אני חושבת שיש כאן שני רבדים נפרדים -
הרובד שלך - של איך את מרגישה, של כל מה שהתחולל בך מהבוקר, של כל מה שזה גרם לך לחשוב, להרגיש, לחוות, להגיב
ויש את הרובד של בעלך.
ברובד שלך - נתינת מקום בדיוק כמו שעשית לתחושת התסכול, האכזבה, אולי גם הכעס - היא מבורכת.
עצוב לך.
ואת נותנת לעצב הזה מקום.
ומבואס לך עליו.
ואת נותנת מקום לבאסה הזו.
ואת מקשיבה להם
ואת מבינה שמה שהם רוצים לומר לך זה דבר כ"כ פנימי ויקר וחשוב - אני רוצה להרגיש שלבעלי אכפת ממני. אני רוצה להרגיש שהוא מתעניין בי. אני רוצה להרגיש שאני אהובה ומקום ראשון בלב שלו.
אני רוצה להרגיש ניראות. ואכפתיות.
ואלו, יקרה, רגשות ותחושות ממש בריאים וטבעיים
תני להם מקום בהמון חמלה ואהבה עצמית
וחבקי גם את עצמך 
נכון, חשוב לי להרגיש שלבעלי אכפת ממני!
כי אני אוהבת אותו
כי אני אוהבת אותי
כי אני רוצה שהקשר שלנו יהיה אוהב ורואה ואכפתי והדדי
כי חשובה לי הזוגיות שלנו
כי הייתה לי בדיקה חשובה חשובה היום ודרך ההתעניינות אני רואה אהבה
כי רציתי להרגיש שותפות אפילו שאני זאת שעשיתי את הבדיקה
כי אני סוחבת בתוכי את פרי האהבה שלנו ורוצה גם בשבילו/ה שהקשר בין ההורים יהיה יציב וחזק,
שיהיה לי שותף
שארגיש אהובה
שארגיש שאכפת ממני
שאהיה יחד
ולא לבד
ואגדל גם את הצאצאים עם כל הטוב הזה
ועם כל היחד הזה
ולא לבד
ולא רחוק ומרוחק
ויש בזה אולי אפילו תוספת של הפן הביולוגי שבהריון אנו עוד יותר רגישות לצורך הזה ביציבות וביטחון שבעלי כאן. איתי. למעני. שאני לא לבד.
גם עבורי. גם עבור הצאצאים שלי. ממש יצר הישרדות אפילו שפועל כאן מאוד חזק ושם אותותיו גם ברגש שלנו שמתעצם.
וב"ה ב"ה שהתוצאות טובות, הכי טובות שרצית לשמוע! תודה לה' הטוב ממש!
ואחרי שהבנת קצת את עצמך
ונתת לעצמך מקום שלם
והודית גם על כל הטוב שיש -
יש גם את הרובד של בעלך:
בעלך לא התקשר.
זו עובדה נתונה שעד שעת כתיבת ההודעה הוא לא התקשר.
אך יש כאן יקרה ליד אותה עובדה גם ציון פרשנות: "הוא לא התעניין".
כי זה שהוא לא התקשר זו באמת אכן עובדה.
אבל זה שהוא לא התעניין? אולי הוא דווקא התעניין, אך מביא זאת לידי בביטוי בדרך אחרת?
כתבת ש
1. את *יודעת* שהוא אוהב אותך
2. שאת *יודעת* שההריון חשוב לו
3. שאת *יודעת* שגם הוא חיכה לבדיקה הזו
4. שאת *יודעת* שהוא עמוס
5. שאת *יודעת* שהוא חווה את הדברים אחרת ממך
6. שאת *יודעת* שאתם נשואים באושר הרבה שנים (!)
7. שאת *יודעת* שיש ביניכם תקשורת טובה ובריאה (!)
8. ש*ברור לך* שיש גם "נפילות" בתקשורת מדי פעם (!!! ואיזה מדויק שכתבת שכל העניין יכול בעצם לשבת על חוסר הבנה או קצר קטן בתקשורת ובהבנה שלנו אחד את השנייה עד הסוף לפעמים)
9. שאת *יודעת* שהתגובה ההגיונית הייתה להתקשר אליו ישר ולא לשמור בבטן ולהוסיף שמן למדורה
יש כאן כבר 10 *עובדות* שאת יודעת מידיעה (ה-9 הללו ועוד האחת הקודמת שהיא העובדה שהוא לא התקשר עדיין 
)
ולצד ה10 עובדות הללו - יש *הנחה* ו*השערה/פרשנות* אחת -
שהיא - שהוא לא התעניין ולא מתעניין.
ואני חושבת שעבודה על התפיסה הזו שמפרשת במוח הוא לא התקשר עד עכשיו = הוא לא מתעניין
שמה לך קצת מקלות בגלגלים וחוסמת אותך
כתבת שכפועל יוצא מזה את מרגישה שאת עושה לו דווקא (תגובה שהיא עובדתית)
שאת בכוונה לא מתקשרת לשתף אותו (כנ"ל תגובה שהיא עובדתית)
שבערב תעשי לו מצפון (כנ"ל תגובה שהיא עובדתית)
וכל אלו על סמך אותה משוואה שיושבת חזק במוח שאם לא התקשר עד עכשיו = לא אכפת לו ממני. הוא לא מתעניין.
ואולי אולי עבודה על המחשבה האוטומטית הזו, והפיכתה לתגובה עניינית ומקדמת כמו שעשית בכל 10 העובדות למעלה, יכולה הרבה יותר לקדם אותך.
אפשר למשל לחשוב שאולי בעלך חיכה שאת תתקשרי?
אולי לא רצה להעיק?
אולי רצה לתת לך מרחב?
אולי חשש שהתשובה של הבדיקה חלילה לא טובה ורצה שזה יבוא ממך כדי לתת לך את הזמן שלך לעיכול?
אולי בדיוק היה עמוס כמו שכתבת ולא הספיק?
אולי חיכה לשאול אותך ***פנים מול פנים*** כי עבורו דווקא שאלה פנים מול פנים מבטאת את האכםתיות והדאגה ולא שיחה בטלפון שהיא יותר רחוקה?
אולי דווקא כך הוא מראה לך שהוא אוהב אותך ואכפת לו ממך? לצד כל האהבה שאת מרגישה ממנו ויודעת שמרגישה ממנו כל הזמן כמו שכתבת?
אולי השתבלל בעצמו כי היו לו חששות ופחדים ולא ידע מה לעשות?
אולי הוא לא רואה בשיחת טלפון בהכרח את המשוואה שזה זה אומר שהוא מתעניין?
אולי יהיו לו עוד הרבה מאוד דרכים להראות שהוא מתעניין?
אולי אם באמת היית מתקשרת והוא עונה הוא עדיין מרגיש שכך הוא מבטא את האכפתיות כי בשיח עצמו, במילים עצמן, הוא מעביר לך, כ"כ כ"כ מעביר לך עד כמה הוא שמח יחד איתך, עד כמה הוא נמצא יחד איתך, עד כמה אכפת לו ממך!!!
אפילו שלא הוא זה שהרים את הטלפון. אז מה? אבל במילים שלו, במעשים שלו, בכל מהותו - שם הוא מראה לך את זה!
ואם המשוואה תהיה - ***כל מה שבעלי כן עושה = ככה הוא מראה לי שהוא מתעניין. ככה הוא מראה לי שהוא אוהב אותי.***
ואני רואה את זה! אני רואה אותו. והוא רואה אותי.
אזי גם הרגשות יהיו יותר קרובים, והתגובות בפועל תהיינה יותר מקרבות ולא מרחיקות
ולא נכנס למצב שזה מעגל שמזין את עצמו ובערב באמת יהיה אותו מצפון שאמרת, אותה התכנסות וריחוק, ואז גם הוא ירגיש זאת ויתרחק וחוזר חלילה וכך בלופ אינסופי של פגיעות וריחוק.
ובעצם מה עשינו כאן?
לא לקחנו בחשבון ולא ראינו את כל הטוב וכל הכן שלו, בדרכו שלו,
ורק הנכחנו את האין, את הפרשנות של האין יותר נכון
ונתנו לה להיות חזות הכל
והיינו בתפיסה של או הכל או לא כלום, מחשבה אוטומטית שהגם שהיא מובנית היא לא מקדמת אותנו.
וזו הזמנות נפלאה לעבוד גם על דפוסי חשיבה וצורות מחשבה מקדמות ואיך לצאת מהן
כתבתי על זה בהרחבה בעבר,
מצרפת לך גם כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.
(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)
סיכום 10 עיוותי החשיבה:
1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.
(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")
2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.
(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")
3. פילטר שכלי (=להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי).
(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")
4. פסילת החיובי
(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)
5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות
(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)
6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)
(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף).
7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)
(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד).
8. "צריך" ו"אסור"
(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").
9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)
(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"
אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)
10. העברה לפסים אישיים
(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").
(* סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)
זהו בינתיים יקרה,
מאחלת לך בהירות שלמה ונחת שלמה גם מכל היש
וגם בדרכים טובות לעבוד ולתקשר את מה שאין בדרך שהכי תקדם אתכם ❤
