לא מצליחה לחשוב על כותרת. בעיקר פריקהאנונימית בהו"ל

אולי לא הייתה פריקה כזו מעולם

אבל אני מרגישה שאני חייבת חייבת לשחרר את זה איפשהו

זה לא המקום שהכי הייתי רוצה לשתף בדבר כזה אבל תכלס אין לי עוד מקום כזה בחיים האמיתיים

והלוואי שיש אפשרות למחוק את בשרשור הזה עוד שבוע

כי בטוח אתחרט אז כותבת מהר לפני שזה יקרה

נשואים שנה פלוס

דוסים מאוד אבל ראש פתוח ומכירים עולם

זה אולי יישמע הזוי אבל שנה שלימה לא הצלחנו לקיים יחסים מלאים. משהו שילדים בני 17 יודעים עשות אנחנו לא הצלחנו. המדריכת כלות שלי בקושי הסבירה לי

והיסיטואציה הייתה כזאת מלחיצה שפשוט לא הצלחנו

התביישנו לספר ולשתף ורק אחרי שנה ברוך ה הגענו ליחסים מלאים

מאז המחזור שלי נהיה מבולגן ממש אחרי שהוא סדיר ביותר בדרך כלל ולא נכנסנו להריון

ואז מלחמה ובעל מגוייס

ועכשיו מחכים לנס שיקרה

על הדף אני יודעת שניסינו בזמן הנכון (בביוץ כשהמחזור סדיר אולי 4 או 5 פעמ) מבחינת אנשים אנחנו מנסים שנה וחצי

ההורים שלי לחוצים ומתפללים

חברים זורקים כל הזמן בקרוב אצליכם

חמותי מברכת אותנו כל הזמן ונראה שהיא לחוצה גם על זה

כל החברים שלנו כבר בהריון מזמן או עם ילד

ואני נכנסת ללחץ הזוי בגלל אנשים

ואני שואלת את עצמי אולי יש לנו באמת בעיה? ןאם יש בעיה ח"ו, נחכה רק עוד חצי שנה ואז כבר נהיה נשואים שנתיים?

אני לא יכולה עם המבטים האלה על הבטן

עם השאלות והערות

גם באוניברסיטה מרגישה את זה

אני רוצה להגיד שכאילו לקח לי מניעה אבל יודעת שזה לא נכון כי רציתי תמיד ואפאחד פה לא מונע בסביבה

אני יודעת שלא צריך להתייחס לאנשים וזו לא תחרות ועובדת על זה. אבל בתכלס מה אני יכולה לעשות?

אני שומעת מכולם שמתפללים עלינו ולא יכולה עם זההה כי זה מצב כל כך רגיש ומרגיש שנכנסים לנו לאינטימיות

לא יודעת מה אני רוצה ממכן.

שולחת מהר לפני שאתחרט

איזה באסה להיות במצב הזה אחותי של לחץ כזההמקורית

מבחוץ

מצד שני, תפילות זה לא נורא בכלל ויכול להועיל לכם. בטח מהקרובים שדואגים

ועם זאת, כן הייתי משתדלת לספר לעצמי את הסיפור שלנו בכל פעם שהלחץ מאיים להיכנס לי לחדרי הלב.

אתם בסדר גמור

אתם לא אשמים בכלום

ואתם לא חייבים הסברים לאף אחד

ואת לא צריכה להתבייש בזה.

והסביבה הרבה פעמים שיפוטית מבחוץ ומלחיצה, אבל בסוף החיים שלך הם שלך. והם לא יקבעו לכם מבחוץ אם להילחץ או לא. ואת עוברת מה שאת עוברת. וזהו.


אז מניחה את זה פה בשבילך שייתן לך כח

ומקווה שבעז"ה בקרוב הריון תקין וידיים מלאות בבריאות ובשמחה ❤️❤️

תגובה מהממת!אולי בקרוב
טוב מאוד שכתבת! חשוב שתדעי שזה בעיהדיאט ספרייט

שהרבה זוגות סובלים ממנה.

יש הרבה פתרונות, המומחיות יענו יותר טוב ממני.

אבל!!!

חשוב לי להגיד לך שני דברים.

1. לגבי היחסים. אתם בעצם מנסים לקיים יחסים חצי שנה ולא מצליחים ולא שנה.

כי חצי מהזמן אתם אסורים.

זה זמן סביר מאוד.

אתם לומדים אחד את השני, לפעמים יש אובייקטיבית בעיה שצריך לפתור ולפעמים לוקח לגוף זמן לשחרר.

2. הכי חשוב שאתם אוהבים ושתדעו שאתם ביחד בזה.

אל תצברו כעסים ומשקעים כי אז זה יהיה עוד יותר קשה.

3. תטפלו. תבדקו מי יכול לעזור מבחינה רפואית ותלכו להתייעץ.

קודם כל תהיי נעימה אל עצמך.אונמר

לא שיפוטית.

אנחנו גם דוסים ולא התאים לנו להיכנס להיריון ישר, אפילו שכולם סביבנו כבר היו, ולקחתי מניעה, 

וכן. היו מבטים.

כן. אמא שלי התפללה. גיסותש לי התפללו.

חברות שהתחתנו אחרי כבר ילדו.

ולי לא התאים. אז לא.

כמובן שאני הרגשתי יותר בנח ונעים כי זה היה בחירה שלנו ואת מרגישה שאת גם רוצה ובלחץ אבל זה תוצאה של המצב.

אבל תנסי להגיע מול עצמך להרגשה שלמה.

זה מה שיש כרגע. אני יודעת שאני בסדר. 

סוג של 'תקפצו לי אני עושה מה שטוב לי'.

 

אחרי זה יהיה לך פניות מחשבתית לבחון אם את רוצה התערבות, אם נראה לך שבאמת משהו לא תקין או שזה עוד בסדר.

אם את רוצה אולי רק להתקשר לשאול מישהי שמבינה? סתם בשביל הרוגע שלך.. למרות שתכלס זה לא הרבה זמן של נסיון. זה סבבה לגמרי.

אולי להמשיך לנסות ברוגע ולחכות שהקב"ה יפתיע לטובה?

זה ממש לא הרבה זמן לנסות 4 חודשים. או 5. זה בסדר לגמרי אם תחליטי שאת משחררת ומחכה. והגיוני שהכל יסתדר לטובה ויגיע כשצריך והכל יהיה טוב.

 

אבל הכי חשוב לדעתי דבר ראשון לשחרר את ההרגשה שאת חייבת ערגה עכשיו והשניה,

כי כולם סביבך כבר בלחץ.

זה שהם נכנסים לענינים שהם לא אמורים זה בעיה שלהם.

זה שהם מתפללים זה אחלה. כמו שאמרו לפני - תפילות זה טוב. תמיד.

אבל שלא יתן לך הרגשה שאת לא בסדר בגלל זה.

בטוחה שיש עוד אנשים שלא מצליחים בהתחלה. והכל בסדר. אין שום סיבה בעולם שתרגישי לא בסדר בגלל זה.

ובטח שלא תשבתשי בגלל הלחץ של העולם סביבך. תנשמי אותם.

 

ושוב. תשקלי אחר כך מה את באמת רוצה....

 

בהצלחה אהובה ❤️❤️

עצוב לי שאת עוברת את זה 💔רוצהכברללדת

לא הזוי שלא הצלחתם שנה. הרבה זוגות עוברים קשיים בהתחלה פשוט רובם לא מדברים עליהם...

ולגבי התגובות של הסביבה על ההריון אני ממש מזדהה איתך, יש ילדים ברוך ה' אבל מסיבות מסוימות החלטנו למנוע לתקופה ארוכה והחלק הקשה בזה אלו התגובות והמבטים של הסביבה..

מאחלת לכם שתזכו בקלות, בעיתו ובזמנו.

שולחת לך המון כח!

מכירה עוד אנשים עם סיפור דומה, אתם לא לבדכאן לפרוק

שמעתי כבר על מקרים כאלה, זה עצוב שזה קורה אבל אתם לא היחידים. לגבי האם יש מקום ללחץ, גם אם את משוכנעת שתיזמנתם נכון לביוץ, 5 פעמים זה לא הרבה.

אבל זה בידייך עכשיו.

אם את רוצה לברר האם הכל תקין, למרות שאת לא צריכה, את יכולה כבר לגשת לרופא פוריות, כי מבחינתו עברה שנה וחצי וכבר עורכים בדיקות

תחשבי מה יעשה לכם טוב. 

בעזרת ה יגיעEliana a

ברוך ה בסוף הצלחתם

מה שאת צריכה לעשות ,לחיות בלי לתת דין בחשבון

תגידי לעצמך שזה החיים שלך ואף אחד לא אמור לדעת .. שיחשבו מה שרוצים . וגם שיגידו.

תנסי להתעלם , ולא להתרגש מהם

נשמהמשמעת עצמית

אין לך מושג כמה זוגות מתקשים להצליח ביחסי מין מלאים בדיוק כמוכם.

המון!

קודם כל חשוב שתדעי את זה ולא תחשבי שאתם דפוקים או משהו. באמת שזה ממש לא נדיר.

זה פשוט נושא לא מדובר וכל מי שמתקשה חושב שזה רק הוא...

ברוך השם שהצלחתם ולאט לאט עם הרבה הקשבה אחד לשני אפשר להתגבר על הקושי שחוויתם ולעבור ממצב שהיחסים זו "משימה שצריך להצליח" למשהו זורם ונעים וכיפי. זה לוקח זמן...

לגבי הלחץ של הסביבה, הייתי מחלקת את זה ל2.

1. ברמה המעשית, איך להגיב לאנשים כמו חמותך, ההורים, חברים וכו

2. איך לבנות בתוכך אי של רוגע ושלווה ובטחון בלי שזה ישפיע עלייך כל כך.


בנוגע ל1, לאנשים קרובים כמו ההורים אפשר להגיד משהו כמו: תודה על התפילות, בבקשה תנו לנו את המרחב הפרטי שלנו ונבקש לא להיכנס לעניין. כשיהיה מה לספר נשתף בשמחה.

אנשים רחוקים, את לא חייבת שום הסברים לאף אחד! לא מניעה ולא כלום. זה החיים שלך. מי שחופר, תעני בציניות, בהומור, אל תעני בכלל. ביי.


לגבי 2, דבר ראשון תזכרי שאף אחד לא באמת יודע על הקושי שעברתם. אז מה שמחטטים לכל זוג (וזה סתם מעצבן) לך מרגיש מאוד חודרני לאינטימיות

אבל אף אחד לא באמת חושב בכיוון אם הצלחתם לקיים יחסים או לא.

יכולות להיות הרבה סיבות למה אתם עדיין לא בהריון ואל תחשבי שמישהו "חושד" בכלל בכיוון...

דבר שני, באמת זו הזדמנות בשבילך לעבוד על השריר הזה של הביטחון.

תמיד

לכל אחד

יהיה מה לומר

על כל דבר!

אין לזה סוף. תבני מסביבכם כמו בועה כזו ואל תתני לשום דבר לגעת בך. אנשים סקרנית, זה שלהם. לא מעניין אותך מה הם חושבים עליכם. תתמקדי בפיתוח הזוגיות, האינטימיות, החיים שלכם! (אינשאללה שייגמרו המילואים מהר)

ומה שצריך לקרות יקרה בזמנו. לכל נשמה יש את הזמן הכי מתאים לה לבוא לעולם, ואלוקים יודע הכי טוב מתי טוב בשבילכם להיכנס להריון.

אולי הכי טוב כרגע זה שתחוו מיניות נעימה ולא מלחיצה?

בקיצור,

זו נראלי העבודה שלך.

מאחלת שיהיה לכם טוב ורוגע!

מגיע לכם💗


כל מילה זהבנגמרו לי השמות
שלא נדבר עלייך... משמעת עצמית
זה מאוד נפוץ יקרה, מאודאוהבת את השבת

זה מאוד קשה ובע"ה תגדלו ותתחזקו מזה כזוג

זה חלק מהדרך שהקב"ה בחר לכם..


ויש לא מעט זוגות שלוקח להם זמן להיכנס להריון בלי קשר או עם קשר למה שהיה לכם ...


כל מה שאת מתארת זה מאוד טבעי וקורה לא מעט בכלל...


והיחס מהסביבה והלחץ הפנימי זה גם מאוד נפוץץץץ

מאודדדד


וכאן השאלה איך להתמודד עם זה

איך לקהל כלים פנימיים שיאפשרו לך להנות מהיומיום שלך בלי לסבול מהמחשבות האלו..

בלי לחיות בתחושה הזו כל הזמן...

וזה באמת מאתגר וקשה

אבל בע"ה תצליחי!!!!!


חיבוק גדול

ושיהיו לך בשורות טובות!!!


ולנו בתקופה שהיינו כזוג וחיכו מסביב וגם אנחנו מתי נהיה בהריון,

)זה תמיד ככה)


היה ממש טוב לנסוע הרבה לשבתות בכך מיני חורים בארץ לבד רק אנחנו

זה כ"כ הזדמנות מדהימה לבנות בסיס ועולם שלנו כזוג

בלי הפרעות והסחות דעת מבחוץ

לא קהילה

לא משפחה

רק אנחנו כמו ירח דבש


מקווה שתהנו מהתקופה הזו!!!

הייתי במצב שלךמקקה

גם לנו לקח כמעט שנה לממש את הנישואים

וכבר שאלו אותנו כל הזמן מה קורה ואם יש בעיות

והביעו דעות שאסור לקחת אמצעי מניעה לככ הרבה זמן

עד היום צובט לי כשרני נזכרת

והכי מבינה אותך בעולם. זה ככ מתסכל ומערער

אבל ממרומי כמעט עשור ושלושה ילדים יכולהלהגיד לל שהיום אפחד לא זוכר שלקח לנו זמן עד הילד הראשון...

ודווקא זה נתן לנו הזדמנות לבנות את הזוגיות שלנו

תחזיקי מעמד!! זה יעבור בקרוב בעזרת השם

דיי... באיזה קטעשוקולד פרה.

אנשים שואלים על דברים אינטימיים?

אם זה משפחה- זה מביך ברמות

ואם זה חברות- אמורה להיות שם רגישות ותמיכה

ואם זה סתם אנשים מהשכונה- אז מה נסגר איתם?!


ממש אנשים שואלים אם יש בעיה בפוריות? ככה דוגרי? למה הם יכולים לעזור בזה?

וואי, חוץ מלקבור את הראש מבושה, אין בזה כלום, פשוט כלום!

חמותי שאלהמקקה

לא בדיוק שאלה אלא הטיפה מוסר ואמרה לנו שאסור למנוע ככ הרבה זמן...

וסבא של בעלי שאל אותו אם יש לנו בעיות

זה כאילו משפחה אבל ממש לא בקשר שמאפשר את זה

אמא שלי שמה לב וגם שאלה... אבל את זה אני יכולה להבין. וגם עזרה לנו לשלם לסקסולוג שעלה המון כסף

ליבי ליבי איתך באמתתתתשירה_11

הלחץ הזה מהסביבה

גם אצלינו היה ככה

חודש אחרי שהתחתנתי לא הרגשתי טוב והקאתי,ואמא שלי כבר שמחה שאני בהריון

וכולם התפללו והסתכלו עליי

מבינה אותך לגמרי

 

לנסות לעצום עיניים ולהתעלם, תשנני לצמך שהכל בסדר

לא כולם מצליחים מיד

 

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

לא פשוט לא!! זה הכי תקין שיש!!

אני יכולה לשתף שאחרי החתונה למדתי שקיום יחסים משבש מחזור, זה תקין ונורמלי

ואהובה, 4-5 חודשים זה כלום!!

בבקשה תנסי לא לחשוב על זה עכשיו

מבינה את המורכבות מהסביבה, אבל תגידי לעצמך כל הזמן שהמצב תקין מאוד מאוד !!

ומבאס ומתסכל לשמוע על ההדרכה שקיבלת

חיבוק

ואתם נורמלים מאוד!

חיבוק יקרה נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ה' באדר א׳ תשפ"ד 0:03

בהודעה קצרה אחת שכתבת בטוחה שחבויים חיים שלמים מלאי עליות וירידות, פחדים, חששות וגם הצלחות.

יש כמה וכמה נושאים שעולים כאן שכדאי רגע להביט בהם בצורה נינוחה ובפני עצמם, ולעשות לך בהם סדר בראש, וגם בלב ❤

 

א. קודם כל זה לא נשמע הזוי כלל אי-ההצלחה לקיום יחסים מלאים. הדבר קורה לא מעט ובמיוחד אצל זוגות טריים, רק שאיננו מדובר.

כ"כ חשובה ההכנה הנכונה וההדרכה הנכונה לפני החתונה, וגם הליווי לאחריה, ומצער לשמוע שמדריכת הכלות שלך לא נתנה לך מענה שם.

חשוב לזכור שמיניות היא מסע.

אם תקופת מה יש קשיים כאלה ואחרים - זו ממש לא גזירת גורל וממש לא אומר שתמיד זה יהיה כך!

אלא זה לימוד.

זה מסע.

צעד אחר צעד.

לומדים ומכירים

את עצמינו, את השני/ה, את הביחד שלנו

ולאט לאט מעמיקים שם

וזה באמת עולם ומלואו

ואיזה נפלא יקרה שאתם כבר בתוך הלימוד הזה, בתוך המסע הזה, וכבר התקדמתם בו כ"כ הרבה!

וכבר הגעתם למקום של התקדמות שלא הייתה בעבר, למקום של חיבור משמח וטוב, זה לא מובן מאליו ואומר הרבה על הכוח שלכם יחד 💪

 

ב. גם בתוך השנה הזו, חשוב לתת מקום, אפילו רק בינך לבין עצמך או בינכם לבין עצמכם, לעבד את כל מה שהיה.

להבין את עצמכם 

שאתם ממש לא "נכשלתם"!

שאתם ממש לא "דפוקים" או "לא יוצלחים" או "כישלון"

ממש ממש לא!

אלא אתם צועדים בתוך הדרך החדשה הזו

ללא הדרכה והכנה נאותה לפני

ומוצאים עצמכם מתמודדים שם עם הרבה דברים

שאחד מהם הזכרת - הלחץ.

ולעיתים הלחץ הזה הוא הוא ששם לנו מקלות בגלגלים וממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה משפיע גם הלאה.

לעיתים "הפחד מהפחד" הזה,

הבהלה והלחץ והסטרס ששוב לא נצליח, ש"מה לא בסדר איתנו?!" יכולה פשוט לשתק ולהשמיד כל חלקה טובה של חשק או של מקום חיובי שמגיע אל תוך המיניות.

ואז זה ממש מעגל שמזין את עצמו.

וזה שהצלחתם לשבור את המעגל ולצאת ממנו זה לא פחות ממופלא!

ואלופים אתם!

וב"ה עוד תזכו להינות מפרי עמלכם לאורך שנים רבות רבות ומאושרות

 

ג. לא רק שהייתה השנה הזו,

אלא את מציינת שגם המחזור נהיה לא סדיר

ולא רק זה אלא גם שבעלך מגויס מתחילת המלחמה!

כלומר יקרה שאת,

בפועל אתם מנסים ממש מעט זמן

וחשוב רגע לראות זאת בבהירות

לא היו ניסיונות בכל השנה הראשונה

לא היו ניסיונות בימים שאסורים עם המחזור שהשתבש

ולא היו ניסיונות במלחמה בעת שבעלך מגויס

והמעט שכן היה - הוא כאמור מעט.

את יודעת יקרה שהזמן הממוצא שאומרים לזוג להגיע לטיפולים בכל מקום אחר חוץ מבארץ הוא שנתיים של ניסיונות רציפים?

ואילו בארץ שכולנו יותר לחוצים אומרים שנה שלמה של ניסונות רציפים.

כלומר לפחות 12 חודשים.

ואתם אפילו לא בחצי של זה! רק בשליש.

וגם אם הכל תקין וגם אם יש קיום יחסים בעת הביוץ עצמו - האחוז להיקלט הוא רק 25%!

זהו המפתח שנמצא אך ורק בידיו של הקב"ה!

ורק הוא מחליט מתי הזמן הכי נכון והכי מדויק לאותה נשמה לרדת לעולם.

לא שנייה לפני

וגם לא שנייה אחרי.

 

ד. בהמשך לכך, חשוב מאוד להתחזק בחיים המתוקים שאתם בונים עכשיו.

בכאן ועכשיו.

בלהינות גם מהקיים.

מההווה.

מהרגע.

לשהות בו.

לשמוח בו.

איזה כיף שאתם זוג אוהב

נשואים

מתקדמים

מצליחים

תהנו מזה!

תהנו מהביחד שלכם

תהנו מהמסע המרתק שהוא רק של שניכם גם בתחום האישות

תמשיכו להעמיק שם וללמוד אחד את השנייה

בקצב שלכם, ברוגע, בנחת, בטוב, בשמחה.

כל חודש כזה להסתכל עליו כאל מתנה ולא רק המתנה

כי הוא באמת באמת מתנה

מתנה של הביחד שלכם ללא הסחות, וללא הריון בינתיים שיכול להביא לשינויים בגוף, בהורמונים, בחשק וכן הלאה וזה עוד דבר להתמודד איתו (כמובן שלא בהכרח שישפיע לשלילה, אפילו לעיתים להיפך, אבל כן לזכור שזה שינוי גדול שמביא איתו את כל מה שהוא יביא איתו וב"ה בשמחה ובבריאות שלמה )

ואתם עכשיו בונים וממשיכים לבנות את הבסיס האיתן והיציב של הזוגיות שלכם גם למען דור ההמשך

את המודל היחידי לזוגיות שהם יראו

אתם ממש ממש בבנייה כבר עכשיו! וכל יום ויום שעובר!

 

ה. התמקדות בכם פנימה תמיד תקדם יותר מאשר התמקדות החוצה במבט חיצוני על הסביבה ועל ה"מה יגידו"

לא בטוחה שאצליח לנסח בדיוק על הכתב את כל מה שיש בי על הנושא כי זה נושא כ"כ עמוק וכ"כ נוגע בהרבה מאוד מהחיים שלנו אבל אנסה כמה שאצליח

אני מאמינה שהחיים שלנו וכל המציאות שלנו בעולם הזה היא ייחודית, חד פעמית, ויקרה מאין כמוה.

וכל המטרה שלנו כאן בעולם היא שנחיה ב"ה חיים טובים ומלאים, שנזכה לשמוח ולשמח אחרים, שנזכה לעשות טוב, ושיהיה לנו טוב, שנזכה לאושר, אהבה ובריאות.

ובעצם כאשר מביטים רגע על כל החיים שלנו ומציבים את מטרת העל הזו - האושר שלנו. הלשמוח ולשמח הזה.

מבינים שלשם אנו חותרים.

וממילא כל אותם קולות של "מתי צריך ילדים" ו"כמה ילדים צריך" "ומה הם יגידו" "ומתי אני אצליח ולא אהיה כישלון" ו"למה זה עוד לא קרה בעוד להיא ולהיא זה כבר כן"

(לא רק בנושא ילודה, אגב) - כל אותם קולות נחלשים מאוד עד כדי נעלמים.

כי בעצם מה זה משנה?

אם אני חיה את חיי

ושמחה בהם, ומשמחת בהם, ועושה את ההשתדלות שלי לצד התפילות

ועושה את ההכי טוב שלי

וממש נהנת מחיי בעולם הזה!

אז מה אם אלד את הילד הראשון שנה אחרי החתונה או 4 שנים אחרי החתונה לצורך העניין?

אז מה אם הרווח של הילדים יהיה כזה ולא אחר כמו השכנה ההיא?

אז מה אם אגיע להישג הזה או האחר יותר לאט או בכלל אגיע להישג אחר שיותר מתאים לי?

אז מה.

מה שחשוב הוא האושר שלי ושל בעלי.

מה שחשוב הוא שהחיים שלנו בטוב.

מה שחשוב הוא מטרת העל שלנו.

אנחנו לא עומדים בשום תחרות

אנחנו לא עומדים עם סטופר על הצוואר

אנחנו לא מגדירים אושר כהשגת הישג כזה או אחר בזמן מסוים שנקבע מראש על ידי החברה

לא.

ואם אותה שכנה ילדה בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה אבל הזוגיות שלה על הפנים (לא בגלל זה, אלא בגלל שזו המציאות שלה)?

ואם אותה חברה ילדה אחרי 3 שנים והזמן הזה של ההמתנה היה לה באמת מתנה והם בנו את הזוגיות שלהם עוד ועוד ואותו ילד הרוויח מכך כ"כ?

ואם אותה אחות "הצליחה" "בדיוק בזמן הנכון" (יש כזה דבר בכלל?) לעשות את זה או משהו אחר - זה אומר בהכרח שהמשך חייה יהיו מאושרים?

ואם אחות/חברה אחרת "לא הצליחה" "בדיוק בזמן הנכון" לעשות את זה או משהו אחר - זה אומר בהכרח שהמשך חייה לא יהיו מאושרים?

לא.

זה לא אומר.

אנחנו אלה שאחראים על האושר שלנו

אנחנו יכולים לקוות, לצפות, להתפלל, להשתדל

והקב"ה מחליט עבורנו מה הכי נכון ומדויק לנו

ועם מה שהוא נותן לנו - אנו מנסות לעשות את ההכי טוב שאנו יכולות.

ולחיות

 

ומבט כזה שמתמקד פנימה ולא החוצה יכול לחזק אותך ב"צדקת דרכך", כלומר לפתח עוד ועוד את היציבות הפנימית בתוכך שאת יודעת ומרגישה שאת חיה את חייך בשלווה ובנחת, בשמחה ובאהבה,

וממילא כל הקולות החיצוניים יוחלשו. כי זה יגיע ממך. מתוכך. מתוך מקום ש*את* מאמינה לעצמך ובעצמך.

מתוך מקום ש*את* מחבקת את החיים שלך.

שאת בטוחה בעצמך.

והשדר הפנימי הזה יוקרן החוצה.

ויעבור גם לסביבה.

ומי שעדיין לא יבין - זה שלו. לגמרי.

ולא נוגע אלייך.

ותוכלי להמשיך ולהתחזק בתנועה הפנימית הזו שלך ובך

ולדעת שאת בונה בעשר אצבעותייך, יחד עם בעלך האהוב, את הקן הפרטי שלכם. את האושר שלכם. את מטרת העל שלכם.

וכל יום וכל חודש שעובר הוא ממש לא מבוזבז

אלא הוא מתנה להווה.

באנגלית באמת ההווה נקרא מתנה כי הוא כזה.

וב"ה ההריון יגיע כאשר הקב"ה יחליט שהכי נכון ומדויק לכם

ובינתיים אתם נהנים ואוהבים ושמחים וחיים ומתפתחים ובונים

בינתיים אתם כבר ב"הריון" של האושר שלכם, של הזוגיות שלכם, של ההתפתחות האישית שלכם, של החיים שלכם

טוב האמת שאין לי מילים כדי להגיד לכן תודהאנונימית בהו"ל

אבל תודה רבה לכל אחת מכן שטרחה והגיבה

כל תגובה כאן נתנה לי קצת אוויר ואני מרגישה כבר הרבה  יותר רגועה בזכותכן!

תודה על המקום החם לפרוק ולשתף!

ואם אשר להתלבט ביחד איתכן- כדאי לשתף אמא שלי וחמותי ולהגיד להן שלקחתי מניעה?(זה סוג של) 

כי אני מרגישה שהלחץ שלהן עושה לי ממש לא טוב 

ותפילות זה תמיד טוב כמו שאמרתן אבל נורא קשה לי ע הריכולים והמבטים המרחמים..

באופן אישיSeven

לא הייתי אומרת כי זה כמו נותן אישור או הסכמה להכנס לעניינים לא להם

מבחינתי זה ממש לא עניין של אף אחד אם אני לוקחת מניעה או לא וכל הנושא האינטימי מבחינתי הוא ווטו ומחוץ לתחום

גם שאנשים ניסו להתערב לנו בהתחלה ואמרו משפטים כמו אנחנו יודעים שאתם בהריון (ואני מדברת על חודש אחרי החתונה!!) הייתי מסתכלת עליהם ונתת אפס תגובה כי מבחינתי להגיב בכלל על דברים הזויים כאלה זה אבסורד


לא עניין אף אחד מה את ובעלך עשיתם או עושים זה בעיני ולכן אני חא הייתי גם משתפת

אגב מותר לך לא להסכים איתיSeven
זה עניין שהוא לששיקולך לחלוטין זו פשוט דעתי וההנהגה שלי בעניין
אני מסכימה עם זה מאודדיאט ספרייט
הלוואי שהייתי יודעת את זה בשלבים מוקדמים בחיים שלי. 
וואו ממש מסכימהאני10
גם אנחנו חווינו מבטים ותפילות. לא סיפרתי לאף  אחד אם אנחנו כן מונעים או לא. זה לא עניינים, שיחשבו מה שהם רוצים
לגמרי. הייתי פשוט אומרת שהן מלחיצותהמקורית

ועושות לי הרגשה לי לא טובה ושיפסיקו.

הייתי פשוט שולחת הודעה להורים שלי והוא להורים שלוממשיכה לחלום
ואומרת להם שאתם על זה, שהכל ממש בסדר שאתם מתרגשים מהדאגה שלהם אבל שזה ממש מלחיץ אתכם
אני חושבת שזה תלוי בקשר שלכםמחי

אני חושבת שאני אישית אם הייתי רואה שההורים שלי מאוד דואגים הייתי משתפת את אמא שלי שהכל בסדר, לקח לנו זמן להצליח אז יוצא שאנחנו לא מנסים הרבה זמן, ובעזרת ה' הכל יסתדר בקרוב.

בקשר להורים שלו אני לא יודעת, הייתי נותנת לו להחליט אם נעים לו לשתף או לא.

לא חושבת שהייתי ממציאה שלקחנו מניעה.

אבל תרגישי בנח גם לא לשתף, זה בסדר גמור. תלוי מאוד בקשר שלכם ובאופי של כולם.


אצלנו היו קשיים בהתחלה ומתתי מבושה לשתף וסבלתי ולא שיתפתי בלחץ, בפחדים, בכאבים, עד שבשלב מסויים הכל התפוצץ בשיחת טלפון אחת בבכי תמרורים. היום במבט לאחור אני חושבת לעצמי למה היה צריך את כל הילת הסודיות הזאת שגרמה לי כל כך הרבה סבל? נכון שזה אישי ופרטי ולא משתפים כל אחד וכל מה שמלמדים אותנו בהדרכת כלות. אבל זו אמא, ואם הבת שלי היתה סובלת הייתי רוצה לדעת ולנסות לעזור לה, להדריך אותה או להפנות לאנשים המתאימים. בסך הכל ילדה בת 19, זה שהתחתנתי אומר שעכשיו אני חייבת להסתדר לבד בנושא כזה חדש ואולי קצת מפחיד? ובאמת אחרי ששיתפתי הדברים התחילו להסתדר. היא קבעה לי תור לפזיותרפיסטית רצפת האגן מומחית בתחום הזה (שאחר כך אמרה לי שהיא חשבה שתפגוש כלה צעירה וילדותית והתפלאה לראות שאני דווקא בוגרת, בגלל שאמא שלי היא זו שהתקשרה לקבוע את התור 🙈) ואחר כך הכל כבר היה היסטוריה ב"ה.

טוב יצא לי ארוך... אבל חשבתי שאולי יהיה לתועלת. אם לא לך, אז אולי לכלה צעירה אחרת שמתמודדת בנושא הזה.

אנחנו סיפרנו לשני זוגות הההורים סמוך לחתונהרק רגע קט

שאנחנו מונעים.

אחרי שעבר זמן סיפרנו שהפסקנו למנוע אבל יש קשיים.

חיבוק קודם כל.אני לא הייתי מספרת להורים על מניעההניסיון הזה

למה לתת מצג שווא שאתם מונעים? אמרת בעעצמך שאתם דוסים ולא הייתם מונעים סתם ככה, אז למה להציג שאתם מונעים כביכול ללא סיבה?

ב. די הגיוני שההורים ישתפו בכך עוד אנשים, אני אישית לא הייתי רוצה ששמועה כזו תרוץ עליי..

אני חושבת כמו שאמרו בנות פה שתגידו שהכל בסדר ב"ה, לפעמים דברים לוקחים זמן ושההערות והתגובות בנושא מלחיצות אתכם ולחץ לא תורם אלא אולי להיפך.

שתשמחו בתפילות שלהם ויתנו לכם ספייס והרבה סבלנות ושבע"ה תעדכנו אותם בקרוב בבשורות טובות.

 

אמן שיהיו בקרוב!

תלוי גם בהוריםרקאני

יש כאלה ממש דוסים שאם תגידי שאת מונעת יסתכלו עלייך עקום ואז מה הרווחת?

בגדול אני חושבת שזה עניין מאוד אישי וכדאי ללמוד להתעלם מהמבטים ולהבין שאת בסדר ושכל השאר יתמודדו...

שנה וחצי זה לא המון...

להורים דוצ הייתי אומרת שלקחנו מניעהבלי 👁 הרע!

כי הם דואגים באמת


לסביבה החטטנית הלוואי ותצליחי לא להתייחס. זאת גסות רוח להיכנס למקום כל כך פרטי.


בעז"ה הריון בקרוב❤

חיבוק.פשיטא

מזדהה מאוד מהמקום של המבטים והשאלות והאמירות וכו'.. (יש לי כבר ילדים ובכל זאת עבר זמן...)

מה שאני משתדלת לעשות זה לחזק את עצמי שזה נובע מתוך דאגה, ולשמוח שמתפללים בשבילנו, זה אף פעם לא מזיק.

ובאמת זה ממש קשה להתמודד עם הקולות מבחוץ בנוסף למה שמתמודדים איתו מבפנים🤗

סליחה אבל אני קצת חריגה בדעה שליאהבתחינם

מבינה את הדאגה של כולם באמת,

מעריכה, ותודה על בתפילות

אבל לשתף את ההורים שלוקח זמן מסיבות כלכך אישיות לזוג?

מה? מההההה??????

למה זה נשמע לי חריג?

זה דבר כלכך אישי. פרטי. שלנו! למה זה צריך להיות כללי?

הם בלחץ? סבבה שיתפללו. למה אני צריכה להכניס לעצמי סרטים לראש שעכשיו המטרה אמורה להיות אחרת?

לא הבנתי מה אני מפספסת

אבל בחיים!!!!!! לא הייתי משתפת את חמתי, ויש מצב שגם את אמא שלי(כי בטוח שזה היה מפריע לבעלי) בדבר כזה.

זה שלנו. לא כללי!

שיתפללו וזהו. ואוו.

איתך לגמרי.פה לקצת

בחיים לא הייתי משתפת את ההורים משני הצדדים בדברים כאלה.

רק חסר שיתחילו לתת עצות איך לעשות את זה נכון ולהתעניין אם כבר הצלחנו.

זה לגמרי תחום שרק אני ובעלי בו בלי לשתף אף אחד בנושא.

גם כשכל פעם אחרי לידה שואלים אם אנחנו מונעים אני לא מוכנה לענות.

גם אני חושבת.... זה שריר שצריך לאמן אותו וטוב להתחאוהבת את השבת

לדעת שזכותנו לשמור לעצמנו דברים וכל הדואגים יכולים להתפלל

תפילות תמיד עוזרות


אבל לפותחת- ברור שזה קשה.. אני מבינה אותך.. הלחץ הזה מאוד מעיק.. 

כל מילה!רקאני
אני גם איתךעלמא22

ואני יודעת בוודאות שאמא שלי הייתה קצת לחוצה עד שהגיע ההריון הראשון שלנו.

זה משהו אישי מידי בין בני זוג. לא עניינו של אף אחד

מסכימה ממש ממש!!!טארקואחרונה

אולי אולי בדיעבד, אחרי הרבה מאוד שנים.....

אבל גם זה כנראה שלא.

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

אפשר קצת נק' מבט אחרת?תהילה 4

א. אהבתי מאד מה ש [@אמאשוני] כתבה. וכן את מה ש @זווית אחרת כתבו.

אן אתם תהיו יותר נוכחים ואסרטיביים לא יהיה מרחב שבו הסבתא תצטרך להיכנס. כי כנראה שהייתה חציית גבול מצד הבת שלכם.


ומצד שני-

אם הבת שלך נמצאת הרבה אצל סבתא כנראה שהיא מרגישה בנח עד כדי כך שהיא זורקת צלחת עוגיות

חבל לקלקל את זה. גם אם *לכם* הענישה נראתה מזעזעת. אני מאמינה שיש לבת שלכן מספיק חוויות טובות עם הסבתא וחבל לקלקל בגלל מקרה חד פעמי.


ב. גם לי נשמע שנהגתם ביותר מידי הכלה כלפי הילדה ולא הייתם מספיק אסרטיביים בהצבת הגבולות.


ג. אני רואה פה המון תגובות מזועזעות ורק רוצה לומר שעדיין לרוב רובינו אין שום ערובה לזה שהחינוך שלנו הוא דווקא טוב. אולי בעצם החינוך היותר קשוח של פעם הביא ליותר משמעת ויותר נימוס כלפי מבוגרים ובעיקר- יותר דרך ארץ? נשמע פה שהילדה יכולה להרוס את הבית אבל הסבתא היא זו שעברה את הגבול. למה?


ד. אמא שלי מארחת המון נכדים וברור שגם מענישה לפי הצורך ו-יש נכדים שהיא פחות מרשה להם לבוא אליה כי היא יודעת שההתנהגות שלהם יותר מאתגרת (הכוונה להגיע אליה שבתות בלי ההורים) תנסו לחשוב איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם הסבתא ואיך אפשר לבנות אותה בצורה חיובים לכל הצדדים ולא רק לנכדה- זה בדיוק המשמעות של לחנך.


לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעוןאחרונה

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעוןאחרונה

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

התייעצות לגבי בריתששיק

היתה לנו כבר ברית ב"ה, אבל עשינו אותה מאד מצומצם, רק בני משפחה, אצל אחות שיש לה בית גדול, ולא כולם הגיעו אז היו בערך 50 איש, וגם זה היה פעם ראשונה שלי אז לא ידעתי בכלל מה הטקס, והייתי כ"כ לחוצה שממש רציתי מוהל רופא ויצא שהרופא שמצאתי היה ספרדי ואנחנו אשכנזים והטקס שהוא עשה לנו הרגיש קצת זר, ובכללי היה קצר.

הפעם זה תאומים ויש ציפיה מהמשפחה שנעשה אירוע גדול, ולמען האמת אני כ"כ סובלת (בניגוד לבן הראשון שהיה הריון רגוע וקל, ולידה מהירה וכיפית) שאני מרגישה שזה צריך באמת להיות אירוע גדול גם, וגם סעודת הודיה בעזרת השם.

יש עוד קצת פחות משלושה חודשים ב"ה אז יש זמן אבל אנחנו מתחילים לחשוב על דברים. נגיד מצאנו מוהל שמתאים לנו בהשקפה, נקווה שהוא יהיה פנוי. אבל אשמח לשמוע על טקס, איך עושים שמח וזה. נגיד אנחנו מאוד רוצים שכולם ישירו "ישמח ליבי" לפני כל ברית. חשבתי אולי להדפיס את מהלך הטקס והשירים ולחלק. מוגזם?

קיצר אשמח לשמוע כל דבר ובעיקר דברים שאני לא חשבתי עליהם. 

יש לי דקה אבל אכתוב מה שבעיני הכי חשוב לגבי האוירהעכבר בלוטוס

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

קודם כל בשעה טובה שיהיה ובידיים מלאותעל הנס

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

כמה דבריםרק טוב!

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.


2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.


3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....


4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.


5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)


שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

אפשר לעשות ביחדפרח שמח
אנחנו עשינו לתאומים ביחד.
ביחד כן.רק טוב!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.


ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

יש מנהגים שעושים ממש אחד אחרי השנירק רגע קט

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

בשעה טובה!!פרח שמח

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

אני לא מתכננת 2 טקסים נפרדיםששיק
בעזרת ה', אבל לא הכל תלוי בנומחיאחרונה
אם נולדים מוקדם, או שיש פער משמעותי בין המשקלים ואחד משתחרר לפני השני, לפי רוב הדעות צריך לעשות ברית לכל אחד מתי שהוא מוכן לברית (אם מדובר בהבדל קטן לפעמים אפשר לחכות כמה ימים ולעשות ביחד. אבל אם מדובר בהפרש של כמה שבועות בדרך כלל לא מחכים שהשני יהיה מוכן)
שי עובד ממש ממש מומלץ.נברשת
הרבה בריאות ובידיים מלאותדיאט ספרייט

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

אולי יעניין אותך