עדיין לא סיפרתי לכן רישמית אז פתחתי ניק חדש בשביל הפריקה והשיתוף הזה.
ברוך ה' לאחר המתנה נולד לנו בנינו הראשון והמתוק.
בגדול הוא ילד ממש ממש טוב ישן טוב ואוכל טוב.
יש אתגרים אבל בגדול ילד ממש נוח. כשהיה בן חודש גייסו את בעלי לחודשיים מילואים ובגלל שהיה יומי וחזר כל ערב לא היה לי כל כך עזרה למרות שהיה לי מאוד קשה.
עם הזמן גופי נחלש והיה לי ממש קשה פיזית.
ובנוסף להכל קיבלתי מחזור רגיל. הייתי בטוחה שהנקה תמנע לי לתקופה לפחות אבל לא כך היה. וכך בעוד שיש לי כמויות של כאבי גב כאבי רגליים אין לי כוח לעשות כלום ושום דבר גיליתי שאני בהריון.
התינוק היה רק בן ארבעה חודשים.
ההתרגשות הייתה גדולה כי אנחנו רוצים משפחה גדולה ואני במיוחד רוצה המון ילדים.
אבל פתאום נורא הלחיץ אותי איך אעבור הריון עם תינוק כל כך קטן איך אעבור את ההריון כשאין לי כוח לטפל בתינוק?!
שעכשיו אין לי כוח להחזיק אותו אז מה יהיה עוד כמה חודשים?!
כאמור ההתרגשות ממש גדולה זה משמח אותי שאני בהריון לא היה אכפת לי ילדים צפופים, רוצה להשקיע בזב, מוכנה לשנים של אתגר אבל פתאום אני מאוד בלחץ.
בעלי היקר והאהוב משתדל לעזור כמה שיכול. כשהיה במילואים מאוד התגעגע לישיבה)אברך( וכשחזר כל כך מתרגש והוא רק רוצה להיות בישיבה כל היום. בשעות שהכי קשה לי ביום יש לו שיעור יומי שמאוד קשה לו לפספס אז דווקא אז אין לי את העזרה שלו..
כשאמרתי לו שאולי נחשוב על חלק ימים שהוא לא ילך לשיעור זה היה לו מאוד מאוד מאודד קשה.
אחרי שהלכנו לאיזה אירוע וחזרתי גמורה ומפורטת אמרתי לו שקיבלתי על עצמי לא ללכת יותר לאירועים כאלה, זה היה לו גם מאוד קשה כי הוא מאוד אוהב שאנחנו יוצאים ביחד בתור משפחה לדברים שאנחנו אוהבים והוא לא חושב שזה נכון לוותר על כל החיים כי רוצים הרבה ילדים...אני גם לא חושבת אבל אחרי הדבר הזה ואו פשוט לא יכלתי לזוז, בכיתי מרוב אפיסת כוחות..
אני נמצאת במצב מאוד מבלבל כי מצד אחד אני באמת רוצה הרבה ילדים אני כבר לא כל כך צעירה ולא בא לי שתגידו שזה צריך להיות לפי הכוחות, וכמה שהשם ירצה, ואי אפשר להרוג את עצמנו, אני יודעת את כל הדברים האלה. אבל אני מרגישה עכשיו שהחלום מתנפץ לי מול העיניים, שהחלום למשפחה גדולה אולי לא מתאימה לי זה תובנה מאוד מאוד קשה כל חיי חלמתי את זה זה. הקושי לגלות שאני לא מסוגלת, אולי, לחלום הזה הוא מאוד קשה. בעיקר שכל דבר בחיים שלי אני לא עושה עד הסוף אם זה בעבודה אם זה עם חברות ובאמת רציתי כל חיי להשקיע למען המשפחה הילדים ולמען המשפחה גדולה ומגובשת וקשה לי ההבנה שגם בזה אני לא יוכל לעשות עד הסוף גם את החלום הזה אני לא אוכל לממש. עדיין לא קבעתי גורל אני גם חושבת שזה לא נכון כבר עכשיו להחליט אבל ההבנה הזאת שבעלי לא כל כך בקטע לעזור לי כמה שאני צריכה ולא מבין את ההקרבה שלי למען הבית היא גם קשה.
בנוסף יש שאלה על ההנקה, רציתי להניק אותו כמה שיותר חושבת אולי להניק טנדם, את שני התינוקים אבל זה גם מאתגר אולי זה לכ נכון ואני צריכה להוריד את זה מעצמי..
זה בגדול התחושות. שוב אומר שמתרגשים מאד ומתפללים שההקיון יהיה תקין בידים מלאות. וקל כמו ההריון הראשון.
עצות, הרגעות ותובנות יתקבלו בברכה.
תודה שאתן כאן!
