מבחוץ

מצד שני, תפילות זה לא נורא בכלל ויכול להועיל לכם. בטח מהקרובים שדואגים

ועם זאת, כן הייתי משתדלת לספר לעצמי את הסיפור שלנו בכל פעם שהלחץ מאיים להיכנס לי לחדרי הלב.

אתם בסדר גמור

אתם לא אשמים בכלום

ואתם לא חייבים הסברים לאף אחד

ואת לא צריכה להתבייש בזה.

והסביבה הרבה פעמים שיפוטית מבחוץ ומלחיצה, אבל בסוף החיים שלך הם שלך. והם לא יקבעו לכם מבחוץ אם להילחץ או לא. ואת עוברת מה שאת עוברת. וזהו.

אז מניחה את זה פה בשבילך שייתן לך כח

ומקווה שבעז"ה בקרוב הריון תקין וידיים מלאות בבריאות ובשמחה ❤️❤️

שהרבה זוגות סובלים ממנה.

יש הרבה פתרונות, המומחיות יענו יותר טוב ממני.

אבל!!!

חשוב לי להגיד לך שני דברים.

1. לגבי היחסים. אתם בעצם מנסים לקיים יחסים חצי שנה ולא מצליחים ולא שנה.

כי חצי מהזמן אתם אסורים.

זה זמן סביר מאוד.

אתם לומדים אחד את השני, לפעמים יש אובייקטיבית בעיה שצריך לפתור ולפעמים לוקח לגוף זמן לשחרר.

2. הכי חשוב שאתם אוהבים ושתדעו שאתם ביחד בזה.

אל תצברו כעסים ומשקעים כי אז זה יהיה עוד יותר קשה.

3. תטפלו. תבדקו מי יכול לעזור מבחינה רפואית ותלכו להתייעץ.

לא שיפוטית.

אנחנו גם דוסים ולא התאים לנו להיכנס להיריון ישר, אפילו שכולם סביבנו כבר היו, ולקחתי מניעה, 

וכן. היו מבטים.

כן. אמא שלי התפללה. גיסותש לי התפללו.

חברות שהתחתנו אחרי כבר ילדו.

ולי לא התאים. אז לא.

כמובן שאני הרגשתי יותר בנח ונעים כי זה היה בחירה שלנו ואת מרגישה שאת גם רוצה ובלחץ אבל זה תוצאה של המצב.

אבל תנסי להגיע מול עצמך להרגשה שלמה.

זה מה שיש כרגע. אני יודעת שאני בסדר. 

סוג של 'תקפצו לי אני עושה מה שטוב לי'.

אחרי זה יהיה לך פניות מחשבתית לבחון אם את רוצה התערבות, אם נראה לך שבאמת משהו לא תקין או שזה עוד בסדר.

אם את רוצה אולי רק להתקשר לשאול מישהי שמבינה? סתם בשביל הרוגע שלך.. למרות שתכלס זה לא הרבה זמן של נסיון. זה סבבה לגמרי.

אולי להמשיך לנסות ברוגע ולחכות שהקב"ה יפתיע לטובה?

זה ממש לא הרבה זמן לנסות 4 חודשים. או 5. זה בסדר לגמרי אם תחליטי שאת משחררת ומחכה. והגיוני שהכל יסתדר לטובה ויגיע כשצריך והכל יהיה טוב.

אבל הכי חשוב לדעתי דבר ראשון לשחרר את ההרגשה שאת חייבת ערגה עכשיו והשניה,

כי כולם סביבך כבר בלחץ.

זה שהם נכנסים לענינים שהם לא אמורים זה בעיה שלהם.

זה שהם מתפללים זה אחלה. כמו שאמרו לפני - תפילות זה טוב. תמיד.

אבל שלא יתן לך הרגשה שאת לא בסדר בגלל זה.

בטוחה שיש עוד אנשים שלא מצליחים בהתחלה. והכל בסדר. אין שום סיבה בעולם שתרגישי לא בסדר בגלל זה.

ובטח שלא תשבתשי בגלל הלחץ של העולם סביבך. תנשמי אותם.

ושוב. תשקלי אחר כך מה את באמת רוצה....

בהצלחה אהובה ❤️❤️

לא הזוי שלא הצלחתם שנה. הרבה זוגות עוברים קשיים בהתחלה פשוט רובם לא מדברים עליהם...

ולגבי התגובות של הסביבה על ההריון אני ממש מזדהה איתך, יש ילדים ברוך ה' אבל מסיבות מסוימות החלטנו למנוע לתקופה ארוכה והחלק הקשה בזה אלו התגובות והמבטים של הסביבה..

מאחלת לכם שתזכו בקלות, בעיתו ובזמנו.

שולחת לך המון כח!

שמעתי כבר על מקרים כאלה, זה עצוב שזה קורה אבל אתם לא היחידים. לגבי האם יש מקום ללחץ, גם אם את משוכנעת שתיזמנתם נכון לביוץ, 5 פעמים זה לא הרבה.

אבל זה בידייך עכשיו.

אם את רוצה לברר האם הכל תקין, למרות שאת לא צריכה, את יכולה כבר לגשת לרופא פוריות, כי מבחינתו עברה שנה וחצי וכבר עורכים בדיקות

תחשבי מה יעשה לכם טוב. 

ברוך ה בסוף הצלחתם

מה שאת צריכה לעשות ,לחיות בלי לתת דין בחשבון

תגידי לעצמך שזה החיים שלך ואף אחד לא אמור לדעת .. שיחשבו מה שרוצים . וגם שיגידו.

תנסי להתעלם , ולא להתרגש מהם

אין לך מושג כמה זוגות מתקשים להצליח ביחסי מין מלאים בדיוק כמוכם.

המון!

קודם כל חשוב שתדעי את זה ולא תחשבי שאתם דפוקים או משהו. באמת שזה ממש לא נדיר.

זה פשוט נושא לא מדובר וכל מי שמתקשה חושב שזה רק הוא...

ברוך השם שהצלחתם ולאט לאט עם הרבה הקשבה אחד לשני אפשר להתגבר על הקושי שחוויתם ולעבור ממצב שהיחסים זו "משימה שצריך להצליח" למשהו זורם ונעים וכיפי. זה לוקח זמן...

לגבי הלחץ של הסביבה, הייתי מחלקת את זה ל2.

1. ברמה המעשית, איך להגיב לאנשים כמו חמותך, ההורים, חברים וכו

2. איך לבנות בתוכך אי של רוגע ושלווה ובטחון בלי שזה ישפיע עלייך כל כך.

בנוגע ל1, לאנשים קרובים כמו ההורים אפשר להגיד משהו כמו: תודה על התפילות, בבקשה תנו לנו את המרחב הפרטי שלנו ונבקש לא להיכנס לעניין. כשיהיה מה לספר נשתף בשמחה.

אנשים רחוקים, את לא חייבת שום הסברים לאף אחד! לא מניעה ולא כלום. זה החיים שלך. מי שחופר, תעני בציניות, בהומור, אל תעני בכלל. ביי.

לגבי 2, דבר ראשון תזכרי שאף אחד לא באמת יודע על הקושי שעברתם. אז מה שמחטטים לכל זוג (וזה סתם מעצבן) לך מרגיש מאוד חודרני לאינטימיות

אבל אף אחד לא באמת חושב בכיוון אם הצלחתם לקיים יחסים או לא.

יכולות להיות הרבה סיבות למה אתם עדיין לא בהריון ואל תחשבי שמישהו "חושד" בכלל בכיוון...

דבר שני, באמת זו הזדמנות בשבילך לעבוד על השריר הזה של הביטחון.

תמיד

לכל אחד

יהיה מה לומר

על כל דבר!

אין לזה סוף. תבני מסביבכם כמו בועה כזו ואל תתני לשום דבר לגעת בך. אנשים סקרנית, זה שלהם. לא מעניין אותך מה הם חושבים עליכם. תתמקדי בפיתוח הזוגיות, האינטימיות, החיים שלכם! (אינשאללה שייגמרו המילואים מהר)

ומה שצריך לקרות יקרה בזמנו. לכל נשמה יש את הזמן הכי מתאים לה לבוא לעולם, ואלוקים יודע הכי טוב מתי טוב בשבילכם להיכנס להריון.

אולי הכי טוב כרגע זה שתחוו מיניות נעימה ולא מלחיצה?

בקיצור,

זו נראלי העבודה שלך.

מאחלת שיהיה לכם טוב ורוגע!

מגיע לכם💗

זה מאוד קשה ובע"ה תגדלו ותתחזקו מזה כזוג

זה חלק מהדרך שהקב"ה בחר לכם..

ויש לא מעט זוגות שלוקח להם זמן להיכנס להריון בלי קשר או עם קשר למה שהיה לכם ...

כל מה שאת מתארת זה מאוד טבעי וקורה לא מעט בכלל...

והיחס מהסביבה והלחץ הפנימי זה גם מאוד נפוץץץץ

מאודדדד

וכאן השאלה איך להתמודד עם זה

איך לקהל כלים פנימיים שיאפשרו לך להנות מהיומיום שלך בלי לסבול מהמחשבות האלו..

בלי לחיות בתחושה הזו כל הזמן...

וזה באמת מאתגר וקשה

אבל בע"ה תצליחי!!!!!

חיבוק גדול

ושיהיו לך בשורות טובות!!!

ולנו בתקופה שהיינו כזוג וחיכו מסביב וגם אנחנו מתי נהיה בהריון,

)זה תמיד ככה)

היה ממש טוב לנסוע הרבה לשבתות בכך מיני חורים בארץ לבד רק אנחנו

זה כ"כ הזדמנות מדהימה לבנות בסיס ועולם שלנו כזוג

בלי הפרעות והסחות דעת מבחוץ

לא קהילה

לא משפחה

רק אנחנו כמו ירח דבש

מקווה שתהנו מהתקופה הזו!!!

גם לנו לקח כמעט שנה לממש את הנישואים

וכבר שאלו אותנו כל הזמן מה קורה ואם יש בעיות

והביעו דעות שאסור לקחת אמצעי מניעה לככ הרבה זמן

עד היום צובט לי כשרני נזכרת

והכי מבינה אותך בעולם. זה ככ מתסכל ומערער

אבל ממרומי כמעט עשור ושלושה ילדים יכולהלהגיד לל שהיום אפחד לא זוכר שלקח לנו זמן עד הילד הראשון...

ודווקא זה נתן לנו הזדמנות לבנות את הזוגיות שלנו

תחזיקי מעמד!! זה יעבור בקרוב בעזרת השם

אנשים שואלים על דברים אינטימיים?

אם זה משפחה- זה מביך ברמות

ואם זה חברות- אמורה להיות שם רגישות ותמיכה

ואם זה סתם אנשים מהשכונה- אז מה נסגר איתם?!

ממש אנשים שואלים אם יש בעיה בפוריות? ככה דוגרי? למה הם יכולים לעזור בזה?

וואי, חוץ מלקבור את הראש מבושה, אין בזה כלום, פשוט כלום!

לא בדיוק שאלה אלא הטיפה מוסר ואמרה לנו שאסור למנוע ככ הרבה זמן...

וסבא של בעלי שאל אותו אם יש לנו בעיות

זה כאילו משפחה אבל ממש לא בקשר שמאפשר את זה

אמא שלי שמה לב וגם שאלה... אבל את זה אני יכולה להבין. וגם עזרה לנו לשלם לסקסולוג שעלה המון כסף

הלחץ הזה מהסביבה

גם אצלינו היה ככה

חודש אחרי שהתחתנתי לא הרגשתי טוב והקאתי,ואמא שלי כבר שמחה שאני בהריון

וכולם התפללו והסתכלו עליי

מבינה אותך לגמרי

לנסות לעצום עיניים ולהתעלם, תשנני לצמך שהכל בסדר

לא כולם מצליחים מיד

לא פשוט לא!! זה הכי תקין שיש!!

אני יכולה לשתף שאחרי החתונה למדתי שקיום יחסים משבש מחזור, זה תקין ונורמלי

ואהובה, 4-5 חודשים זה כלום!!

בבקשה תנסי לא לחשוב על זה עכשיו

מבינה את המורכבות מהסביבה, אבל תגידי לעצמך כל הזמן שהמצב תקין מאוד מאוד !!

ומבאס ומתסכל לשמוע על ההדרכה שקיבלת

חיבוק

ואתם נורמלים מאוד!

בהודעה קצרה אחת שכתבת בטוחה שחבויים חיים שלמים מלאי עליות וירידות, פחדים, חששות וגם הצלחות.

יש כמה וכמה נושאים שעולים כאן שכדאי רגע להביט בהם בצורה נינוחה ובפני עצמם, ולעשות לך בהם סדר בראש, וגם בלב ❤

א. קודם כל זה לא נשמע הזוי כלל אי-ההצלחה לקיום יחסים מלאים. הדבר קורה לא מעט ובמיוחד אצל זוגות טריים, רק שאיננו מדובר.

כ"כ חשובה ההכנה הנכונה וההדרכה הנכונה לפני החתונה, וגם הליווי לאחריה, ומצער לשמוע שמדריכת הכלות שלך לא נתנה לך מענה שם.

חשוב לזכור שמיניות היא מסע.

אם תקופת מה יש קשיים כאלה ואחרים - זו ממש לא גזירת גורל וממש לא אומר שתמיד זה יהיה כך!

אלא זה לימוד.

זה מסע.

צעד אחר צעד.

לומדים ומכירים

את עצמינו, את השני/ה, את הביחד שלנו

ולאט לאט מעמיקים שם

וזה באמת עולם ומלואו

ואיזה נפלא יקרה שאתם כבר בתוך הלימוד הזה, בתוך המסע הזה, וכבר התקדמתם בו כ"כ הרבה!

וכבר הגעתם למקום של התקדמות שלא הייתה בעבר, למקום של חיבור משמח וטוב, זה לא מובן מאליו ואומר הרבה על הכוח שלכם יחד 💪

ב. גם בתוך השנה הזו, חשוב לתת מקום, אפילו רק בינך לבין עצמך או בינכם לבין עצמכם, לעבד את כל מה שהיה.

להבין את עצמכם 

שאתם ממש לא "נכשלתם"!

שאתם ממש לא "דפוקים" או "לא יוצלחים" או "כישלון"

ממש ממש לא!

אלא אתם צועדים בתוך הדרך החדשה הזו

ללא הדרכה והכנה נאותה לפני

ומוצאים עצמכם מתמודדים שם עם הרבה דברים

שאחד מהם הזכרת - הלחץ.

ולעיתים הלחץ הזה הוא הוא ששם לנו מקלות בגלגלים וממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה משפיע גם הלאה.

לעיתים "הפחד מהפחד" הזה,

הבהלה והלחץ והסטרס ששוב לא נצליח, ש"מה לא בסדר איתנו?!" יכולה פשוט לשתק ולהשמיד כל חלקה טובה של חשק או של מקום חיובי שמגיע אל תוך המיניות.

ואז זה ממש מעגל שמזין את עצמו.

וזה שהצלחתם לשבור את המעגל ולצאת ממנו זה לא פחות ממופלא!

ואלופים אתם!

וב"ה עוד תזכו להינות מפרי עמלכם לאורך שנים רבות רבות ומאושרות

ג. לא רק שהייתה השנה הזו,

אלא את מציינת שגם המחזור נהיה לא סדיר

ולא רק זה אלא גם שבעלך מגויס מתחילת המלחמה!

כלומר יקרה שאת,

בפועל אתם מנסים ממש מעט זמן

וחשוב רגע לראות זאת בבהירות

לא היו ניסיונות בכל השנה הראשונה

לא היו ניסיונות בימים שאסורים עם המחזור שהשתבש

ולא היו ניסיונות במלחמה בעת שבעלך מגויס

והמעט שכן היה - הוא כאמור מעט.

את יודעת יקרה שהזמן הממוצא שאומרים לזוג להגיע לטיפולים בכל מקום אחר חוץ מבארץ הוא שנתיים של ניסיונות רציפים?

ואילו בארץ שכולנו יותר לחוצים אומרים שנה שלמה של ניסונות רציפים.

כלומר לפחות 12 חודשים.

ואתם אפילו לא בחצי של זה! רק בשליש.

וגם אם הכל תקין וגם אם יש קיום יחסים בעת הביוץ עצמו - האחוז להיקלט הוא רק 25%!

זהו המפתח שנמצא אך ורק בידיו של הקב"ה!

ורק הוא מחליט מתי הזמן הכי נכון והכי מדויק לאותה נשמה לרדת לעולם.

לא שנייה לפני

וגם לא שנייה אחרי.

ד. בהמשך לכך, חשוב מאוד להתחזק בחיים המתוקים שאתם בונים עכשיו.

בכאן ועכשיו.

בלהינות גם מהקיים.

מההווה.

מהרגע.

לשהות בו.

לשמוח בו.

איזה כיף שאתם זוג אוהב

נשואים

מתקדמים

מצליחים

תהנו מזה!

תהנו מהביחד שלכם

תהנו מהמסע המרתק שהוא רק של שניכם גם בתחום האישות

תמשיכו להעמיק שם וללמוד אחד את השנייה

בקצב שלכם, ברוגע, בנחת, בטוב, בשמחה.

כל חודש כזה להסתכל עליו כאל מתנה ולא רק המתנה

כי הוא באמת באמת מתנה

מתנה של הביחד שלכם ללא הסחות, וללא הריון בינתיים שיכול להביא לשינויים בגוף, בהורמונים, בחשק וכן הלאה וזה עוד דבר להתמודד איתו (כמובן שלא בהכרח שישפיע לשלילה, אפילו לעיתים להיפך, אבל כן לזכור שזה שינוי גדול שמביא איתו את כל מה שהוא יביא איתו וב"ה בשמחה ובבריאות שלמה )

ואתם עכשיו בונים וממשיכים לבנות את הבסיס האיתן והיציב של הזוגיות שלכם גם למען דור ההמשך

את המודל היחידי לזוגיות שהם יראו

אתם ממש ממש בבנייה כבר עכשיו! וכל יום ויום שעובר!

ה. התמקדות בכם פנימה תמיד תקדם יותר מאשר התמקדות החוצה במבט חיצוני על הסביבה ועל ה"מה יגידו"

לא בטוחה שאצליח לנסח בדיוק על הכתב את כל מה שיש בי על הנושא כי זה נושא כ"כ עמוק וכ"כ נוגע בהרבה מאוד מהחיים שלנו אבל אנסה כמה שאצליח

אני מאמינה שהחיים שלנו וכל המציאות שלנו בעולם הזה היא ייחודית, חד פעמית, ויקרה מאין כמוה.

וכל המטרה שלנו כאן בעולם היא שנחיה ב"ה חיים טובים ומלאים, שנזכה לשמוח ולשמח אחרים, שנזכה לעשות טוב, ושיהיה לנו טוב, שנזכה לאושר, אהבה ובריאות.

ובעצם כאשר מביטים רגע על כל החיים שלנו ומציבים את מטרת העל הזו - האושר שלנו. הלשמוח ולשמח הזה.

מבינים שלשם אנו חותרים.

וממילא כל אותם קולות של "מתי צריך ילדים" ו"כמה ילדים צריך" "ומה הם יגידו" "ומתי אני אצליח ולא אהיה כישלון" ו"למה זה עוד לא קרה בעוד להיא ולהיא זה כבר כן"

(לא רק בנושא ילודה, אגב) - כל אותם קולות נחלשים מאוד עד כדי נעלמים.

כי בעצם מה זה משנה?

אם אני חיה את חיי

ושמחה בהם, ומשמחת בהם, ועושה את ההשתדלות שלי לצד התפילות

ועושה את ההכי טוב שלי

וממש נהנת מחיי בעולם הזה!

אז מה אם אלד את הילד הראשון שנה אחרי החתונה או 4 שנים אחרי החתונה לצורך העניין?

אז מה אם הרווח של הילדים יהיה כזה ולא אחר כמו השכנה ההיא?

אז מה אם אגיע להישג הזה או האחר יותר לאט או בכלל אגיע להישג אחר שיותר מתאים לי?

אז מה.

מה שחשוב הוא האושר שלי ושל בעלי.

מה שחשוב הוא שהחיים שלנו בטוב.

מה שחשוב הוא מטרת העל שלנו.

אנחנו לא עומדים בשום תחרות

אנחנו לא עומדים עם סטופר על הצוואר

אנחנו לא מגדירים אושר כהשגת הישג כזה או אחר בזמן מסוים שנקבע מראש על ידי החברה

לא.

ואם אותה שכנה ילדה בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה אבל הזוגיות שלה על הפנים (לא בגלל זה, אלא בגלל שזו המציאות שלה)?

ואם אותה חברה ילדה אחרי 3 שנים והזמן הזה של ההמתנה היה לה באמת מתנה והם בנו את הזוגיות שלהם עוד ועוד ואותו ילד הרוויח מכך כ"כ?

ואם אותה אחות "הצליחה" "בדיוק בזמן הנכון" (יש כזה דבר בכלל?) לעשות את זה או משהו אחר - זה אומר בהכרח שהמשך חייה יהיו מאושרים?

ואם אחות/חברה אחרת "לא הצליחה" "בדיוק בזמן הנכון" לעשות את זה או משהו אחר - זה אומר בהכרח שהמשך חייה לא יהיו מאושרים?

לא.

זה לא אומר.

אנחנו אלה שאחראים על האושר שלנו

אנחנו יכולים לקוות, לצפות, להתפלל, להשתדל

והקב"ה מחליט עבורנו מה הכי נכון ומדויק לנו

ועם מה שהוא נותן לנו - אנו מנסות לעשות את ההכי טוב שאנו יכולות.

ולחיות

ומבט כזה שמתמקד פנימה ולא החוצה יכול לחזק אותך ב"צדקת דרכך", כלומר לפתח עוד ועוד את היציבות הפנימית בתוכך שאת יודעת ומרגישה שאת חיה את חייך בשלווה ובנחת, בשמחה ובאהבה,

וממילא כל הקולות החיצוניים יוחלשו. כי זה יגיע ממך. מתוכך. מתוך מקום ש*את* מאמינה לעצמך ובעצמך.

מתוך מקום ש*את* מחבקת את החיים שלך.

שאת בטוחה בעצמך.

והשדר הפנימי הזה יוקרן החוצה.

ויעבור גם לסביבה.

ומי שעדיין לא יבין - זה שלו. לגמרי.

ולא נוגע אלייך.

ותוכלי להמשיך ולהתחזק בתנועה הפנימית הזו שלך ובך

ולדעת שאת בונה בעשר אצבעותייך, יחד עם בעלך האהוב, את הקן הפרטי שלכם. את האושר שלכם. את מטרת העל שלכם.

וכל יום וכל חודש שעובר הוא ממש לא מבוזבז

אלא הוא מתנה להווה.

באנגלית באמת ההווה נקרא מתנה כי הוא כזה.

וב"ה ההריון יגיע כאשר הקב"ה יחליט שהכי נכון ומדויק לכם

ובינתיים אתם נהנים ואוהבים ושמחים וחיים ומתפתחים ובונים

בינתיים אתם כבר ב"הריון" של האושר שלכם, של הזוגיות שלכם, של ההתפתחות האישית שלכם, של החיים שלכם

אבל תודה רבה לכל אחת מכן שטרחה והגיבה

כל תגובה כאן נתנה לי קצת אוויר ואני מרגישה כבר הרבה  יותר רגועה בזכותכן!

תודה על המקום החם לפרוק ולשתף!

ואם אשר להתלבט ביחד איתכן- כדאי לשתף אמא שלי וחמותי ולהגיד להן שלקחתי מניעה?(זה סוג של) 

כי אני מרגישה שהלחץ שלהן עושה לי ממש לא טוב 

ותפילות זה תמיד טוב כמו שאמרתן אבל נורא קשה לי ע הריכולים והמבטים המרחמים..

לא הייתי אומרת כי זה כמו נותן אישור או הסכמה להכנס לעניינים לא להם

מבחינתי זה ממש לא עניין של אף אחד אם אני לוקחת מניעה או לא וכל הנושא האינטימי מבחינתי הוא ווטו ומחוץ לתחום

גם שאנשים ניסו להתערב לנו בהתחלה ואמרו משפטים כמו אנחנו יודעים שאתם בהריון (ואני מדברת על חודש אחרי החתונה!!) הייתי מסתכלת עליהם ונתת אפס תגובה כי מבחינתי להגיב בכלל על דברים הזויים כאלה זה אבסורד

לא עניין אף אחד מה את ובעלך עשיתם או עושים זה בעיני ולכן אני חא הייתי גם משתפת

ועושות לי הרגשה לי לא טובה ושיפסיקו.

אני חושבת שאני אישית אם הייתי רואה שההורים שלי מאוד דואגים הייתי משתפת את אמא שלי שהכל בסדר, לקח לנו זמן להצליח אז יוצא שאנחנו לא מנסים הרבה זמן, ובעזרת ה' הכל יסתדר בקרוב.

בקשר להורים שלו אני לא יודעת, הייתי נותנת לו להחליט אם נעים לו לשתף או לא.

לא חושבת שהייתי ממציאה שלקחנו מניעה.

אבל תרגישי בנח גם לא לשתף, זה בסדר גמור. תלוי מאוד בקשר שלכם ובאופי של כולם.

אצלנו היו קשיים בהתחלה ומתתי מבושה לשתף וסבלתי ולא שיתפתי בלחץ, בפחדים, בכאבים, עד שבשלב מסויים הכל התפוצץ בשיחת טלפון אחת בבכי תמרורים. היום במבט לאחור אני חושבת לעצמי למה היה צריך את כל הילת הסודיות הזאת שגרמה לי כל כך הרבה סבל? נכון שזה אישי ופרטי ולא משתפים כל אחד וכל מה שמלמדים אותנו בהדרכת כלות. אבל זו אמא, ואם הבת שלי היתה סובלת הייתי רוצה לדעת ולנסות לעזור לה, להדריך אותה או להפנות לאנשים המתאימים. בסך הכל ילדה בת 19, זה שהתחתנתי אומר שעכשיו אני חייבת להסתדר לבד בנושא כזה חדש ואולי קצת מפחיד? ובאמת אחרי ששיתפתי הדברים התחילו להסתדר. היא קבעה לי תור לפזיותרפיסטית רצפת האגן מומחית בתחום הזה (שאחר כך אמרה לי שהיא חשבה שתפגוש כלה צעירה וילדותית והתפלאה לראות שאני דווקא בוגרת, בגלל שאמא שלי היא זו שהתקשרה לקבוע את התור 🙈) ואחר כך הכל כבר היה היסטוריה ב"ה.

טוב יצא לי ארוך... אבל חשבתי שאולי יהיה לתועלת. אם לא לך, אז אולי לכלה צעירה אחרת שמתמודדת בנושא הזה.

שאנחנו מונעים.

אחרי שעבר זמן סיפרנו שהפסקנו למנוע אבל יש קשיים.

למה לתת מצג שווא שאתם מונעים? אמרת בעעצמך שאתם דוסים ולא הייתם מונעים סתם ככה, אז למה להציג שאתם מונעים כביכול ללא סיבה?

ב. די הגיוני שההורים ישתפו בכך עוד אנשים, אני אישית לא הייתי רוצה ששמועה כזו תרוץ עליי..

אני חושבת כמו שאמרו בנות פה שתגידו שהכל בסדר ב"ה, לפעמים דברים לוקחים זמן ושההערות והתגובות בנושא מלחיצות אתכם ולחץ לא תורם אלא אולי להיפך.

שתשמחו בתפילות שלהם ויתנו לכם ספייס והרבה סבלנות ושבע"ה תעדכנו אותם בקרוב בבשורות טובות.

אמן שיהיו בקרוב!

יש כאלה ממש דוסים שאם תגידי שאת מונעת יסתכלו עלייך עקום ואז מה הרווחת?

בגדול אני חושבת שזה עניין מאוד אישי וכדאי ללמוד להתעלם מהמבטים ולהבין שאת בסדר ושכל השאר יתמודדו...

שנה וחצי זה לא המון...

כי הם דואגים באמת

לסביבה החטטנית הלוואי ותצליחי לא להתייחס. זאת גסות רוח להיכנס למקום כל כך פרטי.

בעז"ה הריון בקרוב❤

מזדהה מאוד מהמקום של המבטים והשאלות והאמירות וכו'.. (יש לי כבר ילדים ובכל זאת עבר זמן...)

מה שאני משתדלת לעשות זה לחזק את עצמי שזה נובע מתוך דאגה, ולשמוח שמתפללים בשבילנו, זה אף פעם לא מזיק.

ובאמת זה ממש קשה להתמודד עם הקולות מבחוץ בנוסף למה שמתמודדים איתו מבפנים🤗

מבינה את הדאגה של כולם באמת,

מעריכה, ותודה על בתפילות

אבל לשתף את ההורים שלוקח זמן מסיבות כלכך אישיות לזוג?

מה? מההההה??????

למה זה נשמע לי חריג?

זה דבר כלכך אישי. פרטי. שלנו! למה זה צריך להיות כללי?

הם בלחץ? סבבה שיתפללו. למה אני צריכה להכניס לעצמי סרטים לראש שעכשיו המטרה אמורה להיות אחרת?

לא הבנתי מה אני מפספסת

אבל בחיים!!!!!! לא הייתי משתפת את חמתי, ויש מצב שגם את אמא שלי(כי בטוח שזה היה מפריע לבעלי) בדבר כזה.

זה שלנו. לא כללי!

שיתפללו וזהו. ואוו.

בחיים לא הייתי משתפת את ההורים משני הצדדים בדברים כאלה.

רק חסר שיתחילו לתת עצות איך לעשות את זה נכון ולהתעניין אם כבר הצלחנו.

זה לגמרי תחום שרק אני ובעלי בו בלי לשתף אף אחד בנושא.

גם כשכל פעם אחרי לידה שואלים אם אנחנו מונעים אני לא מוכנה לענות.

לדעת שזכותנו לשמור לעצמנו דברים וכל הדואגים יכולים להתפלל

תפילות תמיד עוזרות

אבל לפותחת- ברור שזה קשה.. אני מבינה אותך.. הלחץ הזה מאוד מעיק.. 

ואני יודעת בוודאות שאמא שלי הייתה קצת לחוצה עד שהגיע ההריון הראשון שלנו.

זה משהו אישי מידי בין בני זוג. לא עניינו של אף אחד

אולי אולי בדיעבד, אחרי הרבה מאוד שנים.....

אבל גם זה כנראה שלא.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי