה אותנו לשבת באיה"ק ואכן מצווה גדולה לעלות לכאן במיוחד עם כל ההתבוללות והעניינים בחו"ל ולא בהכרח סותר את הרש"ר כי זאת הייתה שיטתו של הרב ברויאר ז"ל

אבל מכאן ועד לדחוק את הקץ? בהצלחה

(זה הכינוי שלו)

תשאל מעצם שריפת בית המקדש השני. האם אחרי זה היה כדאי לבנות?

אני עונה לך כן. כשיש אפשרות מעשית לעשות את זה, עושים, וצריך להשתדל להגיע לשם. יש מקורות, כמו בספרות ההיכלות, שאפילו היה סוג של מקדש במרד בר-כוכבא. לא בטוח שנכון היסטורית, אבל בטוח שאפו לבנות.

תמיד יהיו מכשולים, אבל אלו המצוות, ובמיוחד מצווה גדולה כזאת.

כמו בכל מצוה, יש מכשולים, אבל מנסים להתגבר עליהם.

אם יש דברי נביא כמו ירמיהו והשבעים שנה, אז אסור להמרות, אבל במקרה רגיל עושים ומשתדלים.

כמה מכשולים היו לעלות לארץ ביישוב הישן והחדש, אבל מתגברים עושים את המצווה כנגד כל המצוות.

ברור שהציונות חייבת להיות לא רק ארצית אלא גם רוחנית, וחלק מזה בנין המקדש.

בארה"ב רוב העם היהודי מתרחק.

בארץ רוב העם מסורתי ומתחזק.

נעזוב את זה שהוא מלביש את דעתו על המקורות בלי שום ראיה ובלי שום הכרח,

הוא אשכרה כותב בין היתר על ר"ע- "אשר בה דמיון כוזב ורוח רעה לבשה רבים מאחינו אז", "התחרו כמה נלהבים בעמנו זמן לא רב אחרי חרבן הבית השני", " והמה חשבו תועה, כי בכחם ועוצם ידם ואמצעים חיצוניים".

במקור (תרגום מילולי)

כאשר האשליה מביאת הרעה (unseliger Wahn), [שאומרת ש]במקום להשקיף על ההבטחה בתפילה ובתקווה, וממנה לשאוב נחמה ואומץ וכוח לשרוד את העניין - [יש] להביא לפועל את העתיד המובטח על-ידי הקב"ה, אשר אמור יהיה להתגשם רק על ידו, בכוח עצמם ובאמצעים חיצוניים בכוח הזרוע

אין "התחרו כמה נלהבים"

אין "רוח רעה"

דמיון כוזב הוא יותר כמו: אשליה מביאת רעות, או מצערת ביותר

(schlimme Auswirkungen habend, Unheil bringend, verhängnisvoll; unglückselig

having bad effects, bringing misfortune, disastrous; unfortunate

in höchstem Maße beklagenswert = ראוי לבכות עליו ביותר)

"למנוע אותם מדמיון כוזב ותעתועי מרד כאלה" -> במקור "למנוע אותם מטעות דומה"

(Verirrung = "הליכה בכיוון הלא-נכון", או הליכה לאיבוד, או שגיאה)

///

אין כאן "הלבשת דעתו על המקורות בלי שום ראיה ובלי שום הכרח" אלא פרשנות סבירה שנשענת על הנרטיב שמרד בר כוכבא לא היה רעיון מוצלח וברכת הטוב והמטיב תזכורת לכך שגורלנו ביד ה' לבדו, אין כאן משהו מהפכני או פורץ דרך

@חסדי הים מתעקש ומתעקש שהמרד היה הדבר הכי טוב שקרה לעם היהודי, שוין, אולי יש גם צדדים בעד הנרטיב הזה

אבל לומר שכל מי שחושב אחרת הוא בוגד, טועה, שזה פשוט עד כדי טמטום ואי-אפשר להבין אחרת מבלי להיות עיוור, זה פשוט לטאטא מתחת לשטיח מיליון מימרות חז"ל, מדרשים, התייחסויות יותר מאוחרות, וחומר היסטורי שמצדד בנרטיב השני

לא שדחוף לי להכריע מה נכון, מה שמפריע לי זאת גישה מזלזלת שמתיימרת לדעת הכל, חסרת אינטגריטי, המעידה על הרמה של הדוגל בה,

"לפי האמת אני צריך לכתוב דברים חריפים מאוד אבל ימחקו אותם" זה רציני?

"דברים מעוותים"

"בורות היסטורית"

באמת זה פשוט ביזיון ואני לא מבין איך אפשר להוציא דברים כאלה מהפה בכלל. מה זה משנה בכלל אם הנכון הוא לעשות מעשה בפועל כדי להביא את הגאולה או להתעסק רק בתפילה, עוד לפני דת או הלכה, רמה בסיסית אנושית של לכבד ת"ח בין אם המסקנות שלך בסוגיה הן כאלה או אחרות ובאמת כבר נמאס לי לשתוק על ביזיון ת"ח

שיר השירים רבה

"רבי אוניא אמר: ד' שבועות השביען, כנגד ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים. הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת. ויש אומרים: אחד בימי עמרם. ואחד בדורו של שמד. ואחד בימי בן כוזבא. ואחד בימי שותלח בן אפרים. שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת. והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה, כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל. מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה. מפני מה? שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, על שעברו על הקץ ועברו על השבועה."

אבל בסדר, יש לנו נרטיב אולטימטיבי, ואין בכלל משמעות למקורות סותרים,

אולי אסור לי לצטט את ר' אוניא בלי סיוג? אולי אני צריך להתבייש על זה? פעם הבאה שאלמד מדרש רבה אדאג להתמלא בבושה וכלימה. צר לנו על אלה שנטבחו בשואה אבל מאות האלפים שנשחטו במרד בר כוכבא, מרד התפוצות, מרד הרקליוס? נע, לא מעניין. אין מה לעשות אלה המקורות, אפשר לקבל אפשר להסתייג אפשר להסתמך על מקורות הפוכים. אבל להגיד שהנרטיב ההפוך לא קיים זה פשוט לשכתב את ההיסטוריה והמקורות.

יפה קול שם

מפני מה שלא האמינו בה'. שהוא יוציאם ביד חזקה. וחפצו לעלות בחזקה. ולא בטחו בישועתו כי הקב"ה יושיעם בחסדו אבל בטחו בזרועם וחרבם כי תושיעום:

עץ יוסף שם

ושלא יעלו חומה. לשון זה הוא מפסוק (יואל ב, ז) כאנשי מלחמה יעלו חומה, והכוונה שלא יעלו כולם ביד חזקה, ורצה לומר ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לארץ ישראל, אלא שלא יעלו יחד ביד חזקה (רש"א) שחלילה לנו זאת, עד יערה רוח חסד ממרום וישלח ישועה על ידי משיחו, ובהרשאה מן מלך יושב מרום, ועיין לקמן פ"ח סימן י"א ועיין פרק קמא דיומא (ט, ב):

עבודה זרה י"ח ע"א

תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש

מהרש"א שם

ושא"ל אני אומר לך דברים של טעם שגזירת שמים להמליך אותה ואת אמרת לי מן השמים ירחמו לסמוך על הנס לעסוק בתורה ברבים וס"ת בחיקך שאף אם יעשו לך נס מנכין לך מזכיותיך כדאמרינן בעלמא.

בן יהוידע שם

ונראה לי בס"ד דרבי יוסי בן קיסמא הוכיחו על אשר עוסק בתורה בפומבי וגורם לגרות בו את הדובים ולהרגו וגם גורם שריפה לספר תורה ואם יסמוך על הנס אינו רשאי [בסוף מעלה שבגלל הזכות של מעות פורים היה רשאי לסמוך על הנס בחסידותו.]

וכמו שאמרתי אני מכיר גם בשיטה ההפוכה, הנה ציטוט של הראי"ה זצ"ל בנושא,

"מרבי עקיבא אורן של ישראל אשר בשמו אתם נקראים בבחינת איגודכם, היו נא מכוונים לשלשת הסימנים המציינים לנו לדורות את קדושתו העליונה, שהם: ראשית - אהבת התורה עד לכדי מסירות נפש... הדעה היסודית שסם החיים של האומה ומכון גאולתה אין לו תוכן אחר כי אם זאת התורה שהיא "חיינו ואורך ימינו". השנית - ההכללה "כולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא". פלגים רבים הולכים וזורמים... אבל הכול בא מתוך אותו הים הגדול, תורתו הכוללת של רבי עקיבא... השלישית - היא מדת רבי עקיבא המיוחדת, שהיא מתעוררת עכשיו בזמן צמיחת הישועה, להיות לנו לאור עולם, התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחייה לישראל וארצו."

וזה בסדר גמור, יש כאלה שדוגלים בציונות מעשית יש כאלה שמביעים הסתייגות מעניינים מסוימים (ועכ"פ מפעולות קיצוניות שבהחלט לפחות לחלק יש סלידה מהן עקב הניסיון ההיסטורי) ואין שום בעיה. לא נראה לי שהקב"ה בא בטרוניא עם מי שמבטל דעתו למי שגדול ממנו בין אם זה הראי"ה זצ"ל או כאלה עם גישות שונות. ובוודאי אפשר לקדם שיטה מסוימת בהתבסס על המקורות או המסורת או דעת תורה. אבל להתייחס בזלזול (כולל אלה שמזלזלים בראי"ה זצ"ל) זה פשוט מעיד על חוסר תרבות.

והתורה היה מוכרח, ויש עשרות מקורות על כך בחז"ל וההיסטוריה.

אין שום מקום לביקורת על כך. הם 'אוהבי ושומר מצותי' כהגדרת המדרש. במיוחד שאדריינוס היה שליט רשע מדוכא ועריץ.

מי שמדבר על חללים קדושים ככה שהתקוממו על דיכוי, אין לזה מקום ואף חמור מכך.

לגבי האם היה ראוי לקדם את המשיח או לא. היה בזה מחלוקות כבר בין רבי עקיבא לרבי יוחנן בן תורתא.

לגבי היחס לשלטון היה מחלוקת בין רשב"י תלמידו של רבי עקיבא לרבי יהודה.

ניתן לבקר עד איפה מושכים את הקו של ההשתדלות ועד איפה המלחמה צריכה להימשך ומה היעדים ואפשר אפילו לטעון שנפלו חללים מיותרים, אבל לזלזל ככה בצורה בוטית וחריפה, ביהודים קדושים שהתקוממו על דיכוי דתי וגופני, אסור להגן על דברי חירופין אלו ומצוה לכתוב בכל ספר שזה מודפס שזו טעות גמורה וחמורה ובכך להועיל לנשמת הנפטר.

בסופו של דבר יש הלכה ומצוות וצריך לקיים אותם בלי קשר להשקפה. לבנות את המקדש זה מצווה.

זה לא קשור להאם עכשיו נביא את המשיח ותיקון העולם או לא שאפשר להתווכח על זה מבחינה השקפתית.

לא יודע מי המתרגם ומי הסמיך אותו להיות המתרגם, אבל הוא הבעיה.

יישר כח על המקורות.

יש לי שתי הערות חשובות, בעז"ה מחר.

סתם דוגמה אקראית להתחרבשות התרגומים:

תרגום 1892: "עתיד לבוא" שהוא תכלית הגלות, ואשר מובטחים אנחנו כי כן יקום וכן יהי, אבל לא נוכל בפועל ידים להביא את העת הדגולה הזאת, רק נקוה ונחכה לה;

החדש: "אך אין בכוחנו להגשימו למעשה בעצם ידינו"

האנגלית:

For this future, which is promised us in the glorious predictions of the inspired prophets, whom God raised up for our ancestors, we hope and pray; but actively to accelerate its coming were sin, and is prohibited to us

במקור: אין לנו רשות

///

אני אוהב את התרגום הישן, הוא מאוד מליצי ונעים לקריאה אבל בהחלט מדי פעם יש דברים שהוא מוסיף מעצמו

וצריך גם להבין את הקונטקסט, התרגום הישן משתמש בעברית מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים לכן "דמיון כוזב" אינו גנאי בהכרח אלא פשוט תרגום מילולי (שאפשר לשפר כי יש בזה ניואנסים ויש מקומות שהתרגום באמת מפספס), גם "התחרו כמה מתלהבים" אינו בהכרח בקונוטציה שאנחנו מייחסים, אבל שוב כמו שאמרתי יכולים בהחלט להיות דברים מדיליה ואפשר לראות מדי פעם איך המתרגמים מושכים משפטים לכיוון מסוים, או מקרים שבהם התרגום נותן תחושה קיצונית בעוד המשפט המקורי לא כזה

לגבי הסוף- חשבתי על זה. מה שבעיקר הפריע לי זה ה"כוחם ועוצם ידם" שנאמר בהקשר שלילי במקורו בפסוק. וכן "רוח רעה", שגם אם נפרש אותה כמו אצל שאול, להגיד את זה על ר"ע בעייתי.

לגבי מה שרציתי להעיר (יש לי כמה הערות, אבל אכתוב רק שתיים):

1. בכללי, אני לא מתחבר לגישה של "יש הרבה דעות ואי אפשר להכריע מי צודק". אני חושב שצריך לחקור ולברר ובסוף לתת מקום לכל דעה (מבוססת), אבל רק את המקום שלה ולא יותר. לחקור ולברר מה נקודת האמת שלה ולקחת אותה ולהבין איפה היא לא נכונה/לא שייכת/חסרה.

הכלים לכך הם מגוונים. לדוג'- מי בעל הדעה. עד כמה היה גדול בתורה ובמגוון מקצועותיה, אישיותו, תלמידיו ועוד. עד כמה הדעה מבוססת על מקורות מרכזיים ובלי דוחק. האם היא אובייקטיבית או שבאה כקונטרה למשהו ולכן מוקצנת (בכוונה או שלא). האם כשמסתכלים מלמעלה על הרבה שנים אפשר לראות שהדעה הזו ממשיכה מהלך רוחני אמוני והסטורי. עד כמה הדעה מתאימה עקרונית להלך הרוח התנ"כי. האם היא רק מתגוננת או גם עושה "המתקה". ועוד ועוד דברים. גם מה שאכתוב בסעיף הבא.

2. כששאלו את הגרי"ד סולובייצ'יק איך הוא הולך נגד אבותיו ותומך בציונות, הוא ענה משהו בסגנון של "כי הקב"ה פסק כמותם".

יתכן שיש כמה הסברים, אבל לפעמים המציאות מבררת מהו הנכון (אפשר גם-איזו דרך הקב"ה בחר). ממה שאני רואה, הרבה פעמים יש עקשנות להיאחז בדעה מסויימת כ"מסורת" למרות שכבר רואים שהיא דחוקה (לדוג' בהלכה- התכלת של ראדזין).

הבעיה היא לא רק הטעות, אלא שההיאחזות בעבר מונעת להתקדם ליעדים חדשים. לדוג'- הלימוד הישיבתי הקלאסי, עם כל חשיבותו, הוא לא המטרה, ובכל זאת הוא העיקרי כבר הרבה מאוד שנים.

הפסקה הראשונה - כן אני מסכים איתך אפשר לעדן את זה. אבל כמו שראינו במדרש שיר השירים אכן יש האשמה שלא בטחו בה' ובישועתו. לאו דווקא כלפי ר"ע שברור שכוונותיו טהורות. אלא כלפי המהלך הכללי ורוח המורדים שבהחלט זכו לביקורת על התנהלותם (לא תסעוד ולא תכסוף כו').

1. אם אני לא טועה יש מהר"ל וגם אחד הפרשנים על הירושלמי שאומרים שהתורה מתקיימת בשני רבדים. הרובד האחד הוא הרובד השמיימי כלומר קודם מתן תורה. הרובד האחר הוא הרובד הארצי כלומר הלכה למעשה.

ברמה הרעיונית-עקרונית, אלו ואלו דברי א-להים חיים הגם שהם סותרים חזיתית. גם דעת ר' יוסי הגלילי שמותר עוף בחלב וגם דעת רבנן שאסור. כל עוד הם נאמרים בהסתמך על מקורות מוסמכים, ש"ס מדרש ראשונים כו'.

ברמה המעשית ברור שצריך לבחור קו מסוים. האם לתמוך במדינת ישראל או לא? האם להתגייס? האם להשתתף בפוליטיקה? אלה הרבה שאלות שבסוף צריך לקבל החלטה מה לעשות איתן למרות ריבוי הנרטיבים.

וכאן יש כמה בעיות. בתור מי שאינם גדולי עולם קשה להכריע בסוגיות האלה. אותי אישית כולם משכנעים. גם "ויואל משה" מביא טיעונים מאוד חזקים וגם הראי"ה וגם הרש"ר, אני לא במדרגה שאני יכול להכריע אובייקטיבית מי צודק ומי לא. אני כן יכול להכריע ברמה הסובייקטיבית להחליט מה אני עושה בכך שאני נתלה בדבריהם של גדולים תוך קיום "עשה לך רב". זאת תוצאה שנובעת גם מכמה השתכנעתי והתחברתי אישית לדברים, גם הקשר תרבותי-חברתי. אם הייתי נולד בקריית יואל אז 99% שהייתי סאטמר. מה לעשות?

הרבה מהמבחנים שהעלית אין לי יכולת לתת לגביהם תשובה חד-משמעית. האם הראי"ה זצ"ל גדול יותר מהרב אלחנן וסרמן הי"ד? אין לי שמץ של מושג באמת. המקורות שהתעמקתי בהם, לכאן ולכאן, חזקים ומשכנעים. המציאות בהחלט יכולה לתת כיוון כללי, לצורך העניין סאטמר טענו שמדינת ישראל היא מעשה שטן ותקרוס מהר מאוד, והנה בינתיים אנחנו כן. אותו דבר לגבי התכלת של רדזין, או העובדה שלימוד ישיבתי קלאסי אינו מתאים לכולם, אבל אני לא חושב שבכך שהיא מאשרת חלק מגישה אחת (באופן שמתנגד לגישה אחרת), אז כל הגישה ההיא נכונה ומדויקת בכל פרטיה, ואין מקום לביקורת של הגישות האחרות או ביצוע "עדכונים". 

ניקח את הסוגיה במכתב מאליהו ג' "בעניין סמינריון למורים שבו מכינים לקבלת תואר אקדמי".

הנה, בבעיה עיקרית זו, הוא תוכן ההפרש שבין שיטת החינוך של פרנקפורט לשיטת החינוך של הישיבות.

פרנקפורט- התירה את המדע והכניסה את הלימוד בוניברסיטה לכלל ה"לכתחילה" של החינוך. המחיר ששילמו בעד זה, היה שנתמעטו מספר גדולי התורה בין חניכיהם, ואפילו מאלה שלמדו תורה בישיבות ליטא ופולין ואת המדע באשכנז, רק מעטים מאוד מהם (ממש נער יכתבם ואולי פחות אפילו מזה) אשר נהיו ללומדים גדולים. אמנם הרויחו בזה אשר מספר המקולקלים אצלם היה קטן מאוד, ואם כי בעצם טהרת ההשקפות בנוגע לאמיתותה הגמורה ממש של שיטת התורה הק', במקום שהמדע סותרתה, היה ליקוי קצת על ידי איזה שותפות משונה, דאפשר לצרף סתירה ממשית בלב אחד, מכל מקום כמעט כולם נשארו מקיימי מצווות במסירות נפש, וכמה מהם זהירים מאוד אפילו בדקדוקי מצוות.

אבל שיטת הישיבות - להעמיד למטרה יחידה, לגדל גדולי תורה ויראת שמים כאחד, ובשביל זה אסרו את האוניברסיטה לחניכיהם, כי לא ראו שום עצה איך לגדל גדולים בתורה, אלא אם כן ירכזו את כל מגמת חניכיהם אך לתורה בלבד. אמנם, לא נחשוב שלא ידעו מראש כי בדרך זה ח"ו יקולקלו כמה, מאשר לא יוכלו לעמוד בקיצניות זו, ויפרשו מדרכה של תורה, אמנם זהו המחיר אשר ישלמו בעד גדולי התורה ויר"ש אשר יתחנכו בישיבותיהם. כמובן, שהם עומדים על המשמר לעשות מה שאפשר לתקן את אשר לא יוכלו להישאר בני תורה, אך לא בדרך אשר תמשוך אחריהם את השאר. למשל, אלה שהוכרחו להניחם לצאת, ראו במקצת שיישארו חנוונים או שאר עניינים שאינם מקצוע, אשר איננו צריך הכנה וגם אין מושך את הלב של התלמידים. אבל אלה אשר חפץ לבבם היה ללמוד מקצוע, וכל שכן אשר בחרו במקצוע אקדמי לא טיפלו בו כלל, שלא לקלקל את האחרים משום תיקונו של זה. ושמעתי שסמכו את זה לאמרם ז"ל: "אלף נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה, אמר הקב"ה בזה אני חפץ". וגם מזכירים את דברי הרמב"ם ז"ל: "ימותו אלף סכלים וייהנה מהם חכם אחד."

יוצא שהויכוח לגבי הלימוד הישיבתי אינו רק פרגמטיקה אלא שאלה כבדת משקל עד מאוד. אפשר לשאול את פרנקפורט איך הם מוותרים על גדולי תורה? ואת הישיבות, איך לא חסים על נפשות שיוצאות לתרבות רעה? קטונתי כי אני לא רואה דרך להכריע ברמה האובייקטיבית. רק ברמה המעשית אני תולה עצמי ברבותיי שהציעו דרך ביניים פחות או יותר.

הלך הרוח התנ"כי - אתה יודע, אני מתאר לעצמי שלירמיהו בזמנו קראו שמאלני בוגד... אז מה אני מבין. מה שאני מבין מהתנ"ך זה שהכל תלוי ברצון ה' ביחס למעשינו כולל הקיום של עם ישראל על אדמת ישראל. זה הרושם שלי. אבל אפשר גם ללכת לכיוונים שמשלימים את התמונה באופנים שונים. ונראה שאם הכל היה כזה ברור לא הייתה מחלוקת כלל ועיקר. בקיצור אני חותר לכך שברוב המקרים פשוט אין לי כלים להכריע ואני לא אוהב לסמוך על עצמי. במהלך החיים הייתי משוכנע בכל-מיני דעות והתבדיתי. לא שזה רע כי זה חלק מתהליך למידה. פשוט זה לימד אותי לא להיות דוגמטי אלא פתוח לשינויים. אם כי ברור שהלכה למעשה אנחנו אמורים לברר לעצמנו דרך ולדבוק בה, גם אם צריך לעדכן מדי פעם.

עכ"פ גישה שאומרת "רש"ר במקום ראי"ה אינה משנה", חורה לי. וגם להיפך.

2. מטבעי אני שמרן למדי, זאת תכונת אופי די קבועה (Big Five). יש חידושים שאני מוכן לקחת עליהם אחריות אבל יש כאלה שלא. להקים בכוח הזרוע את בית המקדש זה לא יעד שאני מסוגל לקבל עליו אחריות בהתחשב בריבוי המקורות הסותרים.

אוצר החכמה?

השאלה היא האם ההתנגדות לעצם המעשה או להתנהלות.

אלו ואלו דברי אלהים חיים- אגע רק בעניין של מדרשים בהקשר לזה.

המציאות מורכבת, השאלה היא מה המבט המרכזי ומה הצדדיים.

כלומר מה נכון אובייקטיבית ומה נועד בשביל מטרה מסויימת (סתם לדוג' בימינו- שיטת חב"ד מחזקת את האמונה במשיח). יתכן גם שצריך חלק מהעם ככה וחלק ככה (לדוג' שחלק יהיו חרדים גם אם זו השקפה לא נכונה/מדוייקת, כי אחרת לא היה מספיק לימוד תורה בעמ"י).

אני חושב שיש דרכים לבדוק איזו דרך נכונה ומי גדול יותר (לפחות בהקשר הזה).

לגבי הדרך- אם ניקח את המכתב מאליהו שהבאת- שתי הגישות רואות את העניין כדיעבד, במקום לראות את הרווח המהותי שיש בלימודי החול (אני לא מדבר על הלמעשה שתלוי בעוד דברים, אלא עקרונית).

וכן אין נסיון להראות איך "מלוא כל הארץ כבודו", איך הקב"ה מתגלה דרך עולם החול.

בעיניי יש חסרון מהותי שמסתכלים על דברים כמכשול ולא כאתגר.

לגבי הרבנים-אחד מהדברים שדיברו אליי מאוד בראי"ה, עוד לפני שממש עסקתי בתורתו, זה שהוא היה מכיר ומחובר להרבה שיטות וזרמים ות"ח, ישנים וחדשים- לדוג' באחרונים חב"ד, גר"א, רמח"ל, אריז"ל, ר' נחמן, הנצי"ב. ר' ישראל מסלנט (אאלט), רב חיים מבריסק, הח"ח ועוד.

זה משתקף גם בגדולי תלמידיו שהיו מעולמות שונים אבל התחברו אליו- הרב חרלפ והרב הנזיר.

בנוסף לכך- הרב היה גם פוסק, גם ראש ישיבה, גם מקובל, גם פילוסוף, גם איש מעשה. בעיניי זה מאוד מיוחד שפוסק הלכה כותב גם ספר כמו אורות הקודש.

כשאני מחבר את זה יחד עם הדברים שכתבתי מקודם לגבי הדרך, ויחד עם הסיפורים עליו שמלמדים על אישיותו ותכונותיו, יש פה בעיניי משהו שלם.

וממילא- גם מעבר לכך שנראה לי שההסבר שלו נכון אובייקטיבית- ברור לי שצורת ההסתכלות שלו עמוקה ופנימית יותר מהשאר. מבלי לזלזל או להמעיט מאף אחד.

לגבי ה"עדכונים"- אני לא חושב שלראי"ה עצמו הייתה בעיה לעשות עדכונים. גם צריך ללמוד מה בדיוק הייתה שיטתו. לפעמים מדגישים צד מסויים וצד אחר לא.

ושוב, אני לא טוען שבהכרח פירוש מסויים נכון והאחר לא, אלא שאחד הוא צדדי ונועד בשביל תועלת מסויימת, והבעיה היא שהוא הופך ל"דרך". אין לך דבר שאין לו מקום, הבעיה היא כשדבר חורג ממקומו.

וכמו שאמרת- בד"כ אדם נשאר איפה שהוא נולד. כלומר רוב האנשים לא באמת בודקים.

לגבי התנך- אני דיברתי על דברי ה' בתנך, על גדולי עם ישראל בתנך,

על העקרונות, על הרוח שמשתקפת ממנו- החיבור לארץ ישראל, חיבור לחיים, רצון לדביקות בה' פה בעולם (בניגוד לתקופה שאחרי ועד היום שמדגישים את הרצון לעוה"ב), פעילות מעשית, ועוד.

על 2 לא דיברתי.

א. המקור לציטוטים -> את הישן ואת האנגלית אפשר למצוא בספריא, את המקור אפשר למצוא באינטרנט (Neunzehn Briefe über Judenthum), את התרגום העברי החדש יש לי בבית

ב. אכן הראי"ה זצ"ל אומר באורות (אם אני לא טועה?) שזה שיש מחנות שונים בעם עוזר להגיע לאיזון גם בכך שאחד מאזן את השני וגם ברמה הלאומית הכללית יותר

ג. לגבי חול לכתחילה או דיעבד, זאת מחלוקת עצומה שתלויה בהבנת כמה סוגיות בקבלה ותמיהני אם אפשר להכריע בזה הכרעה חד-משמעית

גישת המתנגדים היא שהצמצום הוא כפשוטו (או עכ"פ מבחינתנו) לכן אין קדושה בחול (ואם יש אז היא לא נגישה) והקדושה היחידה היא בתו"מ. העובדה שאנחנו צריכים להתעסק בגשמיות זאת תוצאה של חטא אדה"ר. כלומר קללה ולא ברכה. ובמצב המושלם נוכל לשבת רגל על רגל על חוף הים וללמוד ריטב"א כל היום.

גישת החסידים היא שהצמצום לא כפשוטו (שוב, מבחינתנו) כלומר אנחנו יכולים למצוא גילויים של הקב"ה גם בחול שמוגדר כקליפת נוגה. אז מותר ומומלץ לחפש אותם אבל אין בקליפת נוגה ערך עצמי. יש גישות שונות לגבי כמה ולמה, בליקוטי מוהר"ן נ"ד למשל מובא שצריך להתעסק בחול כדי להוציא משם גילויים אבל רק בצורה חיצונית ומצומצמת (מידת ההסתפקות). ויש כאלה שיותר נותנים על זה את הדגש כמו חב"ד.

הראי"ה נוקט בשיטה עצמאית שהיא יוצאת מנקודת הנחה שהנפש הבהמית של עמ"י היא קדושה ויש קדושה נוכחת גם בחול. לכן העצמת הנפש הבהמית בהיתר ע"י כל העניינים החיצוניים גם בזה יש בירור קדושה באופן עצמי גם לאו דווקא כאמצעי גרידא.

להגיד לך מי צודק? וואלה אין לי מושג, תשאל אותי בעוד 60 שנה כשאני אהיה מקובל ואחלק ברכות

יש לי הערכה עצומה לראי"ה זצ"ל, זאת דמות מאוד ייחודית עם תורה מאוד ייחודית, מצד אחד הוא נטוע עמוק במקורות ומצד שני הוא גם מאוד מהפכן, אבל אני לא יכול להגיד לך האם התורה שלו עדיפה או נכונה יותר. יש לי גם רשימה אינסופית של שבחים על הרש"ר, ועל בעל התניא, ועל המהר"ל, אבל עדיין במקום מסוים אני מתחבר לאן שאני מתחבר (ולפעמים זה תלוי בזמן ובמצב הרוח. קצת פוסטמודרני אבל מה לעשות).

לגבי תועלת מהפירושים כן במקום מסוים אני מסכים כי שוב אנחנו קצת פוסטמודרניים ויש פה העניין של הבארות של השפת אמת כו'. אז יש הרבה נקודות למשל שגדולים מסוימים נותנים קונטרה לתופעה בעייתית, אבל זה לא בתור דרך אבסולוטית. למשל מה שנפש החיים מלין על זה שבמקום ללמוד גמרא מדרש כו' יש חסידים שלומדים רק מוסר כל היום (וכנראה נשארים אותו דבר). ובהחלט כדאי לתת את הדעת על הזה ולבחון עד כמה הדברים רלוונטיים, אבל שוב, אני לא רואה פגם בכך שמישהו הולך אחר רבו במקום לפתח דרך עצמאית, אין צורך שכל אחד באופן פרטי יגלה לעצמו את התורה מחדש, להישען על שיטה מסוימת גם בסדר כל עוד זה נעשה מתוך אמונת חכמים

תנ"ך - זה באמת נושא מעניין וחלק מהסיבה שאני פחות מתחבר לכל העניינים של עוה"ב גיהנם מיסטיקה כו'. אם כי, גם מתוך התנ"ך אפשר להוציא תובנות שונות, לצורך העניין הרש"ר בנה מערכת מאוד מאוד מקיפה ויציבה בלי "חורים" (ואני מתאר לעצמי שהוא ידע מה זאת רוח התנ"ך אם הוא מזכיר את זה כל הזמן) ועדיין אפשר להבין אחרת נושאים חשובים כמו א"י / גאולה טבעית / יחס לגשמיות

יש לי קצת מה להעיר, אבל זמן אין..

כיף לקרוא אותך, חזק וברוך

אני לא חושב שבהכרח יש מישהו טועה ומישהו צודק לגבי לימודי החול (ותפיסת הצמצום).

יש נשמות שמתאים להן ככה ויש נשמות שמתאים להן ככה ("נפש"), וזה תלוי גם במיקום ובמצב החומרי באותו זמן ("עולם").

וזה תלוי גם בתקופה ("שנה").

כמו שילדה בהתחלה צריכה רק לא להפריע להכנות לשבת, וכככל שהיא גדלה ככה היא יותר עוזרת עד שהיא כבר המובילה, ככה גם עם ישראל. ככל שאנחנו גדלים אנחנו יותר אנחנו יותר פועלים עם אל. וגם בתחום הגשמי.

והערה כללית- אתה דיברת לגבי התעסקות בעיסוקי חול (ועל זה הגבתי). הדיון המקורי היה בללמוד לימודי חול. לימודי חול (כשמסתכלים עליהם נכון), יכולים להביא לאהבת ה' גדולה כי רואים בהם את החכמה שבבריאה (לדוגמא).

אין הבדל מהותי בין התעסקות בעיסוקי חול לבין לימודי חול אותן שיטות שהזכרתי מתייחסות לזה אותו דבר

וכנ"ל גם אם אפשר להגיע לאהבת ה' מתוך לימודי חול הרי שמבחינת הגישה המתנגדית הרי שהקדושה הזאת עדיין "נעולה" מבחינתנו ברמה האובייקטיבית

אבל היא היא המחלוקת

בגישה המתנגדית זה בזבוז זמן ולמעשה אין מה להתעסק בכלל עם העוה"ז אלא רק בתורה כי אין בו קדושה (טכנית לכו"ע יש כי העולם חי מניצוצות הקדושה אבל לגישה הזאת הקדושה החבויה בעוה"ז אינה נוגעת לנו כלל)

הלכה למעשה חסידים יותר מחוברים לעבודה וביזנס, לומדים תורה עד גיל מסוים ויוצאים לעבוד

ומבחינת הליטאים זה דיעבד של הדיעבד

בעיניי יש כמה קשיים עקרוניים בגישות האלה.

כשקוראים לדוגמא את הרמבם בתחילת פרק ב ביסודי התורה, המבט הוא אחר. יש עולם, ודרך החוכמה שבו אפשר וצריך להתחבר לבורא ולהגיע לאהבתו. הגישה היא אחדותית יותר. פחות "מלחמה" עם העולם.

להתנתק מהעולם או לחילופין לתפוס אותו ככלי להעלאת ניצוצות גרידא, זה אמנם דבר שנצרך לפעמים, אבל לעשות מזה שיטה זה סוג של פספוס של המטרה לדעתי.

אפשר לחלק את הגישות לכאלה שהן קבליות וכאלה שהן לא

הרמב"ם מסתמא לא מבוסס קבלה אלא זאת שיטה עצמאית, כמו שיטות עצמאיות אחרות שהיו באותו זמן (למשל חסידות אשכנז)

לא יודע להגיד לך מה נכון כי גם בזמנו לא הכריעו את המחלוקת

יש לי אמנם תיאוריה שאומרת שבמקומות שהמצב הגשמי של עמ"י היה גרוע / חסר-תקווה, התפתחו תנועות ששמות דגש על מיסטיקה, עוה"ב, קדושה טרנסצנדנטלית (למשל: מזרח אירופה, חסידות אשכנז)

לעומת זאת במקומות בהם המצב הגשמי היה יחסית בסדר (ספרד בתור הזהב, מערב אירופה במאה ה-19, חלק מארצות ערב) היחס יותר מקבל ואוהד

בפשטות כשאנחנו נמצאים בא"י, וברמה חומרית טובה יחסית, אין הרבה מנוס מכך שתתפתח גישה שמחבקת את העוה"ז גם אם זה תהליך שייקח כמה זמן

שאפשר להסתכל על דברים בפשטות, ואין הכרח (ואדרבה, זה אפילו חידוש) לתפוס את העולם כמו שתי הגישות דלעיל.

לגבי הפסקה השניה- אני גם חושב ככה. ויותר מזה (וזה קשור לשתי הגישות)- אני מניח שהפירוש שנותנים לקבלה עצמה כגון לעניין הצמצום כפשוטו או לא גם מושפע מהדברים האלה (מה שגם אומר שההפרדה בין הרמב"ם לקבלה בעניין הזה והצגתם כשתי שיטות, אינה מוכרחת. וגם הרי ברור שגם לרב קוק יש ביאור בצמצום שמסתדר עם דברי האר"י).

עקרונית, אני לא מגדיר את זה כ"גישה שמחבקת את העוה"ז" כי אז זו גם גישה ששורשה במצב גשמי מסויים והיא מתחילה ממנו, אלא כגישה הרמונית, טבעית ועליונה שרוצה לגלות את הקב"ה בהכל ומציאות חומרית טובה רק מאפשרת את זה.

בפשטות, אי היכולת לגלות את הקב"ה בהכל, מכל סיבה שלא תהיה, היא המובילה לבנייה של תפיסה חלקית שמקטינה את היחס לעוה"ז, ואלו הגישות המחודשות.

וברור שהקמת מזבח תגרום למלחמה מול העולם הערבי. אני לא חושב שאפשר להלחם מולו כשעם ישראל מתנגד לזה. זה התאבדות נטו

להכרתי זה לא יקרה, כי התודעה החילונית היום רחוקה אלפי שנים מעבודת הקרבנות

אם היינו חשמונאים כל ה80% של העם הבריאים היו עוברים לצד שלנו.

אבל כמו שהיה קשה לעם ישראל להשליך את עול הגלות, כך קשה להם להשליך את עול החילונים.

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

זה נראה לי רק יגביר לי

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

בערב

אז אפשר לומר שכן.

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

שואף ליותר בע"ה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

הועברת לדף אחר

ותבין שהדרך של סמוטריץ', היא הדרך הכי יעילה לגייס חרדים.

אותו דבר לגבי הניצחון במלחמה - וינטר מדבר כגנרל, שנותן פקודה לכחות לזוז - והם זזים. הוא מעולם לא התמודד (וטוב שכך, אין גרוע מכך שקצינים נדחפים לתחום של הדרג המדיני) עם מכלול השיקולים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והאחרים. אין מי שדחף את נתניהו לכיווני הכרעה והמשך הלחימה בצמתים שונים, כמו סמוטריץ'.

פותרת את ההתלבטות...

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

מי שמכיר קצת יודע שסמוטריץ' הוא איש עשייה, ביצועיסט עם קבלות.

מי שמקשיב קצת (חפשו את השיחה שלו עם הרב חיים נבון, החל מדקה 50) יודע שלסמוטריץ' יש תוכנית סדורה איך לגייס את החרדים.

כמה נקודות שעלי עשו רושם, יש עוד, רוצו לשמוע שם:

• אין תשתית מתאימה. חייבים להקים מסגרות ובתי חייל מותאמים. ברגע שחרדים יראו שאחיהם מתגיייסים ויכולים לשמור על אורח חייהם זה יהיה התמריץ הכי גדול שיתגייסו עוד.

• חייבים חוק שיהיה מוסכם על ההנהגה של החרדים, גם אם זה יהיה באחוזים נמוכים יותר מהאידיאל. חוק מוסכם הופך את הצבא מהאויב של לומדי התורה לתעודת הביטוח שלהם. כדי שלומדי התורה יוכלו להמשיך ללמוד, חייבים למלא את המכסה של הגיוס, וככה הרבנים עצמם הם אלה שישלחו לצבא את מי שלא מתאים לו ללמוד. ושוב, אחים ושכנים רואים שאפשר לשמור על אורח החיים וגם לקבל הטבות של בוגרי צבא ועוד ועוד יתגייסו.

ברור שזו לא הסיבה היחידה להצביע לסמוטריץ'. אם הניצחון וההתיישבות יקרים לליבכם, והשינוי במערכת המשפט חשוב לכם, תנו את הקול למי שעובר את אחוז החסימה, מבטיח לעסוק בעניינים אלה וכבר הביא תוצאות בעבר ברובם.

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן