אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
ממש שימחתן.