עשה לי בחילה ממש.

לא לעניין משום צורה.

בטח ובטח אם היית שם בלי בעלך, זה ממש לא נעים להיות בכזאת סיטואציה.

לדעתי הוא חרג מהגבולות לחלוטין, וכדאי להתלונן עליו.

וחיבוק לך, ממש לא חוויה שכיף לחוות.

ואת הנורמלית פה.

שולחת חיבוק❣️

זה לא משנה מה נהוג בין חברים, לרופא ממש אסור לדבר ככה וזה לא מתאים בכלל!

חיבוק גדול❤️

אם מתאים לך, הייתי מתלוננת, זו התנהגות לא ראויה בכלל, וכשזה בא מרופא במעמד כזה, זו הטרדה מינית.

לא יודעת אם לך כוחות להתלונן אבל התחושה שלך ממש מוצדקת.

ולא נעים

בטח בסיטואציה כזאת

חיבוק❤️

גם בחברות פתוחות יותר יש דברים שלא מתאים להגיד כשזה רופא. 

אם יש לך כוח- הייתי אולי מתלוננת.

חיבוק על החוויה! בטח שהרגשת לא נעים.

והלוואי ויהיה לך כוחות להתלונן עליו, הוא היה לא בסדר.

ממש לא במקום

באיזה זכות הוא מדבר על עניינים שבינו לבינה?

אני הייתי מגישה תלונה

במצב כזה חשוף וסיטואציה פגיעה בלי הבעל שילווה זה פשוט חצוף וסוטה

ממש לא לושבת שאם בעלך היה נמצא הוא היה מסגיםמללשון שלו להשתחרר באותה אופן.

חדמש תגישי עליו תלונה דרך הקופה שרת משתייכת אליה.

אני גם הייתי מתכווצת כמוך, והלוואי שהיה לי שכל וסיעתא דישמיא להעמיד אותו במקום.

זו חוצפה. ואם הוא רואה שאת אישה דתית אז בכלל פתח פה גדול. 

לקודמותיי, זה ממש מצב שאני מעודדת אותך להתלונן אם תוכלי. בשבילך ובשביל המטופלות הבאות שלו. חמור מאד בעיניי.

ובטח שתרגישי ככה, גם אני הייתי מרגישה מוחפצת.

ממש מבקשת שתתלונני, בשביל הבאות אחרייך, שלא יעברו את זה. 

כפרת עוונות.

גם אם בחיים הפרטיים שלו הוא מדבר בצורה כזו או יותר בוטה ואם הוא חי בסביבה שזה לגיטימי אין לזה רלוונטיות.

בתפקיד אסור לו לדבר ככה וזו הטרדה.

אם יש לך כוחות תתלונני עליו זה חשוב 

את ממש לא מגזימה!

לא יודעת אם יש לך כח לעשות עם זה משהו או רק לחבק את עצמך אבל ממש רצוי להתלונן עליו

אני עובדת בסביבה מאוד חילונית וגם רופאים חילוניים לא מדברים ככה למטופלות שלהם.

מקווה שאת מתכננת להתלונן

וחיבוק💜

ממש ממש לא במקום.

חיבוק!

עם כאלה שאפילו לדוסיות ככה מדברים בלי שום בושה, את יודעת זה סיגנון כזה

ופעם הבאה אם יש רופאה תנסי לבקש בלי להתבייש,

ככה אני עושה, מבקשת בעדינות, רוב הפעמים יש.

האמת אני די נדהמת לראות את התשובות החד משמעיות שלכן, חשבתי שיהיו קולות לכאן ולכאן ואולי אני סתם מגזימה

מתלבטת אם להתלונן

גם כי מרגיש לי שאני עושה ביג דיל, מפחדת שהוא יכחיש, אין לי כוח להתעמת מול אף אחד, וכבר יצא לי בעבר להתלונן על מישהו (דמות סמכותית) שהטריד אותי והוא הכחיש ובסוף נזפו בי (נזיפה חמורה)

ודי מפקפקת בכמה זה יעיל להתלונן. בכל הפעמים שראיתי\ חוויתי זה סתם דפק את המתלוננת

וחוץ מזה שדי התלהבתי על הבי"ח וחשבתי אולי כן ללדת שם אז לא בא לי לפגוש אותו שוב אחרי שאתלונן עליו

ובהריון עם בעל במילואים זה לא הסיטואציה האידיאלית שיש לי בה הרבה כוחות.. לא יודעת, מרתיע אותי

אבל מרגיע אותי לשמוע שלדעתכן אני לא סתם מגזימה ושיש מקום לתחושות שלי

תודה שקראתן

את יכולה גם לבקש ששמך לא יוזכר, ואת יכולה גם להתלונן אנונימית.

ולגבי הנזיפה שקיבלת- וואו, חיבוק!! נשמע ממש לא בסדר. אם בתחושה שלך הוטרדת מה יש לנזוף בך?!?!

הוא היה דמות סמכותית שהטרידה בנות רבות נוספות. אני פוצצתי את הסיפור. הוא הכחיש והפיל עליי שאני מעלילה עליו.

הסביבה בה הייתי נזפה בי מאוד וגם ראשי הסמכות (לא רוצה להסגיר)

יש לי חברות שמאז לא מדברות איתי כי איך עשיתי לו את זה?

ואח"כ באו אליי בנות נוספות שאמרו שלא רצו לפתוח כי שיערו זה מה שיקרה להן.

ואז הבנתי שזה מה שקורה למי שמתלוננת

ואיזו אמיצה את! מצדיעה לך ממש👸

נשמע שפורום תקנה הוא הכתובת למקרים כאלו.....

חיבוק נשמה!!!! איזה גיבורה את! ואיזה סיפור קשה זה שעוד נזפו בך!! אני בהלם.... פשוט גיבורה!!!

דורש אומץ..וכאילו לחזור לסיטואציה

נשים שעברו הטרדה ומוסרות עדות אומרים שזה כמו לחוות בשנית

אבל הוא רופא

במסגרת מקצועית בעיני עוד יותר חמור.

מה שאני באה לומר שאת לא חייבת לגייס כוחות שאין לך בשביל להתלונן אבל להרגיש מאה אחוז! לגיטימי עם עצמך.

ואחר כך לעשות מה שבא לך, ומה שתעשי זה בסדר...

ברור שלהתלונן דורש כוחות,ולגיטימי שלא בא לך

אבל הדברים שלך כל כך עצובים ומקוממים( לא את הבעייתית כמובן! המערכות שפגשת...)

לגבי בית החולים- אל תעשי את זה לעצמך.

אם את מתכננת ללדת שם אז תציפי את העניין בדרך כלשהי ותדאגי שהוא לא יטפל בך שוב

תגידי את השם למי שילווה אותך שאת לא תצטרכי בכלל להתמודד עם זה בזמן לידה

נשמע לי כמו הדמות האחרונה שאת צריכה לראות בשלב הזה

אפשר לשלוח מכתב מפורט לנציב תלונות הציבור של בית החולים ולגורמים בהנהלה.

ולבקש את טיפולם, לתזכר שזה מוציא שם רע למוסד שלהם, ואת על אף הטיפות המסור של שאר הצוות כבר שוקלת שלא ללדת שם עקב היחס המחפיץ.

אולי המכתב שלך הוא הראשון ואולי העשירי. אם זה הראשון אז כנראה שבאמת הוא זקוק לנזיפה וטו לאו. ואם זה העשירמ תסמכי עליהם שיפטרו אותו

חיבוק על החוויה הקשה

ועל הניסיון המר בתלונות
 

יכולה לספר לך שהתלוננתי על התנהגות במיון נשים

וענו לי בצורה ממש מכובדת

היה במעלית מדבקה משהו כמו
(שם המקום)... נקי מהטרדות
נתנו לי למלא בכתב
וממש הגיבו יפה
ו"חשוב שאת מתלוננת" (!!!!)
 

לא רוצה לפרט
אבל משהו באותו סגנון
(בזמן של בדיקה פנימית)

שיכתוב למי שצריך וכו'.. הוא יודע את הפרטים

ואת לא תצטרכי ם ברמה הטכנית וגם הנפשית להתעסק עם זה..

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק