התבוננות חדשה על חסרונותאני הנני כאינני

(בעקבות שרשור אחר) יש משפט כזה שאומר שאנשים מתחברים דווקא דרך החסרונות שלהם. יש כאן הגיון די פשוט - דבר שהרכבתו חזקה לא יצליח להתחבר עם דבר אחד (בין אם הרכבתו חזקה או חלשה), כאשר ההרכבה היא חלשה - יכולה להיווצר תערובת אחידה, אחת. 

 

אז האם אני מחפש מישהי עם הרבה חסרונות? - לא. אני מחפש מישהי נורמלית, אבל שמודעת לחסרונות שלה, שמוכנה לקבל אותם (כלומר, לא חיה בהכחשה עצמית, [או נקרא לזה גאווה?]). אם היא כזו - אני שמח על כל חסרון "שאני מגלה בה", כמו על כל מעלה שלה, כי יש לנו עוד פתח להתחבר בו יותר. אם רוצים משל, בהתחלה חשבתי על המשל של הרב אליהו שרביט הי"ו על גלגלי השיניים, אבל יותר מתאים לדעתי משל על פאזל של שני חלקים - לכל אחד יש בליטה, דבר שיוצא מהסדר הרגיל שלו, אבל דווקא כך הוא יכול להתחבר אל החלק השני אם יש בו (בשני) את האפשרות להכיל את הבליטה הזו. אם חתיכת הפאזל "תעלים" את הבליטה שלה או תחתוך אותה - לא תהיה לחתיכה השניה אפשרות להתחבר איתה.

 

לפי זה אפשר אולי לשאול - אם ככה אז לא כדאי לתקן חסרונות. לא מדוייק. הדרך היחידה לתקן חסרונות שבי היא ע"י כח שהוא חוץ ממני, אם זה אלקים או אדם אחר שמכיל אותי. כשאני מתחבר איתו אנחנו נעשים אחד והבליטה מתמוססת - יש כאן אחד גדול שהוא מתוקן וחלק.

לדעתי, אתה צריך להתעסק יותר ביתרונות -שלך-מוקי_2020

מאשר בחסרונות של אחרים.

כי ככל שתתעסק ביתרונות -שלך-, תשפר את עצמך, תחזק את עצמך (בפרמטרים השונים),

אז תרויח 2 דברים :

א. תוכל להתמודד עם חסרונות של אחרים בקלות יותר. זה יהיה לך יותר קל לעיכול. 

ב. האפשרויות שיפתחו בפניך יהיו רבות יותר. אתה תשדר בתדר רחב יותר.

במקום חסרונות, כן כדאי לשרטט קווים אדומים וכמובן לבדוק שהם קווים אדומים -אמיתיים-, לא חירטוטים.
כי בעזרת השם, כאשר תמצא מישהו ויהיו לה את היתרונות שאתה צריך כדי להשלים אותך, אתה תראה שבקושי תראה אצלה חסרונות. יותר יעסיק אותך שיהיה לה טוב.
כי אם לה ייהיה טוב, לך יהיה טוב ואתה תפרח.

 

אתה מדלג על הפואנטה וקצת מנצלש את השרשוראני הנני כאינני

עצם הגישה שחסרונות הם דבר שצריך לעכל, אני מציג פה תאוריה שאומרת בדיוק ההפך - חסרונות הם פעולה אלקית בבריאה, ובלעדיהן כל מה שהיה פה היה מיותר. לא צריך לעכל אותם ולהתמודד איתם, זה לא קרב או משהו שמפריע ומקשה. חסרון הוא הזדמנות. הוא הזדמנות ליצור קשר, להתחבר, ולהגיע לתיקון. על אותו הקונספט של תפילה וצרה - האם התפילה באה רק כתרופה לצרה או שהצרה באה בשביל שתהיה תפילה?

 

אין לי עניין לפתוח בפני אפשרויות. אני לא צריך עשר נשים, מספיק לי אחת. אני לא מכ"ם שצריך לשדר את עצמי, זה נשמע כמו ריכוז עצמי גבוה מאוד --> תראו אותי, כדאי אותי.. זו לא הגישה שאני מדבר עליה, ובכללי לא ממליץ עליה בחיים.

אחלה מוקי_2020

אמרת את דעתך בפתיחה,

זה הפידבק שלי על הדברים שלך
 

אל תשכח יש גם קוראים, אז הם יחליטו מה לקחת ואיך.
חלק יסכימו איתך, חלק יסכימו איתי. חלק יסכימו קצת איתך וקצת איתי.  חלק לא יקחו כלום משנינו.

כל אחד יקח מה שנראה לו ונתן להם להחליט לעצמם.

 

תודה.
 

מחילה אם זה נכתב בצורה לא מכבדת.אני הנני כאינני

הייתי באותו רגע בסערת רגשות מסוימת, לא קשורה לתגובה שלך. 

מקווה שתקבל הבנה.

👍מוקי_2020

הכל טוב.
קורה לכולנו. במיוחד באינטרנט, 
שחסר את הפידבק האנושי הויזואלי מולך.

כידוע איני מסכיםאחו

יש משפט כזה שאומר שאנשים מתחברים דווקא דרך החסרונות שלהם. => העובדה שזה קורה, או שכל הסרטים מבוססים על הרעיון הזה, לא הופכת את זה לאידיאל

 

אבל שמודעת לחסרונות שלה, שמוכנה לקבל אותם (כלומר, לא חיה בהכחשה עצמית, [או נקרא לזה גאווה?]) => מודעות עצמית תמיד טוב, וגם ללמוד להסתדר עם החסרונות תמיד טוב

 

אם חתיכת הפאזל "תעלים" את הבליטה שלה או תחתוך אותה - לא תהיה לחתיכה השניה אפשרות להתחבר איתה. => מניין לנו? ניסינו? ואם ניסינו, האם לא הצלחנו כי זה בלתי-אפשרי, או כי דפוסי החשיבה שלנו לא מאפשרים לנו?

 

הדרך היחידה לתקן חסרונות שבי היא ע"י כח שהוא חוץ ממני, אם זה אלקים או אדם אחר שמכיל אותי. => למה ככה פסימי? וכי לא נשמה חלק א-לוה ממעל בך? כוח עז לך, יש לך כנפי רוח. אם תתאמץ בהחלט תוכל להגיע למקום של יותר שלמות ושלווה. יש הרבה חסרונות שאנחנו יכולים לתקן בעצמנו בע"ה, אם נרצה. ויש כאלה שמצריכים עצה של רב לצורך העניין, ויש כאלה שמצריכים מערכת זוגית. (ואולי יש כאלה שר' נחמן מתקן אותנו כמו שאומרים) אבל לא נראה לי שצריך לבוא בגישה שהאחר יתקן אותי.

 

גם לא מתלהב מהרעיון של הכלה אבל אני צריך לדעת בדיוק למה הכוונה כדי לחוות את דעתי

 

עריכה:

 

חסרונות הם פעולה אלקית בבריאה, ובלעדיהן כל מה שהיה פה היה מיותר. => או שהם קללה, ומלכתחילה היינו צריכים לחיות בעולם מושלם, שאין בו לא רעב, לא מלחמות, לא צער ולא עצב? כמה עצוב שהתרגלנו כל-כך לרע. (סבא מסלבודקה)

 

לא צריך לעכל אותם ולהתמודד איתם, זה לא קרב או משהו שמפריע ומקשה. חסרון הוא הזדמנות. הוא הזדמנות ליצור קשר, להתחבר, ולהגיע לתיקון. => ומבלי זה, אין אפשרות ליצור קשר?

 

על אותו הקונספט של תפילה וצרה - האם התפילה באה רק כתרופה לצרה או שהצרה באה בשביל שתהיה תפילה? => ומי שאין לו צרות, לא מתפלל? ידוע שבזמן ביהמ"ק נוסח התפילות היה שונה, למשל ברכת בונה ירושלים דיברה על החזקת קיומה. לכן, הרבה תפילות הן אכן בבחי' תרופה לצרה, ואילולא הצרה לא היה בהן צורך, אלא היה צורך בתפילות מסוג אחר לגמרי. ואמנם עצם פעולת התפילה היא עניין מבורך (הקשר בינינו לקב"ה, מה שע"י התפילה אנחנו מאמתים בעצמנו את אמיתות התורה והאמונה), וכשיש חיסרון באמונה, ממילא יש צרות שמעוררות לתפילה, אבל לא מצב אידיאלי.

מדרש מפורשadvfb

למה האמהות היו עקרות?

אה"נאחו

אני פשוט אומר שבמציאות מושלמת אין צורך בזה

ואפשר לשאוף לשם

כמו שאנחנו מתפללים על ביהמ"ק אבל המטרה הסופית היא שהוא באמת ייבנה

ואז התפילה שלנו תהיה לא על צרה

כיצד נוצרת השלמה?advfb

אם לא על ידי הרצון?

מספיק שיש רצון כבר זה מעיד על חסרון (כפי שאומר ריה"ל בדברי הפילוסוף בספר הכוזרי)

היא גופה...אחו

"אֵין אֵצֶל הַבּוֹרֵא לֹא רָצוֹן וְלֹא שִׂנְאָה כִּי הוּא נַעֲלֶה מִכָּל הַחֲפָצִים וּמִכָּל הַכַּוָּנוֹת, כִּי הַכַּוָּנָה מוֹרָה עַל חֶסְרוֹן הַמְכַוֵּן וְכִי הַשְׁלָמַת כַּוָּנָתוֹ שְׁלֵמוּת לוֹ וּבְעוֹד שֶׁלֹּא תִשְׁלַם הוּא חָסֵר, וְכֵן הוּא נַעֲלֶה אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים מִידִיעַת חֶלְקֵי הַדְּבָרִים מִפְּנֵי שֶּהֵם מִשְׁתַּנִּים עִם הָעִתִּים וְאֵין בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא שִׁנּוּי. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתְךָ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּדַע כַּוָּנָתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִיָלְתָך וְיִרְאֶה תְנוּעוֹתֶיךָ, וְאִם יֹאמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁהוּא בְרָאֲךָ הֵם אוֹמְרִים זֶה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עִלַּת הָעִלּוֹת בִּבְרִיאַת כָּל נִבְרָא, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה מֵאִתּוֹ."

 

זאת הטענה, אבל היא לא נכונה, ולא כי הקב"ה לא מושלם, כי כוונה או רצון אינם בעצמותם חיסרון, יש כאלה שכן, ויש כאלה שהם ביטוי טבעי של האישיות, לב העולה על גדותיו, של "הא-ל האישי והחופשי" (בעל האישיות והרצון העצמאי)

 

לגבי איך נוצרת השלמה, אז כן בתור התחלה השלמה נוצרת כתוצאה מחיסרון (אני מבולבל בחיים, אין לי משמעות, אני לא יודע מה לעשות, אז אני מגיע לאמונה) אבל בהמשך כשרוכשים כבר את המדרגה אז אין צורך בחיסרון

נשמע לי קצתאני הנני כאינני

כפירה (סליחה על החריפות) ביסודות הפילוסופיה האמונית שמביא הכוזרי.

אולי לא בדיוק הבנתי - לאל יש רצונות שהם ביטוי טבעו של אישיותו? לבורא יש אישיות? יש לו טבע? יש לו לב? רגשות?

בנוסף, לעניות דעתי, אין דבר כזה השלמה רק השתלמות, עליה על דרך אין סופית של התקדמות. מקובלני מרבותי של השלמה יש רק בע"ז.

עכשיו קצתאני הנני כאינני

התעצבנתי אז אני אשתדל להתיחס להכל

 

העובדה שזה קורה, או שכל הסרטים מבוססים על הרעיון הזה, לא הופכת את זה לאידיאל - ואם התורה (ובכלל זה חז"ל) אומרת את זה, זה לא מספיק כדי להיות אידאל?

להסתדר עם חסרונות - כאמור, לא הגישה שלי, כבדברי ל'מוקי'. אלקים איפשר בעולם מציאות של חסרון, של העדר - זה ודאי רצוי וטוב, אפ' "טוב מאוד" כדברי חז"ל. אין כאן דבר שהיה אמור להיות בפח האשפה אבל יצא ממנו, יש כאן דבר אידאלי, אבל שיש לו גבולות והם נפרצו (החסרון גבר ויצא אל הפועל - אגב, אולי זו הנקודה שלא כ"כ נתחדדה לך בדברי. החסרון הוא אידאלי, אבל הוא היה אמור להשאר רק בכח, יציאתו אל הפועל היא המצב המקולקל שיצאנו אליו).

מניין לנו? ניסינו? ואם ניסינו, האם לא הצלחנו כי זה בלתי-אפשרי, או כי דפוסי החשיבה שלנו לא מאפשרים לנו? - האם אתה מכיר אדם מושלם (לשיטתך כמובן בהגדרת מושלם)? לא. יש אחד כזה, והוא לא אדם - הוא אלקים, ושם הרבה ביהדות הצליחו. ולפי הידוע לי, דבר שאצל כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל הוא, בדפוס החשיבה, בלתי אפשרי - אז הוא בלתי אפשרי. (וגם אם זה 'אפשרי', אבל אלקים נטע אצל כולם שהוא דבר בלתי אפשרי - אז הוא עשה את זה בחכמה כדי שלא נעשה שטויות. לדוג' - אפשרי שתכה בחפץ והיד שלך תעבור דרכו, יש לזה הסתברות מאוד מאוד רחוקה. ראית פעם מישהו שניסה לעשות את זה? שכל חייו עמד והכה בקיר? לא. למה? כי זה בלתי אפשרי להעביר יד דרך קיר. אבל זה אפשרי - נכון, אבל משהו כנראה דפוק אצלך אם תנסה כל החיים).

לעניין הנשמה ו'אחר יתקן אותי' - ודאי שאפשר להשתלם ע"י הנשמה. זה בדיוק להתחבר לאלקים, שהצגתי גם את זה כאפשרות. ו-נו באמת, לא אמרתי שהאחר יתקן אותי. אמרתי שהאחר יקבל אותי כמו שאני וממילא יש לי מקום לצמוח ולהשתנות מעל לחסרונות שלי. אני כן אומר שרק חיבור למישהו חיצוני ממני יכול באמת לקדם אותי לנצח את עצמי. וכן, גם הנשמה שלי היא חיצונית לי, בלי להכנס עכשיו בבקשה להגדרת 'אני' ולמיקומה של הנשמה (אני אוחז בזה כשיטת הגר"א ואני יודע בזה את מה שכת' הגר"ח מוולאז'ין, בהתאמה לכל נקודה).

חסרונות כקללה, עולם מושלם - כבר כתבתי לעיל, תגובה אחרת.

ומבלי זה, אין אפשרות ליצור קשר? - אפשר, לא באותה איכות ורמה. עיין ג' מדרגות חברות שברמב"ם בביאור לאבות (המשנה של ר' יהושע, לא זוכר הפניה מדוייקת).

ומי שאין לו צרות, לא מתפלל? - אין מי שאין לו צרות, אין מי שאין לו חסרונות, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם זה המצב - שיתפלל על חבר שלו, או על עם ישראל. נוסח התפילות בזמן ביהמ"ק ג"כ היה על חסרונות, יש חסרון מובנה בחומר שהוא כלה ובעל התמוטטות אם אין עזר וסיוע אלקי (ניסי). זה שיש להחזיק את קיומה של האומה זו נקודה של חסרון שמתפללים עליה.

טוב יש פה 5 נושאים עיקרייםאחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך י"ט בשבט תשפ"ד 23:15

א. הגדרות

ב. התיאוריה עצמה

ג. מסקנות מסוימות שאני פשוט לא מקבל

ד. קצת מטא דיון

ה. עניינים מעשיים

 

///

 

א. כדי למנוע התחרבשות:

חיסרון = משהו שאני מרגיש שחסר לי, בלעדיו רע לי, או משהו רע שנמצא בי

שלמות = היעדר הנ"ל

צורך = משהו שאובייקטיבית אי-אפשר להשיג מטרה מסוימת בלעדיו

 

///

 

ב. אז לגבי התיאוריה עצמה כמו שראינו כבר את הרב חרל"פ זצ"ל ("ולא תיתכן שלמות גמורה כי אם על-ידי התבטלות גמורה", שהיא תחושת הנזקקות) כן באמת אפשר להבין את התורה דרך ההסתכלות הזאת, וקטונתי מלהתווכח עם זה.

 

מה שכן המקורות שאני "גדלתי" בנויים על גישה הפוכה, או עכ"פ, אחרת. המקורות שהבאתי מפוזרים בין השרשורים כך אבל היותר ממצה הוא הקטע מהמכתב מאליהו בסוף הפוסט כאן (שאגב, בעניין אחר, מאמץ את הגישה של ההתבטלות) ויש גם מקורות מפוזרים ברש"ר הירש על התורה שקשה לי למצוא כרגע (בראשית י ה, יש עוד כמה יותר טובים), ששוללים בתקיפות את הרעיון הזה. הרעיון הכללי של הרש"ר הוא שמלאכת האמונה היא לא ביטול האישיות, הפיכתה לנזקקת, אלא העצמת האישיות, להפוך כמה שיותר לחזק, שלם (בממונו, בגופו, ברוחו), וזה תנאי בסיסי לעבודת ה'.

 

ויקרא כא

 

מזבח ה׳ לא הוקם למען השבור והרצוץ, הפיסח והעיוור, הנכה והמסכן והחולה. המזבח לא נבנה כדי שלאדם התשוש תהיה אפשרות לזחול בשארית כוחותיו אל מרומיו, ולמצוא שם נחמה לצערו, או רפואת פלא לחוליו. אלא את החיים בשלמותם, ברעננותם ובכוחם, יש להקדיש שם לחיים פעילים של עבודת ה׳, ובכך לזכות בברכת ה׳ לרעננות נעורים וחיות. חיים וכוח – לא מוות וחולשה – שוכנים על מזבח ה׳, הדורש את התמסרות כל כולו של האדם; והאדם, עם כל הווייתו, יעלה שם ויפרח. ״אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רפאך״ (שמות טו, כו). זהו המאמר הראשון על משמעותן וכוחן של מצוות ה׳. אם תמסרו את כל חייכם לקיום כל תורת ה׳, הרי שהתורה תהיה לכם רפואה הקודמת למכה לכל החוליים הגופניים והחברתיים ששאר האנושות סובלת מהם, ״כי אני ה׳ רפאך״.

 

יש כאן הקצנה אבל הרעיון חוזר על עצמו באיטרציות שונות, והוא שהקב"ה רוצה אנשים עוצמתיים ורעננים, שיוכלו לעשות עבודה עוצמתית ורעננה.

 

גם ביחס לחיסרון כאידיאל, אחד מהרעיונות המרכזיים אצל הסבא מסלבודקה, הוא שהחיסרון הוא לא אידיאל, אלא מציאות נוראה ואיומה שנכפתה עלינו בגלל מעשינו, ואם רק נתאמץ באמת, נוכל לשוב לגן עדן, או עכ"פ, נרגיש שאנחנו שם, כאשר מידת הביטחון שלנו גוברת על כל חיסרון כו'. עכ"פ זה הצד השני של המטבע.

 

///

 

ג. הטענה של הדיון המקורי (לא בשרשור הזה), שאין קשר בלי חיסרון. אם לא חסר לך אתה לא יכול להיות בקשר. אז אתה צריך לשכנע את עצמך שחסר לך, או למצוא חסרונות טריוויאליים, כדי שתרגיש חסר. ואז תוכל לאהוב. פשוט לא מקבל את זה, א' לא מתכתב עם המציאות שאני רואה, ב' לעיתים קרובות זה מתכון לאסון, ג' גם ברמה הרעיונית אני לא רואה איך זה נצרך באופן של מחויב המציאות.

 

הטענה שלך שקשר בלי תחושת צורך או חיסרון, הוא לא באותה איכות ורמה (לא מצאתי את הרמב"ם אגב). אז דבר ראשון אני לא יודע איך אתה מגדיר איכות, מה המאפיינים של אותה איכות, אבל בכל-מקרה נראה לי שבסוף זה מאוד סובייקטיבי. אבל סתם נגדיר את זה בתור "רמת סיפוק", לא יודע אם זה באמת הפקטור המכריע. היו לי קשרים שלא היה בהם המימד של פגיעות וחיסרון, אבל הם היו הרבה יותר כיפיים ומעניינים, וגם יציבים יותר, מאשר כאלה שנבנו סביב הרעיון שאני משלים אותה והיא אותי.

 

לגבי האדם השלם לשיטתי: לפי ההגדרה זה פשוט בן-אדם שלא מרגיש שחסר לו משהו, כמו באותם ציטוטים מקונטרס החסד שקישרתי אליו. חוץ מזה שאני מכיר אנשים כאלה, אני יכול להגיד על עצמי שאני כזה. לא חסר לי כלום. אני לא עשיר גדול, יש לי בעיה ברגל שמונעת ממני ללכת מרחקים גדולים, יש לי הפרעה דו-קוטבית, ואני גם לא הכי יפה בעולם. אבל אני בכלל לא מסתכל על זה בתור חיסרון, אחרי שלמדתי להסתדר עם זה. אלה פשוט תכונות או עניינים שיש לי. אני לא מרגיש צורך להשלים אותם, אני לא "חסר עם עצמי". ואני לא מרגיש שמישהי הולכת "למלא חלל" אצלי. אלה בסה"כ בליטות של גלגלי שיניים, שצריכות להתאים פחות או יותר, כדי העניינים יעבדו. ותקופה ארוכה באמת לא הבנתי למה צריך את כל הבלגן של זוגיות, וכי אי-אפשר בלי זה? והרעיון, שלא עשיתי נכון שהגעתי למצב שאני מסתדר עם כל זה, התמודדות שלקחה שנים על-גבי שנים, ועדיף לי להיות חסר ולהרגיש רע, כדי שמישהו יוכל להשלים אותי, אתמהה, לא משתכנע.

 

כמו שאמרתי כבר במקום אחר, אנחנו בהחלט צריכים הרבה דברים, אנחנו צריכים לנשום, לאכול, בריאות הנפש, משמעות בחיים, לכל אחד מהצרכים האלה יש דרך לספק אותו. יש המון דברים שזה פשוט לא תפקידה של אשתי לטפל בהם. מה כן תפקידה? כמו שעמדתי על זה, יש מדרגות ועניינים שאפשר להשיג רק דרך החיים המשותפים, הבאתי גם כמה דוגמאות. ובהקשר הזה אנחנו בהחלט צריכים אחד את השני, אבל זה לא הדיון המקורי, כי הטענות בדיון המקורי, הולכות הרבה מעבר לזה: בלי שתרגיש חסר, אתה לא יכול להתאהב.

 

אז דבר ראשון באמת אפשר לשאול האם ניסינו להיות שלמים, פשוט שמחים בחלקנו, בטוב וברע, ולהרגיש הקב"ה נותן לנו כל מה שאנחנו צריכים? אבל לא לזה התכוונתי, התכוונתי לשאול האם מה שאי-אפשר ליצור קשר בלי חיסרון, זה מחויב המציאות, או בסה"כ מגבלות קוגנטיביות שאפשר לשנות? את דעתי בנושא אמרתי.

 

לגבי הרעיון שאנחנו לא יכולים למלא חסרונות בעצמנו. האם ניסינו? הייתה לי פעם בעיה קשה של דימוי עצמי. עבדתי על זה הרבה, שיניתי הרבה דפוסי מחשבה, אימצתי פילוסופיות מסוימות, והנה אין לי בעיה כזאת יותר. לטעון שהנשמה היא חיצונית, לכן אי-אפשר לעלות בלי סיוע חיצוני, טוב, נטען בדיוק את ההפך ונקבל את המסקנה שאנחנו יכולים לעלות בעצמנו?

 

לגבי קבלתך כמו שאתה, אני לא בטוח שאני רוצה שאשתי תקבל אותי כמו שאני בכל העניינים, אני רוצה שתאתגר אותי ו"תוציא אותי מהדעת של עצמי". עכ"פ, מילוי החסרונות שלי, לא תלוי בזה. אני לא מרגיש שיש לי חיסרון מסוים שבלי אשתי אין סיכוי שאני אצליח להתגבר עליו בעצמי. אלא שזה לא נחשב אם אני מתגבר בעצמי?

 

ד. ברמת המטא, יש הרבה "עדשות" פרשניות בתורה, וגם בעולם בכלל, כמו למשל תיאוריית הקונפליקט של המרקסיזם שמסבירה את העולם בתור מלחמת מעמדות, או התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד, שיש להן מערכת של מושגים ואוצר מילים מסוים, ובעצם אנחנו רואים עולם מוחשי דרך עדשה צבועה של פרשנות. לא יודע מה איתך, אני לא רואה את הצורך להשתמש במושגים של חיסרון ונזקקות, שכל העולם הוא חסרונות ומילואם, כמו שאני לא רואה צורך להסתכל על העולם במונחים של פילוסופיה אפלטונית. @חסדי הים אמר באחד הדיונים שהוא לא אוהב את ההתמקדות בנושא הזה. ומשמע שאפשר, אם רוצים, להתעלם מההסתכלות הזאת, ולא יקרה כלום. אחרי שהבנתי שזה אפשרי, הבנתי גם כמה זה היה מאולץ שחשבתי במושגים כאלה, והבנתי שלפחות מבחינתי, זה לא נבע מתוך ההבנה האותנטית שלי את המציאות, אלא כל מיני רעיונות ומילים שספגתי מהשיח הכללי.

 

ה. ברמה המעשית, אני לא הולך להתווכח איתך שהבחורה הבוכה בגשם היא לא מחזה רומנטי, או שהמילים "אתה כל-כך חסר לי", אינן רומנטיות, או שזה לא יכול להיות מצע לקשר.

 

מה שאני כן טוען:

 

- לבוא עם הרבה חסרונות לקשר, יכול ליצור הרבה בלגן, גם עם מישהי שמכילה ומקבלת (במיוחד אם להסתכל טווח ארוך אחרי ירח הדבש, או כשמגיעים בע"ה לילדים כו')

- יש המון חסרונות שאפשר למלא בכוחות עצמנו (ובע"ה) אם ננסה

- לדעת לפתור בעיות, להסתדר עם החסרונות, זאת לא מגרעה, זה מעיד על אחריות, כוח רצון, ואישיות עוצמתית

- אם נסיים את הטיפול בכל-מיני חסרונות טריוויאליים יחסית, או כאלה שאפשר לפתור בעצמנו, זה ייתן לנו כוח ואפשרות להתעסק בנושאים עליונים יותר

- התמקדות בשיח החסרונות קצת שלילית ופסימית, ובתור מסתכל מהצד של כמה מערכות יחסים, זה מרגיש מוזר

- קשרים בלי הרעיון של חסרונות והשלמתם, אלא שתי אישיויות שלמות שרוצות ליצור משהו עוד יותר גדול, גם יכולים לעבוד מצוין

- כו'

וואו איזו אריכות.אני הנני כאינני

קצר אחי, קצר.. (זה מוציא את החשק לדון)

 

אני אתיחס ל'מה שאתה כן טוען'. 

א. מסכים. אמרתי שזה צריך להיות בגדר הנורמלי. (מה זה ירח דבש? זה משהו נוצרי לא? @חסדי הים)

ב. אין דבר כזה בכוחות עצמנו, אני לא מקבל את הגאווה הזו שיש לי כח לבד. אלקים הוא היחיד שיכול לתת לי את הכח לפעול את התיקון שלי, וגם את ההשתדלות ללכת לקראתו.

ג. וודאי, רק ש, כאמור, אינני מסכים עם הניסוח הזה של "להסתדר", שזה כמו 'להסתדר עם זה שיש ריח רע בחדר'. אנחנו לא מניחים את החסרונות שלנו מחוץ לקשר ומתעלמים מהם בורה מוצלחת.

ד. אמת, שוב - מלבד הנקודה של 'בעצמנו'.

ה. אם התפיסה לגביי חסרונות היא בכיוון התפיסה שלך - זה אכן שלילי ופסימי. האם יש להתמקד בזה בפגישות (בזמן כזה או אחר, או בנקודה מסוימת בזמן הקשר) - שאלה מעניינת, אין לי דעה כרגע גם לפי שיטתי. לדעתי זה שיח שהוא דווקא מעצים, ומן הסיבות שכתבתי אני סבור שהוא הכרחי ומבסס את הקשר. כשתכנס פנימה לקשר ארוך תראה. כל עוד אתה בחוץ.. זה נחמד להרגיש שאתה מבין. (לא מתכוון לזלזל ח"ו).

ו. לא יודע מה יכול להיות יותר גדול מלהיות אדם שלם - סליחה, משתלם. חיבור של אידאלים גדולים וחיצוניים לנו לדעתי לא יוביל לפיתוח קשר ענייני.

מה אני אעשה, תמיד טענת נגד היא יותר ארוכהאחו

ב. נו כבר הוספתי "בע"ה" לרווחא דמילתא, זה לא העניין המהותי עכ"פ כי המסקנה היא אותה מסקנה שזה לא קשור לקשר זוגי

ג. להסתדר = ללמוד לנהל אותם ולפתור אותם. אין צורך להסתיר דברים בקשר לא על זה אני מדבר.

ד. כנ"ל ויכוח על גבול הסמנטי

ה. ומניין ההנחה שלא הייתי שם?

ו. לא יודע למה אתה מתכוון ב"קשר ענייני" או מה מגדיר קשר כזה, אני מדבר על זה שזה תנאי בסיסי ליציבות התפעולית של הבית

..אני הנני כאינני

ב. הקשר עם אלקים הוא קשר זוגי. (דוד ורעיה נשמע מוכר?)

ג. מה זה לנהל חסרונות ולפתור אותם? או שאולי הכוונה לנהל ולפתור את הבעיות שנגררות מהחסרונות?

ד. יש פה הרבה נקודות של סמנטיקה שאם היינו באים לעשות פודקאסט של דיון אז היינו צריכים להגדיר אותם מראש ואז היינו מגיעים להרבה יותר הסכמות. מוזמן לקפוץ אלי לישיבה ונעשה אחד כזה

ה. מחילה - המשפט הזה - "ובתור מסתכל מהצד של כמה מערכות יחסים" - הטעה אותי.

=>אחו

ב. ואעפ"כ הצטווינו גם להאמין בקב"ה וגם לשאת אישה, אלמא, שניהם ממלאים פונקציות שונות

 

ג. אם חיסרון הוא מידה רעה => לתקן את המידה הרעה, או עכ"פ להביא אותה תחת שליטה. אני לא מדבר ברמה של מלאכי השרת אלא מה שנקרא "מסודר בחיים" מבחינה רגשית בלשון בנ"א

 

ד. געוואלד געוואלד, למה לא התחלתי מזה.

//אני הנני כאינני

ב. אמת - ומ"מ הרי לך שיש כאן את אותו העניין, של קשר (ואגב, לא כזה ברור שנצטוונו להאמין).

ג. סבבה. על זה אני מדבר.

 

מהמעט שאני יודע אני חושב שזה מנהג חילוניחסדי הים
ולא התחיל מדת מסויימת או נצרות.


(לא קראתי את כל ההודעה שלך, ולא את השרשור)

"ושימח את אשתו אשר לקח"אחו
כן. אבל שם משמע שהם נשארים בבית אוחסדי הים

בעיר.

ירח-דבש זה בד"כ נסיעה לנופש אחרי החתונה.

תודהאני הנני כאינני

(אין צורך)

לא יודע לגבי יסודות הפילוסופיה האמונית של הכוזריאחו

הפילוסוף הוא לא דוגמה לפילוסופיה אמונית נכונה. הנחת היסוד היא שהקב"ה מושלם. והנחת היסוד היא שרצון מעיד על חיסרון. אז או שהקב"ה חסר, או שאין לפניו כוונה או רצון. התירוץ שהפילוסוף מדבר במושגים חומריים, אינו מהותי, אפשר להגיד "כביכול" לרווחא דמילתא ואז הפילוסוף צודק? לא יודע זה לא מה שהבנתי. מה שהבנתי זה שרצון לא בהכרח מעיד על חיסרון. יש רצונות שנובעים מחיסרון ויש כאלה שלא. האם אצל האדם, שנברא בצלם, יש כאלה? אפשר לדון, אבל זה מתחיל להיות ממש פילוסופי.

 

עכ"פ, "ותורשה לנו כאן להעיר הערה כללית על לשונות ההגשמה שבמקרא. החוקרים התפלספו על לשונות אלה כדי להרחיק את האדם מן ההגשמה, וקרובה הסכנה בסופו של דבר, שגם אישיותו של הא-ל הולכת ומיטשטשת. אילו הייתה זו כוונת התורה, הייתה נמנעת בנקל מביטויים כאלה. אולם, הסכנה השנייה גדולה מן הראשונה. לשונות ההגשמה שבפרשה זו שומרות על שניים מעיקרי האמונה: חירות הא-ל וחירות האדם. [...] רעת האדם לא הייתה הכרחית. [...] וגורל האדם איננו תוצאה של סיבתיות פיזית: ה' נמלך בדעתו, בטרם יחליט, והוא מתעצב על גזר דינו. כל זה מאשר את אישיותו וחירותו של הא-ל ושומר על טהרת האמונה. [רש"ר בראשית ו'] (ע"ש).

 

לא אוהב תיאולוגיה אבל פשוט אם הזכרת את זה ושאלת על מה שאמרתי אז הבאתי

אתייחסadvfb

פרשנות שלי לעניין - הטענה עצמה של הפילוסוף נכונה, אבל היא נכונה בבני אדם. היא לא נכונה כלפי הקב"ה, כי כל התארים והתכונות שמייחסים כלפי שמיא הן רק מושאלים. "רצון" אצל הבורא איננו "רצון" של בנ"א. "חכמה" אצל הבורא איננו אותה "חכמה" שאנחנו מייחסים כלפי בנ"א, וכן על זה הדרך.. הפילוסוף עצמו מסתכל בצורה חומרנית ולכן איננו מגיע להבנה כי יש מושלם א-להי אינסופי

 

לגבי פרשנותך לעניין - ברור שכוונה או רצון אינם חסרון. כוונה זה כוונה, רצון זה רצון, חסרון זה חסרון. אז מה כן? רצון מעיד על חסרון. כי אם אין חלל ריק - אי אפשר למלא כלום. כדי למלא משהו צריך מקום ריק. מקום מלא לא יכול להתמלא. אם יש מקום שהוא מלא והוא מתמלא עוד יותר, סימן שהיה בו חלק מסויים שהיה ריק כדי שיוכל להתמלא.

אינני מבין את הביטוי הפיוטי שלך "לב העולה על גדותיו" וגם את הציטוט "הא-ל האישי והחופשי" ואינני מבין אותו ואת הקשרו, לכן אינני אוכל להתייחס לתוכן שניסית להעביר בביטויים הללו. לא הבנתי את החלוקה שעשית בעזרתם בין סוגים שונים של רצון שחילקת. עדיין מבחינתי, גם הרצון הכי נעלה (אצל בנ"א) וגם הרצון הכי נמוך, מעיד על חסרון.

 

גם לגבי העניין של ההשלמה המשפט שהבאת בסוף הוא סתום בעיני. כלל שאתה מביא פה בלי אהיה מודע לאיך הוא בא לידי ביטוי במציאות ומה הוא בא לבטא. מה אתה חושב על השלמה? מה ניסת להסביר?

^^אני הנני כאינני

שאלה שהתעוררה לי תוך כדי קריאת הדברים - כתוב על ארץ ישראל שהיא 'ארץ צבי', דהיינו שכפי שנכנסים אליה היא מכילה יותר (כעורו של צבי, אני מתאר לעצמי שאתה מכיר) - האם אין פה מושג של חלל מלא שמתמלא עוד? תוך כדי כתיבה עלה לי גם מה ש'מקום ארון אינו מן המידה' - מקום שהוא כבר תפוס ומלא ובכל זאת מתמלא.

געוואלדאחו

"יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה"

 

ועל כך:

 

"ובכאן אמרו בא וראה של כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, שמדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק"

 

בע"ה עוד מעט אענה על כל השאר הגם שלעולם לא תקבל את דעתי

 

אז למה שתגיב לוadvfb

אם הוא לא יקבל? לא הייתי ממליץ להיות כזה קטן אמונה

עצם השאלה היא גושפנקא להנחת יסודadvfb

שבמציאות טבעית צריך חסרון כדי שדבר יוכל להתמלא, אחרת התיאור שהבאת גם ביחס לארץ ישראל וגם ביחס לארון הקודש לא מובן במה זה כל כך ייחודי וניסי.

אכן, זה מעניין להבין את הנס הזה והיחס באינסוף שבתוך הגבול ביחס לארץ ישראל.

אינני מבין בעורות של צבי של מה שקורה בו, אבל מסתבר לי מאוד שהוא נמתח ואז יש לו יותר יכולת לקבל. מעניין איך זה בא לידי ביטוי בארץ ישראל.

למטהאחו

לגבי הפילוסוף ו"האל אישי והחופשי" => השבתי כאן

 

חיסרון הגדרנו כ: רע לי בלי

 

יש רצון שנובע מחיסרון ומהותו היא שרע לי ואני לא מרגיש שלם בלי מילוי השאיפה הזאת

יש רצון שאינו נובע מזה שרע לי בלי, כמו רצון לקנות לאשתי פרחים, זה פשוט ביטוי אותנטי למה שמתרחש אצלי בפנים (אין לי דרך טובה יותר להגדיר את זה)

"לב העולה על גדותיו" זה רעיון של הרב דסלר זצ"ל, שהבאתי כאן בסוף

 

וגם שם מוסבר הרעיון של המשפט האחרון

כוונתי עכ"פ היא: יש לנו חסרונות מסוימים והם דוחפים אותנו לפעולה ולעבר השלמות. למשל, רע לי כי אין לי משמעות בחיים, תחושת החיסרון הזאת מביאה אותי להתעמק באמונה כו' ולמדרגה גבוהה יותר. בהחלט חיסרון יכול ליצור הזדמנויות, אבל זה לא שבלי תחושת החיסרון, אי-אפשר להשתלם, כלומר זה לא כוח המנוע היחיד.

...אני הנני כאינני

(כאמור, אין לי עניין כרגע להתיחס לכל הטענות, במיוחד שהם בנויות על דבר שמתברר לי שהוא מתפרס על שטח גדול יותר ממה שחשבתי בפעלך כאן בפורום).

 

מה הוא רצון שאינו נובע מ'רע לי בלי'? 

את האמת, אני לא מבין את ההגדרה הזו (לסוג החסרון הזה, שלא עליו באמת לדבר בשרשור הזה) - חסרון בעיני זה "אני צריך" (והוא יסודו של 'אני רוצה' [שעכשיו נתגלה לי שיש להם אותיות שורש די זהות]), אני חסר בלי. האם זה אומר שרע לי? שהמצב כזה גרוע? לא.

 

למה אתה קונה פרחים לאשתך? כי זה משמח אותה? - למה חשוב לך לשמח אותה? כי אתה אוהב אותה? - אז יש פה סיפוק של עצמך. זה צורך נפשי.

זה נשמע כאילו כל פעולה היא אינטרסנטית, ואישית אני לא כזה מתנגד לזה.

אפשר להגדיר את כל העולם כחיסרון אחד גדול אם רוציםאחו

אם כל פעולה שאני עושה היא נובעת מחיסרון, כל קליק על המקלדת... OK? אפשר להגדיר את זה ככה אם אתה רוצה אבל מרוב שהמושג רחב וכולל קשה לדון על הניואנסים שלו

מה גם, שפעם אנחנו מגדירים חיסרון ככל רצון בעולם, פעם אנחנו מגדירים אותו כמידה רעה, לכן גם טרחתי לפצל את ההגדרות, אם הדיון הוא על הרעיון המטפיזי שהבריאה משתוקקת לקב"ה אז זה עניין אחר ולא כזה נוגע לעניינים היותר נקודתיים שהבאתי. אם חיסרון מוגדר כעצם כל רצון (או שורשו) מרוב שזה כללי ומטפיזי אין לי טענה על הכל

חסרון, כשמו כן הוא - חסרadvfb

חסרון זה לאו דווקא "רע לי ", אלא פשוט ההעדר. 

 

 

 

סמנטיקהאחו
לא, ממש לא.advfb

יש הבדל בין "אני רווק אז רע לי", לבין "רווק אז אני חסר". 

אלו שתי תפיסות שונות.

התייחסתי לזהאחו

כאן

 

אני לא מתכוון להתווכח על ההגדרה של חיסרון (ואם הגדרתו הוא היעדר... זאת פשוט מילה נרדפת. משהו שאין ואמור להיות?)

אם אתה רוצה להגדיר אותו ככה אז אני מדבר על משהו אחר פחות מטפיזי

"אני רווק אז רע לי" זאת אמירה ממשית, "רווק אז אני חסר" => זאת אומרת חסר ביחס לאיזו שלמות? לא יודע אבל זה לא הנושא

אם המושג "חסר" הוא כל-כך כולל אז הוא כבר הופך לאלקסיתימי

עונה בצורה ממשיתadvfb

אני חסר אז כואב לי

רע לי אז אני עצוב

אלו שני עמדות נפשיות שונות בצורה ממשית.

אפשר לכאוב, אבל לא להיות עצוב.

עניין של הגדרות ומיליםאחו

שוב כפי שהגדרתי לצורך הדיון (וכפי שאני מבין בחיים הרגילים) כאב אינו דווקא חיסרון אפשר להיות מאוד שלם עם כאב גם גופני גם נפשי

נכון, אפשר לדבר ככה על הכלadvfb

אפשר גם להגיד שעיוור הוא בנאדם שרואה ומסתכל דרך העיניים, אבל זה לא נכון...

אפשר להשלים עם הכאב, אבל עצם הכאב הוא ביטוי של חוסר.

וגם אם יש בחינה לפה ובחינה לפה, אז זה נכון ובסדר. יש בחינה שלאחר שאדם משלים עם זה הוא שלם. אבל הוא גם חסר מהבחינה האחרת ואי אפשר להכחיש את זה.

נו זה כבר באמת סמנטיקהאחו

אני לא מילון

ההגדרה שלך כל-כך רחבה ומטפיזית שאני לא יודע איך לדון עליה בכלל

"מספיק שיש רצון זה כבר מעיד על חיסרון"

אפשר לקחת את זה חמישה צעדים קדימה ולטעון שכל הקיום הוא חיסרון מכיוון שכל קיום הוא ביטוי לרצון, כלומר הרצון הקמאי של הבריאה להתקיים במקום לחזור לאין, שניתן לה ע"י מאמר ה' אבל באמת אני לא יודע מה בדיוק עושים עם המידע הזה

 

אתה יודע גם על גלידה אפשר לומר שאם אני רוצה גלידה, אז בעצם יש לי חיסרון ונזקקות קוסמית, ואילולא החיסרון הזה, כלל לא היה עולה על הדעת שאי-פעם אוכל גלידה, או אצליח ליהנות ממנה ולהפיק ממנה את ההשלמה שהיא נותנת בסיפוק הרצון שלי... כאילו OK אולי אבל אני לא חושב על הדברים האלה לכן זה תיאור של מציאות נסתרת שאני לא ממש מודע אליה בחיי היום-יום

 

בחיי היום-יום אני כן יכול להבדיל בין רצון שנובע מכך שרע לי ועצוב לי בלי, לבין רצון שאני מרגיש שלם ושמח ורוצה להקרין את זה החוצה ויותר מעניינת אותי החוויה היום-יומית כפי שהיא מורגשת בפועל

 

אפשר להגדיר גם את הכל בתור "מאבק" ולרוץ עם זה

אני פשוט לא אוהב את הביטוי חיסרון כי מיוחסת לו קונוטציה שלילית ותחושות שליליות

 

עכ"פ מה שטענתי במקור הוא:

- יש פגמים באופי ובעיות שמומלץ מאוד לפתור לפני שמגיעים לקשר

- יש כל-מיני מדרגות גבוהות יותר שאפשריות רק דרך קשר

- רצוי מאוד לבנות את מידת ההסתפקות ("שמח בחלקו")

- אין צורך מהותי בפגמים או בחולשות כדי ליצור קשר משמעותי

- יש הרבה דברים שהם בכלל לא פגמים פשוט תכונות ומצבים שונים ומשונים

- אכן בקשר משתדלים לחשוף את התמונה המלאה כולל הצדדים היפים וכולל גם הצדדים האפורים, המשעממים, והמתסכלים (אם יש), עד כמה שזה רלוונטי והולך

אגע במשפט אחד שכתבת שנראה לי שייך לעניינוadvfb

"אני פשוט לא אוהב את הביטוי חיסרון כי מיוחסת לו קונוטציה שלילית ותחושות שליליות"

בגלל זה אתה מפסיד את כל המסר שהמקורי של הסרטון של מה שהוא מנסה להעביר וגם את המסר של פותח השרשור.

 

אל תדאג, אנחנו לא מחפשים פגמים ומבסוטים מהם, על זה לא היה הדיון. 

אף אחד פה לא חשב לרגע שהוא לא צריך היות שלם עם עצמו שהוא מגיע לקשר. המסר המועבר בדיון הזה טיפה יותר עמוק.

 

לא חושב שחסרון זה מושג מטאפיזי,

לא חושב שחסרון זה משהו רע (הוא גם לא טוב)

 

כל הדיון היה על איך השלמה נעשת על ידי שני צדדים.

כדי שתעשה השלמה צריך חסרון..

עכשיו תקרא לזה חסרון או שם אחר - זה באמת לא מעניין. אם אתה מתעקש לא לקרוא לזה חסרון - אוקיי, תקרא לזה באיזה שם בא לך.

אך במהות - זה יהיה העדר, ולהעדר יש השלכות נעימות ופחות נעימות.

לא יודע איך זה בא לידי ביטוי למעשהאחו

אם יש לך דוגמה קונקרטית אשמח

אדם עם דעת מתבייש בחסרונותיוadvfb

אך דווקא שהזולת מכיר גם את הצדדים הפחות נעימות ומכיר בהם ומקבל אותם, הוא מעמיק את הקשר.

אני איתך, ברגעים הטובים וברגעים הקשים.

אני איתך, לצד היתרונות ולצד החסרונות.

החסרון עצמו הוא לא משהו שיש לשמוח בו, אך הנוכחות על אף החסרון היא מעצימה את הקשר. 

 

אולי באמת נוכל לחלק את החולשות/חסרונות לשני סוגים של חולשות -

חולשה שהיא טבעית ובריאה - כמה שיש לגבר כאשר הוא נפגש עם אישה שיפה בעיניו. ופה זה לא באג אלא פיצ'ר.

חולשה היא חולשה, חולשה שאין בא שום צד אידיאלי (מחלה פיזית או תכונה פחות טובה או הרגל שהוא רחוק מהמושלם) - היא כשלעצמה לא טובה, אבל הנוכחות לצידה מצד בן/בת הזוג מעיד על קשר שהוא עמוק וגם יכולה להעמיק את הקשר. 

זה שאדם משלים עם זה שהוא חסר בדברים מסויים זה חשוב מאוד (במידה והוא לא מטייח או מתרשל). וזה שבן/בת זוג מכיר בצדדים החלשים של הזולת זה עוד יותר מעמיק את הקשר. זה מציג הנוכחות של בני הזוג זה לזו וזו לזה בצורה יותר עוצמתית.

 

ברגע מישהו מזמן את חברו להכנס לחדריו הפנימיים, שהם כוללים בין היתר בדברים שהוא מתבייש בהם כי הם אישיים, זה ממש יכול להעצים את המפגש הבין אישי.

גם להנות מיתרונות של הזולת בדבר חסר אצל אחד מבני הזוג זה דבר שמעצים את הקשר. אם חבר יודע לבשל טוב ומכין לי מרק אז זה מפרגן, אבל אם בת זוג עושה את זה, זה בLEVEL אחר, זה עוזר לתחושת ההשלמה הריגשית בזוגיות, גם אם זה דבר פעוט ולא כל כך חשוב כלשעצמו.

 

אני מבין את העיקרוןאחו

אבל מעשית אף-פעם לא הרגשתי יותר טוב, או חיבור יותר עמוק, מכך שמקבלים את חולשותיי, בהקשר הזה.

כמובן, אם לא רוצים לקבל את אותן חולשות, אז תלוי, אם זה פתיר ואכן בעייתי תורנית אז עושים מה שאפשר, אבל אם זאת סתם חולשה שאין לי הרבה איך לשנות אותה, אז מסתמא זה בעייתי אם לא מקבלים? כלומר בפן השלילי.

 

אבל בפן החיובי, להרגיש תחושה נעימה מאישור הנאמנות והביטחון שאיני נפסל על אף חסרונותיי, או מכך שזה בסדר לספר דברים מביכים, לא הרגשתי כזה דבר, ואני לא כזה מבין את זה. לא יודע אולי טווח הרגשות שלי מוגבל.

נגיד יש לך עניין אישי, שיש לך בושה טבעית ביחס אליוadvfb

ולא תספר אותו לכל אחד, אבל תספר לאנשים הקרובים אליך?

לחצתי בטעות על TABאחו

מסתמא לאנשים שאני לא מכיר אני לא מספר כל-כך הרבה כי אני לא מדבר איתם

אבל אין לי איזה משהו מביך שאני משתף רק עם אנשים קרובים

יש דברים שאני לא משתף בכלל כי אני לא אוהב להיזכר בהם

עכ"פ גם אם אני משתף אותם, זאת לא תחושה נעימה

אז מה בעיניך הופך קשר לקשר אינטימי?advfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ד 1:08

אם אנחנו מטאטאים את העניינים האישיים שלנו מהקשר, אז מה יגרום לו להיות אינטימי?

בעיני, זה ממש יפה, שמשתפים סודות ודברים אישיים. בין אם זה נעים בין אם זה לא. הקשר הוא המרחב שבו לא צריך להצטדק או להראות יפה, אלא פשוט להיות בו איך שאתה. זה יפה, לא?

אם אתה בעצמך מדחיק משהו ולא משלים איתו אז בהחלט הגיוני שלא תרצה להביא אותו בפני הזולת, וברור שתביא את זה לקשר בגישה כזאת זה לא יוביל לשום מקום מיוחד...

השאלה הזאת באמת גורמת לי לתהות.אחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ד 1:54

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ד 1:54

הכוונה שלי היא שאין לי באמת משהו "סודי", איזה עניין אינטימי ורגיש ומיוחד, שכשמשתפים אותו בסביבה בטוחה, מתלווה לזה תחושה נעימה.

 

אישית לי יצא להיות אצל הרבה פסיכולוגים ופסיכיאטרים לאורך הדרך (וגם רופאים בכללי), וכידוע הפגישות מוגבלות בזמן, אז בשלב מסוים לומדים לדקלם את האנמנזה ואת כל הבעיות המביכות תוך 5 דקות. אז כל הדברים הסודיים מקבלים אופי של סיפור דברים טכני. אני לא מרגיש משהו מיוחד בלספר אותם. אין איזה משהו שאני מרגיש שאם כל העולם ידעו עליי, זה יביך אותי. וגם אם יסתכלו עליי מוזר זה לא כזה משנה לי כי אני גם ככה חי רוב הזמן בתוך הראש של עצמי. מסתמא אני לא מספר הרבה דברים שנחשבים לאישיים לאנשים שאני לא קרוב אליהם, אבל זה יותר עניין של נימוסים חברתיים. יש גם דברים שאני פשוט לא כזה אוהב להיזכר בהם, אבל זה לא באמת מזיז לי לספר.

 

וגם מהצד השני, לא כזה משנה לי אם הצד השני לא ידבר על נושאים רגישים שהוא לא רוצה, חוץ ממה שיש לו השלכה משמעותית (אנ'ערף, HIV נניח?). ולגבי זה שבוטחים בי מספיק כדי לספר... קצת מחמיא אני מניח? אבל לא ברמה של וואו איזו קורבה כו'.

 

לכן אני לא יודע איך להתייחס לנושא. אני לא יודע לשים אצבע על איך האינטימיות באה לידי ביטוי. מבחינתי הרגש העיקרי במערכת יחסים הוא החיבה שנוצרת לאט-לאט אם מתייחסים אליי יפה ונחמד לי עם אותו בן-אדם, כמו חתול שאתה מאכיל אותו ואחרי כמה פעמים מתחיל להידבק אליך.

 

עריכה: כאן דיברתי על אינטימיות כחשיפת התמונה המלאה, אבל זה יותר בהגדרת המושג ותועלתו, פחות לגבי הרגשות הנלווים. אני מתאר לעצמי שיש אנשים שאצלם זה מלווה בתחושה מיוחדת, להכניס מישהו לתוך העולם הפנימי שלהם... אצלי זה לא בדיוק ככה. לא יודע, זה כבר מתחיל להישמע על גבול הניהיליסטי, שהכל "סתם" כזה, בלי משמעות סובייקטיבית "אומנותית". טוב מה לעשות, בנדון הספציפי הזה באמת אין לי הרבה מה לעשות. להתרגל להתייחס לדברים האישיים שלי כאל מיוחדים ורומנטיים? שום דבר לא רומנטי אחרי שמספרים בועדה של ביטוח לאומי ומתווכחים עם המזכיר שסיכם לא נכון חחח

יא מצחיקול חחadvfb

אינטימיות זה לא רק בתוכן, אלא גם בסגנון.

אפשר לספר תוכן 'אינטימי' בצורה הכי 'לא אינטימית'.

אפשר לספר תוכן 'לא אינטימי' בצורה הכי 'אינטימית'.

 

כתבת שהרגש מרכזי הוא חיבה. בוא ננסה לפרק את זה.

חיבה כוללת הרגשה נעימה. רצון להיות נחמד. לחייך.

יש מנעד שלם של חיבה.

יש חיבה שיטחית, שנעים לי להיות הבנאדם, כי הוא מצחיק/חכם/דוס/אנערף

יש חיבה עמוקה, שממש אכפת מהזולת. הזולת הוא במידה מסויימת חלק ממני.

 

השאלה "מה שלומך?" היא לא אותה שאלה כאשר היא נשאלת בדייט ראשון או דייט עשירי.

בדייט ראשון שאין עדיין קשר כלשהו אז ממילא ההשתוקקות בשאלה תהיה יותר נמוכה.

כי לך תדע, אולי ממחר כבר לא נפגש יותר. (כמובן שגם בדייט ראשון יש אכפתיות אנושית בסיסית כלפי הבחורה)

מהי החוויה כשאר אדם רואה את זולתו? חוויה שאדם חווה את זולתו. זאת מדרגה מאוד גבוהה.

 

חושב שבהלך הרוח של הדברים יש פה קפיצה ממדריגה של "נעים לי איתה" ל"אכפת לי ממנה" ("אוהב אותה" בדרגות היותר גבוהות).

ככל שיותר חווים אחד את השניה כך החיבור הוא יותר עמוק.

מ'כיף לי' ו'בא לי'... לחיבור, לעומק, אכפתיות, אהבה.

 

לכן ברור שלא מדובר רק בלספר את התוכן של הדברים המשמעותיים שאדם עובר בחיים שלו.

מדובר כאן במצב ריגשי שאני רוצה שאדם יכיר אותו עם כל הרגש המלווה. 

לספר לאדם קרוב על אכזבה גדולה שקרתה לי. לספר לאדם קרוב על הצלחה גדולה שחוויתי.

רגש משמעותי מעביר מסר, ולא רק. הוא בונה תקשורת שנוגעת ברבדים העמוקים של הרגש.

ברגע שמדברים בצורה טכנית אז ברור שלא תהיה נגיעה ריגשית.

ברגע שמדברים בצורה ריגשית אז הרגש מתעורר (יכול להתעורר לכמה כיוונים).

 

 

ובכן זאת בעיהאחו

כמו שאמרתי הרגשות שלי די מוגבלים

 

אני לא מייחס לעולם הפנימי (או החיצוני) שלי ערך רגשי כלשהו ובאמת אין לי נפק"מ אם לספר עליהם או לא לספר עליהם, אני לא רואה את הכיף בשיתוף / פריקה כי לא כזה אכפת לי בעצמי ממה שמתרחש אצלי, ואם לומר את זה בבוטות... גם אצל אחרים

לא בקטע רע, פשוט אני לא ממש חווה את הרגשות האלה

אולי זו איזו חסימה בצ'קרות חחח

 

לכן מעבר ל"חיבה חתולית" או "סלידה חתולית" אני לא ממש מרגיש משהו כלפי אנשים

(גם בזה יש רמות, יש אנשים שאני מאוד מחבב, אבל זה לא מרגיש לי כמו רגש עמוק)

 

זה באמת קצת מוזר כי למשל כשאני קורא ספרים מאוד קל לי להזדהות עם דמויות ולשמוח ולבכות איתן אבל בחיים האמיתיים רק ברמה מאוד מאוד מוגבלת

אני צריך עוד לחשוב על זה לכן TKS על הדיון באמת גורם לי לתהות על הרבה מאוד דברים שאני לא חושב עליהם ברגיל

אתה רוצה ליצור קשר עמוק מעבר לזה?advfb

יש לך כמיהה כלשהי לזה? מרגיש כלפי זה משהו?

זה נשמע לך טוב או רע?

האמת שלא ממשאחואחרונה

זה לא משהו שנשמע לי כיף או מעניין

ולרוב יש בזה עומס רגשי גבוה שאני לא בנוי אליו

אף ש..אני הנני כאינני

אני מרגיש צורך לענות על כל טענה - אין לי זמן וכחות לכך. רק אעיר - העולם לא נברא מושלם. העולם נברא עם חסרון כדי שהחיבור עם אלקים ישלים אותו. כל מי שאומר אחרת הוא מן המתמיהים, כנראה שלא קרא פרשת בראשית בהבנה.

קטונתיאחו

ועדיין אני לא חושב שחובה להסתכל על העולם דרך אוצר המילים הזה ואיני חושב את עצמי למתמיה, גם הבאתי את מקורותיי בנושא.

אני לא מוצא אותם.אני הנני כאינני

ולא כ"כ הבנתי את תגובתך.

דברי הרב חרל"פadvfb

גם אם לא חובה להסתכל על זה כך, זה לא אומר שמי שמסתכל על זה כך אין לו על מי לסמוך

 

(תחילת מי מרום י"ג על סידור התפילה, הצילום לקוח מתוך 'אוצר החכמה')

 

@אני הנני כאינני 

המשך דברי הרב חרל"פadvfb
המחשב שלי חוסם תמונות בפורוםאני הנני כאינני

אז אני מנוע מלראות. תוכל לשים את מס' העמוד ואתבונן. באופן כללי אומר שרובי תורתי הם מיסודו של הרב חרל"פ, ועל חלק י"ג חזרתי פעמיים וניסיתי למצוא חברותא לפעם שלישית (לאחר שכתבתי ביאור לארבעת השערים הראשונים של הספר).

למטהאחו

כבר בארנו שהעולם וכל המציאות הם בעלי חסרון, ולכאורה יפלא מדוע נוצרה ההויה באופן כזה שתהיה בעלת חיסרון. כמו כן כל החכמות והמדעים שבעולם הם בעלי חסרונות ומי שיודעם על בוריים מוצא בהם סתירות שונות, ואך תורתנו הקדושה היא תורת ה' תמימה משיבת נפש, ואין בה שום חסרון ועליה נאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. והדבר פשוט מאוד, שכל זה מאושר העולם הוא, למען תהיה ההשלמה שלו על ידי התעלותו והתכללותו לרוממות שם ה' ועוזו. ומכאן גם הטעם ע"ד תוקף היצה"ר שנוצר בחזקה ובתקפה עד שאמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו ואילמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, וכבר עמדו על זה למה באמת נוצר היצה"ר בתקיפות כזאת עד שהאדם לא יכול לו, אכן הוא הדבר, שכל הכח לב לבטל את היצה"ר הוא אך ורק על ידי שמגיעים אל השלמות, ושלמות הכשהיא אך מצד העוה"ז, הרי היא החסרון היותר גדול, ולא תתכן שלימות אמיתית כי אם עלידי התבטלות גמורה וצפיית עיניים למרום אל הגדולה העליונה, ואם כן דווקא בזה שזקוקים לעזרתו ית"ש ניצולים מכל הכוחות הדומים לשלוט על האדם ולבלעו. באופן שיסוד ההשלמה הוא ההכרה הבהיירה שזקוקים לשלימות העליונה.

אז אתה מכיר כבר advfb

אולי תלמד איתי פעם אחת?

 

התכוונתי לתחילת הספר, לא ההקדמה אלא החלק הפותח אחריה.

..אני הנני כאינני

הצעה מעניינת..

 

כרגע פחות בקטע... כותב מאמר על חלק ו..

אולי אני מבינה חסרונות אחרתלגיטימי?

בתיאור שלך נראה שמדובר על חסרון ממשי, במציאות.

אחד מבני הזוג לא יודע להגיע בזמן והשני כן.

אחד מבני הזוג לא יודע לבשל, והשני כן.

אחד מבני הזוג לא יודע להתנהל כלכלית, והשני כן.

אחד מבני הזוג גאוותן, והשני ענוותן.

לאיד מבני הזוג יש פתיל קצר, ולשני ארוך.

וכו' וכו'

 

זו ממש לא הזוגיות שאני מחפשת. זה לא עניין טכני, שבגלל שיש לי חוסר מסוים אני מחפשת בן זוג שישלים אותו. במיוחד אם מדובר במשהו טכני, שאני יכולה להגיע לאותה תוצאה אם אשלם למישהו.

 

החסרון מבחינתי, זה חסרון אונטולוגי. יש בדידות שטבועה בעולם הזה, ובני זוג יוצרים קהילה בתוך המציאות הזו. (ע"ע איש האמונה הבודד). "ותחסרהו מעט מאלוקים" - זה חיסרון שאי אפשר למלא.

במונחים של הרב סולוביציק, אתה מתאר מבחינתי קהילה טבעית, בעוד בזוגיות אנחנו מדברים על קהילת הברית האמונית - קהילה שנוצרת מתוך מצב של חסרון של כל אדם באשר הוא, לא דווקא חיסרון ספציפי שלי או שלך.

מחילה. דברי לא הובנו כראוי, אולי מפני ההתנסחות.אני הנני כאינני

לא זו כוונתי. אכן לא מדובר כאן על עניין טכני, ואנחנו לא צריכים לחפש אנשים (לאו דווקא בני זוג) שישלימו את החסרונות שלנו - אנחנו צריכים אנשים שיקבלו אותם, כי בלי לקבל אותם זה בעצם לא לקבל אותנו. כרגע, כשאנחנו עם החסרונות, אז החסרונות הם חלק ממנו, ובגלל שאנחנו לא אלקים - זו לא כפירה לומר שתיתכן בנו השתנות. מי שלא מסוגל לקבל ולהכיל את החסרונות שלי (שוב, לא צריך שהוא ישלים אותם) - לא מסוגל להתחבר עם כל החלקים של 'אני'.

אפשר לנסות לשלם למישהו - אבל זה לא כ"כ יעזור. יש שני אלמנטים במציאות שיכולים לעשות את זה יותר טוב, אחד ביתר שאת ואחד בשלימות - בן זוג ואלקים. אם יש בי בדידות אני יכול לגור עם החבר הכי טוב שלי לנצח, לא צריך זוגיות.

אגב נקודה שחסרה לי (אם כבר מדברים על חסרונות)אחו

יש לך דוגמה קונקרטית לחיסרון שאתה מדבר עליו? כל הדיון סב סביב "אידיאת החיסרון" אבל לא בדיוק הצלחתי להבין מה קונקרטית נחשב מבחינתך לחיסרון.

 

בינתיים האפשרויות שעולות לי לראש:

 

- תחושה שרע לי בלי משהו (בדידות, חוסר משמעות) => לרוב אפשר למלא את החיסרון בעצמנו או ללמוד לא לרצות דברים שאנחנו לא צריכים, "שמח בחלקו"

 

- מידה מקולקלת בי (כעס, גאווה, עצלות, אכזריות) => אני לא רוצה שאשתי תקבל את המידות הרעות שלי אלא תאתגר אותי להתעלות מעל עצמי, אם באמת מדובר במידות רעות

 

- משהו שאני לא טוב בו (לא טוב בריצה, לא טוב בבישול, לא טוב במילים, לא טוב ברומנטיקה) => לא כזה חיסרון אני מניח? א' אפשר לשפר, ב' לכולם יש כוחות מוגבלים, כל אחד טוב יותר במשהו אחר, והקב"ה נותן כוחות לפי המשימה

 

- משהו שאין לי, ביחס לשלמות אידיאלית ככל שנגדיר אותה (אני לא יפה, אני לא חכם) => א' מניין שאותה אידיאה מחייבת, ב' כנ"ל הקב"ה נותן אמצעים לפי המשימה

 

עכ"פ מה שאני צריך זה שתביא דוגמה מעשית של חיסרון בך שצריך שיתקבל ע"י הצד השני.

באופן מרכזי ההתיחסות שלי היא אל המידותאני הנני כאינני

ויכול שזה מפשט ל'סוגי' חסרונות נוספים. נקודה למחשבה אצלי. 

 

אני לא רוצה שאשתי תקבל את המידות הרעות שלי אלא תאתגר אותי להתעלות מעל עצמי, אם באמת מדובר במידות רעות - טוב, אתה עוד לא נשוי כך שאתה לא באמת יודע איך זה יהיה אם אשתך לא תקבל את החסרונות שלך אלא תאתגר אותך, או מה שזה לא יהיה. אני רואה פה מסכנות - מישהי שלא תקבל את החסרונות שלך וכל הזמן תעיר לך עליהם, תקפיד עליך בגללם (כל זה בכלל בהנחה שתסכים להתחתן איתך כשהיא לא מקבלת את החסרונות שלך). לאתגר אותך להתעלות מעל עצמך - אתה מסוגל בפועלת עצמך להתעלות מעל עצמך? זה לא כ"כ הגיוני כשמנסים להבין את המשפט הזה כסתמו - אתה מסוגל לטפס על עצמך? אתה מסוגל לגרום לעצמך לגדול בעוד סנטימטר? ומבחינה אמונית - אתה מסוגל לבד, בכוחות עצמך, לשפר את עצמך? ככה? בלי עזרה אלקית? זו קצת גאווה לא? (אני לא רוצה להגיד את המילה האחרת שעולה לי).

OK סוף סוף מצאתי את התגובה האחרונהאחו

אתה מבין כשאני מנסה לעשות קונסולידציה זה נהיה ארוך למות, אבל אחרת אני לא מוצא את הידיים ואת הרגליים.

 

גם כאן צריך קצת הגדרות. אני מבין "לקבל" בתור להשלים עם זה. אני לא רוצה שאשתי תהיה יס-מן שלי. אם אני עושה משהו לא בסדר, שתגיד. אם יש לי מידה רעה, שהיא אסורה לפי התורה, אז אני מצפה ממנה שתעיר לי. לא בקטע של מלחמות ועקיצות, אלא כחלק משיח בוגר, כי זה גם האינטרס שלי שיוכיחו אותי ויראו לי דברים שאני בעצמי לא יכול לראות.

 

אם הכוונה "לקבל interim" אני חושב שזאת יותר שאלה של איך לנהל את השיח באופן נכון ולא פוגעני לאו דווקא עצם הקבלה.

 

וגם, העניין ש"תאתגר אותי" הוא דווקא ביחס לאותם דברים שהם באמת בעייתיים. סתם תכונות שיש לי, או המראה החיצוני שלי, בקיצור דברים בלי הרבה נפק"מ לדינא, אז ברור שהרעיון הוא שהיא תקבל את גלגל השיניים על כל בליטותיו (או שלא כי זה לא מתאים לה).

 

בין אם הנשמה האלוקית היא אנחנו או לא, בין אם הסייעתא דשמיא היא כוח רוחני שמיימי, או עצם היכולת הבחירית המאוזנת שלנו (קראתי כזאת פרשנות לא זוכר מי זה), ברור שאנחנו יכולים לעלות מעלה אל עבר מקום מתוקן יותר. יש דברים שאנחנו יכולים לתקן בלי בן זוג ואני חושב שזאת ציפייה סבירה להגיע עם הקומה הזאת במצב סביר, יש דברים שיש צורך במערכת הזוגית אבל זאת כבר קומה מעל. מהיכרות אישית שלי, וגם מניסיון, נדיר שבעיות יסודיות בסיסיות נפתרות בזכות מערכת יחסים, כי זאת לא המטרה של מערכת יחסים (כמו שעשינו את המדרג של הצרכים השונים, שעד גבול מסוים זה עניינים שנפתרים ברשות היחיד, מכאן ואילך ברשות הרבים או ברשות הזוגית)

למה מילים קשות באנגלית?אני הנני כאינני

(רפרנס לשלישיית פרוזק, שם שם).

 

קונסולידציה, interim - לא מבין.

 

מעולם לא דברתי על 'יס-מניות' או על 'לא להעיר'. לא. ב'לקבל' הכוונה להבין שיש לי קושי, ומגרעה, ולגלות ולהראות לי שאני אהוב למרות זאת. לא לכעוס עלי בגלל זה, לא להכנס איתי למריבות בגלל זה. כשאנחנו מכירים בפגמים של אחרים ומוכנים לשאת בעול שלהם - זה מקל על הצד הפגום, שהוא סובל, לחשוף את שורש המידות האלה ולתקן אותם. 

את האמת שזו תורה 'ארוכה מארץ מידה', רק חשוב לי להדגיש שזה לא "הוקוס פוקוס" - תקבל אותי עם המגרעות שלי, שכרגע הם חלק ממי שאני, ולאט הם יתפוגגו. לא. יש כאן עבודה שצריכה להעשות, אבל זה הפתח שלה, שהוא גם האפשרות להתחבר באופן יותר עמוק, וכאשר הפגמים האלו 'נרפאים' - אנחנו נעשים מאוחים.

 

כשאני חושב על זה (גם אני נדרש פה לעיון, זו לא שיטה מוגמרת אצלי), התפיסה שהפגמים שלי הם חלק ממני בכל רגע נוכחי (עד ש'יעלמו' או יתוקנו [יאוזנו]) - זה לא דבר שכל כך פשוט לקבל ולהסכים איתו. אני מבין את זה. ועוד יותר האמירה שיוצאת מזה - אם אתה רוצה להתחבר איתי, אז תאהב את כולי, גם את הפגמים שלי - אולי אין הכוונה (מתחדד לי עכשיו, לא יודע אם מספיק מדוייק לכיוון הראשון שלי, ועוד לא ברור לי שאני מסכים עם הדברים) שתקבל את המעשים שנובעים מהם, את חוסר האיזון שבהם, אלא תאהב את הכח הזה שבי, שקצת מעורער ולא מאוזן. תתבונן אל השורש, אל היסוד - לשם תחבר את האהבה שלך (תמתיק את הדברים בשורשם). זה כמו שהקב"ה אוהב את הרשעים (שיש להם אפשרות לשוב) - יש חלק בהם שהוא לא אוהב? לא. הוא אוהב את כל כולם, רק את המעשים שלהם הוא שונא. יש בזה כח להחזיר את הדברים לאיזון, כתוצאה ממעשים, מחשבות ודיבורים שבאים מכח זה.

מסכים עם הכל כמו שאמרתי זה יותר עניין סמנטיאחו

עוד מעט אשלח הרחבה

קונסולידציה = איחוד

interim = זמני

אז למסקנה -אני הנני כאינני

אתה מסכים עם מה שכתבתי בתחילת השרשור או לא?

לגביי שתי הפסקאות האחרונות.אני הנני כאינני

אני לא אוהב את המונח של "תאתגר אותי" (ואני לא כ"כ אוחז דרכו את הסמנטיקה שלך בו). אני שומע בו מין התנגדות לדברי חז"ל "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".

 

לדעתי אפשר לתקן הכל בלי בן זוג, בן עזאי (או שזה היה בן זומא) היה בכיוון הזה (אולי גם נדב ואביהוא). תיקון המידות לא מותנה בזוגיות של איש ואשתו. הוא מותנה במערכת כוחות של עצמי וחיצוני לי, ובכלל החיצוני לי (כלומר, שהוא לא עצמי, לכן מדובר כאן גם על) נשמה [או אלקים], חבר מעלה [ובתוך חבר מעלה כנראה באופן הכי חזק - אשתי].

 

תיקון מותנה בברית, בחיבור אל מה שהוא לא עצמי (מידות ראיה ערך ברית אות א', ממליץ על שיעורי הרב ליאור לביא), כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אם הוא לא חבוש ואסור בזה, עוד לא שנה בעבירה (ולא הותרה לו), יש כאן משהו אחר - ולכן זה גם לא חסרון או פגם, אלא פשוט דבר אחר, מקרי יותר, שעוד לא התפתח.

לא נראה כמו מחלוקת מהותיתאחו

כמו שאמרתי אפשר להבין את "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" כאיזון שהקב"ה נתן בכוח הבחירה שלנו

א"נ אשתי היא שליחת ההשגחה לתת לי קצת "פוש" קדימה

שוב אפשר להבין את הכוח הרוחני כחיצוני לאדם, אפשר להבין אותו כפנימי, הלכה למעשה זה בערך אותו דבר

\\אני הנני כאינני

אשמח למקור של מה שאמרת בראש. לפי זה הגרסה צריכה להיות שונה - 'אלמלא הקב"ה עזרו' ולא 'עוזרו' - שמשמע בהווה.

 

*אשתי היא גם שליחה כו' לתת לי קצת הרבה פוש קדימה.

 

לגביי הכח הרוחני - השאלה מאיפה מסתכלים. אני מדבר על התבוננות מסוימת.

עוזרו בכל רגע ששומר את האיזון הזהאחו

(לכאורה אם שוקעים בחטא מגבירים את יצר הרע וממילא הוא חזק יותר מיצר הטוב)

אני לא זוכר את המקור

אגב ייאמר לזכותך שכל הדיון הזה (וכל אלה שמסביב)אחו

ממש גרמו לי לחשוב על כל הנושא הזה, ונראה לי שאני בדרך לכמה תובנות חדשות, אבל אני צריך עוד לחשוב על זה.

בבקשה ממך תעשה את זה.אני הנני כאינני

אני אשמח לשמוע את התוצאות אל תניח את זה בצד.

שני עניינים שעברו לי בראשאחו

היה כאן שרשור אחר על פגיעוּת, וזה נראה שיש לי בדיוק את אותה בעיה סמנטית.

כמו שהערתי, המציאות היא אותה מציאות פשוט השאלה מהו אוצר המילים שאנחנו מתארים אותה.

 

בהקשר של חסרונות (כאשר חסרונות מתייחסים לתכונות מסוימות, חיצוניות או פנימיות), אני מגיע עם הרעיון שאין כזה דבר "חיסרון". יש כזה דבר "תכונה". אחד גבוה אחד נמוך, אחד חברותי ואחד ביישן, אחד בריא ואחד חולה. לאחד יש מצב רוח יציב ולאחד יש תנודות.

 

"הן אין לך תכונה אנושית, שהיא טובה או רעה כשהיא לעצמה. אך הכל תלוי בדרך הניצול המוסרי." [רש"ר אי-שם בתחילת בראשית]

 

"יצר. יש להצטער על כך, שתרגמו את "יצר" כ"כח דוחף", כאילו יש כח באדם, הממריץ אותו לעשות רע. מכאן התפתחה אותה דעה נואשת, שהיא השקפת יסוד של "דת" גדולה: ההשקפה על כח הרע, שהאדם מסור לידיו [...] כך הייתה תיבת "יצר" לחבל השוא, הכובל את האנושות. [...] שורש יצר איננו מורה על כפיה, אלא על יצירה.  [...] לב האדם "חושב" מחשבות, כאורג זה, העושה מעשה חושב. החומר מסור ללב; התכונות הטובות והרעות מסורות לו כחומר ביד היוצר. הלב יחבר אותן וייצור מהן "צורות", את האידיאלים שלנו; צורות אלו הן "יצר מחשבות הלב": יצירי הלב ה"חושב" והאורג. בידינו לעשות בחומר הנתון, ככל העולה על דעתנו. אך ה' נתן לנו את ההוראות, שעל פיהן "נחשוב" ונארוג. אם נעשה כן, הרי הכל הוא טוב. אין האורג יכול לוותר על כל חוט, על כל צבע. הכל טוב וכשר, ובלבד שיעמידנו במקום הראוי לו [...]" [בראשית ו']

 

לכן, אני חושב שאינטימיות אינה מתבטאת בנכונות שלי לחשוף "דברים רעים", אלא פשוט לחשוף את כל התמונה. ברור שלאנשים שאני לא פתוח איתם, אני חושף את הצדדים הכיפיים והיפים. יש גם צדדים משעממים, מביכים, לא בהכרח משהו רע או חיסרון כשלעצמו פשוט מה שנקרא ה"מאחורי הקלעים". אולי "מאחורי הקלעים" שלי יחסית נעים ומתוקן, זה לא שהוא צריך להיות פגום. הוא יכול לכלול בתוכו גם רגעים של תסכול ובלבול, אבל אם אינם, זה לא שהם מהותיים. העיקר שזה יהיה אותנטי, לא איזשהו פרוקסי מתגונן, בגובה העיניים (כמו שהגבתי בשרשור של הפודקסט של הבנות שהגבתי שם תגובה מפוצצת)

 

"ותפל, ירידה מכוּונת ומהירה מהגמל; [...] כשהיא פוגשת את יצחק, לא רצתה רבקה להיות רכובה גבוה על גב גמל. גם פעולה זו אופיינית לכאן. עלמה צעירה ואצילית, הבאה לפגוש את בעלה לעתיד, ודאי שהייתה מעדיפה לבוא רכובה בהדרת כבוד, בראש שיירה ארוכה של מלוים, ואז להואיל ברוב טובה להרשות לו לסייע בידה לרדת מעל הגמל. אך כאן במיוחד, כשיצחק הולך לקראתה ברגל, לא היה הגון בעיניה שתרכב לקראתו. בנוסף על כך, רכיבה הייתה סימן למעמד גבוה, ורבקה לא רצתה להיראות כגבירה חשובה כשהיא פוגשת את יצחק."

 

וכאן אני גם מסתייג מהביטוי "פגיעוּת", כאילו אני הולך למות אם אגלה את מה שבלבי. אם יש לי חוסן, אני יכול להסתדר. "פתיחוּת" יותר מתאים.

 

///

 

הנושא השני קשור למהות השרשור, "אנשים מתחברים דרך החסרונות שלהם". באותו פודקסט היה סיפור על בחורה מוצלחת ומושלמת, ובחור שלא כל-כך ידע איך לגשת אליה, הגם שהיא מצאה חן בעיניו. אז פעם אחת היא נפלה מהמדרגות ושברה את האף והוא הסיע אותה למיון, ובראותו את אותה בחורה מושלמת, פתאום בוכיה ושברירית, הוא התאהב בה (קיטש). עכ"פ זה ביטוי ציורי לרחש אנושי כללי, הכמיהה אל "שברי כלים", אל בכי, המחזה הרומנטי של הבחורה הבוכה בגשם והבחור שמציע לה מטריה. או משהו כזה. חמלה? או ההזדהות עם תחושת השיברון? ומצד הבחורה, האם זה סוג-של ביטוי מאוד קמאי ונא של העולם הפנימי, יענו, ללא העיבוד של הסופר-אגו? וזה בדיוק מה שמושך? והכמיהה לתחושה שאפשר להיות כזה, האם זה בערך כמו התינוק הזה שלא עושה את החשבונות של מביך או לא מביך, אלא סומך על אמו? האם זה טוב? האם זה לא טוב? ברמה הרעיונית, אני רואה בזה משהו משחקִי-פוסטמודרני, שאולי הוא אחלה של "הרכבה" על-גבי התשתית ה"סאחית" (אין לי מילה יותר טובה... כמו שיין יכול להיות אותה הרכבה משחקית חיובית שפורצת את הגבולות הנוקשים של השגרה). מצד שני, מהניסיון שלי, אני מעדיף להשאיר את זה הדברים האלה בספרים ובתמונות, been there done that, אותי אישית מדליק יותר שיח על עוצמה וחוסן מאשר לנגב דמעות, שלי או של אחרים.

אין שלם יותר מלב שבורהפי
כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלעאחרונה

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

תוכלי להרחיב בזה?ישי2אחרונה

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפיאחרונה

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויק

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בעד לנסות אם עולה רעיון מסוים אבל ברגישותארץ השוקולד

סוף סוף יצאנו יחד כי חשבנו שייכולה להיות התאמה, הגענו למסקנה שאין התאמה אבל זה לא מעיד רע על הצד השני.

כאבה לי הדעה שעלתה בדיון עם החברות שהבחירה היא לפי "מציאה" שאובייקטיבית פלוני עדיף על אלמוני ולא שיש פה מציאת התאמה. תפיסה שיכולה להוביל לתחושות רעות וגם לדעתי לא נכונה כי אני לא מחפש את זו שהכי מוכשרת אלא את זו שהכי מתאימה לי.

(אישית, זכיתי למצוא את אשתי שהכי מתאימה לי)

ברור שכןהפיאחרונה

חלק מהבחורים שפגשתי היו ממש דבש פשוט לא התאימו לי אז מה? למה לא לשדך אותם לאחרות?

חייבת להגיד שיש אצל חלק מהנשים נטייה פחות לפרגן, וזה ממש ילדותי בעיניי.

מישהי סיפרה לי על חברה שלה שמלכתחילה לא התלהבה מבחור שיצאה איתו וכל הזמן אמרה שהם לא מתאימים והוא שקט ולא מספיק גברי לה. בסופו של דבר, דווקא הבחור אמר לה לא.

אז החברה שלה אמרה לה: אם לא עבד ביניכם, אני דווקא ממש התלהבתי ממנו אני מחפשת בחור שקט ואני וחושבת שהוא יכול להתאים לי.

והיא ממש לא פרגנה לה ממש התחמקה

מה נפגע פה בדיוק? האגו שלך? די, תתגברי. אם הוא לא מתאים לך, למה שלא יתאים לחברה שלך?

כולם חושבים שהיא חברה טובה, אבל מה אני אגיד לכם? חברות נמדדת גם בפרטים הקטנים האלה, ביכולת לשמוח ולפרגן לאחרת גם

שהאגו קצת נפגע.

ממש חבל ..

אמרתי לחברה אז אני אשדך בניכם .. אז היא אמרה לא נעים לי בגלל החברה .

( אני לא מבינה את זה הם יצאו כולה ל2 דייטים והבחורה כל הזמן אמרה שהם לא מתאימים , אז ממה אמור להיות לה לא נעים?)

איזה דרמה מיותרת אלוהים

ואני משתגעת מדובר בבחורות דוסות

אם את באמת כל-כך דתייה ממה את מפחדת?

שיעבוד לחברה שלך?