אפרוק את ליבי אחר כך.

עדיין מתרגשת להכין שעורי בית... לפעמים אני צריכה ממש להזכיר לה שאוכלים לפני שעורי הבית...

בתחילת שנה ממש עשינו מזה חוויה, ישבנו כולנו לצבוע איתה את הררי הדפים שהמורה שלחה וזה היה ממש כיף! (הייתי אז בסוף הריון, היום עם תינוק על הידיים פחות זורם לי)

מה שכן- שעורי בית בקריאה אני לא ממש יושבת איתה, אין לי סבלנות. אז אני אומרת לה שתקרא את החוברת ותספר לי מה היה כתוב. ככה אני יודעת שהיא גם מבינה מה היא קראה...

מבינה אותך ממש שלא מצליחה להגיע לכל אחד... אוף. זה קשה! אצלי הבת שבכיתה א והבן שהתחיל השנה ת"ת מקבלים הכי הרבה יחס- בגלל השיעורים, והתניוק על הידיים. הילדה בת 3 והילדה בת 6 מחפשות תעסוקה ואין לי סבלנות...

עכשיו התחלתי עם הילדה לצייר לה בקווקווים והיא צריכה לעבור על זה, אבל זה קל לה מידי, אז אמרתי לה שהיא תצייר לי ואני אעבור. וזה מעולה. אבל אני מחפשת עוד תעסוקות.

וחיבוק לך! לכל דבר צריך זמן הסתגלות...

חיבוק גם לך על אתגרי ההגעה לכל אחד...

יש דברים שאני מצליחה לתת לגדולים תוך כדי שאני משגיחה על הקטנה, אבל זה מוגבל. נניח סיפור, בע"פ או מספר. לפעמים אפשר להצליח משחק קלפים. אבל יצירה נניח (שהבן שלי מאוד רוצה לפעמים) זה כבר יותר קשה... וגם לבת שלי חסרה ההרגשה שישבתי אך ורק *אתה* וכל הקשב אצלה.

מעלה הצעה חוץ מהקווקוים - אולי להדביק וואשי טייפ לפי ציור בקווים ישרים? לא זוכרת באיזה גיל עשיתי את זה לבת שלי. כנראה קטן יותר, אבל נראה לי כיפי גם לגיל 6.

הבעיה שפעם אחרונה היא סיימה את כל הגלילים והדביקה על הארונות והקירות...

אז אני צריכה לחשוב עוד לגבי זה

ונמצאת באזור. אם צריך לקרוא ולחתום אז יושבת לידו ומקשיבה . בכיתה ב' אחריות עוברת אליהם.

עם השיעורי בית...כל אות שעה ...

והיא קוראת מצוין כבר מזמן וכתבה לי מכתבים שלמים כבר לפני שנה

לדעתי זה פשוט משעמם אותה!

לא היה לי את זה עם שום ילד

ועכשיו בכיות על זה שאני דורשת שהיא תתקלח לבד..אוףףף!!

מאתגר!

מה היא אומרת לגבי שיעורי הבית? שמשעמם לה, באמת?

האמת היא שאנחנו עזבנו את עניין המקלחת בעצמה בינתיים... 🙈

להיות חולה זמן ממושך זה קשה בכל מקרה. מבאס להרגיש גם אשמה בנוסף... את בסדר גמור, הגוף שלך היה צריך מנוחה. כמה שבועות בלי ש"ב לא יעשו נזק לטווח ארוך לאף אחד...

באופן כללי לגבי ש"ב, פעם שמעתי מהרבנית דינה ראפ (ואימצתי לי) שדברים שהילדים צריכים לעשות עבור בית הספר לא צריכים להיות סיבה לעימותים בבית.

בבית אנחנו אחראים על מה שקורה בבית. אנחנו יכולים לעזור לילד עם הכנת שיעורי הבית אם הוא רוצה, אנחנו יכולים לעזור ולהזכיר אם הוא עוד לא מספיק אחראי לזכור בעצמו.

אבל אם הוא מתנגד - זה לא צריך לגרום לנו להתעמת מולו. זה תפקיד בית הספר - שילד שלא עשה שיעורים ירגיש שהוא משלם עם זה מחיר ויבין בעצמו שהוא רוצה לעשות.

(האמת ששמעתי אותה הרבה לפני שהיו לי ילדים בבית ספר, אז אני לא יודעת אם אני באמת מעבירה טוב את מה שהיא אמרה. בכל אופן זה מה שאני לקחתי ממה שהבנתי ממנה...).

למעשה אני באמת פועלת ככה. כמעט אף פעם לא התווכחתי עם הילדים על עשיית שיעורי בית. כשכן היה 'עימות' סביב הכנת ש"ב זה כשהבן שלי נזכר ב9 בלילה שהוא לא עשה שיעורים ולא היה מוכן ללכת לישון בלי שיעשה שיעורים.

אצלנו היה מספיק לילדים להבין שהאחריות עליהם, יחד עם חוסר הנעימות להגיע לכיתה בלי ש"ב, בשביל שהם יקחו אחריות (אני כן משתדלת להזכיר כי לפעמים שוכחים, אבל בגדול אחרי שהזכרתי זה כבר עליהם, ואני פה כדי לעזור אם צריך).

האמת שגם בהקשר של חולצות תלבושת אני פועלת ככה, ופה זה יוצא לכיוון השני (אני משחררת והבת שלי הולכת בלי). כי בבית הספר לא מספיק אוכפים את הדרישה לחולצות תלבושת. הבת שלי אומרת שכמעט כל הבנות בכיתה מגיעות בלי תלבושת ואף אחד לא מעיר להן.

אז בהתחלה ניסיתי כן להקפיד בכל זאת, כי אני לא אוהבת לזלזל בכללים, ולא אוהבת לחנך לזלזול בכללים.

בהמשך ניסיתי גם לפנות למנהל ולהגיד לו שהדרישה צריכה להיות ברורה יחד עם אכיפה, בשביל שאנחנו כהורים נשתף פעולה.

בסוף ראיתי שזה קשה מידי מול הבת שלי, ואם בית הספר לא באמת מצליח לעמוד בדרישות שלו מול התלמידים, לא נכון מבחינתי שזה יהפוך לעימות בבית. אז אני הרפיתי. אם בשלב מסויים יתחילו באמת להעיר למי שלא הולכת עם סמל, אז לבת שלי אולי זה יתחיל להיות חשוב...

אז אולי זה גם נכון לגבי הש"ב של הבת שלך.

אם לבת שלך לא אכפת להגיע לכיתה בלי ש"ב מוכנים, השינוי צריך להיות מצד המורה לדעתי, ולא מצידך (ואפשר לפנות אליה ולבקש עזרה בזה).

לא צריך לבקש שהיא תכעס בצורה מפחידה. בדרך כלל מספיק חוסר נעימות קטן שהמורה תשאל אם היא עשתה והיא תגיד שלא, או להיפך - מחמאות משמעותיות למי שכן עשתה ומקפידה על שיעורי בית, בשביל שהיא תבין שכדאי לה בפעם הבאה להכין...

כי אני לדוגמא סמכתי על אחד הילדים והסתפקתי בלשאול-להזכיר אם יש ש.ב ולאט לאט הוא ממש צבר פער גדול מאד ביחס לשאר הכיתה. במקצועות כמו מתמטיקה, זה ממש בעייתי כי הדברים נבנים אחד על גבי השני ואם ׳מתנתקים׳ לתקופה ממושכת מדי מהחומר, כבר לגמרי הולכים לאיבוד. מה שאגב אצלו גם הביא לכל מיני בעיות משמעת, כי הילד כבר התייאש מלהבין את מה שקורה בכיתה וגם כי תחושת חוסר המסוגלות שלו השפיעה לשלילה על דימוי העצמי שלו. עד שגילינו שמצבו ממש לא טוב גם ברמה הלימודית, היה מאד מאוחר. (הוא ילד חכם, אז בכלל לא דמיינו שהוא לא יצליח לעקוב אחרי החומר. אבל אם לא מתרגלים, עובדה שזה יכול לקרות…). בסוף ב״ה במאמצים גדולים עלינו שוב על הגל אבל זה היה ארוך מאד, מפרך ומורכב.

מצד שני רק אתמול בלילה אמרתי לבעלי שאולי אנחנו לוקחים יותר מדי אחריות על שיעורי הבית של הילדים. בקיצור, לא ברור לי אם יש נוסחה נכונה ואם כן מהי ואני גם בתהיות של הפותחת…

(אגב, יש לי ילד אחר שהרבה יותר אחראי מהבחינה הזאת. אז יד גם עניין של אופי בדבר  זה נראה לי)

חייבים להתאים שיטה החינוכית לילד בהתאם לנסיבות ולא ללכת על שיטה מסוימת עם ראש בקיר.

אפילו בחשבון , לכל סוג של משוואה פתרון משלה...

כשמרגישים לא טוב הכול נראה כמו הר בלתי עביר

שנית - בקשר לשיעורי הבית - זה ממש תלוי באופי של הילד.

הגדולה שלי הייתה בעצמה מזכירה לי שיש לה שיעורי בית. הגדול היה יושב בהפסקות ועושה את שיעורי הבית לבד. התאומים - לרוב הייתי צריכה להזכיר להם לעשות, לפעמים עשו בשמחה ולפעמים פחות. הילדה שבכיתה ג - כבר מזמן ויתרתי על שיעורי הבית שלה, אחרי שנתיים קשות של מאבקים . הילד שבכיתה א - אני צריכה להזכיר לו שיש שיעורי בית אבל ב"ה לרוב הוא עושה בשמחה.

בכל אופן, בכיתה א' לרוב צריך לעזור בשיעורי הבית (חוץ מאשר לילדים כדוגמת הבן הגדול שלי, שיש בו משהו מן המחוננות). אז אין דרך אחרת... בדרך כלל גם צריך להזכיר להם, כי הם עוד לא רגילים לשגרה של שיעורי בית. ומכאן - באמת כל ילד שונה. וכמו שאת רואה שאצלי היה את כל המגוון, אפשר להסיק מזה שזה לא תלוי באמא. אז קודם כול - אל תקחי את זה אישית...

שנית - במצבים כמו אמא חולה באמת יש מקום להרפות... (לי זה היה סביב היריונות ולידות) אולי אפשר לעדכן את המורה, כדי שתדע שאין פה הזנחה פושעת...

ושלישית - בשביל לעודד מוטיבציה לשיעורי בית בהחלט אפשר להבטיח "פרס" אחר כך. סיפור זה מצוין. אפילו משחק נחשק או יצירה מעניינת יכולים להיות פרס נהדר. לא צריך להיבהל מזה...

וזהו. מקווה שתחזרי לאיתנך במהרה, ושאז תוכלי להתחיל לשקם את ההריסות שהמחלה יצרה ❤️

ב"ה מתאוששת אט אט (כבר בריאה ב"ה לא מעט זמן אבל עדיין סוחבת עייפות וחולשה)

באמת עדכנתי את המורה בזמן שהייתי חולה.

תודה על מגוון הדוגמאות שנתת עוזר לשמוע

לא בדיוק אותו דבר אבל אני מבקשת מבעלי להזכיר לי שאחרי הצונמי של הלידות, הדברים לאט לאט חוזרים לעצמם. כי כאמת תוך כדי יש תחושה שזהו, הכל התפרק כמו שכתבת, ומשם כבר לא תהיה תקנה.

החיים עשויים גלים, וככל שמצליחים להפנים את זה יותר, נבהלים פחות מול גל לא סימפתי 🙂. זה נותן כוח להחזיק מעמד עד שהוא יעבור.

לגבי ש.ב, מוכר מאד כל מה שאת כותבת. בכיתה א׳ אני מרגישה שהאחריות היא בעיקר עלינו ההורים, אם כי יש אצלנו אחד בבית שרואה את האחים הגדולים שלו והרבה פעמים מוציא את השיעורים שלו בעצמו ומתחיל לעבוד עצמאית.

אבל זה שזה עלול להיות מוקד לחיכוך, התחמקות, זמן מתיש - זה ממש מוכר לי ולא רק בכיתה א׳ 😕. וגם אצלנו הרבה פעמים אחרי שהם עשו, הם אומרים שתכלס לא היה נורא ואפילו היה כיף…😅

בכללי אני הגעתי לאותה המסקנה כמוך - שככל שזה מעוגן יותר בשגרת היום-יום (כשאמא בריאה וכו׳), כך יותר קל עם זה. וכשיש תקופה שזה פחות מתאפשר, מחכים שזה שוב יהיה אפשרי ובונים מחדש את השגרה בזאת, לאט לאט…

ותינוק/ת בבית זה ממש דבר שמסבך את האפשרות להיות 1*1 עם הילדים… מבינה מאד את מה שאת מתארת… אני אוהבת להתפלל גם על דברים כאלה… שלמרות שיש יצור מתוק שדורש את כל תשומת הלב שלנו, עדיין נצליח איכשהו, בדרך נס, להגיע לאחים שלו… תפילות זה דבר מסוגל 😅🙏🏻

תודה על כל מה שכתבת

ובעניין התפילות - לגמרי! תודה על התזכורת

מעבר לזה זו הופכת להיות האחריות שלהם, כולל התמודדות עם ההשלכות של זה מול המורה.

כמובן שאם מישהו מבקש ממני עזרה הוא יקבל (כמה שאני יודעת, כי בחשבון של כיתה ג' אני כבר ממש על הפנים) אבל מעבר לזה, אני מזכירה, מעודדת, מורידה מהם את נטל עבודות הבית וכולנו עושים את שיעורי הבית בשמחה ובכיף בסלון בזמן שאני עם הקטנים או מבשלת. 

אלה שמעליו לא היו צריכים תזכורות והיו עושים לבד, אצלו כל יום תכנונים וסיפורים שישב לעשות.

אם היא יודעת את החומר אין לך מה לדאוג, העבודה בכיתה א סיזיפית מאוד ומשעממת.

אפשר לדלג חלק מהימים וביום שמחליטים שעושים לעשות את מה שדילגתם

הבת שלי בעיקר צריכה שידחפו אותה להתחיל כי יש אלף ואחד עיסוקים אחרים מעניינים יותר

אז יש אינטרס לסיים..

בשלב שיש קטנים אני קונה שפע חוברות עבודה לילדי גן והם עובדים בחוברות שלהם תוך כדי שהגדול יותר מכין שיעורים...

למשל שרה-

ש- שלום

ר- ראיית הטוב

ה- התמדה

ואז לקרוא לדודים להקריא ברכה ולתת מתנה.

ובטח שאת יכולה לקרוא רק לחלק מהדודים.- נגיד את הדוד הגדול או נציג מכל צד, אולי רק סבא וסבתא.

תלוי כמה אותיות או רעיונות יש לך

יש לה רק 3 אותיות בשם ורציתי שהחלק הזה יהיה יותר מ5 דקות. אז אפשר את זה ועוד משהו בנוסף, או ללכת לכיוון אחר...

תודה על ההצעה!

אשמח לשמוע עוד רעיונות

שהסריטו את נערת בת המצוה ב'מסע גילוי' איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את ה'

לא זוכרת מה בדיוק היה בסרטון, אבל היה שיחה של הבת עם סבים- סבתות שלה, המורה בבית ספר, חברה, דודים אחים

וכן הסרטה שלה אורזת מצרכים בארגון חסד, ועורכת שולחן שבת, זה היה מיוחד.

לחשוב איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את השם. הבת שלי ממש תתפדח אם נרצה לעשות לה סרטון כזה, היא לא תשתף פעולה, אבל אפשר אולי לכתוב ברכות ולתת מתנה סמלית לפי כל תכונה.

אני חושבת יחד אתכן, אולי להכין מצגת ולחפש סרטון קצרצר או תוכן אחר לפי כל תכונה ואז להסביר איך זה מחבר אותה למצוות

היא פשוט לא תרצה להסריט את עצמה. אבל אולי אפשר להסריט את הדודים שידברו על מצווה מסויימת ויחברו אותה אליה, בסרטון נוכל לעשות את זה קליל וככה כל הדודים יוכלו לקחת חלק. נשמע שאפשר לפתח את הכיוון הזה

שהיא רק תקריא טקסט, ושבסרטון עצמו יראו דברים אחרים (שקשורים לטקסט, אבל לא רוצה עצמה)?

אבל יכול להתאים גם לבת מצוה, הסרטנו דודים ובני דודים שנזרק אליהם אליהם דף מכווצץ לכדור, וכשהם פותחים את זה יש הודעה שאיקס- וואי מתחתנים (להמיר את זה שלאיקסית יש בת מצוה)

ואז הם מאחלים משהו בצורה חמודה (נניח אחד רץ מהר הביתה לקרוא לאשתו ולילדים, והקריא בצורה דרמטית את ההודעה ואז כולם הסתכלו אחד על השני כאילו הם ממש בשוק ואמרו במקהלה- זה סופי? אז נשאר לנו רק לאחל מזל טוב ושהבית שתבנו יחד יהיה מלא בצחוק, בחום ואהבה!)

נשמע מאוד חמוד, תודה

אבל בלי הודעה שמתחתנים. כל קרוב משפחה טפס בסרטון נייר מקומט, פתח אותו, והיה כתוב שם מילה או משפט עם גימטריה שזהה לשם שלנו ולפיה היה צריך לברך. בסוף הברכה המברך קימט של הדף וזרק לצד השני, ככה שבסרטון הבא נראה כאילו הם תפסו את אותו הדף מהמברך הקודם.

זה היה ממש חמוד, והגימטריות היו מעניינות וחלקן הזויות.

דווקא לבת מצווה נראה לי שטקס ארוך ומיגע עם דבר תורה ארוך מכל הדודים יכול לא להתאים לקהל של הבנות. אולי באמת אם משלבים את זה בקלילות והומור בלי לאבד את התוכן?

בזכות הרעיונות שלכן הבנתי שלהכין סרטון ערכי מהדודים זה הרבה יותר מתאים

כלומר, שלא בכל פעם יקום דוד וידבר. אלא להסריט מראש. לערוך את זה באופן יפה וכייפי. ככה גם מקצרים ומדייקים את הנאמר.. אפשר להוסיף תמונות שלה או סרטון שקשור למצווה שנאמרה..

באמת יש כאן הרבה אפשרויות כשהופכים את זה לסרטון. אני מחפשת איך לעשות את זה קליל ולהוסיף אולי גם הומור וקטעים מיוחדים.

איזה כיף שאתם עוזרות לי, כל הצעה נוספת בכיוון תתקבל בברכה!

בעזהי"ת

בסרטון.

עשינו בסגנון 'סליחה על השאלה': כתבנו מראש כמה שאלות- חלקן נוגעות לילדה (מה אתם מאחלים לה, איזה תכונה טובה אתם רואים בה, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם חושבים עליה) וחלקן נוגעות בתוכן של האירוע (למשל אם זה על חסד- איפה החסד פוגש אותך ביומיום, אם זה על הודיה- על מה אתה מודה בחיים שלך, אם זה על שמחה- מה הדבר שמשמח אותך, אם זה על תפילה- לאיזה חלק בתפילה אתה הכי מחובר.. כאלה).

את הסבים והסבתות הסרטתי בעצמי עונים על כל 6 השאלות. מהדודים ביקשתי שמי שרוצה ישלח סרטון קצר שבו הם עונים על שאלה אחת או שתיים מתוך הרשימה, לבחירתם, והזמנתי גם לצלם בני דודים/אחיינים עונים על שאלה אחת, אפשר גם בזוגות.

בגלל האופי של הסרטון הזה, יש לך שליטה על האורך והטקסט. למשל אם מישהו ענה תשובה ארוכה, את יכולה לחתוך רק קטע קצר.. ככה בסופו של דבר יצא סרטון של נגיד 7 דקות (לשש שאלות), אבל משתתפים בו 6 סבים וסבתות באופן משמעותי, ועוד 4 דודים, ועוד 3 אחים של ילדת בת המצווה, ועוד 16 בני דודים משתי הצדדים, וגם נתתי אופציה לכוווווווווולם פשוט לא כולם ניצלו את ההזדמנות. אבל אין פה עניין של להעלב כי בסוף כולם קיבלו הזדמנות.

כל אחד בחר ערך ונתן עליו מתנה קטנה והסבר קצר, היה יפה לטעמי

ביקשו מכל דוד לתת מתנה סביב ערך מסוים שההורים רצו.

ואז בשבת כל אחד הביא את המתנה והסבירו איך היא מתקשרת.

אבל בגלל שזה היה שבת, פיצלו את זה ל-3 חלקים. כי באמת יש אנשים שלא יודעים לקצר ומטריחים את הציבור...

4 זה מספר מעולה.

והרעיון הזה מקסים!!!

(אם בכל זאת את רוצה גם דודים את יכולה לרשום בוואטסאפ המשפחתי שאת מחפשת 2-3 מתנדבים ואז זה לא יוצא "לא נעים" שלא הזמנת מישהו)

והלכנו בערב המאוחר לכותל....

אמנם לפני אלול, לא היה כזה מפוצץ..

היינו במופע הללויה אש ומים בעיר דוד ולאחר מכן לכותל... היה נחמד.

לפני זה עשינו איתם סיבוב בשוק מחניודה וקצת בעיר...

למחרת נסענו איתם למוזיאון המדע, גם נחמד ממש. ובערב טיילנו איתם בגאולה

ומשם לקחת רכבת

לכותל ירדנו ברגל, בחזור לקחנו אוטובוס לרכבת כי כבר היו עייפים(וזה גם ככה עם המעבר)

מבחינת עומס לדעתי יהיה מלא רגיל אבל לא עמוס מאוד.. סיורי סליחות וכאלה הם בדכ בערב ויותר סמוך לר"ה.

אפשר לטייל סתם בעיר העתיקה. אנחנו עשינו לפני כשבועיים מסלול חווייתי ואתגרי עם משימות בדרך. אם תרצי, אשלח לך את הדפים שהכנו בשביל זה.

שולחת לך באישי. (תצטרכו לעשות בו התאמות למשפחה שלכם, כי זה מיועד למשפחה עם שמונה ילדים שיודעים לדבר)

הרעיון שבנינו הוא שעוברים בשמונה תחנות, ובכל תחנה אנחנו לוחשים לאחד הילדים מילה מתוך פסוק. בסיום מחברים בין המילים ויוצרים יחד את הפסוק השלם.

אז אפשר ללחוש לכל ילד כמה מילים מהפסוק, ואפשר גם לבחור פסוק או משפט אחר שקשור לירושלים וללחוש את המילים שלו רק בחלק מהתחנות.

מקווה שמובן...

המילים שלחשתם כל אחד זכר עד התחנה האחרונה? ואני אשמח לשמוע על התחנות

כמובן, הבאנו לה מילה קלה...

התחנות: כיכר ספרא, מגדל דוד, הקארדו, בית כנסת החורבה, החומה הרחבה, כיכר בתי מחסה, גן בית השלום, הכותל.

זה גם אתגר - לשמור את הפתק בשלמותו עד הסוף

(ואולי זה דווקא טוב שהם לא יסתכלו בפתק כשמקבלים אותו - אצלנו הבן הגדול ניחש די מהר את הפסוק הסופי רק בעזרת המילה שקיבל...)

אפשר גם להחביא בכל תחנה את הפתק והילדים צריכים למצוא ולהכניס למעטפה.

בסוכות אנחנו אוהבים ללכת לכותל ועם התחנות האלה זה יוצא טיול מושלם

אשמח גם אם מתאים לך

תודה

מהבחינה הזאת תהיי רגועה

האמת לא כדאי להגיע לשם עם רכב

אם כן אז חניון בתשלום קרתא או ממילא

יש גם את הר ציון אבל קשה למצוא שם חניות

אבל הכי טוב כמו שטארקו אמרה

לחנות בנחל צופים ולקחת רכבת

להשאיר את האוטו בשולי הרכבת הקלה (יש כמה חניונים שהם בחינם) ומשם ברק"ל. אם הילדים שלכם אוהבים רכבת זה אטרקציה בפני עצמה.

אולי משהו רקום, מגבת או חלוק מגבת, כרית / ציפית עם הדפס של תמונה וכיתוב,

בחנויות של הדפסות ומתנות יש הרבה דברים כאלו, החל מדובי, שעון, מעמד למכשירי כתיבה, או חריטה על נגן, עט ...

בקבוק חם (הכי כיף עם כיסוי פרוותי)

כרבולית מפנקת אפשר עם שרוולים וכובע

חלוק מגבת

קפוצון עם הדפסה של משפט וציור שקשור למשפחה.

תלוי באופי של הילדה וההרגלים.

אם מתאים לה אז יומן ועט לכתוב חוויות

או כוסות קפה (טבולות!) עם מלא שוקולדים לשעות הקטנות של הלילה עם החברות

או סט כלים למטבח אם היא מחובבות הבישול

שקית כביסה עם תמונה

קופסא לעוגיות מהבית עם משפט כלשהו

כל דבר שימושי כמו מצעים, מגבת, חלוק, בקבוק חם וכו'

קולאז של תמונות מהמשפחה, יצא ממש יפה.

עשיתי אותו דבר לבת קודמת שיצאה

טוב לראות אותך

אני אוהבת לקנות חפצים שימושיים

כי זה כיף להשתמש במתנה באופן יומיומי

לבנים קניתי ארנק/ מזוודה/ מצעים

לבנות אפשר גם

או תכשיט / תיק

אצלי השנה (לראשונה!) יוצאים שלושה ילדים מהבית (אחת למדרשה ושניים לישיבה קטנה), והאמת שלא ממש חשבתי על הרעיון של צ'ופר כזה🙈

ברגע האחרון, ביום שבו התאומים שלי יצאו לישיבה (זה היה אתמול, אבל כבר נראה לפני נצח), קניתי להם חבילת עטים סמלית והדבקתי פתק: "עת לחבוק ועט לרחוק מחבק - שתזכה להרגיש את חיבוקה של התורה, וגם את חיבוקם של אבא ואמא".

אבל אולי באמת לבת שלי (שנוסעת בעוד כשבועיים) כדאי שאשקיע יותר... אז אעקוב פה אחר הרעיונות...

שק כביסה זה רעיון נחמד מאוד! וגם עוד דברים פה נתנו לי כיוון. תודה יקירותי!! (ניפגש עוד כמה שנים...)

כרית, מנורת לילה, בקבוק שווה, תחשבי מה יהיה להן שימושי. לי עזר בזמנו להסתכל באתר של מוצרים להדפסה שהיה נגיש לי ולבחור משהו

מתכונים ותמונות

חפשי 'בר מתוקים בר/בת מצווה פרוג' ויהיו לך הרבה תוצאות

מזל טוב ובהצלחה!

יש את "זול פעמי" בתלפיות זכור לי שיש שם מלא מבחר, ודברים יפים(:

אז אולי השתנה שם..

זה לא מגוון ואפשרויות של חנויות חד פעמי,

אבל יש שם כמה אפשרויות יפות.

חנות ל חד פעמי, זולה ומגוונת.

יש גם בגאולה ברחוב הישיבה

יש מאחורי מרכז כלל את גינדי- אבל לא הייתי אומרת שהיא הכי זולה

מכירה אולי חנויות בגדים מומלצות במלכי ישראל?

כשאני הולכת אני נכנסת לכל החנויות...

את "שגעון של שולחן" חנות מעולה

ב'משנת' יש לפני החגים דברים יפים בזול.

אם מעניין אותך, אז תדעי שיש גם גמ''חים שנותנים כלים רב פעמיים במחירים יותר נמוכים מחד פעמי שווה (אנחנו באירוע אחד לקחנו מגמ''ח חינמי לגמרי. באירוע אחר שילמנו 5 ש''ח לסועד (צלחת+סכו''ם+כוס. וכלי הגשה קיבלנו תוספת חינם).

ויש גם אופציה לקנות מחו''ל.

אני הזמנתי מפיות ממש יפות משיין, בשליש מכמה שהיה עולה בארץ.

לא יודעת על חד''פ כי כאמור השתמשתי ברב פעמי.

אבל כלי ארוחה חיפשתי פה בארץ

חנות עם מלא מבחר וזולה

ליד מרכז האלקטרוניקה

נראלי קוראים לה גאולה...

סכום מוזהב, צלחות שקופות עם פס זהב, כוסות באותו עיטור

כלי הגשה לקינוחים שאכין בעז"ה

קונפטי לפזר על השולחנות,

שלט גדול של בת מצווה 12

ואולי כוד כמה פריטים ששכחתי.. יצא לי קרוב ל300 שח

את מתכוונת אולי לג'ינה? מתחת מאפה נאמן?

וכמה קנית מכל דבר? כמה צלחות/ כוסות וכו?

ליד הדווידקה. לא זוכרת איך קוראים לה... יורדים אליה במדרגות אם אני זוכרת נכון.

אף פעם לא קניתי שם, כי החנות לא נגישה לרכב, וקשה לסחוב ברכבת כמות כזו של דברים...

ועוד תיק צידנית אוכל יחסית גדול, דאגנו לרוקן אותו ואז היה תיק ריק לאחסון וגם במזוודה התפנה מקום

קניתי נראלי 8 מארזים של צלחות (צלחת גדולה וקטנה) וסכו"ם - מזלגות וסכינים מוזהבים.

כוסות חדפ

עוד מפיות של 12

שלט גדול של בת מצווה 12

מוזהבים לפזר על השולחנות

וכל מיני כלי הגשה לקינוחים שעתידה להכין בעזרת ה'

רק מפות לא קניתי..