אחרי לידה, שבורה ומפורקת ו..בהריוןSaK

עדיין לא סיפרתי לכן רישמית אז פתחתי ניק חדש בשביל הפריקה והשיתוף הזה.


ברוך ה' לאחר המתנה נולד לנו בנינו הראשון והמתוק.

בגדול הוא ילד ממש ממש טוב ישן טוב ואוכל טוב.

יש אתגרים אבל בגדול ילד ממש נוח. כשהיה בן חודש גייסו את בעלי לחודשיים מילואים ובגלל שהיה יומי וחזר כל ערב לא היה לי כל כך עזרה למרות שהיה לי מאוד קשה.


עם הזמן גופי נחלש והיה לי ממש קשה פיזית.

ובנוסף להכל קיבלתי מחזור רגיל. הייתי בטוחה שהנקה תמנע לי לתקופה לפחות אבל לא כך היה. וכך בעוד שיש לי כמויות של כאבי גב כאבי רגליים אין לי כוח לעשות כלום ושום דבר גיליתי שאני בהריון.

התינוק היה רק בן ארבעה חודשים.

ההתרגשות הייתה גדולה כי אנחנו רוצים משפחה גדולה ואני במיוחד רוצה המון ילדים.

אבל פתאום נורא הלחיץ אותי איך אעבור הריון עם תינוק כל כך קטן איך אעבור את ההריון כשאין לי כוח לטפל בתינוק?!

שעכשיו אין לי כוח להחזיק אותו אז מה יהיה עוד כמה חודשים?!


כאמור ההתרגשות ממש גדולה זה משמח אותי שאני בהריון לא היה אכפת לי ילדים צפופים, רוצה להשקיע בזב, מוכנה לשנים של אתגר אבל פתאום אני מאוד בלחץ.

בעלי היקר והאהוב משתדל לעזור כמה שיכול. כשהיה במילואים מאוד התגעגע לישיבה)אברך( וכשחזר כל כך מתרגש והוא רק רוצה להיות בישיבה כל היום. בשעות שהכי קשה לי ביום יש לו שיעור יומי שמאוד קשה לו לפספס אז דווקא אז אין לי את העזרה שלו..

כשאמרתי לו שאולי נחשוב על חלק ימים שהוא לא ילך לשיעור זה היה לו מאוד מאוד מאודד קשה.


אחרי שהלכנו לאיזה אירוע וחזרתי גמורה ומפורטת אמרתי לו שקיבלתי על עצמי לא ללכת יותר לאירועים כאלה, זה היה לו גם מאוד קשה כי הוא מאוד אוהב שאנחנו יוצאים ביחד בתור משפחה לדברים שאנחנו אוהבים והוא לא חושב שזה נכון לוותר על כל החיים כי רוצים הרבה ילדים...אני גם לא חושבת אבל אחרי הדבר הזה ואו פשוט לא יכלתי לזוז, בכיתי מרוב אפיסת כוחות..


אני נמצאת במצב מאוד מבלבל כי מצד אחד אני באמת רוצה הרבה ילדים אני כבר לא כל כך צעירה ולא בא לי שתגידו שזה צריך להיות לפי הכוחות, וכמה שהשם ירצה, ואי אפשר להרוג את עצמנו, אני יודעת את כל הדברים האלה. אבל אני מרגישה עכשיו שהחלום מתנפץ לי מול העיניים,  שהחלום למשפחה גדולה אולי לא מתאימה לי זה תובנה מאוד מאוד קשה כל חיי חלמתי את זה זה. הקושי לגלות שאני לא מסוגלת, אולי, לחלום הזה הוא מאוד קשה. בעיקר שכל דבר בחיים שלי אני לא עושה עד הסוף אם זה בעבודה אם זה עם חברות ובאמת רציתי כל חיי להשקיע למען המשפחה הילדים ולמען המשפחה גדולה ומגובשת וקשה לי ההבנה שגם בזה אני לא יוכל לעשות עד הסוף גם את החלום הזה אני לא אוכל לממש. עדיין לא קבעתי גורל אני גם חושבת שזה לא נכון כבר עכשיו להחליט אבל ההבנה הזאת שבעלי לא כל כך בקטע לעזור לי כמה שאני צריכה ולא מבין את ההקרבה שלי למען הבית היא גם קשה.


בנוסף יש שאלה על ההנקה, רציתי להניק אותו כמה שיותר חושבת אולי להניק טנדם, את שני התינוקים אבל זה גם מאתגר אולי זה לכ נכון ואני צריכה להוריד את זה מעצמי..


זה בגדול התחושות. שוב אומר שמתרגשים מאד ומתפללים שההקיון יהיה תקין בידים מלאות. וקל כמו ההריון הראשון.


עצות, הרגעות ותובנות יתקבלו בברכה.


תודה שאתן כאן! 

קודם כל בשעה טובהחנוקה

נשמע שאת כבר בתוך הסיטואציה. אולי אחרי הלידה תחשבי שנכון לך למנוע.

כרגע, יש מציאות והיא ברוך השם שתי תינוקות צפופים, אחד בפנים אחד בחוץ. שתיהם דורשים ממך הרבה. זה טוב שאת רואה בזה את החיובי ויש מעלה בצפופים, זה חברים טובים בטווח הארוך.

לגבי ההנקה זה דבר מהמם אבל נשמע שזה לא לכוחות שלך. הנקה בהריון זה דבר מאד מאד מתיש, במיוחד כשהגדול כל כך קטן ועוד לא התחזקת מהלידה.

צריך להבין שיש לנו ערכים בחיים והחכמה היא לא לבחור בטוב אלא בנכון. לך ולבעלך יש רצון במשפחה גדולה השם סידר לכם ילשים צפופים ומן הסתם להתערב כרגע זה לא באופציות בכלל מצד שני בעלך גם רוצה ללמוד תורה. אלו 2 עקכים חשובים ויקרים, לפעמים הם משתלבים יחד ולפעמים הם סותרים.

אם כלכלית את יכולה להעזר בעזרה חיצונית יופי אם לא יכול להיוץ שתבינן שכרגע השלב הנוכחי של גידול המשפחה דורש שהוא יהיה בבית, זה לא כי הלימןד שלו לא חושב אלא כי הערך של משפחה עוד יותר חושב. הבריאות והכוחות שלך..

את אוכלת טוב? מצליחה לנוח? מה מקל עליך בבית?

אולי אם כל הגוף עוד מפורק את צריכה טיפול של אסטאופת?


כותבת לך את כל זה בלי שיש לי צפופים כמו שלך ומצד שני עדיין גידול הילדים מתיש אותי, ודורש וזה בסדר, יש לי ערך כזה ושמן הבאת ילדים ואני רוצה ושמחה לשלם עלי6 מחירים אבל זה לא קורה מאליו....


ושיהיה הכל בקלות ובנחת ובבריאות!

תשובה חכמה ונבונה.SaK
אקרא זוב ואנסה להפנים
בשעה טובהמתנות קטנות ♥️

עכשיו את בסיטואציה מאתגרת הריון ותינוק ממש קטן, ברור שזה קשה. חשוב לי לומר שזה לא אומר כלום על הרצון למשפחה גדולה  ב"ה יש לי משפחה גדולה והרווחים שלי הם שנתיים- שלוש , בין הילדים.

גם עם רווחים כאלה, אפשר להגיע למשפחה גדולה , זה כמובן לא אומר כלום למצב העכשווי ,רק שהחלום לא חייב להתנפץ (אלא אם כן את כבר לא צעירה ואת בלחץ של זמן).

לגבי בעלך, מציעה לשבת בנחת ולהסביר איך את מרגישה, ושהמצב עכשיו הוא לא מצב רגיל, סוג של מצב חרום. תיונק קטן והריון זה מאתגר. ואין בררה צריך לחשב,איך הוא יכול לעזור. אין מה להשוות למצב שבו יש לך ילד בן שנתיים ואת בהריון( גם יכול להיות לא קל, אבל את לא אחרי לידה).

וגידול ילדים מצריך ויתורים גם מהבעל.

אצלי לקח לבעלי כמה הריונות לקלט ממש מה זה אומר להיות בהריון, וכמה ההתחלה קשה( אצלי).

וכמה זה לא תלוי בי , ואם הוא רוצה אשה שמחה ושפויה, הוא פשוט חייב לעזור, בשלב הזה.

מציעה להסביר בנחת, עם אמפתיה למה שהוא מפסיד, אבל לא לוותר, זה הבריאות , השמחה והשפיות שלך ושל הילדים.

וואו זה ממש קשה!! וכל הכבוד לך על השמחה בכל זאת!^כיסופים^

אני ב"ה נכנסתי להריון כשהבת שלי היתה בת שנה. אחרי חודש בעלי גויס למילואים.

אנחנו מהדרום אז בעצם יצא שהתפניתי לבד עם הבת שלי (בלי מסגרת כמובן) בתחילת הריון ובכל מגויס.

אין לי דרך לתאר את הקושי.

וכמובן אף אחד לא יודע עד כמה קשה כי בד"כ אנשים לא יודעים בשלב הזה על ההריון.


מה שיש לי לומר זה שזאת תקופה ממש ממש ממש קשה, אבל בסוף היא חולפת ואת נשארת עם המתנה הכי גדולה שיש.

לגבי תכנון משפחה עתידי- תעשו חושבים על זה לא רק מתוך הקושי.

אפשר לגדל צמודים גם לא צמודים עד כדי כך.

אפשר גם להתייעץ עם מכון פועה כי הם מבינים את הרצון למשפחה גדולה, ומנגד גם את ההשלכות הרפואיות.


לגבי הנקה- מכירה נשים שהניקו עד חודשים מתקדמים של ההריון. השאלה היא אם יש לך כוחות לזה. נשמע לי פסיכי האמת, אבל את יכולה להתייעץ ולקבל חוות דעת מיועצת הנקה.


ותקשיבי שאת נשמעת מלכה! כל הכבוד על האופטימיות, לפעמים קשה לראות את הטוב מתוך הקושי והעייפות

ואוו אחותי נשמע קשוחחחSaK
בהצלחה רבה!!! ה' ישלח לך מלא כוחות בעזהה
התנפצות של חלום זה דבר כואב מאוד המקורית
כןכן ממששSaK
מתייחסת רק לנקודה אחתשיפור
כרגע לדעתי כדאי לכם לשבת ביחד, את ובעלך, ולחשוב איך אתם צולחים ביחד את התקופה הקרובה תוך התחשבות ברצונות ובצרכים של שניכם.


ולהבין שאתם בתקופה מורכבת- תינוק והיריון, ולקראת תקופה מורכבת של 2 תינוקות יחד. אבל זה לא אומר שום דבר לגבי היכולת שלכם להקים משפחה גדולה שממש לא מחייבת ילדים כל כך צפופים. 

תןדה לכן, כל העןנות!!!SaK
עונהSeven

בע"ה הריון קל תקין בידיים מלאות ותגדלי בנחת

דבר ראשון נשמע מדבריך שאת בתחילת הריון שאכן זה יותר מאתגר

אני יכולה להגיד לך מניסיוני כאמא ל3 צמודים בטווח יותר קטן משתיארת שה' פשוט שולח כוחות😀

את רק בתחילת ההריון בע"ה בהמשך הקושי יתאזן הילד יגדל ולגדל צמודים מאוד מקל כי זה גורם לילד לגדול למציאות שיתופית מאשר שהוא גדל למציאות של הכל שלי ופתאום התווסף אח או אחות

ויותר מזה את תראי איך הם יהיו חברים ואיך זה יקל עליך בהמשך את נוסעת לאותן מעון שמה את שניהם מארגנת את שניהם יחד בבוקר ההיפך זה מקל מאוד ובצהריים הם משחקים ביחד ואת תיהי יותר פנויה ככהכי לא משעמם להם


מבחינת הנקה להבנתי שאת אמורנ ללדת הגדול אמור להיות בן שנה ו3 ..נשמע לי גיל ממש סבבה שילד לא צריך הנקה אלא רק מוצק ככה שלא הייתי חושבת על הנקה של 2..


אני באמת מאחלת לך להנות ולחוות את כל היופי והכיף שבצמודים אני אישית מיום ליום נהנית יותר ועכשיו שהם כבר גדלו זה כל יום כיף מחדש

רק אומרתרוני_רון

שאם היא גילתה על ההריון כשהיה בן 4 חודשים אז היא צריכה ללדת כשיהיה בן שנה בדיוק.

ולפותחת -

משאירה לחכמות ממני לענות, ורק שולחת חיבוק.

חישבתי שוב טעיתיSeven

שנה וחודש

עדיין התגובה שלי רלוונטית אליה..די זניח בעיני

איזה כיף לשמוע תודה רבה!!!SaK
תאמת שאני ממש שמחה בצמודים..גם את מחזקת אותי..מקווה באמת שההריון יהיה בקלותתת
גם לי יש הפרש של שנה עגולה בין שנייםמי-לו-אים

ודבר ראשון

נתחיל מהסוף-אל תחשבי רחוק..על כמה ילדים יהיו לכם ואם את בכלל תהי מסוגלת וכל מיני

זה מיותר עכשיו

כי את מדברת מתוך קושי עכשווי

ומה יהיה בהמשך - לאט לאט . תעברי את ההריון הלידה ואחריה.. תקשיבי חעצמך ולכוחות.. תדברו בינכם תחליטו מה נכון לכם בכל שלב

בלי קשר לחלום שהיה

אלא מה העכשיו מספר לכם

הכל יכל להיות.. את לא יכולה לנבא עתידות כי העכשיו קשה


ולגבי עכשיו

נשמע שאתם צריכים בכללי לדבר בכנות

גם המעבר מהמילואים לחיים דורש יותר הסתגלות..

דברי על התחושות הקשיים הצרכים..

תקשיבי לו גם..

אם השעור חשוב לו ואת צריכה בזמן הזה עזרה אולי תביאי מישהי מבחוץ

ותוותרי על מקלחות כשאפשר..תורידי מעצמך בכל מה שאפשר כרגע.. חד פעמי.. אוכל פשוט..

ומאמינה שתמצאו את הדרך


ויהיה בסדר גם התינוק יגדל גם בהריון ההתחלה הכי קשה לרוב.. אז קחי אוויר ותהיי נוכחת כל רגע בהווה


יהיה בסדר בעז''ה


ואי אמןןןSaK

אנחנו באמת צריכים לדברר

היום היה סתם יום דפוקק..לא ככ מדברים.. כל הקטע הזה שאני רוצה שיהיה יותר בבית והוא לא מצליח לבוא לקראתי.. יש לו ככ הרבה רצונות בחוץ, מרגיש שהרבה יותר קל וכיף לו ליהיות בחוץ.. ואין לי כח כל פעם לבקש... הוא הכי רוצה לבוא לקראתי אבל הוא לא ככ מצליח...

ואני די מוותרת במשך היום על דברים..אמלה ניראלי לא קילחתי אותו מיום ראשוןןן 

באמת קל יותר להיות בחוץחנוקה

וזה ענין של תפיסה.

מכירה כמה נשים סבביבי שמגדלות צפופים והבעל כל היום בחוץ וזה נורמלי להן

אתמול אמרה לי מישהי שגבר שנותנים לו לקפל כביסה הוא מסכן. מסכנה היא...

וזה בסדר אם עוד לא נפל לו האסימון במיוחד שחזר עכשיו ממילואים עצם זה זה קושי מספיק בפני עצמו.

אלב למצוא ערב רגוע. לדבר באהבה. על חלום של שתיכם. ערכים של שתיכם. ושאת פיזית, כרגע, לא יכולה להיות שם לבד. אם הוא יכןל לגייס עזרה אחרת סבבה, בהנחה שרגשית ונפשית הוא נוכח, ואם לא אז הןא יהיה מוכרח להתאים את עצמו למציאות שנכפתה עליכם, זה לא שנכנזת להריון דרך הירח... ואת הילד הראשון גם לא ילדת בטעות.

ברוך השם, אלו החיים, גדלים ומתפתחים בהם...

וגם הקשר והשותפות בינך לבעלך תתפתח..

כתבת ממש יפה וברגישותאופק המדבר
תשמעיEliana a

זה באמת קשוח ולא פשוט אבל זה הגיוני

כל אמא עם צפופים חווה קשיים... יש המון אתגרים

שולחת לך חיבוק

החלום על משפחה עדיין יכול להיות אבל עם קצת יותר רווחים בין הילדים , והכל מעולה

קודם כל הבריאות והשפיות שלנו

את תעברי את זה והכל יהיה בסדר.

לגבי הבעל

כל הזמן להכניס לו לראש שאת חייבת עזרה!!!!!!

נקודה

בסוף הוא יבין ויתמוך בעזרת ה

בהצלחה בהריון קל ידיים מלאות בשמחה בבריאות

בשעה טובה!בלי 👁 הרע!

ב"ה שהבכור תינוק נוח.

בע"ה גם אחיו יהיה תינוק נח

ואז יהיה יותר קל ממה שאת חושבת. אמן.

בשעה טובה, בידיים מלאות, בקלות ובבריאות! חפירההההחגהבגה

היה לי בדיוק כמוך, חוץ מעניין הבעל במילואים. כשהגדולה שלי הייתה בת 4 חודשים, נכנסתי להריון עם השניה.

ובגדול, יש לי בל"ע 5 צפופים, הגדולה בת 6 וחצי והקטן בן 9 חודשים תכף, בעזרת השם.


 

לידה ראשונה, היא בדרך כלל אצל רוב הנשים משבר מאוד גדול.

אצלי לפחות (הרוב המכריע שאני מכירה) זו נקודת מפנה משמעותית בחיים. גם חתונה כמובן אבל ילד ראשון משנה את כל קלפי המשחק, מאדם שדואג לעצמי/לסביבה הקרובה אבל עם חופש ועצמאות אנחנו הופכים להיות מחוברים לייצור קטן (חמוד מאוד, בדרך כלל), חסר ישע, שחייב אותנו לכל דבר, לצרכיו הבסיסיים. ויותר מזה, האמא, חווה את התהליך בדרך כלל פי כמה וכמה מהאבא, ילד ראשון בטוח כי היא זו שנשאה אותן ברחמה, וילדה, ואם היא מניקה אז בכלל!

להתפנות, לאכול, להחליף בגדים, אפילו לישון, כל הפעולות הבסיסיות האלו, תלויות בנו.החיים מתנתקים ברגע, אמהות הופכות להיות זומבים חסרי שינה, לא זוכרות מתי התקלחו, צריכות לנוח ואין איך ממש, אפילו כשיש המון עזרה. למה זה כל כך קשוח?

כי עם התינוק הראשון לא רק הוא נולד. גם את נולדת מחדש, זה לא קלישאה. נולדת אמא!

גם פיסית, המעבר הוא קשוח מאוד, לילות ללא שינה, כאבים ומיחושיפ שוניפ, וגם מנטלית, את חיה עכשיו בעיקר כדי להחיות מישהו אחר.

לוקח זמן, לגוף ובעיקר לנפש להתרגל לעניין. לכל אחת זה אחרת, יש מישהי שתתרגל מהר יותר ויש מישהי, תני לי לספר לך שאני מכיקה שלא מתרגלת אף פעפ וחיה חיי לחץ ופחד, וחרדה תמידית על ילדים בני שנתיים ו3 ואפילו 10, כאילו היו תינוקות בני יומם.


 

נשימה עמוקה. זה טבעי, אצל כולן!

עוד נשימה, זה יעבור. באמת באמת.

כל קושי הכי גדול, בסופו של דבר עובר.

וגם זה. אבל לפעמעם כשאנינו בתוך אנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה, או נקודת מילוט, אבל דברים משתנים, מבטיחה לך, ומתאזנים, והפיל הופך להיוץ פחות כמו הר, יותר כמו פיל.. ואז פילון, ובוקר אחד תקומי ותגידי בואנה אני אלופה איך אני זורמת בתוך זה!


 

דבר נוסף וחשוב מאוד, אותי זה היה מאוד מעצבן לשמוע אבל זו האמת, תחילת הריון, הצפה הורמנאלית, מה שאת מרגישה לפעמים הרבה יותר מוגבר ממה שזה. החרדה, הלחץ, האיך נסתדר, החלום שנשבר.

שוב, נשימה.

אין לדעת מה יהיה.

זה שעכשיו קשה לך הריון צפוף אומר כלום על העתיד. כשתגיעי תגשר תחצי אותו.

בגדול העצה הכי טובה שלי, היא תחיי את היום. לא לחשוב רחוק.

מה היום אני עושה, שעוזר לי?

לא שבת, ולא שבוע הבא, ומה נעשה בחתונה של הגיסה כי אני עייפה.

כלום.

מה אני עושה היום שעוזר?


 

בנוגע לבעל. אחותי, אם יש בעל פחות מעורב ולא מבין מבעלי, אני צנצנת. לא בקטע של לשון הרע, הןא נסיך חיי, רןב הגברים לא עוברים מה שנשים עוברות, המשבר הזה. אצל הרןב החיים ממשיכים כרגיל

אולי קצת פחות שינה אולי קצת יותר בלאגן ולחץ אבל אין שינוי נפשי מהותי.

וככה השם ברא, זה לא לכוחות שלהם. התהליך אצלם איטי.


 

עד שהם לא חווים בעצמם הם לא מבינים את הקושי האמיצי מהצד.

זה יבוא אני אומרת לך. לא לווץר להמשיך לדבר לומר כמה שקשה. נכון אתה מאוד מרוד רוצה אבל אני לא יכולה, נקודה. מה לעשות? בוא נבחן, שיציע פיתרון. שימצא לך עזרה, האם העניין הוא טכני.

ואם את צריכה אותו בנפשי, תסבירי ברחל בתך הקטנה, שוב ושוב, ממקום מכבד, מה את מרגישה, איך זה קורה, לפעמעם הם לא מחברים את המציאות לתחושת הקושי, כי הוא סא, בתכלס את אחראית להאכיל (להניק) לכן בטח קמה בלילה, את בבית עם התינוק הוא לא חווה את הקושי.

לתת לו לחוות זה יכול להועיל. אתה רוצה לשיעור בבקשה. אבל זה מאוד קשה חי, אםא אתה הולך כשאתה חוזר בבקשה אתה שעתיים עם הילד אני ננעלת בחדר, הולכת לנוח. ךא בקטע מחנך, זה פשוט פיתרון.


 

לי אישית לקח זמן להבין שאני לא וונדר וומן ולא יכולה הכל.

אומרת לך, בעל שייח סעןדי, מתוק במיוחד אבל שייח. והיום, עושה הכל מהכל ואני סומכת עליו ב1000 אחוזי ושותף והכללל. ולא היה ככה בכלל.


 

אם שרדת עד לפה, אז פשוט לנשום. הכל, הכל הכל עובר. הקושי שיש לך עכשיו לא אומר כלום על מה יהיה אחר כך. הכל יכול להתשנות, באמת. ההחלמה שלי מהלידה הראשונה הייתה קשה פי כמה משאר הלידות.

חשבתי שהחיים נגמרו לעולם  לא אצא לבלות, להינות תמיד אהיה כבולה לילדים ולבית.

זה לא, לומדים את זה. מה שלא מתאים היום, מתאחם מחר, והפוך. לא להטיל ווטו, ולא לקבל על עצמינו כלום. לחשוב על כל דבר בפני עצמו.

לגבי ההנקה,

שוב, אל תלכי רחוק לעתים התינוק מעצמו לא רוצה יותר ואין לך מה לעשות עם זה.

תזרמי..


 

והדבר הכי חשוב, הגראנד פינאלה, זה באמת ככה, השם לא נותן כלום מבלי שהוא סטוח שאנחנו מסוגלים לו. אם נתן לך הריון, סימן שהוא רואה בך כלי מתאים להחזקת הנשמות האלה!

אני עושה עסקים עם השם, השם נתת לי נסיון, אתה חושב שאני ראוייה? תן לי גם כח! השם רוצה שנפנה אחיו, ונבקש, נותן קשיים שנתחבר...

לפעמים זה קל לפעמים זה לא, אבל זה תמיד הדבר  הנכון..


 

 

מחילה על החפירה והמון בהצלחה, קלות, בריאות, אושר ושמחה!


 

 

ואווו חגהבהה אלופה ומהממת!!!SaK

איזה השקעהה תודה רבה, נננתי מאד לקרוא אותך,

הקטע של ה לנשום חשוב מאד, אני צריכה לאמץ..

תודה על הכתיבה מהתב, מנסיונך, מחוכנתך,

אקרא את מה שכתבת שוב ושיב ואנסה ליישם!!! 

וואי באהבה ממשחגהבגה

הלוואי שתצליחי באמת למצוא לעצמך רגעים של נשימה זה לא פשוט.

ואיך הצלחת לקרוא עם כל הטעויות שליייייי

לא הצלחתי לערוך הכל

איך כתבת יפה ונכון!מי-לו-אים

ואיזה קטע שיש לך כבר 5 ב''ה!!

וגם אצלי ההפרשים כאלה (+2 יותר) ולא מכירה המון כאלה.. וכיף לשמוע את החוויה שלך מהמקום הנוכחי

זוכרת אותך גם מלפני ..

בשעה טובה והמוווון כוחותמנוסה :)

שיהיה בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות


אחרי כל הדברים החכמים שכתבו לך


2 נקודות שהכי חשוב לי לכתוב מנסיון דומה (פער של שנה ושבועיים)


1. תיאום זוגי על בסיס קבוע... זו תקופה מאתגרת וה' נותן הרבה כוחות 3>  אבל הכי זה מה הצרכים של כל אחד, למקד לעצמינו ואז להעביר נכון....


2. לגבי הנקה- תהיי קשובה לגוף. לי היה ברור שאניק כל ההריון+ אחרי... אבל הגוף סיפר סיפורים אחרים... ובאיזשהו שלב הבנתי שלגוף *שלי* זה יותר מדי לבנות חיים חדשים+ להאכיל את הנסיך הגדול יותר, הקטנתי תדירות בהדרגה עד להפסקת הנקה לגמרי  

באותו זמן זה קצת היה אובדן חלום אבל במבט לאחור יודעת שעשיתי את הדבר הנכון


ובכלל, לחיות את הרגע, הכי טוב שאפשר ובכל שלב לראות מה מתאים לנתונים של היום


חיבוק גדול. את אלופה!

ואו תודה ששיתפת מנסיונך, עשה לי טוב לקרואSaK
חשוב רק שאם מפסיקים להפסיק בהדרגהאוהבת את השבת
אחרת מסוכן להריון הבנתי..
לא נראה לי, אף פעם לא שמעתי דבר כזהשיפוראחרונה
לא יודעת אם זה יעזור לך לשמוע אבלאמאחת

אבא אחראי על הילדים כמו אמא. הוא לא עוזר, הוא עושה מה שאבא אמור לעשות, דואג לילדים שלו.

בחוץ באמת יותר קל וכיף. העבודה שלי דורשת ואינטנסיבית ועדיין קל לי יותר בעבודה מאשר עם הילדים בבית. זה פשוט ככה.

כנראה שלהציב גבולות בזוגיות זאת לא העצה הכי מוצלחת, אבל זה מה שאני הייתי עושה. אם הוא אברך ולא עובד יש לו 24 שעות ביממה ללמוד בהן תורה, תשבו ותחשבו ביחד מתי מבחינתך הוא חייב להיות בבית, מתי זה נתון לדיון ומתי אין לך בעיה לשחרר אותו.

את זאת שבהריון ועם תינוק יונק ולכן אין לך דרך להתחמק , זה נכון, אבל הוא גם הורה.

ואל תחשבי קדימה, לשרוד שני צפופים זה אתגר בפני עצמו

תודה רבה!!SaK
חישבתי ושמתי לב שטעיתי-SaK

התינוק היה בן חמישה חודשים כשגיחיתי הריון...

וגם ציינתי שלא היה עזרה אז לא רוצה להוציא את אנשי המושב שלנו לא בטוב.. רק אומר שאנחנו מהדרום ולא מפונים, יש אזעקות וכל אחד עם ההתמודדות שלו אז יותר קשה לעזור... לא ציפיתי כי באמת כולם מתמודדים...

(וההורים רחוקים וגם לא ככ התאפשר לקבל עזרה.)


אחגי כל התגובות המדהימות כבר מרגישה עם יותר כוחות לעבור את התקוךה, חהסתכל על כאן ועכשיו , להאמין בכוחותי ולשתף את הבעל בכנות על ההתמודדות.

תודה רבה לכולן ושבת שלום!!!

חיבוק לך על הכל...❤️בארץ אהבתי

כתבו כבר הרבה דברים טובים.

והרבה גם כתבו לך שתקשיבי לעצמך ותפסיקי את ההנקה אם זה קשה מידי.

אז אם את מרגישה שזה מה שנכון לך, והיית צריכה חיזוק להחלטה הזו - מעולה, ואין צורך שתקראי את המשך התגובה שלי.


אבל אם את עוד מתלבטת, ובאמת רוצה לשקול ברצינות את האפשרות של הנקת טנדם, אז אני פה כדי לספר שאני עשיתי את זה (הנקתי טנדם).

לא במרווח כזה, הקטן שלי היה יותר גדול וההנקה היתה אצלו יותר פינוק מאשר אוכל. אבל הוא ינק לאורך כל ההריון וגם אחרי הלידה.

זה היה גם מאתגר לפעמים, אבל סה"כ לי זו היתה החלטה טובה.

אז אני ממש ממש לא כותבת כדי לשכנע לשום צד. אלא רק שתדעי שאם תרצי לשאול ולחשוב עוד על האפשרות הזו - אני פה...


בהצלחה רבה רבה!❤️

רק לגבי ההנקה במקביל-אשת בעלי

בהיריון החלב משתנה, מתמעט ואי אפשר לסמוך עליו בתור ההזנה היחידה של הילד.

אפשר בתור פינוק...

והנקתי עד שבוע לפני לידה ב2 היריונות.

חוץ מזה שאם מרגישים התכווצויות או דימום ייתכן שזה מההנקה , אין הוכחות מחקריות לגבי זה אבל מכירה שני מקרים מקרוב של נשים שההנקה לא עשתה להן טוב במקביל להיריון.

הרבה כוחות!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמתאחרונה

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמתאחרונה

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליoo

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

יש לי פעמיים הפרש כזהמתואמתאחרונה

פעם אחת בדיוק כזה ופעם אחת קטן יותר.

גם אצלי הם עדיין ינקו.

בזמן ההיריון עצמו לא תמיד היה קל (בעיקר בגלל אתגרים עם התינוק הקיים), אבל אחרי הלידה היה טוב יותר (פעם אחת היה קל יותר מהפעם השנייה).

זה הרבה תלוי באופי של התינוקות, אם הם רגועים או לא.

בכל אופן, זה היה חמוד לראות אותם יחד כקטנים, ועוד יותר חמוד לראות אותם כשהם גדולים.

בשני המקרים אצלנו מדובר בשני מינים שונים (בת ובן ובן ובת), ובכל זאת יש ביניהם קשר טוב ומתוק, משהו מיוחד כזה...🥰

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !