קראתי פוסט של מישהי ששאלה אם נכון לאפשר לילד בן 18 לטוס לחול עם חבר
ענתה לה אחת הנשים: אם נכון לאפשר להם להיכנס לעזה להילחם, מה יש בעייתי בטיסה בחו"ל?
ואז חשבתי לעצמי, איזה דבר מדהים זה!
לוקחים נערים בני 18, צעירים (וגם נערות כמובן) - ואומרים להם: תקשיבו, אנחנו מאמינים בכם שיש לכם את היכולת להיות השליחים של המדינה ושל הקב"ה על הגנת המדינה והעם היהודי. הם עוברים הכשרה, ועושים דברים מדהימים, ואשכרה עושים את זה!
מה מוסר ההשכל שלי מזה ומה עשיתי עם זה בעצמי?
ובכן, אני אומרת שברגע שסומכים על מישהו ומאמינים בו שהוא יכול ומניחים עליו את המשקולת, למרות קשיים כאלה ואחרים, זה נותן הרבה כח ומניע לעשייה.
סומכים עליהם! אתם תתפסו קווים בגבולות, ותכנסח לבניינים ממולכדים ל"ע, תנהגו בטנקים ובכלים כבדים, ותתפסו מחבלים ותסכלו פח"ע, ותלמדו תכנות ותטיסו מטוסים.. כן, כן, אתם! שסיימתם ביצפר לא מזמן..
יש כאלה שמגיעים מורעלים מראש, ויש כאלה שלא בדיוק קיבלו את התפקיד שרצו, כמוני חח, אבל עשו מהלימון לימונדה
ואז - לקחתי את זה לעצמי. והחלטתי לעשות מעשה! (להבדיל כן? אני את הצבא שלי כבר עשיתי.. אבל בהשראת העניין..)
היום סמכתי על עצמי שעם הכישורים שרכשתי, אני יכולה להתמודד עם משהו מסוים ולצלוח אותו. וזה היה חתיכת אתגר מנטלי.. והצלחתי! וזה עשה לי טוב! וגדלתי!
וחשבתי לעצמי למה אני לא מאמינה בעצמי יותר ומה מעכב אותי מלהיות במקום הזה.. ולא הגעתי עדיין לתשובה, אני מניחה שזה תהליך. אשתף פה בלי נדר
אבל המסקנה שלי להיום: אנחנו צריכים שיאמינו בנו שאנחנו מסוגלים כדי שנגדל ונפעל
והכי הכי -ככל שאני גדלה אני חוזרת למקום הפנימי הזה בתוכי שהניע אותי בעבר והיום קצת התכסה בעננה: אנחנו צריכים אותנו להאמין בנו.
מה איתך? את מאמינה בעצמך?
איזה יופי את ❤