אחרי שגם אני חשבתי שאיך דולה בסיטואציה אישית ככ, ולקחתי.

אני בעד. ממש. חשוב לדבר איתה קודם ולהיפגש ולהבין שיש לכן חיבור אישיותי לפחות. תסבירי לה מה הצרכים שלך. דולה זה ממש לא רק מגע.

לגבי אחרי הלידה, לקחת משככי כאבים סביב השעון, זה באמת קשוח, אבל עם משככים זה יכול להיות נסבל.

ואולי מחשבות לגבי כן או לא ביות מלא יכולות לחכות לאחרי?

וחיבוק, ושיהיה בשעה טובה ובטוב🙏

אני מאיזור ירושלים

ובמה הרגשת שהיא עזרה לך? ממש אשמח אם מתאים לך לפרט.

ומשככי כאבים צודקת! אני אביא מזוודה😂

תודה על החיבוק❤❤

וזה רק עצבן אותי🤦‍♀️

אולי תוכלו לספר לי קצת יותר מה הדולה עושה?

@אחת כמוני @תוהה לעצמי @אמא לאוצר❤

תמיד פסלתי את זה אז אף פעם לא התעניינתי יותר מידי.

ואיך זה עובד מבחינת החזרים? אני צריכה למשכן את הבית כדי להצליח לשלם למישהי באמת טובה?

לדעתי הוא באמת כלי שמתאים פחות ללידה ממש.

וואי זה רחב מני ים תפקיד של דולה🤭 מתמיכה רגשית ונפשית, תיווך מקצועי של התהליך, ועד כל מיני כלים מקצועיים שיכולים מאד לעזור בהרגעה/שיכוך כאב/זירוז ועוד...

בעיני מישהי טובה זה לאו דוקא מישהי ותיקה. יש מתחילות שהן ממש מעולות והמחיר שלהן הרבה יותר נמוך.

מבחינת החזרים- תלוי בכל מיני גורמים, יש בתי חולים שנותנים החזר מסוים אם את יולדת שם(בדרך כלל 500 שח בערך)

ותלוי באיזה קופת חולים את ואיזה ביטוח יש לך.... שם ההחזרים יכולים להגיע עד 2000 בערך. באחוזים עד 75 אחוז...

אם יש לך גם ביטוח בריאות פרטי גם משם אפשר לפעמים לקבל החזר.

מבחינת מחירים- דולה בסטא'ז (לידה ראשונה או שניה שהיא מלווה) לוקחת בדר"כ כ700. יש שלוקחות 500. ועליהן בדר"כ אי אפשר לקבל החזר.

דולה מתחילה - מתחיל ב1000 מינימום, אם היא מיד אחרי הסטא'ז.. עד 2000, 2500.

ואז זה מתחיל לעלות תלוי בניסיון, בוותק, בכמות קורסים נוספים שהיא לקחה וכלים נוספים שיש לה.. עניין של ביקוש. מגיע עד כ5000+ במגזר הדתי ובמגזר החילוני גם 7000 ומעלה.

ספציפית יושיביה ואביה שהמליצו עליהן(שהן באמת מעולות ממש!!) אם אני לא טועה לוקחות סביב ה4000. אולי קצת פחות או יותר . (נראה לי פחות)

זה בקצרה, מקווה שעזרתי🥰

אוקי חשבתי סכומים יותר גבוהים.

וטוב לדעת שדיקור מעצבן עוד נשים😆

האמת שמהתיאור שלך זה כן נשמע כמו משהו שיכול לעזור לי.

תמיד חשבתי שזאת מישהי שמדברת כזה בשקט ואומרת עוד רגע התינוק יוצא ונוגעת בלי סוף🙈🙈

חח אוי זה נשמע נורא

לכתוב סכומים ואז סתם מדברים באוויר ולא יודעים למה לצפות אז אוהבת לכתוב במספרים😉

דיקור זה באמת מעצבן בזמן לידה!!🤭

חחח מבינה אותך... זה גם משתנה מאחת לאחת, יש יותר רוחניות, יש פרקטיות, יש מלא סוגים.... וככה גם הליווי משתנה 

ולכן הכי חשוב בעיני בדולה זה חיבור לאישיות ולגישה!🙏

אז אני בעצם צריכה פרקטית ולא רוחנית בכלל.

עם טקט

אסרטיבית מול הצוות

שיהיה לי נעים להגיד לה ללכת אם פחות מתאים לי.

עם טכניקות להרגיע כאב של צירים לפני שנותנים לי אפידורל.

זהו. זאת הרשימת מכולת שלי😂

כל דולה אמורה לעשות איתך מפגש מקדים שבו היא עושה איתך היכרות ושומעת ממך איך את רואה את הלידה, מה הדברים שחשובים לך וכו' וכו' כך שתהיו מתואמות מבחינת ציפיות.

אני דולה בסטאז, אם במקרה זה מעניין אותך מוזמנת לפרטי

(כמובן מוזמנת גם לשאלות בכללי)

העובר והלידה ובריאות לי ולילד.

והילדים בבית ואיך יקבלו את השינוי.

ושלא הכל יתערער

לא ההתרחשות החיצונית בלבד

גם בלידה -לא האורך או ההשתלשלות יוצרים את החוויה והסיפור שישאר ממנה

אלא מי את תהיי שם ואיזה סיפור תספרי על מה שקורה

אפשר לצאת גם מהתרחשות לא פשוטה אבל עם חוויה טובה ומעצימה

גם על אחרי הלידה

מי אמר שחייבים לסבול כל כך כמו שאת חושבת

הכל פתוח

ולהתכווצויות אפשר לקחת אקמול מסביב לשעון וזה ממש מקל

ובעיקר כאב וקושי הוא לא מפחיד כשמגדירים אותו נכון

כשמתמקדים בסיפור המהותי האמיתי שזה המתנה שזכית לה

הנס הזה שנולד

וכמה הקלה להיות אחרי ולא דרוכה וכבדה ודואגת לפני

וגם לקבל פרופורציות..שזה קשיים זמניים וחולפים..וחלק מברכה ושקצת סבלנות ולקחת אוויר ולא להתרגש מכל דבר קטן וזה יעבור ויתאזן ..

ברור שיש רגעים שקשה ושבוכים וכו

אבל אותי מאוד מרגיע להזכיר לעצמי שיש לי בחירה בכל מצב

ושבאותה מציאות אפשר לצאת עם סיפור קשה וסיוט או עם סיפור מאתגר אבל מעצים ומשמח

שומרת לי. זאת עבודת חיים אבל את ככ צודקת.

הלוואי ואני אצליח לקנות את זה וזה יהפוך להיות חלק ממני בכל מיני תחומי חיים.

תודה!

אם יש פחדים מהלידה ברקע.

את  שומעת ככה את כל סוגי הקשיים והכאבים שיש לאנשים סביב הלידה ואחרי הלידה וזה יוצר רושם כאילו שהכל יקרה גם אצלך ומכניס פחדים לראש וחששות שאפילו לא היית חושבת עליהם.

תזכרי שאצל כל אחת הסיפור הוא אחרת וגם אם קראת אצל מישהי שהיא עברה משהו זה לא אומר שיקרה גם אצלך..

וגם אצל כל אחת זה משתנה קצת מלידה ללידה.

לא בהכרח שהכאבים שאת זוכרת שהיו אצלך יחזרו באותה עוצמה גם הפעם..

תנסי לחשוב טוב..

לא סתם פתחתי שרשור לפני הלידה של סיפורי לידה טובים בלבד...

לא לקרוא שום סיפור לידה שהוא לא פחות מטוב! זה רק מוריד ומבהיל. אני ממש הייתי מסננת ומנסה לקרוא רק מה שעושה לי תקווה..

אגב, לא יודעת מה הבנת מהסיפור שלי..

רק שתדעי:

1. האפידורל הרדים את הוואקום: לא הרגשתי כלום

2. האפידורל עבד יופי הרדים את כל הצירים, ב"ה

3. מה שהיה אצלי קשה זה הגודל היוצא דופן ולכן זרזו: מאמינה שאצלך זה לא הבעיה..

4. אני בלי קרעים, חתכים: תודה לה'!!!

5. היו לי מיילדות מדהימות, דיקור,מסאג,

6. לא ילדתי בזמן: הגוף שלי היה צריך השראת לידה: שונה מלידה בזמנה..

והיו עוד מלא חסדים שרק אנחנו ראינו..

אז כן, היה לא כיף לדחוף והוא לא יוצא,

אבל זה היה הסיפור שלי עם כל החבילה,

בע"ה שלך יצא צי'ק צ'ק!!

ברגע קטון

ויהיו לך מלא שליחים טובים💗💗

לידה קלה קלה ושמחה

בידיים מלאות

♥️

נביעה

תמיד כ"כ אוהבת לקרוא אותך!

טוב אז קודם כל עכשיו נשמע אחרת לגמרי.

אבל גם אצלי נולדים בדר"כ גדולים וגם אצלי כנראה שיהיה זירוז ולכן הרגיש לי דומה.

אבל בעיקר ההתאוששות אח"כ מלחיצה אותי.

הטחורים, הכאבים וכל הכיף הזה...

אבל איזה כיף לשמוע על מיילדות כאלה מקסימות.

אשכרה עשו לך מסאג'? 

טחורים: יש ושמים משחה וחוקן. מלעשות..

ב"ה חסד שלא נקרעתי. תודה לה' אלף פעמים.

אני מפוצצת חלב אז שואבת ומניקה כדי להמנע מגודש.

ולמסאג:

כן!

בצירי לחץ, בגב התחתון- וגם דיקור, ונשימות, זה נקרא חסדים....

♥️

ועוד יותר מדהים שאת רואה את זה ככה.

הלוואי וגם אני אהיה ככה בזמן אמת.

ותודה שמצאת את הזמן להגיב לי❤

מקווה שזה היה במקום

טבעי הפחד.

ואנחנו נתפלל ונמלא את עצמינו במחשבות טובות

בע"ה שתזכו לראות חסדים גדולים

בידיים מלאות

משחה לטחורים הממליס זה ממש עוזר

לקנות משככים

לקנות עזרקאין

לנולין

דברים שעוזרים לגודש

להכין לך מראש הוראות כתובות מה לעשות עם הגודש

כי כשהוא מתחיל הראש מאבד את זה ושוכחים מה עוזר

ולהתפלל על זה

לשריין עזרה בבית וכו.

זה באמת גם אותי הדאיג

ומאוד עזר לי להיערך טוב

ממש השפיע לטובה

וכמובן להתפלל על זה

שיהיה לך לידה קלה כתרנגולת

לידה קלה ותינוק בריא!!

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק